Shabbath
Daf 23b
23b תַּמָּן אָֽמְרִין. חַמָּה מוּתֶּרֶת. תּוֹלְדַת חַמָּה אֲסוּרָה. רַבָּנִן דְּהָכָא אָֽמְרִין. בֵּין חַמָּה בֵּין תּוֹלְדַת חַמָּה מוּתֶּרֶת. מַתְנִיתִין פְלִיגָא עַל רַבָּנִין דְּהָכָא. לֹא יַטְמִנֶינָּה בַחוֹל וּבַאֲבַק דְּרָכִים בִּשְׁבִיל שֶׁתִּצָּלֶה׃ שַׁנְייָא הִיא. שֶׁהוּא עוֹשֶׂה חָרִיץ. אִילּוּ אָמַר. בְּקֶמַח. יְאוּת. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רַבָּנִין דְּתַמָּן. דְּתַנֵּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. מְגַלְגְּלִין בֵּיצִים עַל גַּב גַּג שֶׁלְּסִיד רוֹתֵח וְאֵין מְגַלְגְּלִין בֵּיצִים עַל גַּבֵּי עָפָר רוֹתֵחַ. מֶה עָֽבְדִין לָהּ רַבָּנִן דְּתַמָּן. פָּֽתְרִין לָהּ. חֲלוּקִין עַל רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. עַל דַּעְתִּין דְּרַבָּנִין דְּתַמָּן. מַעֲשֶׂה שֶׁעָשׂוּ אַנְשֵׁי טִיבֵּרְיָא. וְעַל דַּעְתִּין דְּרַבָּנִין דְּהָכָא. סָֽלְקַת מַתְנִיתָא. כְּמַעֲשֶׂה שֶׁעָשׂוּ אַנְשֵׁי טִיבֵּרְיָא.
Traduction
(150)''En tête de ce, il y a 2 passages déjà traduits, l'un en (Terumot 10, 2); l'autre en (Kilayim 1, 9).'' On a enseigné ailleurs: il est permis de chauffer un objet aux rayons directs du soleil même, non dans ce qui est devenu brûlant par ses rayons; tandis que les rabbins d’ici permettent d’user de l’une et de l’autre façon de chauffer. Notre Mishna n’est-elle pas en contradiction avec nos rabbins, puisqu’elle défend d’enfouir un œuf au sable chaud de la route pour l’y laisser rôtir? Ici, c’est défendu à cause de la cavité que l’on forme ainsi en retirant l’œuf du sable; et, en effet, si la Mishna avait aussi interdit d’enfouir l’œuf dans de la farine brûlante, aux parois instables, il était juste d’objecter ladite contradiction (donc, la cavité cause l’interdit). Notre Mishna paraît contredire l’avis des rabbins de Babylone, puisque l’on a enseigné que, selon R. Simon b. Gamliel, on peut rouler un œuf sur la surface du ciment chauffé au soleil, et ce n’est interdit que sur la terre brûlante; comment donc est-ce permis sur la surface chauffée, tandis qu’ici on interdit d’user d’un tel moyen? On peut répondre à cela qu’ils sont en effet d’un avis contraire à celui de R. Simon b. Gamliel. D’après l’avis des rabbins de Babylone, qui défendent de chauffer dans ce qui est déjà brûlant, on justifie le fait rapporté ici des gens de Tibériade; et, d’après nos rabbins, le fait rapporté par notre Mishna peut en réalité servir de règle, bien qu’en principe ce soit permis.
