רִבִּי יוּדָה בֵּירִבִּי אִילַעִאי שָׁתִי אַרְבַּעְתֵי כַסּוֹי דְּלֵילֵי פִסְחָא וְחַזִּק רֵישֵׁיהּ עַד חַגָּא. חַמְתֵּיהּ חָדָא מַטְרוֹנָה אַפּוֹי נְהִירִין. אָֽמְרָה לֵיהּ. סַבָּא סַבָּא. חָדָא מִן תְּלַת מִילִּין אִית בָּךְ. אוֹ שְׁתֻיי חֲמַר אַתְּ. אוֹ מַלְוֶה בְרִיבִּית אַתְּ. אוֹ מְגַדֵּל חֲזִירִין אַתְּ. אֲמַר לָהּ. תִּיפַּח רוּחָהּ דְּהַהִיא אִיתָּתָא. חָדָא מִן תְּלַת מִילַּייָא לֵית בִּי. אֶלָּא אוּלְפָּנִי שְׁכִיחַ לִי. דִּכְתִיב חָכְמַ֤ת אָדָם֙ תָּאִ֣יר פָּנָ֔יו.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' יונה. דמתיר כדעתיה הוא שהיה מזיק לו יין של ד' כוסות שחיזק לראשו מחמתן עד העצרת:
מָהוּ לִשְׁתוֹתָן בְּכֶרֶךְ אֶחָד. מִן מַה דְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בְּהַלֵּל. אִם שָׁמָעָהּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת יָצָא. הָדָא אָֽמְרָה. אֲפִילוּ שְׁתָייָן בְּכֶרֶךְ אֶחָד יָצָא. מָהוּ לִשְׁתוֹתָן מְפוּסָקִין. כְּלוּם אָֽמְרוּ שֶׁיִּשְׁתֶּה לֹא שֶׁיִּשְׁתַּכֵּר. אִם הוּא שׁוֹתֶה אוֹתָן מְפוּסָקִין אַף הוּא אֵינוֹ מִשְׁתַּכֵּר. מָהוּ לָצֵאת בְּיַיִן שֶׁלִּשְׁבִיעִית. תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. יוֹצְאִין בְּיַיִן שֶׁלִּשְׁבִיעִית. מָהוּ לָצֵאת בְּקוֹנְדִּיטוֹן. מִן מַה דְתַנֵּי בַּר קַפָּרָא. קוֹנְדִּיטוֹן כְּיַיִן. הָדָא אָֽמְרָה. יוֹצְאִין בְּקוֹנְדִּיטוֹן. מָהוּ לָצֵאת מְזוּגִין. מִן מָה דְּתַנֵּי רִבִּי חִייָה. אַרְבָּעָה כוּסוּת שֶׁאָֽמְרוּ יוֹצְאִין בָּהֶן בֵּין חַיִין בֵּין מְזוּגִין. וְהוּא שֶׁיְּהֵא בָהֶן טַעַם וּמַרְאֶה יַיִן. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. מִצְוָה לָצֵאת בְּיַיִן אָדוֹם. מַה טַעַם. אַל תֵּ֥רֶא יַיִן֘ כִּ֪י יִתְאַ֫דָּ֥ם. תַּנֵּי. מְבוּשָּׁל כְּדֵי תַבֵּל. 54b מָהוּ לָצֵאת בְּיַיִן מְבוּשָּׁל. רִבִּי יוֹנָה אָמַר. יוֹצְאִין בְּיַיִן מְבוּשָּׁל. רִבִּי יוֹנָה כְדַעְתֵּיהּ. דְּרִבִּי יוֹנָה שָׁתִי אַרְבַּעְתֵי כַסּוֹי דְּלֵילֵי פִסְחָא וְחַזִּק רֵישֵׁיהּ עַד עֲצַרְתָּא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מבושל כדי תבל. ובפ''ג דשקלים דאיתא ג''כ להאי סוגיא גריס תני מבושל כמטובל והיינו הך ולענין מעשרות תנינן לה כדאמרי' לעיל בפ''ד דמעשרות שהמבושל הוא טובל למעשר שהאש אחד מהששה דברים שקובעין למעשר ואסור אפי' באכילת עראי עד שיעשה:
מהו לצאת. ד' כוסות ביין מבושל:
מהו לשתותן. לד' כוסות בכרך אחד זה אחר זה או דילמא במקומן הוא דתקינו רבנן א' לקידוש והב' אחר חצי הלל ושתים שהן לברכת המזון ולאחר שגומר ההלל ופשיט לה מן מה דאמר ר' יוחנן בהלל אם שמעה בבה''כ כדרך שנוהגין לאומרו אחר תפלת ערבית יצא וא''צ לחזור ולאומרו על סדר הכוסות וא''כ ש''מ דגם סדר הכוסות אינן מעכבין ואפי' שתאן בזה אחר זה ולא על סדר ההלל יצא:
מהו לשתותן מפוסקין. להפסיק בשיעור שתיית הכוס או שצריך לשתות השיעור בבת אחת ופשיט לה מהאי דאמרי' כלום אמרו אלא שישתה ולא שישתכר לשתות הרבה יותר מדאי ואם אתה אומר שהוא שותה אותן אפי' מפוסקין א''כ אף הוא אינו משתכר ולמה הוצרכו לומר שלא ישתכר אלא ש''מ דמצוה לשתות השיעור בבת אחת והלכך הזהירו בלבד שלא ישתה הרבה בבת אחת שלא ישתכר ולא יהיה יכול להגיד הסדר שתיקנו חכמים:
מהו לצאת ביין של שביעית. שניתותר לו אחר זמן הביעור:
יוצאין ביין של שביעית. אפי' אם הוא מאחר זמן הביעור דמצוה קא עביד:
מהו לצאת בקונדיטין. שנותנין בו דבש ופלפלין ונקרא יין קונדיטין:
קונדיטין ביין. מותר לערב הקונדיטין ביין:
מהו לצאת מזיגין. הרבה יותר משיעור מזיגה:
בין מזוגין. הרבה והוא שיהא בהן עדיין טעם ומראה יין:
אל תרא יין כי יתאדם. מכלל דמשובח הוא:
רִבִּי אַבָּהוּ נְחַת לְטִיבֵּרְיָּא. חְמוֹנֵיהּ תַּלְמִידוֹי דְרִבִּי יוֹחָנָן אַפּוֹי נְהִירִין. אָֽמְרוּן קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. אַשְׁכַּח רִבִּי אַבָּהוּ סִימָה. אֲמַר לוֹן. לָמָּה. אָֽמְרִין לֵיהּ. אַפּוֹי נְהִירִין. אֲמר לוֹן. דִּילְמָא אוֹרַיְתָא חַדְּתָא שְׁמַעְתָּהּ. סְלִיק לְגַבֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ. מַאי אוֹרַיְתָא חַדְּתָא שְׁמַעְתָּ. אֲמַר לֵיהּ. תוֹסֶפְתָּא עַתִּיקְתָא. וּקְרָא עֲלוֹי. חָכְמַ֤ת אָדָם֙ תָּאִ֣יר פָּנָ֔יו.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תוספתא עתיקא. שכבר למדתיה והייתי מחפש אחריה ומצאתיה ונהניתי:
אשכח רבי אבהו סימה. בודאי איזה אוצר ומציאה מצא:
חדא מן תלת מילין אית בך וכו'. או מלוה בריבית או מגדל חזירין אתה ופרנסתך מצויה לך תמיד וא''ל תיפח רוחיה וכו' ויין מזיק לי אפי' הד' כוסות שמחויב אני לשתותן אלא לימודי בתורה שכיח לי תדיר וכדכתיב חכמת אדם שתמיד בו תאיר פניו:
אפוי נהירין. שהיו פניו מאירות וצהובות תמיד:
אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. לוֹגְא דְאוֹרַיְתָא תוֹמַנְתָּא עַתִּיקְתָא דְּמּוּרִייֵסָא דְצִיפֳּרִין. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. חֲכִים אֲנָא לָהּ. דְּבֵית רִבִּי יַנַּאי הֲווֹן מְכִילִין בָהּ דְּבַשׁ. תַּנֵּי. חֲצִי שְׁמִינִית טִבֶּרְיָנִית הַיְּשָׁנָה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הָדָא דִידָן הֲווָת. וְלָמָּה לֹא אָמַר. עַתִּיקְתָא. בְּגִין דַּהֲווָת בְּיוֹמוֹי. אִית דְּאָֽמְרִין. דַּהֲווָת זְעִירָא וְרָבַת וּזְעִרַת. וְלָא זְעְרַת כַּמָּה דַהֲווָת. כַּמָּה הוּא שִׁיעוּרוֹ שֶׁלְּכוֹס. רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם רִבִּי יוּדְה בַּר פָּזִי רִבִּי יוּסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם שְׁמוּאֵל. אֶצְבָּעַיִם עַל אֶצְבָּעַיִם עַל רוּם אֶצְבַּע וּמֶחֱצָה וּשְׁלִישׁ אֶצְבַּע. תַּנֵּי. יָבֵשׁ כְּזַיִת. דִּבְרֵי רִבִּי נָתָן. רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין בְּשֵׁם רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אַתְיָא דְּרִבִּי נָתָן כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. כְּמַה דְרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. בָּרְבִיעִית. כֵּן רִבִּי נָתָן אוֹמֵר. בָּרְבִיעִית. לִכְשֶׁיּקְרַשׁ יְהֵא בוּ כְזַיִת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אתייא דר' נתן כר''ש. דמתני' דאמר כולן ברביעית ואף היין ולפיכך קאמר ר' נתן ביבש בכזית שכן הרביעית לכשיקרש יעמוד על כזית:
תני. בתוספתא פ''ט יין יבש בכזית דברי ר' נתן:
כמה היא שיעורו של כוס. שיחזיק בו רביעית הלוג:
ולמה לא אמר. עלה נמי עתיקתא כמו שקראו אותה הישינה וקאמר בשביל שהיתה כך גם בימיו וא''ד שהיתה מקדם קטנה ואח''כ גידלו אותה וחזרו והקטינו אבל לא כל כך כמו שהיתה ולפיכך לא קרא לה עתיקתא:
הדא דידן הוות. זו מידה שלנו בטבריא היתה כמו כן מלפנים:
תני. היא החצר שמינית הישינה של טבריא:
חכים. מכיר אני לה דבית ר' ינאי היו רגילין למדוד בה דבש:
תומנתה. שמינית המדה הישינה שמודדין בה המורייס בציפורי:
משנה: הַמּוֹצִיא חֶבֶל כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ אוֹזֶן לַקוּפָּה. גֶּמִי כְּדֵי לַעֲשׂוֹת תְּלַאי לְנָפָה וְלִכְבָרָה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ מִידַּת מִנְעָל לַקָּטָן. נְייָר כְּדֵי לִכְתּוֹב עָלָיו קֶשֶׁר מוֹכְסִין. הַמּוֹצִיא קֶשֶׁר מוֹכְסִין חַייָב. נְייָר מָחוּק כְּדֵי לִכְרֹךְ עַל פִּי צְלוֹחִית קְטַנָּה שֶׁל פָּלְייָטוֹן׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' אזן לקופה. לאחיזה:
גמי כדי לעשות ממנו תלאי לתלות לנפה ולכברה. שהוא פחות משיעור אזן אבל חבל מתוך שהוא קשה מהגמי ופוגם הוא את העץ אין דרך לעשות ממנו תלאי הלכך שיעורו כאזן:
מדת מנעל. להראות לאומן המדה לעשותו בשביל הקטן והוא יותר פחות מתלאי ואין הלכה כרבי יהודה:
קשר מוכסין. הן שתי אותיות של הסימן להמוכסין ששילם המכס וגדולות הן מאותיות שלנו:
