רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הַמְבַשֵּׁל נְבֵילָה בְיוֹם טוֹב אֵינוֹ לוֹקֶה. שֶׁהוּתָּר מִכְּלָל בִּישּׁוּל בְּיוֹם טוֹב. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֵּן לָקִישׁ אָמַר. לוֹקֶה. שֶׁלֹּא הוּתָּר מִכְּלָל בִּישּׁוּל אֶלָּא לַאֲכִילָה בִּלְבַד. הָתִיב רִבִּי בָּא בַּר מָמָל עַל דְּרִבִּי יוֹחָנָן. מֵעַתָּה הַחוֹרֵשׁ בְּיוֹם טוֹב אֵינוֹ לוֹקֶה. שֶׁהוּתָּר מִכְּלָל חֲרִישָׁה בְּיוֹם טוֹב. רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם רִבִּי אִילָא. לֹא הוּתְרָה חֲרִישָׁה כְדַרְכָּהּ. רִבִּי שַׁמַּי אָמַר קוֹמֵי רִבִּי יֹסֵה רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי אִילָא. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן הִיא. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר. עַד שֶׁיְּהֵא לוֹ צוֹרֶךְ בְּגוּפוֹ שֶׁלְּדָבָר. קָם רִבִּי יוֹסֵה עִם רִבִּי אָחָא. אָמַר לֵיהּ. אַתְּ אָֽמְרָת דָּא מִילְּתָא. וְלֹא כֵן אַמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה דְבַרִים מְקוּלֵּי בֵּית שַׁמַּי וּמְחוּמְרֵי בֵּית הִלָּל. וְזֶה חַד מֵהֶם. נֵימַר כ''ג. 48a אֶלָּא רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי שִׁמְעוֹן שְׁנֵיהֶן אָֽמְרוּ דָּבָר אֶחָד. וְלָכֵן סָֽבְרִינָן מֵימַר. רִבִּי יוֹסֵי וְרִבִּי שִׁמְעוֹן שְׁנֵיהֶן אָֽמְרוּ דָּבָר אֶחָד. נֵימַר. רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי יוֹסֵי וְרִבִּי שִׁמְעוֹן שְׁלָשְׁתָּן אָֽמְרוּ דָּבָר אֶחָד. אֶלָּא מִילִּין דִּצְרִיכִין לְרַבָּנִן פְּשִׁיטִין לְכוֹן. פְּשִׁיטִין לְרַבָּנִן. קָצַר לְצוֹרֶךְ עֲשָׂבִים חַייָב מִשּׁוּם קוֹצֵר וְאֵינוֹ חַייָב מִשּׁוֹם מְיַיפֶּה אֶת הַקַּרְקַע. לָא צוֹרְכָה דְּלֹא קָצַר לְיַיפּוֹת אֶת הַקַּרְקַע. מָהוּ שֶׁיְּהֵא חַייָב מִשּׁוּם קוֹצֵר וּמִשּׁוֹם מְיַיפֶּה אֶת הַקַּרְקַע. וַאֲפִילוּ תֵימַר דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן הוּא. בְּרַם כְּרַבָּנִן מִכָּל מָקוֹם הֲרֵי חָרַשׁ. מִכָּל מָקוֹם הֲרֵי קָצַר. אָמַר רִבִּי מָנָא. מִילֵּיהוֹן דְּרַבָּנִן מְסַייְעִין לְרִבִּי יוֹסֵי. דָּמַר רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. דָּג שֶׁסְּחָטוֹ. אִם לְגוּפוֹ הֲרֵי זֶה פָטוּר. אִם לְהוֹצִיא צִיר חַייָב. וַאֲפִילוּ תֵימַר דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן הִיא דָמַר. בְּרַם כְּרַבָּנִן מִכָּל מָקוֹם הֲרֵי סָחַט. מִכָּל מָקוֹם הֲרֵי הוֹצִיא צִיר.
