Shabbath
Daf 50a
בִּירֵר אוֹכְלִים מִתּוֹךְ אוֹכְלִים. חִזְקִיָּה אָמַר. חַייָב. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. פָּטוּר. מַתְנִיתָה פְלִיגָה עַל חִזְקִיָּה. דְּאָמַר. בּוֹרֵר וְאוֹכֵל בּוֹרֵר וּמַנִּיחַ עַל הַשּׁוּלְחָן. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. תִּיפְתָּר שֶׁהָיוּ אוֹרְחִין אוֹכְלִין רִאשׁוֹנָה רִאשׁוֹנָה. וְהָתַנֵּי. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יָבוֹר אֶת כָּל אוֹתוֹ הַמִּין. אִם עָשָׂה כֵן בַּשַּׁבָּת חַייָב. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּחִזְקִיָּה. שֶׁכֵּן הַבּוֹרֵר כְּדַרְכּוֹ בַּשַּׁבָּת חַייָב. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן. שֶׁכֵּן הַבּוֹרֵר כְּדַרְכּוֹ בְמָקוֹם אֶחָד חַייָב. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּחִזְקִיָּה. אֲפִילוּ עִיגּוּלִין מִן גַּוְא עִיגּוּלִין. אֲפִילוּ רִימּוֹנִים מִן גַּוְא רִימּוֹנִים. אוֹ כֵינִי. אֲפִילוּ בְּנֵי נַשׁ מִן גַּו בְּנֵי נַשׁ. 50a מַיי כְדוֹן. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי לְהָדָא דְרִבִּי אִימִּי. דְרִבִּי אִימִּי הֲוָה לֵיהּ אוֹרְחִין. אַפִּיק קוֹמֵיהוֹן תּוּרְמוֹסִין וּפַסִילִייָן. אֲמַר לוֹן. הָבוֹן דַּעְתֵּיכוֹן דַּאֲתוֹן מֵיכוֹל קִינְסָייָא בְסוֹפָא.
Traduction
Choisir certains produits au milieu d’autres est aussi défendu, selon R. Hiskia; selon R. Yohanan, on n’est pas coupable en ce cas. Mais n’y a-t-il pas un enseignement qui dit (348)Tossefta sur ce, ch. 17., à l’opposé de Hiskia, que l’on peut trier et mettre sur la table ce que l’on va manger aussitôt? Cette autorisation est justifiée, dit R. Aboun b. Hiya au nom de R. Samuel b. Isaac, au cas où l’on a des hôtes, qui mangent au fur et à mesure de la présentation des produits. Ainsi, l’on a enseigné: ce triage pour l’usage immédiat est permis, à condition de ne pas se mettre à choisir une seule espèce dans tout le reste (triage alors très évident). Lorsque par erreur on aura extrait toute cette espèce, le samedi on sera coupable: selon l’avis de Hiskia, on l’est, parce que le triage ordinaire est un acte coupable le samedi; selon R. Yohanan on l’est, parce que l’action de mettre en un seul coin toute l’espèce extraite est défendue. Puisque Hiskia défend même de trier le manger seul, il défend aussi de choisir un gâteau de figues parmi d’autres, ou de grenades dans un tas semblable; et, s’il en est ainsi, il serait même défendu de choisir un homme au milieu de ses pareils. Quel est l’avis (celui de Hiskia, ou celui de R. Yohanan) qui sert de règle? Tous approuvent la conduite de R. Amé: comme il eut un jour des hôtes, il leur offrit des lupins qermo'' non épluchés, ni triés, et leur dit de faire attention de ne pas avaler la partie ligneuse du bout (349)Ce fait prouve la défense de trier, même pour la table..
