Shabbath
Daf 51b
הָהֵן דַּעֲבַד חֲבָלִין. הָהֵן דַּעֲבַד מִמְזוֹר חַייָב מִשּׁוּם טוֹוֶה. הָהֵן דַּעֲבַד קוֹנְטְרָן נָפָן מַחֲצָלָן חַייָב מִשּׁוּם מֵיסֵיךְ. הָדָא אִיתְּתָא כַּד מִשְׁתַּייָא בְקוֹבָיָה. מִשּׁוּם מֵיסֶכֶת. כַּד יְהָבָה קדמה. מִשּׁוּם עוֹשָׂה בָתִּין. כַּד מְקִימָה לוֹן. מַשּׁוּם בּוֹנָה. כַּד מְחַייָא. מִשּׁוּם אוֹרֶגֶת. כַּד מִקְטְעָא בְנֵימַייָא. מִשּׂוּם מְחַתֶּכֶת. כַּד גָּֽמְרָה מְלַאכְתָּהּ. מַשּׁוּם מַכָּה בְפַטִּישׁ. הָהֵן דַּעֲבַד קוּפִּין. כַּד צְפַר. מִשּׁוּם מֵיסֵיךְ. כַּד מְחַייֵט. מִשּׁוּם תּוֹפֵר. כַּף. מִשּׁוּם בּוֹנֶה. כַּד מְקַטֵּעַ. מִשּׁוּם מְחַתֵּךְ. גָּמַר מְלַאכְתּוֹ. מִשּׁוּם מַכֶּה בְפַטִּישׁ. 51b הָהֵן דַּעֲבַד מַלִּין עַרְסְווָן. לְאוֹרֶךְ. מִשּׁוּם מֵסֵיךְ. לְרוֹחָב. מִשּׁוּם אוֹרֵג. קַנְקֶלַּטוֹן. מִשּׁוּם עוֹשֶׂה בָתִּים. כַּד מְקַטֵּעַ. מִשּׁוּם מְחַתֵּךְ. גָּמַר מְלַאכְתּוֹ. מִשּׁוּם מַכֶּה בְפַטִּישׁ. שְׁנֵי נִירִין בְּחָף אֶחָד וּשְׁנֵי חָפִין בְּנִיר אֶחָד.
Traduction
Celui qui tresse des cordes, ou des ceintures, se rend coupable du péché de filer (par dérivation); celui qui tresse des paniers d’osier, canaqron, ou un tamis fin, ou un treillis, commet la faute d’avoir ourdi;et, pour ce même fait, la femme qui met la trame dans les trous est aussi coupable. Si elle y place les fils posés au devant d’elle, elle est coupable d’avoir construit; lorsqu’elle commence à tisser, elle est coupable de tisser; lorsqu’elle coupe les fils qui dépassent, elle commet le péché de coupe; lorsqu’elle achève enfin cette œuvre, elle est coupable d’avoir frappé sur l’enclume (mis la dernière main). Lorsque le fabricant de paniers d’osier les borde de liane, il commet le péché d’ourdir; en les cousant, il commet le péché de couture; en repliant les bords, il commet le péché de construire; en l’épointant, on commet le péché de couper; enfin, en achevant l’ouvrage, on est coupable d’avoir frappé sur l’enclume. Celui qui tresse en longueur pour former des lits certains bois flexibles commet le péché d’ourdir; si c’est en largeur, c’est le péché de tisser. Celui qui établit des grillages cigcli'' commet le péché de former des points de chaînette; en l’épointant, on commet la faute de couper; enfin, en achevant l’ouvrage, on commet la faute de frapper sur l’enclume. La faute des points de chaînette est la même si l’on attache 2 points à une cheville du métier de tissage, ou un point à 2 chevilles.
