משנה: מִנַּיִין לְפוֹלֶטֶת שִׁכְבַת זֶרַע בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁהִיא טְמֵאָה שֶׁנֶּאֱמַר הֱיוּ נְכוֹנִים לִשְׁלשֶׁת יָמִים אַל תִּגְשׁוּ אֶל אְִשָּׁה. מִנַּיִין שֶׁמַּרְחִיצִין אֶת הַקָּטָן בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת שֶׁנֶּאֱמַר וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים. מִנַּיִין שֶׁקּוֹשְׁרִים לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית בְּרֹאשׁ שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ. שֶׁנֶּאֱמַר אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ וגו':
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מנין שקושרין לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח. לשון של צמר אדום כדתנן בפ' שני שעירי חציו קשור בסלע וחציו קשור בין קרניו וכו' וכשהיה מלבין היו יודעים שנתכפרו עונותיהם:
מנין שמרחיצין את הקטן וכו'. אף בחמין שהוחמו בשבת. שנאמר ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים מכאן שיום הג' יותר סכנה הוא מיום שלפניו. ובנוסחת המשניות כתוב שמרחיצין את המילה והעיקר כנוסחא דהכא במתני' והכי מסיק לה בגמרא ומקום שדרכן להרחיץ את הקטן מרחיצין אותו בשבת ביום המיל' בין לפני המילה והיינו בחמין שהוחמו מע''ש ובין לאחר המיל' או בשלישי של מילה שחל להיות בשבת בין רחיצת כל גופו בין רחיצת מילה לפי הצורך בין בחמין שהוחמו מע''ש ובין שהוחמו בשבת:
מתני' מנין לפולטת שכבת זרע ביום השלישי. לשימושה שהיא טמאה דאכתי שכבת זרע מיקריא וראויה היתה להזריע שנאמר והיו נכונים לשלשת ימים ומדצוה להפרישן שלשה ימים וכל זה היה מפני חשש פליטת שכבת זרע מהנשים דאלו בשביל אנשים לא היו צריכין לפרוש אלא יום אחד והיו טובלין לפנות ערב כדכתיב והיו טהורין אלא שאם יפלטו הנשים עד יום השלישי והוא בכלל היו טמאות ולפיכך צוה להפרישן ג' ימים ומכאן ואילך מסרחת הזרע במעי אשה ואינה מטמאה אפילו תפלוט ובגמרא מסיק לה לבתר דמייתי פלוגתא דתנאי דפ''ח דמקואות זו דברי ר''א בן עזריה ור' ישמעאל ור''ע אבל חכמים אומרים עד ג' ימים מכאן ואילך היא נסרחת והיינו עד יום הג' ואין יום הג' בכלל דעל ג' עונות הוא דקפדינן ועונה היא או יום אחד או לילה אחת ואם שמשה בליל חמישי ג' עונות שלה יום ה' וליל ו' ויום ו' וכל שפלטה בתוך זמן זה טמאה ואם פלטה מליל שבת והלאה טהורה:
זֵירוּעֶיהָ. מִיעוט זֵירוּעֶיהָ שְׁנַיִם. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר סִיסַרְטָא. מִשְּׁנַיִם אַתְּ לָמֵד אַרְבָּעָה. מַה שְׁנַיִם אַתְּ נוֹתֵן בַּתְּחִילָּה שִׁשָּׁה וּמֵיצַר וְהוֹלֵךְ. אַף אַרְבָּעָה אַתְּ נוֹתֵן בַּתְּחִילָּה שִׁשָּׁה וּמֵיצַר וְהוֹלֵךְ. אֵיפְשַׁר שֶׁלֹּא יְהֵא שָׁם נֶקֶב אֶחַד פָּנוּי לִיטַּע בּוֹ אֶת הָאֶמְצָעִי. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. עֲבוֹדָה פוֹגַעַת בָּעֲבוֹדָה. 59a וְאֵין מִין פּוֹגֵעַ בַּחֲבֵירוֹ לְחוֹבְשׁוֹ. רִבִּי יְהושֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. זַרְעָהּ זְרָעֶיהָ זֵירוּעֶיהָ. וּכְרִבִּי יְהוּדָה. דְּרִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. שִׂשָּׁה. זֶרַע זַרְעָהּ זְרָעֶיהָ זֵירוּעֶיהָ. רִבִּי חַגַּי אָמַר. זְרָעֶיהָ חֲמִשָּׁה. כָּל הָהֵן דַּאֲנָא מִשְׁכַּח וָו אֲנָא מְחִיק לֵהּ. אִישְׁתְּאָלַת לְרִבִּי חוּנָה סַפְרָא דְסִדְרָא וַאֲמַר. זֵירוּעֶיהָ מָלֵא. רִבִּי יוֹחָנָן בְשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. כּוּלְּהוֹן חוּץ לְשִׁשָּׁה. אִם כּוּלְּהוֹן חוּץ לְשִׁשָּׁה נִיתְנֵי. תִּשְׁעָה. אָמַר רִבִּי תַנְחוּם בָּצְרַיָּה. וְכֵינִי. בַּעֲרוּגָה שֶׁבָּעֲרוּגוֹת הִיא מַתְנִיתָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הכא גרסינן לה בכלאים שם רבי יוחנן בשם רבי ינאי כולהון בתוך ששה כהנא בשם רבי שמעון בן לקיש כולהון חוץ לששה אם כולהון חוץ לששה נתני תשעה א''ר תנחום בוצרייה וכיני בערוגה שבערוגות היא מתני'. וכאן היא חסר מתיבת כולהן הא' עד כולהון הב'. ודבר זה להבינו צריך ביאור הרבה ולא כמו שראיתי ששגו לפרש וביארתי לזה הדק היטב ועל קו הנכון והאמת לא רציתי להאריך כאן כי שם עיקר מקומו והרוצה לידע אמתת הדבר ומה שיצא לנו לפרש על פי זה לכל הסוגיא דהכא וכן לכל הסוגיא דהבבלי בפרקין עיין שם וירוה צמאונו בכל הענין והשיטות דבר דבר על אופנו ועל מכונו:
כל הין וכו'. הש''ס הוא דקאמר שכך השיבו לו לר' חגיי א''כ כל ספר ישעיה שאני מוצא כתיב זרועיה מלא בוי''ו צריך אני למוחקו להוי''ו וכן נשאלה שאלה זו לרב הונא ספרא דסידרא של המקראות שהיה בתי במסורת המקרא ואמר שכך הוא זרועי' מלא כתיב בוי''ו. א''נ האי כל הין דאנא משכח וכו' ר' חגייא הוא דקאמר לה שאני מקובל שהוא חסר וכל מקום שאמצא מלא אני מוחק להוי''ו ושאלו לרב ספרא ואמר שכך הוא שצריך להיות מלא בוי''ו וכמו שכתוב בספרים שלפנינו ודלא כרבי חגיי:
ר' חגיי אמר זרעיה חמשה. אליבא דת''ק דמתני' הוא דקאמר וכלומר דלא צריכת כדדרש ריב''ל אלא דזרעיה חסר כתיב בלא וי''ו ומחמשה אותיות של התיבה שפיר נפקא לן חמשה והשתא לא מצית למידרש אליבא דר' יהודה והיינו טעמא דהת''ק דלא ס''ל אלא חמשה:
וכר' יהודה. ואליבא דר' יהודה דס''ל התם דזורעין ששה באמצע דרוש ביה הכי זרע אי כתיב זרע הוה משמע חדא וכתיב זרעה תרי וזרעיה עוד תרי וזרועיה עוד תרי הרי ששה:
ר' יהושע בן לוי בא לתרץ הך קושיא דמיעוט זירועיה אינו אלא שנים וקאמר דלא צריכא לן להא דמשני ר' שמואל אלא מהאי תיבת זירועיה גופה נפקא לן חמשה:
ואין מין פוגע בחבירו לחובשו. כלומר אהא בלחוד הוא דקפדי חכמים בדיני דכלאים שלא יהא מין אחד סמוך לחבירו בתוך שיעור יניקה שנראה כמטמינו זה לזה אבל לא צריך שיהא שיעור יניקה של זה פוגע בשיעור יניקה של זה דאהא לא קפדינן מידי:
א''ר יונה עבודה פוגעת בעבודה וכו'. הא קמ''ל דלא תימא שצריך להרחיק בין מין למין שיעור יניקה לזה ושיעור יניקה לזה וליבעי ג' טפחים הלכך קאמר דלא היא אלא אפי' העבודה והיינו שיעור יניקת הזרע שצריך הוא לעבודתו והוא טפח ומחצה פוגע הוא בעבודה והוא במקום יניקת חבירו שבצידו בהא לא איכפת לן ומותר דלא בעינן הרחקה אלא שיעור יניק' חדא בין מין למין והוא טפח ומחצה ולא יותר וכן לא פחות משיעור הזה דלא ליהוי כמי שזה המין בעצמו פוגע בחבירו כדמסיים ואזיל:
אף ארבעה וכו'. כלומר א''כ אמור מעתה שאף ארבעה מינין בכל רוח ורוח אחד יכול הוא לזרוע בכגון זה שמתחילו בתחלת הששה ומיצר בו והולך ובלבד שיהא שיעור הרחק יניקה בין מין שברוח זה לבין מין רוח שבצדו וכן כולן וכשאתה זורע על דרך הזה לאלו הד' מינין שבד' הרוחות א''כ וכי אפשר שלא יהיה שם באמצע של סוף אלו המינין נקב אחד פנוי בלי זרע שהרי בין זה לזה ע''כ שיש הרחק שיעור יניקה וכן בכל הרוחות ונמצא שיש באמצע מקום פנוי שיכול ליטע בו את האמצעי והיא מין החמישי והשתא ממילא שפיר נפקא לן לכל חמשת המינין. וצורת הערוג' אליבא דהאי מ''ד תמצא שם בריש ההלכה:
מה שנים את נותן בתחלת ששה ומיצר והולך. שהרי אף אם בא לזרוע שני מינין בתוכה צריך אתה לומר שמתחיל הוא לזרוע למין האחד בתחלת הששה טפחים והיינו בשורה הראשונה של רוח האחת מרחיב וזורע הוא את המין ואח''כ מיצר היא והולך בהזרע בכדי שיוכל לזרוע להמין השני ברוח שכנגדה ושם ג''כ מרחיבו בתחלת הששה ומיצר הוא והולך בכדי שלא יהו המינין מעורבבין ויהיו נכרין כל א' וא' בפני עצמו:
משנים את למד ארבעה. כלומר דאפי' תימא הכי דמיעוט זירועיה שנים אפ''ה מצינו למילף מכאן לחמשה זרעונים כדמסיק ואזיל שהרי בתחילה את למד ארבעה מהשנים:
זרועיה. ופריך הכי ילפית לה מהאי קרא לחמשה זרעונים נימא מיעוט זירועיה שנים ותו לא:
זרעה זרעיה זירועיה. כלו' דדרשינן מדכתיב זרועיה ש''מ לרבות הוא דאתא דאי הוה כתב זרעה הא חדא ואי זרעיה הוי משמע מיעוט זרעיה תרי השתא דכתיב זרועיה הרי עוד שנים והרי כאן חמשה:
תַּמָּן תַּנִּינָן. הַפּוֹלֶטֶת שִׁכְבַת זֶרַע בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי טְהוֹרָה. דִּבְרֵי רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר. פְּעָמִים שֶׁהֵן אַרְבַּע עוֹנוֹת. פְּעָמִים שֶׁהֵן חָמֵשׁ. פְּעָמִים שֶׁהֵן שֵׁשׁ. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. לְעוֹלָם הֵן חָמֵשׁ: אִם יָצָאת מִקְצַת עוֹנָה הָרִאשׁוֹנָה מַשְׁלִימִין לָהּ מִקְצַת עוֹנָה שִׁשִּׁית. הָא רִבִּי יִשְׁמָעֵאל עֲבַד יוֹם עוֹנָה וְלַיְלָה עוֹנָה. וְרִבִּי עֲקִיבָה עֲבַד יוֹם עוֹנָה וְלַיְלָה עוֹנָה. מַה בֵינֵיהוֹן. עוֹנוֹת שְׁלֵימוֹת בֵּינֵיהוֹן. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל עֲבַד מִקְצַת עוֹנָה כְכוּלָּהּ. וְרִבִּי עֲקִיבָה לָא עֲבַד מִקְצַת עוֹנָה כְכוּלָּהּ. וְתַנֵּי כֵן עַל דְּרִבִּי עֲקִיבָה. לְפִיכָךְ אִם נִכְנְסָה מִקְצַת עוֹנָה רִאשׁוֹנָה מַשְׁלִימִין לָהּ מִקְצַת עוֹנָה שִׁשִּׁית. תַּנֵּי. רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר. יוֹם וְלַיְלָה עוֹנָה. וּמִקְצַת עוֹנָה כְכוּלָּהּ. וְתַנֵּי כֵן עַל דְּרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה. פְּעָמִים יֵשׁ שָׁם יוֹם וְכָל שֶׁהוּא וְהִיא טְהוֹרָה. שְׁנֵי יָמִים וְחָסֵר כָּל שֶׁהוּא וְהִיא טְמֵיאָה. יוֹם וְכָל שֶׁהוּא וְהִיא טְהוֹרָה הֵיךְ עֲבִידָא. שִׁימְּשָׁה אֶת בֵּיִתָהּ עֶרֶב שַׁבָּת קוֹדֶם לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה וּפָֽלְטָה בְמוֹצָאֵי שַׁבָּת לְאַחַר שְׁקִיעַת הַחַמָּה. הֲרֵי יֵשׁ כָּאן יוֹם וְכָל שֶׁהוּא וְהִיא טְהוֹרָה. שְׁנֵי יָמִים וְחָסֵר כָּל שֶׁהוּא וְהִיא טְמֵיאָה הֵיךְ עֲבִידָא. שִׁימְּשָׁה אֶת בֵּיתָהּ עֶרֶב שַׁבָּת לְאַחַר שְׁקִיעַת הַחַמָּה וּפָֽלְטָה בְאֶחָד בַּשַּׁבָּת קוֹדֶם לִשְׁקִיעַת הַחַמָּה. הֲרֵי יֵשׁ כָּאן שְׁנֵי יָמִים וְחָסֵר כָּל שֶׁהוּא וְהִיא טְמֵיאָה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מִדִּבְרֵי כולָּם. טְבוּלֵי יוֹם קִיבְּלוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַתּוֹרָה. הָדָא דְאַתְּ אָמַר בַּנָּשִׁים. אֲבָל בָּאֲנָשִׁים כְּבָר טִהֲרוּ. מַה טַעַם. וְקִדַּשְׁתָּ֥ם הַיּ֖וֹם וּמָחָ֑ר וְכִבְּס֖וּ שִׂמְלֹתָֽם: אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. זוֹ דִּבְרֵי רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרִבִּי עֲקִיבָה. אֲבָל דִּבְרֵי חֲכָמִים. עַד שְׁלֹשָׁה יָמִים. מִיכָּן וָהֵילַךְ הִיא נִסְרַחַת. וְאַתְיָא כְּהַהִיא דְאָמַר רִבִּי זְעוּרָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. זֹ֥את תּוֹרַ֖ת הַזָּ֑ב וַֽאֲשֶׁ֨ר תֵּצֵ֥א מִמֶּ֛נּוּ שִׁכְבַת זֶרַ֖ע. מַה תּוֹרַת הַזָּב עַד שְׁלֹשָׁה יָמִים. אַף תּוֹרַת שִׁכְבַת זֶרַע עַד שְׁלֹשָׁה יָמִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ותני כן. לר''ע אם נכנסה מקצת עונה מן היום או מן הלילה קודם ששמשה ואח''כ שמשה משלימין לה מקצת עונה של ו' עד שיכלו ה' עונות שלימות ואם פלטה בתחלת מקצת העונה הו' טמאה ואח''כ טהורה כדאמרן:
יום ולילה עונה. אין עונה אא''כ יש בה מן היום ומן הלילה ומקצת עונה זו ככולה כדלקמן:
ותני כן. אליבא דר''א בן עזריה דס''ל פולטת ביום הג' טהורה ומקצת היום ככולו פעמים יש שם יום וכל שהוא מן היום והיא טהורה וכו' כדמפ' ואזיל:
היך עבידא. כגון אם שימשה ע''ש קודם לשקיעת החמה ופלטה במוצאי שבת לאחר שקיעת החמה יש כאן יום שלם וכל שהוא מקצת מיום הו' ומקצת מיום הא' וה''ז כפולטת ביום הג' לשימושה והיא טהורה:
שימשה את ביתה ע''ש לאחר שקיעת החמה. אפילו פלטה באחד בשבת אלא שהיה קודם לשקיעת החמה הרי יש כאן שני ימים יום השבת ואחד בשבת אבל חסר הוא כל שהוא ולא הויא פולטא ביום הג' והיא טמאה וקמ''ל דיום ולילה הוי עונה אחת ומקצת מיום זה ומקצת מיום זה הרי הוא ככולו ואם לאו אפי' יש כאן שני ימים אלא שחסירין הן אפילו מקצת טמאה:
אמר ר' יוחנן מדברי כולם. נלמד דכשהיו טבילי יום קיבלו ישראל את התורה והך דר' יוחנן פליגא אהא דר' יוחנן דלעיל דקאמר כל מי שפי' בג' וכו' ואם פלטה ביום הו' טהורה ואפילו לאלו שהחמירו על עצמן וסברי דה' עונות שלימות בעינן וכן למי שפירשו ברביעי וכו' כדלעיל וא''כ היה להם שהות לטבול קודם הלילה ולהיות להם הערב שמש וצ''ל דאמוראי נינהו ואליבא דר' יוחנן והאי מאן דאמר סבירא ליה דפליגי אימת עבדו פרישה דלר' אלעזר בן עזריה סבירא ליה כרבנן דר' יוסי דבה' עבדו פרישה וא''כ כל שפלטו בכל יום הו' היו טמאות ולא יכלו לטבול עד הלילה שאז אם יפלטו טהורות ור' ישמעאל סבירא ליה כר' יוסי דבד' עבדו פרישה אבל לא בהשכמה ואם כן אלו שלא פירשו עד סמוך לליל ה' לא היה להם אלא ד' עונות שלימות עד תחלת לילי שבת ור''ע נמי סבירא לי' בד' עביד פרישה אבל כולם פירשו בהשכמה מיד שציוה להם משה והיה להם ה' עונות שלימות עד תחלת לילי שבת והשתא לכ''ע לא היו יכולין לטבול קודם הלילה ולא טבלו אלא בלילי שבת והיו טבולי יום כשקיבלו את התורה:
הדא דאת אמר בנשים שהן הן היו טבולי יום כדאמרן אבל באנשים כבר טהרו בהערב שמש דהא כתיב וקדשתם היום ומחר וגו' וא''כ אפי' למ''ד בה' הוא דעביד פרישה היה להם שהות לטבול ולהעריב שמשן:
זו דברי ר''א בן עזריה וכו'. לכל חד וחד כדאית ליה בזמן הפרישה אבל חכמים אומרים עד ג' ימים ולא עד בכלל וכדפרי' במתני' דג' עונות שלימות הוא דבעינן ומכאן ואילך הש''ז היא נסרחת ואין פליטתה מטמאה ולדידהו סבירא להו כמאן דאמר דבה' עביד פרישה ובהשכמה והיה להם ג' עונות שלימות עד תחילת לילי שבת והיו הנשים טבולי יום:
מה תורת הזב עד ג' ימים. כלומר דהא קי''ל דהזב מטמא בראיות והזבה בימים מיהו תורתו עד ג' ימים הוא כדתנן בפ''ק דזבים ראה אחת היום ושתים למחר וכו' ה''ז זב גמור ולאפוקי אם הפסיק יום אחד בין הראיות ואח''כ ראה ראיה ג' אין בו תורת הזב וש''מ מיהת דעד ג' ימים היא תורתו והיינו ג' עונות היום והלילה ולמחרתו שאם ראה בהן אחת היום ושתים למחר או שתים היום ואחת למחר הרי זה זב גמור אף תורת שכבת זרע עד ג' ימים והיינו בג' עונות כדפרי':