Traduction
R. Hiya dit au nom de R. Yohanan (333)Jér., (Betsa 1, 3) ( 60b).: pour la cuisson d’une charogne au jour de fête (quoique faite sans utilité), on n’est pas passible de la pénalité des coups de lanière (334)Pénalité applicable au transgresseur d'une défense., puisqu’en général la cuisson est permise ce jour là; selon R. Simon b. Lakish, cette pénalité sera maintenue, puisque la cuisson n’est permise que pour le manger. Mais, objecta R. Aba b. Mamal contre R. Yohanan, si cette cuisson d’interdit n’entraîne pas la pénalité des coups, échapperait-on à cette pénalité si l’on cultive en un jour de fête, sous prétexte que, par exception (335)SI en égorgeant un oiseau ce jour on manque de terre pour couvrir le sang, on peut creuser., un travail de ce genre sera parfois permis en ce jour? Ce n’est pas à comparer, dit R. Yossé b. R. Ila, puisque nulle culture régulière n’est permis en ce jour. R. Sameï dit en présence de R. Yassa, ou R. Aha au nom de R. Ila: lorsqu’au jour de fête, pour couvrir le sang d’un oiseau égorgé, on permet de creuser un peu la terre, c’est conforme à l’avis de R. Simon, disant qu’un tel travail est seulement interdit s’il est accompli pour lui-même (p. ex. de creuser pour la culture). Quoi, s’écria R. Yossa, se levant en même temps que R. Aha, comment peux-tu t’exprimer ainsi? R. Yohanan n’a-t-il pas dit, selon R. Meir, qu’en 24 cas Shammaï est moins sévère qu’Hillel, que c’est là un des cas en question? Or, si ce cas était seulement admissible selon R. Simon, R. Meir déclarant la culpabilité même pour le travail de creusement dans le but de couvrir le sang, il n’y aurait qu’à admettre 23 cas, sans discussion à ce dernier sujet entre Shammaï et Hillel? Il faut donc admettre que R. Meir et R. Simon partagent le même avis, de permettre en ce jour un déplacement de terre sans but de culture. Mais alors, au lieu de dire plus haut (2, 5), dans une circonstance analogue de profit indirect à tirer d’un travail interdit (336)Au sujet de l'extinction de la lumière le vendredi soir., que R. Yossé et R. Simon ont exprimé tous deux le même avis, il faudrait dire que R. Meir, R. Yossé et R. Simon ont exprimé tous 3 le même avis? Lorsque, selon les autres rabbins (337)Pour le cas de R. Yohanan, de la coupe de l'herbe, ci-après., il a fallu énoncer la règle en raison du doute qu’elle comporte, cela vous a paru clair et inutile; lorsqu’au contraire c’était clair pour les autres rabbins, comme au cas du creusement en un jour de fête pour couvrir le sang, c’était douteux pour nous, et il a fallu l’énoncer. Ainsi, lorsqu’on a fauché les herbages du jardin pour recueillir ces herbes, on est coupable de cette coupe; mais on ne le serait pas s’il s’agissait seulement de niveler, ou embellir le sol. Il va sans dire que l’on est coupable en cas de coupe pour l’herbe (c’est un travail interdit avec certitude); mais lorsqu’on a coupé dans le seul but d’embellissement, est-on coupable parce que le travail de coupe est inévitable, quoiqu’indirect, ou non (338)Y a-t-il double faute pour coupe et culture?, parce qu’il s’agit seulement d’embellir? Cette question de double pénalité n’a été posée que selon R. Simon; mais il n’y a pas de doute que, selon d’autres rabbins, en tous cas (directement, ou non), il y a eu culture, ou il y a eu moisson, et l’on est condamnable. R. Mena dit: il y a des paroles de rabbins (339)C.