Pnei Moshe non traduit
תמן. בבבל אמרין על הא דקתני במתניתין ולא יפקיענה בסודרין דבדוקא קתני סודרין דאלו הנצלה בחמה ממש מותרת דמינכרא היא ולא מיחלפא חמה באור ובתולדת חמה הוא דאסור דלא מנכרא וגזרינן תולדת חמה אטו תולדת האור דהוי בישול:
מתני' פליגא על רבנן דהכא. דהאיך מתרצין להא דתנינן ולא יטמיננה בחול וכו' דבשלמא רישא לא קשיא להו ולא יפקיענה בסודרין דמצי לשנויי כי קאמרינן אליבא דר' יוסי היא דקאמרינן דאיהו מתיר אף בתולדת חמה אלא סיפא ולא יטמיננה בחול דלא פליג ר' יוסי וא''כ ש''מ דטעמא דר' יוסי דמתיר בסודרין לאו משום דס''ל תולדת חמה מותרת ולרבנן דתמן ל''ק דכי קאמרי אליבא דת''ק הוא דקאמרי ומוקמי להסיפא כת''ק:
שנייא הוא שעושה חריץ. לעולם רבנן דהכא אליבא דר' יוסי הוא דאמרי דאיהו ס''ל דאף תולדת חמה מותרת והא דלא פליג בסיפא דשאני בחול ובאבק דרכים שהוא עושה חריץ כשמטמין בתוכן והוי כחופר גיסא והלכך מודה ר' יוסי:
אלו אמר בקמח. שנרתח מן החמה לא יטמיננה יאות הוה את מקשי אבל בעפר טעמא אחרינא איכא:
מתניתא. הך ברייתא דלקמיה פליגא על רבנן דתמן:
על גב גג של סיד רותח. שנרתח מן החמה דהוי תולדת חמה וקתני מגלגלין:
ע''ג עפר רותח. שנרתח מן האש שבצידו והוי תולדת האור:
מה עבדין לה רבנן דתמן. להא דרשב''ג וקאמר דפתרין לה למתני' דידן דחלוקין חבריו על רשב''ג וס''ל תולדת חמה אסורה דגזרינן אטו תולדת האור:
על דעתין דרבנן דתמן מעשה שעשו אנשי טבריא. כלומר לדעתייהו דס''ל תולדת חמה אסורה מתני' דלקמן דקתני דאמרו להם חכמים לאנשי טבריא שהביאו סילון של צונן וכו' אם בשבת וכו' וחמי טבריא תולדת חמה הן ואסרו להן חכמים והיינו דאתיא כרבנן דתמן אבל על דעתין דרבנן דהכא דקאמרי אף תולדת חמה מותרת א''כ סלקת מתניתא דהכא כמעשה שעשו אנשי טבריא בעצמן וכלומר דסלקית פלוגתא דמתני' והיינו כדקאמרי רבנן דהכא דאליבא דר' יוסי אמרינן דאיהו ס''ל דאף תולדת חמה מותרת כחמה עצמה וא''כ דעתייהו לר' יוסי ממש כסברת אנשי טבריא עצמן שעשו כך משום דס''ל נמי תולדת חמה מותרת:
מתני'. מַעֲשֶׂה שֶׁעָשׂוּ אַנְשֵׁי טִיבֵּרְיָא כול'. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ סוֹתְמִין אֶת הַקָּמִין מֵעֶרֶב שַׁבָּת וְנְכְנָסִין וְרוֹחֲצִין בַּשַּׁבָּת. נֶחְשְׁדוּ לִהְיוֹת מְמַלְּין אוֹתוֹ עֵצִים מֵעֶרֶב שַׁבָּת וְהִיא דְלֵיקָה וְהוֹלֶכֶת בַּשַּׁבָּת. וְאָֽסְרוּ לָהֶן רְחִיצָה וְהִתִּירוּ לָהֶן זִיעָה. נֶחְשְׁדוּ לִהְיוֹת נִכְנָסִין וְרוֹחֲצִין. וְאוֹמְרִים. מַזִּיעִין הָיִינוּ. וְאָֽסְרוּ לָהֶן רְחִיצָה וְזִיעָה. הָיוּ שָׁם שְׁתֵּי אַמְבַּטִּיּוֹת. אַחַת שֶׁלְּמְתוּקִין וְאַחַת שֶׁלְּמְלוּחִין. נֶחְשְׁדוּ לִהְיוֹת מְגַלִּין אֶת הַנְסָרִין וְרוֹחֲצִין