Pnei Moshe non traduit
בורר אוכלין מתוך אוכלין. שיש לפניו שני מיני אוכלין ובירר זה מתוך זה:
חזקיה אמר חייב דזה הוי כבורר ור' יוחנן אמר פטור אבל אסור:
מתניתא. ברייתא פליגי על דחזקיה דתני בורר ואוכל ובורר ומניח על השולחן וא''כ משמע דאוכל מתוך אחר לאו כבורר הוא דהא קאמר ומניח על השולחן דבשלמא לר' יוחנן ל''ק דקתני בורר לכתחלה משום דמצינן לשנויי דכי קאמר רבי יוחנן אוכל מתוך אוכל פטור אבל אסור בבורר ומניח הכל ואינו אוכל מיד וברייתא דקתני בורר ואוכל הלכך מותר ומה שנשאר מניח על השולחן ולאכלו אח''כ אלא לחזקיה דסבירא ליה כל בורר הוא חייב ואפי' באוכל מתוך אוכל וא''כ משמע דאף לאכול הוא מחייב דקס''ד דאף אוכל מתוך אוכל כדי לאכול מיד הוא מחייב והשתא היכי מוקי להאי ברייתא דמתיר אפי' לכתחלה:
תיפתר וכו'. כלומר אמר לך חזקיה לדידי נמי בבורר ואוכל מיד מותר וכי קאמינא דכל בורר חייב הוא בבורר ומניח וברייתא דקתני בורר ומניח על השלחן לאו להניחו לאח''כ הוא דקאמר אלא כגון שהיו אורחין אצלו ומה שמניח על השלחן הן אוכלין ראשונה ראשונה ובכה''ג הכל כבורר ואוכל מיד הוא ומודינ' בזה דמותר:
והתני. כלומר והך ברייתא דתני ובלבד שלא יבור את כל המין ממין אחר ואם עשה כן בשבת חייב הכי מתרצית לה תרווייהו. וקאמר הש''ס דעל דעתיה דחזקיה בפשיטות מיתרצא שכן הבורר כדרכו בשבת מין זה ממין אחר ואינו אוכלו מיד חייב ולדעתיה דר' יוחנן הכי מתרצינן להא דקתני ואם עשה כן בשבת חייב שכן הבורר כדרכו במקום אחר וכלומר שבורר הוא ומניחו במקום אחר לגמרי ואינו אוכל כלום היום ממנו חייב הוא וכי קאמר ר' יוחנן פטור באוכל ממנו אבל לא את הכל וברייתא מיירי במניח הכל במקום אחר:
על דעתיה דחזקיה אפי' עיגולי. דבילה הלבנים מתוך השחורים ואפילו רמונים מתוך רמונים וכלומר אפי' באלו שהן גדולים וניכרין מיד הוי כבורר:
או כיני. אם כן אפי' בני נש מן גו בני נש יהיה אסור לברר ולקרוא אותם בתמיה ודרך גוזמא קאמר:
מאי כדון. ומאי הוי עלה דברירה וקאמר דכ''ע מודים להדא דר' אימי דלקמיה שהיו לו אורחין והוציא לפניהם תורמוסין עם הפסולת שלהן ואמר להם הבו דעתיכון שלא תאכלו הקונדסין והמקלות שלהן בסוף וכלומר מפני שראה אותן מדקדקין על עצמו ובוררין הכל אוכל אוכל מתוך הפסולת אמר להן כך שא''כ לא ישאר לכם בסוף אלא הקונדסין שלהן ומשום שלא היו צריכין לכך אלא בורר כדרכו והיינו שנוטל האוכל עם הפסולת ובורר ואוכל מיד ואפי' בשבת:
תַּנֵּי. אֵין בּוֹרְרִין לֹא טוֹחֲנִין וְלֹא מַרְקִידִין. הַבּוּרֵר הַטּוֹחֵן הַמַּרְקִיד בַּשַּׁבָּת נִסְקַל. בְּיוֹם טוֹב סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים. וְהָא תַנִּינָן. בּוֹרֵר כְּדַרְכּוֹ בְּחֵיקוֹ בְּקָנוֹן וּבְתַמְחוּי. אָמַר רִבִּי חֲנִינָא עַנְתוֹנַייָא. דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל הִיא. דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אַף מֵדִיחַ וְשׁוֹלֶה: וְהָא תַנִּינָן. שֶׁלְּבֵית רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיוּ שׁוֹחֲקִין אֶת הַפִּילְפְּלִין בָּרֵחַיִם שֶׁלָּהֶן. מוּתָּר לִטְחוֹן וְאָסוּר לָבוֹר. רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם רִבִּי אִילָא. לֹא הוּתְרָה טְחִינָה כְדַרְכַּהּ. וּמְנַיִין שֶׁאֵין בּוֹרְרִין וְלֹא טוֹחֲנִין וְלֹא מַרְקִידִין. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. כָּל מְלָאכָה֙ לֹא יֵֽעָשֶׂ֣ה בָהֶ֔ם עַד וּשְׁמַרְתֶּם֘ אֶת הַמַּצּוֹת֒. תַּנֵּי. רִבִּי יוֹסֵי בָעֵי. כְּלוּם לָֽמְדוּ לְתַבְשִׁיל אֶלָּא מִיכָּן. רִבִּי יוֹסֵה לֹא אָמַר כֵּן. אֶלָּא רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. אַ֚ךְ אֲשֶׁ֣ר יֵֽאָכֵ֣ל לְכָל נֶ֔פֶשׁ ה֥וּא לְבַדּ֭וֹ יֵֽעָשֶׂ֥ה לָכֶֽם: עַד וּשְׁמַרְתֶּם֘ אֶת הַמַּצּוֹת֒. תַּנֵּי חִזְקִיָּה וּפְלִיג. אַ֚ךְ ה֥וּא לְבַדּ֭וֹ הֲרֵי אֵילּוּ מִיעוּטִין. שֶׁלֹּא לִקְצוֹר וְלֹא לִטְחוֹן וְלֹא לְהַרְקִיד בְּיוֹם טוֹב.
