Shabbath
Daf 20b
מתני'. סָפֵק חֲשֵׁיכָה סָפֵק אֵינוֹ חֲשֵׁיכָה כול'. 20b מַעֲשֶׂה בֶירִבִּי לִיעֶזֶר שֶׁהָיָה גוֹסֵס עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁיכָה. וְנִכְנַס הוֹרְקְנוֹס בְּנוֹ לַחֲלוֹץ אֶת תְּפִילָּיו. אָמַר לוֹ. בְּנִי. הִינַּחְתָּ מִצְוַת הַנֵּר שֶׁהִיא שְׁבוּת וְחַייָבִין עָלֶיהָ כָרֵת. וּבָאתָה לַחֲלוֹץ תְּפִילִּין שֶׁאֵינָן אֶלָּא רְשׁוּת וְאֵינָן אֶלָּא מִצְוָה. יָצָא לוֹ וְהָיָה צוֹעֵק וְאָמַר. אוֹי לִי שֶׁנִּטְרְפָה דַעְתּוֹ שֶׁלְּאַבָּא. אָמַר לוֹ. דַּעְתָּךְ הִיא שֶׁנִּטְרְפָה. דַּעְתִּי הִיא לֹא נִטְרְפָה. כֵּיוָן שֶׁרָאוּ תַלְמִידָיו שֶׁהֵשִׁיבוֹ דָבָר שֶׁלְּחָכְמָה נִכְנְסוּ אֶצְלוֹ וְהָיוּ שׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ. וְהָיָה אוֹמֵר לָהֶן עַל הַטָּמֵא טָמֵא וְעַל הַטָּהוֹר טָהוֹר. וּבָאַחֲרוֹנָה אָמַר טָהוֹר. וְנִסְתַּלְּקָה נִשְׁמָתוֹ. אָֽמְרִין. נִיכָּר רִבִּי שֶׁהוּא טָהוֹר. אָמַר רִבִּי מָנָא. וְעַד כְּדוֹן נִיכָּר. נִכְנַס רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְחָלַץ אֶת תְּפִילָּיו וְהָיָה מְגַפְּפוֹ וּמְנַשְׁקוֹ וּבוֹכֶה וְאוֹמֵר. רִבִּי רִבִּי. הוּתָּר הַנֵּדֶר. רִבִּי. רֶ֤כֶב יִשְׂרָאֵל֙ וּפָ֣רָשָׁ֔יו.
Traduction
– ''Au moment douteux de séparation'', est-il dit. Comme il arriva qu’un vendredi soir R. Eliézer agonisait (ou faiblissait), son fils Hyrcan entra pour lui retirer les phylactères (que l’on ne porte pas le samedi). Le père l’ayant apostrophé avec rudesse, le fils sortit en pleurant sur la perte de la raison de son père. -Non, dit ce dernier, je n’ai pas encore l’esprit troublé; je te blâme d’avoir différé le précepte grave d’allumer la lumière, dont la transgression peut entraîner la peine du retranchement, pour t’occuper d’un détail moins important, celui de retirer les phylactères, qui est seulement l’objet d’une recommandation rabbinique. Lorsque les disciples de ce rabbin virent qu’il répondait avec autant de sagesse, ils entrèrent auprès de lui, adressèrent des questions sur des cas douteux, et il les résolut avec précision, déclarant impur ce qu’il faut reconnaître comme tel et pur ce qui l’est aussi. Sa dernière solution fut celle d’un cas pur; sur quoi il rendit l’âme. A ce fait, dit-on, on reconnut combien sa vie fut pure. -Quoi, s’écria R. Mena, ne le reconnut-on qu’à ce moment! -On le sut bien toute sa vie durant. R. Josué entra alors, lui retira les phylactères, le prenant dans ses bras, le baisant, le pleurant, et s’écria: mon maître, mon maître, le ban d’excommunication prononcé contre toi est rompu, ô mon maître, toi qui, par tes qualités, est le char d’Israël (138)''Exclamation imitant celle d'Elisée au départ d'Elie, (2R 2, 12), selon la remarque de M. Derenbourg, ib., p. 367, n. 1. Cf. B. Sanhedrin 68a et 101a; Avot de R. Nathan, c. 25.'' et sa cavalerie – (139)''Suit un passage déjà traduit, (Terumot 2, 3); V. aussi (Betsa 2, 2) ( 61b).''.