והמוציא קשר מוכסין חייב. אע''פ שכבר הראוהו למוכסן ונפטר ממנו מפני שהוא לו לסימן להראותו לאחר:
נייר מחוק. ואינו ראוי לכתוב עליו שיעורו יותר גדול:
כדי לכרוך על פי צלוחית. קטנה של שמן מבשמי פלייטון ולכסות אותה:
רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. מַעֲשֶׂה בְפִרְדָה שֶׁלְּבֵית רִבִּי שֶׁמֵּתָה. וְטִהֲרוּ דָמָהּ מִשּׁוּם נְבֵילָה. רִבִּי אֶלְעָזָר שָׁאַל לְרִבִּי סִימוֹן. עַד כַּמָּה. וְלֹא אַגִּיבֵיהּ. שָׁאַל לְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי וְאָמַר לֵיהּ. עַד רְבִיעִית טָהוֹר. יוֹתֵר מִכָּן טָמֵא. וּבְאֵשׁ לְרִבִּי אֶלְעָזָר. דְּלָא חֲזַר לֵיהּ רִבִּי סִימוֹן שְׁמוּעֲתָא. רַב בֵּיבַי הֲוָה יְתִיב מַתְנֵי הָדֵין עוֹבְדָא. אֲמַר לֵיהּ רִבִּי יִצְחָק בַּר כַּהֲנָא. עַד רְבִיעִית טָהוֹר. יוֹתֵר מִיכָּן טָמֵא. וּבְעִיט בֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ רִבִּי זְרִיקָן. בְּגִין דִּשְׁאַל לָךְ אַתְּ בְּעַט בֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ. הָא דְלָא הֲווָת דַּעְתִּי עָלַי. כְּדָמַר רִבִּי חָנִין. וְהָי֣וּ חַיֶּ֔יךָ תְּלוּיִם לְךָ֖ מִנֶּגֶ֑ד. זֶה הַלּוֹקֵחַ חִטִּים לַשָּׁנָה. וּפָֽחַדְתָּ֙ לַ֣יְלָה וְיוֹמָ֔ם. זֶה הַלּוֹקֵחַ מִן הַסִּידָקִי. וְלֹ֥א תַֽאֲמִ֖ין בְּחַיֶּֽיךָ: זֶה הַלּוֹקֵחַ מִן הַפַּלְטָר. וַאֲנָא סְמוּךְ לְפַלְטֵירָא. מַיי כְדוֹן. הֵעִיד רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן בְּתֵירָא עַל דַּם נְבֵילוֹת שֶׁהוּא טָהוֹר. מָהוּ טָהוֹר. טָהוֹר מִלְּהַכְשִׁיר. הָא לְטַמּוֹת מְטַמֵּא. תַּמָּן תַּנִּינָן. דַּם הַשֶּׁרֶץ בִּבְשָׂרוֹ מְטַמֵּא וְאֵינוֹ מַכְשִׁיר. 55a וְאֵין לָנוּ כַּיּוֹצֵא בוֹ׃ וְאֵין לָנוּ כַּיּוֹצֵא בוֹ כְּשִׁיעוּר טוּמְאָתוֹ. אֲבָל דָּמוֹ מְטַמֵּא כִבְשָׂרוֹ. אָמַר רַב יוֹסֵף. מָאן דָּמַר. טָמֵא. כְּרִבִּי יְהוּדָה. טָהוֹר. כְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן בְּתֵירָה. אָמַר לֵיהּ רַב אֶבְדַּוּמָה נְחִיתָה. וְיֵאוּת רִבִּי יְהוּדָה מוֹרְייָנָא דְּנְשִׂייָה הֲוָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
רב אבדומה נחיתה. כך היו קוראין אותו שהיה רגיל לירד לבבל מא''י ויאות קאמר דלר' יהודה טמא ביותר מרביעית שהרי ר' יהודה מוריינא דבי נשיאה הוה ועל פיו טמאו במעשה של בית רבי:
מה שהוא ביותר מרביעית וכדאסר ריב''ל:
א''ר יוסף. תנאי היא דאיכא מ''ד טמא וכר' יהודה דריש פ''ה דעדיות שהעיד ששה דברים מקולי ב''ש ומחומרי ב''ה דם נבילות ב''ש מטהרין וב''ה מטמאין וקי''ל כב''ה ואיכא מ''ד טהור ואפי' ברביעית ור' יהושע בן בתירה דאמרן:
וטהרו דמה משום נבילה. דדם נבילה לא מטמא כנבילה:
עד כמה. הוא טהור ואם אפי' ברביעית ויותר מרביעית:
ולא אגיביה. לא השיב לו ר' סימון כלום ושאל לו לריב''ל עצמו וא''ל דעד רביעית הוא שטהרו אבל רביעית ויותר טמא לפי שהרביעית בלח הוא כזית ביבש ודם הנבילה כבשרה לטמא בכזית להאי מ''ד והורע בעיני ר' אלעזר שלא החזיר לו ר' סימון השמועה שהרי כך שמע הוא ג''כ מריב''ל:
ורב ביבי. היה יושב ומספר האי עובדא בענין אחר שר' יצחק שאל דרך שאלה לר' סימון אם עד רביעית דוקא טהור ויותר הוא טמא ובעט ביה ר' סימון בר' יצחק וגער בו ואמר ר' זריקן לר' סימון בגין דשאל לך הדין את בעט ביה וא''ל אין משום דלא הוית דעתי עלי מיושבת וכהאי דאמר ר' חנין וכו' ואנא סמך על הפלטר ולפיכך אין דעתי עלי בכל פעם ופעם:
סידקי. הוא הסוחר המוכר בחנות להתבואה הוא ופלטר מוכר הלחם ותמיד הוא מייקר:
מאי כדון. ומה הוי עלה של דם נבילה וקאמר כהאי דתנינן בריש פ''ח דעדיות העיד וכו':
מהו טהור. אם טהור הוא מלהכשיר בשאר משקה הא לטמא מטמא הוא ופשיט ליה דתמן תנינן בפ''ו דמכשירין דם השרץ כבשרו לענין טומאה אבל אינו מכשיר את הזרעי' ואין לנו כיוצא בו וא''כ לא מצית אמרת בדם נבילה טהור מלהכשיר הא לטמאות מטמא שהרי שנינו בדם השרץ אין לנו כיוצא בו ודחי לה דאיכא למימר דה''ק ואין לנו כיוצא בו לענין שיעור הטומאה ששיעור טומאת דמו בכעדשה כמו בשרו:
אבל דמו מטמא היא כבשרו. וכלומר לענין זה הוא שאין לנו כיוצא בו שלא מצינו בשאר דם ששיעורו כבשר ולא קאי על שאינו מכשיר ואכתי בדם נבילה מיבעיא לן דילמא טהור מלהכשיר קאמר הא לטמאות מטמאו אם הוא יותר מרביעית ולמעלה. ובפ''ג דשקלים גריס ושיעור טומאתו שדמו מטמא כבשרו כלומר לענין שיעור טומאתו הוא דאמרי' שאין לנו כיוצא בו והיינו הך:
תַּנֵּי. דָּם כְּדֵי לִכְחוֹל עַיִן אַחַת. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בְּדַם עֲטַלֵּף שָׁנוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תני בתוספתא שם רשב''ג אומר דם כדי לכחול עין אחת שכך כוחלין לברקית והוא הכתם שנולד בעין:
בדם עטלף שנו. שזהו רפואה לברקית:
חָלָב. הָדָא דְאַתְּ אָמַר. בַּחֲלַב בְּהֵמָה טְהוֹרָה. אֲבָל בַּחֲלַב בְּהֵמָה טָמֵאָה כְּדֵי לִכְחוֹל עַיִן אַחַת.
דְּבַשׁ. הָדָא דְאַתְּ אָמַר. בָּהֵין עָתִיקֵי. בְּרַם בָּהֵן דִּידָן כְּדֵי לְבַשֵּׁל בֵּיצָה קַלָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
דבש הדא דאת אמר. לשיעורא דמתני' בהדין עתיקא שנתקלקל ואינו ראוי לשום בישול אבל בזה שלנו וחדש הוא כדי לבשל בתוכה ביצה קלה:
שֶׁמֶן כְּדֵי לָסוּךְ אֵבֶר קָטָן. וּבִלְבַד אֶבָר קָטָן שֶׁל קָטָן בֶּו יוֹמוֹ.
