זָר שֶׁשִּׁימֵּשׁ בַּמִּקְדָּשׁ בַּשַּׁבָּת וּבַעַל מוּם שֶׁשִּׁימֵּשׁ בְּטוּמְאָה. רִבִּי חִייָה רוֹבָה אָמַר. שְׁתַּיִם. בַּר קַפָּרָא אָמַר. אַחַת. מָתִיב בַּר קַפָּרָא לְרִבִּי חִייָא רוֹבָא. עֲבוֹדָה שֶׁהַכֹּהֵן מוּתָּר בָּהּ זָּר מְחַייֵב עָלֶיהָ. וּמוֹתִיב לָהּ וְהוּא מְתִייב עָלֶיהָ. וַהֲרֵי קְמִיצָה עַד שֶׁלֹּא נִקְמְצַה אֲסוּרָה לָזֶה וְלָזֶה. מִשֶׁנִּיקְמְצָה אֲסוּרָה לַזָּרים וֹמוּתֶּרֶת לַכֹּהֲנִים. אָמַר לֵיהּ. שַׁנְייָא הִיא. דִּכְתִיב וְכָל זָר֖ לֹא יֹ֣אכַל קוֹדֶשׁ. וַהֲרֵי מְלִיקָה עַד שֶׁלֹּא נִמְלְקָה אָסוּר לָזֶה וְלָזֶה. מִשֶּׁנִמְלְקָה אֲסוּרָה לְזָרִים וּמוּתֶּרֶת לַכֹּהֲנִים. אָמַר לֵיהּ. שַׁנְייָא הִיא. דִּכְתִיב וְכָל זָר֖ לֹא יֹ֣אכַל קוֹדֶשׁ. הֲרֵי טֵבֵל. עַד שֶׁלֹּא נִיתְקָן אָסוּר לָזֶה וְלָזֶה. מִשֶּׁנִיתְקָן אָסוּר לְזָרִים וּמוּתָּר לַכֹּהֲנִים. אָמַר לֵיהּ. שַׁנְייָא הִיא. דִּכְתִיב וְכָל זָר֖ לֹא יֹ֣אכַל קוֹדֶשׁ. אָֽמְרִין. נֵצֵא לַחוּץ וְנִלְמַד. נַפְקוּן וְשָֽׁמְעוּן. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. שְׁתַּיִם. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. אַחַת. מָאן דָּמַר. אַחַת. מִשּׁוּם זָרוּת. וּמָאן דָּמַר. שְׁתַּיִם. אַחַת מִשּׁוּם זָרוּת. חוֹרָנִייָתָה לָמָּה. מִשּׁוּם שְׁחִיטָה. וַהֲרֵי שְׁחִיטָה בְזָר כְּשֵׁירָה. אֶלָּא מִשּׁוּם הִילּוּךְ זְרִיקָה וְקַבָּלָה. אֵינָהּ אֶלָּא שְׁבוּת. הֲוֵי לֵית טַעֲמָא אֶלָּא מִשּׁוּם אִיכּוּל אֵיבָרִים וּפְדָרִים שֶׁהָיוּ מִתְאַכְּלִין עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוּדָה דּוּ אָמַר מִשּׁוּם מַבְעִיר. נִיחָא. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי דּוּ אָמַר מִשּׁוּם מְבַשֵּׁל. מַה בִישּׁוּל יֵשׁ כָּאן. מִכֵּיוָן שֶׁהוּא רוֹצֶה בְאִיכּוּלָן כִּמְבַשֵּׁל הוּא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
על דעתיה דר' יודה דהוא אמר. לעיל הבעיר ובישל חייב משום מבעיר ניחא דיש כאן חיוב משום מבעיר אלא על דעתיה דר' יוסי דהחיוב משום בישול הוא ומה שייך בישול כאן וקאמר דמכיון שהיא רוצה שיתאכלו ע''ג המזבח עיכולן זהו בישולן והרי זה כמבשל הוא:
הוי. על כרחך דלית כאן טעמא אלא משום עכול אברים ופדרים שהיו מוקטרין ומתעכלין על גבי המזבח כל הלילה ומשכחת לה שהזר נתנן בלילי שבת ע''ג המזבח וזו מלאכת הבערה היא:
ומאן דאמר שתים ניחא משום זרות דמיחייב אחרנייתה למה הוא חייב אי משום שחיטה שהיא מלאכה א''כ תיפוק ליה דאין כאן זרות דשחוטה בזר כשירה ואלא משום שאר עבודות כגון הילוך וקבלה וזריקה הרי אין אלו אלא משום שבות ואין כאן משום מלאכה והיכי משכחת לה דחייב שתים:
אמרין נצא חוץ. לבה''מ ונלמד ממה שנשמע מרבנן האומרים בזה וכשיצאו שמעו דכבר פליגי תנאי בהא:
והרי מליקה וכו'. כדלעיל:
א''ל בר קפרא שנייא היא לענין אכילה שלא הותרה אלא לכהנים דבפירוש כתבה התורה וכל זר לא יאכל קדש ועל כל קדש הזהירה ואף על שמותר לכהנים אבל גבי עבודה מכיון דגלי רחמנא שעבודה דוחה שבת לגמרי דוחה ואפילו אצל זרים ואינו מתחייב אלא משום זרות בלבד:
ומותיב לה והוא מחייב ליה. וכל מה שהשיב לו ר' חייא חזר בר קפרא וסתר לו תשובתו שאמר לו ר' חייא והרי קמיצה תוכיח שעד שלא נקמצה המנחה אסורה היא לזה ולזה ומשנקמצה הותרו השיריים לכהן ואף על פי כן אסור לזר וה''ה הכא דכשהותרה עבודה בשבת לכהנים הותרה ולא לזרים ויש כאן נמי משום שבת:
עבודה שהכהן מותר בה. וזו עבודה בשבת ואת אמרת זר מחייב עלה בתמיה הרי כשהותרה הותרה:
אחת. דקסבר כשה תרה עבודה בשבת לכל הותרה ואין בחלוקה הראשונה אלא משום זרות וכן כשהותרה טומאה בקרבן צבור לכל הותרה ואין בחלוקה שניה אלא משום בעל מום:
זר ששימש במקדש בשבת וכו' שתים. חייב הוא משום זרות ומשום שבת. ובעל מום ששימש בטומאה חייב משום בעל מום ומשום טומאה:
הִבְעִיר וּבִישֵּׁל. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. חַייָב שְׁתַּיִם. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. חַייָב אַחַת. מָאן דָּמַר. חַייָב שְׁתַּיִם. אַחַת מִשּׁוּם מַבְעִיר וְאַחַת מִשּׁוּם מְבַשֵּׁל. וּמָאן דָּמַר. אַחַת. 19a הַיי דָא הִיא. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. מִשּׁוּם מַבְעִיר. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. מִשּׁוּם מְבַשֵּׁל. וְקַשְׁיָא עַל דְּרִבִּי יוֹסֵי. הַבְעָרָה לִימְּדָה עַל כָּל הַמְּלָאכוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. אֵינוֹ חַייָב מִשּׁוּם מַבְעִיר אֶלָּא מִשּׁוּם מְבַשֵּׁל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וקשיא על דר' יוסי. הרי הבערה מפורשת בתורה ויצאת בפירוש מן הכלל ללמד על כל מלאכות שבתורה ומבשל אינו מפורש בהדיא אלא ממלאכת המשכן היא דילפינן ואת אמרת דכל היכא דאיכא הני תרתי. אינו חייב משום מבעיר אלא משום מבשל בתמי':
ומאן דאמר אחת היידא היא. איזה הוא דמתחייב עליה משום מבעיר או משום מבשל:
ולמ''ד מלאכה שאינו צריך לגופה חייב א''כ הכא נמי הואיל וזה מתכוין הוא חייב שתיים אחת משום מבעיר ואע''פ שאינו רוצה הוא שיכבו מתחייב נמי משום מכבה דהא מיהת נכבים הן על ידי כך:
רַב אָמַר. הַיּוֹשֵׁב בָּבַיִת מְרוֹעְרָע עוֹשֶׁה מַלְאַךְ הַמָּוֶת דַנִיסְטֵיס שֶׁלּוֹ. דִּכְתִיב יַשִּׁ֤יא מָ֨וֶת ׀ עָלֵ֗ימוֹ. כְּמַה דְתֵימָר כִּֽי תַשֶּׁ֥ה בְרֵֽעֲךָ֖ מַשַּׁ֣את מְא֑וּמָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ישיא מות עלימו. ירדו שאול חיים כי רעות במגורם בקרבם מחמת שהן יושבין ברעות במגורם ישיא מות עלימו ואין ישי אלא לשון חוב ותביעה כמה דתימר כי תשה ברעך:
דינסטים שלו. בעל חובו ובעל דינו:
אָמַר רִבִּי בָּא בַּר בִּינָה. נֶסֶר שֶׁהוּא מָתוּחַ מִגָּג לְגָג אֲפִילוּ רָחַב כַּמָּה אָסוּר לְהַלֵּךְ עָלָיו. לָמָּה. אֶלָּא מִיכָּן שֶׁאֵין הַשָּׂטָן מְקַטְרֵג אֶלָּא בְשָׁעַת הַסַּכָּנָה.