Pnei Moshe non traduit
ההן. זה שעושה חבלים וכן זה שעושה ממזור והוא מיזרן המוזכר בפי''ט דכלים מיזרן היוצא מן המטה שהוא כמין אזור של ארוג שכורכין אותו סביב המטה כדי לחבר הפרקים חייב משום מיסך כלומר אע''פ שעדיין לא ארג אותם אלא סידרן ומתחן כדי לארוג וזהו המיסך:
ההן דעביד קונטרן. ככרות ונפות ומחצלות חייב משום מיסך. מיד כשמסדר ומותח אותן כדי לארגן:
הדא איתתא. אשה זו כשהיא מתחלת לסדר חוטי השתי כדי לעשות קוביא והיא קובה של אריגה שהנשים יושבין ואורגין חייבת משום מסכת את השתי. וכשהיא נותנת קדמה והיא כמין שפה שעושה סביב לחיזוק חייבת משום עושה בתים. וכשהיא מעמדת אותן משום בונה. וכשהיא מחברת החתיכות משום אורגת וכשהוא קוצצת הנימין היוצאין כדי להשוותן משום מחתכת וכשגומרת הכל חייבת עוד משום מכה בפטיש ומשכחת לה שש חטאות:
ההן דעביד קופין. זה שעושה קופות:
כשמצפיר. שמתחיל לסדר הצירי דקל והסיב שעושין מהן הקופות חייב משום מיסך וכשמחייט ומחבר החתיכות משום תופר. כף כשכופף אותן משום בונה וכשקוצץ הראשון היוצאין משום מחתך וכשנגמר מלאכתו חייב עוד משום מכה בפשיט ויש כאן חמש חטאות:
ההן דעביד סלן ערסוון. כנ''ל. זה העושה סלים ומטות ומדרך הוא לסרגן באורך וברוחב ועושין בהן כמין חורין חורין והן הן הבתים וכשמסדר את החבלים או הדבר שמסרג בו לאורך ה''ז מיסך וכשחוזר ונותן על גביהן לרוחב הרי כאן אורג וכשעושה הקנקליטין והן החורים ה''ז משום עושה בתים הוא המוזכר באבות מלאכות העושה שתי בתי נירין כדפרישית במתני' וכשמקטע הראשון היוצאין ה''ז מחתך וכשנגמרה מלאכתו יש עוד משום מכה בפטיש והרי כאן חמש חטאות:
שתי נירין בחף אחד. לפרש העושה שתי בתי נירין דמתני' קאי שעושה שני נירין והן החוטין או חבלי הסירוג ומסרגן להיות ביניהן חף אחד והוא הבית והחלל שביניהן מלשון חפי פותחות כמו שיש בין שני המפתח בחלל שביניהן או שעושה שני חפין בניר אחד חייב משום שני בתי נירין:
הָאוֹרֵג שְׁנֵי חוּטִין וְהַפּוֹצֵעַ שְׁנֵי חוּטִין הַקּוֹשֵׁר וְהַמַּתִּיר. מַה קְשִׁירָה הָֽיְתָה בַמִּשְׁכָּן. שֶׁהָיוּ קוֹשְׁרִין אֶת הַמֵּיתָרִים. וְלֹא לְשָׁעָה הָֽיְתָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מִכֵּיוָן שֶׁהָיוּ חוֹנִין וְנוֹסְעִין עַל פִּי הַדִּיבֵּר כְּמִי שֶׁהוּא לְשָׁעָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מִכֵּיוָן שֶׁהִבְטִיחָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא מַכְנִיסָן לָאָרֶץ כְּמִי שֶׁהִיא לְשָׁעָה. אָמַר רִבִּי פִינְחָס. מִתּוֹפְרֵי יְרִיעוֹת לָֽמְדוּ. נִפְסַק. הָיָה קוֹשְׁרוֹ. חָזַר וְנִפְסַק. לַעֲשׂוֹתָן קְשָׁרִים קְשָׁרִים אֵי אֶיפְשַׁר. אֶלָּא חוֹזֵר וּמַתִּיר אֶת הָרִאשׁוֹן. אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה. הָהֵן חַייָטָא אומָנָא מְבַלֵּעַ תְּרֵין רָאשֶׁיהָ. וְהַייְדְא אָֽמְרָה דָא. דְּאָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי חֲנִינָא. מֵאוֹרְגֵי יְרִיעוֹת לָֽמְדוּ. מַה טַעַם. אוֹרֶךְ הַיְרִיעָ֣ה הָֽאַחַ֗ת. כְּדֵי שֶׁתְּהֵא כוּלָּהּ אַחַת. נִפְסַק הָיָה קוֹשְׁרוֹ. מִכֵּיוָן שֶׁהָיָה מַגִּיעַ לָאָרִיג הֲוָה שָׁרִי לֵיהּ וּמְעִל לֵיהּ. רִבִּי תַנְחוּמָא בְשֵׁם רַב חוּנָה. אֲפִילוּ עָרֶב שֶׂבָּהּ לֹא הָיָה בוֹ לֹא קֶשֶׁר וְלֹא תִייָמֶת.
