Shabbath
Daf 33b
הלכה: בַּמָּה אִשָּׁה יוֹצְאָה כול'. רַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב אָמַר. עַל יְדֵי שֶׁהִיא מַתִּרָתָן שֶׁהֵן חָצִין בְּנִידָּתָהּ וְהִיא שְׁכִיחָה וּמְהַלֶּכֶת בָּהֶן אַרְבַּע אַמּוֹת. אָמַר רִבִּי מָנָא. בְּקַדְמִייָתָא הֲוִינָן אָֽמְרִין. עַל יְדֵי שֶׁהִיא מַתֶּרֶת אֶת הַתָּפוּר. וְלֹא הֲוִינָן אָֽמְרִין כְּלוּם. תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. חוֹתֶל שֶׁל תְּמָרִים קוֹרֵעַ וּמַתִּיר וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִקְשׁוֹר. תַּמָּן תַּנִּינָן. אֵלּוּ חוֹצְצִין בָּאָדָם. חוּטֵי צֶמֶר וְחוּטֵי פִשְׁתָּן וְהָֽרְצוּעוֹת שֶׁבְּרָאשֵׁי הַבָּנוֹת. שְׁמוּאֵל אָמַר. לֵית כָּאן שֶׁלְּשִׂיעֵר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יְהוּדָה אֶלָּא שֶׁלְּצֶמֶר. הָא שֶׁלְּשִׂיעֵר דִּבְרֵי הַכֹּל אֵין חוֹצְצִין. רִבִּי בַּא בְשֵׁם רַב יְהוּדָה רִבִּי זְעוּרָא בְשֵׁם רַבָּנִין. 33b הָֽיְתָה נֵימָא אַחַת. חוֹצֶצֶת. שְׁתַּיִם סָפֵק. שָׁלֹשׁ אֵינָן חוֹצְצוֹת.
Traduction
R. Nahman b. Jacob dit: on parle du bain pour observer que, puisqu’en semaine la femme menstruée devra relâcher ces liens avant de prendre le bain de la purification, sous peine de nullité, il pouvait arriver que, par oubli, un tel bain survenant un samedi, la femme se mette à porter l’un de ces objets sur la voie publique par un espace de 4 coudées. R. Mena dit: au commencement (222)Avant de connaître cet avis de R. Nahman., nous supposions que l’interdit de la Mishna a pour motif la crainte que la femme, ne pouvant enlever ces ficelles de la tête, se mette à défaire la couture (faute grave), et nous n’avions rien à répliquer. Mais ce qui confirme bien l’avis de R. Nahman, c’est l’enseignement de R. Oshia disant (223)Tossefta à ce, ch. 13, et ci-après, (7, 2).: on peut tresser les paniers d’osier pour recevoir les dattes à mûrir et défaire le lien du couvercle qui serait fermé; il est seulement défendu de rattacher ce couvercle au panier. On a enseigné ailleurs (224)(Miqvaot 9, 1): pour le bain d’homme, on considère comme des séparations interdites les ficelles de laine, ou de lin, ou les rubans sur la tête des filles; selon R. Juda, les ornements de laine ou de cheveux ne forment pas d’obstacle, parce que l’eau les traverse. Samuel dit qu’il n’est pas question de cheveux dans l’opinion émise par R. Juda, point également admis par les autres sages, tous admettant que ce n’est pas une séparation;il n’y a de divergence que pour la bande de laine. R. Aba dit au nom de R. Juda, ou R. Zeira au nom des autres sages: lorsqu’il n’y a qu’un cheveu attaché (225)Dont on aura grand soin, à cause de son isolement. B. Nida 67a., il constitue une séparation interdite; s’il y en a 2, c’est douteux; à 3, ce n’est plus une séparation (l’eau y passera).