רִבִּי אַייְבוֹ בַּר נַגֹּרֶי. כָּתוּב בְּ֭הִשָּׁ֣פְטוֹ יֵצֵ֣א רָשָׁ֑ע. יֵצֵא צַדִּיק אֵין כָּתוּב כָּאן אֶלָּא בְּ֭הִשָּׁ֣פְטוֹ יֵצֵ֣א רָשָׁ֑ע. אֶלָּא מִיכָּן שֶׁאֵין הַשָּׂטָן מְקַטְרֵג אֶלָּא בְשָׁעַת הַסַּכָּנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אלא מכא וכו'. ולפיכך אמר דוד המלך על שונאיו שבהשפטו יצא רשע גמור בדינו ע''י קטרוג השטן:
כתיב בהשפטו יצא רשע אל יצא צדיק אין כתיב כאן וכו'. כצ''ל:
רִבִּי בִּיסְנָא בְשֵׁם רִבִי לִייָא. כְּתִיב יוֹם צָרָ֧ה וְתוֹכֵיחָה וּנְאָצָה֭ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה. הָא יוֹם אַחֵר לֹא. אֶלָּא מִיכָּן שֶׁאֵין הַשָּׂטָן מְקַטְרֵג אֶלָּא בְשָׁעַת הַסַּכָּנָה.
אָמַר רִבִּי אַחַאי בַּר יַעֲקֹב. כְּתִיב וּקְרָאָ֤הוּ אָסוֹן֙ בַּדֶּ֨רֶךְ֙. הָא בַבַּיִת לֹא. אֶלָּא מִיכָּן שֶׁאֵין הַשָּׂטָן מְקַטְרֵג אֶלָּא בְשָׁעַת הַסַּכָּנָה.
רִבִּי פִינְחָס רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי חִייָה בַּר בָּא. כְּתִיב וְלִפְנֵ֨י אֶלְעָזָ֤ר הַכֹּהֵן֙ יַֽעֲמֹ֔ד וְשָׁ֥אַל ל֛וֹ בְּמִשְׁפַּ֥ט הָֽאוּרִ֖ים. בְסֵדֶר הָאוּרִים אֵין כָּתוּב כָּאן אֶלָּא בְּמִשְׁפַּ֥ט הָֽאוּרִ֖ים. אֶלְּא מְלַמֵּד. בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל יוֹצְאִין לַמַּלְחָמָה בֵּית דִּין שֶׁלְּמַעֲלָה יוֹשְׁבִין עֲלֵיהֶן אִם לִנְצוֹחַ אִם לְהִינָּצֵחַ. אָמַר רִבִּי חִייָא בַּר בָּא. כְּתִיב כִּֽי תֵצֵ֥א מַֽחֲנֶה֖ עַל אוֹיְבֶיךָ וְנִ֨שְׁמַרְתָּ֔ מִכֹּ֖ל דָּבָ֥ר רָֽע: הָא אִם אֵינוֹ יוֹצֵא אֵינוֹ צָרִיךְ לֵיהּ שְׁמִירָה. אֶלָּא מִיכָּן שֶׁאֵין הַשָּׂטָן מְקַטְרֵג אֶלָּא בְשָׁעַת הַסַּכָּנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''צ ליה שמירה. מכל דבר רע בתמיה:
אלא במשפט האורים. ללמדינו שבשעה שישראל יוצאין למלחמה ב''ד של מעלה יושבין במשפט עליהם וכו' לפי שהוא שעת סכנה ונתעורר הדין:
הלכה: עַל שָׁלשׁ עֲבֵרוֹת הַנָּשִׁים מֵיתוֹת כול'. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. יְלָדוֹת. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. יוֹלְדוֹת. מָאן דָּמַר. יְלָדוֹת. תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי יוּדָה. בָּעֲוֹן הַנְּדָרִים הַבָּנִים מֵתִים. וּמַה טַעֲמָא. לַשָּׁוְא֙ הִכֵּ֣יתִי אֶת בְּנֵיכֶ֔ם. וּמָאן דָּמַר. יוֹלְדוֹת. מִיכָּן שֶׁאֵין הַשָּׂטָן מְקַטְרֵג אֶלָּא בְשָׁעַת סַכָּנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לשוא הכיתי את בניכם. על עסקי שוא ששיקרו ולא קיימו נדריהם:
גמ' אית תניי תני מתות ילדות וכו'. ולמ''ד ילדות שמתות על ג' עבירות הללו א''כ לא ס''ל שבעון נדרים מתה אשתו של אדם אלא כדתני בשם ר' יודה בעון נדרים הבנים של אדם מתים:
משנה: 19b עַל שָׁלשׁ עֲבֵרוֹת הַנָּשִׁים מֵיתוֹת בִּשְׁעַת לֵידָתָן עַל שֶׁאֵינָן זְהִירוֹת בַּנִּידָּה בַחַלָּה וּבְהַדְלָקַת הַנֵּר׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בחלה ובהדלקת הנר. הנשים נצטוו על כך כדאמר בגמרא היא איבדה חלתו של עולם שהוא האדם הראשון ועל ידה נטרד והיא כבתה נרו של עולם ושפכה דמו ולפיכך נתחייבו באלו ועוד שהאשה מצוייה בבית ומצות צרכי הבית תלויין בה:
מתני' בשעת לידתן. כדקאמר בגמ' שהשטן מקטרג בשעת הסכנה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source