בִּמְתוּקִין. וְהֵן אוֹמְרִים. בִּמְלוּחִין רָחַצְנוּ. וְאָֽסְרוּ לָהֶן אֶת הַכֹּל. כֵּיוָן שֶׁנִּתְגַּדְּרוּ הָיוּ מַתִּירִין לָהֶן וְהוֹלְכִין מַתִּירִין לָהֶן וְהוֹלְכִין עַד שֶׁהִתִּירוּ לָהֶן מֵי מְעָרָה וְחַמֵּי טִיבֵּרִיָּא. וְלֹא הִתִּירוּ הֲבָאַת לוּנְטִיּוֹת. וּמִי הִתִּיר הֲבָאַת לוּנְטָיוֹת. רִבִּי חֲנִינָה בֶן עֲקַבְיָה. דְּתַנֵּי. שְׁלֹשָׁה דְבָרִים הִתִּיר רִבִּי חֲנִינָה בֶן עֲקַבְיָה. מִתִּיר עַצָּה שֶׁבַּיָּם וְהִתִּיר כְּצוֹצְרָה וְהִתִּיר הֲבָאַת לוּנְטִיּוֹת.
Traduction
– Au commencement, on bouchait le conduit (camino) d’où s’échappe la fumée dès le vendredi, ce qui permettait d’y entrer se baigner le samedi. Plus tard, on soupçonna les gens de remplir le foyer avec du bois la veille, lequel le feu continuait à brûler pendant le samedi. Sur quoi, on interdit le bain, mais on autorisa la transpiration à la vapeur. Lorsqu’on soupçonna que, sous prétexte de transpirer, on prenait le bain, on interdit les 2 actions balnéaires le samedi, ne permettant que d’user des eaux naturellement chaudes de Tibériade. Il y avait là 2 bassins, l’un d’eau douce (151)Neubauer, Géographie, p. 35., l’autre d’eau salée (les seules chaudes naturellement). Lorsqu’on soupçonna les baigneurs de découvrir l’eau douce chauffée au feu, en enlevant les planches qui la recouvraient pour le maintien de la chaleur, en se baignant dans cette eau douce sous prétexte de recourir à l’eau salée, on interdit toute entrée. A partir de l’époque où les habitants se furent abstenue d’aller aux bains, on leur accorda successivement des facilités, jusqu’à permettre l’eau de citerne, les thermes de Tibériade, sans permettre encore d’apporter du linge (linteum). Qui accorda cette dernière autorisation? Ce fut R. Hanina b. Akabia, comme il a été enseigné qu’il leur permit 3 cas: 1° d’enfouir dans les cosses des légumineux en mer (152)''Malgré la rosée accidentelle survenant ainsi aux fruits cueillis de grand matin, ils échappaient à l'impureté. Cf. Jér., (Eruvin 8, 9) ( 25b); B., ib. ( 67b).'', 2° d’user des importations (153)Les gens de Tibériade avaient la faculté, pour le transport sabbatique, d'user d'une sorte de pont-levis jeté sur le cours d'eau passant devant leur maison. dans les châteaux forts (castra), 3° enfin de rapporter du linge du bain (154)Sans crainte de compression interdite..