הא ר' ישמעאל וכו'. כלומר הא וודאי דלכ''ע או יום או לילה עונה. הוא דחשיב ומה ביניהון עונות שלימות ביניהון וכו' וכדפרי':
ר''ע אומר לעולם הן ה'. כדפרי' לעיל דה' עונות שלימות בעינן לדידיה ואם יצאת לה ממקצת עונה הראשונה כגון ששמשה בתוך ליל ד' נותנין לה ממקצת עונה הו' והיינו ממקצת יום הו' שהיא עונה הו' לפי חשבון אלא כדי להשלים ה' עונות שלימות א''כ אם פלטה בתחלת יום הו' טמאה דאכתי לא מלו ה' שלימות ולאחר כאן כשכלו הה' שלימות אם תפלוט אפילו בו ביום טהורה והא דפירשו קודם ליל הרביעי כדפרי' לעיל שעשו כך כדי שיכלו הה' עונות שלימות מקודם בכדי שיטבלו קודם הלילה ויהיה להן הערב שמש:
תמן תנינן וכו'. בפ''ח דמקואות וגריס בדברי ר''א בן עזריה ביום הג' טהורה ושאר דברי הפלוגתא דידהו מבוארין הן מהאי דלעיל ודברי ר' ישמעאל כעין האי דאמר ר' יוחנן אבל לדורות או בארבע או בו' כדפרי' ופעמים שהן ה' דקאמר כגון ששמשה בתחלת יום רביעי שפליטתה טמאה עד תחילת ליל שבת ומכאן ואילך טהורה:
ר''ע אומר לעולם הן ה' וכן לדורות. דקסבר כ''ע היו פורשין ביום הג' לפני הלילה וה' עונות שלימות בעינן ויש כאן ליל ד' ויום ד' ליל ה' ויום ה' וליל ו' אבל יום הו' לא מן המנין הוא דאף על גב שכבר מלו הה' עונות שלימות היינו לענין שאם תפלוט ודאי טהורה היא אבל מ''מ הי' צריכין לפרוש ביום הג' קודם הלילה בכדי שתוכל לטבול קודם לילי השבת ויהיה לה הערב שמש כדלעיל וכן לדורות ילפינן דה' עונות שלימות בעינן:
הלכה: ג'. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מִסִּינַי לָֽמְדוּ. יָרַד מֹשֶׁה בַּשְּׁלִישִׁי בַשַּׁבָּת. אָמַר לָהֶן. הֱי֥וּ נְכוֹנִים לִשְׁל֣שֶׁת יָמִ֑ים אַֽל תִּגְּשׁ֖וּ אֶל אִשָּֽׁה׃ כָּל מִי שֶׁפִּירֵשׁ בַּשְּׁלִישִׁי. יֵשׁ כָּאן (שְׁלִישִׁי) לֵיל רְבִיעִי וּרְבִיעִי לֵיל חֲמִישִּׁי וַחֲמִישִּׂי. בַּשִּׁישִׁי פָּֽלְטָה בַלַּיְלָה טְמֵאָה בַיּוֹם טְהוֹרָה. כָּל מִי שֶׁפִּירֵשׁ בָּֽרְבִיעִי. יֵשׁ כָּאן רְבִיעִי לֵיל חֲמִישִּׁי וַחֲמִישִּׂי. בַּשִּׁישִׁי פָּֽלְטָה בַלַּיְלָה טְמֵאָה בַיּוֹם טְהוֹרָה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. זוֹ בְסִינַי. אֲבָל לְדוֹרוֹת אוֹ בְאַרְבַּע אוֹ בְשֵׁשׁ. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. 