רִבִּי חִסְדָּא בְשֵׁם אַשִּׁי. קָנֶה נָעוּץ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים. הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ מִתּוֹכוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וּמֵרְשׁוּת הָרַבִּים לְתוֹכוֹ חַייָב. רַב אָמַר. תַּרְכּוֹס שֶׁהוּא עוֹמֵד בִּרְשׁוּת הָרַבִּים גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים וְרוֹחַב ד'. הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ מִתּוֹכוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וּמֵרְשׁוּת הָרַבִּים לְתוֹכוֹ חַייָב. תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. מְנוֹרָה שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים גָּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים וּפִירְחָהּ אַרְבָּעָה. הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ מִתּוֹכָהּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וּמֵרְשׁוּת הָרַבִּים לְתוֹכָהּ חַייָב. אָמַר רִבִּי מָנָא. לֹא סוֹף דָּבָר מְנוֹרָה. אֶלָּא אֲפִילוּ קָנֶה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים וְטַבֻּלָה נְתוּנָה בְרֹאשׁוֹ. הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ מִתּוֹכוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וּמֵרְשׁוּת הָרַבִּים לְתוֹכוֹ חַייָב.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לא סוף דבר מנורה. לאו דוקא מנורה שרחבה היא נראית אלא אפי' קנה בר''ה גבוה עשרה וטבלא נתונה בראשו והיא רחבה ארבעה כרשות בפ''ע היא:
ופרחה. שעושין בגוף המנורה בראשו כעין פרח:
תרבוס שהוא עומד בר''ה. תרבוס הוא כלי של עור כעין ארגז ובמשנה פכ''ד דכלים שלשה תרבוסין הן וקמ''ל דאע''ג דכלי הוא מכיון שהוא גבוה עשרה ורחב ארבעה כרשות בפ''ע הוא ואם הוא עומד בר''ה המשתמש מת כו לר''ה כמשתמש מרה''י לר''ה וכן מר''ה לתוכו. וכן אתה אומר במנורה:
ר' חסדא בשם אשי קנה נעוץ בר''ה גבוה עשרה טפחים מותר לכאן ולכאן. כצ''ל והכי גריס להא לקמן בסוף הלכה דהרי מכיון שאין כאן רחב ד' לא מיקריא רשות בפ''ע. ומקום פטור הוא ומותר להשתמש ממנו לרה''י וכן לר''ה. וגי' העתקת הספרים נשתבש אגב הא דלקמן:
הֶעָנִי חַייָב וּבַעַל הַבַּיִת פָּטוּר. רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. וְהִיא 4b שֶׁתְּהֵא יָדוֹ שֶׁלְּעָנִי בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה לַקַּרְקַע. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. בְּרָחוֹק מִן הַכּוֹתֶל ד'. אֲבָל אִם אֵינוֹ רָחוֹק מִן הַכּוֹתֶל אַרְבָּעָה כַּרְמְלִית הוּא. רִבִּי לָּֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן כַּרְסָנָה. בְּשֶׁהָיוּ פָנָיו הֲפוּכוֹת לַפְּלַטְיָא. אֲבָל אִם הָיוּ פָנָיו הֲפוּכוֹת לַכּוֹתֶל כַּרְמְלִית הִיא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בשהיו פניו. של העני הפוכות לפלטיא וכלומר דר' אלעזר מוסיף וס''ל דאע''פ שהוא רחוק מן הכותל ד' טפחים מ''מ בעינן נמי שיהא אחוריו להבית ופניו כלפי ר''ה דאז כשהבע''ה נותן לתוך ידו הוי כמוציא מרה''י לר''ה אבל אם היו פניו הפוכות להכותל מכיון דבינו לבין הכותל לא ניחא תשמישיה הרי ידו כנתונה בכרמלית היא:
