משנה: וּבַמָּה אֵינָהּ יוֹצְאָה. לֹא יֵצֵא גָמָל בַּמְּטוּטֶלֶת לֹא עָקוּד וְלֹא רָגוּל וְכֵן שְׁאָר כָּל הַבְּהֵמוֹת. לֹא יִקְשׁוֹר גְּמַלִּים זֶה בָזֶה וְיִמְשׁוֹךְ. אֲבָל מַכְנִיס חֲבָלִים לְתוֹךְ יָדוֹ וְיִמְשׁוֹךְ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִכְרוֹךְ:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ולא בסולם שבצוארו. כשיש לו מכה עושין כעין סולם מן עצים בצוארו שלא יחזור ראשו לחכך וישחית החבורה:
מתני' בזמן שאינה קשורה לו מע''ש. וכדאמרינן לעיל דדוקא בקשור' לו מע''ש והא דהדר תני לה הכא אע''ג דשמעינן לה מרישא הא קמ''ל דאין קושרין איתו בשבת כדאמר הכא לעיל בהלכה ב' ומפני שא''א לו לקושרן דהוי כמשתמש בצדדי בהמה בשבת:
ולא בזוג. פעמון שתולין בבהמה כדי שישמע קולי במרוצתה ואע''פ שהוא פקוק במוכין שלא ישמע העינבל קול אפ''ה אסור שנראה כמי שמוליכה לשוק למכור:
ולא ברציעה שברגלו. בהמה שפסיעותיה קצרות ומכה רגליה זו בז' עושין לה כמין טבעות של עקלים או רצועית עבות וקושרין אותה במקום שמנקשות רגליה זו בזו:
אין התרנגולים יוצאין בחוטין. שעושין להן לסימן שלא יתחלפו באחרים:
ולא ברצועה שברגליהן. שקושרין רגליהן ברצועה קצרה שלא ידלגו וישברו את הכלים:
בעגלים שתחת האליה שלהן. יש כבשים במדינות האלו שהאליה שלהן רחבה ושמינה הרבה ועושין להן עגלה קטנה שהאליה מונחת עליה כדי שלא יתחככו על הארץ ותלקה העור שלה:
חנונות. עץ יש בכרכי הים ויחנון שמו ומשימין אותו בחוטמין שלהן כדי שיתעטשו ויפלו התולעים שבמוחן והזכרים אינן צריכין לכך מפני שמנגחין זה עם זה ונופלין התולעים מעצמן:
בגימון. הוא כמין עול קטן שמשימין על העגל להתלמד לחרישה לכשיתגדל:
ולא פרה בעור הקופד. הוא שרץ שמלא קוצין כמין מחטין ומשימין עור הזה בדדיה של פרה שלא ינקו השרצים והנחשים ממנה כשהיא ישנה:
ולא ברצועה שבין קרניה. בין שהיא עשוי לנוי בין לשמר. וטעמא של אלו דמחזי כמשוי ועוד דלמא נפיל ואתי לאתוי:
פרתו וכו'. אמרינן בגמרא דלא שלו היתה אלא של שכנתו ומתוך שלא מיחה בה נקראת על שמו:
מתני' לא יצא הגמל במטולטלת. היא מטלית שתולין בה. ומפרש בגמרא שהיא עשויה כמין כיפה ונותנין אותה בין החטוטרת שלו בין גופו שהיא לצד זנבו להשוות ויהא נוח להשים או לישב עליו ואם המטולטלת קשורה בחטוטרתו ובזנבו מותר לצאת בו:
לא עקוד. שקושרין ידו על זרועו וזהו עקוד יד:
לא יקשור גמלים זה בזה וימשוך. אותן בשבת משום שנראה כמי שמוליכין לשוק ולמכרן:
אבל מכניס. הוא החבלים לתוך ידו והוא שלא יצא חבל מתוך ידו טפח דנראה כמי שרוצה לישא את החבל וכן צריך שיהיה החבל שיוצא ממקום הקשור בבהמה עד ידו גבוה מן הארץ טפח או יותר שלא יהיה נראה כנגרר על הארץ:
