Shabbath
Daf 1a
משנה: 1a יְצִיאוֹת הַשַּׁבָּת שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע בִּפְנִים וּשְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע בַּחוּץ. בְּאֵי זָה צַד. הֶעָנִי עוֹמֵד בַּחוּץ וּבַעַל הַבַּיִת בִּפְנִים. פָּשַׁט הֶעָנִי אֶת יָדוֹ לִפְנִים וְנָתַן לְתוֹךְ יָדוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת אוֹ שֶׁנָּטַל מִתּוֹכָה וְהוֹצִיא הֶעָנִי חַייָב וּבַעַל הַבַּיִת פָּטוּר. פָּשַׁט בַּעַל הַבַּיִת אֶת יָדוֹ לַחוּץ וְנָתַן לְתוֹךְ יָדוֹ שֶׁל עָנִי אוֹ שֶׁנָּטַל מִתּוֹכָהּ וְהִכְנִיס בַּעַל הַבַּיִת חַייָב וְהֶעָנִי פָּטוּר. פָּשַׁט הֶעָנִי אֶת יָדוֹ לִפְנִים וְנָטַל בַּעַל הַבַּיִת מִתּוֹכָהּ אוֹ שֶׁנָּתַן לְתוֹכָהּ וְהוֹצִיא שְׁנֵיהֶן פְּטוּרִין. פָּשַׁט בַּעַל הַבַּיִת אֶת יָדוֹ לַחוּץ וְנָטַל הֶעָנִי מִתּוֹכָהּ אוֹ שֶׁנָּתַן לְתוֹכָהּ וְהִכְנִיס שְׁנֵיהֶן פְּטוּרִין׃
Traduction
L’interdit du transport au jour du Shabat se divise en 2 sections (1)B. Chevouot 5a., qui à leur tour comprennent 4 défenses pour l’intérieur et autant à l’extérieur. Supposons p. ex. un pauvre placé au dehors et le maître de maison chez lui; si le pauvre tend la main à l’intérieur et remet (son panier) dans la main du maître, ou s’il en prend un objet et le porte au dehors, ce pauvre est punissable, non le maître. Si au contraire le maître tend la main du dehors et remet quelque chose dans celle du pauvre, ou s’il en prend un objet (le panier) et le porte à l’intérieur, le maître est punissable, non le pauvre. Si le pauvre tend la main à l’intérieur et que le maître de maison en tire quelque chose, ou si ce dernier y remet un objet que le pauvre porte au dehors, tous deux sont dispensés des peines. Si le maître de maison tend la main au dehors (2)Shabat 92a. et que le pauvre en retire un objet, ou si celui-ci lui remet (le panier) et que le maître le porte à l’intérieur, aucun d’eux n’est blâmable.
Pnei Moshe non traduit
יציאות השבת. הוצאות שמרשות לרשות האמורות אצל שבת. ולהך פירושא קאמר בגמרא דתנא להכנסה נמי הוצאה קרי לה שהרי מוציא מרשות לרשות הוא והא דתני יציאות ולא קתני הוצאות לישנא דקרא נקיט דכתיב אל יצא איש ממקומו ודרשי' מיניה הוצאה אל יצא עם הכלי ללקט המן:
שתים שהן ארבע בפנים. שתים הן מן התורה הוצאה והכנסה לבעל הבית העומד בפנים ברשות היחיד ועושה כל המלאכה עקירה והנחה מרשות לרשות ושתים הן לחיוב שחייב חטאת על שגגתו כגון ששגג ולא ידע שהוא שבת או ששגג ולא ידע שמלאכה זו אסורה ועל זדונו בלא התראה חייב כרת ואם הוא בהתראה חייב סקילה וכמו בכל שאר מלאכות של שבת. והא דפתח התנא במלאכת הוצאה ולא קתני לפי סדר האבות השנויין לקמן בפ''ז משום שההוצאה היא מצוייה ביותר ורגילין ב''א להכשל בה לפי שאין צורך לעסק אחר עמה אלא שהוא מוציא או מכניס החפץ עמו ועוד טעם אחר לפתיחת המסכת במלאכה זו משום שמלאכה גרועה היא דמה לי מוציא מרה''י לר''ה ומה לי מוציא' מרה''י לרה''י ואינה נראית למלאכה לפיכך הקדים אותה התנא לשנותה להשמיענו דמ''מ מלאכה היא:
שהן ארבע. שהוסיפו עוד שתים מדבריהם כשהמלאכה נעשית על ידי שנים שזה עוקר וזה מניח דמן התורה שניהם פטורין כדדרשינן מקרא דכתיב ואם נפש אחת תחטא וגו' יחיד שעשה אותה חייב שנים שעשאוה פטורין אבל חכמים אסרו לכתחילה ואם עשה פטור כדמפרש ואזיל לקמן:
ושתים שהן ארבע בחוץ. וכן להעני העומד בתוך ברה''ר שתים הן לחיוב מן התורה כשעושה כל המלאכה עקירה והנחה שהן ארבע מדבריהם לפי שהוסיפו חכמים עוד שתים לאסור לכתחלה אף כשזה עוקר וזה מניח. והא דנקיט התנא לבעל הבית ולעני משום הך טעמא גופא דאמרן לפי שהוצאה מלאכה גרועה היא ולא הוי גמרינן הוצאה דעני מבעל הבית ולא בעל הבית מעני וכן לא הכנסה והלכך אשמועינן לתרוייהו:
פשט העני את ידו לפנים. וחפץ אחד בידו ונתן אותו לתוך ידו של בעל הבית דעביד ליה עקירה מר''ה והנחה ברה''י או שנטל העני החפץ מתוך ידו של בעל הבית והוציא בידו לחוץ דעביד ליה עקירה מרה''י והנחה בר''ה דאע''ג דבעינן עקירה ממקום חשוב שיהי' בו ד' טפחים על ד' טפחים וכן הנחה על מקום ארבעה על ארבעה והכא ליכא מסקינן בגמרא משום דידו של אדם חשובה ליה כארבעה על ארבעה לפי שרגיל ליטול ולהניח בה חפצים ואפי' גדולים הרבה והלכך אע''פ שלא הניח החפץ במקום שהוא עומד בו הואיל והוא בידו הרי הוא כמונח בארץ:
העני חייב. לפי שהוא עשה מלאכה שלימה עקירה והנחה אבל בעל הבית פטור. והך פטור וכן פטור דעני דבבא שניה פטור ומותר גמור הוא דלא עשה כלום אלא מעשה איצטבא הוא דעביד ואין כאן משום איסור שבת כלום אע''ג דאיכא הכא משום לפני עור לא תתן מכשול ולפיכך רצו מהמפרשי' לפרש דהכא בעני נכרי מיירי אבל הא ליתא דלא מיירי הכא אלא במילי דשבת ומשום איסור שבת הוא דאמרי' דפטורי דרישא פטור ומותר הוא:
פשט בעל הבית וכו' בעל הבית חייב. לפי שהוא עשה מלאכה שלימה והעני פטור ומותר הוא דלא עביד מידי והא דמהפך התנא ומפרש לשתים מן התורה להעומד בחוץ והדר מפרש לשתים מן התורה להעומד בפנים ולא כסדר שהתחיל בתחלה משום דאתא לאשמועינן דהכנסה נמי הוצאה קרי לה והלכך בתר דפתח ביציאות קא מפרש הכנסה לאלתר:
פשט העני וכו'. הני תרתי בבי דסיפא הן הן השתים מדבריהם שהוסיפו חכמים לאסור לכתחל' אפי' לא עשה אחד מהן מלאכה שלימה דחששו שמא יבאו כל אחד בפ''ע לעשות מלאכה שלימה בשבת. והיינו כאן שתים מדבריהם להעומד בחוץ ושתים מדבריהם להעומד בפנים:
Shabbath
Daf 1b
הלכה: יְצִיאוֹת הַשַּׁבָּת כול'. מָהוּ שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע. שְׁתַּיִם לְחִייוּב וּשְׁתַּיִם לִפְטוֹר אוֹ אַרְבַּע לְחִיּוּב וְאַרְבַּע לִפְטוֹר. נִישְׁמְעִינָהּ מְן הָדָא. שְׁבוּעוֹת שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע. אָמַר רִבִּי בָּא. תַמָּן כּוּלְּהוֹן לְחִייּוּב. בְּרַם הָכָא חִייּוּב וּפְטוֹר אֲתִינָן מַתְנֵי. הָדָא אָֽמְרָה. ד' לְחִיּוּב וְד' לִפְטוֹר. 1b אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. שְׁבוּעוֹת שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע. לֹא לְחִיוּב. וְדִכְווָתָהּ. יְצִיאוֹת הַשַּׁבָּת שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע לְחִיוּב. וְהָא תַנֵּי. דַּלְתוֹת הַהֵיכַל שְׁנַיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע. אִית לָךְ לְמֵימַר. לֹא לְחִיּוּב וְלֹא לִפְטוֹר. נִיתְנֵי. שְׁנֵים עָשָׂר פְּטוֹר. לֹא אֲתִינָן מִיתְנֵי אֶלָּא פְטוֹר שֶׁהוּא כְנֶגֶד חִייוּב. אָמַר רִבִּי חִייָא בָּר אַבָּא. מָהוּ הָהֵן פְּטוֹר דְּתַנִּינָן הָכָא. מוּתָּר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. עָנִי וְעָשִׁיר אֶחָד הֵן וּמָנוּ אוֹתָן חֲכָמִים שְׁנַיִם. הַכְנָסָה וְהוֹצָאָה אֶחָד הֵן וּמָנוּ אוֹתָן חֲכָמִים שְׁנַיִם. יְצִיאוֹת הַשַּׁבָּת אֵין הַכְנָסָה בִכְלָל. הַמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת אֵין הַמַּכְנִיס בִכְלָל. נִשְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. דָּמַר רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הִכְנִיס חֲצִי גְרוֹגֶרֶת וְהוֹצִיא חֲצִי גְרוֹגֶרֶת חַייָב. מְנַיִין שֶׁהוֹצָאָה קְרוּיָה מְלָאכָה. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן שָׁמַע לָהּ מִן הָדָא. וַיְצַ֣ו מֹשֶׁ֗ה וַיַּֽעֲבִ֨ירוּ ק֥וֹל בַּמַּֽחֲנֶה֘ לֵאמֹר֒ אִ֣ישׁ וְאִשָּׁ֗ה אַל יַֽעֲשׂוּ ע֛וֹד מְלָאכָה֭ לִתְרוּמַ֣ת הַקּוֹדֶשׁ וַיִּכָּלֵ֥א הָעָ֖ם מֵֽהָבִֽיא. נִמְנְעוּ הָעָם מִלְּהוֹצִיא מִבָּתֵּיהֶן וְלִיתֵּן לַגִּיזְבָּרִים. רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי אִלָא. אֲפִילוּ הַכְנָסָה אַתְּ שְׁמַע מִינָּהּ. כְּשֵׁם שֶׁנִּמְנְעוּ הָעָם מִלְּהוֹצִיא מִבָּתֵּיהֶן וְלִיתֵּן לַגִּזְבָּרִין כָּךְ נִמְנְעוּ הַגִּזְבָּרִין מִלְּקַבֵּל מִיָּדָן וּלְהַכְנִיס לַלִּישְׁכָּה. רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי אָחָא שָׁמַע כּוּלְּהוֹן מִן הָדֵין קִרְייָא. לֹא תוֹצִ֨יאוּ מַשָּׂ֤א מִבָּֽתֵּיכֶם֙ בְּי֣וֹם הַשַּׁבָּ֔ת וְכָל מְלָאכָה֭ לֹ֣א תַֽעֲשׂ֑וּ.
