קְטָמָהּ וְנִתְלַבָּת מָהוּ. רִבִּי חִייָה רוֹבָא עָלָה לָבֵיתוֹ וְהוֹרֵי. מוּתָּר. בְּעוֹן קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא וְרִבִּי הוֹשַׁעְיָה וְרִבִּי חֲנַנְיָה חֲבֵרֵיהוֹן דְּרַבָּנִן. לִיבָּה. לְשֶׁעָבַר. עָבַר רִבִּי אִמִּי וְאִדְרוֹן חֲבֵרַייָא בְעוֹן מַחֲזִיר עֲלֵיהּ. אֲמַר לוֹן רִבִּי חֲנַנְיָה חֲבֵרֵיהוֹן דְּרַבָּנִן. מִן דַּהֲוָה עוֹבְדְא הֲוָה עוֹבְדְא. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר סִיסַרְטַיי. לָכֵן צְרִיכָה לָבֹה. אָמַר רִבִּי מָנָא. אָנָא קַשִׁייָתָהּ קוֹמֵי רִבִּי בָּא בְּרֵיהּ דְּרִבִּי פַּפַּי. אִין תֵּימַר. לְשֶׁעָבַר. אֲפִילוּ לֹא בִישֵּׁל עָלֶיהָ כַּתְּחִילָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר ר' מנא. ואני כך הקשיתי לפני ר' בא דאין תימר דחזרה ונתלבתה כלשעבר דיינינן לה מעתה אפי' לא בישל עליה בתחלה כדהוה בהאי עובדא שבישל על כירה זו ורצו להשהות התבשיל עליה וקטמו אותה וחזרה ונתלבתה ואם אתה מחשיב לה לדיעבד מעתה נימא נמי דאף שלא שהה עליה תבשיל הזה יעל כירה כזו אלא אם עבר ישהא תבשיל א' על כירה דעלמא דמחשבינן לה ג''כ לדיעבד ואנן איפכא שמעינן לה מר' חייא גופיה דמחמיר בעבר ושהא ואפי' בשוכח כדלקמן:
אמר ר' שמואל לא כן צריכה ליבה. כלומר דר' שמואל מהדר להקשות על אלו חברייא שהיו מתמיהין על האי עובדא דר' חייא וקאמר דלא כן היה צריך לתמוה אלא אם חזר וליבה הוא עצמו והיה ר' חייא מתיר שפיר הוה שהקשו על כך אבל כאן שנתלבתה מאליה והוא הורה דהוה כדיעבד לא היה להם לערער על זה:
עבר ר' אמי וכו'. בתוך כך עבר שם ר' אמי ואיזה מן חברייא ושמעו זה ובקשו לחזור עליו ושיחזור מן הוראתו ואמר להן ר' חנניא חברהון דרבנן שבקוהו דמאחר שנעשה מעשה נעשה:
ליבה לשעבר. בתמיה אם חזרה ונתלבתה עושה הוא כלשעבר וכמו דיעבד והורה להשהות עליה לכתחלה:
בעון קומי ר''ז וכו'. הקשו לפניהם על שהורה ר' חייא להיתר שעשה דין הזה כבדיעבד:
קטמה ונתלבתה. אח''כ מהו שצריך לחזור ולקטום וקאמר דר' חייא רבה עלה לביתו ושאלו אותו שאירע להן כך והורי להן מותר וא''צ לחזור ולקטום:
הַגּוֹרֵף. עַד שֶׁיִּגְרוּף כָּל צָרְכּוֹ. מִן מַה דְתַנֵּי. הַגּוֹרֵף צָרִיךְ לְחַטֵּט בְּיָד. הָדָא אָֽמְרָה. עַד שֶׁיִּגְרוּף כָּל צוֹרְכּוֹ. וְהַקּוֹטֵם. עַד שֶׁיִּקְטוֹם כָּל צוֹרְכּוֹ. מִן מַה דְתַנֵּי. מְלַבֶּה עָלֶיהָ נְעוֹרֶת שֶׁלְּפִשְׁתָּן. הָדָא אָֽמְרָה. אֲפִילוּ לֹא קִטֵּם כָּל צוֹרְכּוֹ. 21b וֵיי דָא אָֽמְרָה דָא. יוּם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת עֶרֶב שַׁבָּת. אָמַר רִבִּי שִׁייָן. מְלַבֶּה עָלֶיהָ נְעוֹרֶת שֶׁלְּפִשְׁתָּן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
