Vayedaber

זְעִיר בַּר חִינְנָא בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָא. הָדָא דָאַתְּ אָמַר. בָּאֲדוּמוֹת. אֲבָל בִּשְׁחוֹרוֹת פּוֹרְשׁוֹת הֵן.

Pnei Moshe (non traduit)

הדרן עלך פרק כלל גדול

הדא דאת אמר באדומית. אדברי ר' יהודא במתניתין קאי דס''ל דקליפי עדשים מצטרפות הן דוקא בחדשות שהן אדומות אבל בישינות שהן שחורות לא מפני שפורשות הן ונראין כזבובים בקערה וכדפרישית במתני':

הלכה: ו. רִבִּי יוֹנָה רִבִּי יוֹסֵי גָלִילִיָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. חָמוּר מַשְׁלִים לַקַּל. אֵין הַקַּל מַשְׁלִים לֶחָמוּר. עֲשָׂבִים מַשְׁלִימִין לַתֶּבֶן. אֵין הַתֶּבֶן מַשְׁלִים לָעֲשָׂבִים. תַּמָּן תַּנִּינָן. הַבֶּגֶד וְהַשַּק. הַשַּק וְהָעוֹר. הָעוֹר וְהַמַּפָּץ. מִצְטָֽרְפִין זֶה עִם זֶה. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. מִפְּנֵי שֶׁהֵן רְאוּיִין לִטָּמֵא מוֹשָׁב: 53b רִבִּי יִרְמְיָה בָעֵי. נִיחָא יִצְטָֽרְפוּ לְמוֹשָׁב שֶׁכֵּן שָׁווּ לְמוֹשָׁב בְּטֶפַח. בְּהֶיסֵּק מְנַיִין. אָמַר רִבִּי עֶזְרָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. שֶׁכֵּן שָׁווּ בְּהֶסֵּק. אָמַר לֵיהּ. אֲנָן בָּעֵיי הוֹצָאָה וְאַתְּ אָמַר הֶיסֵּק. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר בַּר יוֹסֵי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. שֶׁכֵּן שָׁווּ בְּהֶיסֵּק. אָמַר לֵיהּ. נִיתְנֵי. בְּהוֹצָאַת כּוֹס קָטָן. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה. קוּפְּדָה מַשְׁלִים לְפִיסְתָּה. פִּיסְתָּה לֹא מַשְׁלִמָה לְקוּפְּדָה. עֲשָׂבִים מַשְׁלִימִין לַתֶּבֶן. אֵין הַתֶּבֶן מַשְׁלִים לָעֲשָׂבִים. תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. הוֹצִּיא תֶבֶן לְפָרָה כִּמְלֹא פִי פָרָה. הוֹצִּיא תֶבֶן לִגְדִי כִּמְלֹא פִי גְדִי חַייָב. רִבִּי אִילָא אָמַר. רִבִּי יוֹחָנָן בָעֵי. מֵעַתָּה הוֹצִיא אוֹכְלִין לַחוֹלֶה כִּמְלוֹא פִי חוֹלֶה יְהֵא חַייָב. מוֹדֶה רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. שֶׁאִם הוֹצִּיא תֶבֶן לְפָרָה כִּמְלֹא פִי גְדִי שֶׁהוּא פָטוּר. דְּלֹא תִיסְבּוֹר. כְּמַה דְאִית לֵיהּ לְחוּמְרָא אִית לֵיהּ לְקוּלָּא. רִבִּי בּוּן בְּרִבִּי חִייָה בָעֵי. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁאֵין בַּתַּבְשִׁיל כִּגְרוֹגֶרֶת. וְכִּגְרוֹגֶרֶת מְבַטֶּל גְּרוֹגֶרֶת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

וכגרוגרת מבטל כגרוגרת. בתמיה כלומר דמהדר ליה הש''ס ומאי תיבעי לך וכי כגרוגרת שהשלים על ידי צירוף יבטל לומר שאין כאן כגרוגרת אתמהא דמאי איכפת שלא היה בתחלה כשיעור הלא אין כאן ביטול אלא דמעיקרא לא הויא כשיעור ואם היה מוציאו היה פטור והשתא דאיכא שיעורא בהוצאתו מהיכי תיתי דלא לחייב:

ר' בון בר חייה בעי. מיבעיא ליה בהא דקתני במתני' המוציא אוכלין כגרוגרת ומצטרפין זה עם זה מי אמרינן דדוקא בשנצטרפו מתחלה לכגרוגרת מעט מזה ומעט מזה עד שנשלם לכגרוגרת ובהא הוא דמשכחת לה חיובא ע''י צירוף אבל אם היה כאן בתחלה פחות מכגרוגרת והשלימו לאחר מכאן עד כגרוגרת מהו והיינו דקאמר הגע עצמך שאין בתבשיל כגרוגרת כלומר בתחלה ואח''כ צורפו באוכל אחר לכגרוגרת מי מהני או דילמא מכיון דמעיקרא מיבצר בציר משיעורא לא מהני השלמה דאבתרה:

מודה ר' הושעיה שאם הוציא תבן לפרה כמלא פי הגדי שהוא פטור. ומשום דקשיא פשיטא דהא מתכוין לפרה ואין כאן שיעור לפרה להכי קאמר הש''ס דאיצטריך דלא תסבור כמה דאית ליה לר' הושעיה לחומרא דהולכין אחרי מי שמתכוין להאכילו ומחייב בהוציא לגדי כמלא פי גדי אית ליה נמי לקולא כלומר אף במקום דאיכא צד קולא ולמיפטריה ס''ל נמי לר' הושעיה דאין הולכין להקל אלא הולכין אחר שיעור היותר קטן ומכיון דאיהו מחייב בתבן לגדי כמלא פי הגדי אם כן יש כאן שיעור חיוב אם היה מוציא לגדי וה''נ מחייב אפילו אם הוציא כך לפרה קמ''ל דהתם מיהת השתא איכא שיעורא להגדי אבל הכא ליכא שיעורא דפרה:

ר' יוחנן בעי. עלה דמעתה נימא נמי אם הוציא אוכלין לחולה שפחות מגרוגרת די לו לפי חולה יהא חייב בתמיה אלא ודאי לא חלקו חכמים בשיעורן ובתבן לעולם שיעורו כמלא פי פרה:

תני ר' הושעיה הוציא תבן לפרה. בהא ודאי כמלא פי פרה כדתנן במתני' ומשום רבותא דסיפא נקט לה שהכל תלוי בכוונת הוצאתו שאם הוציא תבן כמלא פי גדי לגדי חייב ומתניתין דקתני בתבן כמלא פי פרה היינו שהוציאו מתחלה לפרה אבל אם הוציאו לגדי חייב הוא אפילו במלא פי הגדי דסגי ליה בכך:

קופדה משלים לפיסתא וכו'. דרך משל הוא וכלומר הבשר משלים הוא להחתיכה של העצם שאם יש בחתיכת עצם אחד מעט בשר אומרים תקח העצם בשביל הבשר שעליו אבל אין אומרים תקח הבשר בשביל חתיכת העצם שבו וכך הוא דבר זה שהחשוב והוא שיעור החמור של עשבים משלים לשיעור התבן הקל אבל איפכא לא והשתא היכי ניתני בחבילה קטנה מכולן והן עדיין ראוי למאכל בהמה כדאיירי במתני' וא''כ היה צריך לשנות כשיעור היותר קל מהן שהרי החמור הוא שמצטרף להקל ואיפכא לא ולא הוה ידעינן שיעורן של מינין האחרים שבחבילה הלכך תני שיעור כל אחד ואחד בפ''ע. ולעולם מצטרף החמור שבהן להשלים להקל דהא מיהת משכחת לה שיעור כולן בשוה אם אינן ראוין אלא להיסק:

אמר ליה. ר' יוסי אי הכי נתני בהוצאות בוס קטן. בו''ס או בוז כך קורין לחבילה בלעז ודוגמתו בלשון הגמרא בפ' אלו טריפות דף נ''ב גבי ריסוק אברים כיתנא ועביד בוזנא חיישינן שאם היא כחבילה קשה הוא. וה''נ פריך לדידך דטעמא מפני ששוו בהיסק א''כ נתני במתני' בשיעור הוצאה של חבילה קטנה שעשאה מכולן כך וכך שיעורה והיא כעין קושית ר' מנא דלעיל אלא דר' יוסי מוסיף דהרי במתני' לא איירי בגוונא שאינן ראויות אלא להיסק וא''כ ניתני לאשמועינן אם הוציא חבילה קטנה מכולן ביחד כמה היא שיעורה:

ר' אלעזר בר' יוסי. אמר נמי קימי ר' יוסי להאי טעמא דר' עזרא שכן שוו בהיסק:

אמר ליה. ר' מנא אנן בעיי הוצאה ואת אמר היסק. בתמיה כלומר דהא אנן מיבעיא לן בשיעור הוצאה סתם דאיירי במתני' לא איירי כלל אם ליקטו מתחלה להיסק דודאי אם הוא ליקטן מתחלה לכך ולפי שאינן ראוין למאכל בהמה שיעורן כעצים להיסק אבל מכיון דבמתני' לא איירי אלא כשיעור הוצאה סתם וע''כ דמיירי דאכתי חזי למאכל בהמה קשיא היאך יצטרפו בכה''ג משום טעמא אם לא היו ראוין אלא להיסק דהא לא איירינן כלל משיעור העומדות להיסק במתני' וסוף סוף לא דמיא להאי דטומאה:

א''ר עזרא קומי ר' מנא. אין דמהאי טעמא מצטרף החמור שבהן להקל מפני שכן שוות כשיעור היסק דאם התבן אינו ראוי אלא להיסק כגון שנשחת המאכל בהמה שיעורו כעצים להיסק וכן כולם:

היסק מניין. כלומר אבל הכא הואיל ואין שיעורן שוה אמאי יצטרף אפילו החמור להקל וכי תימא הואיל ושיעור כולן שוה לענין אם לקטן להיסק וכדתנן לקמן בפ' הבונה המלקט עצים אם לתקן כל שהן אם להיסק כדי לבשל ביצה קלה המלקט עשבים אם לתקן כל שהו אם לבהמה כמלא פי הגדי וה''ה אם מלקט עשבים להיסק או תבן וכיוצא בו אם אינן ראויין אלא להיסק שיעורן כדי לבשל ביצה קלה דחדא דינא אית להו אלא דהתנא נקיט התם שיעור החמור שאם לחין הן וראויין לגדי שיעורן כמלא פי הגדי כדתנינן הכא ומיהת אם הן עומדות להיסק ודאי שיעור כולן כעצים דעצים בעלמא נינהו ואי הכי בעית למימר אכתי קשיא מניין לך דמהאי טעמא יצטרף החמור להקל לעולם דהא לא דמיא לדהתם גבי טומאה דכל חדא וחדא מינייהו חזיא לטומאת מושב בטפח לעולם:

רבי ירמיה בעי על הא דר' יוסי בן חנינה דאמר דבמתני' נמי החמור משלים להקל דבשלמא התם ניחא שיצטרפו משום מושב שכן כולן שוו לשיעור מושב שהוא כטפח על טפח והלכך מצטרף החמור להקל בכל הטומאות והואיל ומיהת שיעורן שוה לטומאת מושב:

תמן תנינן. בפכ''ז דכלים הבגד והשק וכו' ואין שיעורן שוה לטומאה שהבגד שיעורו שלשה על שלשה למדרס ושלש על שלש לטמא מת והשק שיעורו ארבעה על ארבעה והעור חמשה על חמשה והמפץ שהיא ממיני מחצלאות שיעורו ששה על ששה ומצטרפין זה עם זה החמור להשלים עם הקל אבל לא הקל לחמור ותני בתוספתא דרבי שמעון אומר מה טעם מפני שהן ראויין לטמא מושב שאם קיצע מכולן כשיעור טפח על טפח טמא משום מושב הזב:

גמ' חמור משלים לקל וכו'. כדמפרש ואזיל עשבים משלימין לשיעור התבן דקל דשיעוריה נפיש אבל איפכא לא וכדפרישית במתני':

א''ר חנניה. הא לא קשיא:

רִבִּי יוּסֵה בֵּרִבִּי בּוּן בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. דְּרִבִּי יְהוּדָה הִיא. דְּתַנֵּי. מַּיִם כְּדֵי גְמִייָה. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. כְּדֵי מְזִיגַת הַכּוֹס. יַיִן כְּדֵי גְמִייָה. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. כְּדֵי מְזִיגַת הַכּוֹס. מָזוּג בְּכַמָּה. נִשְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. מַּיִם כְּדֵי גְמִייָה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. כְּדֵי מְזִיגַת הַכּוֹס. יַיִן כְּדֵי גְמִייָה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. כְּדֵי מְזִיגַת הַכּוֹס. הָדָא אָֽמְרָה. מָזוּג. אֲפִילוּ בְּכַמָּה כוֹסוֹת. כַּמָּה הוּא שִׁיעוּרָן שֶׁלְּכוֹסוּת. רִבִּי אָבוּן אָמַר. טֶיטְרַטין וּרְבִיעַ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

דר' יהודה היא. המתני' דתני בתוספתא פ''ט מים וכו' ר' יהודה אומר כדי לשוף בהן את הקילור כך הוא בתוספתא ונדפס כאן אגב שיטפא דלקמן גבי יין. ובע''פ גריס כדי מזיגת המזוג והיינו הך דהשיעור במים כדי למזוג בהן היין להכוס וצ''ל דגי' אחרת היה להם בתוספתא כדמוכת מדלקמן ומיהו הא דקאמר דר' יהודה היא לא קאי אלא על שיעור היין דסתם לן התנא במתני' כר' יהודה דהתוספתא:

מזוג בכמה. אם הוציא מה שהוא כבר מזוג בכמה הוא שיעורו:

נישמעינה מן הדא. גופה דקתני לר' יהודה שיעור שתיהן בהראוי להמזיגה:

א''כ הדא אמרה מזוג אפילו בכמה כוסות. כלומר לא איכפת לן אפי' כבר מזוג הוא בכמה כוסות מ''מ השיעור הוא לעולם לפי ערך המזיגה שאם מזג רובע רביעית יין בשלשה חלקי רביעית מים ויש כאן רובע רביעית יין וג' רובע רביעית מים וכשהוציא ממנו משערין בו בהשיעור שיכולין למזוג בו יין אחר לפי ערך ואם כן אם הוציא כדי שיעור למזוג בו רובע רביעית יין א''צ כאן ג' חלקי רובע רביעית לפי שכבר יש בו מהיין וכן לעולם משערין במזוג אפילו בא מהרבה כוסות מזוגין כמה הוא שיעורין של כוסות. כלומר ומה היא המדה של רביעית שאמרנו כשיעור הד' כוסות:

טיטרטון. שם המדה שהיה ידוע להם ורביע ממנו ה''ז הרביעית ששיערו חכמים:

תַּמָּן תַּנִּינָן. מְפַנִּין אַרְבַּע וְחָמֵשׁ קוּפּוֹת. רִבִּי זְעוּרָא שָׁאַל לְרִבִּי יוֹשִׁיָּה. כַּמָּה שִׁיעוּרָהּ שֶׁלְּקוּפְּה. אָמַר לֵיהּ. נִלְמוֹד סָתוּם מִן הַמְפוֹרָשׁ. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. בְּשָׁלֹשׁ קוּפּוֹת שֶׁל שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ סְאִין תּוֹרְמִין אֶת הַלִּשְׁכָּה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

תמן תנינן. ריש פ' מפנין. ומשום דנמי נלמד סתום מן המפורש במקום אחר הוא מייתי לה הכא:

דתנינן תמן. בפ''ג דשקלים גבי תרומת הלשכה:

הלכה: הַמּוֹצִיא יַיִן כְּדֵי מְזִיגַת הַכּוֹס כול'. רִבִּי זְעוּרָא שָׁאַל לְרִבִּי יוֹשִׁיָּה. כַּמָּה שִׁיעוּרָן שֶׁלְּכוֹסוּת. אָמַר לֵיהּ. נִלְמוֹד סָתוּם מִן הַמְפוֹרָשׁ. דְּתַנֵּי רִבִּי חִייָה. אַרְבָּעָה כוּסוּת שֶׁאָֽמְרוּ יֵשְׁנָן רְבִיעִית יַיִן בָּאִיטַלְקִי.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' כמה שיעורין של כוסות. בלילי פסח. וגרסינן לכולה סוגיא לקמן בפ' ערבי פסחים בהלכה א':

וישנן רביעית יין באיטלקי. של יין האיטלקי שהוא חזק וממזגין אותו על חד תלת במיא וא''כ כל היין של הד' כוסות הוא רביעית הלוג:

משנה: הַמּוֹצִיא יַיִן כְּדֵי מְזִיגַת הַכּוֹס. חָלָב כְּדֵי גְמִיעָה. דְּבַשׁ כְּדֵי לִתֵּן עַל הַכָּתִית. שֶׁמֶן כְּדֵי לָסוּךְ אֵבָר קָטָן. מַיִם כְּדֵי לָשׁוּף אֶת הַקִּילֹורִית. וּשְׁאָר כָּל הַמַּשְׁקִין 54a בָּֽרְבִיעִית. וְכָל הַשּׁוֹפְכִין בָּֽרְבִיעִית. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כּוּלָּן בָּֽרְבִיעִית לֹא נֱאֶמְרוּ כָּל הַשִּׁיעוּרִין הָאֵילּוּ אֶלָּא לְמַצְנִיעֵיהֶן׃

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

שיעורן ברביעית. דבהכי חזי לגבל בהן את הטיט:

רבי שמעון אומר. כל המשקין כולן ברביעית ולא נאמרו שיעורין הללו אלא למצניעיהן לכך דמדאצנע להן אחשבינהו וקסבר ר' שמעון דהמצניע בעית מיהת שיעורא זוטא ופליג אהא דתנן בפ' דלעיל כל שאין כשר להצניע ואין מצניעין כמוהו דהמצניע מיחייב עליו אפילו בכל שהיא. ואין הלכה כר''ש:

וכל השופכין. שאינן ראוין אלא לשפוך אותן שהן רעים וסרוחים:

ושאר כל המשקין. לאתויי דם וכל מיני משקין שיעורן ברביעית דלא חזו לרפואה ובפחות מרביעית לא חשיבי מידי:

מים כדי לשוף בהן את הקילורית. ומפרש הכא בגמ' דדוקא במים של הטל שאינן ראוין אלא לכך אבל בשאר מים שיעורן כדי לרחוץ בהן פני אמדוכה שהוא שיעור הפחות. וקילור עצמו שיעורו כדי לשוף אותן במים:

שמן כדי לסוך אבר קטן. של קטן בן יומו והוא אצבע הקטנה שברגלו:

דבש כדי ליתן על הכתית. על ראשו של הכתית והוא מכה שעל גב הסוסים והגמלים שבאה להן מחמת המשאות שעליהן א''נ כתית הוא מכה שעל גב היד ועל גב הרגל:

חלב כדי גמיעה. והיא פחות אפילו מכדי לוגמיו ומכ''ש מרביעית ודוקא חלב בהמה טהורה דחזיא לשתיה אבל של בהמה טמאה דלא חזיא אלא לרפואה שיעורו כדי לכחול עין אחת. והוא שיעור הכחול ומשום דכל מידי ששייך בו אזלינן בתר שיעור הפחות לחומרא וחלב האשה וכן לובן ביצה שיעורו כדי ליתן במשיפה של קילור שהוא פחות יותר מפני שכן דרכן לכך:

מתני' המוציא יין כדי מזיגת הכוס. של ברכה והוא רובע רביעית יין חי שאם ימזוג אותו בשלשה חלקים מים כדרך שממזגין ליינות החזקים יעמידנו על רביעית והוא ביצה ומחצה וזהו שיעור כוס של ברכת המזון וקידוש:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source