Traduction
On a enseigné qu’il est défendu de trier, moudre, tamiser; celui qui a commis un de ces actes les samedi est passible de la lapidation; si c’est un jour de fête, il encourt la peine des coups de lanière. Mais n’a-t-on pas dit ailleurs (350)(Betsa 1, 8). que l’on peut trier comme d’ordinaire, sur ses genoux, ou dans une écuelle? En effet, dit R. Hanina Antonia, l’enseignement qui l’interdit est conforme à l’avis de R. Gamliel qui le défend aussi et permet seulement de jeter les produits de côté et d’autre pour les diviser. Mais n’a-t-on pas enseigné que chez R. Gamliel on concassait le poivre dans les moulins à main? Or, se peut-il que l’on permette la mouture et que l’on défende le triage? Non, dit R. Yossé au nom de R. Ila, on n’a pas permis la mouture régulière (se servant de petits moulins spéciaux). D’où sait-on qu’il est défendu de trier, de moudre, de tamiser? On le sait, dit R. Yossé au nom de R. Simon b. Lakish, de ce qu’il est dit (Ex 12, 16 -17): on ne fera nul travail en ces jours, jusqu’aux mots vous observerez les préceptes des pains azymes etc. (351)On permet donc les diverses actions à partir de celle de pétrir la pâte, non celles qui précèdent. On a dit que R. Yossa observa: ce n’est pas de la résultante de ces 2 passages que l’on a déduit l’autorisation pour la cuisson au jour de fête; ce n’est pas ce que R. Yossa a voulu exprimer; mais il dit au nom de R. Simon b. Lakish qu’il faut tirer cette déduction des mots disant (ib.): seulement ce qui sert à la nourriture de toute âme pourra être accompli par vous; puis viennent les mots: vous observerez ces préceptes etc. (352)Ceux qui précèdent sont interdits.. On a enseigné que selon Hiskia au contraire, les termes mais lui seul de ce verset servent à exclure, ou à indiquer les défense de moissonner, de moudre, ou de tamiser, au jour de fête (non de trier).
Pnei Moshe non traduit
והא תנינן בורר כדרכו וכו'. בי''ט לב''ה והלכתא כוותייהו:
דר''ג היא. הך ברייתא דקתני בי''ט סופג את הארבעים כר''ג דאמר בפ''ב דביצה אף מדיח ושולה כלומר דכך הוא שיעשה שנותן מים ע''ג הקטניות בי''ט והפסולת צף מלמעלה ושולה אותן ולא התיר לברור אותן כדרכן:
והא תנינן. בתוספתא פ''ב דביצה של בית ר''ג היו שוחקין פלפלין בי''ט ברחיים שלהן א''כ לדידיה מותר לטחון ואסור לבור בתמיה דהא ודאי טחינה חמירא שלא היתרה לגמרי בי''ט וברירה מיהת לברור אוכל לכ''ע שרי:
ר' יוסי בשם ר' הילא. קאמר דאי משום הא ל''ק שלא הותרה טחינה כדרכה בי''ט וכן לא ברירה לדידיה בכדרכה אבל לטחון שלא כדרכה וע''י שינוי ס''ל לר''ג מותר:
ומנין שאין בוררין וכו'. דאמאי לא נימא דכל מלאכה שהיא לאוכל נפש התירה התורה בי''ט:
ר' אחא בשם ר''ש בן לקיש כל מלאכה וכו'. כך הוא בביצה שם ור' יוסי הכתוב כאן ט''ס היא דהא ר' יוסי מקשה עלה:
כל מלאכה לא יעשה בהם עד ושמרתם את המצות כלו' מדסמכה התורה להאי קרא ושמרתם את המצות לקרא דכל מלאכה לא יעשה בהם ש''מ למידרש דה''ק כל מלאכה שהיא מקודם עד שבא לידי ושמרתם והיינו לישה דמלישה ואילך בעי שמירה אותן מלאכות לא יעשה בהם:
ר' יוסי בעי על זה. כלום למדו לתבשיל אלא מכאן. כלומר הרי לא למדו לומר שאינו יוצא במצה של תבשיל אלא מדכתיב ושמרתם כדאמרי' לקמן בפ' כל שעה בהלכה ד' יכול יצא ידי חובתו ברביכה ת''ל ושמרתם את המצות מצה שצריכה שימור יצאת זו שאינה צריכה שימור דכשהיא מבושלת אינה באה לידי חימוץ והשתא לדידך דדרשת האי ושמרתם ללמד שכל המלאכות שהן קודם מלאכות הלישה שהיא הצריכה שמירה שהן אסורין א''כ מנא לן למידרש למעוטי מצה מבושלת שאינו יוצא בה דהא איצטריך ושמרתם לדרשא דלך וליכא למימר דתרתי ש''מ ומדכתב לישנא דשמירה דהא ליתא דאי לא הוה כתיב ושמרתם אלא ועשיתם לא הוה ידעינן לאסור כל המלאכות הקודמים דה''א דכל מלאכה הצריכה לעשיית המצות התירה התורה ומלאכו' הקודמים ג''כ בכלל:
ר' יוסה לא אמר כן. כלומר לפיכך לא אמר ר' יוסי כהאי דר' אחא אלא כך אמר רבי שמעון בן לקיש מדכתיב אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם עד ושמרתם את המצות וכלומר מסיפיה דקרא דלהיתירא אתא וסמיך ליה ושמרתם את המצות הוא דדרשינן והשתא שפיר אמרינן דתרתי ש''מ דאפי' הוה כתיבא ועשיתם את המצות הוה ידעינן דהיתירא דאוכל נפש אינה אלא במלאכות שהן גורמים שתהא ראויה לאכילה וזהו מלישה ואילך דאי לאו הכי אלא דאמרת שכל מלאכה שהן שייכין לעשייה של אוכל נפש התירה התורה הוי קשיא אמאי שני קרא בדבוריה דכתיב אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם ואמאי לא כתיב אשר יעשה לכל נפש דהוה כולא עניינא בלשון עשייה וכדהוה נמי כתיבא אבתרה ועשיתם את המצות דהכל בלשון עשייה אלא מדכתיב אשר יאכל והוה סמיך אבתרה ועשיתם את המצות ממילא הוה שמעינן דאותן מלאכות שהן שייכין להעשיה שתהא ראוייה לאכילה אותן הוא שהתירה התורה בדוקא ולאפוקי מלאכות הקודמים והשתא שפיר איכא נמי למידרש מדכתיב ושמרתם ולא כתיב ועשיתם אלא למעוטי מצה מבושלת שאינה צריכה שמירה:
תני חזקיה ופליג. כלומר דלהך דרשא דתני חזקיה למעוטי למלאכות הקודמים פליגא לדינא אהא דר''ש בן לקיש בין לר' אחא ובין לר' יוסי דאלו לדידהו מלאכת הברירה ג''כ בכלל לאסור אותה בי''ט כדקאמרי בהדיא ומנין שאין בוררין ולא טוחנין ולא מרקידין וא''כ לא אזלא מילתייהו אליבא דב''ה שהתירו להיות בורר כדרכו בחיקו בקנון ובתמחוי ובלבד שלא יעשה כדרך חול בטבלא בנפה ובכברה הלכך פליג חזקיה וקאמר דמהכא נפקא לן מדכתיב אך הוא לבדו הרי אלו מיעוטין. וכך הוא בביצה וכאן חסר בהעתקה תיבת לבדו. כלומר מדכתיב שלש מיעוטין דרשינן שלא לקצור ולא לטחון ולא לרקד בי''ט אבל ברירה לית לן למעוטי אלא בורר כדרכו וכב''ה:
Shabbath
Daf 50b