Traduction
Qu’est-ce que l’on entend par ''2 qui sont 4''? Est-ce 2 défenses (3)Est-ce qu'aux 2 défenses formelles d'apport et de sortie on joint les 2 cas opposés, autorisés par la Mishna? et 2 permis? ou 4 interdits et 4 permis? On peut résoudre cette question de ce qu’il est dit (4)(Shevuot 1, 1)., au sujet des serments: pour le Shabat, les sorties sont de 2 sortes qui font 4 (pas davantage). Il est vrai que l’on ne s’exprime pas là avec autant de détails qu’ici: c’est que, dit R. Aba, là (au tr. Des serments) on ne cite que les cas interdits, tandis qu’ici (où le Shabat est traité à fond) on cite les divers cas. Cette solution prouve qu’en réalité il est question ici des 4 cas permis et 4 interdits. R. Yossé dit, au contraire: il résulte des termes de notre présente Mishna qu’il ne s’agit pas de cas permis, puisqu’il est dit au sujet des serments: ''Les 2 cas font 4'', ne s’agissant que des interdits; il en sera donc de même ici. Mais n’a-t-on pas dit dans les mêmes termes, pour les portes du Temples (5)Midot 4, 1., qu’elles sont deux formant 4 (2 portes et 4 battants), où il n’est certes question, ni d’interdit, ni de permis? (Donc, l’expression n’est pas exclusivement consacrée aux défenses). Notre Mishna ne devrait-elle pas énumérer 12 cas permis (en dédoublant ses énoncés)? Elle enseigne seulement ce qui est permis au cas où juste l’opposé est interdit. R. Hiya b. Aba répond aussi à cette question, en disant que notre Mishna parle seulement des cas permis même en principe (pas seulement en cas de fait accompli). R. Yossé dit aussi: il importe peu qu’il s’agisse de pauvre ou de riche, et, bien qu’ils ne devraient compter que pour un, les sages en ont fait deux cas différents. De même, l’entrée et la sortie, qui ne devraient former qu’un, ont été comptées par les sages pour 2; or, il est évident que l’entrée est comprise dans la sortie, de même qu’elle est comprise dans celle des 39 défenses capitales qui interdit le transport d’un séjour à l’autre. Il est certain qu’au fond elles ne forment qu’une défense, puisque R. Yassa dit au nom de R. Yohanan: l’importation d’une demi-figue et la sortie d’une égale quantité forment ensemble un travail complet, interdit en ce jour. D’où sait-on que le transport est un travail interdit? Selon R. Samuel b. Nahman au nom de R. Yohanan, on le déduit (6)B. Shabat 96b. de ce qu’il est dit (Ex 36, 6): Moïse fit transmettre un ordre dans le camp, savoir: nul homme ni femme ne travaillera plus pour les offrandes du sanctuaire; et le peuple cessa d’en apporter; c.-à-d., le peuple cessa d’apporter de la maison pour remettre au trésorier (la sortie est donc un travail). R. Hiskia dit au nom de R. Ila: on peut aussi en conclure que l’apport est un travail; puisqu’à l’instar de ce que le peuple s’interdisait de rien porter au dehors pour aller l’offrir, de même le trésorier se privait de rien accepter. R. Hiskia dit au nom de R. Aha que l’on appliqua l’interdit à toutes deux (entrée et sortie), selon ce verset (Jr 17, 22) N’emportez aucune chose de vos maisons au jour du Shabat et n’accomplissez aucun travail.