Pnei Moshe non traduit
גמ' ע''י וכו'. כלומר דהאי ולא תטבול דקתני טעמא הוא מפרש דמפני מה אסרו חכמים לצאת בהן משום שעל ידי שהיא מתרת אותן לפי שהן חוצצין בטבילת נדתה חיישינן שהיא שוכחת ומהלכת בהן כשהן בידה ד' אמות בר''ה:
בקדמיתא. בראשונה היו אומרים דטעמא הויא ע''י שהיא מתרת את התפור כלו' החוטין האלו כשהיא מתרת וסותרת אותן הרי זה כמתיר את התפור בשבת:
ולא הוינן אמרין כלום. חזרנו בנו דלא אמרינן כלום דאין זה מתיר את התפור דתני ר' הושעיה חותל והיא סל שמניחין בו תמרים קורע ומתיר ובלבד שלא יקשור וה''נ כן דאין נקרא מתיר אלא בדבר העומד להתקיים כך אלא טעמא הויא כהאי דמפרש לה רב נחמן בר יעקב:
תמן תנינן. בפ''ט דמקואות אלו חוצצין וכו' והרצועות שבראשי הבנות ר' יהודה אומר של צמר ושל שער אינן חוצצין:
לית כאן שיער על דעתיה דר' יהודה. כלומר הא דקתני בדברי ר' יהודה של שער אינן חוצצין לאו על דעתיה דר' יהודה בלחוד הוא דמיתנא דלא פליג ת''ק אדר''י בשל שער אלא של צמר הוא דפליג על ר' יהודה הא של שיער ד''ה אין חוצצין משום דשער ע''ג שער לא מיהדק כל כך. והא דנקט ר' יהודה בדבריו של שער ה''ק כשם שמודים אתם לי בשל שער כך אודו לי נמי בשל צמר:
היתה נימא אחת. קשורה חוצצת:
רִבִּי זְעִירָא בָעֵי. קָשַׁר נֵימָא לַחֲבֵירָתָהּ. אַחַת הִיא. אַחַת לִשְׁתַּיִם שְׁתַּיִם הֵן. לְשָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ הֵן. רַב יְהוּדָה אָמַר. זוֹ שֶׁהִיא יוֹרֶדֶת לִטְבּוֹל לְנִידָּתָהּ קוֹשֶׁרֶת שְׂעָרָהּ כִּזְנָב הַסּוּס. לְעוּבְרָה וּסְמִיךְ עֲלוֹי.
Traduction
R. Zeira demanda puisqu’un cheveu attaché constitue une unité interdite, est-ce qu’en cas d’un cheveu attaché à un autre, on le considérera comme double et douteux, ou comme simple et interdit? De même, en parlant de 2 cheveux, les suppose-t-on isolés ou chacun double? et de même pour trois? R. Juda répond: la femme menstruée qui se rend au bain légal a soin de nouer ses cheveux ensemble par un lien lâche, comme on tord la queue d’un cheval lorsqu’on lui fait passer un cour d’eau; l’on peut être certain que ce procédé suffit et obvie à tout.
Pnei Moshe non traduit
קשר נימא לחבירתה. מהו ופשיט לה דהיינו הך כדאמרן דאם לאחת היא קשורה היא אחת חשובה ואם לשתים שתים הן וספק אם חוצצות או לא ואם לשלש שלש הן ואינן חוצצת:
זו שיורדת לטבול לנדתה. ורוצה שלא תתפזר שערה אנה ואנה בשעת טבילה קושרת שערה בשער של זנב הסוס לעוברה כלומר בשעה שעוברת לטבול. וסמיך עלי יכולה היא לסמוך עלי שאין כאן חציצה דשער בשער לא מיהדק:
כָּהֲנָא שָׁאַל לְרַב. מָהוּ מֵיפַק בְּאִילֵּין תִּיכַּייָא. אֲמַר לוֹן. כֵּן אָֽמְרִין. אָסוּר לוֹ לְאָדָם לָצֵאת בְּהֶמְייָנֵי. רַב הוּנָא הוֹרִי לְאִיתְּתֵיהּ דְּרֵישׁ גָּלוּתָא מִיתַּן לִיבְרָה דִדְהָבָא עַל קַפִּילִּיטָהּ. רִבִּי יוֹחָנָן הוֹרִי לְאִילֵּין דְּבֵית כּוֹן תְּמִינָא טַלְייָה דְמַרְגָּלִיתָא עַל פַּרְגָּזְתָּא. אָמַר רִבִּי אִילָא. כָּל הַמְחוּבָּר לִכְסוּת הֲרֵי הוּא כִּכְסוּת. וְתַנִּינָן. יוֹצֵא הוּא בְזוֹגִּין שֶׁבִּכְסוּתוֹ וְאֵינוֹ יוֹצֵא בְזוֹגִּין שֶׁבְּצַוָּארוֹ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. בֵּין אֵילּוּ בֵּין אֵילּוּ מְקַבְּלִין טוּמְאָה. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. בֵּין אֵילּוּ בֵּין אֵילּוּ אֵין מְקַבְּלִין טוּמְאָה. מָאן דָּמַר. בֵּין אֵילּוּ בֵּין אֵילּוּ מְקַבְּלִין טוּמְאָה. בְּשֶׁעָשָׂה לָהֶן מֶמְבּוֹלֵי. וּמָאן דָּמַר. בֵּין אֵילּוּ בֵּין אֵילּוּ אֵין מְקַבְּלִין טוּמְאָה. בְּשֶׁלֹּא עָשָׂה לָהֶן אֶמְבּוֹלֵי. וְאֲפִילוּ עָשָׂה לָהֶן אֶמְבּוֹלֵי יְהוּ טְהוֹרִין. וְלֹא כֵן אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בְּזוֹגִּין שֶׁבָּעֲרִיסָה. תְּרֵין אֲמוֹרִין. חַד אָמַר. מוֹלִיךְ וּמֵבִיא וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַשְׁמִיעַ אֶת הַקּוֹל. וְחָרָנָה אָמַר. אִם הִשְׁמִיעַ אֶת הַקּוֹל אָסוּר. וְאִם לָאו מוּתָּר. תַּמָּן. אִם אֵינָן עֲשׂוּיִין לְהַשְׁמִיעַ אֶת הַקּוֹל בַּשַּׁבָּת עֲשׂוּיִין הֵן לְהַשְׁמִיעַ אֶת הַקּוֹל בַּחוֹל. בְּרַם הָכָא. אִם אֵין עֲשׂוּיִין לְהַשְׁמִיעַ הַקּוֹל לֹא בַחוֹל וְלֹא בַשַּׁבָּת מִפְּנֵי מֶה עָשָׂה לָהֶן אֶמְבּוֹלָי.
Traduction
Cahana demanda à Rav s’il est permis le samedi de sortir avec une chaîne composée d’anneau de fil? -Non, répondit-il, puisque les sages ont aussi défendu de sortir en portant une ceinture. R. Houna avait appris à la femme du chef de la captivité qu’elle pouvait mettre du brocard d’or au-dessus de sa coiffure (capilatio). R. Yohanan apprit aux femmes de la maison d’Aboun, à Témina, qu’elles pouvaient porter des perles sur leur étoffe de soie nommée Paragazda (toilette brillante). R. Ila dit: tout ce qui est adhérent au vêtement en fait partie et ne constitue pas de charge. Aussi est-il dit (226)Tossefta à ce, ch. 6.: on peut sortir avec des clochettes cousues au vêtement, non avec celles que l’on porterait au cou. Selon une version, ces 2 genres de clochettes sont susceptibles de devenir impures, à titre d’ornement; selon une autre version, elles n’en sont pas susceptibles. La 1re version parle du cas où il y a un battant (faisant sonner); la 2e parle du cas où il n’y en a pas. Mais la clochette ne devrait-elle pas rester pure, même munie du battant? R. Abahou n’a-t-il pas dit, selon Simon b. Aba au nom de R. Yohanan, qu’il y a 2 avis divers au sujet des clochettes suspendues au berceau d’enfant: selon l’un, on peut transporter ce berceau de côté et d’autre, en ayant soin de ne pas faire sonner la clochette; l’autre interdit ce déplacement, du moment que l’on a fait retentir la sonnette avant le samedi, et c’est permis au cas contraire; pourquoi donc le battant influe-t-il sur la valeur de l’objet, entraînant la propagation de l’impur? C’est que, fut-il répondu, pour le berceau, la clochette ne doit certes pas résonner le samedi, mais elle a été faite dans ce but aux jours ordinaires de la semaine; tandis qu’ici, pour la clochette des vêtements, il va sans dire que le battant a pour but de se faire entendre, aussi bien en semaine qu’au samedi (il constitue donc en ce cas, une valeur intrinsèque, et devient susceptible d’impureté).