Pnei Moshe non traduit
גמ' בראשונה. קודם שגזרו עליהן:
את הקמין. כמו קומקומין והן כלים רחבים מליאים מים. וכאן במרחצאות דעלמא הוא דמיירי:
נחשדו להיות ממלאין אותו עצים. כלומר תחת הקמין והיו ממלאין שם מע''ש וכו':
מלוחין. והן לרפואה ועל אותן לא גזרו בתחלה אם נסתמו הנקבים מע''ש נחשדו וכו':
כיון שנתגדרו. אחר כך כשהיו רגילין להזהר מחמת הגדר שגדרו עליהן חכמים חזרו והתירו להן וכו' ועדיין לא התירו להן הבאת לונטיות דתנן לקמן בפכ''ב במתניתן הרוחץ במי מערה ובמי טבריא וכו' דעשרה בני אדם מסתפגין באלונטית אחת ומביאין אותן בידן ומתחילה לא רצו להתיר להם זה דחיישו שמא יבאו לידי סחיטה ומי התיר הבאת לינטיות ר' חנניא בן עקביא התיר דס''ל הואיל ורבים הן מדכרי אהדדי ולא יבאו לידי סחיטה. והנכון דארישא דהתם קאי וכדמייתי לה לקמן דבאדם אחד אפילו נסתפג בעשר אלונטית לא יביאם בידו ור' חנניא בן עקביא התיר אפי' באדם אחד:
התיר עצה שבים. עצה מלשון עציץ וכלומר ספינה קטנה והנכון דביצה גרסינן מלשון הני ביציתא דמישן והאי התירא אמרינן בפ' במה אשה ובכמה מקומות דאסרו חכמי' ואמרו לא ישא אדם מי חטאת ואפר חטאת ויעבירם בספינה ולא ישיטם על פני המים אחד ירדן ואחד שאר נהרות ר' חנניא בן עקביא אמר לא אסרו אלא בירדן ובספינה וכמעשה שהיה אבל בים ובשאר נהרות מותר:
והתיר כצוצרה. בפ''ח דעירובין תנן גזוזטרא שהיא למעלה מן המים אין ממלאין הימנה בשבת אא''כ עשה לה מחיצה גבוה עשרה טפחים ר' חנניא בן עקביא אומר גזוזטרא שיש בה ד' אמות על ד' אמות חוקק בה ד' על ד' וממלא:
והתיר הבאת לנטיות. דתמן תנינן. בפ' חבית הרוחץ וכו' כדאמרן:
Shabbath
Daf 24a
תַּמָּן תַּנִּינָן. הָרוֹחֵץ בִּמְעָרָה וּבְמֵי טִיבֵרְיָא מִסְתַּפֵּג אֲפִילוּ בְעֶשֶׂר לוּנְטִיּוֹת וְלֹא יְבִיאֵם בְּיָדוֹ. שְׁמוּאֵל אָמַר. 24a מַה יַעֲבִיד הָדֵין סַבּוֹרָא דְלָא יְלִיף וְלָא שִׁימֵּשׁ. וְהָדָא מַתְנִיתָא קוֹדֶם עַד שֶׁלֹּא הִתִּירוּ הֲבָאַת לוּנְטִיּוֹת. רִבִּי יִרְמְיָה וְרִבִּי זְעִירָה רַב יִהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. רִבִּי הִתִּיר לוּנְטִיָאוֹת. תַּנֵּי. אֵין מִשְׁתַטְּפְין לֹא בַחַמִּין וְלֹא בַצּוֹנִין. אָמַר רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי. וְדָא מַתְנִיתָא קוֹדֶם עַד שֶׁלֹּא הִתִּירוּ חֲכָמִים חַמֵּי טִיבֵּרִיָּא. דְּתַנֵּי הָרוֹחֵץ בְּחַמֵּי טִיבֵּרִיָּא הוּא מְזַלֵּף עַל עַצְמוֹ. אֲבָל אֲחֵרִים לֹא יִזַלְּפוּ לוֹ. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֵּן מְנַסְּיָא אוֹמֵר. אַף הוּא לֹא יְזַלֵּף עַל עַצְמוֹ. מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְרַבֶּה אֶת הַהֲבָל וּמְכַבֵּד אֶת הַקַּרְקַע.