Pnei Moshe non traduit
גמ' מהו שתים שהן ארבע. ובעי הש''ס היכי מפרש כן להמתני' דקתני שתים שהן ד' בפנים ושתים שהן ארבע בחוץ ואי את משכחת לה כולהו חיובא ועל כרחך דיש בהן ג''כ צד פטור וכדמפרש לקמן במתני' ושואל הש''ס היאך מרמז התנא בריש דבריו להני חיובי ופטורי דתני ואזיל:
שתים לחיוב ושתים לפטור. כלומר מי נימא דשתים שהן ארבע דקאמר היינו שיש בהן שתים לחיוב ושתים מהן לפטור. השתים לחיוב הן הוצאה והכנסה בעשיית כל המלאכה לבע''ה העומד בפנים והשתים לפטור אם אילו עושה כל המלאכה וכדחשיב בבבא דסיפא פשט בע''ה את ידו לחוץ ונטל העני מתוכה וכו' דהיינו הוצאה והכנסה דפטור. וכן שתים שהן ארבע בחוץ ג''כ בענין הזה אנו מפרשין שתים לחיוב להעני העומד בחוץ אם עשה כל המלאכה דהוצאה ודהכנסה שהן ארבע היינו עם השתים לפטור שלא עשה כל המלאכה אלא כדקתני בסיפא שפשט העני את ידו המליאה לפנים ונטל הבע''ה מתוכה ואין כאן מלאכה שלימה בהכנסה וכן בהוצאה שפשט העני את ידו ריקנית לפנים ונתן הבע''ה לתוכה והוציא. ונמצאת אומר דהשתים דקאמר התנא בריש דבריו הן השתים לחיוב ושהן ארבע דקאמר הן הן השתים לפטור:
או ארבע לחיוב וארבע לפטור. כלומר או דלמא שלא תחלק בענין הזה להשתים שהן ארבע דקאמר התנא אלא בהשתים דקאמר מרמז בהן הצד החיוב והצד הפטור כגון הוצאה דבע''ה אם עשה כל המלאכה דהוי חדא לחיובא וחדא לפטורא שלא עשה הבע''ה כל המלאכה של הוצאה אלא שהעני נטל מתוכה ושהן ארבע דקאמר היינו הכנסות חדא דחיוב שעשה כל המלאכה דהכנסה שנטל מתוך ידו של עני והכניס וחדא דפטורא שלא עשה הבע''ה כל המלאכה דהכנסה אלא שהעני נתן לתוכה והכניס והיינו שתים שהן ד' בפנים. וכן אתה מפרש לשתים שהן ד' להעני העומד בחוץ שתים הן דהוצאות חדא דחיוב וחדא דפטור שהן ארבע עם שתים הכנסות חדא דחיוב וחדא לפטור וזהו דקאמר ארבע לחיוב וארבע לפטור כלומר שיש בכל חלוקה מהארבע לחיוב ויש בהן לפטור דאלו לפירושא קמא אין בכל חלוקה מהארבע לחיוב ולפטור אלא השתים מהן הוצאה והכנסה דחיוב והשתי' מהן הוצאה והכנסה דפטור דאלו לפירושא בתרא יש בכל חלוקה מהארבע אחת לחיוב ואחת לפטור. נישמעינה לפירושא דהך מילתא ממתני' דשבועות דקתני שבועות שתים שהן ארבע וכו' יציאות השבת שתים שהן ארבע ולא קתני התם שהן ד' בפנים ושהן ד' בחוץ וא''כ מפרשינן התם כולהו לחיובא שתים הוצאה דעני והוצאה דבע''ה לחיוב בשעשו כל המלאכה. שהן ארבע היינו שתים הכנסות דעני ודבע''ה לחיובא וקס''ד דה''ה נמי למתני' דהכא כל היכא דמפרשינן חלוקה לחיובא שפיר עדיף והלכך תפרש להשתים דקאמר הן לחיובא וכפירושא קמא:
א''ר בא. דלא היא דע''כ לא דמיא פירושא דהך מתני' לפירושא דמתני' דשבועות דתמן שפיר מפרשינן כולהון לחיוב וכדאמרן:
ברם הכא דקתני שהן ד' בפנים ושהן ד' בחוץ. וא''כ ע''כ דתפרש דחיוב ופטור. אתינן מיתני דבענין אחר לא משכחת לה שיהו ד' בפנים וד' בחוץ וכד אתינן לחיובי ולפטורי א''כ נפרש לכל חלוקה וחלוקה מהארבע חדא לחיובא וחדא לפטורא דלהכי שונה התנא להעומד בפני' ולהעומד בחוץ לאשמועינן דבכל חלוקת השתים מהארבע יש בהן צד חיוב וצד פטור:
הדא אמרה. דהכי מפרשי' ארבע לחייב וארבע לפטור וכלומר בכל חלוקה מהארבע איכא חדא לחיובא וחדא לפטורא וכהאי פירושא בתרא דאמרן:
א''ר יוסי מתני' אמרה כן. ר' יוסי בא לחזק דברי ר' בא בהא דקאמר דתמן כולהון לחיוב דודאי הכי הוא דמהאי מתני' דהתם שמעי' לה בהדיא דקתני שבועות שתים שהן ארבע לא לחיוב בתמיה דהא ודאי בין שתים דרישא שהן להבא שאוכל ולא אוכל ובין שתים דסיפא שאכלתי ושלא אכלתי בני חיוב בקרבן נינהו ודכוותה ליציאת שבת שתים שהן ד' דקתני התם נמי כולהו לחיובא הן. אבל הכא דתני חיובא ופטורי מפרשינן בכל חלוקת שתים מהד' דיש בהן חדא לחיוב וחדא לפטור וכר' בא:
והא תני דלתות ההיכל שתים שהן ד'. בריש פ''ד דמדות תנינן פתחו של היכל גבהו כ' אמה ורחבו עשר אמות ושתים דלתות הי' לו שתים בפנים ושתים בחוץ וכדמפרש ר' יהודה התם כמין אצטרמיטה היו וכו' והיינו שתים שהן ד' וכלומר דבא לסיועי לפירושא בתרא ולמיפרך אפירושא קמא דשמעי' מהאי מתני' דכל היכא דקתני שתים שהן ד' לית לן לפרש ולחלק בין גוונא דשתים דרישא ובין גוונא דשתים דסיפא וכדמסיק ואזיל:
אית לך למימר לא לחיוב ולא לפטור. כלימר וכי אית לך לחלק להא דהתם ולומר השתים מהן לחיוב ושתים אחרים מהן לאו לחיוב הן דלא שייך התם לחלק לא לחיוב ולא לפטור וכי היכא דהתם לא מחלקינן בין שתים אלו לבין שתים אלו ה''ה נמי בכל מקום שנשנה שתים שהן ד' יש לנו לפרש דבחדא גוונא נשנו אם אלו השתים לחיוב השתים אחרים ג''כ לחיוב והכא דא''א לפרש כולהו לחיוב א''כ נפרש מה השתים אלו יש בהן חדא לחיוב וחדא לפטור כך השנים אחרים להעומד בפנים וכן להעומד בחוץ:
ניתני שנים עשר פטור. אלישנא דמתני' פריך דקתני תמניא שהן ד' בפנים ושהן ד' בחוץ והיינו בחיובי ובפטורי ואמאי לא קחשיב עוד תרתי פטורי לעני וכן לבע''ה שהרי יש כאן תמניא דפטור אבל אסור שתי עקירות לעני בלא הנחה ושתי הנחות בלא עקירה וכן לבע''ה ועם ארבעה דחיובי הוו להו שנים עשר:
ומשני לא אתינן מיתני. למיחשב אלא בפטור שהוא כנגד חיוב כלומר שהן דומין בצד אחד להגוונא דחיוב והיינו בענין פשיטות היד דכמו דהגוונא דחיוב דקתני פשט העני את ידו לפנים וכו' דהעני חייב שעשה כל המלאכה כן נמי בגוונא דפטורי דסיפא לא מחשבינן אלא להפשיטת יד לרשות אחרת כגון פשט העני דהסיפא דקתני שתיהן פטורין ובהא איכא תרתי מילי דפשיטת היד דהעני דברישא דהסיפא חיסר העני ההנחה ובהסיפא חיסר העקירה שהרי הבע''ה נתן לתוכה והעני הוציא ולא עשה כל המלאכה ופטור אבל אסור הוא וכן בפשט בע''ה דהסיפא איכא תרתי מילי דפשיטת היד לרשות אחרת ולא גמר כל המלאכה ואותן פטורי אבל אסורי הוא דקחשיב תרתי דעני ותרתי דבע''ה:
מהו אהן פטור דתנינן הכא מותר. לפרושי פטירי דרישא דמתני' קאמר דקתני העני חייב ובע''ה פטור והיינו פטור ומותר דבע''ה לא קעביד מידי וכן פטורא דהעני בשעשה הבע''ה כל המלאכה דפטור ומותר הוא ולא דמיא לשניהם פטורין דהסיפא דמתני' דהתם פטור אבל אסור הוא דהא מיהת איתעבידא המלאכה בין שניהן:
עני ועשיר אחד הוא. כלומר שהרי דין אחד להם דמאי שנא עני ומ''ש עשיר ואפ''ה מנו אותן חכמים שנים ומשום דהוצאה מלאכה גרועה הוא ולא הוה גמרינן חד מאידך:
הכנסה והוצאה אחד הן. דמ''ש המוציא ומ''ש המכניס ואפ''ה מנאו אותן חכמים שנים דקא מפרש במתני' להכנסה בפני עצמה ולהוצאה בפני עצמה:
יציאות השבת אין הכנסה בכלל. כעין בעיא הוא דקתני יציאות השבת וכי אין הכנסה בכלל וכן הא דתנינן המוציא מרשות לרשות וכי אין המכניס בכלל הלא מרשות לרשות הוא והשתא קא מיבעיא לן אם הוצאה והכנסה מצטרפין הן וקאמר נישמעינה מן הדא דאמר ר' יסא בשם ר' יוחנן הכניס וכו' בהעלם אחד חייב דהועיל והכנסה בכלל הוצאה היא מצטרפין לכשיעור:
נמנעו העם מלהוציא בבתיהן. מרשות היחיד מליתן לגזברים שהיו יושבין במחנה לויה שהוא רשות הרבים:
אפילו הכנסה את שמע מינה. מהאי קרא שהרי כשם וכו' והיינו הכנסה ממחנה לויה ללשכה שהיא רה''י:
שמע כולהון. ולהוצאה ולהכנסה מן קרייא דירמיה דאמר להן לא תוציאו וגו' ובהאי קרא לא משתעי אלא במלאכת משא א''כ האי וכל מלאכה לא תעשו לרבות להכנסה דנקראת ג''כ מלאכה כמו הוצאה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source