כְּלָל בְּהִיכָּרֵת וּפְרָט בְּהִיכָּרֵת. מִילְּתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָֽמְרָה. כְּלָל וּפְרָט הוּא. דָּמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כִּ֚י כָּל אֲשֶׁ֣ר יַֽעֲשֶׂ֔ה מִכֹּ֥ל הַתּֽוֹעֵבוֹת הָאֵ֑לֶּה וְנִכְרְת֛וּ. אֲחוֹתוֹ בִכְלָל הָֽיְתָה וְיָצָאת מִן הַכְּלָל לְחִילּוּק עַל הַכְּלָל. הָתִיב רִבִּי אֶלְעָזָר. וְהָֽכְתִיב וְעֶרְוַ֨ת אֲח֧וֹת אִמְּךָ֛ וַֽאֲח֥וֹת אָבִ֖יךָ לֹ֣א תְגַלֵּה֑ כִּ֧י אֶת שְׁאֵירוֹ הֶֽעֱרָ֖ה. אָמַר לֵיהּ. לְצוֹרֶךְ יָצָאת לִידוֹן בָּעֲרָייָה. אָמַר לֵיהּ. וְהָֽכְתִיב וְ֠אִ֠ישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּ֨ב אֶת אִשָּׁ֜ה דָּוָ֗ה וְגִילָּה אֶת עֶרְוָתָהּ֙ אֶת מְקוֹרָהּ הֶֽעֱרָ֔ה. אָמַר לֵיהּ. לְצוֹרֶךְ יָצָאת לִידוֹן בָּהּ אֶת הַמְעָרֶה כְגוֹמֵר. שֶׁלֹּא תֹאמַר. הוֹאִיל וְאֵין חַייָבִין עָלֶיהָ אֶלָּא מִשֵּׁם טוּמְאָה לֹא נַעֲשֶׂה בוֹ אֶת הַמְעָרֶה כְגוֹמֵר. לְפוּם כָּךְ צָרַךְ מֵימַר. חַייָב עַל כָּל אַחַת וָאַחַת. אָמַר לֵיהּ. וְהָֽכְתִיב וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר יִשְׁכַּב֙ אֶת דֹּ֣דָת֔וֹ עֶרְוַ֥ת דֹּד֭וֹ גִּלָּה֑. אָמַר לֵיהּ. לְצוֹרֶךְ יָצָאת לִידוֹן בָּעֲרִירִי. וְהָֽכְתִיב וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֥ר יִקַּ֛ח אֶת אֵ֥שֶׁת אָחִ֖יו נִדָּ֣ה הִ֑וא. אָמַר לֵיהּ. לְצוֹרֶךְ יָצָאת לִידוֹן בָּעֲרִירִי. דָּמַר רִבִּי יוּדָן. כָּל הָהֵן דִּכְתִיב עֲרִירִ֥ים יִֽהְיֽוּ הַוְייָן בְּלֹא בָנִים. עֲרִירִ֥ים יָמוּתוּ קוֹבְרִין אֶת בְּנֵיהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
והכתיב ואיש אשר יקח וגו' ג''כ לידון בערירי וכדאמר ר' יודן כל מקום דכתיב ערירים יהיו הוון בלא בנים כלל והיכא דכתיב ערירים ימותו אם יהיו להן קוברין את בניהם ולכך נאמרו שתיהן ללמד מזה ע''ז:
לידון בערירי. דכתיב בהאי קרא דפרשת קדושים חטאם ישאו ערירים ימותו:
והכתיב איש אשר ישכב את דודתו. וכבר כתיבא בפרשת עריות דודתך היא:
לפום כן צריך מימר. כך היא בסנהדרין ותו לא בהאי דנדה. ומה שכתוב כאן בספרי הדפוס חייב על כל אחת ואחת ט''ס היא. כלומר שצריך הכתוב להשמיענו העראה גבי נדה:
לידון בה את המערה כגומר. כלומר לעולם ללמד ג''כ על העראה ומשום שלא תאמר דאין למדין נדה משאר עריות. דמהו דתימא דהואיל ואין חייבין עליה אלא משום טומאה לא נעשה בה את המערה כגומר:
והכתיב ואיש אשר ישכב את אשה דוה וגו' ולמה יצאת. ופרט בה העראה תיפוק ליה מקרא דערות אחות אמך דהא אמרת דכה''ג אמרי' ללמד על הכלל כולו יצאה:
לידון בערייה. ללמד שחייב בהעראה כגומר דכתיב התם כי את שארו הערו וגו':
מילתא דר' יוחנן אמרה. שמענו בשם ר' דאמר כלל ופרט היא כלומר להאי עניינא דא ירינן בה לידון אותה במדה דדבר שיצא מן הכלל וכו' דאלו במדה דאין בכלל אלא מה שבפרט לא שייכא הכא ועוד לאו כלל ופרט הסמוכין הן אלא כדאמרן דהפרט באחותו יצא ללמד על הכלל כולו לחלק דמה אחותו חייבין עליה כרת בפני עצמה אף כל העריות כולן ואם עשאן בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת:
כלל בהיכרת ופרט בהיכרת. מילתא באנפי נפשה היא מקום שנאמר כרת על הכלל ויצא דבר אחד בפרט ונאמר בו כרת כגון בפרשת עריות דכתיב כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו וגו' ופרט לך הכתוב באחותו דכתיב בפ' קדושים ואיש אשר יקח את אחותו וגו' ונכרתו לעיני בני עמם ופליגי בהאי מילתא לקמיה:
התיב ר''א והכתיב ערות אחות אמך וגו' ולמה יצאת הלא כבר נאמר בפרשת עריות ומה מלמד זה על הכלל:
רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן 45b לֹא אָמַר כֵּן. אֶלָּא רִבִּי אֶלְעָזָר שָׁאַל לְרִבִּי יוֹחָנָן. וְיֵצְאוּ שְׁתֵּי הַלֶּחֶם וִילַמְּדוּ עַל כָּל הַקֳּדָשִׁים לַכֶּבֶשׁ. אָמַר לֵיהּ. אוֹתָם מִיעוּט. אֵילּוּ חַייָבִין עֲלֵיהֶן לַכֶּבֶשׁ. וְאֵין שְׁאַר כָּל הַקֳּדָשִׁים חַייָבִין עֲלֵיהֶן לַכֶּבֶשׁ. הָדָא אָֽמְרָה. דָּבָר אֶחָד שֶׁיָּצָא מִן הַכְּלָל לְצוֹרֶךְ אֵינוֹ חוֹלֵק. וְשֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ חוֹלֵק. וּשְׁנֵי דְבָרִים שֶׁיָּֽצְאוּ מִן הַכְּלָל אֵינָן חוֹלְקִין. וּכְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל חוֹלְקִין. דְּאָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה. דִּבְרֵי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. שְׁנֵי דְבָרִים שֶׁיָּֽצְאוּ מִן הַכְּלָל חוֹלְקִין. דְּתַנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. לֹ֥א תְנַֽחֲשׁ֖וּ וְלֹ֥א תְעוֹנֵֽנוּ׃ וַהֲלֹא הַנִּיחוּשׁ וְהָעִינּוּן בִּכְלָל הָיוּ. וְיָֽצְאוּ מִן הַכְּלָל לְחִילּוּק.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לחילוק. ללמד חילוקי לאוין על הכלל כולו דקחשיב בקרא קוסם קסמים וגו' ולחייב על כל אחת ואחת בפני עצמו:
לא תנחשו ולא תעוננו. והלא הנחוש והעינון בכלל כל המכשפים היו ולמה יצאו מן הכלל:
וכר' ישמעאל. אבל אליבא דר' ישמעאל שמעינן דסבירא ליה חולקין דאמר רבי בון וכו' בפ''ז דסנהדרין בהלכה ה' וגרסינן התם נמי להסוגיא דלקמן:
הדא אמרה וכו' מהדר אהא דאמרן דהשתא שמעינן דדבר אחד וכו' כדלעיל ושני דברים שיצאו מן הכלל אינן חולקין כהאי דר' חנניה בריה דר' הילל דמהאי דשתי הלחם לא גמרינן אלא לענין מלמדין וכדפרישית:
לא אמר כן. בהא דמייתי לעיל דר' יוחנן פשיט ליה לר' אליעזר דשתי הלחם מלמדין על כל הקדשים לכבש ור''א פריך עלה מקרא דאותם אלא כך הוא שמע דר''א שאל לר' יוחנן אי נימא דיצאו שתי הלחם וכו' ופשיט ליה ר' יוחנן מקרא דאותם דאין מלמדין על כל הקדשים:
הָא רִבִּי יִשְׁמָעֵאל מַקְשֵׁי לָהּ. מְנָן תֵּיתִי לֵיהּ. רִבִּי אַבָּהוּ רִבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. שְׁנֵי לָאוִין וְכָרֵת אֶחָד. לָאוִין חוֹלְקִין כְּרִיתוּת. וּמַה טַעֲמָא. עַל בְּשַֹ֤ר אָדָם֙ לֹ֣א יִיסָ֔ךְ וּ֨בְמַתְכֻּנְתּ֔וֹ לֹ֥א תַֽעֲשׂ֖וּ כָּמוֹהוּ. וְכָתוּב אִ֚ישׁ אֲשֶׁ֣ר יִרְקַ֣ח כָּמוֹהוּ וַֽאֲשֶׁ֥ר יִתֵּ֛ן מִמֶּ֖נּוּ עַל זָר֑ וְנִכְרַ֖ת מֵֽעַמָּֽיו׃ הֲרֵי יֵשׁ כָּאן שְׁנֵי לָאוִין וְכָרֵת אַחַת. לָאוִין חוֹלְקִין כְּרִיתוּת. מָה עֲבַד לָהּ רִבִּי יוֹחָנָן. בָּאֲנָשִׁים הַכָּתוּב מְדַבֵּר. וּבָאת אֲחוֹתוֹ לְלַמֵּד עַל כָּל הַנָּשִׁים. וְלֵית לֵיהּ לְרִבִּי אֶלִיעֶזֶר כֵּן. אִית לֵיהּ לֹ֥א תִקְרְב֖וּ. אֶחָד הָאִישׁ וְאֶחַד הָאִשָּׁה. וּמָה עֲבַד לֵיהּ רִבִּי יוֹחָנָן. פָּתַר לָהּ וְאֵינוֹ מְחוּוָר. וְעוֹד מִן הָדָא. שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. וְיֵצְאוּ שְׁלָמִים וִיחַלּוֹקוּ לָאוִין עַל כָּל הַקֳּדָשִׁים לְטוּמְאָה. אָמַר לֵיהּ. לְצוֹרֶךְ יָֽצְאוּ. לְמָעֵט אֶת קָדְשֵׁי בֶדֶק הַבַּיִת לִמְעִילָה. שֶׁלֹּא יְהוּ חַייָבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם פִּיגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא. וְלֹא מַתְנִיתָא הִיא. קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ מִצְטָֽרְפִין זֶה עִם זֶה לִמְעִילָה. לְחַייֵב עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם פִּגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא. מַה שֶׁאין כֵּן בְּקָדְשֵׁי בֶדֶק הַבַּיִת. אָמַר לֵיהּ. מִכֵּיוָן שֶׁאֵין מִצְטָֽרְפִין חוֹלְקִין. אָמַר רִבִּי חֲנִינָא. וְכֵינִי. וִיחַלּוֹקוּ וְלֹא יִצְטָֽרְפוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ומה טעמו. והיכן מצינו לזה דכתיב על בשר אדם לא ייסך וכו' על הסך בשמן המשחה והמפטם כמוהו הרי יש כאן שני לאוין וכרת אחת והלאוין חולקין את הכריתות:
מה עבד לה ר' יוחנן. השתא קשיא ליה דלמה לי כרת באחותו לחלק הרי יש בעריות חלוקי לאוין הרבה וכל מקום שיש חילוקי לאוין אפי' אין כאן אלא כרת אחת חילוק חטאות ביניהן:
באנשים הכתוב מדבר. כלומר אי מהאי קרא דסך ומפטם לא הוה ידעינן אלא באנשי' ולכך יצאת כרת באחותו ללמד אף על הנשים לחלק:
ולית לר' אלעזר כן. לר''א דמקשי ליה לר' יוחנן ולית ליה דאיצטריך לחלק אף בנשים:
אית ליה. דיליף מלא תקרבו לגלות ערוה אחד האיש ואחד האשה במשמע:
ומה עביד לה ר' יוחנן. להאי קרא דלא תקרבו:
פתר לה. אבל אינו מחוור ולא רצה הש''ס להביאו:
ועוד. דבלאו הכי קשיא לדברי ר' יוחנן מן הדא דבעי עלי' שמואל בר אבא קמיה דר' זעירא ויצאו שלמים ויחלוקו וכו'. דגבי שלמים כתיב בפ' צו והנפש אשר תאכל מזבח השלמים אשר לה' וטומאתו עליו ונכרתה והלא שלמים בכלל כל הקדשים היו דכתיב בפ' אמור אליהם לדורותיכם כל איש אשר יקרב וגו' וטומאתו עליו ונכרתה ודרשינן דהאי אשר יקרב אשר יאכל הוא דאי לנגיעה לא מצינו כרת בנגיעה וכתבה התורה בלשון יקרב לומר שאין חייבין עליו משום טומאה עד אשר יוכשר ליקרב ולמה יצאו שלמים מן הכלל אלא ללמד על הכלל כולי מה שלמים קדשי מזבח אף כל קדשי מזבח והשתא קשיא לר' יוחנן דקאמר דיצאת כרת באחותו לחלק אי הכי נימא נמי בשלמים כן דמכיון שיצאו ללמד על הכלל ילמדו על הכלל גם לענין לחלק ויחלוקו לאוין על כל הקדשים לטומאה שאם אכלן בטומאה בשוגג שחייב על כל אחת ואחת:
אמר ליה רבי זעירא לצורך יצאו למעט את קדשי בדק הבית שלא יהיו חייבין עליהן משום פיגול ונותר וטמא. כך היא בסנהדרין שם ותיבת ומעילה הנדפס כאן ט''ס הוא. וכדאמרינן לעיל דדבר שיצא לצורך אינו מלמד על הכלל לחלק:
ולא מתניתא היא. סיומא דמילתא דר' זעירא הוא להשיב לשמואל בר אבא חדא דלצורך יצאו ועוד וכי לא מתני' היא דשמעינן בהדיא אין חילוק חטאות באוכל מהרבה קדשים בטומאת הגוף דאנן בריש פ''ד דמעילה קדשי מזבח מצטרפין זה וכו' וטמא משא''כ בקדשי בדק הבית מכיון שהן מצטרפין אינן חולקין. הכי איתא בסנהדרין. כלומר ואי ס''ד דיש חילוק חטאות ביניהן א''כ לא היה להן להצטרף זה עם זה אלא דמכיון שהן מצטרפין אינן חולקין:
ולפי הגי' חולקין יש לפרש בתמיה דאם הך מצטרפין איך חולקין. ותיבות אמר ליה הכתוב כאן מיותר הוא וכן ל''ג לה בסנהדרין:
א''ר חנינא וכיני ויחלוקו ולא יצטרפו. כלומר מאי ראיה ממתני' דהתם להשיב לשמואל בר אבא דכן הוא מקשה דלר' יוחנן יחלוקו ולא יצטרפו והיא גופה קשיא אלא מדקתני דמצטרפין ש''מ דאינן חולקין ודלא כר' יוחנן:
וחילוק חטאת ביניהן. שאם עשה שתיהן חייב על כל א' וא':
הלאוין חולקין את הכרת. ליתן לכל לאו ולאו כרת בפ''ע:
שני לאוין וכרת אחד. שיש בהכתוב שני לאוון וכרת אחד כהאי דלקמיה:
מנן תיתי ליה. להמקשה ומפרש ואזיל כההוא דר' אבהו וכו':
