כַּמָּה מַסְמֵרִין יְהוּ בוֹ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. חֲמִשָּׁה. כַּחֲמִשָּׁה סִפְרֵי תוֹרָה. רִבִּי חֲנִינָא אָמַר. שִׁבְעָה. וּכְיָמֶ֖יךָ דָּבְאֶֽךָ׃. נְהִיגִין רַבָּנִין כָּהָדָא דְרִבִּי חֲנִינָא. דָּרַשׁ רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָא. תִּשְׁעָה. רִבִּי הָיָה נוֹתֵן שְׁלֹשָׁה עָשָׂר בָּזֶה וְאַחַד עָשָׂר בָּזֶה. כְּמִנְייָן מִשְׁמָרוֹת. וּֽכְמַשְׂמְר֥וֹת נְטוּעִ֖ים. מַה מִשְׁמָרוֹת כ''ד אַף מסמרים כ''ד. רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָא אָמַר. כְּלִיבִית אֵינָהּ עוֹלָה לְחֶשְׁבּוֹן מַסְמֵרִים. רִבִּי זְעִירָא שָׁאַל לְרִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא. מָהוּ לִיתְּנֵם עַל גַּבֵּי סַנְדָּל אֶחָד. אֲמַר לֵיהּ. שָׁרֵי. מָהוּ לִיתְּנֵם עַל גַּבֵּי מִנְעָל אֶחָד. אֲמַר לֵיהּ. שָׁרֵי. אֵין מְגָֽרְדִין מִנְעָלִים וְסַנְדָּלִים אַבָל סָכִין וּמַדִּיחִין אוֹתָן. רִבִּי קְרִיסְפִּיָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. תַּלְמִידוֹי דְרִבִּי חִייָה רוֹבָא אָֽמְרִין. הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ אוֹמְרִין. מְגָֽרְדִין. וְהָשְּׁנִיִים הָיוּ אוֹמְרִין. אֵין מְגָֽרְדִין. וְאִתְשָׁלַת לְרִבִּי וָמַר. אֵין מְגָֽרְדִין. אֲמַר רִבִּי זְעִירָא. הָא אֲזִילָא חָדָא מִן תַּלְמִידוֹי דְרִבִּי חִייָא רוֹבָא. דְּרַבָּנִן דְּקַיְסָרִין בְּשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. כְּדִבְרֵי מִי שֶׁהוּא אוֹמֵר. מְגָֽרְדִין. וּבִלְבַד לַאֲחוֹרֵי הַסַּכִּין. אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר אַשִּׁי. נְהִיגִין הֲוֵינָן יָֽתְבִין קוֹמֵי רִבִּי מַשְׁחִין וּמַשּׂוּגִין. אֲבָל לֹא מְגָֽרְדִין. אֵין סָכִין מִנְעָלִין וְסַנְדָּלִין. לֹא יִסּוֹךְ אָדָם אֶת רַגְלוֹ וְהִיא בְתוֹךְ הַמִּנְעָל וְאֶת רַגְלוֹ וְהִיא בְתוֹךְ הַסַּנְדָּל. אֲבָל סָךְ הוּא אֶת רַגְלוֹ וְנוֹתְנָהּ בְּתוֹךְ הַמִּנְעָל וְאֶת רַגְלוֹ וְנוֹתְנָהּ לְתוֹךְ הַסַּנְדָּל. סָךְ שֶׁמֶן וּמִתְעַגֵּל עַל גַּבֵּי קַטוֹבַּלֵייָא חֲדָשָׁה וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׂ. לֹא יִתְנֵנָּה עַל גַּבֵּי טַבֻּלָה שֶׁלְּשַׁייִשׁ וּמִתְעַגֵּל עָלֶיהָ. רַבָּן שִׂמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מַתִּיר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הראשונים היו מתירין. והשניים. דור שלאחריהן היו אומרין אין מגרדין וכשנשאלה לרבי אמר ג''כ אין מגרדין:
הא אזילא חדא מן תלמידוי דר''ח רבה. הלך ואסר דבר אחר מהן במה שאמרו בשם הראשונים שהרי רבי מן הראשונים הוא וקאמר אין מגרדין:
ובלבד לאחורי הסכין שהוא כלאחר יד:
נהיגין הוינן יתבין קומי רבי. ובסנהדרין שם גריס קומי רב ונכון הוא שהרי ר' חייא בר אשי מתלמידי רב היה:
משחין ומשזגין. היינו מושחין ומכבסין אותן אבל לא היינו מגרדין:
אין סכין וכו'. מפני שהוא כמעבד:
סך שמן. על גופו ומתגלגל ע''ג קטובלייא והוא עור שלוק חדש ואינו חושש אבל לא יתננ' להקטובלייא ע''ג טבלא של שיש ולהתעגל עליה דמיחזי כמי שהוא מכוין לעבדה יפה הואיל ושוטחה ע''ג טבלא:
רשב''ג מתיר. דהואיל ומ''מ אינו סך שמן עליה בעצמה אין כאן משום מעבד:
אין מגרדין. בשבת סנדל ומנעלים מפני שקולף והוי ממחק:
אבל סכין. ודוקא בישינים כדמוכח מהאי ברייתא דלקמן:
מהו ליתנם. לכולם של מספר למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה בסנדל אחד או במנעל אחד ואמר לו שרי דאין קפידא אלא על המספר:
כלי בית אם נתן בו מסמר אחד שהיה משתמש בו לכלי הבית אינו עולה למנין המסמרים שלו:
שלשה עשר בזה וכו' כמנין משמרות. הכהונה שהן כ''ד ורמז לזה וכמסמרות נטועים המסמרות כמשמרות:
שבעה וכימיך דבאך. לעיל מיניה כתיב ברזל ונחושת מנעלך וכימיך של ימי השבוע דבאך חיזוקיך:
כמה מסמרים יהו בו. ויהיה מותר לצאת בו בשבת לפי שלא גזרו אלא מעין המאורע שהיו לחזק אבל אלו כדקאמר לקמן אינן אלא לנוי ומותר. וגרסי' להא בפ''י דסנהדרין בהלכה א' וכן הא דלקמן:
הלכה: מִפְּנֵי מַה גָֽזְרוּ עַל סַנְדָּל מְסוּמָּר. יֵשׁ אוֹמְרִים. שֶׁהָיוּ רוֹאוֹת אֶת רֹאשׁוֹ וּמַפִּילוֹת. יֵשׁ אוֹמְרִים. שֶׁהָיוּ שׁוֹמְעוֹת קוֹלוֹ וּמַפִּילוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים. עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ נִדְחָקִין זֶה בָזֶה וְהוֹרְגִין זֶה אֶת זֶה. מַה נְפִיק מִבֵּינֵיהוֹן. הדוסטא. מָאן דָּמַר. שֶׁהָיוּ רוֹאוֹת אֶת רֹאשׁוֹ וּמַפִּילוֹת. מוּתָּר. וּמָאן דָּמַר. שֶׁהָיוּ שׁוֹמְעוֹת קוֹלוֹ וּמַפִּילוֹת אוֹ שֶׁהָיוּ נִדְחָקִין זֶה בָזֶה וְהוֹרְגִין זֶה אֶת זֶה. אָסוּר. וְלֹא בִשָׁעַת הַשְּׁמָד גָּֽזְרוּ. מִכֵּיוָן שֶׁעָבַר הַשְּׁמָד יְהֵא מוּתָּר. לֹא עָמַד בֵּית דִּין וּבִיטֵּל. מֵעַתָּה אֲפִילוּ בַחוֹל. לָאו אוֹרְחֵיהּ דְּבַר נַשָּׁא מִיהֲוֵי לֵיהּ תְּרֵין סַנְדָּלִין. חַד לַחוֹלָא וְחַד לְשׁוֹבְתָא. תַּנֵּי. טָלָה עָלָיו מַטְלֵית מִלְּמַטָּן מוּתָּר. רִבִּי יוּדָן בֵּירִבִּי יִשְׁמָעֵאל 35a הֲווָת רַגְלֵיהּ שָׁחֲקָה וְעָֽבְדוּן לֵיהּ כֵּן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' מפני מה גזרו על סנדל המסומר. שלא לצאת בו בשבת:
יש אומרים שהיו רואין את ראשו ומפילו'. שעת הגזירה היתה כדאמר לקמן והיו נחבאין ונסתרין וראו את ראש סנדל המסומר כסבורין שאויבים באין עליהן ודחקו זה בזה ומתוך הדחק היו הנשים מפילות עובריהן ויש אומרים שהיו שומעין קולו של סנדל המסומר וכסבורין וכו' וע''י כך היו מפילות ולהני לישני לא היתה ההריגה והמפילות בסנדל המסומר עצמו אלא שע''י סנדל המסומר באה ולפיכך גזרו עליו. ויש אומרים ע''י שהיו נדחקים זה בזה. מפחד קול ששמעו והיו הורגין זה את זה בסנדלין המסומרין שברגליהן ולפיכך גזרו עליו:
מה נפיק מן ביניהון. דהני לישנא סוף סוף לכולהו הוא שגזרו עליו:
הדוסטא. איכא בינייהו דוסטא כמו דיוסטא ודוגמתו במשנה פ''ב דכלים הדיוסטר חיבור לטומאה והוא כלי שמשתמש מב' צדדיו מלשון דיו סטרי וה''נ דיו סיטא והיא סנדל שיש לו שתי פיות והעור או העץ שעל כף הרגל הוא באמצע ותוחבין הרגל פעמים מכאן ופעמים מכאן וסנדל כזה אין דרך לחזקו במסמרים באחד מראשיו כ''א באמצע כדי לחזק התחתון עם העליון דלמ''ד שהיו רואין את ראשי של סנדל המסיומר ועי''כ היה מה שהיה ע''כ מותר לצאת בדוסטא שאין בו מסמרים בראשו ולא גזרו אלא על כעין מעשה שהיה ולאידך לישני שהיו שומעין קולו או שהיו נדחקין וכו' אף סנדל הדוסטא אסור דמ''מ ע''י המסמרים אירע המעשה ובסנדל כזה ג''כ מסמרים קבועין בו:
ולא בשעת השמד הוא שגזרו. א''כ משעבר השמד יהא מותר ומשני מפני שלא עמד ב''ד שלאחריהן וביטלו ואע''פ שעבר השמד הגזירה של אותו ב''ד שגזרו במקומה עומדת:
ומשני וכי לאו אורחיה דב''נ שיהיו להן תרין סנדלין. חד זוג לחול וחד זוג לשובתא ומעשה שהיה ביום שבת היה ולפיכך גזרו על של שבת:
מעתה אפי' בחול. מ''ט לא גזרו:
הוות רגליה שחקה. שנשחק עור של פרסת רגלו והיה רוצה לצאת בסנדל המסומר להגן על הרגל לפי שהוא חזק ועבדין לון כן לטלות עליו מטלית מלמטה:
תני. בברייתא טלה עליו מטלית מלמטן ולא נכרין המסמרין מותר:
אֵין לוֹבְשִׁין מִנְעָלִין וְסַנְדָּלִין חֲדָשִׁים אֶלָּא אִם כֵּן לָֽבְשָׁן וְהָלַךְ בָּהֶן מִבְּעוֹד יוֹם. כַּמָּה יְהֵא בְהִילּוּכָן. בְּנֵי בֵרַתֵיהּ דְּבַר קַפָּרָא אָֽמְרִין. מִבֵּית רַבָּה דְּבַר קַפָּרָא עַד בֵּית רַבֵּיהּ דְרִבִּי הוֹשֵׁעַ. צִיפּוֹרָאֵי אָֽמְרִין. מִן כְּנִישְׁתָּא דְבַבְלָאֵי עַד דַּרְתָה דְרִבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָה. טִיבֵּרִאֵי אָֽמְרִין. מִן סִידְרָא רוֹבָא עַד חָנוּתֵי דְרִבִּי הוֹשַׁעְיָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אין לובשין. בשבת מנעלים וסנדלים חדשים דשמא לא יהיו מכוונים לרגליו וירגיש כשהוא מהלך בר''ה ומשלפינהו ואתי לאתויי:
כמה יהא בהלוכן. מבעוד יום ופליגי בשיעורא:
סַנְדָּל שֶׁנִּפְסְקוּ אָזְנָיו שֶׁנִּפְסְקוּ חַבָּטָיו שֶׁנִּפְסְקוּ תֻּרְסִיּוֹתָיו אוֹ שֶׁפִּירְשָׁה רוֹב אַחַת מִכַּפָּיו טָהוֹר. נִפְסְקָה אַחַת מֵאָזְנָיו אַחַת מֵחַבָּטָיו אַחַת מִתֻּרִסִיּוֹתָיו אוֹ שֶׁפִּירְשׁוּ רוֹב מִכַּפָּיו טָמֵא. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. הַפְּנִימִית טְמֵאָה וְהַחִיצוֹנָה טְהוֹרָה. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי טֶבֶלַיי חָנִין בַּר בָּא בְשֵׁם רַב. הֲלָכָה כְרִבִּי יְהוּדָה לְעִנְייָן שַׁבָּת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
סנדל שנפסקו וכו'. גרסינן להא לקמן ביבמות פ' מצות חליצה בהלכה ב' עד צריך שיהא חופה את רוב הרגל וגי' דהתם היא עיקר:
חביתיו. כמו חביטיו והן רצועותיו:
תרסיותיו. היא מקום קביעות הרצועו':
רוב אחת מכפיו. והתם גריס שפירשה אחת מכפיו שניטל כל הכף שלו וזהו מה שתחת פרסות הרגל סול''א בלע''ז:
טהור. דמסתמא לא מתקני ליה וא''נ מתקני ליה חדש הוא והשתא מיהא בטל הוא:
או שפירשו רוב מכפיו טמא. דאכתי מנא הוא ולא פרחה טומאתו מעליו ואפי' נפסקה אחת מאזניו החיצונה משום דאי בעי מפיך ליה מימין לשמאל ונמצאת חיצונה נעשית פנימית:
הלכה כר' יהודה לענין שבת. דאמרינן לקמן דחלוקין נמי לענין שבת ולר' יהודה אם נפסקה החיצונה אסור לצאת בו בר''ה:
רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק הֲוָה לֵיהּ עוֹבְדָא. שְׁלַח לְרִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא גַּבֵּי רִבִּי חִייָא בַּר בָּא. אֲמַר לֵיהּ. כְּשֵׁם שֶׁהֵן חֲלוּקִין בַּשַּׁבָּת כָּךְ הֵן חֲלוּקִין בַּטּוּמְאָה. וְהוֹרֵי לֵיהּ כְּרַבָּנִן. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק בָּעֵי. וְשָׁמַע מֵימַר הֲלָכָה כְרִבִּי יְהוּדָה וְהוּא מוֹרֵי לֵיהּ כְּרַבָּנִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הוה ליה עובדא. שנפסקה לו החיצונה ושלח וכו' והורי ליה כרבנן. דאכתי מנא הויא ומותר לצאת בו בשבת:
ושמע מימר. הלא הוא שמע שאומרים בשם רב הלכה כר' יהודה ואיהו הורי ליה כרבנן בתמיה:
רִבִּי אָחָא בַּר יִצְחָק הֲוָה לֵיהּ עוֹבְדָא. שְׁלַח לְרִבִּי זְעִירָא. רִבִּי זְעִירָא שָׁאַל לְרִבִּי אִימִּי. אָמַר לוֹ. כְּדִבְרֵי מִי שֶׁהוּא מְטַמֵּא אָסוּר לָצֵאת בּוֹ. כְּדִבְרֵי מִי שֶׁהוּא מְטָהֵר מוֹתָּר לָצֵאת בּוֹ. וְלָא אַפִּיק גַּבֵּי כְּלוּם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כדברי שהוא מטמא וכו'. דכשם שחולקין לענין טומאה כך חלוקין הן לענין שבת:
אלא אפיק גביה כלום. ולא הוציא ממנו דבר ברור לומר כדברי מי היא ההלכה:
בִּזְמַן שֶׁאֵין בְּרַגְלוֹ מַכָּה. הָא אִם יֵשׁ בְּרַגְלוֹ מַכָּה הוּא נוֹתֵן. עַל אֵי זֶה מֵהֶן הוּא נוֹתֵן. שְׁמוּאֵל אָמַר. עָל אוֹתָהּ שֶׁאֵין בָּהּ מַכָּה הוּא נוֹתֵן. אִם אוֹמֵר אַתְּ. עָל אוֹתָהּ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מַכָּה הוּא נוֹתֵן. מָאן צְייָר לֵיהּ דְּלָא יִתֵּן עַל חוֹרְתֵיהּ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. עָל אוֹתָהּ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מַכָּה הוּא נוֹתֵן. שִׁמְעוֹן בַּר בָּא הֲוָה מְשַׁמֵּשׁ קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן וַהֲוָה מוֹשִׁיט לֵיהּ סַנְדָּלֵיהּ כְּהָדָא דְּתַנֵּי בְדֶרֶךְ הָאָרֶץ. כְּשֶׁהוּא נוֹעֵל נוֹעֵל שֶׁלְּיָמִין וְאַחַר כָּךְ נוֹעֵל שֶׁלִּשְׂמֹאל. וּכְשֶׁהוּא חוֹלֵץ חוֹלֵץ שֶׁלִּשְׂמֹאל וְאַחַר כָּךְ חוֹלֵץ שֶׁלְּיָמִין. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹחָנָן. בַּבְלַייָא. לֹא תַעָבִד כֵּן. שֶׁהָרִאשׁוֹנִים לֹא הָיוּ עוֹשִׂין כֵּן. אֶלָּא כְּשֶׁהוּא נוֹעֵל נוֹעֵל שֶׁלִּשְׂמֹאל וְאַחַר כָּךְ נוֹעֵל שֶׁלְּיָמִין. שֶׁלֹּא תְהֵא מִרָאֵית שֶׁלְּיָמִין פְּגוּמָה. הָדָא אָֽמְרָה. עָל אוֹתָהּ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מַכָּה הוּא נוֹתֵן. אֲמַר לֵיהּ. אִין בַּבְלַייָא דְקַמְתֵּיהּ עֲלֵיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הדא אמרה וכו'. דברי ר' שמעון בר בא הן שאמר א''כ ש''מ דבדינא דמתני' שעל אותה שיש בה מכה הוא נותן ולפיכך מקפיד רבי שלא לנעול את של ימין שנתתי לו דא''כ עשית כמי שיש בו מכה ואמר ליה ר' יוחנן אין בבלייא דקמת עלה דמילתא שפיר:
והוה מושיט ליה סנדליה. לנעול כהדא דתני במסכת דרך ארץ פ''י כשהוא נועל וכו' ונתן לו של ימין תחלה ואמר ליה ר' יוחנן בבלייא לא תעביד כן שהראשונים לא היו עושין כך אלא נועל של שמאל תחלה כדי שלא תהא נראית רגל של ימין פגומה ותשאר יחף עד שינעול אותה אח''כ:
על אותה שיש בה מכה הוא נותן. ולא אתו למיחשדיה משום שיתלו ויאמרו זה שאין נותן כלום ברגלו השני מפני שאינו חושש בסנדל שאינו אלא משום יתידות הדרכים והוא אינו מקפיד בכך ועל אותה שיש בה מכה מוכרח הוא ליתן מפני המכה:
על איזה מהם הוא נותן את הסנדל שמואל אמר וכו'. שאם אומר את על אותה שיש בה מכה הוא נותן א''כ אכתי איכא חשדא דמאן מצער ליה שלא יתן הסנדל השני על רגלו השנייה הלא אין בה מכה ויאמרו שהוא מטמינו ונושאו אבל אם נותן הוא על אותו שאין בה מכה שפיר דלא אתו למיחשדי' דהא דאין נותן סנדל השני על רגלו השנייה מפני שיש בה מכה והיא מצערתו:
וְלֹא בַיָחִיד. אָמַר רִבִּי אַבָּא. מִפְּנֵי הַחֲשָׁד. שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ. אִישׁ פְּלוֹנִי נִפְסַק סַנְדָּלוֹ וּתְלָאוֹ בֵית שִׁיחְיוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
פיסקא דמתני'. ולא ביחיד. ומפרש ר' אבא טעמא מפני החשד וכו' ותלאו להטמינו בבית השחי שלו:
תַּנֵּי. 35b אֲבָל מְטַייֵל הוּא בָּהֶן עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ עַד פֶּתַח חֲצֵירוֹ. רִבִּי אָחָא וְרִבִּי זְעִירָא הֲווֹן מְטַייְלִין בְּאִיסְטְרָטִין. אִיפְסִיק סַנְדָּלֵיהּ דְּרִבִּי אָחָא. מִן דְּמַטוּן לְפוּלֵי אָמַר לֵיהּ. זֶהוּ פֶתַח חֲצֵירָךְ. רִבִּי אָחָא כָּרִיךְ סִבְנֵיהּ עֲלֵיהוֹן. רִבִּי אַבָּהוּ כָּרוּךְ אַגִּיד מלבניקי. סָבַר רִבִּי אַבָּהוּ. אַגּוּד מלבניקי מִן הַמּוּכָן הוּא. רִבִּי יוֹנָה טָֽלְקֵיהּ דַּחֲלִיטְרָה וִיקָר אוּף צִיבְחַר הֲוָה סִידְרָה יְקִיר. רִבִּי אֶלְעָזָר מְטַלֵּק לֵיהּ. רִבִּי יִרְמְיָה בָעֵי קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. מָהוּ לְהַחֲלִיף. אָמַר לֵיהּ. שָׁרֵי. אֲפִילוּ כֵן אָמַר לֵיהּ. פּוּק חֲמִי חַד סִיב וּסְמוֹךְ עֲלוֹי. נְפַק וְאַשְׁכַּח לְרִבִּי בָּא בַּר מָמָל וּשְׁאַל לֵיהּ וּשְׁרָא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתִין אָֽמְרָה שֶׁהוּא מִין מַלְבּוּשׁ. דְּתַנִּינָן. אוֹ בְשֶׁלִּשְׂמֹאל בַּיָּמִין חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה. הָדָא דְתֵימַר לָאוֹרֶךְ. אֲבָל לָרוֹחָב צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא חוֹפֶה אֶת רוֹב הָרֶגֶל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
דא דתימר לרוחב אבל לאורך צריך שיהא חופה את רוב הרגל. כצ''ל וכך היא הגי' ביבמות שם וכאן נשתבשה בספרים וכן ראיתי פירושים משונים ומוטעים באורך וברוחב והבל יפצה פיהם לא מהם ולא מהמהם ולא נח בהם. ואדלעיל קאי הא דאמרינן או שפירש רוב מכפיו טמא דוקא כשפירש הרוב ברוחב הסנדל דעדיין מתיישב הוא על הרגל אבל אם פירש לאורך הסנדל לא סגי ברוב מכפיו אלא צריך שיהא בצד השלם שלא נפרש שיעור כדי שיהא חופה את רוב הרגל:
מתניתין אמרה שהוא מין מלבוש. ממתני' דפ' מצות חליצה שמעינן דמותר דחזי להפוכי ומין מלבוש הוא דקתני התם חלצה בשל שמאל בימין חליצתה כשירה דהואיל אכתי סנדל הוא משום דחזי להפוכי וה''נ לענין שבת כן:
אפילו כן א''ל. אע''פ שהתרתי לך עם כל זה צא וראה אם יש עוד זקן וחכם אחד שיורה כן ותוכל לסמוך עליו הלכה למעשה ונפק וכו' והתיר לו ג''כ כר''ז:
מהו להחליף. אם נפסקה אזנו החיצונה אם מותר לו להחליף של שמאל בימין ולצאת בו בשבת ואליבא דר' יהודה קא מבעיא ליה דקאמר אם נפסקה חיצונה טהורה דלא מיחשבא מנא ואם מחליף ליה מי נימא דאכתי הוא חזי ליה:
סדרה יקר של ר' אלעזר מסלק לה. אבל סדר ומנהג חשיבות של ר' אלעזר היה עוד ביותר שהיה מסלק ממנו לגמרי במקום שנפסק ולא רצה לטייל בו כלל וכלל משום חומרא ואזהרה יתירה ביותר. כך פירשתי ביבמות שם אבל הפירוש האמתי והנכון כך הוא ר' יונה טלקיה לחנותיה דחליטרה ויקר. השליכו להסנדל מעל רגלו כשנקרע לתוך החנות של מוכרי חלוטין וגדול היה והיה לו מקום להניחו שם. ואוף ציבחר הוה סדרה יקר של ר' אלעזר מסלק ליה כלומר ואף שהיה דרך מועט לילך בו עד שהיה יכול להגיע לבית המדרש הגדול של ר''א החמיר על עצמו שלא לילך בו כלל ומסלק ליה ממנו מיד באותה חנות. סדרה הוא בית המדרש כמו שתמצא בפ''ק דביצה בהלכה ז' וכן בהרבה מקומות:
ויקר אוף ציבחר הזה או הוה. כלומר דאשמעינן כאן חשיבות דהני אמוראי ר' יונה ור' אלעזר דאף על גב דמדינא מותר לטייל בו עד שהוא מגיע לפתח חצירו או על ידי כריכת גמי לח כדלעיל מכל מקום הן החמירו על עצמן ור' יונה היה נוהג כשנפסק סנדלו היה משליכו מעליו לכרמלית אם היה כנגדו או שהיה מטייל בו עד שהגיע לכרמלית דאף דאכתי לא מינטר ליה שפיר הואיל דשכיחי בה רבים לא רצה לטייל בו עד פתח חצירו מכיון דמינטר ליה במקצת וקאמר הש''ס עלה ויקר אוף ציבחר הוה כלימר דחשיבות הוא המנהג הזה ואף שהוא חשיבות מועט נגד חשיבות של ר' אלעזר דלקמיה מ''מ חומרא יתירא נהג ויקר הוא:
טלקיה. השליכו ת''י בכל מקום על וישלך ויטלק כלומר ר' יונה היה נוהג כשנפסק סנדל בהילוכו היה משליכו לחנות שמוכרין שם מיני חלוטין ורבים מצויים שם וככרמלית חשיבא וה''נ אמרי' לעיל בפ''ק בסוף הלכה א' איזהו כרמלית ר' יסא בשם ר' יוחנן כגון חנותיה דבר יוסטני מפני שרבים היו מצויים שם ודמיא לבקעה בימות החמה דחשיבא כרמלית משום דשכיחי בה רבים והכי נמי כן ולא הוי כשאר חנות שהוא רה''י:
ה''ג ביבמות. שם ר' יונה שלקיה לחנותיה דחליטרה ויקר אוף ציבחר הזה או הוה סדרה יקר של ר' אלעזר מסלק ליה:
כרך סבניה עליהון. היה נוהג כשנפסקה בהילוכו כרך סיב של דקל עליו ור' אבהו היה כורך אגוד מלבינקי זהו אגודה של גמי לח דקסבר מן המוכן הוא דהואיל וחזי למאכל בהמה מותר לטלטלו ולכרוך בו:
מן דמטון לפולי. כשהגיע לשער חצי. א''ל ר''ז לר' אחא ההן פתח חצירך זהו פתח חצר שלך וצריך אתה להניחו כאן. ובתחלה לא רצה להגיד לו שנפסקה סנדלו לפי שמותר לטייל בו עד פתח חצירו:
הוון מטיילין באיסטרטן. בר''ה ואיפסק סנדליה דר' אחא ולא הרגיש כלום:
תני אבל מטייל וכו'. אם נפסקה לו בר''ה או בכרמלית מטייל הוא בהן משום דלא מינטר ליה שם עד שהוא מגיע לפתח חצירו דאז צריך להניחו שם דכבר מינטר ליה ואסור ליטלו בידו להצניעו כדלקמיה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source