רִבִּי זְעִירָא רַב חִייָה בַּר אַשִּׁי בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. הַמְשַׁמֵּר חַייָב מִשּׁוּם בּוֹרֵר. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. לֹא מִסְתַּבְּרָא דְלֹא מִשׁוּם מְרַקֵּד. רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵה תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. בְּקַדְמִיתָא הֲוִינָן אָֽמְרִין. יְאוּת אָמַר רִבִּי זְעִירָא. וּמַה הַמְרַקֵּד קֶמַח מִלְּמַטָּן וְסוֹלֶת מִלְמַעֲלָן. אַף הַמְשַׁמֵּר יַיִן מִלְּמַטָּן וּשְׁמָרִים מִלְמַעֲלָן. וְלֹא הֲוִינָן אָֽמְרִין כְּלוּם. לָמָּה. שֶׁהוּתָר מִכְּלָל בְּרֵירָה הוּתָר מִכְּלָל שִׁימּוּר. הוּתָּר מִכְּלָל בְּרֵירָה בּוֹרֵר כְּדַרְכּוֹ בְּחֵיקוֹ וּבְתַמְחוּי. וְהוּתָר מִכְּלָל שִׁימּוּר אֲבָל נוֹתְנִין לַתְּלוּיָה בְּיוֹם טוֹב: וְלֹא הוּתָר מִכְּלָל הַרְקָדָה. דָּמַר רִבִּי חֲנִינָא בֶּן יָקֶה בְשֵׁם רַב יְהוּדָה. 50b אֵין שׁוֹנִין אֶת הַקֶּמַח אֲבָל מַרְקִידִין לַאֲחוֹרֵי הַנָּפָה. אִין תֵּימַר מִשּׁוּם מְרַקֵּד הוּא. יְהֵא אָסוּר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. וּדְלֹא כְרִבִּי יוּדָה. דְּתַנֵּי בְשֵׁם רִבִּי יוּדָה. אֲבָל בְּמַכְשִׁירֵי אוֹכֶל נֶפֶשׁ הִתִּירוּ. בְּעַייָא דָא מִילְּתָא. מָהוּ לְשַׁנּוֹת אֶת הַקֶּמַח לַאֲחוֹרֵי הַנָּפָה כְּרַבָּנִן.
Traduction
R. Zeira ou R. Hiya b. Ashé dit au nom de Samuel (353)Ci-après, 20, 1.: celui qui transvase est coupable comme s’il avait trié. R. Zeira ajoute qu’il lui semble plutôt devoir dériver cette action du tamisage. R. Yona et R. Yossa avaient dit tous deux: en principe, nous avions supposé que R. Zeira avait bien fait de déduire ce fait de l’action de tamiser; car en tamisant, la fine fleur de farine tombe au bas, et la grosse reste en haut, comme cela se passe en transvasant la lie de vin. Mais cela n’aboutissait à rien, la défense n’existant évidemment qu’à titre de triage, vu qu’au jour de fête on a permis le triage interdit le samedi, comme on a permis de transvaser la lie; ainsi, l’on a été moins sévère qu’au samedi pour le triage que l’on pourra effectuer à l’ordinaire, sur ses genoux, ou dans une écuelle; de même, pour la lie, on a permis d’en mettre dans la passoire au jour de fête tandis que l’on n’a accordé aucun allégement pour tamiser en ce jour. Aussi R. Hanina b. Yassa dit au nom de R. Juda (354)B. Betsa 29b.: il n’est pas permis de passer une 2e fois au tamis la farine passée la veille, mais on peut la faire passer au dos du van (en changeant un peu). Or, si le transvasement de la lie était une dérivation du tamisage, ce serait interdit au même titre (c’est qu’il dérive du triage). R. Yossa b. R. Aboun dit: l’interdit de repasser la farine au tamis est un avis contraire de R. Juda, puisqu’il dit (355)Tossefta à Megila 1. que l’on a permis de préparer en ce jour de fête les ingrédients du manger, à plus forte raison permit-il de vanner en ce jour. Voici seulement ce qu’il a demandé: peut-on, d’après les autres rabbins (opposés à R. Juda) faire passer une 2e fois la farine, en adoptant un changement (du van)?