Traduction
Mais on a enseigné plus loin (22, 5): celui qui se baigne dans une eau de citerne, ou dans les thermes de Tibériade, peut s’essuyer avec 10 serviettes, à condition de ne pas les rapporter à la main le samedi (Comment donc dit-on que c’est permis)? Que vient faire ici cet élève, dit Samuel, qui après avoir appris la Mishna n’a pas servi d’autres docteurs en poursuivant ses études; or, cet enseignement qui défend d’apporter le linge est antérieur au moment où cet acte a été permis. De même, R. Jérémie, R. Zeira et R. Juda au nom de Samuel disent que Rabbi l’a permis. On a enseigné: il n’est pas permis de se faire des lotions le samedi, ni d’eau chaude de la veille, ni de froide. Cette défense, dit R. Juda b. Pazi, est antérieure à l’époque où les sages ont permis d’entrer le samedi aux termes de Tibériade, puisqu’il est dit: lorsqu’on se baigne dans ces thermes on peut s’asperger soi-même, non pour les soins d’autrui; R. Simon b. Manassié défend aussi de s’asperger soi-même, de crainte de répandre la vapeur en la rejetant, ou de balayer le sol par le jet d’eau.
Pnei Moshe non traduit
שמואל אמר. על זה שאמר דר' חנניא בן עקביא התיר הבאת לונטיות:
מה יעביד הדין סבורא. מה יעשה זה שאומר מן הסברא דלא יליף:
ולא שימש חכמים דא''כ והדא מתני' קודם עד שלא התירו הבאת לונטיות נשנית בתמיה והרי אם ר' חנניא בן עקביא התיר שהיה קודם רבי שהוא בנו של עקביא בר מהללאל והאיך סתם לה רבי במתניתין לאיסור:
רבי התיר לונטיות. אחר ששנה במתניתין לאיסור חזר בו והתיר דיחידאה הוא כדאמרינן התם דכבן חכינאי מתני לה:
תני. בתוס' פרק ד':
אין משתטפין. כל גופו:
והא מתניתא. דהתוספתא קודם עד שלא התירו להן חכמים חמי טבריא נשנית כדאמרי' לעיל דמתחלה אסרו להן את הכל וחזרו והתירו להן מי מערה וחמי טבריא:
דתני. וכן תנינן בברייתא הרוחץ במי טבריא וכו' לפי שהתירו להן:
אבל אחרים לא יזלפו לו את המים מפני שהן מרבים לזלף עליו ויבא לידי זיעה ואותה לא התירו:
מפני שהוא מרבה את ההבל. עליו ויבא לידי זיעה ומכבד את הקרקע כלומר שמתוך שהיא מרבה לזלף במים יבא לכבד את הקרקע:
רִבִּי אָחָא בַּר יִצְחָק עָאַל מִיסְחֵי עִם בָּא בַּר מָמָל בִּטְרֵיס בר יטסס. חֲמַא חַד בַּר נַשׁ מַזְלִיף עַל גַּרְמֵיהּ. אָמַר לֵיהּ. כָּזֶה אָסוּר בַּשַּׁבָּת מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְרַבֶּה אֶת הַהֲבָל וּמְכַבֵּד אֶת הַקַּרְקַע. רִבִּי אַבָּהוּ. חוֹרֵנִין מְזַלְּפִין וּנְפַל עֲלוֹי. וְהוּא אָמַר. וְהָא רִבִּי לְווָנְטִי עָאַל מִיסְחֵי עִם רִבִּי יוֹנָה. חֲמַא חַד בַּר נַשׁ מַזְלִיף עַל גַּרְמֵיהּ. אָמַר לֵיהּ. לֵית אֲנָן צְרִיכִין חָשְׁשִׁין לִיחִידַייָא.