Pnei Moshe non traduit
שאינן בשבת אלא משום רשות. ולאו דוקא רשות אלא שאינו אלא שבות ואינן אלא מצוה לחלוץ אותן מקודם לשבת:
א''ר מנא ועד כדון ניכר. בתמיה וכי שייך לומר על אדם גדול כמותו ניכר הוא עכשיו שהוא טהור והלא אין ספק בדבר:
הותר הנדר. שברכוהו בפ' הזהב:
מתני'. וְאֵין מַטְבִּילִין אֶת הַכֵּלִים. מַתְנִיתָא בְכֵלִים גְּדוֹלִים. אֲבָל בְּכֵלִים קְטַנִּים מַעֲרִים עֲלֵיהֶן וּמַטְבִּילָן. תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. מְמַלֵּא אָדָם בְּכֵלִי טָמֵא מִן הַבּוֹר וּמַעֲרִים עָלָין וּמַטְבִּילוֹ. תַּנֵּי. נָפַל דְּלָיוֹ לְתוֹךְ הַבּוֹר. נָֽפְלוּ כֵלָיו לְתוֹךְ הַבּוֹר. מַעֲרִים עֲלֵיהֶן וּמַטְבִּילָן. תְּרֵין אֲמוֹרִין. חַד אָמַר. בְּכֵלִים שֶׁנִּיטְמְאוּ בְאַב הַטּוּמָאָה. וְחוֹרָנָה אָמַר. בְּכֵלִים שֶׁנִּיטְמְאוּ בִוְלָד הַטּוּמָאָה. וְחוֹרָנָה אָמַר. מָתִיב מָאן דָּמַר בְּאַב הַטּוּמָאָה לְמָאן דָּמַר בִּוְלָד הַטּוּמָאָה. אֲפִילוּ בְחוֹל יְהֵא טָעוּן הַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ. אָמַר לֵיהּ. בְּרוֹצֶה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן חוּלִין בְטַיֲרָה.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
מתניתא בכלים גדולים וכו'. עיקרה דהאי סוגיא גרסי' לה לקמן בפ''ב דביצה בהלכה ב' והתם על המתני' הוא דשייכא ואיידי דאיירי הכא מטבילת כלים מייתי לה כולה וכן הובאה לעיל בפ''ב דתרומות בהל' ג' אגב דאיירי גם שם בטבילת כלים כדרך הש''ס הזה:
מתני'. דקתני התם חל להיות י''ט אחר השבת בש''א מטבילין את הכל מלפני השבת ובית הילל אומרים כלים מלפני השבת ואדם בשבת ועלה הוא דקאמר מתניתא דלד''ה אין מטבילין את הכלים ביו''ט ובשבת בכלים גדולים הוא דאיירי שאין דרך לשאוב בהן מים מן הבור ומיחזי דלהטביל מטימאתן הוא נתכוון אבל בכלים קטנים שדרכן לשאוב בהן מערים עליהן לשאוב מים בתוכן ובין כך נטבלין הן מטומאתן:
ותני ר' הושעיה. כן ממלא הוא אדם בתוך כלי טמא מן הבור ומערים עליו כך להטבילו:
תני. ותני עוד בברייתא אחרת נמי הכי נפל דליו או שאר כליו לתוך הבור מערים עליהן ואומר שרוצה הוא להעלותן ובתוך כך אם טמאין הן נטבלין מטומאתן:
תרין אמורין. פליגי באוקימתא דמתני' חד מקים לה בכלים שנטמאו באב הטומאה וקס''ד השתא דהיינו טעמא דהואיל וטומאה דאורייתא היא וצריכה הערב שמש לפיכך אין מטבילין בשבת ובי''ט שהרי אין ראויין להשתמש בהן היום אבל אם נטמאו בולד הטומאה וכגון שנטמאו במשקין דרבנן הוא דגזרו על משקין טמאין שיטמאו כלים גזירה משום משקה זב וזבה שהן אב הטומאה. והואיל וטומאה מדרבנן היא אינה צריכה הערב שמש מטבילין בי''ט להשתמש בהן היום:
ואחרינא אמר אפי' בכלים שנטמאו בולד הטומאה אין מטבילין דקסבר דאין הטעם משום הערב שמש אלא משום דמיחזי כמתקן כלים והאי טעמא אפי' בטומאה דרבנן שייכא דהא מיהת מדרבנן לא היו ראויין להשתמש בהן:
מתיב מ''ד בולד הטומאה למאן דאמר באב הטומאה. כצ''ל וכך היא הגי' בתרומות ובבביצה וכאן מסורסת היא:
אפילו בחול יהא טעון הערב שמש. כלומר ממתני' דהכא פריך עליה דלדידך דאמרת דטעמא הויא משום הערב שמש ולפיכך מחלוקת בין אב הטומאה להוולד הטומאה א''כ מאי איריא דקתני דבין השמשות דשבת אין מטבילין את הכלים הא בכל בין השמשות אפי' בחול לא יטביל שהרי צריכין הערב שמש ובין השמשות ספק לילה הוא:
א''ל ברוצה להשתמש בהן חולין בטהרה. כלומר ולדידך דס''ד דטעמא דידי בשבת וביו''ט משום הערב שמש אוקימנא מתני' דהכא בס' חשיכה נמי בכלים שנטמאו באב הטומאה ומשום הערב שמש ולפיכך קמקשית עלי דא''כ אפי' ביה''ש דחול נמי אבל הקס''ד דידך וודאי ליתא כלל בלא''ה דאי הכי מאי אמרת ברוצה להשתמש בהן חולין בטהרה ומטבילן לכך והרי לחולין ודאי א''צ הערב שמש ואפי' למעשר לא בעי כדתנן פ''ד דנגעים והשתא אפי' בשבת וביו''ט היה מותר להטביל כלים להשתמש בהן חולין בטהרה ומתני' דהתם ודהכא בספק חשיכה סתמא קתני דמשמע דאפילו טבילה דכה''ג אסור והוה לן למיפרך הך פירכא דטפי עדיפא מדידך אלא דלא כדקא סלקא אדעתך דטעמא דידי נמי משום דכמתקן הוא וס''ל דדוקא בטומאה דאורייתא הוא דמיחזו כמתקן אבל בטומאה דרבנן מכיון דמדאוריית' טהורין הן לא מיחזי כמתקן. והשתא ניחא נמי מתני' דהכא בספק חשיכה דנטמאו באב הטומאה מיירי ולפיכך אין מטבילין בבין השמשות משום דכמתקן הוא והאי תנא סבירא ליה דגזרו על השבות בבין השמשות:
רִבִּי יִרְמְיָה וְרִבִּי זְעִירָה בְשֵׁם רִבִּי חִייָא בַּר אַשִּׁי. אִשָּׁה פִיקַּחַת מַדִּיחָה כוֹס כָּאן קְעָרָה כָאן תַּמְחוּי כָאן וְנִמְצֵאת מַרְבֶּצֶת אֶת בֵּיתָהּ בַּשַּׁבָּת.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
אשה פיקחת וכו'. גרסי' להא לקמן בפ' ואלו קשרים והתם שייכא דתני לעיל להברייתא מדיחין כוסות וקערות וכו' ועלה קאמרי אשה פקחת וכו' ואיידי דאיירי בטבילת כלים והדחתן מייתי להא אגב גררא כדרך הש''ס הזה:
מתני'. אֲבָל מְעַשְּׂרִין אֶת הַדְּמַאי. רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי יוּדָה בַר פָזִי. דְּמַיי דְּמִיתְקָן דְּמַאי לֹא תֻקָּן.