-à-d. de R. Hiya au nom de R. Yohanan., venant confirmer l’avis précité de R. Simon, puisque R. Hiya dit au nom de R. Yohanan: lorsqu’on a comprimé un poisson mariné pour lui-même (pour pouvoir le manger après l’avoir égoutté), on n’est pas blâmable; mais si c’est pour exprimer le jus, on est coupable; c’est certainement selon R. Simon, à l’opposé des autres rabbins, que l’on ne défend pas une opération de ce genre, car, selon eux, il y a le fait formel de la compression, ou de l’extraction du liquide, qui constitue l’interdit, quoiqu’il s’agisse de manger le poisson
Pnei Moshe non traduit
חייב משום קוצר ואינו חייב משום מייפה את הקרקע. בתמיה וכלומר דהש''ס פריך עלה וכי בכה''ג איכא לספוקי בענין מלאכה שא''צ לגופה אי חייב אי לא תיפוק ליה דודאי אינו חייב אלא משום קוצר דהרי אין מתכוין כלל לייפות את הקרקע ובודאי בהא קיי''ל כר''ש דס''ל דבר שאין מתכוין מותר. לא צורכה די לא קצר לייפות את הקרקע. כלומר אלא כך הוא מיבעי ליה ל''צ אלא אם מתכוין הוא לקצור גם כדי לייפות את הקרקע מהו שיהא חייב משום קוצר ומשום מייפה את הקרקע הואיל דמתכוין גם לכך או דילמא כיון שעיקר הקצירה לצורך העשבים הוא וממילא באה ייפוי הקרקע אינו מתחייב עליה:
א''ר מנא מיליהון דרבנן. דלקמן מסייעא ליה לר' יוסי רבי שלי. דר' מנא תלמידו של ר' יוסי הוא כדאמר בהרבה מקומות. ודלא כר' אחא דאמר ר' חייא בשם ר' יוחנן דג מליח שסחטו אם לצורך גופו פטור הוא על סחיטת הציר ואם להוציא הציר חייב ומוקמי אינהו נמי הכי דאפי' תימר דר''ש היא דלצורך גופו פטור ומיתפרשא נמי כדלעיל כלו' דאפי' תימא כן לא אתיא אלא אליבא דר''ש דלדידיה סחיטת הציר שאינו לצורך הוא והוי מלאכה שא''צ לגופה ברם כרבנן מ''מ הרי סוחט הוא ומ''מ הרי הוציא הציר והיינו כר' יוסי דקאמר בכה''ג לרבנן דר''ש חייב הוא ודלא כר' אחא דלא אזלא שיטתיה אלא כר''ש:
ואפי' תימר דר''ש היא. זה הכל מדברי ר' יוסי שהקשה לר' אחא וכלומר דאנא אמרי אפי' תימר כן דלר''ש היא וזה דהא דמן הסברא איכא למימר דחייב משום קוצר ואינו מחייב משום מייפה ההיא אליבא דר''ש היא דלדידיה הוי הייפוי כמלאכה שאינה צריכה לגופה דממילא אתיא ברם כרבנן דר''ש במלאכה שא''צ לגופה דסבירא להו דחייב הכא נמי מחייב הוא נמי משום מייפה כמו דמחייב הוא התם גבי חופר גומא וא''צ אלא לעפרה דמיחייב הוא משום חורש דמכל מקום חרש הוא וה''נ מ''מ הרי קצר וייפה ג''כ את הקרקע והיינו דקאמר דמילתא דפשיטא להו לרבנן דבית המדרש דאמרי כרבנן דר''ש וחייב צריכא ומספקא היא לכון דשיטתא דידכו אזלא כר''ש ולאו מילתא היא:
קצר לצורך עשבים וכו'. השתא מפרש לה מה היא דפשיטא להו לרבנן ויהא מספקא למאי דקאמר רב אחא וזה אם קצר לצורך עשבים ואנן קיי''ל גבי קוצר דצריך שיעור כגרוגרת ואם לייפות הקרקע שיעורו בכל שהו והשתא אם דעתו לצורך עשבים אע''פ שמתוך כך מייפה ג''כ את הקרקע מסתברא דלא ליחייב משום מייפה לדידך דאמרת כר''ש שהרי א''צ לכך אלא לצורך העשבים הוא שקוצר ואכתי לא אסיק למילתיה עד לקמיה:
אלא מילין דצריכין לרבנן פשיטא לכון פשיטין לרבנן צריכין לכון. כך הוא בביצה שם. כלומר מה דלשאר רבנן ספוקי מספקא להו אי הלכה כרבי שמעין פשיטא הוא לכון ואם כן מה דפשיטא להו כדלקמן יהא מספקא להון בתמיה:
אלא ר''מ ור''ש אמרו דבר אחד ולא כן וכו'. זו קושיא אחריתי היא שהקשה ר' יוסי לר' אחא כלומר ותו קשיא דאפי' תימא דטעמי הו דב''ש מפרשת להו דאינהו סברי כר''ש וא''כ ר''מ ור''ש הן שאמרו דבר אחד בענין דפטור על מלאכה שאינה צריכה לגופה והא וכי לא כן סברין מימר לעיל בפרק במה מדליקין בהלכה ה' דר' יוסי דהתם דפוטר בכולן חיץ מן הפתילה שעושה פחם כר''ש הוא דסבירא ליה כדאמרי' לעיל שם ומעתה קשיא נימר ר' מאיר ור' יוסי ורבי שמעון שלשתן אמרו דבר אחד ובדין הוא דהלכתא כוותייהו והיאך פשיטא לך האי מילתא כדמסיק להקושיא:
וא''ל ר' יוסי לר' אחא את אמרת דא מילתא. בתמיה וכי לא כן אמר ר' יוחנן דברי ר''מ דקאמר דהאי פלוגתא דהשוחט חיה או עוף בי''ט אחד מן כ''ד הדברי' שהן מקולי ב''ש ומחומרי ב''ה ולב''ה אסור והשתא לדידך דמוקמת לטעמא דהתירא כר''ש ולא פליגי בה ב''ה דהא ר''ש קבל מר''ע והן מתלמידי ב''ה וא''כ לית כאן כ''ד דברים מקולי ב''ש וב''ה ונימר שהן אינן אלא כ''ג:
קם ר' יוסי עם ר' אחא. כך היא בביצה שם:
רבי שמי אמר לפני ר' יוסי דר' אחא בשם ר' אילא קאמר דטעמא דהתירו שם שיחפור בדקר ומכסה דכר''ש הוא דס''ל בפ' המצניע דכל מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה עד שיהא לו צורך בגופו של דבר וה''נ אינו צריך לחפירת הגומא אלא לעפרה והלכך הואיל בשבת פטור עליה התירו אף לכתחלה לצורך כיסוי משום שמחת י''ט:
מעתה החורש בי''ט אינו לוקה. אליבא דב''ש דפ''ק דביצה פריך. וגרסי' להאי סוגיא שם עד הרי הוציא צור. דהא ב''ש אמרי התם השוחט חיה ועוף בי''ט יחפור בדקר ויכסה א''כ ממא נמי החורש בי''ט אינו לוקה לפי שהותרה מכללה בי''ט גבי כיסוי ואנן לא שמעי' להא אף לב''ש ומתרץ ר' יוסי בשם ר' אילא דשאני בחרישה דמיהת לא הותרה כדרכה דחפירה בדקר שלא כדרכה היא:
ר' שמעון בן לקיש אמר לוקה לפי שלא הותר מכללה אלא לאכילה בלבד ולא אמרינן בה מתוך:
המבשל נבילה בי''ט אינו לוקה. שעל כל המלאכות בי''ט שהן שלא לצורך אוכל נפש חייב עליהן בלאו ואעפ''כ במבשל נבילה בי''ט אינו לוקה לפי שהותר מכלל בישול בי''ט בדבר שהיא לצורך אוכל נפש ומתוך שהותרה מכללה אינו לוקה אף על בישול נבילה:
כָּל דָּבָר שֶׁהָיָה מַבְחִיל אֶת הַפֵּירִי חַייָב מִשּׁוּם זוֹרֵעַ. הַנּוֹטֵעַ. הַמַּבְרִיךְ. הַמַּרְכִּיב. הַמְקַרְסֵם. הַמְזָרֵד. הַמְפַסֵּל. הַמְזָהֵם. הַמְפָרֵק. הַמְאַבֵּק. הַמְעַשֵּׁן. הַמְתַלֵּעַ. הַקּוֹטֵם. הַסָּךְ. וְהַמַּשְׁקֶה. וְהַמְנַקֵּב. וְהָעוֹשֶׂה בָתִּים. וְכָל דָּבָר שֶׁהוּא לְהַבְחִיל אֶת הַפֵּירִי חַייָב מִשּׁוּם זוֹרֵעַ.
Traduction
. Pour tout travail aidant à faire mûrir les fruits, on est condamnable, comme si l’on avait semé. Ainsi, il est interdit de planter, de greffer, de provigner, d’enlever les branches desséchées, ou les vertes, de débarrasser les déchets, d’enduire les arbustes de ciment insecticide (340)Tous ces termes se trouvent au (Sheviit 2, 2)-5., d’enlever les feuilles mortes, de couvrir les racines de terre, de les enfumer pour tuer les vers, d’écheniller, d’épointer, de frotter les fruits tardifs avec de l’huile, de les arroser, de les trouer pour la maturité, d’établir des cases protectrices de l’écorce, enfin de se livrer à aucun travail faisait mûrir les fruits, sous peine de culpabilité à titre de semailles.
