כָּל דָּבָר שֶׁהָיָה מַבְחִיל אֶת הַפֵּירִי חַייָב מִשּׁוּם זוֹרֵעַ. הַנּוֹטֵעַ. הַמַּבְרִיךְ. הַמַּרְכִּיב. הַמְקַרְסֵם. הַמְזָרֵד. הַמְפַסֵּל. הַמְזָהֵם. הַמְפָרֵק. הַמְאַבֵּק. הַמְעַשֵּׁן. הַמְתַלֵּעַ. הַקּוֹטֵם. הַסָּךְ. וְהַמַּשְׁקֶה. וְהַמְנַקֵּב. וְהָעוֹשֶׂה בָתִּים. וְכָל דָּבָר שֶׁהוּא לְהַבְחִיל אֶת הַפֵּירִי חַייָב מִשּׁוּם זוֹרֵעַ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הנוטע וכו' המזהם את האילן בזבל וכן המפרק הענפים וכו'. המתלע שעשה תקנה להמית את התולעים. הקוטם אותו והמקרסם והמזרד בענפים הוא זה ביבשים וזה בלחים. והקוטם הוא באילן עצמו. הסך וכו' וכל אלו לתקן אותו ולהגדילו והעושה לו בתים כדי לשמרו מפני הקור ומיירי בענין שאין זה משום בונה אלא עושה איזה תיקון לזה וכל דבר וכו' חייב משום זורע:
כל דבר שהוא מבחיל את הפרי. שהוא להשביחו ולגדלו מלשון נפשם בחלה בי וכן בלשון המשנה פגה בוחל צמל בפ' יוצא דופן:
רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הַמְבַשֵּׁל נְבֵילָה בְיוֹם טוֹב אֵינוֹ לוֹקֶה. שֶׁהוּתָּר מִכְּלָל בִּישּׁוּל בְּיוֹם טוֹב. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֵּן לָקִישׁ אָמַר. לוֹקֶה. שֶׁלֹּא הוּתָּר מִכְּלָל בִּישּׁוּל אֶלָּא לַאֲכִילָה בִּלְבַד. הָתִיב רִבִּי בָּא בַּר מָמָל עַל דְּרִבִּי יוֹחָנָן. מֵעַתָּה הַחוֹרֵשׁ בְּיוֹם טוֹב אֵינוֹ לוֹקֶה. שֶׁהוּתָּר מִכְּלָל חֲרִישָׁה בְּיוֹם טוֹב. רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם רִבִּי אִילָא. לֹא הוּתְרָה חֲרִישָׁה כְדַרְכָּהּ. רִבִּי שַׁמַּי אָמַר קוֹמֵי רִבִּי יֹסֵה רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי אִילָא. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן הִיא. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר. עַד שֶׁיְּהֵא לוֹ צוֹרֶךְ בְּגוּפוֹ שֶׁלְּדָבָר. קָם רִבִּי יוֹסֵה עִם רִבִּי אָחָא. אָמַר לֵיהּ. אַתְּ אָֽמְרָת דָּא מִילְּתָא. וְלֹא כֵן אַמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה דְבַרִים מְקוּלֵּי בֵּית שַׁמַּי וּמְחוּמְרֵי בֵּית הִלָּל. וְזֶה חַד מֵהֶם. נֵימַר כ''ג. 48a אֶלָּא רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי שִׁמְעוֹן שְׁנֵיהֶן אָֽמְרוּ דָּבָר אֶחָד. וְלָכֵן סָֽבְרִינָן מֵימַר. רִבִּי יוֹסֵי וְרִבִּי שִׁמְעוֹן שְׁנֵיהֶן אָֽמְרוּ דָּבָר אֶחָד. נֵימַר. רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי יוֹסֵי וְרִבִּי שִׁמְעוֹן שְׁלָשְׁתָּן אָֽמְרוּ דָּבָר אֶחָד. אֶלָּא מִילִּין דִּצְרִיכִין לְרַבָּנִן פְּשִׁיטִין לְכוֹן. פְּשִׁיטִין