ובלבד שלא יכרוך. האי דינא לאו משום שבת בלחוד הוא דמיתני אלא שאם יש שם חבלים מקצתן מצמר ומקצתן מפשתן צריך שיהא נזהר שלא יכרוך אותן סביבות ידיו שלא יתחמם מהכלאים וקסבר האי תנא דדבר שאינו מתכוין אסור:
ולא רגול. שקושרין רגל אחד שלו או הרגל עם היד כעקידת יצחק בן אברהם וכן שאר כל הבהמה לא תצא בכך:
רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עִזִּים יוֹצְאוֹת צְרוּרוֹת לְיַיבֵּשׁ אֲבָל לֹא לֶחָלָב: תַּנֵּי. רִבִּי יְהוּדָה בֶּן בַּתִירָה אוֹמֵר. בֵּין לְיַיבֵּשׁ בֵּין לֶחָלָב אָסוּר. יְאוּת אָמַר רִבִּי יְהוּדָה בֶּן בַּתִירָה. 32a וּמַה טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִן. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בָּא בָשֵׁם רַב יְהוּדַה. רִבִּי יוֹחָנָן מַטֵּי בָּהּ בְשֵׁם רַב. הֲלָכָה כְדִבְרֵי מִי שֶׁהוּא אוֹמֵר. בֵּין לְיַיבֵּשׁ בֵּין לֶחָלָב אָסוּר מִשׁוּם מִי מִיפִיס.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
יאות אמר ר' יהודה בן בתירה. כדמפרש טעמא לקמיה ומה טעמון דרבנן דמחלקי ומתירין אם הוא לייבש:
משום מי מפיס. מי מטיל גורל ומבחין אם עשוי לייבש או לחלב והלכך תרווייהו אסור:
הלכה: וּבַמָּה אֵינָהּ יוֹצְאָה. לֹא יֵצֵא גָמָל בַּמְּטוּטֶלֶת. כְּהָדָא כֵיפְה דְהִיא מַשְׁוִיָּא גַבִּינְתָא. עָקוּד. בְּיָדוֹ אַחַת. רָגוּל. בִּשְׁתֵּי רַגְלָיו.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' לא יצא הגמל במטולטלת. ומפרש למאי היא עשויה:
כהדא כיפה דהיא משויא גבינתא. כדפרישית במתניתין וגבינתא היא החטוטרת שעל גבו:
עקוד. אם הוא בידו אחת נקרא עקוד והוא קשור על זרועו כדפרישית במתניתין שלפעמים עושין כך לגמל:
לֹא יִקְשׁוֹר גְּמַלִּים זֶה בָזֶה וְיִמְשׁוֹךְ. אָמַר רִבִּי בָּא. מִפְּנֵי הַחֲשָׁד. שֶׁלֹּא יְהוּ אוֹמְרִים. אִישׁ פְּלוֹנִי יָצָא לָעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ בַּשַׁבָּת. אַסִּי אָמַר. לְכִלְאַיִם נִצְרְכָה. רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל אָמַר. מִיָּדוֹ אָסוּר וּמִצַּוָּאר בְּהֵמַה מוּתָּר. שֶׁאֵין לִבְהֵמָה כָּרוּךְ אֶל צַוָּאר בְּהֵמָה אָסוּר. מְשׁוּלְשָׁל מִצַּוָּאר בְּהֵמַה מוּתָּר. רַב הוּנָא וְרַב יְהוּדָה תְּרֵיהוֹן בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. חַד אָמַר. מִיָּדוֹ אָסוּר וּמִצַּוָּאר בְּהֵמַה מוּתָּר. וְחוֹרָנָה מַחֲלִף. מָאן דָּמַר. מִיָּדוֹ אָסוּר. מִשּׁוּם מַשּׂוּי בַשַּׁבָּת. וּמִצַּוָּאר בְּהֵמַה מוּתָּר. שֶׁאֵין לִבְהֵמָה מַשּׂוּי בַשַּׁבָּת. וּמָאן דָּמַר מִיָּדוֹ מוּתָּר. מִפְּנֵי שֶׁאֵיפְשָׁר. וּמִצַּוָּאר בְּהֵמַה אָסוּר. שֶׁהוּא מְצוֶּה עַל שְׁבִיתַת בְּהֶמְתּוֹ כָּמוֹהוּ. שֶׁנֶּאֱמַר לְמַ֣עַן יָנ֗וּחַ שֽׁוֹרְךָ֙ וַֽחֲמוֹרֶךָ כָּמֽוֹךָ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שאין לבהמה כמו וכו'. הוא כדקאמר לקמן שאין לבהמה משוי בשבת כלו' שאין זה נקרא משוי לבהמה בשבת אבל לאדם משאוי כל דהו משאוי הוא והרי אם החבל יוצא מידו כשיעור שאמרו בהוצאת חבל נראה כנושא משאוי הוא:
כרוך. אם החבל כרוך על צואר הבהמה אסור דנראה שכורכה עליה למשאוי ואם מטולטל הוא מצואר בהמה ותלוי למטה מותר דזה לא נקרא משאוי:
חד אמר מידו אסור וכו' מ''ד מיד אסור וכו' כדלעיל. ומ''ד אחרינא דמחליף וס''ל מידו מותר מפני שאי אפשר שלא יצא מעט חבל מתוך ידו ומצואר בהמה אסור דס''ל דהוי כמשוי ואדם מצווה הוא על שביתת בהמתו וכו':
לכלאים נצרכה. אהא דקתני ובלבד שלא יכרוך קאי וכדפרישית במתני':
מידו. אם החבל יוצא מידו אסור ואם מצואר בהמה מותר:
מפני החשד. לא ימשוך אותן כשהן קשורין זה בזה:
שלא יהו אומרים וכו'. כדפרישית במתני' שזה נראה כמוליכין למלאכתו לסחור בהן:
תַּנֵּי. טֶפַח מִיָּדוֹ לְצַוָּאר בְּהֵמָה אָסוּר. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. מִיָּדוֹ אָסוּר וּמִצַּוָּאר בְּהֵמָה אָסוּר. טֶפַח מִיָּדוֹ לְצַוָּאר בְּהֵמָה אָסוּר. וְאֵי זוֹ הִיא שֶׁהוּא מוּתָּר. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בַּר מַרְייָא. מָאן דַּעֲבִיד טַבָּאוּת נְגִיד לָהּ בְּהָדֵין סוּסְיָא סַרָקַייָא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תני. בברייתא אם האבל הוא טפת סמוך לארץ מידו לצואר בהמה אסור. א''נ אם הוא כל כך בין ידו לצואר בהמה אסור והיינו דמתמה ר' זעירא וקאמר מידו אסור ומצואר בהמה אסור כלו' להאי מ''ד מידו אסור ולהאי מ''ד מצואר בהמה אסור וכן טפת מידו לצואר הבהמה אסור וא''כ איזה היא שהוא מותר:
מאן דעביד טבאות. מי שרוצה לעשות על צד היותר טוב ולצאת י''ח לכל הני אמוראי דפליגי בהא:
נגיד לה. לבהמה בידו. א''נ שהוא נותר לה בקולו ונמשכת אחריו:
כהדין סוסיא סרקיא. של הישמעאלים שהן מלומדין בכך להיות נמשכין אחר קול הבעלים:
משנה: אֵין חֲמוֹר יוֹצֵא בַּמַּרְדַּעַת בִּזְמַן שֶׁאֵינָהּ קְשׁוּרָה לוֹ וְלֹא בַזוּג אַף עַל פִּי שֶׁהוּא פָקוּק וְלֹא בְסוּלָּם שֶׁבְּצַוָּארוֹ וְלֹא בִרְצוּעָה שֶׁבְּרַגְלוֹ. אֵין הַתַּרְנְגוֹלִין יוֹצְאִין בְּחוּטִין וְלֹא בִרְצוּעוֹת שֶׁבְּרַגְלֵיהֶן. וְאֵין הַזְּכָרִים יוֹצְאִין בַּעֲגָלָה שֶׁתַּחַת הָאַלְיָה שֶׁלָּהֶן וְאֵין הָֽרְחֵלִים יוֹצְאוֹת חֲנוּנוֹת וְאֵין הָעֵגֶל יוֹצֵא בַגִּימוּן וְלֹא פָרָה בְּעוֹר הַקּוּפָּד וְלֹא בִרְצוּעָה שֶׁבֵּין קַרְנֶיהָ. פָּרָתוֹ שֶׁל רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה הָֽיְתָה יוֹצְאָה בִרְצוּעָה שֶׁבֵּין קַרְנֶיהָ שֶׁלֹּא בִרְצוֹן חֲכָמִים:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ולא בסולם שבצוארו. כשיש לו מכה עושין כעין סולם מן עצים בצוארו שלא יחזור ראשו לחכך וישחית החבורה:
מתני' בזמן שאינה קשורה לו מע''ש. וכדאמרינן לעיל דדוקא בקשור' לו מע''ש והא דהדר תני לה הכא אע''ג דשמעינן לה מרישא הא קמ''ל דאין קושרין איתו בשבת כדאמר הכא לעיל בהלכה ב' ומפני שא''א לו לקושרן דהוי כמשתמש בצדדי בהמה בשבת:
ולא בזוג. פעמון שתולין בבהמה כדי שישמע קולי במרוצתה ואע''פ שהוא פקוק במוכין שלא ישמע העינבל קול אפ''ה אסור שנראה כמי שמוליכה לשוק למכור:
ולא ברציעה שברגלו. בהמה שפסיעותיה קצרות ומכה רגליה זו בז' עושין לה כמין טבעות של עקלים או רצועית עבות וקושרין אותה במקום שמנקשות רגליה זו בזו:
אין התרנגולים יוצאין בחוטין. שעושין להן לסימן שלא יתחלפו באחרים:
ולא ברצועה שברגליהן. שקושרין רגליהן ברצועה קצרה שלא ידלגו וישברו את הכלים:
בעגלים שתחת האליה שלהן. יש כבשים במדינות האלו שהאליה שלהן רחבה ושמינה הרבה ועושין להן עגלה קטנה שהאליה מונחת עליה כדי שלא יתחככו על הארץ ותלקה העור שלה:
חנונות. עץ יש בכרכי הים ויחנון שמו ומשימין אותו בחוטמין שלהן כדי שיתעטשו ויפלו התולעים שבמוחן והזכרים אינן צריכין לכך מפני שמנגחין זה עם זה ונופלין התולעים מעצמן:
בגימון. הוא כמין עול קטן שמשימין על העגל להתלמד לחרישה לכשיתגדל:
ולא פרה בעור הקופד. הוא שרץ שמלא קוצין כמין מחטין ומשימין עור הזה בדדיה של פרה שלא ינקו השרצים והנחשים ממנה כשהיא ישנה:
ולא ברצועה שבין קרניה. בין שהיא עשוי לנוי בין לשמר. וטעמא של אלו דמחזי כמשוי ועוד דלמא נפיל ואתי לאתוי:
פרתו וכו'. אמרינן בגמרא דלא שלו היתה אלא של שכנתו ומתוך שלא מיחה בה נקראת על שמו:
מתני' לא יצא הגמל במטולטלת. היא מטלית שתולין בה. ומפרש בגמרא שהיא עשויה כמין כיפה ונותנין אותה בין החטוטרת שלו בין גופו שהיא לצד זנבו להשוות ויהא נוח להשים או לישב עליו ואם המטולטלת קשורה בחטוטרתו ובזנבו מותר לצאת בו:
לא עקוד. שקושרין ידו על זרועו וזהו עקוד יד:
לא יקשור גמלים זה בזה וימשוך. אותן בשבת משום שנראה כמי שמוליכין לשוק ולמכרן:
אבל מכניס. הוא החבלים לתוך ידו והוא שלא יצא חבל מתוך ידו טפח דנראה כמי שרוצה לישא את החבל וכן צריך שיהיה החבל שיוצא ממקום הקשור בבהמה עד ידו גבוה מן הארץ טפח או יותר שלא יהיה נראה כנגרר על הארץ:
ובלבד שלא יכרוך. האי דינא לאו משום שבת בלחוד הוא דמיתני אלא שאם יש שם חבלים מקצתן מצמר ומקצתן מפשתן צריך שיהא נזהר שלא יכרוך אותן סביבות ידיו שלא יתחמם מהכלאים וקסבר האי תנא דדבר שאינו מתכוין אסור:
ולא רגול. שקושרין רגל אחד שלו או הרגל עם היד כעקידת יצחק בן אברהם וכן שאר כל הבהמה לא תצא בכך:
פָּרָתוֹ שֶׁל רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה הָֽיְתָה יוֹצְאָה בִרְצוּעָה שֶׁבֵּין קַרְנֶיהָ שֶׁלֹּא בִרְצוֹן חֲכָמִים: רִבִּי בָּא וְרִבִּי שְׁמוּאֵל תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. דִּבְרֵי חֲכָמִים. אֲפִילוּ לְהִימָּשֵׁךְ בּוֹ אָסוּר. רִבִּי בָּא בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. אִם הָֽיְתָה קַרְנָהּ קְדוּחָה מוּתָּר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. קַשְׁייָתָהּ קוֹמֵי רִבִּי בָּא וָמַר. לֹא תַנִּינָן אֶלָּא הַנָּקָה בַחֲטָם. רִבִּי זְעִירָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. שׁוּר שֶׁעִיסּוּקוֹ רַע יוֹצֵא בַּפְרוּמְבִּיָּא שֶׁלּוֹ. וְרַבּוֹתֵינוּ שֶׁבַּגּוֹלָה נָהֲגוּ כֵן. רִבִּי לִייָא רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שִׁמְעוֹן בַּר חִייָא. כֶּלֶב יוֹצֵא בַסּוֹגֵר שֶׁלּוֹ. אִם לְחַכּוֹת בּוֹ אָסוּר. אִם בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא לֶאֱכוֹל אַפְסָרוֹ מוּתָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
פרתו וכו' דברי חכמים אפי' היתה הרצועה שבין קרניה עשויה להמשך בה אסור ולפיכך קאמר שלא ברצון חכמים דלדבריהם אפילו בכה''ג אסור:
אם היתה קרנה קדוחה. ונקובה והרצועה תחובה בתוכה מותר:
קשייתה. הקשיתי על זה לפני ר' בא מ''ט הא הוי נטירותא יתירתא והודה לדברי ואמר לא תנינן אלא האנקה בחטם שעושין לה דדרך שמירתה היא אבל שאר כל הבהמות כל נטירותא יתירתא משאוי הויא:
שור שעיסקו רע. ואינו נשתמר אלא בפרומביא כדרך הלובדקים יוצא בפרומביא שלו שזהו דרך שמירתו:
כלב היוצא בסוגר שלו. כדרך שעושין סוגר סביב פי הכלב אם עשוי כדי לחכות בו לפיו אסור דאין זה דרך שמירה ואם שלא לאכול אפסרו שקשור בו ולא ישחיתנו מותר דדרך שמירה היא:
וְלֹא הַפָּרָה בְּעוֹר הַקּוּפָּד. שֶׁהוּא נוֹתֵן עוֹר קוּפָּד בֵּין דַּדֶּיהָ בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תֵינִק אֶת בְּנָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בשביל שלא תינק את בנה. אם רוצין לשמור החלב:
אֵין הָעֵגֶל יוֹצֵא בַגִּימוֹן. רַב הוּנָא אָמַר. בַּר נִירָא. רַב חִסְדָּא אָמַר. פִּינַקְסְה. אַבָּא בַּר רַב הוּנָא אָמַר. שַׁרְתּוּעָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. גִּימוֹן. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. גִּימוֹל. מָאן דָּמַר. גִּימוֹן. הֲלָכוֹף כְּאַגְמֹ֜ן רֹאשׁ֗וֹ. מָאן דָּמַר. גִּימוֹל. וַתַּֽעֲלֵ֨הוּ עִמָּ֜הּ כַּֽאֲשֶׁ֣ר גְּמָלַ֗תְּהוּ. מָאן דָּמַר גִּימוֹן מְסַייֵעַ לְרַב חִסְדָּא. מָאן דָּמַר גִּימוֹל מְסַייֵעַ לְאַבָּא בַּר רַב הוּנָא וּלְרַב הוּנָא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בר נירא. עול קטן שמשימין עליו שיהא מלומד לניר ולחרישה:
פינקסה. מלשון פינקולין המוזכר בסוף ב''ק אין לוקחן מן הגרדי לא אירין ולא פנקולין. וי''ג פינקורין והוא שאורגין בשפת היריעה וכעין זה קושרין לעגל סביבות פיו כשגומלין אותו שלא יינק מן הפרה. א''נ מלשון ופוקס את פיה דפרק מי שהחשיך:
שרתיעה. כמין שפוד שתוקעין בפיו וג''כ שלא יינק. ובב''ר פ' וישב עד שנתנה שרתוע של ברזל תחת צוארו:
אית תניי תני גימון. במתני' ואיכא דתני גימול ולמ''ד גימון לישנא דמיכף הוא לעול כדכתיב הלכוף כאגמון ראשו ולמ''ד גימול כדכתיב כאשר גמלתו:
מ''ד גימון מסייע לרב הונא ולמ''ד גימול מסייע לר''ח ולאבא בר רב הונא כצ''ל:
אֵין הָֽרְחֵלִים יוֹצְאוֹת חֲנוּנוֹת. רַב יְהוּדָה אָמַר. כִּיפָּה שֶׁלְּצֶמֶר. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָה. עִיקָּר הוּא וּשְׁמוֹ יַחְנוּנָה. רִבִּי זְעִירָא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. לֵית הָדָא אָֽמְרָה שֶׁאָסוּר לִבְהֵמַה לָצֵאת בְּקַמֵיעַ מוּמְחֶה. אֲמַר לֵיהּ. אִין בַּבְלַייָה דְקַמְתָּה עֲלֵיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
חנונות ומפרש רב יהודה כיפה של צמר שמניחין על מצחה כשגוזזין איתה שלא תצטנן:
עיקר. של עשב הוא ושמיה יחנונה וכדפרישית במתני':
לית הדא אמרה. וכי לא ש''מ דהאי תנא ס''ל כתנא דתוספתא דלעיל שאסור לבהמה לצאת בקמיע אע''פ שהקמיע מומחה דהא האי עשב ג''כ מומחה לרפואה הוא:
א''ל אין בבלייה. ודאי הכי הוא אתהבבלייא. דר''ז מבבל היה. דקמתמה עלה דהאי מילתא:
אֵין הַזְּכָרִים יוֹצְאִין בַּעֲגָלָה שֶׁתַּחַת הָאַלְיָה שֶׁלָּהֶן. מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה חֶרֶץ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אין הזכרים וכו'. ומפרש דטעמא מפני שהעגלה קטנה עושה חריץ כשנגררת אחריהן וקסבר האי תנא דדבר שאין מתכוין אסור:
הלכה: אֵין חֲמוֹר יוֹצֵא בַּמַּרְדַּעַת כול'. תַּנֵּי. אֲבָל מְטַייֵל הוּא בָהּ בֶּחָצֵר. רִבִּי שְׁמוּאֵל בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. 32b אַף לְעִנְייָן אִיכּוּף כֵּן. תַּנֵּי. יוֹצֵא הוּא הַחֲמוֹר בְּאִיכּוּף שֶׁלּוֹ בִּשְׁבִיל לְחַמְמוֹ. אֲבָל לֹא יִקְשׁוֹר אֶת הַמַּסְרוֹכֵי וְלֹא יַשְׁפִּיל אֶת הָרְצוּעָה שֶׁתַּחַת זְנָבוֹ. רִבִּי יִרְמְיָה בְעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. מְנָן אִילֵּין מִילַּייָא. דְּתַנִּינָן. הִלְכוֹת שַׁבָּת כַּהֲרָרִים הַתְּלוּיִין בְּשַׂעֲרָה. וְאַתְּ אָמַר הָכֵין. וִיתִיבִינֵיהּ. מַה בֵּין סוּלָּם לְקִישּׁוּשׁוֹת. סוּלָּם יֵשׁ בּוֹ מַמָּשׁ. קִישּׁוּשִׁיּוֹת אֵין בָּהֶן מַמָּשׁ. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. וִיתִיבִינֵיהּ. מַה בֵּין קִישּׁוּשׁוֹת לְקַמֵיעַ מוּמְחֶה. דְּתַנֵּי אָסוּר לִבְהֵמָה לָצֵאת בְּקַמֵיעַ מוּמְחֶה. אָמַר רִבִּי אֶבְדַּיְמֵי. וִיתִיבִינֵיהּ. מַה בֵּין קִישּׁוּשׁוֹת לְאֶגֶד שֶׁעַל גַּבֵּי הַמַּכָּה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֵין יוֹצְאִין בְּקִישּׁוּשׁוֹת. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. יוֹצְאִין. אָמַר רִבִּי חִייָא בַּר אָדָא. תַּנָּיִיו אִינּוּן. מַה דָמַר. יוֹצְאִין בְּקִישּׁוּשׁוֹת. יוֹצְאִין בְּאֶגֶד שֶׁעַל גַּבֵּי הַמַּכָּה. וּמָאן דָּמַר. אֵין יוֹצְאִין בְּקִישּׁוּשׁוֹת. אֵין יוֹצְאִין בְּאֶגֶד שֶׁעַל גַּבֵּי הַמַּכָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תניין אינון. גם באגד שע''ג המכה תליא בפלוגתא דהני תנאי דמ''ד יוצאין בקישושות יוצאין נמי בקישושות כהאי תנא דתוספתא ולאידך תנא אין יוצאין בשניהם:
ויתביניה מה בין קישושות וכו' דאית תניי תני אין יוצאין בקישושות ובאגד שע''ג המכה לא תני דפליג ומה בין זה לזה:
ויתביניה מה בין קישושות לקמיע מומחת דתני התם ברישא דתוספתא אסור וכו' והרי תרוייהו לרפואה הן:
סולם יש בו ממש. כלומר בזה יש סברא לחלק לפי שהסולם שבצוארו ניכר הוא מלמעלה הממשות שבו וחשיב משאוי אבל דפי קשישות שעל הרגל אין בהן ממשות שקצרים הן ולא חשיבי משאוי:
ויתביניה מה בין סולם לקישושות. ולמה לא מותיב ליה נמי מהא דתנינן במתני' ולא בסולם שבצוארו ובקשישות יוצא הוא כדתנינן בתוספתא פ''ה יוצאת היא באגד שע''ג המכה ובקשישין שע''ג שבר בהמה שנשבר רגלה עושין לה דפין מכאן ומכאן וקושרין אותן על מקום השבר והן מעמידין העצם שלא ינוד עד שיתחבר:
מנן אילין מילייא. מנין לאלו הדברים מחלוקי דינין שנאמרו בפרקין במתני' דתנינן בסוף פ''ק דחגיגה הלכות שבת כההרים התלוים בשערה של ראש כלו' ברמז מיעוט מן המקרא ומיהת רמז כל דהו איכא ואת אמר הכין בתמיה דמה רמז יש לנו לחלוק בין מרדעת לאוכף דבמרדעת קתני לא יצא בזמן שאינה קשורה לו ובאוכף יוצא ואע''פ שאינו קשור לו:
אף לענין אוכף. הדין כן כמו ששנינו במרדעת. בשביל לחממו אם הוא בשביל לחממו מותר אבל לא יקשור בשבת את המסרוכי הן רצועות קטנות שקושרין באוכף ומחזיקין אותו מלפני הבהמה וכן לא יפשיל את הרצועה שתחת זנבו המחזיק האוכף מלאחריה:
גמ' תני. בברייתא אבל מטייל הוא בה בחצר דלא אסור אלא לצאת לרשות הרבים:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source