Pnei Moshe non traduit
כל דבר שהוא מבחיל את הפרי. שהוא להשביחו ולגדלו מלשון נפשם בחלה בי וכן בלשון המשנה פגה בוחל צמל בפ' יוצא דופן:
הנוטע וכו' המזהם את האילן בזבל וכן המפרק הענפים וכו'. המתלע שעשה תקנה להמית את התולעים. הקוטם אותו והמקרסם והמזרד בענפים הוא זה ביבשים וזה בלחים. והקוטם הוא באילן עצמו. הסך וכו' וכל אלו לתקן אותו ולהגדילו והעושה לו בתים כדי לשמרו מפני הקור ומיירי בענין שאין זה משום בונה אלא עושה איזה תיקון לזה וכל דבר וכו' חייב משום זורע:
זְעוּרָא רַב חִייָה בַּר אַשִּׁי בְשֵׁם כָּהֲנָא. הַנּוֹטֵעַ בַּשַּׁבָּת חַייָב מִשּׁוּם זוֹרֵעַ. רִבִּי זְעוּרָא אָמַר. 48b הַזּוֹמֵר כְּנוֹטֵעַ. נָטַע וְזָמַר בַּשַּׁבָּת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּכָהֲנָא חַייָב שְׁתַּיִים. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי זְעוּרָא אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. כְּלוּם אָמַר רִבִּי זְעִירָא לֹא הַזּוֹמֵר כְּנוֹטֵעַ. וְלָמָּה הַנּוֹטֵעַ כְּזוֹמֵר. הַכֹּל הָיָה בִכְלָל זְרִיעָה. וְיָֽצְאָה זְמִירָה לְהַחֲמִיר עַל עַצְמָהּ. מִפְּנֵי שֶׁיָּצָת זְמִירָה לְהַחֲמִיר עַל עַצְמָהּ אַתְּ פּוֹטְרוֹ מִשֵּׁם זוֹרֵעַ. הֲוֵי. לֹא שַׁנְייָא. נָטַע וְזָמַר בַּשַּׁכָּת בֵּין עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַב כָּהֲנָא בֵּין עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי זְעִירָא. חַייָב שְׁתַּיִם.
Traduction
Zeira b. Hiya b. Ashé dit au nom de Cahana: celui qui plante le samedi est condamnable du même fait. R. Zeira dit: tailler la vigne est aussi condamnable que de planter (341)''(Kilayim 8, 1), fin; (Sanhedrin 7, 5), fin ( 24d).''. Si le samedi on a commis en un état d’erreur ces 2 actions, on est 2 fois coupable selon Cahana; selon R. Zeira, on n’est qu’une fois coupable (ce sont 2 dérivations d’une même action capitale). Se peut-il que R. Zeira compare la taille à la plantation, au lieu de l’assimiler à la moisson? Pourquoi ne pas comparer au contraire la plantation à la taille de la vigne, toutes actions comprises dans la défense de semer la 7e année? Et serait-on moins sévère pour la taille de la vigne, défendue par mention spéciale? Or, on ne saurait absoudre ce cas à titre de moisson; donc, on ne peut pas établir de différence entre la plantation et la taille de la vigne, soit d’après R. Cahana, soit d’après R. Zeira, et en tous cas il y a double culpabilité.