Pnei Moshe non traduit
המשמר. שנתן שמרים במשמרת לסננן בשבת חייב משום בורר:
ר' זעירא. משמיה דנפשיה לא אמר כן אלא מסתברא דאלא משום מרקד הוא שחייב:
בקדמיתא. בראשונה היינו אומרים דיאות אמר ר' זעירא דמשמר דומה למרקד הוא דמה מרקד קמח מלמעלן וסולת מלמטן. כצ''ל אף המשמר היין הוא מלמטן והשמרים נשארו מלמעלה אבל לא הוינן אמרינן כלום דעל כרחך משמר משום בורר הוא למה. לפי שמצינו שהותר מכלל ברירה בי''ט וכב''ה דאמרי בורר כדרכו וכו' וכן נמי מצינו שהותר מכלל שמירה בי''ט כדתנן בריש פ' תולין וחכמים אומרים אין תולין את המשמרת בי''ט ואין נותנין לתלויה בשבת. אבל נותנין לתלויה ביו''ט ולא מצינו שהותר מכלל הרקדה בי''ט להיות מותר לרקד כדרכו דהא אמר ר''ח וכו' אין שונין את הקמח לחזור ולהרקיד אף מה שכבר הורקד אבל מרקידין ע''י שינוי לאחורי הנפה ואי אמרת דמשמר משום מרקד יהא אסור בי''ט כמו דמרקיד אסור כדרכו ואפי' לחזור ולשנות מה שנרקד:
אמר ר' יוסי בר' בון די לא כר' יהודה. כך היא הגי' בביצה. ואמרקידין לאחורי הנפה קאי וכלומר דלא מסתברא כי דלא אתיא אלא כר' יהודה דתני בברייתא בשם ר' יהודה אף מכשירי אוכל נפש התירו וכך הוא שם ומיהת ע''י שינוי דכל מה דאפשר למיעבד בשינוי עבדינן:
בעיא דא מילתא מהו. לשנות את הקמח לאחורי הנפה כרבנן. כלומר אבל אליבא דרבנן דר' יהודה דפליגי דלא התורה התורה אלא מלאכת אוכל נפש אבל לא במכשירין שאפשר לעשות מערב י''ט א''כ מיבעיא לן הדא מילתא דאימא לדידהו אסור לחזור ולשנות ולהרקיד הקמח ואפי' לאחורי הנפה:
וְהַטּוֹחֵן. הָהֵן דִּשְׁחַק מֶלַח חֲסַף פִּילְפְּלִין חַייָב מִשּׁוּם טוֹחֵן. הָהֵן דִּחְשַׁר גִּיר גִּבְּסִין מוֹץ חוֹל עָפָר חַייָב מִשּׁוּם מְרַקֵּד. הָהֵן דִּגְבַל גִּיר גִּבְּסִין עָפָר קִילוֹרִין מָלוּגְמַא סַמְמָנִין חַייָב מַשּׁוּם לָשׁ. הַלָּשׁ וְהַמְקַטֵּף וְהָעוֹרֵךְ כּוּלְּהוֹן מִשּׁוּם לָשׁ. רִבִּי בָּא בַּר מָמָל בָּעֵי. תַּמָּן אַתְּ אָמַר. וְחַייָב עַל לִישָׁתָהּ וְעַל עֲרִיכָתָהּ וְעַל אֲפִייָתָהּ: וְהָכָא אַתְּ אָמַר הָכֵין. אֶלָּא תַמָּן יֵשׁ לוֹ לַחֲלוֹק. חַייָב עַל כָּל אַחַת וָאַחַת. בְּרַם הָכָא אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. אַתְּ חֲמִי אֲפִייָה תוֹלְדַת לְבִישּׁוּל וְאַתְּ אָמַר הָכֵין. אֶלָּא בְּגִין דְּתַנִּינָן סֶדֶר עִיסָּה תְּנִינָתָהּ עִמָּהֶן.
Traduction
Moudre'' est un travail capital. Comme dérivation, on défend de broyer du sel, ou de concasser du poivre. Celui qui vanne des morceaux de gypse, ou la balle du blé, ou du sable, ou du terreau (pour rejeter les cailloux), est coupable d’avoir tamisé; si l’on pétrit du son, ou de la terre, ou des collyres, ou des amalgames composés de plantes médicinales, on est coupable d’avoir pétri, ainsi que si l’on a apprêté la pâte, ou préparé les miches distinctes. Mais, objecta R. Aba b. Mamal, ailleurs il est dit (356)B. Pessahim 41a. que l’on est coupable pour chaque acte séparé, d’avoir pétri, préparé la pâte, et l’avoir cuite; tandis que ces 3 actions faites le samedi, dans un même état d’ignorance, n’entraînent qu’une pénalité? C’est qu’ailleurs (au sujet des azymes) la répétition des versets indique la division des pénalités, ce qui n’a pas lieu ici. Comment se fait-il que la mise du pain au four soit comptée comme travail capital, non la cuisson, admise comme dérivation? C’est parce qu’après avoir énuméré l’ordre des travaux à accomplir pour arriver à la pâte, il a continué à s’exprimer de même.
