אֲנָן תַּנִּינָן. כָּל הַשּׁוֹכֵחַ עִיקַּר שַׁבָּת. תַּנֵּיי דְבֵית רִבִּי. כָּל שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ עִיקַּר שַׁבָּת. רִבִּי לָֽעְזָר כְּמַתְנִיתָן. רִבִּי יוֹחָנָן כְּהָדָא דְתַנֵּי דְבֵית רִבִּי. הָא רִבִּי לִיעֶזֶר אָמַר. כָּל הַשּׁוֹכֵחַ עִיקַּר שַׁבָּת. הָא אִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ כָּל עִיקַּר פָּטוּר. מִן מַה דְרַב תַּנֵּי מַתְנִיתָן וּפָתַר לָהּ. אֵי זֶהוּ שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ עִיקַּר שַׁבָּת. קָטָן שֶׁנִּשְׁבָּה בֵין הַגּוֹיִם. הָדָא אָֽמְרָה. הִיא הָדָא הִיא הָדָא. הָא אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל שֶׁאֵין יוֹדֵעַ עִיקַּר שַׁבָּת. הָא אֵינוֹ יוֹדֵעַ וְשָׁכַח חַייָב. מִן מַה דָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל רִבִּי אָבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵה בֶּן חֲנִינָא. כָּל הָדָא הִלְכְתַא כְּרִבִּי לִעֶזֶר. בְּרַם כְּרַבָּנִן אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. הָדָא אָֽמְרָה. הִיא הָדָא הִיא הָדָא. בָּעוּן קוֹמֵי בְּרֵיהּ דְּרִבִּי יָסָא. אַתָּ מַה שָׁמַעְתָ מִן אָבוּךְ מִן דְּרִבִּי יוֹסֵי. 40b אָמַר. כְּרִבִּי יוֹחָנָן. אָמַר לוֹן רִבִּי חִזְקִיָּה. לֹא אָמַר כֵּן. אֶלָּא רִבִּי סִימוֹן בַּר זֵבְדָּא הֲוָה פָשַׁט עִם בְּרֵיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵה. וּשְׁמַע מִינָּהּ כְּהָדָא דְּרִבִּי לִיעֶזֶר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אנן תנינן. במתני' כל השוכח עיקר שבת דמשמע שידעה ועכשיו שכחה ונוסחא דבית רבי אני לה הכי כל שאינו יודע עיקר שבת. ולקמן מפרש דלא פליגי לדינא אלא בנוסחא בעלמא:
ר' אלעזר. היה גורס כמתני' דידן ור' יוחנן היה גורס כהדא דתני בית רבי:
הא רבי אלעזר וכו'. השתא מדייק לשאול הרי לר''א דתני כמתני' דידן אם נימא דהא אם אינו יודע כל עיקר שלא למד מעולם כגון קטן שנשבה לבין העכו''ם דלקמיה פטור הוא דבעינן שיהא לו ידיעה בתחלה או לא ופשיט לה מן מה דרב תני נמי כמתני' ופתר לה איזהו וכו' כלומר איזהו השוכח עיקר שבת זה שאינו יודע עיקר שבת שהיתה לו שכוח מבתחלה כגון קטן שנשבה לבין העכו''ם ש''מ היא הדא היא הדא דתרוייהו חדא דינא אית להו וחיוב חטאת אחת:
הא אמר ר' יוחנן וכו'. כלומר וכן להא דאמר ר' יוחנן ותני כדבית רבי כל שאינו יודע עיקר שבת מי נימא לדייק הא אינו יודע ושכח כלומר שמחמת ששכח הוא שאינו יודע עכשיו חייב על כל שבת ושבת או לא ופשיט לה מן מה דאמר ר' שמואל וכו' לקמן בהסוגיא דכל הדא הלכתא ששנינו בכריתות כדמייתי לה לקמן אליבא דר''א דהתם היא ברם כרבנן אינו חייב אלא אחת בשגגת שבת ובשבתות הרבה א''כ ש''מ היא הדא היא הדא דבתרוייהו אינו חייב אלא אחת על שבתות הרבה:
את מה שמעית מן אבוך מן דר' יוסי. היאך שמעות מאביך ר' יוסי אי תני כר' יוחנן או כר' אלעזר:
אמר. להם כר' יוחנן הוא דתני וכתנא דבית רבי:
אמר לון ר' חזקיה לא אמר כן. ר' יוסי מעולם ואדרבה דאלא כך שמענו דר' סימון בר זבדא היה לומד עם בנו של רבי יוסי ופשט ליה ההלכה ושמע מיניה דר' יוסי כהדא דר' אלעזר דתני כנוסחת מתני' דידן:
גָּדוֹל שֶׁנִּשְׁבָּה בֵּין הַגּוֹיִם. רַב וּשְׁמוּאֵל. חַד אָמַר. מוֹנֶה שִׁשָּׁה וְעוֹשֶׂה שַׁבָּת. וְחָרָנָה אָמַר. עוֹשֶׂה שַׁבָּת וּמוֹנֶה שִׁשָּׁה. רִבִּי יִצְחָק בַּר אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב. מוֹנֶה שִׁשָּׁה וְעוֹשֶׂה שַׁבָּת. חֲמִשָּׁה וְעוֹשֶׂה שַׁבָּת. אַרְבָּעָה וְעוֹשֶׂה שַׁבָּת. שְׁלֹשָׁה וְעוֹשֶׂה שַׁבָּת. שְׁנַיִם וְעוֹשֵׂה שַׁבָּת. אֶחָד וְעוֹשֶׂה שַׁבָּת. אָמַר רִבִּי מָנָא. אִין אִישְׁתַּבַּאי בִּתְלָתָא הוּא עֲבַד בְּשׁוּבְתָא. רַב הֲוָה חֵילֵיהּ. לִתְרֵין מַחְזִיריִן הוּא עֲבַד שׁוּבְתָא וְאין לא לִתְמוֹהַּ. וִיחוּשׁ לְכָל הַיָּמִים. כְּהָדָא. קִידֵּשׁ אִשָּׁה בְעֵילָם. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. אִתְפַּלָּגוֹן רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. חוֹשֵׁשׁ לָכָל הַנָּשִׁים. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לָכָל הַַנָּשִׁים. תַּמָּן יֵשׁ לוֹ תַקָּנָה. יָכוֹל הוֹא לִישָּׂא גִיּוֹרֶת. יָכוֹל הוֹא לִישָּׂא מְשׁוּחְרֶרֶת. הָכָא מָה אִית לָךְ. תַּמָּן אָֽמְרִין. חוֹשֵׁשׁ לְכָל הַיָּמִים וְעוֹשֶׂה כְדֵי קִיּוּם הַנֶּפֶשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תמן. בבבל אמרין בדין זה דחושש הוא לכל הימים ועושה בכל יום ויום כדי קיום הנפש שלו בלבד ולא יותר:
גדול שנשבה בין העכו''ם. ואינו יודע מתי שבת כיצד יעשה ופליגי בה רב ושמואל:
מונה ששה ועושה שבת. כברייתו של עולם ואידך אמר עושה שבת בתחלה ומונה ששה וחוזר ועושה שבת כאדם הראשון. מונה ששה ועושה שבת חמשה וכו'. טעמיה דחושש הוא למנות משום ספיקא דכל ימי השבוע וחושש הוא כסדרן שבתחלה חושש הוא שמא נשבה ביום הראשון ומונה ממנו ששה ועושה שבת ואח''כ חושש שמא נשבה ביום השני וכשמנה ממנו ז' ימים כלו ביום הראשון של שבוע זו ומונה מיום ב' חמשה ימים ועושה שבת ואח''כ חושש שמא נשבה ביום הג' ונמצא שכלו ז' ימים הראשונים ביום הב' וא''כ כשמנה אחר הז' הראשונים חמשה ועשה שבת בטעות היה שהרי המנין השני התחיל למנות מיום הב' ועושה שבא אחר חמשה ימים והוא לא נשבה אלא ביום הג' ונמצא שבת שלו ביום הראשון אלא דהואיל ואי אפשר לו בענין אחר תולה כל ספיקיו על הימים של שבוע הראשון שנשבה בו שאם נשבה ביום הא' מונה ששה ועושה שבת ואם ביום הב' מונה חמשה ועושה שבת ואם ביום הג' מונה ארבעה ועושה שבת ואם ביום הד' מונה שלשה ועושה שבת ואם ביום הה' מונה שנים ועושה שבת ואם ביום הו' מונה אחד ועושה שבת אבל שמא נשבה ביום השבת ליכא למיחש דמסתמא היה זוכר בו ואין החשש אלא על כל הימים מימי החול שהן מותרין בעשיית מלאכה ואין אדם משים על לבו לזכור איזה יום שהוא עומד בו ואירע לו המעשה:
א''ר מנא אין אישתבאי בתלתא וכו'. כלומר דר' מנא פריך עלה דר' יצחק דהיכי מצית אמרת הכי דהניחא במנין הראשון אם היה יכול לתלות שנשבה ביום הא' שפיר הוא דמונה ששה ועושה שבת ובמנין השני נמי אם היה יכול לתלות שנשבה ביום הב' וא''כ שבת הראשון שעשה בטעות עשה מ''מ עכשיו מונה חמשה ועושה שבת כהוגן ואם לא היה החשש הספק אלא שמא ביום הראשון נשבה או שמא ביום השני הוה מצינן למימר דהואיל וא''א בענין אחר מונה הוא כך ועושה שבת דממ''נ חד מינייהו של אלו שתי השבתות כהוגן הוא אבל השתא דלא ידע ואיכא עוד למיחש דילמא ביום השלישי נשבה והוא מנה ששה ועשה שבת וחמשה ועשה שבת נמצא שזה עשה מלאכה ביום השבת שהיה ממנין ימי החול שלו ולא קיים שבת לא במנין הראשון ולא במנין השני וכן הוא החשש מיום הג' ואילך אלא דר' מנא מקשה דאם באת לחוש שמא ביום זה ושמא ביום זה א''כ אין כאן שום שבת כהוגן דכשאתה בא לחוש כך ניחוש שמא ביום הג' נשבה והרי זה עשה מלאכה אף בשתי שבתות של מניינים הראשונים וכן מכאן ואילך מקולקל הוא בחשבונו:
רב הוה חייליה לתרין מחזירין הוא עבד שובתא. בתמיה וזה הכל מדברי רבי מנא הן כלומר וכי בזה רב כחו הוא שלשני מחזרת המנינים הראשונים הוא עושה שבת שלו והם אינן שבת והוא עושה מלאכה מהן אף בשבת:
מחזירין. כל דבר שהוא מונה עד יום המוגבל וחוזר ומונה עד בא אותו יום נקרא מחזור. ואין לו לתמוה ויחוש לכל הימים. האי קושיא שייכא לכ''ע ואף לרב ושמואל ואמאי לא יתעכב בעצמו מלעשות מלאכה בכל הימים דיש לו לחוש בכולן שמא היום הוא שבת:
לתמוה. לשון עיכוב מלשון ולא יכלו להתמהמה:
כהדא. דהא תניא נמי דכוותה קידש אשה בעילם המדינה וכלומר אפי' בדרך רחוקה מכאן ואינו יודע איזו היא כגון שקדשה על ידי שליח שא''ל צא וקדש לי אשה סתם ולא חזר אליו לומר זו וזו היא שקדש בשבילו ופליגי בה ר''י ור''ל ולר' יוחנן אסור הוא בכל הנשים דשמא זו היא אחותה או שאר קרובות שנאסרו עליו מחמת קידושיה וא''כ לר' יוחנן אמאי לא יחוש ג''כ כאן לכל הימים:
תמן. שאני התם דהא מיהת יש לו תקנה לישא אשה או גיורת או משוחררת שאין לו חשש בהן כלל אבל הכא מה אית לך למימר שאם באת לחוש לכל הימים מה תקנה יש לו וכי ימות הוא אם אין לו במה להתפרנס והלכך אי אפשר לו לחוש לכל הימים:
מְנָן אִילֵּין מִילַּייָא. וְעָשָׂ֕ה אַחַת. וְעָשָׂה הֵנָּה. וְעָשָׂ֕ה מֵהֵֽנָּה: וְעָשָׂ֕ה אַחַת. לְחַייֵב עַל כָּל אַחַת וָאַחַת. הֵנָּה. לְחַייֵב עַל כּוּלְֹּהֹן אַחַת. מֵהֵֽנָּה: לְחַייֵב עַל הַתּוֹלְדוֹת. אוֹ נֵימַר. בָּעֲבוֹדָה זָרָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר. תַּנֵּי רִבִּי זַכַּיי קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. זִיבֵּחַ קִיטֵּר וְנִיסַּךְ בְּהֶעֱלֶם אֶחָד חַייָב עַל כָּל אַחַת וָאַחַת. אֲמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹחָנָן. בַּבָלַייָא. עֲבַרְתְּ בָיָדָךְ תְּלָתָא נְהָרִין וְאִיתָבַּרְתְּ. אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. עַד לָא יַתְבְּרִינֵּיהּ בְּיָדֵיהּ יֵשׁ כָּאן אַחַת אֵין כָּאן הֵנָּה. מִן דְּתַבְרָהּ בְּיָדֵיהּ יֵשׁ כָּאן הֵנָּה אֵין כָָּאן אַחַת. וִיהִי כֵן בָּעֲבוֹדָה זָרָה. בָּעֲבוֹדָתָהּ כַּעֲבוֹדַת הַגָּבוֹהַּ בְּהִשְׁתַּחֲוָיָה. בָּעֲבוֹדָתָהּ לְחַייֵב עַל כָּל אַחַת וָאַחַת. בָּעֲבוֹדַת הַגָּבוֹהַּ לְחַייֵב עַל כּוּלְֹּהֹן אַחַת. בְּהִשְׁתַּחֲוָיָה לְחַייֵב עַל מִקְצָתָהּ. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָא בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצָחָק. כְּתִיב אִ֣ם הַכֹּהֵ֧ן הַמָּשִׁ֛יחַ יֶֽחֱטָ֖א לְאַשְׁמַ֣ת הָעָ֑ם וְהֵבִיא פָּר. מִצְוֹת שֶׁהַמָּשִׁיחַ מֵבִיא עֲלֵיהֶן פָּר. יָצָאת עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא עָלֶיהָ פָר אֶלָּא שְׂעִירָה בִלְבַד. הָתִיבוּן. הֲרֵי חֲלָבִים וָעֲרָיוֹת הֲרֵי הַמָּשִׁיחַ 41a מֵבִיא עָלֶיהָ פָּר. לָא אֲתִינָן מַתְנֵי אֶלָּא דְבָרִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן תּוֹלְדוֹת. חֲלָבִים אֵין לָהֶן תּוֹלְדוֹת. עֲרָיוֹת עָשָׂה בָהֶן אֶת הַמְעָרֶה כְגוֹמֵר. חֲבֵרַייָא אָֽמְרִין. שַׁבָּ֥ת הִיא לַֽיי. לְחַייֵב עַל כָּל שַׁבָּת וְשַׁבָּת. אָמַר רִבִּי אִילָא. כְּתִיב כָּל הָֽעוֹשֶׂה ב֛וֹ מְלָאכָ֖ה יוּמָֽת: לֹא הָעוֹשֶׂה בוֹ וּבַחֲבֵירוֹ. אַתָּ אָמַר. אֵין הָשַּׁבָּתוֹת מִצְטָֽרְפוּת. חוֹלְקוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֶּן רִבִּי בּוּן. כְּשֵׁם שֶׁאֵינָן מִצְטָֽרְפוּת כָּךְ אֵין חוֹלְקוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לא אתינן מיתני. לדרשא דקרא אלו בדברים שיש להן תולדות דהא בעינן נמי למידרש הנה מהנה כדדרשינן בשבת וחלבים לא משכחת בהו תולדות וכן בעריות ואי בהעראה הא קי''ל כל העריות עשה בהן המערה כגומר:
חברייא אמרין מהכא נפקא לן לחייב על כל שבת ושבת דכתיב שבת היא לה' והאי יתירא הוא דהא כתיב בהאי קרא גופיה ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון ושבת היא לה' ללמד שחייב על כל שבת ושבת אפי' בהעלם אחת ובמלאכה אחת:
אמר ר' אילא. מהכא נפקא לן דכתיב כל העושה בו מלאכה יומת ולא העושה בו ובחבירו שאם עשה חצי שיעור בשבת זו וחזר ועשה חצי שיעור בשבת אחרת אפילו בהעלם אחת אינן מצטרפות ואם אתה אומר שאין השבתות מצטרפות לכשיעור א''כ ה''ה דחולקות הן שאם עשה כשיעור בשבת זו וחזר ועשה בשבת אחרת בהעלם אחת חייב על כל שבת ושבת שהרי אתה אומר שכל אחת ואחת בפני עצמה הן:
א''ר יוסי בר' בון. דאי מהכא ליכא למישמע מידי שאני אומר כשם שאין השבתות מצטרפות כך אין חולקות דטעמא דאין מצטרפות משום דהויא כמו אוכל חצי זית חלב וחזר ואכל חצי זית דקיי''ל דבהעלם א' מצטרפות והוא שישהא מתחלה ועד סוף לא יותר מכדי אכילת פרס וא''כ אם אכל בשני ימים אפילו הן בהעלם א' אין מצטרפין וה''ה שתי שבתות אינן מצטרפין לשיעור מלאכה אחת אבל אם עשה כשיעור וחזר ועשה מלאכה זו בשבת אחרת בהעלם אחת אימא לך דאינן חולקות דהויא כאוכל כזית חלב היום וכזית חלב למחר והכל בהעלם אחת דאינו חייב אלא אחת הואיל ולא היתה לו ידיעה בנתיים:
אלא מחוורתא כדאמרינן מעיקרא. דמשבת היא לה' ילפינן דגילתה לנו התורה דכגופין מחולקין הן וחייב על כל שבת ושבת:
התיבין הרי חלבים ועריות. דנמי משיח מביא עליהן פר ונוקמי לדרשא דקרא בהן ואחת שהיא הנה בחלב כגון שאכל בחמשה תמחויין ואליבא דר' יהושע דסבירא ליה בפ''ג דכריתות תמחויין מחלקין בהעלם אחד וזה אחת שהחלב שם אחד שהוא הנה דחייב על כל תמחוי ותמחוי והנה שהיא אחת היינו שאכל כמה מיני חלב ואינו חייב אלא אחת דשם אחד הוא ובעריות אחת שהיא הנה כגון שבא על חמש נשיו נדות בהעלה אחת שהיא שם אחת וחייב על כל אחת ואחת משום דגופין מחולקין והנה שהיא אחת כגון שבא על הנדה וחזר ובא עליה וחזר ובא עליה ובהעלם אחת אינו חייב אלא אחת ואכתי מנא לן לאוקי דרשא דקרא בשבת:
בהשתחויה לחייב על מקצתה. כלומר ודרשא דהנה מהנה תוקמי על השתחויה שאע''פ שלא עשה השתחויה גמור' אלא מקצתה ודומה לה חייב וכעין דדרשת על תולדו' דשבת והדרא קושיא לדוכתה דאימא בע''ז הכתוב מדבר ומשני ר' בון דאפ''ה לא מצית לאוקי קרא בע''ז דכתיב בהאי פרשתא אם הכהן המשיח יחטא וגו' במצות שהמשיח מביא עליהן פר הכתוב מדבר והיינו בשאר מצוות יצאת ע''ז שאין משיח מביא עליה פר אלא שעירה בלבד:
בעבודתה לחייב על כל אחת ואחת. כלומר דרשא דועשה אחת הנה והיינו אחת שהיא הנה מיירי שעבד בעבודתה שדרכה בכך ואינן עבודת גבוה כגון גיפוף ונישוק ופיעור וכיוצא בהן ואם הוא ידע שהיא ע''ז ובשוגג באלו שלא ידע שאלו אסורות הן לע''ז זו חייב על כל אחת ואחת ומקיימת לדרשא אחת שהיא הנה. ודרשא דלפעמים הנה שהיא אחת אתי לעבודת גבוה בע''ז כזו והיינו זיבח וקיטר וניסך שהן עבודת פנים ואע''פ שהן שגגות הרבה הואיל ועבודות אלו אין דרך לעבוד לע''ז זו אמרינן דאין כאן חילוק עבודות ואין חייב אלא אחת:
ויהי כן בע''ז. כלומר דהדר פריך הש''ס אלמה לא מצינן לאוקמי בע''ז ולדרוש הכי דקרא מיירי באלו ג' עניינים בעבודתה בעבודת הגבוה בהשתחויה וכדמפרש ואזיל:
מן דתברה בידיה יש כאן הנה ואין כאן אחת. בתמיה כלו' דאיפכא ודאי לא משכחת לה שלפעמים הנה שהיא אחת ולא אחת שהיא הנה דהיכי דמי אי בשידע איסור ושוברה מאלו העבודות א''כ דשגג במאי לשתדרוש הנה שהיא אחת שעשה הרבה עבודות ואינו חייב אלא על שגגה אחת דאי ששגג בע''ז א''כ אין לבו לע''ז ואמאי ליחייב אפי' אחת והלכך האי דרשא דקרא דלפעמים אחת שהיא הנה ולא הנה שהיא אחת ולפעמים הנה שהיא אחת ולא אחת שהיא הנה לא מצית כלל למידרש בע''ז:
אין כאן הנה. כלומר אבל איפכא לא מצית למידרש בכה''ג הנה שהיא אחת דהא ודאי ליתא שהרי יש כאן שגגות הרבה ומיחייב על כל אחת ואחת וא''כ תו לא מצית למידרש פעמים שהוא כך ופעמי' שהוא כך בע''ז:
עד לא יתברינה בידיה יש כאן אחת אין כאן הנה. יתברינה על הע''ז קאמר ודרך גנאי הוא כלומר שוברה ואיסורה. על דרך מספר החלום ואת שברו. והשתא היכא מצית למידרש לתרוייהו פעמים אחת שהוא הנה ופעמי' הנה שהיא אחת דזה אי אפשר דהניחא דאחת מצית למידרש כדדרשינן לעיל אחת שהיא הנה וכגון עד לא יתברינה בידיה והיינו שלא נמצא בידו שיודע שוברה ואיסורה בעבודות אלו שנעלם ממנו איסור עבודת הללו וא''כ יש כאן אחת כלומר דשפיר מצית למידרש אחת שהיא הנה כדדריש לעיל שהרי זדון ע''ז והוא שידע שע''ז היא אבל לא ידע השובר ואיסור עבודות שלה והרי יש כאן ג' שגגות וחייב על כל אחת ואחת:
ואיתבדת. נכזבת בדבריך דלא הכי היא אלא שאינו חייב אלא אחת וכלומר דקרא לא מצי איירי בע''ז וכדמסיק ר' יוחנן ואזיל:
א''ל ר' יוחנן בבלייא עברת בידך תלת נהרין שהלכת דרך רחוק כל כך ועברת שלש נהרות עד שבאת לכאן:
או נימר. או אינו אלא דנאמר בע''ז הכתוב מדבר שיש בה ג''כ חילוק עבודות וכהאי דתני ר' זכיי לפני ר' יוחנן וכו' ומנא לך למידרש המקרא על שבת וכך הקשה ר' זכיי לר' יוחנן דהרי בע''ז יש זיבח וקיטר וניסך וא''כ אחת שהיא הנה היינו זדון ע''ז ושגגת עבודות שחייב על כל אחת ואחת והנה שהיא אחת שגגת ע''ז וזדון עבודות דהא קרא בחטאת סתמא כתיב ונימר בע''ז הכ' מדבר:
מהנה. השתא דריש הנה מיבעי ליה וכתיב מהנה אלא הנה אבות מהנה לחייב על התולדות כמו על האבות:
ועשה מהנה. כלומר וכן תדרוש שלפעמים ועשה הנה שהיא אחת. וזהו הנה לחייב על כולהון אחת. וזהו בשגגת שבת וזדון מלאכות שאע''פ שעשה מלאכות הרבה אינו חייב אלא חטאת אחת דשגגת שבת חדא שגגה היא:
משאלין מילייה. מילתא באנפי נפשה היא ואדלקמיה קאי כלומר שקבלנו שחותכין ודורשין הדברים של הפסוק הזה. והיותר נכון לגרוס מנא אילין מילייא ואמתני' קאי ומנא לן אלו הדברים לחלק דפעמים שהוא חיוב אחת ופעמים שהוא חייב על כל אחת ואחת ומפרש משום דכתיב ועשה מאחת מהנה ובתרוייהו המ' יתירה ועוד אחת משמע א' לבד והנה משמע הרבה ועוד דמהנה מיותר לגמרי ועשה אחת מכל וגו' מיבעי ליה הלכך דרוש ביה הכי ועשה אחת ועשה הנה ועשה מהנה כלומר דפעמים היא כך אחת שהוא הנה והיינו ועשה אחת דריש על הנה וכדמפרש אבתרה ועשה אחת לחייב על כל אחת ואחת וזה אם הוא בזדון שבת ושגגת מלאכות הרי זה אחת שהיא הנה שיש כאן שגגות הרבה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source