Pnei Moshe non traduit
הזומר. חותך הענפים של גפנים שיתגדלו ביותר:
הוי לא שנייא וכו'. דלכ''ע חייב שתים בזמר ונטע דנוטע משום זורע הוא:
הכל היו בכלל זריעה. נוטע וכל הני דדמי ליה בכלל זריעה הן ויצאת זמירה בפירוש כדכתיב גבי שביעית לא תזרע ולא תזמור וללמד להחמיר על עצמה שאם זרע וזמר חייב על הזמירה בפני עצמה וכי מפני שיצאת זמירה על עצמה אתה פוטרו לנוטע שלא יתחייב משום זורע בתמיה:
ושמא הנוטע כזומר. וכך היא בריש פ''ח דכלאים ובפ''ז דסנהדרין בהלכה ה':
על דעתיה דר' זעירא. דקאמר הזומר כנוטע וקס''ד דזומר כנוטע ונוטע נמי דומה לו ואינו כזורע וא''כ אם נטע וזמר חדא הוא דמחייב דמעין מלאכה אחת היא ודחי לה הש''ס דכלום אמר ר''ז אלא הזומר כנוטע ושמא הנוטע כזומר ולא כזורע קאמר בתמיה וכדמסיק ואזיל:
על דעתיה דכהנא חייב שתים. דכל אחת מלאכה אחרת היא:
וְהַקּוֹצֵר. תַּנֵּי רִבִּי חִייָא. הַקּוֹצֵר. הַבּוֹצֵר. הַמּוֹסֵק. הַגּוֹדֵד. הַתּוֹלֵשׁ. וְהָאוֹרֶה. כּוּלְּהֹן מִשּׁוּם קוֹצֵר. הָהֵן דְּגָזַז סְפוֹג גּוֹמִי קַרוֹלִין. חַייָב מִשּׁוּם קוֹצֵר וּמִשּׁוּם נוֹטֵעַ. הָהֵן דְּגָזַז כּוּסְבָּר כָּרָתִין כַּרַפְס גַּרְגָּר טְרִיקְסִימוֹן בְּשׁוּמִין נַעְנַע חַייָב מִשּׁוּם קוֹצֵר וּמִשּׁוּם זוֹרֵעַ. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. הַנּוֹתֵן עֲצִיץ נָקוּב עַל גַּבֵּי עֲצִיץ נְקוּבָה חַייָב עָלֶיהָ מִשׁוּם קוֹצֵר וּמִשּׁוּם זוֹרֵעַ. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. הַקּוֹצֵץ קוֹרַת שִׁקְמָה חַייָב עָלֶיהָ מִשֵׁם שָׁלשׁ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. וְלֹא פְלִיגִין. הַקּוֹצְצָהּ חַייָב מִשּׁוּם קוֹצֵר וּמִשּׁוּם זוֹרֵעַ. הַמּוֹחְקָהּ חַייָב מִשּׁוּם מַכֶּה בְפַטִּישׁ. רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין אָֽמְרִין. הָהֵן דְּצַייָד כַּווְרָא וְכָל דָּבָר שֶׁאַתָּה מַבְדִּילוֹ מֵחַיּוֹתוֹ חַייָב מִשּׁוּם קוֹצֵר.
Traduction
Quant à la moisson, R. Hiya a enseigné (342)Ci-dessus, commenc. de ce 2.: Si l’on moissonne, ou vendange, ou récolte les olives, ou ramasse les dattes, ou arrache, ou recueille les figues, on est coupable pour avoir moissonné; si l’on a coupé un champignon, ou recueilli de la gomme ou du corail, on est doublement coupable, pour avoir coupé et planté (343)Provoquant ainsi une nouvelle pousse.; si l’on a coupé du coriandre, ou du cresson, ou du persil, de la rüe, de l’endive, trwxumon, une sorte de porreau, de la balsamine, on est coupable à la fois d’avoir moissonné et d’avoir semé (ce qui a lieu du même coup). R. Yossé b. R. Aboun dit au nom de R. Simon b. Lakish: si l’on a placé un pot troué sur un autre semblable, on est à la fois coupable pour avoir moissonné et pour avoir semé (344)En arrêtant la croissance du 1er et en nourrissant le second par le 1er.. Il dit au nom du même: celui qui coupe un tronc de sycomore est 3 fois coupable; et cependant, dit R. Yossé b. R. Aboun, ce dernier avis ne contredit pas le précédent: celui qui coupe simplement est coupable d’avoir moissonné et d’avoir semé (provoquant en même temps une nouvelle pousse), tandis qu’en nivelant la souche, on l’a rendue apte à un service manuel, et il s’y ajoute la faute de ''frapper avec l’enclume'' pour l’aplatir. Les rabbins de Césarée disent: la pêche du poisson et tout ce qui sépare de l’état de vie est un acte condamnable comme la moisson.