לְרַבָּנִן. קָצַר לְצוֹרֶךְ עֲשָׂבִים חַייָב מִשּׁוּם קוֹצֵר וְאֵינוֹ חַייָב מִשּׁוֹם מְיַיפֶּה אֶת הַקַּרְקַע. לָא צוֹרְכָה דְּלֹא קָצַר לְיַיפּוֹת אֶת הַקַּרְקַע. מָהוּ שֶׁיְּהֵא חַייָב מִשּׁוּם קוֹצֵר וּמִשּׁוֹם מְיַיפֶּה אֶת הַקַּרְקַע. וַאֲפִילוּ תֵימַר דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן הוּא. בְּרַם כְּרַבָּנִן מִכָּל מָקוֹם הֲרֵי חָרַשׁ. מִכָּל מָקוֹם הֲרֵי קָצַר. אָמַר רִבִּי מָנָא. מִילֵּיהוֹן דְּרַבָּנִן מְסַייְעִין לְרִבִּי יוֹסֵי. דָּמַר רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. דָּג שֶׁסְּחָטוֹ. אִם לְגוּפוֹ הֲרֵי זֶה פָטוּר. אִם לְהוֹצִיא צִיר חַייָב. וַאֲפִילוּ תֵימַר דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן הִיא דָמַר. בְּרַם כְּרַבָּנִן מִכָּל מָקוֹם הֲרֵי סָחַט. מִכָּל מָקוֹם הֲרֵי הוֹצִיא צִיר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ר מנא מיליהון דרבנן. דלקמן מסייעא ליה לר' יוסי רבי שלי. דר' מנא תלמידו של ר' יוסי הוא כדאמר בהרבה מקומות. ודלא כר' אחא דאמר ר' חייא בשם ר' יוחנן דג מליח שסחטו אם לצורך גופו פטור הוא על סחיטת הציר ואם להוציא הציר חייב ומוקמי אינהו נמי הכי דאפי' תימר דר''ש היא דלצורך גופו פטור ומיתפרשא נמי כדלעיל כלו' דאפי' תימא כן לא אתיא אלא אליבא דר''ש דלדידיה סחיטת הציר שאינו לצורך הוא והוי מלאכה שא''צ לגופה ברם כרבנן מ''מ הרי סוחט הוא ומ''מ הרי הוציא הציר והיינו כר' יוסי דקאמר בכה''ג לרבנן דר''ש חייב הוא ודלא כר' אחא דלא אזלא שיטתיה אלא כר''ש:
ואפי' תימר דר''ש היא. זה הכל מדברי ר' יוסי שהקשה לר' אחא וכלומר דאנא אמרי אפי' תימר כן דלר''ש היא וזה דהא דמן הסברא איכא למימר דחייב משום קוצר ואינו מחייב משום מייפה ההיא אליבא דר''ש היא דלדידיה הוי הייפוי כמלאכה שאינה צריכה לגופה דממילא אתיא ברם כרבנן דר''ש במלאכה שא''צ לגופה דסבירא להו דחייב הכא נמי מחייב הוא נמי משום מייפה כמו דמחייב הוא התם גבי חופר גומא וא''צ אלא לעפרה דמיחייב הוא משום חורש דמכל מקום חרש הוא וה''נ מ''מ הרי קצר וייפה ג''כ את הקרקע והיינו דקאמר דמילתא דפשיטא להו לרבנן דבית המדרש דאמרי כרבנן דר''ש וחייב צריכא ומספקא היא לכון דשיטתא דידכו אזלא כר''ש ולאו מילתא היא:
חייב משום קוצר ואינו חייב משום מייפה את הקרקע. בתמיה וכלומר דהש''ס פריך עלה וכי בכה''ג איכא לספוקי בענין מלאכה שא''צ לגופה אי חייב אי לא תיפוק ליה דודאי אינו חייב אלא משום קוצר דהרי אין מתכוין כלל לייפות את הקרקע ובודאי בהא קיי''ל כר''ש דס''ל דבר שאין מתכוין מותר. לא צורכה די לא קצר לייפות את הקרקע. כלומר אלא כך הוא מיבעי ליה ל''צ אלא אם מתכוין הוא לקצור גם כדי לייפות את הקרקע מהו שיהא חייב משום קוצר ומשום מייפה את הקרקע הואיל דמתכוין גם לכך או דילמא כיון שעיקר הקצירה לצורך העשבים הוא וממילא באה ייפוי הקרקע אינו מתחייב עליה:
קצר לצורך עשבים וכו'. השתא מפרש לה מה היא דפשיטא להו לרבנן ויהא מספקא למאי דקאמר רב אחא וזה אם קצר לצורך עשבים ואנן קיי''ל גבי קוצר דצריך שיעור כגרוגרת ואם לייפות הקרקע שיעורו בכל שהו והשתא אם דעתו לצורך עשבים אע''פ שמתוך כך מייפה ג''כ את הקרקע מסתברא דלא ליחייב משום מייפה לדידך דאמרת כר''ש שהרי א''צ לכך אלא לצורך העשבים הוא שקוצר ואכתי לא אסיק למילתיה עד לקמיה:
אלא מילין דצריכין לרבנן פשיטא לכון פשיטין לרבנן צריכין לכון. כך הוא בביצה שם. כלומר מה דלשאר רבנן ספוקי מספקא להו אי הלכה כרבי שמעין פשיטא הוא לכון ואם כן מה דפשיטא להו כדלקמן יהא מספקא להון בתמיה:
וא''ל ר' יוסי לר' אחא את אמרת דא מילתא. בתמיה וכי לא כן אמר ר' יוחנן דברי ר''מ דקאמר דהאי פלוגתא דהשוחט חיה או עוף בי''ט אחד מן כ''ד הדברי' שהן מקולי ב''ש ומחומרי ב''ה ולב''ה אסור והשתא לדידך דמוקמת לטעמא דהתירא כר''ש ולא פליגי בה ב''ה דהא ר''ש קבל מר''ע והן מתלמידי ב''ה וא''כ לית כאן כ''ד דברים מקולי ב''ש וב''ה ונימר שהן אינן אלא כ''ג:
קם ר' יוסי עם ר' אחא. כך היא בביצה שם:
רבי שמי אמר לפני ר' יוסי דר' אחא בשם ר' אילא קאמר דטעמא דהתירו שם שיחפור בדקר ומכסה דכר''ש הוא דס''ל בפ' המצניע דכל מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה עד שיהא לו צורך בגופו של דבר וה''נ אינו צריך לחפירת הגומא אלא לעפרה והלכך הואיל בשבת פטור עליה התירו אף לכתחלה לצורך כיסוי משום שמחת י''ט:
מעתה החורש בי''ט אינו לוקה. אליבא דב''ש דפ''ק דביצה פריך. וגרסי' להאי סוגיא שם עד הרי הוציא צור. דהא ב''ש אמרי התם השוחט חיה ועוף בי''ט יחפור בדקר ויכסה א''כ ממא נמי החורש בי''ט אינו לוקה לפי שהותרה מכללה בי''ט גבי כיסוי ואנן לא שמעי' להא אף לב''ש ומתרץ ר' יוסי בשם ר' אילא דשאני בחרישה דמיהת לא הותרה כדרכה דחפירה בדקר שלא כדרכה היא:
ר' שמעון בן לקיש אמר לוקה לפי שלא הותר מכללה אלא לאכילה בלבד ולא אמרינן בה מתוך:
המבשל נבילה בי''ט אינו לוקה. שעל כל המלאכות בי''ט שהן שלא לצורך אוכל נפש חייב עליהן בלאו ואעפ''כ במבשל נבילה בי''ט אינו לוקה לפי שהותר מכלל בישול בי''ט בדבר שהיא לצורך אוכל נפש ומתוך שהותרה מכללה אינו לוקה אף על בישול נבילה:
אלא ר''מ ור''ש אמרו דבר אחד ולא כן וכו'. זו קושיא אחריתי היא שהקשה ר' יוסי לר' אחא כלומר ותו קשיא דאפי' תימא דטעמי הו דב''ש מפרשת להו דאינהו סברי כר''ש וא''כ ר''מ ור''ש הן שאמרו דבר אחד בענין דפטור על מלאכה שאינה צריכה לגופה והא וכי לא כן סברין מימר לעיל בפרק במה מדליקין בהלכה ה' דר' יוסי דהתם דפוטר בכולן חיץ מן הפתילה שעושה פחם כר''ש הוא דסבירא ליה כדאמרי' לעיל שם ומעתה קשיא נימר ר' מאיר ור' יוסי ורבי שמעון שלשתן אמרו דבר אחד ובדין הוא דהלכתא כוותייהו והיאך פשיטא לך האי מילתא כדמסיק להקושיא:
הָהֵן כִּיתַנַּייָא בְקוֹפָּנָה. מִשֵּׁם דָּשׁ. בְּמַעֲרוֹבָה. מִשֵׁם טוֹחֵן. בְּאַפְּסְטִיתָא. מִשֵׁם זוֹרֶה. בְּכַף. מִשּׁוּם בּוֹרֵר. כַּד מְפַלֵּג. מִשֵּׁם מְנַפֵּס. כַּד מְתַלֵּשׁ. מִשֵּׁם מְחַתֵּךְ. גָּמַר מְלַאכְתּוֹ. מִשֵּׁם מַכֶּה בְפַטִּישׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ההן כיתנייא. הפשתן הזה משכחת ביה משום ז' חטאות:
בקופנה. כשמכה אותו בתחלה בקופנא כמו הקופץ ה''ז משום דש ואח''כ במערוכה כמו המעריך שעורכין בו ומדיקין את הפשתן ה''ז משום טוחן וכשחוזר ומכה בהן באפסטיתה והיא כלי שמגרר בו ממנו את הקש ה''ז משום זורה ואח''כ מחליקו בכפו להסיר הקשין הנשארין בו ה''ז משום בורר וכשמחלק האניצין זה מזה משום מנפץ וכשתלש אותו בתחלה ה''ז מחתך והיינו קוצר וכשגמר מלאכת כולן חייב עוד משום מכה בפטיש:
הָדָא אִיתְּתָא כַד מְעָֽרְבָא בְחִיטַּיָּא. מִשֵּׁם מְרַקְּדָה. כַּד מַפְרְכַייָא בְרָאשַׁייָא. מִשֵּׁם דָּשָׁה. כַּד מַתְבְּרָא בִּצְדָדַיָּא. מִשֵּׁם בּוֹרֶרֶת. כַּד מְסַפְייָא. מִשֵׁם טוֹחֶנֶת. כַּד מְנַפְייָא. מִשֵׁם זוֹרָה. גָּֽמְרָה מְלַאכְתָּהּ. מִשֵּׁם מַכָּה בְפַטִּישׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הדא איתתא. האשה הזאת כשהיא מערבת בחיטין אנה ואנה להסיר הקליפות הרי זה משום מרקד וכשהיא מפרכת ומשברת ראשיהן שעל ידי כך יוסרו הקליפות הרי זה משום דש וכשהיא משברת בצדדין שלהן ועל ידי כך נוטלת אותן שהוסרו הקליפות הרי זה משום בורר וכשהיא משפה אותן ורוצפת זו בזו ה''ז משום טוחן וכשהיא מנפת אותן בנפה לזרות הקליפות הרי זה משום זורה וכשגמרה מלאכתה בהן חייבת עוד משום מכה בפטיש וקמ''ל דמשכחת לה שש חטאות בהן לפי שיש בהן מחלוקי מלאכות:
וְהַמְעַמֵּר. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר סֳסַרְטַאי בָעֵי. תּוֹלְדוֹת הָעִימּוּר אֵי זוֹ הִיא. רִבִּי יוּסֵי. שְׁמָעִית מִן דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בְּשֵׁם רִבִּי אָחָא. וְלֵית אֲנָא יְדַע מַה שְׁמָעִת. מַיי כְדוֹן. הָהֵן דְּכָתִית אוֹרֶז שְׂעָרִין חֲלִיקָה חַייָב מִשּׁוּם דָּשׁ. הָהֵן דִּשְׁטַח צָלִין צִימּוּקִין מסוסלה בּוּקֶלָּטָה חַייָב מִשּׁוּם מְעַמֵּר. כָּל שֶׁהוּא נוֹגֵעַ בָּאוֹכֶל חַייָב מִשּׁוּם מְעַמֵּר. בַּקְּלִיפָּה מִשֵּׁם דָּשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שמעית טעם. על איזה מתולדת עימור ולית אנא ידע עכשיו מה שמעית:
מאי כדון. ועכשיו מה הוא שנדע ומפרש לאיזה מהן שהוא משום דש ולאיזה מהן שהוא משום מעמר או משום אב מלאכה אחרת:
ההן דכתית וכו'. זה שהוא כותת את האורז ועושהו חלק מן שערין שעל השבולת שלו ה''ז חייב משום דש:
ההן דשטח צלן צימוקין זהו ששוטח הצמוקין על עורות לייבשן. צלין מלשון עססא דצלא:
מסוסלה בנקלטה. ממיני מידות הן כלומר שאח''כי מקבץ מהן לתוך המדות מעט מעט חייב משום מעמר וכן כל שהוא נוגע במאכל עצמו ומקבצו אל מקום אחד הרי זה משום מעמר וכל העושה בקליפה ולהסירו הרי זה משום דש ובמרדכי בפרקין ראיתי שמביא הגירסא דשטח צימוקין קלטה חייב משום מעמר וכו' וזה ידוע למי שרגיל בדפוס ממלאכת המסדרים הבורים שמערבין האותיות ועושין תיבות זרים ומשימין אותו בין המצרים ואצל המגיהים שולטות עינים כהות וידים עצלות ומניחין כך מבלתי לתקן את המעות:
וְהַקּוֹצֵר. תַּנֵּי רִבִּי חִייָא. הַקּוֹצֵר. הַבּוֹצֵר. הַמּוֹסֵק. הַגּוֹדֵד. הַתּוֹלֵשׁ. וְהָאוֹרֶה. כּוּלְּהֹן מִשּׁוּם קוֹצֵר. הָהֵן דְּגָזַז סְפוֹג גּוֹמִי קַרוֹלִין. חַייָב מִשּׁוּם קוֹצֵר וּמִשּׁוּם נוֹטֵעַ. הָהֵן דְּגָזַז כּוּסְבָּר כָּרָתִין כַּרַפְס גַּרְגָּר טְרִיקְסִימוֹן בְּשׁוּמִין נַעְנַע חַייָב מִשּׁוּם קוֹצֵר וּמִשּׁוּם זוֹרֵעַ. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. הַנּוֹתֵן עֲצִיץ נָקוּב עַל גַּבֵּי עֲצִיץ נְקוּבָה חַייָב עָלֶיהָ מִשׁוּם קוֹצֵר וּמִשּׁוּם זוֹרֵעַ. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. הַקּוֹצֵץ קוֹרַת שִׁקְמָה חַייָב עָלֶיהָ מִשֵׁם שָׁלשׁ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. וְלֹא פְלִיגִין. הַקּוֹצְצָהּ חַייָב מִשּׁוּם קוֹצֵר וּמִשּׁוּם זוֹרֵעַ. הַמּוֹחְקָהּ חַייָב מִשּׁוּם מַכֶּה בְפַטִּישׁ. רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין אָֽמְרִין. הָהֵן דְּצַייָד כַּווְרָא וְכָל דָּבָר שֶׁאַתָּה מַבְדִּילוֹ מֵחַיּוֹתוֹ חַייָב מִשּׁוּם קוֹצֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
עציץ נקוב. שהוא יונק מן הקרקע:
חייב עליה משום קוצר. מפני שנטלה ממקומה וה''ז קוצר וכשנתנה ע''ג עציץ נקוב אחרת הרי זה חייב משום זורע וקמ''ל דאע''ג דלא חזר ונתנה ע''ג הקרקע אלא על עציץ נקוב אחר ואפ''ה יונק הוא דרך נקבים של תחתיה והוי כזורע:
חייב עליה משום שלש. משום קוצר ומשום נוטע לפי שמתוך הקציצה מתגדל הסדין שלו יותר והשלישי מפרש לקמיה:
ולא פליגין. הני תרי לישני ששמעתי בשם ר''ש בן לקיש דהא דקחשיב בקורת שקמה שלש ובעציץ נקוב שתים משום דבקורת שקמה משכחת לה שלש משא''כ בעציץ נקוב כדקחשיב ואזיל דכשקוצצה חייב משום קוצר ומשום זורע והיינו נוטע דחדא היא וכדפרישית וכשהוא מוחקה ומחליקה חייב משום מכה בפטיש דהוי גמר מלאכה וכדפרישית במתני':
הדין דצייד כוורא וכו'. וכגון שאינו מתחייב משום צידה שכבר היה ניצוד ועומד ברשותו ומונח בתוך המים בכלי ונטלו בשבת חייב משום קוצר שעוקר דבר מגידולו ומבדילו מחיותו:
או כרתין וכו' או טריקסמין או בשומין או נענע חייב וכו'. טריקסמין ונענע מוזכרין הן במס' כלאים והן מיני ירקות:
כוסבר. גליינדר''א:
ההן דגזע ספוג או הגמי או הקרולין. מיני קוצים יש בהן משום קוצר ומשום נוטע לפי שמתגדלין ע''י כך:
זְעוּרָא רַב חִייָה בַּר אַשִּׁי בְשֵׁם כָּהֲנָא. הַנּוֹטֵעַ בַּשַּׁבָּת חַייָב מִשּׁוּם זוֹרֵעַ. רִבִּי זְעוּרָא אָמַר. 48b הַזּוֹמֵר כְּנוֹטֵעַ. נָטַע וְזָמַר בַּשַּׁבָּת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּכָהֲנָא חַייָב שְׁתַּיִים. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי זְעוּרָא אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. כְּלוּם אָמַר רִבִּי זְעִירָא לֹא הַזּוֹמֵר כְּנוֹטֵעַ. וְלָמָּה הַנּוֹטֵעַ כְּזוֹמֵר. הַכֹּל הָיָה בִכְלָל זְרִיעָה. וְיָֽצְאָה זְמִירָה לְהַחֲמִיר עַל עַצְמָהּ. מִפְּנֵי שֶׁיָּצָת זְמִירָה לְהַחֲמִיר עַל עַצְמָהּ אַתְּ פּוֹטְרוֹ מִשֵּׁם זוֹרֵעַ. הֲוֵי. לֹא שַׁנְייָא. נָטַע וְזָמַר בַּשַּׁכָּת בֵּין עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַב כָּהֲנָא בֵּין עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי זְעִירָא. חַייָב שְׁתַּיִם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הוי לא שנייא וכו'. דלכ''ע חייב שתים בזמר ונטע דנוטע משום זורע הוא:
הכל היו בכלל זריעה. נוטע וכל הני דדמי ליה בכלל זריעה הן ויצאת זמירה בפירוש כדכתיב גבי שביעית לא תזרע ולא תזמור וללמד להחמיר על עצמה שאם זרע וזמר חייב על הזמירה בפני עצמה וכי מפני שיצאת זמירה על עצמה אתה פוטרו לנוטע שלא יתחייב משום זורע בתמיה:
ושמא הנוטע כזומר. וכך היא בריש פ''ח דכלאים ובפ''ז דסנהדרין בהלכה ה':
על דעתיה דר' זעירא. דקאמר הזומר כנוטע וקס''ד דזומר כנוטע ונוטע נמי דומה לו ואינו כזורע וא''כ אם נטע וזמר חדא הוא דמחייב דמעין מלאכה אחת היא ודחי לה הש''ס דכלום אמר ר''ז אלא הזומר כנוטע ושמא הנוטע כזומר ולא כזורע קאמר בתמיה וכדמסיק ואזיל:
על דעתיה דכהנא חייב שתים. דכל אחת מלאכה אחרת היא:
הזומר. חותך הענפים של גפנים שיתגדלו ביותר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source