59b לְעוֹלָם הֵן חָמֵשׁ. וְכֵן לְדוֹרוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אבל לדורות. אין אנו למדין מאלו שהבינו כך מדברי משה והיה להן ה' עונות ואלו שהבינו כך ולא היה להם אלא ד' עונות שלימות אלא דילפינן מדברי משה דעל ימים הוא דנקפיד ולא ניזיל בתר עונות וא''כ פולטת ביום הג' לשימושה טמאה וביום הד' לשימושה טהורה והשתא פעמים שהן ארבע עונות כגון אם שמשה ביום הרביעי אין אותו היום בכלל הד' עונות דליכא ד' עונות שלימות עד לילי שבת אלא מליל ה' ואילך ליל ה' וה' וליל ו' ויום ו' והיא טובלת קודם הלילה ואף אם תפלוט אין אנו חוששין לכך שהרי העיקר על מנין הימים הוא דקפדינן והרי יש כאן מיום שימושה ג' ימים שהיום הוא ג''כ בכלל דמקצת היום ככולו ואין מנין העונות אלא ללמד שפעמים היא כך ופעמים היא כך פעמים ד' עונות כדאמרן ופעמים שהן ו' כגון אם שמשה בתחלת ליל ד' יש כאן ליל רביעי ורביעי ליל ה' ויום ה' ליל ו' ויום ו' ובלילי השבת והלאה אם תפלוט אז היא טהורה:
זו בסיני. כך היה המעשה בסיני שיש שהבינו מדציוה משה ביום הג' ואמר לשלשת ימים ש''מ דאה' עונות קפיד והיה מחזיק לטומאה אם תפלוט בתוך הה' ולפיכך פי' ביום הג' קודם הלילה דאם ימתין עד תחלת יום רביעי שמא תפלוט ביום ו' לפני הערב בסמוך ותהיה טמאה דאכתי לא מלו לה ה' עונות שלימות ולא תוכל לטבול קודם השבת שיהא לה הערב שמש ואלו שלא פירשו עד תחלת יום הרביעי לא הבינו כן מדברי משה אלא שהיו סוברין מדאמר לג' ימים ש''מ דבד' עונות סגי והיה להם יום ד' וליל ה' וה' וליל ו' וביום הו' כבר מלו ד' עונות שלימות ואף אם תפלוט תהיה טהורה ויכולה לטבול ולמיעבד לה הערב שמש:
כל מי שפי' ברביעי וכו' כלומר ויש שלא החמירו על עצמן לפרוש באותו יום שאמר להן משה אלא שלמדו מדאמר להן לג' ימים א''כ די שנפרוש מתחלת יום רביעי ובארבעה עונות סגי קודם יום הטבילה והיה להן יום רביעי וליל חמישי ויום חמישי ובששי כך היה כל מי שפלטה בלילה והוא ליל ששי היתה טמאה שעדיין לא מלאו ארבעה עונות ואם פלטה ביום ששי טהורה שלאחרי ארבעה עונות הוא וטבלו ביום ששי ובהערב שמש טהרו לגמרי:
גמ' אמר ר' יוחנן מסיני למדו. לדין דפולטות שכבת זרע שמשה ירד בשלישי בשבת ואמר להן וכו' ונמצא כל שפי' בג' וכו' כלימר שהרי לשלשת ימים אמר להם ובשבת ניתנה התורה וא''כ היה להם זמן לפרוש גם בתחלת רביעי דאכתי ג' ימים הן קודם מתן תורה אלא יש שפירשו מיד באותו יום לעתותי ערב. ואין זה אליבא דמאן דאמר דלעולם אמש עונות בעינן דא''כ כ''ע היו צריכין לפרוש ביום הג' קודם הלילה כי היכי דמצי למיטבל ביום הששי ולהיות להם הערב שמש אלא דסבירא ליה דיש שעשו כך ויש שלא עשו כך וכדלקמן. וכל מי שפי' ביום השלישי קודם הלילה יש כאן חמשה עונות ליל רביעי ורביעי ליל חמישי וחמישי ובששי כך היה כל מי שפלטה בלילה היתה טמאה דאכתי בתוך חמש עונות פלטה וביום שהוא יום ששי אף אם פלטה טהורה שלאחר חמש עונות הוא וטבלו בו ביום וטהרו לגמרי בהערב שמש:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source