Pnei Moshe non traduit
תיכייא. תיכי הן כמו שרשרות של חוטין אם מותר לצאת בהן בשבת אמר לון ומה שאלה הוא זו וכי כן אנן אמרין אסור לו לאדם לצאת בהמיינו בשבת שג''כ עשוי כמין שרשרות קבועות זו בזו בתמיה:
מיתן ליבדה דדהבא. ליתן מטפחת של זהב על קפיליטה. כיפה קטנה שלה ליבדה היא מטפחת דוגמתו בפ' היה קורא בהלכה ד' איתעביד זבן לבדים למיינוקא. קפיליטה היא לשון לעז ממש כובע קטנה קורין קפיליטה:
לאילין דבית בון מיתנא טלייה דמרגלית'. כמין מטלית שביצה במרגלי' על פרגזתא שלה הוא הפרגוד בלשון משנה בפ''ג דשקלים לא בפרגוד חפות. כתונת הפסים תרגום יהונתן פרגוד מצוייר וטעמא שהתירו להן לצאת בכך מפני שאין דרכן של החשובים כמו אלו להסירן ולהראות חשיבותן להתפאר והלכך לא חיישינן דלמא שלפא ומחויא לחבירתה:
כל המחובר לכסות הרי הוא ככסות. עצמו ויוצא בכך בדרך מלבוש:
ותנינן. הכי בתוספתא פ''ו יוצא הוא בזוגין המקשקשין ומחוברין בכסותו אבל לא בזוגין הקבועין בחוט שסביב צוארו:
אית תניי תני בין אלו ובין אלו מקבלין טומאה. דהוו כלי ואיכא דתני ששניהן אינן מקבלין טומאה וה''ג נמי בתוספתא וקאמר הש''ס דלא פליגי דמ''ד שמקבלין טומאה בשעשה להן אמבולי הוא העינבל המשמיע את הקול בטדי''ל בלע''ז דהעינבל משויא ליה כלי ומ''ד אינן מקבלין טומאה בלית להן אמבולי:
ואפילו וכו'. כלומר והא משכחת לה שאינו משמיע את הקול כדלקמן וא''כ ואפי' יש להן אמבולי יהו טהורין דהא ולא כן א''ר אבהו בשם ר' יוחנן בזוגין שבעריסה של תינוק שעשויין להשמיע את הקול כדי שישמע התינוק וישן. פליגי בה תרין אמוראין אם מותר להעביר העריסה עם הזיגין ממקום למקום בשבת דחד אמר מוליך ומביא ממקום למקום ובלבד שיסתום בתוך הזוג שלא ישמיע קול ואחרינא אמר דלא סגי במה שעושה עכשיו שלא ישמיע את הקול אלא אם כבר השמיע את הקול פעם אחת אסור להעבירו בשבת דשמא לא יסתום היטב. ואם לאו שעדיין לא השתמשו בו להשמיע קול מותר. אי נמי דהאי מאן דאמר לקולא קאמר דאין צריך שיעשה שלא ישמיע קול אלא יזהר בכך ואם השמיע קול הוא דאסור ואם לאו מותר אף על פי שלא עשה איזה תחבולה לכך. אלמא דמיהת לכ''ע אין האמבולי שבתוכו כלום דהכל במשמיע הקול תליא מילתא וא''כ אפילו עשה להם אמבולי יהו טהורין:
תמן וכו'. כלומר דמשני דתמן הכל לענין אם מעבירו בשבת או לא הוא דקאמר. ואם אינן עשויין להשמיע קול בשבת הא מיהת עשויין הן להשמיע קול בחול. דכשיש להן אמבולי ודאי לכך הוא דעשוין ובשבת הוא דפליגי אם צריך לעשות תחבולה לכך או לאו אבל הכא לענין אם הוי כלי לענין טומאה או לא על כרחך כשעשה להן אמבולי נגמר הכלי דלכך הוא עשוי. דאם לא להשמיע את הקול לעולם מפני מה עשה להן האמבולי ולפיכך האמבולי משויא להו כלי לענין טומאה:
לֹא בַטּוֹטֶפֶת. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה. קוּבְּטִירָה. דָּבָר שֶׁהוּא נוֹתֵן בִּמְקוֹם הַטּוֹטֶפֶת. וְלֹא בַסַּנְבּוּטִין. צוֹבְעִין תּוֹתְבָן. לֹא בַכָּבוּל. סֻכּוּסָה. תַּנֵּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר מַתִּיר. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם כָּהֲנָא. אַתְיָא דְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר כְּרִבִּי. כְּמַה דְרִבִּי אָמַר. דָּבָר שֶׁהוּא טָמוּן מוּתָּר. כֵּן רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אָמַר. דָּבָר שֶׁהוּא טָמוּן מוּתָּר.