Traduction
Quant aux denrées douteuses citées dans la Mishna, selon R. Yossé au nom de R. Abahou, ou R. Hiskia au nom de R. Juda b. Pazi, Demaï signifie: on peut aussi bien supposer que le blé a été libéré en le rédimant, qu’admettre d’autre part qu’il n’a pas été libéré (140)Reproduit littéralement du (Maasser Sheni 5, 15) fin, et (Sota 9, 11) fin..
Pnei Moshe non traduit
דמאי לישנא. דדמאי מפרש דא מאי מיתקן אי לא מיתקן וגרסי' להא בסוף מעשר שני ובכמה מקומות הדא דתימר בעירובי חצירות וכו'. כדפרישית במתניתין:
הדרן עלך פרק במה מדליקין
וּמְעָֽרְבִין וְטוֹמְנִין אֶת הַחַמִּין׃ אָמַר רִבִּי חִייָא בַּר אשִּׁי. הָדָא דְתֵימַר בְּעֵירוּבֵי חֲצֵירוֹת. אֲבָל בְּעֵירוּבֵי תְחוּמִין דְּבַר תּוֹרָה הֵן.
Traduction
Enfin, ce qui est dit de l’eruv n’est applicable, selon R. Hiya b. Ashé, qu’aux liens symboliques entre les cours, pour transporter de l’une à l’autre, non à l’union des distances, laquelle constituant un précepte légal ne peut plus être accomplie à une heure aussi tardive.
Shabbath
Daf 21a
משנה: כִּירָה שֶׁהִסִּיקוּהָ בַקַשׁ אוֹ בַגְבָבָא נוֹתְנִים עָלֶיהָ תַּבְשִׁיל. בַּגֶפֶת וּבְעֵצִים לֹא יִתֵּן עַד שֶׁיִּגְרוֹף 21a אוֹ עַד שֶׁיִּתֵּן אֶת הָאֵפֶר. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִין חַמִּין אֲבָל לֹא תַבְשִׁיל. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִין חַמִּין וְתַבְשִׁיל. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִין נוֹטְלִין אֲבָל לֹא מַחֲזִירִין. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִין אַף מַחֲזִירִין׃
Traduction
Sur un four (à 2 ouvertures) chauffé par du chaume ou des ramilles on peut placer des mets cuits (peu avant le Shabat et les laisser là); mais s’il a été chauffé avec du déchet d’olives, ou des sarments de bois, on ne pourra rien y mettre, à moins d’avoir enlevé les charbons, ou de les avoir couverts de cendre. Selon Shammaï (même au premier cas), on ne peut y déposer que de l’eau chaude, non des mets; Hillel permet l’une et l’autre. Shammaï permet en ce cas d’enlever de là les mets, non de les y remettre; Hillel permet aussi de les remettre.
Pnei Moshe non traduit
מתני' כירה. היא מקום שפיתת שתי קדירות ונותנין את הקדירה עליה והאש תחתיה ואם הסיקוה בקש או בגבבא והן עצים דקים שגובבין מן השדה:
ניתנין עלי' תבשיל. האי נותנין מקיימין הוא כדקאמר הכא בג' בפשיטות שמשהין עלי' התבשיל שבקדרה בשבת דאין כאן חשש שמא יחתה בגחלים הואיל ואין דרך להיות מאלו גחלים בוערות:
בגפת. פסולת של זיתים או בעצים שמאלו מצויין גחלים בוערות לא יתן להשהות עליה עד שיגרף את האש וגחלים או עד שיתן את האפר ע''ג הגחלים והרי הן מכוסות ואם אינה גרופה וקטומה באפר חיישינן שמא יחתה בגחלים בשבת כדי למהר בישולו או לצמקו. ודוקא אם הוא תבשיל שלא בשל כל צרכו או אם אפי' בשל כל צרכו והוא כשמצטמק ויפה לו בהא הוא דחיישינן שמא יחתה אבל אם הוא תבשיל חי שלא בישל כלל או שבישל כל צרכו והוא מצטמק ורע לו מותר לשהותו ואפי' אין הכירה גרופה או קטומה לפי שזה הסיח דעתו ממנו ולא אתי לחתויי בגחלים וכן אפי' אם היא תבשיל שלא בישל כ''צ או שבישל כ''צ והיא מצטמק ויפה לו. אם השליך לתוכו חתיכת בשר חי סמוך לבין השמשות נעשה הכל כתבשיל חי שלא בשל כלל ומותר לשהותו ואפי' אינה גרופה וקטומה מפני שכבר הסיח דעתו ממנו בשביל החתיכה חיה שבתוכו ולא יבא לחתות בגחלים:
ב''ש אומרים חמין שלא הוחמו כל צרכן הוא שמותר להשהות ע''ג הכירה שהיא גרופה וקטומה אבל לא תבשיל משום דניחא ליה בבשוליה:
ובה''א אחד חמין ואחד תבשיל. דין אחד להם:
בש''א נוטלין אבל לא מחזירין. כלומר הא דשרינן בחמין להשהות ע''ג כירה גרופה וקטומה וכן נוטלין ממנה בשבת אבל כשנטל ממנה אין מחזירין אותן למקומן:
ובה''א נוטלין ומחזירין. בשבת למקומן בין חמין ובין תבשיל אם הכירה גרופה וקטומה וכשהתירו ב''ה להחזיר בשבת דוקא אם לא הניח הקדירה ע''ג הקרקע או ע''ג איזה דבר אבל אם הניחה מידו אסור להחזיר בשבת ואפי' ע''ג הכירה גרופה או קטומה דהוה כנותן ומשהא לכתחילה בשבת:
הלכה: כִּירָה שֶׁהִסִּיקוּהָ כול'. כֵּינִי מַתְנִיתָא. מְקַייְמִין עָלֶיהָ תַבְשִׁיל. מַתְנִיתָא דְרִבִּי יוּדָה. דְּתַנְיָא. הָיוּ שְׁתֵּי כִירַיִים מַתְאִימוֹת. אַחַת גְּרוּפָה וּקְטוּמָה. וְאַחַת לֹא גְרוּפָה וְלֹא קְטוּמָה. מְקַייְמִין עַל הַגְּרוּפָה וְעַל הַקְּטוּמָה. מַה מְקַייְמִין עָלֶיהָ. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִין. אֵין מְקַייְמִין עָלֶיהָ כְּלוּם. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִין. חַמִּין אֲבָל לֹא תַבְשִׁיל. הֶעֱבִיר אֶת הַמֵּיחָם. הַכֹּל מוֹדִין שֶׁלֹּא יַחֲזִיר. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִין. חַמִּין אֲבָל לֹא תַבְשִׁיל. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִין. חַמִּין וְתַבְשִׁיל. הֶעֱבִיר אֶת הַמֵּיחָם בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִין. לֹא יַחֲזִיר. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִין. יַחֲזִיר.
Traduction
Voici comment il faut reconstituer le texte de la Mishna: on peut y laisser des mets, et ce texte est conforme à l’avis de R. Juda, comme il a été enseigné: lorsqu’il y a 2 fours jumeaux (se communiquant à l’intérieur), dont l’un a été débarrassé de ses charbons ou couvert de cendres, et l’autre non, on pourra laisser le mets sur celui qui est débarrassé ou couvert (sans crainte de la chaleur voisine). De quoi s’agit-il d’y laisser? Selon l’école de Shammaï on ne pourra rien y laisser du tout; selon celle de Hillel, l’eau chaude pourra y rester, non le mets. Une fois le combustible enlevé, tous s’accordent à dire que l’on ne peut plus rien y remettre; tel est l’avis de R. Meir. Selon R. Juda, au contraire, l’école de Shammaï permet d’y laisser de l’eau chaude, non les mets, tandis que Hillel permet l’une et l’autre; une fois le combustible enlevé, l’école de Shammaï n’autorise plus la remise au four, et Hillel le permet,
Pnei Moshe non traduit
גמ' כיני מתני'. כן צריך לפרש המתני' דהאי נותנין מקיימין עליה תבשיל קאמר כדפרישית במתני':
מתניתא דר' יודה דתוספתא היא דאיהו מפרש פלוגתייהו בחמין ותבשיל ולב''ה תרוייהו מותרין כדתנינן במתני':
דתניא. בתוספתא פ''ג:
רִבִּי חֶלְבּוֹ רַב עָנָן בְּשֵׁם רַב. לֹא שָׁנוּ אֶלָּא עָלֶיהָ. הָא לְתוֹכָהּ לֹא. עַד אֵיכָן. עוּלָּא אָמַר. עַד שְׁלֹשָׁה. אָמַר רִבִּי מָנָא. עַד מָקוֹם שֶׁהוּא עוֹשֶׂה חָרִיץ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. מִפְּנֵי שֶׁהוּא שָׁלִיט בְּמָקוֹם שֶׁהַיָּד שׁוֹלֶטֶת. וַתְייָא כַּיי דָּמַר רִבִּי זְעִירָה בְשֵׁם רִבִּי יְהוּדָה. מוּתָּר לְהַפְשִׁיר בְּמָקוֹם שֶׁהַיָּד שׁוֹלֶטֶת. וְאָסוּר לְהַפְשִׁיר בְּמָקוֹם שֶׁאֵין הַיָּד שׁוֹלֶטֶת.