דא. בכאן הוא דשנינו אם היה י''ט שחל להיות בע''ש אמר ר' יאשיין שצריך שינוי ומלהיב על הגחלים נעורות של פשתן והן כבין מחמת אפר כל שהוא שלהן:
ויידא אמרה. ובאיזה מקום אמרו כן:
והקוטם. באפר אם צריך עד שיקטום כל צרכו וקאמר מן מה דתני מלבה עליהן נעורת של פשתן כדלקמיה הדא אמרה אפי' לא קטם כל צרכו משום דבמעט אפר שיקטום כבין והולכין הגחלים מאליהן:
הגורף עד שיגרוף כל צרכו. בעיא היא אם צריך שיגרוף את הכל או אפי' בגרוף כל שהוא במקום אחד סגי דלא חיישי' שמא יחתה בהגחלים שנשארו מן הצד דמכיון שאין גחלים תחת הקדירה לא אתי לאחתויי באינך. ופשיט לן מן מה דתני בברייתא הגורף צריך לחטט ביד לחפש אם נשארו עוד גחלים ש''מ שצריך לגרוף את הכל מהכירה כולה:
דְּתַנֵּי. הַמְעַשֵּׂר וְהַמְבַשֵּׁל בַּשַּׁבָּת בְּשׁוֹגֵג יֵאָכֵל. וּמֵזִיד לֹא יֵאָכֵל. דְּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. שׁוֹגֵג יֵאָכֵל לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת. מֵזִיד לֹא יֵאָכֵל. רִבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר אוֹמֵר. שׁוֹגֵג יֵאָכֵל לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת לַאֲחְרִים וְלֹא לוֹ. מֵזִיד לֹא לוֹ וְלֹא לַאֲחֵרִים. שְׁמוּאֵל כְּרִבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר. רַב כַּד הֲוֵי מוֹרֵי בַחֲבוּרָתֵיהּ הֲוָה אֲמַר כְּרִבִּי מֵאִיר. בַּצִּיבּוּרָא הֲוָה מוֹרֵי כְּרִבִּי וֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר כַּרְסָנָה. כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוֹסֵי דָרַשׁ לוֹן. דְּתַנֵּי. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוֹסֵי אָמַר מִשּׁוּם אָבִיו. כָּל דָּבָר שֶׁחַייָבִין עַל זְדוֹנוֹ כָרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת וַעֲשָׂאוֹ בַשַּׁבָּת. בֵּין שׁוּגֵג בֵּין מֵזִיד אָסּוּר בֵּין לוֹ בֵין לַאֲחֵרִים. וְכָל דָּבָר שֶׁאֵינָן חַייָבִין עַל זְדוֹנוֹ כָרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת וַעֲשָׂאוֹ בַשַּׁבָּת. שׁוֹגֵג יֵאָכֵל לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת לַאֲחְרִים וְלֹא לוֹ. מֵזִיד. לֹא לוֹ וְלֹא לַאֲחֵרִים. בְּעוֹן קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. אַתְּ מַה אָמַר. אָמַר לוֹן. אֲנִי אֵין לִי אֶלָּא מִשְׁנָה. הַמְעַשֵּר וְהַמְבַשֵּׁל בַּשַּׁבָּת. שׁוֹגֵג יֵאָכֵל. מֵזִיד לֹא יֵאָכֵל. שָׁמַע רַב חִסְדָּא וָמַר. הוּתְרוּ הַשַּׁבָּתוֹת. רַב חוּנָה בְשֵׁם רַב וְתַנֵּי רִבִּי חִייָא כֵן. בָּרֵאשׁוּנָה הָיוּ אוֹמְרִים. הַשֹּׁכֵיחַ תַּבְשִׁיל עַל גַּבֵּי כִירָה וְקָֽדְשָׁה עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת. שׁוֹגֵג