Traduction
Ni avec un bandeau frontal'', est-il dit. Selon R. Aboun b. Hiya, c’est une sorte de diadème (caputium) que l’on met au sommet du front; ''ni avec des bandelettes'', ou morceaux d’étoffes coloriées. Le terme suivant désigne la bande de laie sous la plaque d’ornement (227)Ainsi l'explique le Qorban 'Eda. Selon J. Lévy: coiffure.. On a enseigné que R. Simon b. Eliézer en permet l’usage. Cet avis, dit R. Aha au nom de Cahana, est conforme à celui de Rabbi; et ils autorisent tous deux ce qui est caché sous une étoffe.
Pnei Moshe non traduit
לא בטוטפת. מפרש ר' בון שהיא קיבטירה שמשימה בראש ובמקום הסמוך למצחה ולכך קרי טוטפת דבר שהוא נותן במקום הטוטפת שהיא למעלה מן המצח:
ולא בסנבוטין. אלו חוטין הצובעים תותבן שיושבין על הטוטפת:
לא בכבול. היא סכוסה הנתון תחת הטוטפת ומסכך למקום שעל המצח והטוטפת נתונה עליה:
תני רשב''א מתיר בכבול זה והכי תני בתוספתא פ''ה כלל אמר ר' שמעון בן אלעזר כל נוי שלמטה משערה יוצאין בו למעלה משערה אין יוצאין בו:
אתיא דרשב''א כרבי. דרבי נמי ס''ל דבר שהוא טמון מותר לצאת בו דלא חיישינן שמא תגלה שערה ותטלנו:
תַּכְשִׁיטִין לָמָּה הֵן אֲסוּרִין. אָמַר רִבִּי בָּא. עַל יְדֵי שֶׁהַנָּשִׁים שַׁחְצָנִיּוֹת וְהִיא מַתִּרָתָן לְהַרָאוֹתָן לַחֲבֵירָתָהּ וְהִיא שְׁכֵיחָה וּמְהַלֶּכֶת בָּהֶן אַרְבַּע אַמּוֹת.