ה''ג בסנהדרין שם. הא ר' יוחנן מקשי לה מנן תיתי לה וכך היא העיקר והכתוב כאן בספרי הדפוס הא ר' ישמעאל טעות הוא שהיה כתוב ר''י בר''ת ודימו דר' ישמעאל הוא. ועל ר' יוחנן דלעיל קאי דקאמר דיצאת כרת באחותו לחלק ועלה קאמר הש''ס דהא דר' יוחנן. קשיא עלה דלא איצטרך להא כדלקמן:
אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. 46a דּוֹדָתוֹ לְצוֹרֶךְ יָצָאת. לְמָעֵט אֶת אֵשֶׁת אָחִיו מֵאִמּוֹ. נֶאֱמַר כָּאן דּוֹדָתוֹ. וְנֶאֱמַר לְהַלָּן אֽוֹ דוֹדוֹ א֤וֹ בֶן דּוֹדוֹ יִגְאָלֶ֔נּוּ. מַה דּוֹדוֹ שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן בַּאֲחִי אָבִיו מֵאָבִיו הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אַף דּוֹדָתוֹ שֶׁנֶּאֱמְרָה לְהַלּוֹן בְּאָחוֹת אָבִיו מֵאָבִיו הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אַף אֵשֶׁת אָחִיו לְמֵידָה מִדּוֹדָתוֹ. מַה דּוֹדָתוֹ שֶׁנֶּאֱמְרָה לְהַלָּן בְּאָחוֹת אָבִיו מֵאָבִיו הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אַף אֵשֶׁת אָחִיו שֶׁנֶּאֱמְרָה כָאן בְּאֵשֶׁת אָחִיו מֵאָבִיו הַכָּתוּב מְדַבֵּר. עַד כְּדוֹן כְרִבִּי עֲקִיבָה. כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. דְּתַנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. נֶאֱמַר כָּאן אֵשֶׁת אָחִיו. וְנֶאֱמַר לְהַלָּן וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֥ר יִקַּ֛ח אֶת אֵ֥שֶׁת אָחִ֖יו נִדָּ֣ה הִ֑וא. מַה נִדָּה יֵשׁ לָהּ הֵיתֵר לְאַחַר אִיסּוּרָהּ. אַף אֶשֶׁת אָחִיו מֵאָבִיו יֵשׁ לָהּ הֵיתֵר לְאַחַר אִיסּוּרָהּ. יָצָאת אֵשֶׁת אָחִיו מֵאִמּוֹ שֶׁאֵין לָהּ הֵיתֵר לְאַחַר אִיסּוּרָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כדקתני ר' ישמעאל וכו' דכתיב נדה היא מה נדה וכו' אף אשת אחיו. דמיירי בהאי קרא בגוונא דלפעמים יש לה היתר לאחר איסורה וזהו באשת אחיו מן האב שאם מת בלא בנים מתי יבמת היא. לא יצאת וכו' שאין לה היתר לעולם:
עד כדון כר''ע. זו דברי ר''ע דלמדין דודתו מג''ש ואשת אחיו מדודתו כר' ישמעאל. אבל לר' ישמעאל אשכחן דדריש מקרא אחרינא למעוטי אשת אחיו מאמו:
אף את אשת אחיו למידה מדודתו. כלומר דמעיקרא ילפינן דודתו מדודו בג''ש דבאשת אחי אביו מן האב הכתוב מדבר והדר ילפינן אשת אחיו דכתיב בתרה ואיש אשר יקח את אשת אחיו וגו' דג''כ באשת אחיו מאביו הכתוב מדבר והלכך ממעטינן אשת אחיו מאמו מערירי:
ונאמר להלן וכו'. בגאולת קרובים ובאחי אביו מאביו הכתוב מדבר דמשפחת האב הם הקרובים לגאולה:
ר''י אמר דודתו. לצורך יצאת למעט אשת אחיו מאמו מערירי:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source