רַב הוּנָא בְשֵׁם רַב. הַכֹּל מוֹדִין בְּזוֹרֵק שֶׁהוּא חַייָב. דִּבְרֵי הַכֹּל הוּא שֶׁאֵין אֲוֵיר כַּרְמְלִית כְּמַמָּשָׁהּ. וּמַה פְלִיגִין. בְּמוֹצִיא. בֶּן עַזַּאי פוֹטֵר. וַחֲכָמִים מְחַייְבִין. בֶּן עַזַּאי עֲבַד הַמְהַלֵּךְ כְּמֵנִיחַ. וְרַבָּנִין לָא עָֽבְדֵי מְהַלֵּךְ כְּמֵנִיחַ. רַב חִסְדָּא שָׁאַל לְרַב הוּנָא. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּבֶן עַזַּאי. אֵין אָדָם מִתְחַייֵב בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת לְעוֹלָם. מִכֵּיוָן שֶׁהוֹצִיאָן נַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁהִנִּיחָהּ עַל כָּל אַמָּה וָאַמָּה וִיהֵא פָטוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ע''ד דבן עזאי אין אדם מתחייב בתוך ד''א לעולם. כלומר היכי משכחת לה אליביה מעביר ד' אמות בר''ה שיהא חייב דהרי לעולם אינו מעביר אלא בתוך ד' אמות דמכיון שהוציא להחפץ ממקומו ומעבירו נעשה כמו שהניחו על כל אמה ואמה דהא ס''ל המהלך כעומד ומניח דמי וא''כ יהא פטור ולא משני הכא מידי:
ומה פליגין. כי פליגי במוציא מרה''י לר''ה דרך כרמלית דבן עזאי פוטר דס''ל המהלך כעומד ומניח דמי ורבנן מחייבי דלא עבדין המהלך כמניח:
דברי הכל היא שאין אויר כרמלית כממשה. כלומר משום דלדברי הכל אין אויר כרמלית נחשב ככרמלית ממש והלכך מודים בזורק דרך אויר כרמלית שהוא חייב:
הכל מודים בזורק שהוא חייב. אפלוגתא דבן עזאי ורבנן קאי כדמייתי לקמן דפליגי במרה''י לר''ה דרך כרמלית ורב הונא ורב יהודא בשם רב פליגי בענין אוקימתא דהפלוגתא דבן עזאי ורבנן דרב הונא בשם רב קאמר דהכל מודים ואפילו בן עזאי דס''ל המהלך כעומד דמי מודה הוא בזורק מרה''י לר''ה דרך כרמלית שהוא חייב דהא לא נח בכרמלית:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הַמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת הָיָּחִיד לִרְשׁוֹת הָרַבִּים דֶּרֶךְ כַּרְמְלִית חַייָב מִן הַמּוֹצִיא לַאֳחָרָיו. מִן הָדָא. הַמִּתְכַּוֵּין לְהוֹצִיא לְפָנָיו וּבָא לוֹ לַאֲחַרָיו פָּטוּר. לַאֲחַרָיו וּבָא לוֹ לְפָנָיו חַייְָָב. וְאֶיפְשַׁר שֶׁלֹּא יֵעָשֶׂה בֵינוֹ לְבֵין הַכּוֹתֵל כַּרְמְלִית. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. תִּיפְתָּר שֶׁהָיוּ פָנָיו הֲפוּכוֹת לַכּוֹתֶל וּמַשּׂוֹאוֹ לְאַחֲרָיו וּבְכָךְ יָצָא מַשָּׂאוֹ תְחִילָּה. רִבִּי חִייָה בַּר אַבָּא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. וְזוֹ לֹא דֶּרֶךְ הוֹצָאָה הִיא. אָמַר לֵיהּ. שֶׁכֵּן כַּתָּפַייָא אוּמְנַיָּא עָֽבְדִין כֵּן. וֵיידָא אָֽמְרָה דָא. דָּמַר רִבִּי אָחָא רִבִּי מַייְשָׁא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הַמּוֹצִיא אוֹכְלִים וּנְתָנָן עַל הָאַסְקוּפָּה. 3b וְהָא אַסְקוּפָּה לָאו כַּרְמְלִית הִיא. וּבְאִישׁ לְרִבִּי יוֹסֵי דְלָא אָֽמְרָהּ מִן גַּרְמֵיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ובאיש לר' יוסי דלא אמר' מן גרמיה. כששמע כך מר' מנא הורע בעינו על שלא אמר הוא בעצמו כך דודאי מהאי מתני' שפיר הוא דש''מ להא:
והיידא אמרה. אלא מאיזה דין דמתני' הוא דשמעינן דהמוציא דרך כרמלית חייב:
אמר ליה. אין דודאי דרך הוצאה בכך שכן הכתפין האומנין עבדין כן שנושאין משא כבידה על כתפיהן ויוצאין דרך אחוריהן וע''י כך הן רואין ונזהרין שלא תשמט המשא אנה ואנה מעליהן:
וזו לא דרך הוצאה הוא. אם מוציא דרך אחוריו ואמאי חייב וכי דרך הוצאה בכך:
אמר ר' יוסי. דלא היא דמהאי דינא לא שמעינן דתיפתר שהיו פניו הפוכות לכותל הבית ויצא דרך אחוריו וע''י כך יצא משאוי שלו בתחלה מפתח הבית וכשפניו הפיכות רואה הוא שלא תהא המשא נוטה לכאן ולכאן והרי זה מוציא מרה''י לר''ה להדיא:
ואפשר שלא יעשה ביניו לבין הכותל כרמלית כלומר שהרי זה המוציא משאוי לאחריו וכי היאך אפשר לו להזהר שלא יעשה הוצאה זו כדרך כרמלית שהיא בינו ובין כותל הבית דדרך הבית היא שיש לו צדדין והוו צידי ר''ה וכרמלית הן וכשהמשא לאחריו אינו יכול להשגיח אם המשא נוטה להצדדין והוה ליה כמוציא מרה''י לר''ה דרך כרמלית וקתני חייב:
מן המוציא לאחריו. דבר זה נלמד מדין המוציא לאחריו כדמסיק ואזיל מן הדא דתנינן בפ' המצניע המתכוין וכו' פטור דזה נתכוון לשמירה מעילה ועלתה בידו שמירה פחותה אבל אם נתכוין להוציא לאחריו והיא שמירה פחותה ובא לו לפניו חייב קתני מיהת דהמוציא משא לאחריו חייב:
דרך כרמלית. כגון דרך האיצטבא דלאו להילוך עבידא או כיוצא בזה חייב דמהלך לאו כעומד דמי ולא הוי כדנח בכרמלית:
דא. האי מתניתין וכהאי דאמר ר' אחא ור' מיישא בשם ר' יוחנן דנלמד מהך מתני' דתנינן בפ' הנזכר המוציא אוכלין ונתנן על האסקופה בין שחזר והוציאן בין שהוציאן אחר פטור והא אסקופה לאו כרמלית היא בתמיה כלומר דהא על כרחך דהאי אסקופה שהיא כרמלית מיירי כגון שהיא גבוה משלשה ועד עשרה ולא עד בכלל דדין כרמלית יש לה דאי אסקופה רה''ר כגון שרבים מכתפין עליה אמאי פטור בשנתנו על האסקופה הא אפיק מרה''י לרה''ר ואי אסקופה רה''י שהיא גבוה עשרה ורחבו ארבעה אמאי כשחזר והוציאן פטור הא קא מפיק מרה''י לרה''ר אלא ודאי כרמלית וקתני ונתנן על האסקופה הוא דפטור הא אם לא נתנן אלא הוציאן דרך האסקופה חייב אלמא המוציא מרה''י לר''ה דרך כרמלית חייב:
מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְדֵין וּמַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְדֵין. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרַב הוּנָא. הָיָה עוֹמֵד בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְזָרַק לְדִיר אוֹ לְסַהַר דֶּרֶךְ כַּרְמְלִית חַייָב. וְאִם הוֹצִיא פָטוּר. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרַב יְהוּדָה. הַמּוֹצִיא אוֹכְלִין וּנְתָנָן עַל הָאַסְקוּפָּה בֵּין שֶׁחָזַר וְהוֹצִיאָן בֵּין שֶׁהוֹצִיאָן אַחֵר פָּטוּר. שֶׁלֹּא עָשָׂה מְלַאכְתָּן בְּבַת אַחַת. הָא אִם עָשָׂה מְלַאכְתָּן בְּבַת אַחַת חַייָב. בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר. אֲפִילוּ עָשָׂה מְלַאכְתּוֹ בַת אַחַת פָּטוּר. וְהָא תַנִּינָן. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. אִם הָֽיְתָה שַׁבָּת וְהוֹצִיאוֹ. וְאָֽמְרוּ לוֹ. אֵינוֹ הַשֵּׁם: שֶׁזֶּה חַייָב מִשּׁוּם מְהַלֵּךְ וְזֶה חַייָב מִשּׁוּם מֵנִיחַ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַב הוּנָא דְּלֹא כְבֶן עַזַּאי. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַב יְהוּדָה דְּלֹא כְבֶן עַזַּאי וּדְלֹא כְרַבָּנִן. אָמַר רִבִּי חִינְנָא. מָנוּ אָֽמְרוּ לוֹ. חֲכָמִים. שֶׁהֵן בְּשִׁיטַּת בֶּן עַזַּאי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
והא תנינן. במתני' דכריתות שהובא לעיל רבי מאיר אומר וכו' והשתא בשלמא על דעתיה דרב הונא דמוקי פלוגתייהו במוציא א''כ האי תנא דאמרו לו דסבירא ליה חיובא דשבת במניח דוקא ולא במהלך האי דלא כבן עזאי אלא כרבנן אלא על דעתיה דר' יהודה דהכל מודים במוציא שהוא פטור א''כ האי כמאן דלא כבן עזאי ודלא כרבנן. אמר ר' חנינא הא ל''ק דמני האי תנא דאמרו לו חכמים שהן בשיטת בן עזאי וכדאמרן לעיל דר' יוסי היא דס''ל כבן עזאי דהמהלך כמניח דמי וכדמפרשינן להא לעיל:
היה עומד בר''ה תוספתא היא בפי''א זרק מן האסרטיא לדיר או לסהר דרך בקעה חייב (ובתוספתא דפוס ט''ס שם) ואם הוציא פטור והיינו כרב הונא ובן עזאי קתני לה. והיותר נכון דנתחלפו התיבות בהעתקה וכצ''ל מתני' מסייעא לרב יהודה היה עומד בר''ה וזרק לדיר וכו' ומוקי לה לסתמא דהתוספתא כחכמים דס''ל בזורק חייב ובמוציא פטור ומתני' מסייעא לרב הונא המוציא אוכלין ונתנן על האסקופה וכו' דקתני בהדיא דלרבנן חייב במוציא דרך כרמלית ובן עזאי פוטר והיינו כרב הונא:
מתני' מסייעא לדין. אשכחן חדא ברייתא דמסייעא לרב הונא דאוקי פלוגתייהו במוציא ומתני' מסייעא לרב יהודא דאוקי פלוגתייהו בזורק:
רַב יְהוּדָה בְשֵׁם רַב. הַכֹּל מוֹדִין בְּמוֹצִיא שֶׁהוּא פָטוּר. דִּבְרֵי הַכֹּל הוּא שֶׁהַמְהַלֵּךְ כְּמֵנִיחַ. וּמַה פְלִיגִין. בְּזוֹרֵק. בֶּן עַזַּאי פוֹטֵר וַחֲכָמִים מְחַייְבִין. בֶּן עַזַּאי עֲבַד אֲוֵיר כַּרְמְלִית כְּמַמָּשָׁהּ וְרַבָּנִן לָא עָֽבְדִין אֲוֵיר כַּרְמְלִית כְּמַמָּשָׁהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' יהודה בשם רבי קאמר דלא כרב הונא בשמיה אלא הכל מודים. אפילו החכמים במוציא מרה''י לר''ה דרך כרמלית שהוא פטור משום דלדברי הכל ס''ל שהמהלך כמניח דמי ולא פליגי אלא בזורק דבן עזאי עושה אויר כרמלית כממשה של כרמלית והוה ליה כנח בכרמלית ורבנן לא עבדין אויר כרמלית כממשה:
הָיָה עוֹמֵד בִּפְנִים וְיָדוֹ מְלֵיאָה פֵירוֹת פְּשׁוּטָה לַחוּץ וְקִדֵּשׁ עָלָיו הַיּוֹם אָסור לַהֲחֲזִירָהּ. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי בָּא. כְּמָאן דָּמַר. אָסוּר לָהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּאֲוֵיר עֲשָׂרָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. מוּתָּר. הֲווּן בָּעֵיי מֵימַר. מָאן דָּמַר מוּתָּר. בְּשֶׁיֵּשׁ שָׁם רוֹחַב אַרְבָּעָה. וּמָאן דָּמַר אָסוּר בְּשֶׁאֵין שָׁם רוֹחַב אַרְבָּעָה. אַמָר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. בֵּין זֶה וּבֵין זֶה אָסוֹר. כְּמָאן דָּמַר. אָסוּרֵ לָהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּאֲוֵיר עֲשָׂרָה. מַיי כְדוֹן. מָאן דָּמַר. אָסוּר. לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה. וּמָאן דָּמַר מוּתָּר. לְמַעֲלָה מֵעֲשָׂרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אסור להחזירה. דהוי כמכניס מרשות הרבים לרשות היחיד:
כמאן דאמר אסור להשתמש באויר עשרה. של רה''ר דקלוטה באויר רה''ר כמונח ברה''ר דמיא:
אית תניי תני מותר. להחזירה:
הוון. בני הישיבה:
בעיין מימר דמ''ד מותר בשיש שם רוחב ארבעה במקום שפשט את ידו לחוץ והוו כמרה''י לרה''י ומותר ומאן דאמר אסור כשאין שם רוחב ד' בחוץ והשתא להאי מאן דאמר דמתיר בשיש שם רוחב ד' ע''כ דס''ל דאין אויר רה''ר כר''ה ולפיכך מקום שיש בו רוחב ד' אע''פ שאינה גבוה עשרה לאו כר''ה היא:
אמר ר' יוסי בר' בון. דלא היא אלא דבין זה וכו' דכ''ע מודים דאויר רה''ר כרה''ר דמי כל היכא שאין כאן רחב ד' וגבוה עשרה:
מאי כדין. והשתא במאי פליגי הני תנאי וקאמר דלא פליגי אלא מאן דאמר אסור כשפשט ידו לחוץ למטה מעשרה דאויר רה''ר היא ומאן דאמר מותר למעלה מעשרה דמקום פטור הוא:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הָיָה עוֹמֵד בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְקָלַט גְּשָׁמִים מֵאֲוֵיר מְחִיצוֹת וְהוֹצִיא. חַייָב. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָא בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. בַּחוֹטֵף כֵּן. הָא אִם קָלַט פָּטוּר. מַה בֵין נָתָן לוֹ אַחֵר מַה בֵין נָֽתְנוּ לוֹ שָׁמַיִם. אַתְייָא כְרִבִּי. דְּרִבִּי עֲבַד אֲוֵיר מְחִיצוֹת כְּמַמָּשָׁהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וקלט גשמים מאויר מחיצות. של רשות היחיד והוציא חייב וכדמפרש ר' בון בחוטף מיירי כאן כלומר שחטף מהגשמים שהונחו ע''ג מחיצת רשות היחיד וכגון בכותל משופע:
הא אם קלט פטור. כלומר שקלט מן האויר וקבל והוציא פטור כדמפרש הטעם דמה בין נתן לו אחר לתוך ידו והוציא ומה בין נתנו לו שמים הא איהו לא עביד עקירה:
אתיא כרבי. האי דר' יוחנן כרבי הוא דעביד אויר מחיצות כממשה של המחיצה וכדאמר רבי לקמן בהלכה והו''ל כנוטל מתוך רה''י:
רִבִּי יוֹחָנָן בָּעֵי. הָיָה עוֹמֵד בִּרְשׁוֹת הָרַבִּים וְזָרַק וְקִידֵּם וּקְלָטָהּ. מָהוּ. וְלָאו מַתְנִיתָה הִיא. קְלָטָהּ אַחֵר קְלָטָהּ כֶּלֶב אוֹ שֶׁנִּשְׂרְפָה. פָּטוּר. רִבִּי שְׁמוּאֵל בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. בְּחוֹטֵף כֵּן. הָא אִם קָלָט חַייָב. מַה בֵין נָחָה לָאָרֶץ לְנָחָה לְתוֹךְ יָדוֹ. 4a תַּמָּן לָמָּה הוּא חַייָב. תַּמָּן הוּא זָרַק וְאַחֵר קִיבֵּל. בְּרַם הָכָא הוּא זָרַק הוּא קִיבֵּל. וּתְהֵא פְשִׁיטָא לֵיהּ שֶׁהוּא פָטוּר. אִילּוּ זָרַק בִּימִין וְהוֹצִיא וְקָלַט בִּשְׂמֹאל שֶׁמָּא אֵינוֹ חַייָב מְִן הָדֵין פִּיו. וּפִיו לָאו כְּאַחֵר הוּא. וָכָא שְׂמֹאלוֹ כְאַחֵר הוּא. אָמַר רִבִּי יוּדָן. פְּשִׁיטָא לֵיהּ לְרִבִּי יוֹחָנָן שֶׁזָּרַק בִּימִין וְקָלַט בִּשְׂמֹאל שֶׁהוּא חַייָב. וּמַה צְרִיכְא לֵיהּ. בְּזָרַק בִּימִין וְקָלַט בִּימִין. רַבָּנִין דְּקַיְסָרִין. רִבִּי שַׁמַּי בְשֵׁם רִבִּי אָחָא. אֲפִילוּ זָרַק בִּימִין וְקָלַט בִּשְׂמֹאל צְרִיכָה לֵיהּ חַייָב. אִין תֵּימַר פִּיו. וּפִיו כֵּיוָן שֶׁאֲכָלָהּ כְּאַחֵר הוּא. בְּרַם הָכָא יָדוֹ כְאַחֵר הוּא. רִבִּי מָנָא בָעֵי. מֵעַתָּה הוֹצִיא כִגְרוֹגֶרֶת בִּשְׁתֵּי יָדָיו יְהֵא פָטוּר מִשּׁוּם שְׂנַיִם שֶׁעָשׂוּ מְלָאכָה אַחַת. אָמַר לֵיהּ רִבִּי חִייָא בַּר אָדָא. וָדָא הִיא בַּעֲשׂוֹתָהּ. וְלֹא כֵן תַּנֵּי. יָחִיד שֶׁעֲשָׂאָהּ חַייָב. שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה שֶׁעָשׂוּ פְטוּרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אין תימר פיו. כלומר וכי תימא ומ''ט לא איפשט ליה מפיו דודאי אם קיבלה לסוף ד' אמות בפיו חייב הוא דהיינו הנחה מעלייתא להכי קאמר דלא דמיא שמאל לפיו דקיבלה בפיו כיון שאכלה כאחר הוא כלומר דמסתמא מה שמקבל בפיו באוכל מיירי שזרק דבר שהוא אוכל ורץ לקבלה בפיו ואכלה וא''כ כקיבלה אחר לתוך ידו דמי וחייב כדלעיל אבל הכא שקיבלה בידו שמאלית ידו כאחר הוא. בתמיה הא איכא למימר שכיון שהוא בעצמו קיבלה לא מיחייב דאכתי שתי כחות הויא ואיכא לדמויי לשני ב''א:
ר' מנא בעי. להאי סברא דרבנן דקסרין א''כ מעתה הוציא לגרוגרת בשתי ידיו יהא פטור משום דהויא ליה כשנים שעשו מלאכה אחת ופטורין:
א''ל ר' חייה בר אדא ודא הוא בעשותה. בתמיה והיכי סלקא אדעתיך למיפטר בכה''ג משים שנים שעשו מלאכה הרי כאן הוא עשה כל ההוצאה ומאי איכפת לן אם בידו אחת הוציא או בשתי ידיו דהא ולא כן תני יחיד שעשה חייב וכו' דבעשותה כתיב. וה''נ היינו בעשותה וכי קא מיבעיא לן אם זרק וקלט בידו האחרת דכשתי כחות במלאכה הוו ואיכא לדמויי לשנים שעשאוה:
חייב. כלומר מי נימא דחייב או לא:
רבנן דקיסרין וכו'. אמרי דאפי' זרק בימין וקלט בשמאל נמי צריכה ומספקא ליה לר' יוחנן:
אמר ר' יודן וכו'. כלומר דר' יודן ורבנן דקסרין וכו' פליגי בענין הבעיא דר' יוחנן במאי הוא דקא מיבעיא לי' דר' יודן קאמר דבזרק בימין וקלט בשמאל פשיטא ליה שחייב דהוי כזורק ונח בידו השמאלית לסוף ד' אמות ומה צריכא ומספקא ליה בזורק בימין וקלט בימין דע''כ היה צריך שיעקר ממקומו לסוף ד' אמות ולקבלה והוי ליה ככח אחר ואיכא לדמויי לשני ב''א וליפטר:
מן הדין פיו. כלומר וכ''ת היא גופה מנא לך שהוא חייב וקאמר מן הדין מילתא אתה יכול לפשוט לזה והיינו פיו וכלומר דודאי אם לאחר שזרק ד' אמות בר''ה רץ וקיבלה בפיו ודאי הנחה היא וחייב וכדמסיק ואזיל דכי פיו לאו כאחר הוא דמ''ש אם נחה ביד חבירו ומ''ש אם נחה בפיו שהושיטו וקיבלו וא''כ ה''ה שמאלו דכאחר הוא שקיבלה דמי וחייב הזורק:
אילו זרק בימין. כלומר דהש''ס מהדר דלא היא דלפטורא נמי לאו פשיטא ליה דמה אלו זרק בימין והוציא את ידו השמאלית חוץ לד' אמות וקלט בשמאל שמא אינו חייב:
ותהא פשיטא ליה שהוא פטור. אי הכי לידוק איפכא דדוקא אם קלטה אחר בידו הוא דחייב כדדייקינן ממתני' דהזורק אבל הכא מכיון שהוא בעצמו לא הספיק לו עד שתניח ונעקר ממקומו וקלטה מסתברא שהוא פטור:
ומשני דלא דמי דתמן הוא זורק ואחר הוא שקיבל וא''כ הוי ליה כמו הזורק ונח בארץ דמ''ש אם נחה בארץ או שנחה לתוך ידו של חבירו אבל הכא היא זרק והוא בעצמו קיבל דאיכא למימר דהואיל דהויא להו שתי כחות אע''ג דבאדם אחד הוא כשני בני אדם דמי והוי כשנים שעשו את המלאכה ולא מיחייב:
תמן למה הוא חייב. כלומר דהשתא מסיק להקושיא דמאי קא מיבעיא ליה לר' יוחנן הא שמעינן לפי האי פירושא דמתני' דהזורק דאם קלטה לתוך ידו חייב וא''כ כמה דתימר דתמן הוא חייב ה''נ אם קלטה הוא בעצמו יהא חייב:
ולאו מתני' היא. ומאי קא מיבעיא ליה דהא תנן לקמן בסוף פרק הזורק קלטה אחר וכו' פטור ופירשה ר' שמואל בשם ר' זעירא בחוטף כן כלומר דכאן בהאי מתניתין בחוטף מיירי שקידם האחר וחטף. וקילטה מן האויר הא אם קלט לתוך ידו וקיבלה חייב הזורק וכדמפרש להטעם דמה בין נחה לארץ ומה בין נחה לתוך ידו של חבירו והרי הזורק הזה עשה כל המלאכה:
וקדם וקלטה. שנעקר ממקומו וקלט וקיבלה מהו ולקמן מפרש לה הבעיא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source