Traduction
Pourquoi le port des ornements est-il interdit? C’est que, dit R. Aba, les femmes étant vaniteuses pourraient détacher ces ornements pour mieux les montrer à leurs compagnes, puis par oubli porter l’objet sur la voie publique par un espace de 4 coudées,
Pnei Moshe non traduit
תכשיטין. של אשה למה אסרו חכמים לו לאו משאוי חשיבי:
ע''י שהנשים שחצניות מתפארות הן ליוהרא. והיא מתרת אותן להראות לחברתה וחיישינן שהיא שוכחת ומהלכת כשכן בידה ד' אמות בר''ה:
Shabbath
Daf 34a
תַּנֵּי רִבִּי חֲלַפְתַּא בֶּן שָׁאוּל. תַּכְשִׁיטִין אָסוּר לְשַׁלְּחָן. אָמַר רִבִּי מִינָא. לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא לְשַׁלְּחָן. הָא לְלֹבְשָׁן מוּתָּר. תַּנֵּי. מְטַלְטְלִין אֶת הַשּׂוֹפָר לְהַשְׁקוֹת בּוֹ אֶת הַתִּינוֹק. וְאֶת הַפִּינַקְס וְאֶת הַקַּרְקָּשׁ וְאֶת הַמִּרְאֶה 34a לְכַסּוֹת בָּהֶן אֶת הַכֵּלִים. אָמַר רִבִּי בּוּן. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן שֶׁאָסוּר לְלוֹבְשָׁן. דְּתַנִּינָן. כָּל שֶׁנֵּיאוֹתִין בּוֹ בְיוֹם טוֹב מְשַׁלְּחִין אוֹתָן׃ אִם אוֹמֵר אַתְּ שֶׁמּוּתָּר לְלוֹבְשָׁן יְהֵא מוֹתָּר לְשַׁלְּחָן. וּמַה הָדָא דְתַנֵּי. מְטַלְטְלִין אֶת הַשּׂוֹפָר לְהַשְׁקוֹת בּוֹ אֶת הַתִּינוֹק. וְאֶת הַקַּרְקָּשׁ וְאֶת הַמִּרְאֶה לְכַסּוֹת בָּהֶן אֶת הַכֵּלִים. בְּשֶׁיֵּשׁ עֲלֵיהֶן תּוֹאַר כֶּלִי. עַד כְּדוֹן תַּכְשִׁיטִין שֶׁלְּזָהָב. וַאֲפִילוּ תַּכְשִׁיטִין שֶׁלְּכֶסֶף. אָֽמְרִין בְשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה. אָסוּר. אָֽמְרִין בְשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה. מוֹתָּר. אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה. אֲנָא יְדַע רֵישָׁא וְסֵיפָא. טַלְייָן דַּקִּיקִין הַוְייָן מִתְרַבְּייָן בְּדָֽרְתֵיהּ דְּרִבִּי יִרְמְיָה. אֲתָא וְשָׁאַל לָרִבִּי זְעִירָא. אֲמַר לֵיהּ. לָא תִיסוֹר וְלֹא תִישְׁרֵי.
Traduction
R. Halafta b. Saul dit qu’il est défendu de les envoyer au dehors (228)Jér., (Betsa 1, 12) ( 61a).. Toutefois, ajoute R. Mena, il est seulement défendu de les envoyer, mais il est permis de les revêtir. On a enseigné (229)Tossefta à ce, ch. 14.: on peut déplacer la corne du Shofar pour y donner à boire à l’enfant, ou une planche, ou un hochet, ou un miroir, s’il s’agit d’en user pour recouvrir des objets (c’est analogue à l’action de se revêtir). -Quoi, dit R. Aboun, notre Mishna ne dit-elle pas au contraire qu’il est défendu de les revêtir? Ainsi, l’on a enseigné (230)(Betsa 1, 10).: tout ce dont il est permis de jouir aux jours de fête, peut aussi être envoyé ce jour là; et comment R. Aboun peut-il signaler l’interdit, puisqu’il résulte au contraire de l’enseignement précité qu’on peut transporter parfois des objets interdits en principe? C’est qu’en ce dernier cas, fut-il répondu, il s’agit d’objets ayant une forme ébauchée d’ustensiles utiles (pour cette cause seule, c’est permis). On sait maintenant le motif de l’interdit pour les ornements d’or (de grande valeur); quelle est la règle pour ceux d’argent? Les uns disent au nom de R. Jérémie que c’est défendu; d’autres au nom du même le permettent. Je sais, dit R. Hiskia, le commencement et la fin de cette relation (le cas interdit et le ca spermis): comme des petites filles, ayant des ornements d’argent, étaient élevées chez R. Jérémie, il alla consulter à ce sujet R. Zeira, qui lui dit de ne pas défendre ce transport (les laisser faire sans préméditation), mais ne pas le permettre en principe.