ברחוק מן הכותל ארבעה. כלומר דבעינן נמי שיהא העני עומד ברחוק מן כותל הבית ארבעה טפחים שכל פחות מד' טפחים לכותל נחשב כצדי ר''ה וכקרן זוית הסמוכה לר''ה דלאו להלוך עבידא וכרמלית הוא דהויא:
העני חייב וכו' והוא שתהא ידו של עני בתוך עשרה לקרקע. אבבא שניה דהרישא קאי פשט בעל הבית את ידו לחוץ וכו' בעל הבית חייב והעני פטור וקאמר שמואל דהא דבעל הבית מתחייב בנתן לתוך ידו של עני או שנטל מתוכה וכו' הינו דוקא בשידו של עני בתוך עשרה לקרקע היא דכל למטה מעשרה רשות הרבים היא אבל אם היתה ידו למעלה מעשרה פטור הבעה''ב דלאו הנחה. וכן לא העקירה בר''ה הן ובבבא דרישא פשט העני את ידו לפנים וכו' בזה ודאי לא בעינן שתהא ידו של בע''ה בתוך עשרה דהא ביתא כמאן דמליא דמי:
מְנַיִין לְמַעֲלָה מֵי' שֶׁהִיא רְשׁוּת אֲחֶרֶת. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. וְנֽוֹעַדְתִּ֣י לְךָ֘ שָׁם֒ וְדִבַּרְתִּ֨י אִתְּךָ֜ מֵעַ֣ל הַכַּפּוֹרֶת אֲשֶׁר עַל אָרוֹן הָעֵדוּת מִבֵּין֙ שְׁנֵ֣י הַכְּרֻבִ֔ים. וְכָתוּב. אַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֔ם כִּ֚י מִן הַשָּׁמַ֔יִם דִּיבַּרְתִּי עִמָּכֶֽם: מַה דִיבּוּר שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן רְשׁוּת אֲחֶרֶת אַף דִּיבּוּר שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן רְשׁוּת אֲחֶרֶת. וַאֲרוֹן לֹא תִשְׁעָה טְפָחִים הוּא. דְּבֵית רִבִּי יַנַּאי אָֽמְרֵי. וְכַפּוֹרֶת טֶפַח. רִבִּי זְעִירָא בָעֵי. מְנַיִין לַכַּפּוֹרֶת שֶׁהוּא טֶפַח. תַּנָּא רִבִּי חֲנַנְיָה בַּר שְׁמוּאֵל. כָּל הַכֵּלִים שֶׁהָיוּ בַמִּקְדָּשׁ נָֽתְנָה הַתּוֹרָה מִידַּת אוֹרְכוֹ וְרוֹחְבוֹ וְנָֽתְנָה שֵׁעוּר קוֹמָתָן. חוּץ מִן הַכַּפּוֹרֶת שֶׁנָּֽתְנָה הַתּוֹרָה מִידַּת אוֹרְכָהּ וְרָחְבָּהּ וְלֹא נָֽתְנָה שֵׁיעוּר קוֹמָתָהּ. תְּלַמְּדֶינָּהּ מִכְּלִי קָטָֹוֹן שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ. וְעָשִׂ֨יתָ לּ֥וֹ מִסְגֶּ֛רֶת טֹ֖פַח סָבִ֑יב. מַה כָאן טֶפַח אַף כָּאן טֶפַח. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא וְעָשִׂיתָ זֵר זָהָב לְמִסְגַּרְתּוֹ סָבִיב: מַה כָאן כָּל שֶׁהוּא אַף כָּאן כָּל שֶׁהוּא. מַאי כְדוֹן. רַב אָחָא בַּר יַעֲקֹב אוֹמֵר. פְּנֵי. וְאֵין פְּנֵי פָּחוּת מִטֶּפַח.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
פני. דכתיב על פני הכפרת קדמה ואין פנים פחות מטפח:
מאי כדון והשתא מנלן דהכפרת היה טפח:
או אינו. אלא דילפינן מן הזר שלו כדכתיב ועשית זר זהב ולא היה אלא כל שהוא:
תלמדינה מכלי קטן שבמקדש. והוא המסגרת של השלחן דכתיב ביה ועשית לו מסגרת טפח סביב:
ולא נתנה שיעור קומתה. שהוא מדת עוביה וזה אינו מפורש בכתוב:
בכפורת טפח. עם הטפח של הכפורת הרי כאן עשרה:
וארון לא תשעה טפחים הוא. דהא כתיב ואמה וחצי קומתו ואמה בת ששה היא:
אף דיבר שנאמר כאן. במעל הכפורת רשות אחרת שהיה הדיבור מלמעלה מעשרה:
מה דיבור שנאמר להלן. כי מן השמים דברתי עמכם ורשות אחרת נקראת דכתיב השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם ומעולם לא ירדה השכינה למטה מעשרה הרי מרשות אחרת דיבר:
מנין למעלה מעשרה שהיא רשות אחרת. דאמרינן עד עשרה באויר ר''ה כר''ה היא ולמעלה מקום פטור הוא וכן להא דאמרינן בכל דוכתי מחיצה גבוה עשרה ומנין:
אָמַר רִבִּי אָבוּן. רִבִּי וּבֶן עַזַּאי וְרִבִּי עֲקִיבָה שְׁלָשְׁתָּן אָֽמְרוּ דָבָר אֶחָד. רִבִּי עֲבַד אֲוֵיר מְחִיצוֹת כְּמַמָּשָׁן. בֶּן עַזַּאי עֲבַד אֲוֵיר כַּרְמְלִית כְּמַמָּשָׁהּ. רִבִּי עֲקִיבָה עֲבַד אֲוֵיר רְשׁוּת הָרַבִּים כְּמַמָּשָׁהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שלשתן אמרו דבר אחד. לענין דאויר הרשות כרשות עצמה דמי:
רבי וכו'. הא דאמרן:
בן עזאי וכו'. כדלעיל להאי מ''ד דבזורק דרך כרמלית פליגי בן עזאי ורבנן:
ר''ע עביד אויר ר''ה כממשה. כהאי דתנינן בריש הזורק מרה''י לרה''י ור''ה באמצע ר''ע מחייב וחכמים פוטרין:
שְׁנֵיהֶן פְּטוּרִין. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם חִזְקִיָּה רַבָּנִן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מִשֵּׁם שְׁנַיִם שֶׁעָשׂוּ מְלָאכָה אַחַת. רַב שָׁאַל לְרִבִּי. נָתַן לוֹ אֶחָד חֲבִילָה עַל כְּתֵיפוֹ וְשָׁכַח וְהוֹצִיאָהּ. בְּמַחְזוֹרָא תִּנְייָנָא. אָמַר לֵיהּ. חַייָב. שֶׁאֵינָהּ דּוֹמָה לְאוֹתָהּ. סָבַר רִבִּי. כֵּיוָן שֶׁעָקַר אֶת רַגְלָיו כְּמוֹ שֶׁעָקַר אֶת הַחֵפֶץ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי. הָיָה עוֹמֵד בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְזָרַק וְקִידֵּם וּקְלָטָהּ לִרְשׁוּת הַיָּחִיד מָהוּ. וְלֹא רִבִּי הוּא. דְּרִבִּי עֲבַד אֲוֵיר מְחִיצוֹת כְּמַמָּשָׁן. לֹא צוֹרְכָא דְלֹא הָיָה עוֹמֵד בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְזָרַק וְקִידֵּם וּקְלָטָהּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים מָהוּ. אַשְׁכַּח תַּנֵּי. רִבִּי פּוֹטֵר עַד שָׁעָה שֶׁתָּנוּחַ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שניהם פטורין. קתני במתני' בבבות דהסיפא ומפרש ר' יעקב בשם ר' יוחנן משום דזה כשנים שעשו מלאכה אחת וכדפרישית במתני':
נתן לו אחר חבילה. של איזה משאוי על כתיפו והוא ברה''י ושכח והוציאה דאיהו לא עביד עקירת החפץ אלא עקירת הגוף מהו:
במחזרה תניינא. במהדורא בתרא של רבי השיב וא''ל שהוא חייב:
שאינו דומה לאותה. ששנינו שאם נתן הבע''ה לתוך ידו של העני הפשוטה לפנים והוציא שניהן פטורין וכדמפרש הש''ס לטעמיה:
סבר רבי כיון שעקר את רגלו כמו שעקר את החפץ. דעקירת גופו מרה''י כעקירת חפץ ממקומו דמי אבל ידו דמתני' בתר גופא גריר והוי כהאי רשות שהוא עומד בתוכו:
על דעתיה דרבי. ובעי הש''ס אליבא דרבי דס''ל לענין עקירה אמרי' עקירת גופו כעקירת חפץ הוא אם לענין הנחה נמי נימא הכי וכגון שהיה עומד בר''ה וזרק נגד הרה''י וקידם היא וקלט לרה''י כלומר שקלט את החפץ מהכותל שהוא לרה''י שיונח שם מהו אם מחשבינן להא כהנחה ברה''י:
ולא רבי הוא. ומתמה הש''ס על השואל וכי לא אליבא דרבי אתה שואל והא רבי עביד אויר מחיצות כממשן כדאמרינן לעיל גבי היה עומד בר''ה וקלט גשמים מאויר מחיצות והכא נמי מכיון שזה קלט החפץ מאויר מחיצה של רה''י הרי זה כהנחה ברה''י ממש:
לא צורכה דלא וכו'. כלומר ולא צריכה להבעיא אלא בכה''ג שאם היה עומד ברה''י וזרק ורץ לר''ה וקידם וקילטה שם מהו מי אמרי' דהנחה זו כמו הנחה בר''ה וחייב:
אשכח תני. בברייתא בהדיא דרבי פוטר בזה עד שתניח מאליה בר''ה דהנחה כזו מחמת שקידם וקילט לתוך ידו לאו הנחה בר''ה היא:
רִבִּי יוּסֵי בָעֵי. אִילּוּ מִגְדָּל הָיָה עוֹמֵד בְּתוֹךְ הַבַּיִת גָּבוֹהַּ כַּמָּה. שֶׁמָּא אֵינוֹ מוּתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ מִתּוֹכוֹ לַבַּיִת וּמִן הַבַּיִת לְתוֹכוֹ. אֶלָּא בְשָׁעָה שֶׁהָיָה מְרַבֵּעַ לָהֶן אֶת הָרוּחוֹת אֲנָן קַייָמִין. נִיחָא כְמָאן דְּאָמַר. בָּאַמַּת שִׁשָּׁה. 5a בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר. בָּאַמַּת חֲמִשָּׁה. וָאָרוֹן לָאו שִׁבְעָה טְפָחִים וּמֶחֱצָה הוּא. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא אָמַר. דְּבֵית רִבִּי יַנַּאי וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹצָדָק. חַד יְלִיף לָהּ מִן אָרוֹן. וְחוֹרָנָה יְלִיף לָהּ מִן הָעֲגָלוֹת. וְלָא יָֽדְעִין מָאן יְלִיף לָהּ מִן אָרוֹן וּמָאן יְלִיף לָהּ מִן עֲגָלוֹת. מִסְתַּבְּרָה דְּבֵית רִבִּי יַנַּאי יְלִיפִין לָהּ מִן אָרוֹן. דְּבֵית רִבִּי יַנַּאי אָֽמְרִין. וְכַפּוֹרֶת טֶפַח. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹצָדָק יְלִיף לָהּ מִן הָעֲגָלוֹת. רִבִּי זְעִירָא בָעֵי. מְנַיִין לָעֲגָלוֹת שֶׁהֵן גְּבוֹהוֹת עֲשָׂרָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. וַאֲפִילוּ תֹאמַר גְּבוֹהוֹת עֲשָׂרָה. וְלֹא כֵן תַּנֵּי רִבִּי נְחֶמְיָה. צָב כְּמִין קַמָרֳסְטָא הָיוּ. אִילּוּ חוֹר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה וְרָחַב אַרְבָּעָה. שֶׁמָּא אֵינוֹ אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ מִתּוֹכוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וּמֵרְשׁוּת הָרַבִּים לְתוֹכוֹ. אֶלָּא בְשָׁעָה שֶׁהָיוּ מוֹשִׁיטִין אֶת הַקְּרָשִׁים מִזּוֹ לָזוֹ תְּרוּטוֹת הָיוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תרוטות. מלשון המשנה דפ''ב דמדות ולא היו תרוטות אלא מוקפות:
אלא וכו'. כלו' אלא אימא הכי שבשעה שהיו מושיטין את הקרשים מזו לזו לסדר עליהן תרוטות היו פתוחות למעלה לפי ארכן ורחבן כדי שיכולין לסדרן יפה והשתא אם היו גבוהות עשרה שפיר הוא דילפינן מהעגלות לדבר גבוה עשרה ורחב ד' בר''ה שאסור להשתמש מעל גבו לר''ה ומר''ה לעל גבו דהכי הוה במשכן:
אילו חור בר''ה וכו' שמא אינו אסור להשתמש מתוכו לר''ה ומר''ה לתוכו. כלומר דודאי אסור הוא דבחור כה''ג שהוא בכותל הסמוך לר''ה כ''ע מודים שאסור להשתמש מתוכו לר''ה וכגון זה הוא דמצינו למילף מהעגלות שהיו משתמשין מפתחן והן גבוהות עשרה ורחבן ד' והוי כעין חור בר''ה כמו כן אבל אכתי היאך ילפינן משם לדבר העומד בר''ה גבוה עשרה ורחב ארבעה שאסור להשתמש מעל גביו לר''ה ומר''ה לעל גביו דהא כעין זה לא היו משתמשין בהן ולא הוה במשכן:
אמר ר' יוסי ואפילו תאמר שהן גבוהות עשרה. דהכי גמירי לה מ''מ קשיא היכי ילפינן מינייהו דגבוה עשרה ורחב ארבעה רשות בפני עצמו מיקרי דהא ולא כן תני ר' נחמי' עגלות צב כתיב מלמד שהיו מכוסין כד''א בצבים ובפרדים וכמין קמרסטא היו ולשון המשנה בפט''ז דכלים הוא כסוי קמטרא טהור והוא כעין תיבה העשויה לשמירת הבגדים והא אנן ממה דהוה במשכן הוא דילפינן וא''כ בעגלות כאלו דרך פתחיהן היו משתמשין בהן ולא מצית למילף מינייהו אלא דין החור בכותל שהוא סמוך לר''ה כדמסיק ואזיל להקושיא:
ר' זעירא בעי. על הילפותא מהעגלות דמנין שהיו גבוהות עשרה הא אינו מפורש לנו מן הכתוב:
ולא ידעין. אנחנו מאן יליף לה מן ארון וכו' אלא דמסתברא דבית ר' ינאי הן דילפין לה מן ארון דבית ר' ינאי מתרצין לעיל דעם הכפרת טפח היא חשבון העשרה דילפינן מהארון:
חד יליף לה מן ארון. דס''ל כמ''ד באמת בת ששה ואידך דס''ל כמ''ד בת חמשה יליף מן עגלות שהיו במשכן ולקמן בעי מנין שהן גבוהות עשרה:
ניחא. השתא מהדר לעיל דאף למאי דיליף מארון וכפרת הניחא למ''ד בפי''ז דכלים דכל אמות שהיו במקדש באמת בת ששה טפחים הן ברם כמ''ד באמת בת חמשה הן א''כ לדידיה וארון לאו שבעה טפחים ומחצה הוא דאמה וחצי קומתו כתיב ולא מצית למילף גבוה עשרה מהארון וכפרת:
אלא בשעה שהיה מרבע להן את הרוחות אנן קיימין. כלומר אלא דבלאו הכי אין לנו ללמוד מהכתוב הזה על פני הכפרת כלום דלאו ללמדינו מדת קומת הכפרת בא אלא משום דכתיב ולקח מדם הפר והזה באצבעו על פני הכפרת קדמה ולפני הכפרת יזה שבע פעמים ולהורות בענין הזאות מרבוע הרוחות הוא בא שמזה אחת למעלה וזהו על פני הכפרת קדמה ושבע למטה וכדמפרש במתני' בפ''ה דיומא כמצליף ובענין זה אנן מפרשין להכתוב הזה ולא מצינו ללמוד משם מדת קומת הכפרת:
ר' יוסי בעי. על הא דיליף מהארון וכפרת דמעתה אלו מגדל שהיה עומד בתוך הבית וגבוה כמה שמא תאמר שאינו מותר להשתמש מתוכו לבית ומהבית לתוכו דרשות בפ''ע הוא בתמיה דהא מכיון דילפית מהארון שהיה במשכן א''כ וכי נימא נמי במגדל העומד בתוך הבית כן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source