Traduction
– ''Lier'' ou ''délier'' est un travail capital. Avait-on occasion de lier pour les travaux du tabernacle? Oui, puisque l’on attachait les rideaux du parvis avec des cordages. N’était-ce pas momentané? R. Yassa répond: comme les arrêts et la levée du camp avaient lieu par ordre divin (à époque indéterminée), les dispositions prises semblaient définitives (363)Ci-après, 12, 1.. Mais, objecta R. Yossé, puisque Dieu leur avait donné la promesse de les faire entrer en Palestine, on devait savoir d’avance que ces nœuds étaient seulement provisoires? En effet, dit R. Pinhas, le travail capital énoncé dans la Mishna est basé sur l’ouvrage de couture des rideaux: lorsqu’une couture était rompue, on rattachait le fil avec un nœud; si cela se répétait, on ne pouvait pas renouveler les nœuds (ce qui eût été peu convenable), et l’on déliait le 1er nœud pour recommencer le tout. Hiskia dit: un tailleur bon ouvrier ne laisse pas les nœuds de la couture en dehors, mais s’arrange de façon à ce que les deux bouts du fil soient à l’intérieur. A propos de quoi dit-il cela? Sur ce que R. Yossé b. Hanina vient de rappeler le travail de couture des rideaux au nombre de 6, dont la jonction eût été laide sans cette précaution de rentrer l’ourlet. Or, de ce qu’il est dit (ib. 2): la longueur d’un seul rideau, on conclut que c’était un tapis tissé en grande longueur pour éviter les couture; s’il était rompu, on rattachait le fil, puis en arrivant au bout du tissu, on l’ouvrait et repliait le bord final en dedans pour le clore. R. Tanhouma dit au nom de R. Houna: même dans la trame, il n’y avait pas de nœud, ni de lien.
Pnei Moshe non traduit
האורג וכו'. מה קשירה היתה במשכן שהיו קושרין את המיתרים. ליתידות האהלים בשעה שהיו חונין:
ופריך ולא לפי שעה היתה. שבנסעו היו מתירין אותן והאיך למדין מדבר שאינו אלא לפי שעה:
א''ר יוסה וכו'. כלומר דר' יוסי מתמה על הא דקאמר שלשעה היתה בשביל שהיו חוזרין ונוסעין והלא מכיון שהיו חונין ונוסעין על פי הדיבור כמי שהיא לשעה קרית לה בתמיה:
א''ר יוסי וכו'. כלומר אלא א''ר יוסי דלפיכך שייך שפיר לומר שלשעה היתה שמכיין שהבטיחן הקב''ה שהוא מכניסן לארץ מיד אלמלא לא חטאו במרגלים הרי זו החנייה כמי שהיא לשעה ומעתה הדרא קושיא לדוכתה וכי למידין מדבר שלא היה אלא לפי שעה בשעת העשייה ולקמן גריס מכיון שהבטיחן הקב''ה להכניסן לארץ כמי שהיא לעולם. ומיהו גי' דהכא נראית היא כדמוכח מדלקמן והכי גריס נמי בריש פרק ואלו קשרים:
א''ר פנחס. לא מן המיתרים למדו אלא מתופרי היריעות הוא שלמדו נפסק היה קושרו כלומר כשלא נפסק החוט אלא פעם אחד לא הוה איכפת בזה אלא היה קושרו אלא כשחזר ונפסק ולעשות קשרים קשרים אי אפשר שאין זה דרך כבוד שיהא נראה בהתפירה קשרים קשרים והיו צריכין לחזור ולהתיר את הקשר הראשון ולהסיר החוט וליקח אחר והרי היה שם קושר ומתיר:
אמר חזקיה. הא נמי ליתא שלא היו צריכין לקשור כלל שהרי ההן חייטא אומנא מבליע תרין ראשיה כשנפסק החוט שתופר בו אינו קושר לו החוט האחר שלא תהא נראית הקשירה אלא שמניחו כך ונוטל חוט אחר לתפור ומבליע שני ראשי החוט של זה ושל זה בהתפירה שמתחיל לחזור ולתפור מעט קודם מקום פסיקת החוט ונמצא שמובלעין שני הראשין ואין צריך לקשרן יחד וא''כ מסתמא עושי מלאכה שבמשכן היו יודעין לעשות כן:
והיידא אמרה. והשתא מאיזה היא שלמדו קושר ומתיר שהיה במשכן:
דא. וזה היא שלמדו כהאי דאמר ר' יוסי ב''ח מאורגי יריעות למדו שלא היה אפשר להן בלא קשירה והתרה ומה טעם דכתיב אורך היריעה האחת ומכאן שהיו צריכין לארגה כדי שתהא כולה כאחת ולא לחבר חתיכות חתיכות עד שתתמלא ארכה וא''כ כשארגו אותה וא''א בלי שיפסוק חוטי האריגה וכשנפסק היה קושרו בתחלה עם חוט אחר כדי שיכול לאחוז בידו ולהכניסו בבתי האריגה ולא שהיה מניחו להקשר שא''כ היו נראין קשרים קשרים בהיריעה אלא מכיון שהיה מגיע לארוג במקום שנפסק החוט הראשון ובהקשר שלו היה מתירו להקשר ומעייל לה לראשי החוטין בהאריגה ומחליקן והרי היה קושר ומתיר ולא היה נראה שום קשר בהיריעה וכן אמר ר' תנחומא בשם רב הונא שאפי' חוט הערב שבה ומדרך לקשור על השתי כשמתחיל להרכיבן זה בזה ואעפ''כ היו מצמצמין שלא יהיה בו לא שום קשר ולא תיומת וזהו כשבאין שני חוטין זה על זה ונראית כתיומת בתוך האריגה והן היו מקפידין שלא יהא בהן מזה כלל ומכוונין שתהא נראית הכל חלק ויפה:
תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. חוֹתֶל שֶׁלְתְּמָרִים וְפַּטֶילַּייָא שֶׁלְתְּמָרִים קוֹרֵעַ וּמַתִּיר. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִקְשׁוֹר.
Traduction
R. Oshia a enseigné: on peut le samedi arracher le couvercle, ou délier ce qui couvre ou ferme le panier de lianes contenant des dattes tardives, ou les boîtes (portula), à condition de ne pas rattacher ce couvercle;
Pnei Moshe non traduit
תני ר' הושעי' וכו'. מייתי לה לעיל ריש פ' במה אשה:
פטילייא. סל:
וְאֵין זוֹ הַתָּרָה. נַעֲשֶׂה בְשׁוֹבֵר אֶת הֶחָבִית לוֹכַל מִמֶּנָּה גְּרוֹגְרוֹת. אָזְנַיִים שֶׁל דִּיסִיקִיָּא קוֹשֵׁר וּמַתִּיר. נַעֲשֶׂה כְפוֹתֵחַ וְנוֹעֵל בַּשַּׁבָּת.
Traduction
ce n’est pas interdit, de même que l’on peut briser un tonneau de figues sèches pour les manger, ou les anses du double sac duosaccoi; car cette action de lier ou délier le samedi équivaut à ouvrir ou fermer une porte (364)Suit un passage traduit au (Kilayim 9, 10)..