Traduction
R. Aha b. Isaac étant allé se baigner avec R. Aba b. Mamal, au bain de Taris b. Yotsass, il vit quelqu’un s’asperger lui-même et lui dit que cet acte est interdit de cette façon le samedi, de crainte de répandre la vapeur ou de balayer le sol. Au contraire, selon R. Abahou, le fait se passe ainsi: comme d’autres s’étaient aspergés, R. Aba reçut de l’eau par ricochet; et R. Aha lui ayant observé que c’est interdit, R. Aba répliqua par l’exemple de Lewanti, qui ne s’y opposa pas lorsqu’il se rendit au bain avec R. Yona et vit quelqu’un s’asperger soi-même. -C’est que, ajoute-t-il, nous n’avons pas besoin de tenir compte de l’interdit, formant l’avis isolé de R. Simon b. Manassié
Pnei Moshe non traduit
עאל מיסחי וכו' בטריס בר יטסס. נכנס לרחוץ עם ר' בא במרחץ של טריס בר יטסס וראה לאחד שהוא מזלף ומרבה במים על עצמו ואמר כזה אסור לעשות בשבת:
ר' אבהו חורנין וכו'. היה נוהג שהיה אומר לאחרים שיזלפו והמים נופלין עליו והיה ר' אבוה אומר להרואין שלא יהיה קשה בעיניהם מן האי דתני לעיל אבל אחרים לא מזלפו לו אבל הא ר' לוונטי נכנס לרחוץ עם ר' יונה וראה אחד שהיה מזלף על עצמן ולא הניח לאחרים שיזלפו עליו וא''ל לית אנן צריכין חששין ליחידאה דהאי ת''ק דהברייתא יחידאה היא אלא דגם אחרים מזלפין עליו:
רִבִּי יִצְחָק רוֹבָא עָאַל מִיסְחֵי עִם רִבִּי. אֲמַר לֵיהּ. מָהוּ מִיתֵּן צְלוֹחִיתָא גַּוְא עֲגַלְתָא. אֲמַר לֵיהּ. הָכָא גַו נַטְלָא הִיא נַעֲשֵׂית כִּכְלִי שֵׁינִי.
Traduction
. R. Isaac le grand s‘était rendu au bain de Tibériade avec Rav, qui lui demanda: peut-on mettre un flacon d’huile dans la cavité d’eau chaude pour l’attiédir là? On procédera ainsi, fut-il répondu, on mettra de l’eau chaude dans un autre récipient, qui étant chaud au 2e degré, pourra recevoir ledit flacon.
Pnei Moshe non traduit
צלוחיתא גו עגלתא. אם מותר ליתן צלוחית של שמן לתוך כלי עגולה שמליאה מים חמין כדי לפשר את השמן וא''ל הבא מים ממנה גו נטלא אחת ונעשית ככלי שני ומותר:
רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. שׁוֹאֲלִין הִילְכוֹת הַמֶּרְחָץ בְּבֵית הַמֶּרְחָץ וְהִילְכוֹת בֵּית הַכִּסֵּא בְּבֵית הַכִּסֵּא. כְּהָדָא רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר עָאַל מִיסְחֵי עִם רִבִּי מֵאִיר. אָמַר לֵיהּ. מַהוּ לְקַנֵּחַ. אָמַר לֵיהּ. אָסוּר. מַהוּ לְהַדִּיחַ. אָמַר לֵיהּ. אָסוּר. וְלֹא כֵן שְׁמוּאֵל שָׁאֵיל לְרַב. מָהוּ לַעֲנוֹת אָמֵן בְּמָקוֹם מְטונָּף. וְהוּא אָמַר. אָסוּר. וְאָסוּר דְּאָֽמְרִית לָךְ אָסוּר. אַשְׁכָּח תָּנָּא תַנֵּי. אֵין שׁוֹאֲלִין הִילְכוֹת הַמֶּרְחָץ בַּמֶּרְחָץ וְהִילְכוֹת הַכִּסֵּא בְּבֵית הַכִּסֵּא.