Pnei Moshe non traduit
תכשיטין אסור לשלחן. ביום טוב לפי שאין הכל ראויין לכך והוא הוצאה שלא לצורך. וגרסינן להא לקמן בסוף פרק קמא דביצה:
לא אמרו אלא לשלחן. הוא דאסור הא ללובשן מותר לצאת בהן ולא גזרינן י''ט אטו שבת:
תני. בתוספתא פי''ד מטלטלין את השופר בשבת להשקות בו את התינוק:
ואת הקרקש. הוא כלי שמקרקשין בו להשמיע את הקול. בברכות פ' הרואה הוה מקרקש ליה בת רב חסדא אמגוזי בלקני והרבה דומיהן. וכן את המראה כדי לכסות בהן את הכלים שהוא צריך לכסותן:
אמר ר' בון וכו'. על דברי ר' מנא קאי דמדייק מברייתא דר' חלפתא דמותר ללובשן וכי מתני' אמרה כן דאדרבה ש''מ דאסור ללובשן אפילו בי''ט דהא תנינן כל שניאותין וכו' ואם אומר את שמותר ללובשן א''כ יהא מותר לשלחן:
ומה הדא דתני וכו'. ומ''ט דשרי לטלטל את אלו הרי אינן ראוין למלאכתן דאין מסתכלין במראה בשבת וכן באינך אסורין להשתמש בהן למה שהן עשויין וא''כ מוקצין נינהו:
בשיש עליהן תואר כלי. כלו' תואר כלי של כיסוי וא''כ ראויין מתחלה לכך וקמ''ל דאע''פ שעיקר מלאכתן לאיסור הוא מ''מ כשיש להן תואר כלי לכסות מכסין בהן:
עד כדון תכשיטין של זהב. שאסור לשלחן בי''ט שאין הכל ראויין להשתמש בהן ואם אפי' תכשיטין של כסף אסור:
אמרין וכו'. אית דאמרי בשמיה אסור וא''ד מותר:
אנא ידע רישא וסיפא. ראש הדבר של מעשה דלקמיה וסוף הדבר היאך השיב להן דטליין קטנים היו רגילין להתגדל בצד שער חצירו של ר' ירמיה והן שאלו ממנו ובא ושאל לר''ז וא''ל לא תאסור להן ולא תישרי בהדיא יעשו מה שיעשו והואיל ור' ירמיה היה מסופק בדבר לפיכך יש שהבינו ממנו שאסר ויש שהבינו שהתיר:
אֵין רוֹאִין בַּמִּרְאֶה בַשַּׁבָּת. אִם הָֽיְתָה קְבוּעָה בַכּוֹתֶל. רִבִּי מַתִּיר. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי בָּא. טַעֲמֵיהּ דְּהָדֵין דְּאָסַר. פְּעָמִים שֶׁהִיא רוֹאָה נֵימָא אַחַת לְבָנָה וְהִיא תוֹלְשָׁתָהּ וְהִיא בָאָה לִידֵי חִייוּב חַטָּאת. וְהָאִישׁ אֲפִילוּ בַחוֹל אָסוּר. שֶׁאֵינוֹ דֶרֶךְ כָּבוֹד. שְׁלֹשָׁה דְבָרִים הִתִּירוּ לְבֵית רִבִּי. שֶׁיְּהוּ רוֹאִין בַּמִּרְאֶה. וְשֶׁיְּהוּ מְסַפְּרִין קוֹמֵי. וְשֶׁיְּהוּ מְלַמְּדִין אֶת בְּנֵיהֶן יְווָנִית. שֶׁהָיוּ זְקוּקִין לַמַּלְכוּת. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מוּתָּר אָדָם לְלַמֵּד אֶת בִּתּוֹ יְווָנִית. מִפְּנֵי שֶׁהוּא תַכְשִׁיט לָהּ. שָׁמַע שִׁמְעוֹן בַּר בָּא וְאָמַר. בְּגִין דְּרִבִּי אַבָּהוּ בָעֵי מַלְפָּה בְנָתֵיהּ יְווָנִית הוּא תָלֵי לָהּ בְּרִבִּי יוֹחָנָן. שָׁמַע רִבִּי אַבָּהוּ וְמַר. יָבֹא עָלַי אִם לֹא שְׁמַעְתִּיהָ מִן רִבִּי יוֹחָנָן.