Traduction
R. Helbo ou R. Anan dit au nom de Rav: la permission accordée par la Mishna s’applique à la remise au-dessus du foyer, non à l’intérieur. Jusqu’à quelle distance d’écart cela s’appelle-t-il au dessus du four? C’est, répondit Oula, jusqu’à celle de 3 palmes; selon R. Mena, on peut poser la marmite jusqu’à l’endroit où elle laisse une trace sur la cendre supérieure; selon R. Yossé b. Aboun, on prend pour limite l’endroit que la main ne peut pas dépasser sans se brûler. C’est conforme à ce qu’a dit R. Zeira (141)Ci-après, 2 fin. au nom de R. Juda: il est permis de faire attiédir un objet en l’approchant du feu jusqu’à la place où la main peut rester, sans aller au delà.
Pnei Moshe non traduit
לא שנו. הא דב''ה מתירין אף להחזיר אלא עליה הא לתוכה לא ואפי' גרופה וקטומה:
עד איכן. נקרא על גבה ומותר להחזיר. עד שלשה עד שליש שלה ומשליש העליון ולמטה נקרא תוכה מפני שהוא סמוך למקום האש שבקרקעיתה והחום מרובה ואסור להחזיר:
עד מקום שהוא עושה חריץ. שעושין בתוכה למעלה כעין חרין מטיט סביבותיה למקום שתהא הקדירה יושבת ועד החריץ נקרא על גבה ומהחריץ ולמטה נקרא תוכה:
אמר ר' יוסי בר' בון. דטעמא דעד כאן שרי מפני שהוא שליט כלומר עדיי' הוא שולט ידו שם והוא במקום שהיד שולטת ואינה נכוית. ומשם ולמטה אין היד שולטת ליגע שמה:
ואתיא. הא כהאי דאמר ר''ז בשם ר' יהודה לקמן בהלכה דמיחם מותר להפשיר הצונן במקום שהיד שולטת ואינה נכוית ולא במקום שאין היד שולטת בו:
רִבִּי יוֹשׁוּעַ בַּר גִּיזוּרָה הֲוָה מְשַׁמֵּשׁ קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָה וַהֲוָה מְעַייֵל קוֹמוֹי תַבְשִׁילִין רוֹתְחִין. אֲמַר לֵיהּ. הֵיךְ אִיתְעֲבִידָא. אֲמַר לֵיהּ. גְּרִיף תִּיפָייָא וִיהַב בְּגַוָּהּ. אֲמַר לֵיהּ. לָא תְהִי עֲבִיד כֵּן אֶלָּא גְּרִיף תִּיפָייָא וִיהַב תְּלָתָא כֵיפִין וְרָמֵי עֲלֵיהוֹן.
Traduction
R. Josué b. Guézora le servant de R. Zeira, lui présentait le samedi des mets bouillants. Comment fais-tu, lui demanda son maître, pour avoir les mets si chauds? Je débarrasse le four la veille, répondit-il, et je place les mets à l’intérieur. Cela ne suffit pas, répondit R. Zeira; il faut après avoir enlevé les charbons, y mettre 3 bottes de ramilles et placer les mets au-dessus.