Pnei Moshe non traduit
ואין זו התרה. וכי לא מיחייב משום מתיר:
ומשני נעשה כשובר את החבית וכו'. דמותר כדתנן לקמן פ' חבית שובר אדם את החבית לאכול הימנה גרוגרת:
אזנים של דיסקיא. שק של עור ויש לו אזנים שמשימין הרצועות בהן לקשרו מותר לקשור ולהתיר שאין זה אלא כפותח ונועל הדלת בשבת:
Shabbath
Daf 52a
רִבִּי חֲנִינָה אָמַר. עַד יְחוֹת כָּל סִיטְרָהּ. אָמַר רִבִּי יַנַּיי. אִמְרוּ לוֹ לְרִבִּי חֲנִינָא. צֵא וּקְרָא. וְהָא תַנִּינָן. עָשָׂה שְׁנֵי רָאשֶׁיהָ לְצַד אֶחָד. מֵעַתָּה עַד יְסוֹק וִיחוֹת וִיסוֹק. וְהָתַנִּינָן. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַד שֶׁיְּשַׁלֵּשׁ. מֵעַתָּה עַד יְחוֹת וִיסוֹק וִיחוֹת. אֶלְּא הָכֵן וְהָכֵן. 52a חוּט שֶׁהִשְׁחִילוֹ בְמַחַט. אֲפִילוּ קָשׁוּר מִיכָּן וּמִיכָּן אֵינוֹ חִיבּוּר. תְּפָרוֹ לַבֶּגֶד. הַחוּט חִיבּוּר לַבֶּגֶד וְאֵינוֹ חִיבּוּר לְמַחַט. רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵה תְּרֵיהוֹן אָֽמְרֵי. בְּקָשׁוּר מִיכָּן וּמִיכָּן. מִילֵּיהוֹן דְּרַבָּנִן פְּלִיגִין. דְּאָמַר רִבִּי בָּא רַב יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. הַמְמַתֵּחַ צְדָדָיו בַּשַּׁבָּת חַייָב מִשּׁוּם תוֹפֵר. נֹאמַר. מִשּׁוּם תוֹפֵר וּמִשּׂוּם קוֹשֵׁר.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
ר' חנינא אמר עד יחות כל סיטרה. גרסי' להא לעיל בסוף כלאים ואהתם קאי ואגב דהא דלקמן מייתי לה הכא דתנינן שם התוכף תכיפה אחת אינה חיבור ואין בה משום כלאים והשומטה בשבת פטור עשה שני ראשיה לצד אחד חיבור ויש בה משום כלאים והשומטה בשבת חייב ר' יהודה אומר עד שישלש. ומפרש ר' חנינא דהאי תכיפה ששנינו עד שירד המחט עם החוט כל צד הבגד מעבר לעבר דבכה''ג הוא דמקרי תכיפה אמר ר' ינאי אמרו ליה לר' חנינא צא וקרא משנתך בחוץ דלאו מילתא היא דהא תנינן עשה שני ראשיה לצד אחד שהעביר החוט לאותו צד שתחב בו ונמצא ששני ראשיה בצד אחד אפי' בתכיפה אחת הוי חיבור ומעתה לדבריך עד יחות ויסוק. הכי גריס בכלאים ותו לא וכאן ט''ס הוא ואגב שיטפא דלקמן נזרקה. וכלומר לדידך היה צריך שיוריד החוט דרך כל הבגד ויחזור ויעלה כמו כן ואנן חזינן דלא קפיד התנא אלא שיהו שני ראשי החוט מצד אחד ואפי' תחב המחט עם החוט בתוך אמצע הבגד ולא העבירו לצד האחר אם חזר והעביר החוט לאותו צד שתחב בו הרי שני ראשיה בצד אחד והוי חיבור:
והתנינן. ועוד דמדברי ר' יהודה נמי קשיא לדברי ר' חנינא דקתני עד שישלש ולר' חנינא עד יחות דרך כל הבגד לעבר האחר ויסוק כמו כן ויחזור ויחות בתמיה דלהא ודאי לא קפיד ר' יהודה דלא קאמר אלא עד שישלש שיכניס החוט בתוך הבגד ויוציא ויחזור ויכניס ג' פעמים ואי איתא דצריך דרך כל הבגד הוו להו למיתני בהדיא כן:
אלא הכין והכין. אלא ע''כ דליתא שאינו צריך אלא שיעשה לכך ולכך וכלומר שאפי' תחב באמצע תוך הבגד וחזר והעבירו לצד שתחב בו סגי בכך שהרי שני ראשיה בצד אחד הן:
חוט שהשחילו במחט. שהכניסו והורידו לתוך נקב המחט ומלשון משחילין הוא בפ' בתרא די''ט אפי' קשר מכאן ומכאן. כלומר שתחב המחט בבגד עם החוט ולא החזירו להחוט אלא הניחו כן אף על פי שהחוט קשור מכאן ומכאן אינו חיבור לבגד:
החוט חיבור לבגד ואינו חיבור למחט. כך הוא בכלאים ותיבת תפרו הכתוב כאן מיותר היא כלומר דאנן בעינן שיהא החוט חיבור לבגד ולא שיהא חיבור למחט דזה לא מועיל כלום שאע''פ שהוא קשור מכאן ומכאן לצד המחט והמחט תחוב עמו בהבגד לאו כלום הוא דלא מיקרי חיבור להחוט עם הבגד:
בקשור מכאן ומכאן. הא דקתני הכא במתני' התופר שתי תפירו' דוקא בקשור מכאן ומכאן לשני ראשי החוט דאי לאו הכי אינו מתקיים:
מיליהון דרבנן. דלקמיה פליגין על ר' יונה ור' יוסה:
דהא אמר ר' בא ור' ירמיה בשם רב. לקמן בפרק י''ג הממתח צדדיו של החוט בשבת שהיה נכווץ בהבגד ומתחו על פני הבגד חייב משום תופר ואי איתא דבעינן קשירה א''כ ה''נ עד שיקשר ראשי החוט וקשיא דיאמר משום תופר ומשום קושר אלא דסבירא להו דלא בעינן קשירה בהדי תפירה:
קְרִיעָה בִּבְגָדִים וְחִיתּוּךְ בְּעוֹרוֹת. קְרִיעָה בִּבְגָדִים בָּאֶמְצָע. וְחִיתּוּךְ בְּעוֹרוֹת מִן הַצָּד. וְאִית דִּמְחַלְפִּין. קְרִיעָה בְּעוֹרוֹת וְחִיתּוּךְ בִּבְגָדִים. קְרִיעָה בְּעוֹרוֹת בְּאִילֵּין רְכִיכַייְא. וְחִיתּוּךְ בִּבְגָדִים. בְּאִילֵּין לֵיבֶדִייָא.
Traduction
Lorsque la Mishna parle de déchirure et de coupure (2 synonymes), le 1er terme s’applique aux vêtements déchirés au milieu; le 1e, aux peaux rompues de côté; selon d’autres, c’est l’inverse: la déchirure se rapporte aux peaux, la coupure aux étoffes, et la déchirure a lieu pour les peaux, qui sont minces, comme les étoffes se coupent si elles sont de lin fin.
Pnei Moshe non traduit
קריעה בבגדים. משום דבמתני' חשיב לתרוייהו המחתכו והקורע והיינו הך הלכך מפרש דקריעה שייכא בבגדים וחיתוך בעורות והכי הוה במשכן להכי חשיב להו בתרתי וקריעה בבגדים היינו באמצע וחיתוך בעורות היינו מן הצד שמחתכו לתקנו:
ואית דמחלפן קריעה בעורות וחיתוך בבגדים. ומפרש דלא פליגי דהא דמתנו קריעה בעורות באילין רכיכיא ברכין שדרכן לקרוע ומתני' דקתני המחתכו בעור הצבי שהוא עב וקשה ולא שייך בו קריעה. וחיתוך בבגדים באילין ליבדייא בבגדי הלבדים שעושין מהן הכובעות ועבים הן ושייכא בהו חיתוך:
ג. הַצָּד חֲלָזוֹן וּפְצָעוֹ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. חַייָב שְׁתַּיִם. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. מָאן דְּאָמַר. שְׁתַּיִם. אַחַת מִשּׁוּם צָד. וְאַחַת מִשׁוּם נְטִילַת נְשָׁמָה. וּמָאן דְּאָמַר. אַחַת. הַייְדָא הִיא מִשׁוּם נְטִילַת נְשָׁמָה. וְלֵית לֵיהּ צַידָה. וְאַתְיָא כַּהִיא דְּאָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר בֵּירִבִּי יוֹסֵה רִבִּי אַבָּהוּ וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּשֵׁם רִבִּי מֵאִיר. מִין חַיָּה טְהוֹרָה בָרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה בַּמִּדְבָּר. כֵּיוָן שֶׁעָשָׂה בָהּ מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן נִגְנְזָה. רִבִּי אָבוּן אָמַר. קֶרֶשׁ הָיָה שְׁמָהּ. תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. דְּחָדָא קֶרֶן. וְתִיטַ֣ב לָ֭יי מִשּׁ֥וֹר פָּ֗ר מַקְרִין וּמַפְרִיס: מַקְרֵן כָּתוּב.
Traduction
Lorsqu’on a pris le ver tinctorial du Halazon et qu’on le tue, on est 2 fois coupable selon les uns, ou une fois selon d’autres. L'on condamne deux fois, parce qu'outre le péché de chasser, on a commis celui de tuer; l’autre ne condamne qu’une fois, parce qu’il ne tient compte que du péché de tuer, non de celui de chasser (365)Suit un passage reproduit de ci-dessus, 2, 3..