Pnei Moshe non traduit
ההן דשחיק. זה שהוא שוחק מלח או חסף חרס או פלפלין חייב משום טוחן:
ההן דחשר. זה שהוא מרקיד גירגבסין. והוא מין גרתיקין המוזכר בפ' במה טומנין בכל חפין את הכלים חוץ מכלי כסף בגרתיקון ושורין אותו עם מוץ חול ועפר או המרקד את המוץ והחול והעפר חייב בו משום מרקד וקמ''ל שאף שאין דרכן של אלו להרקיד אם הרקיד חייב:
ההן דגבל. זה שמגבל הגירגבסין שאמרנו או עפר או קילורין או למלוגמא או לסממנין חייב משום לש:
הלש. וקאמר דהמקטף את העיסה והעורך אותה כולן משום לש ומעין מלאכה אחת הן:
תמן אתה אומר. בפ''ה דמנחות כל המנחות נלושות בפושרין ומשמרין אותן שלא יחמיצו ואם החמיצו שיריה עובר בל''ת וחייב על לישתה ועל עריכתה ועל אפייתה על כל אחת ואחת בפני עצמה אלמא דלישה ועריכה כשתי מלאכות הן והכא את אומר הכין בתמיה:
אלא תמן יש לו לחלוק. כלומר שאני תמן דיש לו מן המקרא ללמד לחלק מדכתיב לא תעשה חמץ וכתיב לא תאפה חמץ אפייה בכלל היתה ויצאת להקיש אליה מה אפייה מעשה יחידית וחייבין עליה בפני עצמה אף כל מעשה יחידי והלכך חייב על כל אחת ואחת אבל לענין שבת מכיון שכולן מעין מלאכה אחת הן אינו חייב אלא אחת:
אית חמי. על המתני' מתמה דקתני האופה בא וראה הרי האופה לא היה במשכן אלא מבשל בסממנין וא''כ מבשל הוא האב והאופה תולדה דמבשל ואת אמר הכין בתמיה. דאמאי לא קחשיב התנא להמבשל אלא בשביל דתנינן בשארי מלאכות שהן מסדר העיסה החורש והזורע תנינתה להאופה עמהן דסידורא דהעיסה נקיט ואתא:
הָהֵן דְּאַזִּין גִּיר קַרָדִין מְשִׁיח כילוס שָׁרֵי זִיפּוֹת שָׁרֵי מוסרין. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵה בַּר חֲנִינָה. הַמַּתִּיךְ אֵבֶר חַייָב מִשּׁוּם מְבַשֵּׁל. הַצּוֹלֶה וְהַמְטַגֵּן הַשׁוֹלֵק וְהַמְעַשֵּׁן כּוּלְּהֹן מִשּׁוּם מְבַשֵּׁל. בִּישֵּׁל בַּחַמֵּי טִיבֵּרִיָּא מָהוּ. חִזְקִיָּה אָמַר. אָסוּר. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מוּתָּר. אָמַר רִבִּי מָנָא. אָֽזְלִית לְקַיְסָרִין וּשְׁמַעִית רִבִּי זְרִיקָן בְּשֵׁם חִזְקִיָּה. לְחִזְקִיָּה צְרִיכָה לֵיהּ פֶּסַח שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל בַּחַמֵּי טִיבֵּרִיָּא מָהוּ. תְּרֵין אֲמוֹרִין. חַד אָמַר. אָסוּר. וְחָרָנָה אָמַר. מוּתָּר. מָאן דָּמַר. אָסוּר. אַל תֹּֽאכְל֤וּ מִמֶּ֨נּוּ֙ נָ֔א וּבָשֵׁ֥ל מְבוּשָּׁל בַּמָּ֑יִם. וּמָאן דָּמַר. מוּתָּר. כִּ֣י אִם צְלִי אֵ֔שׁ רֹאשׁ֥וֹ עַל כְּרָעָ֖יו וְעַל קִרְבּֽוֹ׃
Traduction
Comme autre dérivation de cuisson, on défend de pulvériser agnuw des morceaux de verre, d’oindre un gâteau, de faire fondre de la résine, de dissoudre les liens (cordes). R. Abahou dit au nom de R. Yossé b. Hanina: si l’on fait réduire un morceau de chair à l’eau, on est coupable par dérivation de la cuisson, de même qu’il est interdit, pour la même cause, de rôtir, ou de frire, ou de bouillir, ou