Pnei Moshe non traduit
ההן דגזע ספוג או הגמי או הקרולין. מיני קוצים יש בהן משום קוצר ומשום נוטע לפי שמתגדלין ע''י כך:
כוסבר. גליינדר''א:
או כרתין וכו' או טריקסמין או בשומין או נענע חייב וכו'. טריקסמין ונענע מוזכרין הן במס' כלאים והן מיני ירקות:
עציץ נקוב. שהוא יונק מן הקרקע:
חייב עליה משום קוצר. מפני שנטלה ממקומה וה''ז קוצר וכשנתנה ע''ג עציץ נקוב אחרת הרי זה חייב משום זורע וקמ''ל דאע''ג דלא חזר ונתנה ע''ג הקרקע אלא על עציץ נקוב אחר ואפ''ה יונק הוא דרך נקבים של תחתיה והוי כזורע:
חייב עליה משום שלש. משום קוצר ומשום נוטע לפי שמתוך הקציצה מתגדל הסדין שלו יותר והשלישי מפרש לקמיה:
ולא פליגין. הני תרי לישני ששמעתי בשם ר''ש בן לקיש דהא דקחשיב בקורת שקמה שלש ובעציץ נקוב שתים משום דבקורת שקמה משכחת לה שלש משא''כ בעציץ נקוב כדקחשיב ואזיל דכשקוצצה חייב משום קוצר ומשום זורע והיינו נוטע דחדא היא וכדפרישית וכשהוא מוחקה ומחליקה חייב משום מכה בפטיש דהוי גמר מלאכה וכדפרישית במתני':
הדין דצייד כוורא וכו'. וכגון שאינו מתחייב משום צידה שכבר היה ניצוד ועומד ברשותו ומונח בתוך המים בכלי ונטלו בשבת חייב משום קוצר שעוקר דבר מגידולו ומבדילו מחיותו:
וְהַמְעַמֵּר. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר סֳסַרְטַאי בָעֵי. תּוֹלְדוֹת הָעִימּוּר אֵי זוֹ הִיא. רִבִּי יוּסֵי. שְׁמָעִית מִן דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בְּשֵׁם רִבִּי אָחָא. וְלֵית אֲנָא יְדַע מַה שְׁמָעִת. מַיי כְדוֹן. הָהֵן דְּכָתִית אוֹרֶז שְׂעָרִין חֲלִיקָה חַייָב מִשּׁוּם דָּשׁ. הָהֵן דִּשְׁטַח צָלִין צִימּוּקִין מסוסלה בּוּקֶלָּטָה חַייָב מִשּׁוּם מְעַמֵּר. כָּל שֶׁהוּא נוֹגֵעַ בָּאוֹכֶל חַייָב מִשּׁוּם מְעַמֵּר. בַּקְּלִיפָּה מִשֵּׁם דָּשׁ.
Traduction
Quelle est, demanda R. Samuel b. Sasartaï, la dérivation de la mise en gerbe, qui est un travail capital? R. Yossé dit l’avoir entendu exprimer par R. Simon au nom de R. Aha, mais il ne se souvenait plus de ce qu’il avait entendu. Quelle est-elle? Celui qui fend du riz ou de l’orge pour l’éplucher est coupable d’avoir dépiqué le blé; celui qui, après avoir étendu des figues a sécher, ou des raisins secs, ou du sel, ou du bois mort (baculus), les réunit, est coupable d’avoir mis en gerbes. Ainsi, tout travail touchant le comestible direct est une dérivation de la mise en gerbe; mais la réunion pour l’éplucher dérive du dépiquage.
Pnei Moshe non traduit
מסוסלה בנקלטה. ממיני מידות הן כלומר שאח''כי מקבץ מהן לתוך המדות מעט מעט חייב משום מעמר וכן כל שהוא נוגע במאכל עצמו ומקבצו אל מקום אחד הרי זה משום מעמר וכל העושה בקליפה ולהסירו הרי זה משום דש ובמרדכי בפרקין ראיתי שמביא הגירסא דשטח צימוקין קלטה חייב משום מעמר וכו' וזה ידוע למי שרגיל בדפוס ממלאכת המסדרים הבורים שמערבין האותיות ועושין תיבות זרים ומשימין אותו בין המצרים ואצל המגיהים שולטות עינים כהות וידים עצלות ומניחין כך מבלתי לתקן את המעות:
ההן דשטח צלן צימוקין זהו ששוטח הצמוקין על עורות לייבשן. צלין מלשון עססא דצלא:
ההן דכתית וכו'. זה שהוא כותת את האורז ועושהו חלק מן שערין שעל השבולת שלו ה''ז חייב משום דש:
מאי כדון. ועכשיו מה הוא שנדע ומפרש לאיזה מהן שהוא משום דש ולאיזה מהן שהוא משום מעמר או משום אב מלאכה אחרת:
שמעית טעם. על איזה מתולדת עימור ולית אנא ידע עכשיו מה שמעית:
הָדָא אִיתְּתָא כַד מְעָֽרְבָא בְחִיטַּיָּא. מִשֵּׁם מְרַקְּדָה. כַּד מַפְרְכַייָא בְרָאשַׁייָא. מִשֵּׁם דָּשָׁה. כַּד מַתְבְּרָא בִּצְדָדַיָּא. מִשֵּׁם בּוֹרֶרֶת. כַּד מְסַפְייָא. מִשֵׁם טוֹחֶנֶת. כַּד מְנַפְייָא. מִשֵׁם זוֹרָה. גָּֽמְרָה מְלַאכְתָּהּ. מִשֵּׁם מַכָּה בְפַטִּישׁ.