Pnei Moshe non traduit
תבשילין רותחין. בלילי שבת וא''ל היאך איתעבידא שנשארו רותחין:
אמר ליה גריף תופייא. שהי' גריף מקום שהקדירה שופתת בתוך הכירה ונתתי התבשיל שם ונשאר רותח ואמר ליה לא תעשה עוד כן אלא תגרוף קרקעיתה מקים השפיתה ותתן שלשה כיפי אבנים שם ותירמי הקדירה עליהן בכדי שלא תהא החום שולטת כל כך:
רִבִּי אַבָּהוּ הוֹרֵי בְבוּצְרָה. מְמַלֶּה גַצְרְא רְמַח וּמִיתָּן תְּלָתָא כֵיפִין וּמִירְמֵי עֲלֵיהוֹן.
Traduction
R. Abahou enseigna à Boçra que l’on peut emplir de charbons une cruche cassée (142)Y eut-il encore des charbons., puis la couvrir de 3 bottes de ramilles, et l’enfouir ainsi pour la maintenir chaude.
Pnei Moshe non traduit
ממלא גצרא רמח. גצרא היא מלא אגרוף. רמח הוא טיט כמו חמר. והורה למלאות בקרקעית הכירה מלא אגרוף טיט וליתן על הטיט תלתא כיפי אבנים ומירמי הקדירה עליהון ולפי שבבוצרה לא היו בני תורה היה מחמיר עליהם:
דָּנִיֵּאל בְּרֵיהּ דְּרִבִּי קָטִינָא בְשֵׁם רִבִּי אַסִּי. שִׁיזְרֵי חֳרִיּוֹת כְּגֶפֶת וּכְעֵצִים. הָדָא דְתֵימַר כְּשֶׁהָיוּ לַחִין וְיָֽבְשׁוּ. אֲבָל אִם הָיוּ יְבֵישִׁין מִתְּחִילָּתָן כְּקַשׁ וְבִגְבָבָה הֵן.
Traduction
Daniel, fils de R. Qetina, dit au nom de R. Assé: les souches des grosses branches de palmier sont considérées comme du déchet d’olives ou des sarments de bois (ayant la même chaleur). Toutefois, ce n’est vrai que si, après avoir été mises à l’état vert, elles ont pu y sécher; mais si elles étaient sèches dès le principe, on les considère comme le chaume ou les ramilles (moins incandescentes).
Pnei Moshe non traduit
שיזרי חריות. שזרה של חריות דקל דינו כגפא וכעצים:
הדא דתימר כשהיו לחין. כשהיו על הדקל ויבשו לאחר שקצצן דאז הם עושין גחלים כגפת וכעצים אבל אם היו יבשין מתחילתן שבעודן מחוברין נתייבשו אין בהם כח ושוב אין עושין גחלים ודינן כקש וכגבבא:
גְּלָלֵי בְהֵמָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. כְּגֶפֶת וּכְעֵצִים. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. כְּקַשׁ וְבִגְבָבָה. מָאן דָּמַר. כְּגֶפֶת וּכְעֵצִים. בְּדַקָּה. וּמָאן דָּמַר. כְּקַשׁ וְבִגְבָבָה. בְּגַסָּה.
Traduction
Les excréments des bestiaux (servant aussi de calorique) sont considérés par les uns comme déchets d’olives ou sarments de bois; selon d’autres, ils sont comparables au chaume et aux ramilles. Le 1er avis se rapport au menu bétail; le second au gros.
Pnei Moshe non traduit
גללי בהמה. שהסיק בהן אית תניי תני וכו'. וקאמר הש''ס דלא פליגי דמ''ד שהן כגפת וכעצים בבהמה גסה שהגללים שלה קשים והרבה הן כגללי סוס ומ''ד כקש וכגבבא אם הן מבהמה דקה שהן רכים ואין גחלים מהן ובספרי הדפוס נתחלפו התיבות:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source