אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הָיָה עוֹמֵד בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְקָלַט גְּשָׁמִים מֵאֲוֵיר מְחִיצוֹת וְהוֹצִיא. חַייָב. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָא בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. בַּחוֹטֵף כֵּן. הָא אִם קָלַט פָּטוּר. מַה בֵין נָתָן לוֹ אַחֵר מַה בֵין נָֽתְנוּ לוֹ שָׁמַיִם. אַתְייָא כְרִבִּי. דְּרִבִּי עֲבַד אֲוֵיר מְחִיצוֹת כְּמַמָּשָׁהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אתיא כרבי. האי דר' יוחנן כרבי הוא דעביד אויר מחיצות כממשה של המחיצה וכדאמר רבי לקמן בהלכה והו''ל כנוטל מתוך רה''י:
הא אם קלט פטור. כלומר שקלט מן האויר וקבל והוציא פטור כדמפרש הטעם דמה בין נתן לו אחר לתוך ידו והוציא ומה בין נתנו לו שמים הא איהו לא עביד עקירה:
וקלט גשמים מאויר מחיצות. של רשות היחיד והוציא חייב וכדמפרש ר' בון בחוטף מיירי כאן כלומר שחטף מהגשמים שהונחו ע''ג מחיצת רשות היחיד וכגון בכותל משופע:
רִבִּי יוֹחָנָן בָּעֵי. הָיָה עוֹמֵד בִּרְשׁוֹת הָרַבִּים וְזָרַק וְקִידֵּם וּקְלָטָהּ. מָהוּ. וְלָאו מַתְנִיתָה הִיא. קְלָטָהּ אַחֵר קְלָטָהּ כֶּלֶב אוֹ שֶׁנִּשְׂרְפָה. פָּטוּר. רִבִּי שְׁמוּאֵל בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. בְּחוֹטֵף כֵּן. הָא אִם קָלָט חַייָב. מַה בֵין נָחָה לָאָרֶץ לְנָחָה לְתוֹךְ יָדוֹ. 4a תַּמָּן לָמָּה הוּא חַייָב. תַּמָּן הוּא זָרַק וְאַחֵר קִיבֵּל. בְּרַם הָכָא הוּא זָרַק הוּא קִיבֵּל. וּתְהֵא פְשִׁיטָא לֵיהּ שֶׁהוּא פָטוּר. אִילּוּ זָרַק בִּימִין וְהוֹצִיא וְקָלַט בִּשְׂמֹאל שֶׁמָּא אֵינוֹ חַייָב מְִן הָדֵין פִּיו. וּפִיו לָאו כְּאַחֵר הוּא. וָכָא שְׂמֹאלוֹ כְאַחֵר הוּא. אָמַר רִבִּי יוּדָן. פְּשִׁיטָא לֵיהּ לְרִבִּי יוֹחָנָן שֶׁזָּרַק בִּימִין וְקָלַט בִּשְׂמֹאל שֶׁהוּא חַייָב. וּמַה צְרִיכְא לֵיהּ. בְּזָרַק בִּימִין וְקָלַט בִּימִין. רַבָּנִין דְּקַיְסָרִין. רִבִּי שַׁמַּי בְשֵׁם רִבִּי אָחָא. אֲפִילוּ זָרַק בִּימִין וְקָלַט בִּשְׂמֹאל צְרִיכָה לֵיהּ חַייָב. אִין תֵּימַר פִּיו. וּפִיו כֵּיוָן שֶׁאֲכָלָהּ כְּאַחֵר הוּא. בְּרַם הָכָא יָדוֹ כְאַחֵר הוּא. רִבִּי מָנָא בָעֵי. מֵעַתָּה הוֹצִיא כִגְרוֹגֶרֶת בִּשְׁתֵּי יָדָיו יְהֵא פָטוּר מִשּׁוּם שְׂנַיִם שֶׁעָשׂוּ מְלָאכָה אַחַת. אָמַר לֵיהּ רִבִּי חִייָא בַּר אָדָא. וָדָא הִיא בַּעֲשׂוֹתָהּ. וְלֹא כֵן תַּנֵּי. יָחִיד שֶׁעֲשָׂאָהּ חַייָב. שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה שֶׁעָשׂוּ פְטוּרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ל ר' חייה בר אדא ודא הוא בעשותה. בתמיה והיכי סלקא אדעתיך למיפטר בכה''ג משים שנים שעשו מלאכה הרי כאן הוא עשה כל ההוצאה ומאי איכפת לן אם בידו אחת הוציא או בשתי ידיו דהא ולא כן תני יחיד שעשה חייב וכו' דבעשותה כתיב. וה''נ היינו בעשותה וכי קא מיבעיא לן אם זרק וקלט בידו האחרת דכשתי כחות במלאכה הוו ואיכא לדמויי לשנים שעשאוה:
ר' מנא בעי. להאי סברא דרבנן דקסרין א''כ מעתה הוציא לגרוגרת בשתי ידיו יהא פטור משום דהויא ליה כשנים שעשו מלאכה אחת ופטורין:
חייב. כלומר מי נימא דחייב או לא:
אין תימר פיו. כלומר וכי תימא ומ''ט לא איפשט ליה מפיו דודאי אם קיבלה לסוף ד' אמות בפיו חייב הוא דהיינו הנחה מעלייתא להכי קאמר דלא דמיא שמאל לפיו דקיבלה בפיו כיון שאכלה כאחר הוא כלומר דמסתמא מה שמקבל בפיו באוכל מיירי שזרק דבר שהוא אוכל ורץ לקבלה בפיו ואכלה וא''כ כקיבלה אחר לתוך ידו דמי וחייב כדלעיל אבל הכא שקיבלה בידו שמאלית ידו כאחר הוא. בתמיה הא איכא למימר שכיון שהוא בעצמו קיבלה לא מיחייב דאכתי שתי כחות הויא ואיכא לדמויי לשני ב''א:
וקדם וקלטה. שנעקר ממקומו וקלט וקיבלה מהו ולקמן מפרש לה הבעיא:
ולאו מתני' היא. ומאי קא מיבעיא ליה דהא תנן לקמן בסוף פרק הזורק קלטה אחר וכו' פטור ופירשה ר' שמואל בשם ר' זעירא בחוטף כן כלומר דכאן בהאי מתניתין בחוטף מיירי שקידם האחר וחטף. וקילטה מן האויר הא אם קלט לתוך ידו וקיבלה חייב הזורק וכדמפרש להטעם דמה בין נחה לארץ ומה בין נחה לתוך ידו של חבירו והרי הזורק הזה עשה כל המלאכה:
תמן למה הוא חייב. כלומר דהשתא מסיק להקושיא דמאי קא מיבעיא ליה לר' יוחנן הא שמעינן לפי האי פירושא דמתני' דהזורק דאם קלטה לתוך ידו חייב וא''כ כמה דתימר דתמן הוא חייב ה''נ אם קלטה הוא בעצמו יהא חייב:
ומשני דלא דמי דתמן הוא זורק ואחר הוא שקיבל וא''כ הוי ליה כמו הזורק ונח בארץ דמ''ש אם נחה בארץ או שנחה לתוך ידו של חבירו אבל הכא היא זרק והוא בעצמו קיבל דאיכא למימר דהואיל דהויא להו שתי כחות אע''ג דבאדם אחד הוא כשני בני אדם דמי והוי כשנים שעשו את המלאכה ולא מיחייב:
ותהא פשיטא ליה שהוא פטור. אי הכי לידוק איפכא דדוקא אם קלטה אחר בידו הוא דחייב כדדייקינן ממתני' דהזורק אבל הכא מכיון שהוא בעצמו לא הספיק לו עד שתניח ונעקר ממקומו וקלטה מסתברא שהוא פטור:
אילו זרק בימין. כלומר דהש''ס מהדר דלא היא דלפטורא נמי לאו פשיטא ליה דמה אלו זרק בימין והוציא את ידו השמאלית חוץ לד' אמות וקלט בשמאל שמא אינו חייב:
מן הדין פיו. כלומר וכ''ת היא גופה מנא לך שהוא חייב וקאמר מן הדין מילתא אתה יכול לפשוט לזה והיינו פיו וכלומר דודאי אם לאחר שזרק ד' אמות בר''ה רץ וקיבלה בפיו ודאי הנחה היא וחייב וכדמסיק ואזיל דכי פיו לאו כאחר הוא דמ''ש אם נחה ביד חבירו ומ''ש אם נחה בפיו שהושיטו וקיבלו וא''כ ה''ה שמאלו דכאחר הוא שקיבלה דמי וחייב הזורק:
אמר ר' יודן וכו'. כלומר דר' יודן ורבנן דקסרין וכו' פליגי בענין הבעיא דר' יוחנן במאי הוא דקא מיבעיא לי' דר' יודן קאמר דבזרק בימין וקלט בשמאל פשיטא ליה שחייב דהוי כזורק ונח בידו השמאלית לסוף ד' אמות ומה צריכא ומספקא ליה בזורק בימין וקלט בימין דע''כ היה צריך שיעקר ממקומו לסוף ד' אמות ולקבלה והוי ליה ככח אחר ואיכא לדמויי לשני ב''א וליפטר:
רבנן דקיסרין וכו'. אמרי דאפי' זרק בימין וקלט בשמאל נמי צריכה ומספקא ליה לר' יוחנן:
הָיָה עוֹמֵד בִּפְנִים וְיָדוֹ מְלֵיאָה פֵירוֹת פְּשׁוּטָה לַחוּץ וְקִדֵּשׁ עָלָיו הַיּוֹם אָסור לַהֲחֲזִירָהּ. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי בָּא. כְּמָאן דָּמַר. אָסוּר לָהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּאֲוֵיר עֲשָׂרָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. מוּתָּר. הֲווּן בָּעֵיי מֵימַר. מָאן דָּמַר מוּתָּר. בְּשֶׁיֵּשׁ שָׁם רוֹחַב אַרְבָּעָה. וּמָאן דָּמַר אָסוּר בְּשֶׁאֵין שָׁם רוֹחַב אַרְבָּעָה. אַמָר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. בֵּין זֶה וּבֵין זֶה אָסוֹר. כְּמָאן דָּמַר. אָסוּרֵ לָהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּאֲוֵיר עֲשָׂרָה. מַיי כְדוֹן. מָאן דָּמַר. אָסוּר. לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה. וּמָאן דָּמַר מוּתָּר. לְמַעֲלָה מֵעֲשָׂרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מאי כדין. והשתא במאי פליגי הני תנאי וקאמר דלא פליגי אלא מאן דאמר אסור כשפשט ידו לחוץ למטה מעשרה דאויר רה''ר היא ומאן דאמר מותר למעלה מעשרה דמקום פטור הוא:
אמר ר' יוסי בר' בון. דלא היא אלא דבין זה וכו' דכ''ע מודים דאויר רה''ר כרה''ר דמי כל היכא שאין כאן רחב ד' וגבוה עשרה:
בעיין מימר דמ''ד מותר בשיש שם רוחב ארבעה במקום שפשט את ידו לחוץ והוו כמרה''י לרה''י ומותר ומאן דאמר אסור כשאין שם רוחב ד' בחוץ והשתא להאי מאן דאמר דמתיר בשיש שם רוחב ד' ע''כ דס''ל דאין אויר רה''ר כר''ה ולפיכך מקום שיש בו רוחב ד' אע''פ שאינה גבוה עשרה לאו כר''ה היא:
הוון. בני הישיבה:
אית תניי תני מותר. להחזירה:
כמאן דאמר אסור להשתמש באויר עשרה. של רה''ר דקלוטה באויר רה''ר כמונח ברה''ר דמיא:
אסור להחזירה. דהוי כמכניס מרשות הרבים לרשות היחיד:
מְנַיִין לְמַעֲלָה מֵי' שֶׁהִיא רְשׁוּת אֲחֶרֶת. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. וְנֽוֹעַדְתִּ֣י לְךָ֘ שָׁם֒ וְדִבַּרְתִּ֨י אִתְּךָ֜ מֵעַ֣ל הַכַּפּוֹרֶת אֲשֶׁר עַל אָרוֹן הָעֵדוּת מִבֵּין֙ שְׁנֵ֣י הַכְּרֻבִ֔ים. וְכָתוּב. אַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֔ם כִּ֚י מִן הַשָּׁמַ֔יִם דִּיבַּרְתִּי עִמָּכֶֽם: מַה דִיבּוּר שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן רְשׁוּת אֲחֶרֶת אַף דִּיבּוּר שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן רְשׁוּת אֲחֶרֶת. וַאֲרוֹן לֹא תִשְׁעָה טְפָחִים הוּא. דְּבֵית רִבִּי יַנַּאי אָֽמְרֵי. וְכַפּוֹרֶת טֶפַח. רִבִּי זְעִירָא בָעֵי. מְנַיִין לַכַּפּוֹרֶת שֶׁהוּא טֶפַח. תַּנָּא רִבִּי חֲנַנְיָה בַּר שְׁמוּאֵל. כָּל הַכֵּלִים שֶׁהָיוּ בַמִּקְדָּשׁ נָֽתְנָה הַתּוֹרָה מִידַּת אוֹרְכוֹ וְרוֹחְבוֹ וְנָֽתְנָה שֵׁעוּר קוֹמָתָן. חוּץ מִן הַכַּפּוֹרֶת שֶׁנָּֽתְנָה הַתּוֹרָה מִידַּת אוֹרְכָהּ וְרָחְבָּהּ וְלֹא נָֽתְנָה שֵׁיעוּר קוֹמָתָהּ. תְּלַמְּדֶינָּהּ מִכְּלִי קָטָֹוֹן שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ. וְעָשִׂ֨יתָ לּ֥וֹ מִסְגֶּ֛רֶת טֹ֖פַח סָבִ֑יב. מַה כָאן טֶפַח אַף כָּאן טֶפַח. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא וְעָשִׂיתָ זֵר זָהָב לְמִסְגַּרְתּוֹ סָבִיב: מַה כָאן כָּל שֶׁהוּא אַף כָּאן כָּל שֶׁהוּא. מַאי כְדוֹן. רַב אָחָא בַּר יַעֲקֹב אוֹמֵר. פְּנֵי. וְאֵין פְּנֵי פָּחוּת מִטֶּפַח.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
פני. דכתיב על פני הכפרת קדמה ואין פנים פחות מטפח:
מאי כדון והשתא מנלן דהכפרת היה טפח:
או אינו. אלא דילפינן מן הזר שלו כדכתיב ועשית זר זהב ולא היה אלא כל שהוא:
תלמדינה מכלי קטן שבמקדש. והוא המסגרת של השלחן דכתיב ביה ועשית לו מסגרת טפח סביב:
ולא נתנה שיעור קומתה. שהוא מדת עוביה וזה אינו מפורש בכתוב:
בכפורת טפח. עם הטפח של הכפורת הרי כאן עשרה:
וארון לא תשעה טפחים הוא. דהא כתיב ואמה וחצי קומתו ואמה בת ששה היא:
אף דיבר שנאמר כאן. במעל הכפורת רשות אחרת שהיה הדיבור מלמעלה מעשרה:
מה דיבור שנאמר להלן. כי מן השמים דברתי עמכם ורשות אחרת נקראת דכתיב השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם ומעולם לא ירדה השכינה למטה מעשרה הרי מרשות אחרת דיבר:
מנין למעלה מעשרה שהיא רשות אחרת. דאמרינן עד עשרה באויר ר''ה כר''ה היא ולמעלה מקום פטור הוא וכן להא דאמרינן בכל דוכתי מחיצה גבוה עשרה ומנין:
רִבִּי חִסְדָּא בְשֵׁם אַשִּׁי. קָנֶה נָעוּץ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים. הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ מִתּוֹכוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וּמֵרְשׁוּת הָרַבִּים לְתוֹכוֹ חַייָב. רַב אָמַר. תַּרְכּוֹס שֶׁהוּא עוֹמֵד בִּרְשׁוּת הָרַבִּים גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים וְרוֹחַב ד'. הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ מִתּוֹכוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וּמֵרְשׁוּת הָרַבִּים לְתוֹכוֹ חַייָב. תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. מְנוֹרָה שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים גָּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים וּפִירְחָהּ אַרְבָּעָה. הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ מִתּוֹכָהּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וּמֵרְשׁוּת הָרַבִּים לְתוֹכָהּ חַייָב. אָמַר רִבִּי מָנָא. לֹא סוֹף דָּבָר מְנוֹרָה. אֶלָּא אֲפִילוּ קָנֶה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים וְטַבֻּלָה נְתוּנָה בְרֹאשׁוֹ. הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ מִתּוֹכוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וּמֵרְשׁוּת הָרַבִּים לְתוֹכוֹ חַייָב.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לא סוף דבר מנורה. לאו דוקא מנורה שרחבה היא נראית אלא אפי' קנה בר''ה גבוה עשרה וטבלא נתונה בראשו והיא רחבה ארבעה כרשות בפ''ע היא:
ופרחה. שעושין בגוף המנורה בראשו כעין פרח:
תרבוס שהוא עומד בר''ה. תרבוס הוא כלי של עור כעין ארגז ובמשנה פכ''ד דכלים שלשה תרבוסין הן וקמ''ל דאע''ג דכלי הוא מכיון שהוא גבוה עשרה ורחב ארבעה כרשות בפ''ע הוא ואם הוא עומד בר''ה המשתמש מת כו לר''ה כמשתמש מרה''י לר''ה וכן מר''ה לתוכו. וכן אתה אומר במנורה:
ר' חסדא בשם אשי קנה נעוץ בר''ה גבוה עשרה טפחים מותר לכאן ולכאן. כצ''ל והכי גריס להא לקמן בסוף הלכה דהרי מכיון שאין כאן רחב ד' לא מיקריא רשות בפ''ע. ומקום פטור הוא ומותר להשתמש ממנו לרה''י וכן לר''ה. וגי' העתקת הספרים נשתבש אגב הא דלקמן:
הֶעָנִי חַייָב וּבַעַל הַבַּיִת פָּטוּר. רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. וְהִיא 4b שֶׁתְּהֵא יָדוֹ שֶׁלְּעָנִי בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה לַקַּרְקַע. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. בְּרָחוֹק מִן הַכּוֹתֶל ד'. אֲבָל אִם אֵינוֹ רָחוֹק מִן הַכּוֹתֶל אַרְבָּעָה כַּרְמְלִית הוּא. רִבִּי לָּֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן כַּרְסָנָה. בְּשֶׁהָיוּ פָנָיו הֲפוּכוֹת לַפְּלַטְיָא. אֲבָל אִם הָיוּ פָנָיו הֲפוּכוֹת לַכּוֹתֶל כַּרְמְלִית הִיא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בשהיו פניו. של העני הפוכות לפלטיא וכלומר דר' אלעזר מוסיף וס''ל דאע''פ שהוא רחוק מן הכותל ד' טפחים מ''מ בעינן נמי שיהא אחוריו להבית ופניו כלפי ר''ה דאז כשהבע''ה נותן לתוך ידו הוי כמוציא מרה''י לר''ה אבל אם היו פניו הפוכות להכותל מכיון דבינו לבין הכותל לא ניחא תשמישיה הרי ידו כנתונה בכרמלית היא:
ברחוק מן הכותל ארבעה. כלומר דבעינן נמי שיהא העני עומד ברחוק מן כותל הבית ארבעה טפחים שכל פחות מד' טפחים לכותל נחשב כצדי ר''ה וכקרן זוית הסמוכה לר''ה דלאו להלוך עבידא וכרמלית הוא דהויא:
העני חייב וכו' והוא שתהא ידו של עני בתוך עשרה לקרקע. אבבא שניה דהרישא קאי פשט בעל הבית את ידו לחוץ וכו' בעל הבית חייב והעני פטור וקאמר שמואל דהא דבעל הבית מתחייב בנתן לתוך ידו של עני או שנטל מתוכה וכו' הינו דוקא בשידו של עני בתוך עשרה לקרקע היא דכל למטה מעשרה רשות הרבים היא אבל אם היתה ידו למעלה מעשרה פטור הבעה''ב דלאו הנחה. וכן לא העקירה בר''ה הן ובבבא דרישא פשט העני את ידו לפנים וכו' בזה ודאי לא בעינן שתהא ידו של בע''ה בתוך עשרה דהא ביתא כמאן דמליא דמי:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source