מַיִם כְּדֵי לָשׁוּף בָּהֶם אֶת הַקִּילוֹרִית. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. הָדָא דְאַתְּ אָמַר. בָּאִילֵּין מַיָּא דְטַלָּא. בְּרַם בָּאִילֵּין דִּידָן כְּדֵי לְהַדִּיחַ פְּנֵי מְדוֹכָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הדא דאת אמר באילין מיא דטלא. שבאין ממיץ הטל וכו' כדפרישית במתני':
וּשְׁאָר כָּל הַמַּשְׁקִין בָּֽרְבִיעִית וְכָל הַשּׁוֹפְכִין בָּֽרְבִיעִית. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב חִסְדָּא. בִּמְפַנֶּה מִבַּיִת לְבַיִת הִיא מַתְנִיתָא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
במפנה מבית לבית היא מתני'. ודרכו לשפוך אף אלו שעדיין ראוין קצת שאינו רוצה להטריח ולהביאן עמו:
רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כּוּלָּן בָּֽרְבִיעִית. מֵשִׁיבִין חֲכָמִים לְרִבִּי שִׁמְעוֹן. אֵיפְשַׁר לוֹמַר. דְּבַשׁ בִּרְבִיעִין. וְחוֹמֶץ בִּרְבִיעִין. וְהוּא מְתִיב לוֹן. כְּמַה דְאִית לְכוֹן. כָּל הָאוֹכְלִין מִצְטָֽרְפִין בִּכְכוֹתֶבֶת. כֵּן אוֹף אֲנָן אִית לָן. כָּל הַמַּשְׁקִין מִצְטָֽרְפִין בָּֽרְבִיעִית.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
משיבין חכמים לר''ש. וכי אפשר לומר כן וכו' והוא השיב להן וכי אין אתם שונין בפ' יום הכפורים כל האוכלין מצטרפין לככותבת ואע''ג דאיכא דחשיב טפי ליתובי דעתא ואיכא דלא חשיב כולי האי ואפ''ה כולן מצטרפין הן וא''כ אוף אנן אית לן כהאי כל המשקין וכו':
לֹא נֱאֶמְרוּ כָּל הַשִּׁיעוּרִין הָאֵילּוּ אֶלָּא לְמַצְנִיעֵיהֶן׃ אָמַר רִבִּי מָנָא. לְמַצְנִיעֵיהֶן כָּל שֶׁהֵן. וְתַנֵּי כֵן עַל דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. לֹא נֶאֶמְרוּ כָּל הַשִּׁיעוּרִין הָאֵילּוּ אֶלָּא לְמוֹצִיאֵיהֶן. הָא לְמַצְנִיעֵיהֶן כָּל שֶׁהֵן. וְתַנֵּי כֵן עַל דְּרַבָּנִן. לֹא נֱאֶמְרוּ כָּל הַשִּׁיעוּרִין הָאֵילּוּ אֶלָּא לְמַצְנִיעֵיהֶן׃ הָא לְמוֹצִיאָן בִּרְבִיעִית.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לא נאמרו וכו'. וקס''ד דר' מנא דר''ש מודה להא דתנינן בפ' דלעיל ולפיכך מתמה למצניעין כל שהן וכי איצטרך שיעורא למצניע:
ותני כן. וקאמר הש''ס דבאמת איכא דתני הכי לר''ש דלא למצניעהן קאמר אלא למוציאהן וכלומר דבשעת הוצא' הוא דאמרי להני שיעורין אבל מצניעיהן שיעורן בכל שהן ולא פליג ר''ש את''ק אלא דמפרש וקמ''ל לחלק בין המוציא לבין המצניע:
ותני כן. ואיכא דתני כן לרבנן דאינהו סברי כן וכדתנינן במתני' וגורסין בדברי ר''ש כמו שהוא לפנינו לא נאמרו וכו' אלא למצניעיהן הא למוציאיהן ברביעית ופליג ר''ש אמתני' דפ' דלעיל:
הלכה: ב'. הַמּוֹצִיא חֶבֶל כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אֹזֶן לַקוּפָּה כול'. הָדָא דְאַתְּ אָמַר בָּהֵין רַכִּיכָה. בְּרַם בָּהֶן קַשִּׁייָה כְּדֵי לְבַשֵּׁל בֵּיצָה קַלָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' הדא דאת אמר בההן. חבל רכיכה שהוא רך וחדש אבל בזה שהוא קשה ואינו ראוי לכופפו ולעשות ממנו אזן שיעורו כדי לבשל בו ביצה קלה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source