Traduction
Lorsqu’une femme roule le froment, pour enlever le déchet, elle commet un acte blâmable dérivant du tamisage; lorsqu’elle frotte les pointes, elle est coupable par dérivation du dépiquage; lorsqu’elle nettoie les adhérences latérales, elle est coupable d’avoir trié; lorsqu’elle les écrase, elle est coupable d’avoir moulu; lorsqu’elle les fait sauter à la main, elle est coupable de vanner; lorsqu’enfin, elle achève toute l’œuvre s’y rapportant, elle est coupable d’avoir forgé.
Pnei Moshe non traduit
הדא איתתא. האשה הזאת כשהיא מערבת בחיטין אנה ואנה להסיר הקליפות הרי זה משום מרקד וכשהיא מפרכת ומשברת ראשיהן שעל ידי כך יוסרו הקליפות הרי זה משום דש וכשהיא משברת בצדדין שלהן ועל ידי כך נוטלת אותן שהוסרו הקליפות הרי זה משום בורר וכשהיא משפה אותן ורוצפת זו בזו ה''ז משום טוחן וכשהיא מנפת אותן בנפה לזרות הקליפות הרי זה משום זורה וכשגמרה מלאכתה בהן חייבת עוד משום מכה בפטיש וקמ''ל דמשכחת לה שש חטאות בהן לפי שיש בהן מחלוקי מלאכות:
הָהֵן כִּיתַנַּייָא בְקוֹפָּנָה. מִשֵּׁם דָּשׁ. בְּמַעֲרוֹבָה. מִשֵׁם טוֹחֵן. בְּאַפְּסְטִיתָא. מִשֵׁם זוֹרֶה. בְּכַף. מִשּׁוּם בּוֹרֵר. כַּד מְפַלֵּג. מִשֵּׁם מְנַפֵּס. כַּד מְתַלֵּשׁ. מִשֵּׁם מְחַתֵּךְ. גָּמַר מְלַאכְתּוֹ. מִשֵּׁם מַכֶּה בְפַטִּישׁ.
Traduction
Celui qui bat les tiges de lin avec un bâton, copanon, est coupable de battre le blé (par dérivation); celui qui les bat avec une grosse latte est coupable d’avoir moulu (écrasant les graines); s’il se sert d’une pelle à jour ptisth'', il est coupable d’avoir vanné; s’il le prend à la main pour faire son choix, il est coupable de trier; s’il fend le lin et l’éparpille, il est coupable de l’avoir cardé; s’il détache une tige de l’autre, il est coupable de les avoir coupées; lorsqu’enfin il achève tout l’ouvrage qui s’y rapporte, il est coupable (par dérivation) d’avoir frappé sur l’enclume (signe final).
Pnei Moshe non traduit
ההן כיתנייא. הפשתן הזה משכחת ביה משום ז' חטאות:
בקופנה. כשמכה אותו בתחלה בקופנא כמו הקופץ ה''ז משום דש ואח''כ במערוכה כמו המעריך שעורכין בו ומדיקין את הפשתן ה''ז משום טוחן וכשחוזר ומכה בהן באפסטיתה והיא כלי שמגרר בו ממנו את הקש ה''ז משום זורה ואח''כ מחליקו בכפו להסיר הקשין הנשארין בו ה''ז משום בורר וכשמחלק האניצין זה מזה משום מנפץ וכשתלש אותו בתחלה ה''ז מחתך והיינו קוצר וכשגמר מלאכת כולן חייב עוד משום מכה בפטיש:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source