Traduction
R. Jacob b. Idi au nom de R. Josué b. Levi dit (155)Jér., (Avoda Zara 3, 4) ( 42d).: au bain, on peut s’occuper des règles qui le concernent, comme au cabinet d’aisance il est permis de traiter des sujets qui s’y rapportent. Ainsi, R. Simon b. Eléazar s’étant rendu au bain avec R. Meir, il lui demanda s’il est permis de s’essuyer? Non, fut-il répondu. Peut-on s’asperger d’eau? -Non. Il paraît au contraire interdit de traiter là ces sujets, puisque Samuel ayant demandé à Rav s’il est permis de répondre Amen sur une prière dans un endroit malpropre, il répondit que c’est défendu, en ajoutant qu’il ne devrait même pas prononcer là cet interdit pouvant servir de règle. On trouve en effet enseigné (selon Rav) qu’il est défendu aux dits endroits de s’occuper même des prescriptions qui y sont relatives.
Pnei Moshe non traduit
שואלין הלכות המרחץ בבית המרחץ. אע''ג דאסור בדברי תורה ואפי' להרהר בהלכות המרחץ שרי כהדא וכו' בשבת לאחר שהתירו חמי טבריא ושאל מהו לקנח עצמו ממי רחיצה בסדין וא''ל אסור משום סחיטה מהו להדיח את הקרקע וא''ל אסור משום אשווי גומות אלמא דשואלין בהלכות המרחץ בבית המרחץ:
ולא כן וכו'. ואמר לו אסור והאי אסור דאמרית לך נמי אסור הוא דאין משיבין בבית המרחץ מיהו אנא דאמרי לך אסור משום דלאפרושי מאיסורא מותר וקשיא להא דהשיב ר' מאיר במרחץ אע''ג דהתם נמי לאפרושי מאיסורא הוה מ''מ היה לו להשיב נמי כן בשאלה הראשונה אסור ואסור דאמרית לך אסור ושוב לא היה שואלו שאלה שנייה ומעצמו היה נמנע מלהדיח מאחר שנסתפק לו זה:
אשכח תנאי. כלומר דמשני דאשכחן תנאי פליגי בה דתני חדא אין שותלין ואידך בהאי ברייתא דתני ריב''ל דשואלין ור''מ כהאי תנא דריב''ל ס''ל:
אִם בְּיוֹם טוֹב כְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ בְּיוֹם טוֹב כול'. חַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ בְּיוֹם טוֹב וְכֵן חַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת לַשַּׁבָּת. רַב וּשְׁמוּאֵל. חַד אָמַר. מַרְחִיץ בָּהֶן פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו. וְחָרָנָה אָמַר. מַרְחִיץ בָּהֶן כָּל גּוּפוֹ אֵיבָרִים אֵיבָרִים. וְלָא יָֽדְעִין מָאן אָמַר דָּא וּמָאן אָמַר דָּא. מִן מַה דְתַנֵּי שְׁמוּאֵל. מַרְחִיץ בָּהֶן פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו. הֲוֵי רַב דּוּ אָמַר. מַרְחִיץ בָּהֶן כָּל גּוּפוֹ אֵיבָרִים אֵיבָרִים.
Traduction
Au jour de fête, est-il dit, elle sera sujette aux règles de ce jour''. Ainsi, pour l’eau chauffée au jour de fête (156)(Betsa 2, 5) ( 61c)., ou pour celle que l’on a le samedi et qui a été chauffée la veille, il y a divergence d’avis entre Rav et Samuel: l’un permet d’y laver seulement la figure, les mains et les pieds; l’autre permet d’y laver successivement toutes les parties du corps. On ne savait auquel des 2 docteurs attribuer chacun de ces avis; mais de ce qu’il est dit que Samuel permet seulement de laver le visage, les mains et les pieds, on en conclut aisément que l’avis contraire a été professé par Rav.