Pnei Moshe non traduit
הצד חלזון ופצעו אית תניי תני חייב שתים. כדתני בתוספתא פ''ט וכדמפרש לה משום צודה ומשום נטילת נשמה:
אית תניי תני אינו חייב אלא אחת. ומפרש היידא היא ומשום איזה מהן הוא חייב משום נטילת נשמה דלית ליה להאי תנא לצידה שהיא אב מלאכה דלא מצינו לדידיה לצידה שהיתה במשכן דאי משום אילים בהני לא מיקרי צידה ולא מיחייב משום צידה שהרי ברשותו הן ואי משום תחשים הני לא הוו אלא לפי שעה וכדמסיק ואזיל ואתיא כהאי דאמר וכו' לעיל בפ' במה מדליקין בהלכה ג' ואין למידין מדבר שאינו אלא לפי שעה כדאמרי' לעיל גבי מיתרים:
הַשּׁוֹחֲטוֹ. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. לֵית כָּאן שְׁחִיטָה. שְׁחִיטָה תוֹלְדַת חַבּוּרָה הִיא. וְלָמָּה לֹא תְנִינָתָהּ עִמְּהוֹן. אֶלָּא בְגִין דְּתַנִּינָן סֶדֶר סְעוּדָה תְנִינָתָהּ עִמְּהוֹן.
Traduction
Egorger'' est un travail capital. On n’aurait pas dû l’énoncer, dit R. Simon b. Lakish, parce que c’est seulement une dérivation du péché de blesser. Mais pourquoi ne pas énoncer comme capital le fait d’avoir blessé? C’est parce que l’on énumère tous les travaux relatifs à la préparation d’un repas que l’on mentionne aussi l’égorgement.
Pnei Moshe non traduit
השוחטו ר''ש בן לקיש אמר. לית כאן שחיטה. כלומר לא מנינן לה לאב מלאכה שהיא תולדת חבורה היא וחובל מפרק הוא ואם כן בכלל דש הוא:
ולמה תניתה עמהון. כלומר שאע''פ שחייב עליה הרי לא מנו אלא האבות ולאשמועינן שאם עשאן כולם בהעלם אחת שחייב ל''ט חטאות ומכיון דסבירא ליה לריש לקיש דתולדה דחובל היא ואינה אלא משום דש אם כן למאי הילכתא תני לשחיטה שאם עשאן לכולן הרי בכלל דש היא:
אלא בגין דתנינן. סדר סעודה הצד צבי תנניתה לשחיטה עמהון:
הַמְעַבְּדוֹ. מָה עִיבּוּד הָיָה בַמִּשְׁכָּן. שֶׁהָיוּ מְשַׁרְטְטִין בָּעוֹרוֹת. מַה מְשַׁרְטְטִין לוֹן. מְסַרְגְּלִין לוֹן. וְאַתְיָא כַּהִיא דְּאָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בְּשֵׁם רִבִּי אַבָּהוֹ. מוּתָּר לַעֲשׂוֹת אֳהָלִים מֵעוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה.
Traduction
Tanner la peau'' est interdit. Y avait-il un travail de ce genre pour les peaux du tabernacle, puisqu’on les conservait intactes par leur couleur? En effet, on les grattait seulement, c’est-à-dire on lissait le poil pour égaliser le niveau. On peut supposer aussi que l’on tannait des peaux d’animaux impurs pour la couverture du toit, selon ce qu’a dit R. Samuel au nom de R. Abahou: il est permis de dresser des tentes en se servant des peaux d’animaux impurs.
Pnei Moshe non traduit
מה משרטטין לון. למה הצריכו לשרטוט:
מסרגלין לון. שהיו חותכין על פי המדה במסרגל שקורין קאמפא''ס ועושין סימן בשירטוט:
ואתיא וכו'. על המתני' קאי דנקט הצד צבי בדוקא ולא קתני סתמא הצד חיה משום דאגב אורחיה קמ''ל דהכל ממשכן למדו ובמשכן לא היה מין טמא דס''ל תחש מין טהורה היתה כדלעיל וא''כ אהלים מעור בהמה טהורה דוקא נקרא אהלים ומותר לעשות אהלים מעור בהמה טמאה וכלומר שאינה מטמאה טומאת אוהלים:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source