יֵאָכֵל. מֵזִיד לֹא יֵאָכֵל. נֶחְשְׁדוּ לִהיוֹת מַנִּיחִין מֵזֲידֲין. וְאוֹמְרִים. שֹׁכֵיחִין הָיִינוּ. וְאָֽסְרוּ לָהֶן אֶת הַשּׁוֹכֵחַ. וְהָכָא אָֽמְרוּ כֵן. אָמַר רִבִּי אִילָא. נֶחְשְׁדוּ 22a לִהיוֹת מַנִּיחִין וְלֹא נֶחְשְׁדוּ לִהיוֹת מְבַשְּׁלִין. וְקָֽנְסוּ בְמַנִּיחַ וְלֹא קָֽנְסוּ בִמְבַשֵּׁל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מזיד לא לו ולא לאחרים. עולמית דקסבר מעשה שבת במזיד אסור דכתיב כי קדש היא מה קדש אסור באכילה אף מעשה שבת אסור באכילה יכול אפי' בשוגג ת''ל מחלליה מות יומת במזיד אמרתי ולא בשוגג:
דתני. בתוספתא פ''ג ומייתי לה לעיל בפ''ב דתרומות בהלכה ג' וכל הסוגיא דלמטה:
בשוגג יאכל. ואפי' בו ביום:
ומזיד לא יאכל בו ביום. עד שחחשך:
ר' יהודה אומר שוגג יאכל למוצאי שבת. אבל לא בו ביום בין הוא בין אחרים:
מזיד לא יאכל. עולמית איהו דעביד איסורא אבל אחרים מותרין למוצאי שבת:
ר' יוחנן הסנדלר אומר שוגג יאכל למוצאי שבת לאחרים ולא לו. דקסבר קנסינן שוגג אטו מזיד ודוקא לדידיה דעביד איסורא אבל אחרים מותרין למוצאי שבת ולא בו ביום דלא ליתהני מעבירה:
א''ר אילא נחשדו וכו' תשובה אליבא דר' יוחנן היא על קושית רב חסדא דאע''ג דבראשונה היו אומרי' דשוכח דינו כמבשל וקנסו אח''כ לשוכח מפני שראו שנחשדו להיות מניחין מזידין אבל לא ראו שנחשדו להיות מבשלין ונפיכך במניח הוא שקנסו בשוגג ולא קנסו במבשל דמניח הוא דקיל להו ונחשדו על כך אבל במבשל חמירא להו ולא נחשדו למעבד איסורא כי האי במזיד והלכך לא קנסו:
שמואל. הורה כר' יוחנן הסנדלר:
רב כד הוה מורי בחבורתיה. לתלמידיו היה מיקל כר''מ:
בציבורא. כשהיה דורש ברבים היה מורה כר' יוחנן הסנדלר לחומרא מפני עמי הארץ דלא לזלזלו באיסור שבת:
כר' ישמעאל בר' יוסי דרש לון. בציבור דמחמיר טפי:
דתני וכו'. בתוספתא שם והתם גריס כר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה וסבירא ליה המבשל בשבת אפי' בשוגג אסור עולמית בין לו בין לאחרים דדבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת הוא:
את מה את אמר. היכא סבירא ליה להלכה ואמר להן אני אין לי אלא משנה דסתים לן בפ''ב דתרומות כרבי מאיר המעשר והמבשל בשבת וכו':
שמע רב חסדא. להא דר' יוחנן דמפרש להאי סתמא דמתני' כר''מ לקולא ואמר הותרו בשבתות בתמיה לא כן אמר רב הונא בשם רב וכו' כצ''ל וכך הוא בתרומות שם:
ואסרו להן את השוכח. הרי דאפי' בשוגג אסרו וה''ה במבשל והכא את אמר כן דבמבשל מותר בשוגג בתמיה והיינו דהקשה רב מנא מהאי דר' חייא גופיה דמחמיר בשוכח ואמאי הורה לקולא בהאי עובדא דלעיל בקטמה וחזרה ונתלבתה דהא שמעי' לי' שהחמיר באיסור שבת וא''כ אף בכה''ג היה לו להחמיר:
חָֽזְרוּ לוֹמַר. תַּבְשִׁיל שֶׁהוּא מִצְטַמֵּק וְיָפֶה לוֹ אָסוּר. תַּבְשִׁיל שֶׁהוּא מִצְטַמֵּק וְרַע לוֹ מוּתָּר. אֵי זֶהוּ תַּבְשִׁיל שֶׁהוּא מִצְטַמֵּק וְיָפֶה לוֹ. כְּגוֹן אכְּרוּב וַאֲפוּנִים וּבָשָׂר טָרוּף. אָמַר רִבִּי תַּנְחוּם בַּר עִילַּאי. אַף רָאשֵׁי לִפְתּוֹת וְרָאשֵׁי קֱפַלוֹטוֹת עָשׂוּ אוֹתָן כְּתַבְשִׁיל שֶׁהוּא מִצְטַמֵּק וְיָפֶה לוֹ. בֵּצִים מַה הֵן. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוֹסֵי. אַבָּא עָלָה לְבֵיתוֹ וּמָצָא שָׁם חַמִּין וְהִתִּיר. בֵּצִים וְאָסַר. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נָתָן בְּשֵׁם רִבִּי חָמָא בַר חֲנִינָה. אֲנִי וְאַבָּא עָלִינוּ לְחַמַּת גָּדֵר וְהֵבִיאוּ לְפָנֵינוּ בֵצִים קְטַנִּים כְּחוּזַרְדִּין וְטַעֲמָן יָפֶה כְפִינְקְרֵיסִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
חזרו לומר וכו'. אברייתא דלעיל קאי דקאמר שקנסו שחזרו לומר בשוכח ומניח וחזרו לומר דדוקא בתבשיל שהוא מצטמק ויפה לו אסור וכו':
כגון הכרוב ואפונין ובשר טרוף. דמכיון שכבר הוא טרוף מצטמק ויפה לו הוא:
ביצים. מצא שהניחו ע''ג הכירה ואסר להם דמצטמק ויפה להם כדלקמיה:
ביצים קטנים כחוזרדין. שהיו מצומקות הרבה עד שנעשו קטנות כחוזרדין סורכו''ש או קורמו''ם בלע''ז והיה טעמן יפה כפנקריסין הללו והן פרי חשוב מאוד כדאמר בפ''ז דפיאה ובפ''ק דסוטה אמר ר' יונתן יפה סיפסוף שאכלנו בנערותינו מפנקריסין שאכלנו בזקנותינו:
תַּנֵּי. לֹא תְמַלֵּא אִשָּׁה קְדֵירָה עֲסִיסִיּוֹת וְתוּרְמוֹסִין וְתִתְּנֵם לְתוֹךְ הַתַּנּוּר עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁיכָה. וְאִם נָֽתְנָה מוֹצָאֵי שַׁבָּת אֲסוּרִין בִּכְדֵי שֶׁייֵעָשׂוּ רִבִּי אָחָא אָמַר. בְּמֵזִיד. כְּרִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר. בְּשׁוֹגֵג. כְּרִבִּי יוּדָה. אָמַר רִבִּי מָנָא. יְאוּת אָמַר רִבִּי יוֹסֵי רַבִי. הַנּוֹטֵעַ בַּשַּׁבָּת שׁוֹגֵג יְקַייֵם. מֵזִיד יַעֲקוֹר. וּבַשְּׁבִיעִית בֵּין שׁוֹגֵג בֵּין מֵזִיד יַעֲקוֹר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. חִילּוּף הַדְּבָרִים. הַנּוֹטֵעַ בַּשַּׁבָּת בֵּין שׁוֹגֵג בֵּין מֵזִיד יַעֲקוֹר. וּבַשְּׁבִיעִית שׁוֹגֵג יְקַייֵם וּמֵזִיד יַעֵקוֹר. לָמָּה. מִפְּנֵי שֶׁהֲנָיַית שַׁבָּת עָלָיו. וְכָאן. מִכֵּיוָן שֶׁאַתְּ אוֹמֵר. יַמְתִּין לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת כְּדֵי שֶׁיֵּיעָשׂוּ. כְּמִי שֶׁלֹּא נֶהֱנֶה מַחְמַת שַׁבָּת כְּלוּם. וּמַה טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִן. נֶחְשְׁדוּ עַל הַשְּׁבִיעִית וְלֹא נֶחְשְׁדוּ עַל הַשַּׁבָּתוֹת. דָּבָר אַחֵר. מוֹנִין לַשְּׁבִעִיוֹת וְאֵין מוֹנִין לַשַּׁבָּתוֹת. הֵיךְ עֲבִידָה. נָטַע פָּחוּת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי שְׁבִיעִית וְנִכְנְסָה שְׁבִיעִית. אִין תֵּימַר. חֲשָׁד. אֵין כָּאן חֲשָׁד. אִין תֵּימַר. מִינְייָן. אֵין כָּאן מִינְייָן. נָטַע פָּחוּת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי שְׁמִינִית וְנִכְנְסָה שְׁמִינִית. אִין תֵּימַר. חֲשָׁד. יֵשׁ כָּאן חֲשָׁד. אִין תֵּימַר. מִינְייָן. יֵשׁ כָּאן מִינְייָן. וַתְייָא כְּמָאן דְּאָמַר. מִפְּנֵי הַחֲשָׁד. בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר. מִפְּנֵי הַמִּינְייָן. קָֽנְסוּ בְשׁוֹגֵג מִפְּנֵי הַמֵּזִיד.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואתיא כמ''ד מפני החשד וכו' מפני המזיד. בתמיה כלומר דהש''ס מסיק דמסתברא כהאי מאן דאמר מפני החשד דלדידיה אתיא שפיר האי מתני' דקתני התם הנוטע בשביעית וכו' ומשום דבשביעית עצמה לעולה איכא האי טעמא דחשדא דאלו לטעמא דמונין קשיא הרי האי טעמא שייכא נמי בנטע במזיד פחות משלשים יום לפני שביעית וכי תאמר בה דגם בשוגג קנסו אטו מזיד בכה''ג כדבעי למימר לעיל הא ודאי חששא רחוקה היא למיגזר במקום דליכא אלא האי טעמא דמונין בלחוד ולית בה משים חשדא כדלעיל וכ''ת דאין הכי נמי דחששו חכמים למיקנס שוגג אטו מזיד ואפילו בנטע פחות משלשים יום דלית ביה אלא האי טעמא דמונין בלחוד א''כ הוה קשה אמאי תני במתני' דתרומות הנוטע בשביעית אף בשוגג יעקור הוה ליה למיתני רבותא טפי דאף בנוטע פחות משלשים יום לפני שביעית אף בשוגג יעקור. ועוד דהתם לעיל בפ''ב דשביעית דמיירי בפחות מל' יום כדתנן אין נוטעין וכו' פחות משלשים יום וכו' ואם נטע יעקור שם הוה ליה למיתני ואם נטע בין בשוגג בין במזיד יעקור אלא ודאי כל היכא דליכא אלא האי טעמא דמונין בלחוד לא גזרו חכמים למיקנס שוגג אטו מזיד דבמקום דאיכא טעמא מפני חשדא הוא דגזרו והלכך לא תנינן להאי דשוגג אלא בשביעית עצמה:
תני. בתוספתא שם:
עסיסיות. מין קטניות הן:
אסורין. עד שישהא בכדי שיעשו:
ר' אחא אמר במזיד כר''מ. כלומר דמפרש ואם נתנה דהאי ברייתא דבמזיד מיירי ומוקי לה כר''מ דלעיל גבי מבשל בשבת דבמזיד הוא דלא יאכל בו ביום וכן הכא דהואיל ונתנה במזיד אסורין עד למוצאי שבת דאלו בשוגג מותרין אפי' לבו ביום:
ר' יוסי אמר. דלא הוא אלא דאפי' מיירי במזיד לא הוי אלא כשוגג במבשל ומיתוקמא אפי' כר' יודה דלעיל דס''ל בשוגג יאכל למוצאי שבת:
אמר ר' מנא יאות אמר ר' יוסי רבי. ר' יוסי היה רבו של ר' מנא כדאמרי' בכמה מקומות והחזיק ר' מנא דבריו דשפיר קאמר שאין דין עבר ושהה כדין מבשל בשבת במזיד ודי הוא אם נקנסיה שלא יאכל עד למוצאי שבת וכמבשל בשוגג לר' יודה:
הנוטע בשבת וכו'. תוספתא היא שם וזה הכל מדברי ר' מנא וכלומר ואפי' למאי דשנינו בהאי ברייתא דר' יהודה מחמיר בנוטע בשבת אפי' בשוגג מ''מ שפיר מיתרצא אליביה וכדמסיק ואזיל:
למה מחמיר ר' יהודה בשבת יותר משביעית מפני שהניית שבת עליו ושלא יהנה ממעשה שבת הלכך נטע בשוגג יעקור וכאן וכו'. כלומר והשתא דהואיל וכך הוא א''כ כאן גבי קדירה בעססיות מכיון שאתה אומר ימתין למוצאי שבת בכדי שיעשו הויא כמי שלא להנות מחמת שבת כלום ומודה ר' יהודה הכא דהוי כמבשל בשבת בשוגג לדידיה:
ומה טעמון דרבנן. בהך ברייתא דנוטע דמחמרי בשביעית יותר משבת לפי שנחשדו ישראל על שביעית והלכך גזרו בה טפי שלא יטע במזיד ויאמר שוגג הייתי:
דבר אחר לפי שמונין השנים לשני שביעית לנטיעות לענין ערלה ורבעי וכשימנו השנים למפרע ויראו שנטיעה זו בשביעית היתה אתו למישרי נטיעה בשביעית. ואין מונין לשבתות. שהרי שנים הוא שמונין לנטיעה ולא ימים והלכך הואיל ולזמן מרובה לא יוודע הדבר שנטע זה בשבת לא גזרו על השוגג:
היך עבידא. כלו' דמפרש מאי נ''מ בין הני תרי טעמי והיך עבידא דלפעמים איכא האי טעמא ולא אידך וכה''ג דלקמיה:
נטע פחות משלשים יום וכו':
אין תימר חשד אין כאן חשד אין תימר מניין יש כאן מניין וכצ''ל וכך היא הגירסא בתרומות שם וכלומר דהא אנן תנינן בפ''ב דשביעית בהלכה ז' הנוטע ל' יום לפני ר''ה עלתה לו שנה תמימה ומותר לקיימו בשביעית פחות מל' יום לא עלתה לו שנה ואסור לקיימו בשביעית כדתנן שם שאם נטע בפחות מל' יום לפני ר''ה של שביעית יעקור והשתא אם זה נטעה בשוגג פחות מל' יום לפני ר''ה של שביעית ונכנסה לשביעית איכא בינייהו דאין תימר דטעמא דהחמירו בשוגג בשביעית מפני החשד אין כאן חשד כלומר דלא שייכא כאן האי טעמא שהרי זה לא נטע בשביעית עצמה וליכא למימר להחמיר בו אף בשוגג שלא ידע שהוא פחות מל' יום דודאי כולי האי לא מחמרינן משום חשדא דשביעית עצמה אבל אין תימר דטעמא הויא מפני מונין יש ג''כ כאן טעמא דמניין שכשיראו לאחר ג' שנים לערלה וד' לרבעי והיינו שנים שלימות שהרי פחות מל' יום לא עלתה לו שנה ויחשבו למפרע ימצאו שנטיעה זו מתחלת חשבון שלה בתחלת שנת שביעית היתה אכתי אתי למישרי נטיעה בשביעית או בפחות מל' יום לפני שביעית וא''כ איכא למיגזר אף בכה''ג בשוגג:
נטע פחות מל' יום לפני שמינית ונכנסה שמינית וכו'. וכלומר וכן איכא בינייהו איפכא אם נטע פחות מל' יום לפני ר''ה של שמינית ונכנסה לשמינית אין תימר חשד יש כאן חשד אין תימר מניין אין כאן מניין כצ''ל. דלטעמא דחשדא איכא הכא שהרי בשביעית עצמה הוא שנטע אבל טעמא דמונין ליכא הכא דהא פחות מל' יום לפני ר''ה לא עלתה לו שנה ולאחר שני ערלה ורבעי כשיחשבו למפרע יראו שהשנים של נטיעה זו מתחילין מתחלת שנת שמינית וליכא למיגזר מידי דאע''ג דהשנים שלימות מתחילין הן קודם לתחלת שמינית מ''מ תלינן שיאמרו דזה לא נטע אלא לאחר שכלתה שנת שביעית דודאי בשביעית עצמה לא היה נוטע:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source