וְהַקּוֹצֵר. תַּנֵּי רִבִּי חִייָא. הַקּוֹצֵר. הַבּוֹצֵר. הַמּוֹסֵק. הַגּוֹדֵד. הַתּוֹלֵשׁ. וְהָאוֹרֶה. כּוּלְּהֹן מִשּׁוּם קוֹצֵר. הָהֵן דְּגָזַז סְפוֹג גּוֹמִי קַרוֹלִין. חַייָב מִשּׁוּם קוֹצֵר וּמִשּׁוּם נוֹטֵעַ. הָהֵן דְּגָזַז כּוּסְבָּר כָּרָתִין כַּרַפְס גַּרְגָּר טְרִיקְסִימוֹן בְּשׁוּמִין נַעְנַע חַייָב מִשּׁוּם קוֹצֵר וּמִשּׁוּם זוֹרֵעַ. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. הַנּוֹתֵן עֲצִיץ נָקוּב עַל גַּבֵּי עֲצִיץ נְקוּבָה חַייָב עָלֶיהָ מִשׁוּם קוֹצֵר וּמִשּׁוּם זוֹרֵעַ. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. הַקּוֹצֵץ קוֹרַת שִׁקְמָה חַייָב עָלֶיהָ מִשֵׁם שָׁלשׁ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. וְלֹא פְלִיגִין. הַקּוֹצְצָהּ חַייָב מִשּׁוּם קוֹצֵר וּמִשּׁוּם זוֹרֵעַ. הַמּוֹחְקָהּ חַייָב מִשּׁוּם מַכֶּה בְפַטִּישׁ. רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין אָֽמְרִין. הָהֵן דְּצַייָד כַּווְרָא וְכָל דָּבָר שֶׁאַתָּה מַבְדִּילוֹ מֵחַיּוֹתוֹ חַייָב מִשּׁוּם קוֹצֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הדין דצייד כוורא וכו'. וכגון שאינו מתחייב משום צידה שכבר היה ניצוד ועומד ברשותו ומונח בתוך המים בכלי ונטלו בשבת חייב משום קוצר שעוקר דבר מגידולו ומבדילו מחיותו:
ולא פליגין. הני תרי לישני ששמעתי בשם ר''ש בן לקיש דהא דקחשיב בקורת שקמה שלש ובעציץ נקוב שתים משום דבקורת שקמה משכחת לה שלש משא''כ בעציץ נקוב כדקחשיב ואזיל דכשקוצצה חייב משום קוצר ומשום זורע והיינו נוטע דחדא היא וכדפרישית וכשהוא מוחקה ומחליקה חייב משום מכה בפטיש דהוי גמר מלאכה וכדפרישית במתני':
חייב עליה משום שלש. משום קוצר ומשום נוטע לפי שמתוך הקציצה מתגדל הסדין שלו יותר והשלישי מפרש לקמיה:
חייב עליה משום קוצר. מפני שנטלה ממקומה וה''ז קוצר וכשנתנה ע''ג עציץ נקוב אחרת הרי זה חייב משום זורע וקמ''ל דאע''ג דלא חזר ונתנה ע''ג הקרקע אלא על עציץ נקוב אחר ואפ''ה יונק הוא דרך נקבים של תחתיה והוי כזורע:
עציץ נקוב. שהוא יונק מן הקרקע:
כוסבר. גליינדר''א:
או כרתין וכו' או טריקסמין או בשומין או נענע חייב וכו'. טריקסמין ונענע מוזכרין הן במס' כלאים והן מיני ירקות:
ההן דגזע ספוג או הגמי או הקרולין. מיני קוצים יש בהן משום קוצר ומשום נוטע לפי שמתגדלין ע''י כך:
זְעוּרָא רַב חִייָה בַּר אַשִּׁי בְשֵׁם כָּהֲנָא. הַנּוֹטֵעַ בַּשַּׁבָּת חַייָב מִשּׁוּם זוֹרֵעַ. רִבִּי זְעוּרָא אָמַר. 48b הַזּוֹמֵר כְּנוֹטֵעַ. נָטַע וְזָמַר בַּשַּׁבָּת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּכָהֲנָא חַייָב שְׁתַּיִים. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי זְעוּרָא אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. כְּלוּם אָמַר רִבִּי זְעִירָא לֹא הַזּוֹמֵר כְּנוֹטֵעַ. וְלָמָּה הַנּוֹטֵעַ כְּזוֹמֵר. הַכֹּל הָיָה בִכְלָל זְרִיעָה. וְיָֽצְאָה זְמִירָה לְהַחֲמִיר עַל עַצְמָהּ. מִפְּנֵי שֶׁיָּצָת זְמִירָה לְהַחֲמִיר עַל עַצְמָהּ אַתְּ פּוֹטְרוֹ מִשֵּׁם זוֹרֵעַ. הֲוֵי. לֹא שַׁנְייָא. נָטַע וְזָמַר בַּשַּׁכָּת בֵּין עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַב כָּהֲנָא בֵּין עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי זְעִירָא. חַייָב שְׁתַּיִם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הזומר. חותך הענפים של גפנים שיתגדלו ביותר:
על דעתיה דר' זעירא. דקאמר הזומר כנוטע וקס''ד דזומר כנוטע ונוטע נמי דומה לו ואינו כזורע וא''כ אם נטע וזמר חדא הוא דמחייב דמעין מלאכה אחת היא ודחי לה הש''ס דכלום אמר ר''ז אלא הזומר כנוטע ושמא הנוטע כזומר ולא כזורע קאמר בתמיה וכדמסיק ואזיל:
ושמא הנוטע כזומר. וכך היא בריש פ''ח דכלאים ובפ''ז דסנהדרין בהלכה ה':
הכל היו בכלל זריעה. נוטע וכל הני דדמי ליה בכלל זריעה הן ויצאת זמירה בפירוש כדכתיב גבי שביעית לא תזרע ולא תזמור וללמד להחמיר על עצמה שאם זרע וזמר חייב על הזמירה בפני עצמה וכי מפני שיצאת זמירה על עצמה אתה פוטרו לנוטע שלא יתחייב משום זורע בתמיה:
הוי לא שנייא וכו'. דלכ''ע חייב שתים בזמר ונטע דנוטע משום זורע הוא:
על דעתיה דכהנא חייב שתים. דכל אחת מלאכה אחרת היא:
וְהַמְעַמֵּר. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר סֳסַרְטַאי בָעֵי. תּוֹלְדוֹת הָעִימּוּר אֵי זוֹ הִיא. רִבִּי יוּסֵי. שְׁמָעִית מִן דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בְּשֵׁם רִבִּי אָחָא. וְלֵית אֲנָא יְדַע מַה שְׁמָעִת. מַיי כְדוֹן. הָהֵן דְּכָתִית אוֹרֶז שְׂעָרִין חֲלִיקָה חַייָב מִשּׁוּם דָּשׁ. הָהֵן דִּשְׁטַח צָלִין צִימּוּקִין מסוסלה בּוּקֶלָּטָה חַייָב מִשּׁוּם מְעַמֵּר. כָּל שֶׁהוּא נוֹגֵעַ בָּאוֹכֶל חַייָב מִשּׁוּם מְעַמֵּר. בַּקְּלִיפָּה מִשֵּׁם דָּשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מסוסלה בנקלטה. ממיני מידות הן כלומר שאח''כי מקבץ מהן לתוך המדות מעט מעט חייב משום מעמר וכן כל שהוא נוגע במאכל עצמו ומקבצו אל מקום אחד הרי זה משום מעמר וכל העושה בקליפה ולהסירו הרי זה משום דש ובמרדכי בפרקין ראיתי שמביא הגירסא דשטח צימוקין קלטה חייב משום מעמר וכו' וזה ידוע למי שרגיל בדפוס ממלאכת המסדרים הבורים שמערבין האותיות ועושין תיבות זרים ומשימין אותו בין המצרים ואצל המגיהים שולטות עינים כהות וידים עצלות ומניחין כך מבלתי לתקן את המעות:
ההן דשטח צלן צימוקין זהו ששוטח הצמוקין על עורות לייבשן. צלין מלשון עססא דצלא:
ההן דכתית וכו'. זה שהוא כותת את האורז ועושהו חלק מן שערין שעל השבולת שלו ה''ז חייב משום דש:
מאי כדון. ועכשיו מה הוא שנדע ומפרש לאיזה מהן שהוא משום דש ולאיזה מהן שהוא משום מעמר או משום אב מלאכה אחרת:
שמעית טעם. על איזה מתולדת עימור ולית אנא ידע עכשיו מה שמעית:
הָדָא אִיתְּתָא כַד מְעָֽרְבָא בְחִיטַּיָּא. מִשֵּׁם מְרַקְּדָה. כַּד מַפְרְכַייָא בְרָאשַׁייָא. מִשֵּׁם דָּשָׁה. כַּד מַתְבְּרָא בִּצְדָדַיָּא. מִשֵּׁם בּוֹרֶרֶת. כַּד מְסַפְייָא. מִשֵׁם טוֹחֶנֶת. כַּד מְנַפְייָא. מִשֵׁם זוֹרָה. גָּֽמְרָה מְלַאכְתָּהּ. מִשֵּׁם מַכָּה בְפַטִּישׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הדא איתתא. האשה הזאת כשהיא מערבת בחיטין אנה ואנה להסיר הקליפות הרי זה משום מרקד וכשהיא מפרכת ומשברת ראשיהן שעל ידי כך יוסרו הקליפות הרי זה משום דש וכשהיא משברת בצדדין שלהן ועל ידי כך נוטלת אותן שהוסרו הקליפות הרי זה משום בורר וכשהיא משפה אותן ורוצפת זו בזו ה''ז משום טוחן וכשהיא מנפת אותן בנפה לזרות הקליפות הרי זה משום זורה וכשגמרה מלאכתה בהן חייבת עוד משום מכה בפטיש וקמ''ל דמשכחת לה שש חטאות בהן לפי שיש בהן מחלוקי מלאכות:
הָהֵן כִּיתַנַּייָא בְקוֹפָּנָה. מִשֵּׁם דָּשׁ. בְּמַעֲרוֹבָה. מִשֵׁם טוֹחֵן. בְּאַפְּסְטִיתָא. מִשֵׁם זוֹרֶה. בְּכַף. מִשּׁוּם בּוֹרֵר. כַּד מְפַלֵּג. מִשֵּׁם מְנַפֵּס. כַּד מְתַלֵּשׁ. מִשֵּׁם מְחַתֵּךְ. גָּמַר מְלַאכְתּוֹ. מִשֵּׁם מַכֶּה בְפַטִּישׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בקופנה. כשמכה אותו בתחלה בקופנא כמו הקופץ ה''ז משום דש ואח''כ במערוכה כמו המעריך שעורכין בו ומדיקין את הפשתן ה''ז משום טוחן וכשחוזר ומכה בהן באפסטיתה והיא כלי שמגרר בו ממנו את הקש ה''ז משום זורה ואח''כ מחליקו בכפו להסיר הקשין הנשארין בו ה''ז משום בורר וכשמחלק האניצין זה מזה משום מנפץ וכשתלש אותו בתחלה ה''ז מחתך והיינו קוצר וכשגמר מלאכת כולן חייב עוד משום מכה בפטיש:
ההן כיתנייא. הפשתן הזה משכחת ביה משום ז' חטאות:
נָֽפְלוּ מַיִם עַל בְּגָדָיו. רַב הוּנָא וְרַב יִרְמְיָה. חַד אָמַר מְנַעֲרָהּ שָׁרִי. וּמְמַחְקָהּ אָסוּר. וְחָרָנָה מַחְלִף.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מנערה. לנער בבגדו שיפלו המים מעצמו שרי ולא מחק בידו אסור דמשום דהוי כמכבס ואידך מחליף דמיחוק ביד שרי שאינו אלא דבר מיעוט אבל כשהוא מנערו עד שיפלו המים מיחזי טפי כמלבן ומכבס:
אָמַר רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. בָּצָל שֶׁרִיסְּקוֹ. אִם לִיתֵּן טַעַם אָסוּר. אִם לְהוֹצִיא שׂוֹרְפוֹ מוּתָּר. רִבִּי זְעוֹרָא בְשֵׁם רַב הוּנָא. צְנוֹן טוֹמְנוֹ בַמֶּלַח. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִשְׁהֵא. רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רַב הוּנָא. כֵּילָיו מִבֵּית הָאוּמָּן לוֹבְשָׁן. וְאִם יִתְקְרַע יִתְקְרַע. רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רַב הוּנָא. נִסְתַּבְּכוּ בְגָדָיו בְּקוֹצִים הֲרֵי זֶה מְפַשְּׁרָן בְּמָקוֹם צִינְעָה וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִקְרַע. אָמַר רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רַב הוּנָא. נָטַל טִיט עַל בְּגָדָיו הֲרֵי זֶה מְמָֽרְחוֹ בְיָדוֹ אַחַת. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְכַסְכֵּס. רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רַב הוּנָא. הָהֵן נִנְעָה. בְּחָדָא שָׁרֵי וּבִתְלַת אָסוּר. וּבְתַרָתֵּיי צְרִיכָא. הָהֵן דִּסְחִי. רַב הוּנָא וְרַב יְהוֹדָה. חַד אָמַר הָכֵין שָׁרִי וְהָכֵין אָסוּר. וְחָרָנָה אָמַר. בֵּין הָכֵין וּבֵין הָכֵין אָסוּר. רִבִּי אַבָּא בַּר זְמִינָא עָאַל מִיסְחֵי עִם רִבִּי זְעִירָא. וְלָא שָֽׁבְקֵיהּ עֲבַד דְּלָא הָכֵין וּדְּלָא הָכֵין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בצל שריסקו. אם נתכוין כדי ליתן טעם שמתוך כך הוא ממתקן אסור לכתחלה לפי שהוא מתקנו לאוכל ואם כדי להוציא השרף ממנו שלא יזיק לו מותר:
צנון טומנו במלח ובלבד שלא ישהא. בו דהוי כבונה שמתוך כך הוא מתקשה:
כליו מבית האומן. שהביאו לו ועדיין לא לבשן ואינו יודע אם יהיו מכוונין למדתו אעפ''כ מותר ללבשן בשבת ואם יתקרע יתקרע שהרי אינו מכוין אלא ללבשן:
נסתבכי בגדיו בקוצים. שהלך בין הקוצים ונסתבכו מהן על בגדיו ה''ז מפשרן ומסירן במקום צינעא כלו' אם הן מבפנים שלא יכאיבו אותו ובלבד שלא יקרע בגדו כשמסירן:
נטל טיט. שהוא על בגדו ה''ז ממרחו בידו אחת כלומר כשנוטל הטיט מעל בגדו עושה ע''י שינוי וממרח ממנו בידו אחת ובלבד שלא יכסכס את הבגד הרבה כשמסיר הטיט:
ההן ננעה. מלשון נענוע וניעור המנער והמנענע מן האבק והעפר שעליו:
בחדא שרי. בפעם אחת מותר ובתלתא פעמים אסור לפי שכשמנענעו הרבה מיחזי כמלבנו ובתרתי פעמים צריכה דמספקא היא לן אי שרי או אסור:
ההן דסחי. זה שהוא רוחץ עצמו בנהר:
הכין שרי אם רוצה להסיר ממנו המים בסדין או באיזה דבר הכין. והיינו פעם אחת שרי:
ואם הכין והכין כלומר שמסיר מצד אחד וחוזר ועושה בהיפך כן אסור משום סחיטה ואידך אמר בין הכין ובין הכין כלומר בין כך ובין כך אסור ואפי' בפעם אחד:
ר' אבא בר זמינא וכו' ולא שבקיה רבי זעירא למיעבד לנגב ממנו המים כלל וכלל דחייש משום סחיטה:
רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. דָּגִים שֶׁסְּחָטָן. אִם לְגוּפָן פָּטוּר. אִם לְהוֹצִיא צִיר חַייָב. רַבא אָמַר. כְּבָשִׁים שֶׁסְּחָטָן. אִם לְגוּפָן מוּתָּר. וְאִם לְמֵימֵיהֶן אָסוּר. שְׁלָקוֹת בֵּין לְגוּפָן בֵּין לְמֵימֵיהֶן אָסוּר. שְׁמוּאֵל אָמַר. אֶחָד כְּבָשִׁים וְאֶחָד שְׁלָקוֹת בֵּין לְגוּפָן בֵּין לְמֵימֵיהֶן אָסוּר. אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה. הָדָא דְרַב פְּלִיגָא עַל דְּרִבִּי יוֹחָנָן. אָמַר לֵיהּ רִבִּי מָנָא. לָמָּה. דְּהָהֵן אָמַר אָסוּר וּמוּתָּר. דְּהָהֵן אָמַר חַייָב וּפָטוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הא דרב פליגא אדר' יוחנן. וכדמפרש ר' מנא דההן רב אמר גבי כבשים אסור ומותר לגופן מותר ולמימיהן אסור וההן ר''י קאמר גבי דגים לצירן חייב ולגופן פטור אבל אסור וקמ''ל דדגים וכבשים חדא דינא אית להו והלכך פליגי:
בין לגופן בין למימיהן מותר. כצ''ל דהא שלקות קילי דלאו למשקה נינהו אלא אוכל:
שלקות. הן מיני אוכלים ששלקן:
כבשים. ירקות שכובשין אותן בחומץ או במי מלח וסחטן:
רב אמר. גרסי' וכדלקמן:
דגים. מלוחים שסחטן אם לגופו שיצא מהן המשקה וא''צ להציר פטור אבל אסור לכתחלה ואם צריך הוא ונתכוין להוציא הציר ה''ז חייב:
הָהֵן סִיקוֹרָה. כַּד מְכַחֵד בִּגְרִירָה בְּקְלּוּפִּיָתֵיהּ. מִשּׁוּם בּוֹרֵר. כַּד מְכַתֵּת בְּמַרְגָּזִייֵהּ. מִשּׁוּם דָּשׁ. כַּד שְׁחִיק בִּמְדוֹכְתֵיהּ. מִשּׂוּם טוֹחֵן. כַּד יְהִיב מַשְׁקִין. מִשּׁוּם לָשׁ. כַּד מְשַׁקֵּעַ בְּאַנְטְרִין. מִשּׁוּם בוֹנֶה. כַּד מְקַטֵּעַ בְּגוֹמָא. מִשֵּׁם מְחַתֵּךְ. גָּמַר מְלַאכְתּוֹ. מִשֵּׁם מַכֶּה בְפַטִּישׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כד מכחד בגרריה בקלופתיה. כשמסיר בהכלי שגורר את קליפתו ונוטלו ה''ז בורר וכשכותתו במרגזיה והוא כלי שמשבר אותו ועשוי כמין גרזן לפי שהיא מין אבן וקשה. ה''ז משום דש לפי שמתוך כך מסיר ממנו מה שנשאר עליו מהקליפה. וכששוחקו במדוכ' משום טוחן וכשנותנין עליו המשקין לעשות גוש ה''ז משום לש וכשמשקעו באנטרין והיא הכלי שמקבל בו הצבע ומכנסו בתוך הגומא אשר בו וה''ז משום בונה מפני שכל המאסף מן האבנים ודברים הקשים שייך בו בונה וכשהוא קוטע אח''כ מעט מן הגומא והחידודין אשר הם בתוכה ה''ז מחתך וגמר מלאכתו משום מכה בפטיש:
ההן סיקורה. אבן הצבע הזה מלשון בסם ובסיקרא משכחת ביה שבע חטאות:
49a הָהֵן דִּשְׁחַק תּוּמָא. כַּד מַפְרֵךְ בְּרֵישַׁייָא. מִשּׁוּם דָּשׁ. כַּד מַבְחַר בְּקִלּוּפִּייָתָה. מִשּׁוּם בּוֹרֵר. כַּד שְׁחִיק בִּמְדוֹכְתָה. מִשּׂוּם טוֹחֵן. כַּד יְהִיב מַשְׁקִין. מִשּׁוּם לָשׁ. גָּמַר מְלַאכְתָּן. מִשּׁוּם מַכֶּה בְפַטִּישׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ההן דשחק תומא. השוחק את השום משכחת ביה חמש חטאות כשמפרך ראשיהן הרי זה משום דש וכשבורר אותו מקליפתו הרי זה בורר וכשדכו במדוכה ה''ז טוחן וכשנותן עליו המשקין לעשות גוש אחד ה''ז משום לש כצ''ל וכשגומר מלאכתו חייב עוד משום מכה בפטיש:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source