Traduction
– On ne doit pas le samedi se regarder au miroir, fut-il encastré dans le mur; c’est permis selon Rabbi et interdit selon les autres sages. R. Aha dit au nom de R. Aba: celui qui l’interdit a pour motif qu’en se regardant, la femme pourrait voir sur sa tête un cheveu blanc, et par oubli elle l’arracherait ce jour, ce qui est une faute grave, punissable d’un sacrifice de péché. Quant à l’homme, il doit s’en abstenir même en semaine, comme peu digne. On a permis 3 choses dans l’école de Rabbi (231)''B. Sota 49b; Jér., (Avoda Zara 2, 2) ( 41a); cf. Graetz, t. 4, 2e édit., n° 24, p. 487.'': de se regarder au miroir, de se raser en se plaçant devant le miroir, et d’apprendre même aux fils à parler grec, en raison de leur service officiel à la cour, qui exige une tenue très convenable. R. Abahou dit au nom de R. Yohanan (232)''(Pea 1, 1); et (Sota 9, 16), fin ( 24c).'': il est permis à l’homme d’enseigner le grec à sa fille, parce que pour elle le langage pur est un ornement. Simon b. Aba, ne partageant pas cet avis, dit: c’est parce que R. Abahou veut faire enseigner le grec à sa fille qu’il fait remonter cette autorisation à R. Yohanan. -Je jure bien, répliqua R. Abahou, l’avoir entendu dire par R. Yohanan.
Pnei Moshe non traduit
אין רואין במראה בשבת. תוספתא שם בתר האי דלעיל:
פעמים שהיא רואה נימא אחת לבנה וכו'. כשהיא קבועה בכותל אדהכי והכי מידכרה:
שאינה דרך כבוד. לאיש לתלוש הלבינות מתוך השחורות לפיכך אפי' בחול לא יסתכל במראה:
שלשה דברים התירו וכו' ושיהו מסתפרין קומוי. שער שלפני ראשם:
מפני שהיא תכשיט לה לשבח ולתפארת. ועיקר הטעם שאסרו ללמד יונית מפני המסירת היא כדאמר בהאי תלמודא סוף פ' בתרא דסוטה שלא ירגיל ע''י כך לחצר המלך וימסור ובאשה ליכא חשש דמסורת:
בגין דר' אבהו. חפץ הוא ללמד בתו יונית תולה הדבר בשם ר' יוחנן שמע ר' אבהו ואמר יבא עלי אם לא שמעתיה בפירוש מר' יוחנן. גי' זו עקרית ולא כדגריס בפ''ק דפיאה ובסוטה שם:
תַּנֵּי. אֵין יוֹצְאִין בְּאִיסְטֶמָּא. שְׁלֹשָׁה דְבָרִים נֶאֱמְרוּ בְאִיסְטֶמָּא. אֵין בָּהּ מִשּׁוּם כִּלְאַיִם. וְאֵינָהּ מְטַמְאָה בִנְגָעִים. וְאֵין יוֹצְאִין בָּהּ בַּשַּׁבָּת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר. אַף אֵין בָּהּ מִשּׁוּם עֲטָרָה לָכָּלּוֹת.
Traduction
On a enseigné que l’on ne doit pas sortir (le samedi) en portant le diadème, stemma. Trois avis ont été émis au sujet de ce diadème: on ne lui applique pas l’interdit du Kilayim (ce n’est pas un mélange tissé (233)Le comment. Remarque qu'il s'agit de feltre (mot roman, pour: feutre)., interdit); il n’est pas susceptible d’impureté de la lèpre des étoffes (n’étant pas composé comme un vêtement); enfin, le samedi, on ne peut pas le porter en sortant (n’étant pas assez adhérent à la tête pour éviter toute crainte de déplacement). R. Simon b. Eliézer y ajoute qu’il ne peut pas servir de couronne aux mariées.
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא פ''ה:
באיסטמא. היא כמו מצנפת קטנה וקצרה שהאשה מכסה בה שערות הקטנות היוצאין מתחת קליעות שערה שקשרה:
אין בה משום כלאים. שהיא עשויה מלבדין ואינה טוויה:
ואין מיטמאין בנגעים. דבגד כתיב והאי לאו בגד מיקרי:
אף אין בה משום עטרה לכלות. שגזרו בפולמוס של טיטוס כדתנן בפרק בתרא דסוטה והאי לא חשיבה הוא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source