d’enfumer. Peut-on cuire un mets dans l’eau chaude de Tibériade? Hiskia le défend; R. Yohanan le permet. R. Mena dit être allé à Césarée et avoir entendu dire par R. Zeriqan au nom de Hiskia que, d’après ce dernier (qui, le samedi, interdit une telle cuisson), il y a lieu de savoir quelle est la règle pour l’agneau pascal déjà bouilli dans l’eau chaude de Tibériade. Il y a 2 avis divers à ce sujet: l’un l’interdit; l’autre le permet. L’un se fonde sur ce qu’il est dit (ib. 9): N’en mangez rien qui soit à demi cuit, ni même bouilli dans l’eau; le passage à l’eau est donc défendu. L’autre le permet, pourvu qu’on le fasse rôtir ensuite, comme il est dit (ibid.): seulement rôti au feu, la tête avec les jarrets et les entrailles
Pnei Moshe non traduit
ההן דאזין. אזין כמו אסין מלשון אסיא כלומר שעושה לרפואה מהגירקררין והוא מלשון גוהרקי כדמצינו בפ' כל שעה הוה שייף ליה לברתיה בגוהרקי דערלה והן גרגרין שלא בישלו כל צרכן ומושחין בהן לרפואה:
משיח בילוס שרי. אם הן כמשיחה מעורבת מלשון עיסה בלוסה מותר:
זיפות מוסרין. וכן מדבש הזיפות או משמן הבא ממוסק וקמ''ל דכל הני לא מיחזי כרפואה למיגזר משום שחיקת סממנין:
המתיך. על האש את האבר חייב משום מבשל:
הצולה וכו'. ואם בישל בחמי טבריה מהו:
אמר ר' מנא. אני לא שמעתי בשם חזקיה בהדיא לאיסור אלא כדאזלית לקיסרין שמעתי שר' זריקא אמר בשם חזקיה דלחזקי' צריכא ומספקא ליה וחושש הוא לאיסור:
מאן דאמר אסור. מדכתיב ובשל מבושל מכל מקום ואפי' בחמי טבריה ומ''ד מותר מדכתיב כי אם צלי אש ואש מיותר הוא אלא למידרש לדיוקא דמה שהיא מבושל על האש ולא צלי היא דאסרה התורה ולאפוקי המבשל בחמי טבריה דלא נקרא בישול:
כָּל אִילֵּין שִׁיעוּרַיָּא. אִם לְאוֹכְלִין. כִּגְרוֹגֶרֶת. אִם לִבְהֵמָה. כִּמְלוֹא פִי גְדִי. אִם לְבַשֵּׁל. כְּדֵי לְבַשֵׁל בֵּיצָה קַלָּה. [] אִם לֶאֱרוֹג. כִּמְלוֹא רוֹחַב הַסִּיט כָּפוּל. אִם לִטְווֹת. כִּמְלוֹא רוֹחַב הַסִּיט כָּפוּל.
Traduction
. – Quant à toutes les mesures énoncées pour les travaux capitaux, s’il s’agit de manger, la mesure sera une figue sèche pour la nourriture humaine, ou pour les animaux le contenu d’une bouche d’agneau; s’il s’agit de cuisson, la mesure sera de quoi cuire un œuf ordinaire (de poule); s’il s’agit de tisser, ce sera le double de la largeur d’un empan; si c’est pour filer, ce sera la mesure d’un empan, comme il est dit ci-après (13, 4).
Pnei Moshe non traduit
כל אילין שיעורייא שאמרו חכמים כדתנן לקמן אם לאוכלין וכו' וכלומר ובגוזז ג''כ אם לארוג שיעורו כאורג כמלא רוחב הסיט. ול''ג כפול וכדתנן בפ' האורג ואם לטוות שיעורו כטווה כמלא רחב הסיט כפול דכמו שצריך לו כך הוא בהגוזז את הצמר לכך:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source