Pnei Moshe non traduit
אם ביו''ט וכו'. ומייתי עלה הא דאיתמר פלוגתא דאמוראי באיסר רחיצה בי''ט מאי הוא:
מרחיץ בהן פניו ידיו ורגליו. אבל לא כל גופו ואפי' אברים אברים כדתנן במתני'. ואחרינא אמר דמרחיץ הוא כל גופו אברים אברים ובלבד שלא ירחיץ כל גופו בבת אחת והאי רחיצה דתנינן במתני' דאסור ביו''ט:
ולא ידעין. מי משניהם אמר כך וחבירו אמר כך אלא מן מה דאשכחן בהדיא דתני שמואל מרחיץ בהן פניו ידיו ורגליו הוי דרב הוא דאמר כל גופו אברים אברים:
חַד פִילוֹסוֹפִיוֹס שָׁאַל לְבַר קַפָּרָא. אַבְלָּט שָׁאַל לְלֵוִי סָרִיסָא. מוּתָּר לִשְׁתּוֹת וְאָסוּר לִרְחוֹץ. אָמַר לֵיהּ. אִם תִּרְאֶה סָרִיס מְחַבֵּק עִם אִשְׁתְּךָ שֶׁמָּא אֵין רַע לָךְ. אָמַר לֵיהּ אִין. אָמַר לֵיהּ. וּמָכִי הוּא לָהּ כְּלוּם. אָמַר לֵיהּ. שֶׁלֹּא תִתְפָּרֵץ. אָמַר לֵיהּ. וְהָכָא שֶׁלֹּא יִתְפָּֽרְצוּ כֵּיוָן שֶׁיָּצָא אָֽמְרוּ לוֹ תַלְמִידָיו. רִבִּי. לָזֶה דָּחִיתָה בְּקָנֶה. לָנוּ מָה אַתְּ מֵשִׁיב. אָמַר לוֹ. וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר אַ֚ךְ אֲשֶׁ֣ר יֵֽאָכֵ֣ל לְכָל נֶ֔פֶשׁ ה֥וּא לְבַדּ֭וֹ יֵֽעָשֶׂ֥ה לָכֶֽם:
Traduction
Un philosophe incrédule, demanda un jour à Bar-Kappara, ainsi qu’Ablat à Levi Sarisa, comment se fait-il qu’il soit permis de boire de cette eau chauffée le jour de fête, non de s’y baigner? -Si tu vois même un eunuque, répondit-il, embrasser ta femme, cela te déplaît aussi; et quoiqu’il ne puisse pas la déshonorer réellement, cet abandon est blâmable, dans la crainte que la femme s’adonne à la débauche; de même ici au jour de fête, on a interdit de se baigner dans ladite eau chaude de crainte d’abus. Dès qu’Ablat fut sorti, ses disciples lui dirent: Maître, tu as repoussé cet homme avec un bâton (sans façon); que nous répondras-tu à nous? J’invoquerai pour vous, répondit-il, le verset disant (Ex 12, 16): C’est seulement ce qui servira à la nourriture de toute personne, que l’on pourra faire en ce jour pour vous (non le bain).
Pnei Moshe non traduit
חד פילוסופיוס שאל לבר קפרא ואבלט ג''כ פליסופיוס חבירו של שמואל בחכמות שאל ג''כ זה ללוי סריסא. כך היה שמו על הא דאמרו חכמים אסורין ברחיצה ומותרין בשתיה מותר הוא לשתות ואסור הוא לרחוץ בתמיה ואם מותר הוא הכל מותר והשיב לו דרך משל אם תראה סריס אחד מחבק הוא עם אשתך שמא אינו רע בעיניך והשיב לו הן וא''ל ולמה וכי מכי הוא לה כלום הלא סריס הוא ומה מחסיר הוא לה וא''ל אעפ''כ כדי שלא תתפרץ באיסור ותעשה כן עם אחר וא''ל אף הכא נמי כן שחששו חכמים כדי שלא יתפרצו ויבאו להקל באיסור יום טוב ולפיכך אסרו להן המותר:
והלא כבר נאמר אך וגו'. ושתיה בכלל אכילה היא ואותה דוקא התירה התורה שהיא שוה לכל נפש אבל לא רחיצה. וגרסי' להא לקמן בפ''ב דביצה בהלכה ה':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source