משנה: לֹא יִקּוֹב אָדָם שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁל בֵּיצָה וִימַלְאֶנָּה שֶׁמֶן וְיִתְּנֶינָּה עַל פִּי הַנֵּר בִּשְׁבִיל שֶׁתְּהֵא מְנַטֶּפֶת אֲפִילוּ הִיא שֶׁל חֶרֶס וְרִבִּי יְהוּדָה מַתִּיר. אֲבָל אִם חִבְּרָהּ הַיּוֹצֵר מִתְּחִילָּה מוּתָּר. לֹא יְמַלֵּא אָדָם קְעָרָה שֶׁמֶן וְיִתְּנֶנָּה בְּצַד הַנֵּר וְיִתֵּן רֹאשׁ הַפְּתִילָה בְּתוֹכוֹ בִּשְׁבִיל שֶׁתְּהֵא שׁוֹאֶבֶת. וְרִבִּי יְהוּדָה מַתִּיר׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ור''י מתיר. דלא גזר ובגמרא דהתם עביד צריכותא לכל הני דפליגי ר''י ורבנן בשפופרת של ביצה ובשל חרס ובקערה דאי אשמעינן בשל ביצה ה''א בהא הוא דקאסרו רבנן דלא מאיס ואתי לאסתפוקי מיניה אבל בשל חרס דמאיס אימא מודה ליה רבנן לר' יהודה ואי אשמעינן בשל חרס ה''א בהא קאמר ר' יהודה אבל בשל ביצה מודה להו לרבנן דאסור ואי אשמעינן הני תרתי בהא קאמר ר' יהודה דמכיון דהן נתונין על פי הנר בדיל מינייהו ולא אתי לאיסתפוקי אבל קערה הנתונה בצד הנר הואיל דאיכא הפסק אימא מודה להו לרבנן דלא בדיל מינה ואיכא למיגזר. ואי אשמעינן קערה בהא קאמרי רבנן אבל בהני תרתי אימא מודו לר' יהודה צריכא. ול''ק דלשמעינן שפופרת של חרס וקערה ולישתוק מביצה דאי הוה קתני להני תרתי אכתי איכא למטעי אליבא דר' יהודה דה''א בקערה מתיר הוא משים דאע''ג דמיפסקא אפ''ה מכיון דחזי דהפתילה שואבת מיניה בדיל הוא מהשמן ולא אתי לאיסתפוקי וכן בשפופרת של חרס משום דנתונה ע''פ הנר ומאיס בדיל מינה אבל של ביצה אע''ג דנתונה על פי הנר מ''מ מכיון דלא מאיס איכא למיגזר הלכך קמ''ל פלוגתייהו בהני כלהו. ואין הלכה כר' יהודה:
לא ימלא אדם קערה שמן ויתננה בצד הנר ויתן ראש הפתילה. הקצה שלה לתוך הקערה בשביל שתהא שואבת השמן ויהא דולק יפה אותו קצה הפתילה שבתוך הנר וזה ג''כ מהאי טעמא שמא יסתפק מהשמן שבקערה דלא בדיל מיניה:
ור' יהודה מתיר דלא גזר דלמא אתי לאסתפוקי מיניה:
ואפי' היא של חרס. השפופרת והוי אמינא דמכיון דמאיס בדיל מיניה הלכך קמ''ל דאפ''ה הואיל ואותו השמן לא נמאס בנר חיישינן שמא יסתפק ממנו:
מתני' לא יקוב אדם שפופרת של ביצה. שמנקב את קליפת הביצה ועושה אותה כשפופרת ואסור למלאות אותה שמן וליתנה על פי הנר בשביל שתהא מנטפת טיפה טיפה לתוך הנר וטעמא שמא יטול מן השמן להסתפק בו והמסתפק מן השמן בשעה שהנר דולק חייב משוח מכבה ואפי' לאחר שכבה הנר יש כאן איסור משום מוקצה ואסור ליהנות ממנו וכן אסור ליהנות מן השמן שנוטף מן הנר משום שהוא מוקצה מחמת איסור:
אבל אם חיברה היוצר. לאותו שפופרת להנר מתחילה מותר מפני שהוא כלי אחד עם הנר וכה''ג ודאי בדיל מיניה והלכך לא חיישינן. ולאו דוקא יוצר אלא כעין יוצר קאמר שאם חברה אפילו הבעל הבית בסיד ובחרסית וכיוצא בהן מותר:
רִבִּי אָחָא רִבִּי סִימוֹן בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן נְזִירָא. 17b עֲשָׂאָהּ מָזוֹר טְהוֹרָה. שְׁרָייָהּ בַּשֶׁמֶן לֹא כְמִי שֶׁעֲשָׂאָהּ מָזוֹר. רִבִּי זְעִירָה רִבִּי יַנַּאי רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בָּן לֵוִי. נִרְאִין דְּבָרִים שֶׁתְּהֵא הֲלָכָה כְרִבִּי עֲקִיבָה. שֶׁהוּא אוֹמֵר מֵעֵין שְׁנֵיהֶן. וְאֵינָהּ אֶלָּא כְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ מִקּוּלֵּי שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ. לֹא סוֹף דָּבָר טָהֹרָה אֶלָּא אֲפִילוּ טְמֵיאָה. בְּגִין רַב. דְּרַב אָמַר. מַסִּיקִין בְּכֵלִים וְאֵין מַסִּיקִין בְּשִׁיבְרֵי כֵלִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לא סוף דבר טהרה וכו'. אדברי ר''ע דמתני' דידן קאי דקאמר טהורה היא ומדליקין בה לאו דוקא דתלי בהדלקה אם היא טהורה דלענין הדלקה לא שני לן בין אם היא טהורה או טמאה דר''ע לית ליה סברא דר''א דלעיל אלא האי דנקיט בכי האי לישנא בגין סברי' דרב דקסבר מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים בי''ט דס''ל כר' יהודה במוקצה וסד''א דטמאה הוי ליה כשברי כלי דאקציה דעתיה מינה קמ''ל דטהורה היא וכלומר ולאפוקי מאיסורא אפי' לסברי' דהאי דס''ל במוקצה כר' יהודה קאמר:
נראין הדברים וכו'. כלומר היו נראין שתהא הלכה כר''ע בהאי מתני' דכלים דלעיל מפני שהוא אומר מעין שניהם ומכריע אבל אעפ''כ אינה הלכה אלא כר' יהושע וכדמסיק להטעם משום דמקולי ג' על ג' שנו כאן דלא חשיבי כלל לפי שהתקינו לדברים קלים כאלה והשיעור אין בהם ולפיכך לעולם טהורה היא כר' יהושע:
ר' אחא. אמר דלא תדחק לאוקמי בג' על ג' מצומצמות אלא דהיינו טעמא דהויא כאלו הוא עושה מעשה בידים לטהרה דהרי מי לא מודית לו שאם עשאה מזור טהורה. מזור הוא כעין מיזרן המוזכר בפי''ט דכלים שהוא כעין אבנט שעושין סביבות כלי אחד לקשרה ולחברה והויא לה כתשמישי כלים שדינן שהן טהורים שאינו אלא לשמש בהן בשעת מלאכה בלבד וכדתנן בפ' ט''ז דכלים דכשהן בפני עצמן טהורין והשתא שרייה בשמן וכי זה לא כמי שעשאה מזור הוא שאין זה אלא לשמש את הנר לצורך הדלקה ונמצא מטהר בידים הוא משעה ששרה אותה בשמן וגזור בכל ע''ש אטו י''ט שחל להיות בע''ש:
אִם חִיבְּרָהּ הַיּוֹצֵר מִתְּחִילָּה מוּתָּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא כֶלִי אֶחָד. שַׁנְייָא הִיא. שֶׁכּוּלָּהּ אֶחָד. אֶלָּא אִם חִיבְּרָהּ בְּסִיד אוֹ בְגִיפּסוֹס. יְאוּת. דְּרִבִּי יוּדָה כְדַעְתֵּיהּ. דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר. מַשְׁקֶה טוֹפַח חִיבּוּר. תַּנֵּי. פְּתִילָה אַחַת בִּשְׁנֵי כוֹסוֹת בִּשְׁתֵּי קְעָרוֹת בִּשְׁנֵי תַמְחוּיִין אָסוּר. רִבִּי יוּדָה מַתִּיר. רִבִּי חֲנַנְיָה בְשֵׁם רִבִּי פִינְחָס. רִבִּי יוּדָה כְדַעְתֵּיהּ. דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר. מַשְׁקֶה טוֹפַח חִיבּוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תני. בחדא ברייתא פתילה אחת וכו' אסור דבכל הני איכא למיגזר ור' יהודה מתיר וקאמר ר' חנניא דהכא נמי משום דר' יהודה כדעתיה דס''ל משקה טופח חבור וכדלעיל:
דר' יודה כדעתיה. הא דר' יודה דמתיר לשיטתיה הוא דאזיל דס''ל דכל משקה טופח חיבור הוא לכל מילי כדקתני בתוספתא דטהרות ספ''ט מקל שהוא מליאה משקין טופחין טמאין ר' יהודה אומר משום ר' יהושע כיון שהשיקה למקוה טהורה ופליג אחכמים דמתני' דסוף פ''ח דטהרות דסברי עד שיטביל את כולה דמשקה טופח אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה והשתא לר' יהודה איכא למימר משום דלא ס''ל כחדא מהני טעמא משום שלא הותחל בכל טיפה וטיפה ליכא דהמשקה טופח חיבור והוי כמדליק מע''ש לכל השמן שבהנר ושבהשפופרת וכמדליק בשאר הנרות. ומשום שמא ישכח ויערה לא גזר ר' יהודה משום דבדיל מיניה:
אלא אם חיברה בסיד או בגיפסיס יאות. כלומר אלא מהכא הוא דתפשוט שפיר הבעיא דקתני בתוספתא פ''ב אם חברה בסיד או בגפסיס בע''ש מותר והרי כאן לא חיברה הי צר מתחילה ולא שייך למימר בה כולה אחת אלא ש''מ דטעמא משום שמא ישכח ויערה והלכך כשחיברה חיבור כל דהו סגי דתו ליכא למיגזר שמא יטלנה לערות ממנה שמן לתוך הנר:
אם חיברה היוצר וכו'. כלומר ת''ש מהכא דקתני אם חיברה היוצר מתחילה מותר ואי אמרת דטעמא שלא הותחל בכל טיפה וטיפה אמאי מותר בחיברה היוצר הא אכתי שייך בה האי טעמא אלא ש''מ דטעמא משום שמא ישכח ויערה וכשחיברה היוצר ליכא למיגזר שהרי מחוברת ועומדת היא. ודחי לה הש''ס דשאני היא לפי שכולה אחד היא ואפי' להך טעמא שלא הותחל בכל טיפה ליכא למיסר בהא דהרי כולה כנר אחד היא:
הלכה: מתני' לֹא יִקּוֹב אָדָם שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁלְּבֵיצָה. לָמָּה. מִשּׁוּם שֶׁלֹּא הוּתְחַל בְּכָל טִיפָּה וְטִיפָּה. אוֹ שֶׁמָּה יִשְׁכַּח וִיעָרֶה. מַה נְפִיק מִבֵּינֵיהוֹן. הָהֵן זְקוּקָה דיקלון. אִין תֵּימַר. מִשֵּׁם שֶׁלֹּא הוּתְחַל בְּכָל טִיפָּה. הֲרֵי לֹא הוּתְחַל בְּכָל טִיפָּה וְטִיפָּה. אִין תֵּימַר. שֶׁמָּה יִשְׁכַּח וִיעָרֶה. הֲרֵי אֵינוֹ שׁוֹכֵחַ וּמְעָרֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מה נפיק מן ביניהן דהני טעמי סוף סוף אסור הוא ממ''נ. וקאמר ההן זקוקה די קולן איכא בינייהו שפופרת של הכד. זקוקה מלשון זיקת הנוד וקולין הוא כד תרגום של וכדה על שכמה וקולתה על כתפה. כלומר אם הטה הכד על פי הנר והשמן נתון בהשפופרת שלו להטיף לתוך הנר דאי תימא דטעמא משום שמא ישכח ויערה הרי כאן אינו שוכח ומערה דלא שייך למיגזר כה''ג גבי כד מלא שמן שיערה אותו לתוך הנר ואפי' בדבר מועט ממנו ליכא למיגזר דמכיון דבעי לאגבוהי' אדכר מדכר ואי נימא דטעמא משום שלא הותחל בכל טיפה וטיפה ה''נ איכא למיסר מהאי טעמא:
גמ' למה. ובעי הש''ס למה אסרו בשפופרת וכו' ובהני דקתני במתני' אי משום שלא התחיל הדלקה בכל טיפה וטיפה מע''ש אלא שהיא מנטפת אח''כ והויא כאלו נותן אותה שתהא מנטפת בשבת או דילמא טעמא שמא ישכח ויערה השמן ממנה לתוך הנר בשבת וחייב משום מבעיר:
תַּמָּן תַּנִּינָן. כָּל הַמְקַלְקְלִין פְּטוּרִין חוּץ מִן הַמַּבְעִיר וּמִן הָעוֹשֶׂה חַבּוּרָה. בַּר קַפָּרָא אָמַר. אֲפִילוּ אֵינוֹ צָרִיךְ לַדָּם אֲפִילוּ אֵינוֹ צָרִיךְ לָאֶפֶר. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. שׁוֹרוֹ שֶׁהִדְלִיק אֶת הַגָּדִישׁ בַּשַּׁבָּת חַייָב. וְהוּא שֶׁהִדְלִיק אֶת הַגָּדִישׁ בַּשַּׁבָּת פָּטוּר. שׁוֹרוֹ שֶׁהִדְלִיק אֶת הַגָּדִישׁ בַּשַּׁבָּת חַייָב. (לֹא) שֶׁלֹּא לַצוֹרֶךְ. וְהָכָא הוּא שֶׁהִדְלִיק אֶת הַגָּדִישׁ בַּשַּׁבָּת פָּטוּר. אֲפִילוּ שֶׁלֹּא לַצּוֹרֶךְ. תַּנֵּי. כָּל הַמִּתְחַייֵב בְּנַפְשׁוֹ שׁוֹגֵג מֵבִיא חַטָּאת. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה בְרֵיהּ דְּרִבִּי הִילֵּל. מֵאַחַר שֶׁלֹּא לַצּוֹרֶךְ הָיָה מִתָחַייֵב בְּנַפְשׁוֹ. וְכָאן אֲפִילוֹ שֶׁלֹּא לַצּוֹרֶךְ יְהֵא פָטוּר מִן הַתַּשְׁלוּמִין. מִן הָדָא. מַכֵּה בְהֵמָה֭ יְשַׁלְּמֶ֑נָּה וּמַכֵּ֥ה אָדָ֖ם יוּמָֽת: מַה מַכֵּה בְהֵמָה לֹא חִלַּקְתָּה בָהּ בֵּין שׁוֹגֵג לַמֵּזִיד לְחַייְבוּ מָמוֹן. אַף מַכֵּ֥ה אָדָ֖ם לֹא תַחֲלוֹק בֵּין שׁוֹגֵג בֵּין מֵזִיד לִפְטוֹר מָמוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תמן תנינן. לקמן בפ''ג תנן סתמא כל המקלקלין פטורין ותני עלה בברייתא ומייתי לה בפ''ג דב''ק בהלכה י' חוץ מן המבעיר וכן העושה חבורה וקאמר ר' יוחנן התם במבעיר אינו חייב עד שיהא צריך לאפר והעושה חבורה אינו חייב עד שיהא צריך לדם ועלה שייך להא דלקמיה וחסר מכאן דברי ר' יוחנן:
בר קפרא. פליג וס''ל אע''פ דאינו צריך לדם וכו' וטעמיה משום דמתקן ועושה נחת רוח ליצרו הוא:
מתניתין פליגא על ר' יוחנן. דקתני התם יש שחייב על מעשה שורו ופטור על מעשה עצמו וכו' שורו שהדליק את הגדיש בשבת חייב והוא שהדליק את הגדיש בשבת פטור מפני שנידון בנפשו:
שורו וכו' חייב שלא לצורך. כלומר דהא מסתמא גבי שורו שלא לצורך הוא וא''כ הכא נמי דקתני והוא שהדליק חייב אפילו שלא לצורך הוא דהא דומיא דשורו קתני וקשיא לר' יוחנן ולא משני מידי. ובב''ק משני שורו צריך את האפר כלומר דמיירי בשורו נמי בשצריך את האפר כגון שרואין שאחר כך מתגלגל עצמו בתוך האפר:
תני וכו' מתחייב בנפשו. במזיד אם היה שוגג מביא הוא חטאת ומייתי הא לסיועי למ''ד אפילו שלא לצורך פטור הוא מן התשלומין וכדמסיק אמר ר' חנניה וכו' דמאחר שאלו היה עושה במזיד היה מתחייב בנפשו אפילו הוא שלא לצורך כך אפילו שלא לצורך פטור הוא מן התשלומין דחייבי מיתות אפילו שוגגין פטורין מתשלומין:
מן הדא. ילפינן לה דכתיב מכה בהמה וכו' מה מכה בהמה וכו' כך לענין פטורא מממון לא תחלוק בו:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. רִבִּי יוֹסֵי וְרִבִּי שִׁמְעוֹן שְׁנֵיהֶן אָֽמְרוּ דָבָר אֶחָד. כְּמַה דְרִבִּי יוֹסֵי אָמַר. עַד שֶׁיְּהֵא לוֹ צוֹרֶךְ בְּגוּפָהּ שֶׁלַּפְּתִילָה. כֵּן רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. עַד שֶׁיְּהֵא לוֹ צוֹרֶךְ בְּגוּפָהּ שֶׁלְּדָבָר. מַה אִית לָךּ צוֹרֶךְ בְּגוּפָהּ שֶׁלַּפְּתִילָה. רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי חֲנִינַא. שֶׁכֵּן שַׁמָּשֵׁי אוּמָּנִין מְחָֽרְכִין לֵין. כְּמַה דְתֵימַר. וּשְׂעַ֤ר רֵֽאשְׁהוֹן֙ לָ֣א הִתְחָרַ֔ךְ. מָהוּ מְחָֽרְכִין לֵין. מְפַסְפְּסִין לֵין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כמה דר' יוסי אומר וכו'. כדקתני חוץ מן הפתילה שעושה הוא פחם כן ר''ש אומר וכו' כדקתני לקמן בפ' המצניע את המת במטה חייב ור''ש פוטר משום דמלאכה שאינה צריכה לגופה היא:
מה אית לך וכו'. ומפרש מהו הצורך בפחם של הפתילה:
שכן שמשין אומנין מחרכין ליה. ומביא ראיה בתחלה ללישנא דמחרכין כמה דתימר וכו' וקמ''ל דאפי' לא חירך אלא השער שעל הפתילה הוי חירוך. ומהו מחרכין כלו' ומהו הצורך של מחרכין כמו זה וקאמר מפספסין לון שמתוך כך מפספסין אותו בין אצבעותיהן ושיהא נוח להדליק בה:
מַה בֵּין הַמַּצִּיל מִמָּה שֶׁבַּנֵּר מַה בֵּין הַמַּצִּיל מִמָּה שֶׁבַּזַיִת. רַבָּנִין דְּקַיְסָרִין בְּשֵׁם רִבִּי שִׁילָא דִינָוֶה. לֹא דוֹמֶה הַמַּצִּיל מִגּוּפָהּ שֶׁלִּפְתִילָה לַמַּצִּיל חוּץ מִגּוּפָהּ שֶׁלִּפְתִילָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מה בין וכו'. אהא דקתני כחס על השמן חייב פריך וכי מה בין המציל שמן ממה שבנר לבין המציל שמן שבהזית שלא יאבד ומצניעו וכי חייב הוא:
דינוה. הם דנו הטעם וההפרש שבין זה לזה לא דומה המציל מגופה של פתילה שהרי עכ''פ עושה מלאכה ומכבה הוא בשביל השמן. להמציל חוץ מגופה של פתולה דהמציל שמן שבזית שלא ילך לאיבוד לא קעביד מידי:
הלכה: הַמְכַבֶּה אֶת הַנֵּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְייָרֵא מִפְּנֵי גוֹיִם כול'. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. מִפְּנֵי גוֹיִם שֶׁלְּסַכָּנָה. מִפְּנֵי לִיסְטִים שֶׁלְּסַכָּנָה. רִבִּי יוֹסֵי בָעֵי. אִי מִפְּנֵי לִיסְטִין שֶׁל סַכָּנָה נִיתְנֵי מוּתָּר. רַבָּנִין דְּקַיְסָרִין בְּשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. מוּתָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' יוסי בעי. על זה דא''כ נתני מותר וקאמר דאה''נ דרבנן דקיסרין מתנו כן בשם ר''י בן חנינא:
גמ' מפני עכו''ם של סכנה וכו'. מיירי כדפרישית במתני':
משנה: 18a הַמְכַבֶּה אֶת הַנֵּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְייָרֵא מִפְּנֵי גוֹיִם מִפְּנֵי לִיסְטִים מִפְּנֵי רוּחַ רָעָה אִם בִּשְׁבִיל הַחוֹלֶה שֶׁיִּשַׁן פָּטוּר. כְּחָס עַל הַנֵּר כְּחָס עַל הַשֶּׁמֶן כְּחָס עַל הַפְּתִילָה חַייָב. רִבִּי יוֹסֵי פּוֹטֵר בְּכוּלָּן חוּץ מִן הַפְּתִילָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹשָׂהּ פֶּיחָם׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
חוץ מן הפתילה מפני שהוא עושה פחם. אם נתכוין לכבות את הפתילה כדי שתעשה פחם ויהא נוח להדליקה מהר ונמצא שהכיבוי הזה לצורך גוף הכיבוי הוא בזה חייב הוא ואין הלכה כר' יוסי:
ר' יוסי פוטר בכולן. דס''ל מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה וכל הני אין צורך לגוף הכיבוי שלהן:
כחס. ואם הוא מחמת שהוא חס על הנר שלא ידלק או על השמן או על הפתילה חייב דאע''ג דהאי כיבוי דבר שאינו צריך לגופו הוא שהרי אינו צריך לגוף הכיבוי אלא שמכבה מפני הנר או מפני השמן והפתילה. מ''מ מכיון שהכיבוי מלאכה היא והוא נתכוין לכבות חייב:
אם בשביל החולה שיישן. בחולה שיש בו סכנה מיירי דאלו בחולה שאין בו סכנה חייב כמ''ד הכא בסיפא דכל מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה אלא דהני כולהו בשיש בהן סכנה מיירי ובדין הוא דליתני מותר אלא דאיידי דבעי למיתני סיפא חייב תני ברישא נמי פטור:
מפני רוח רעה. ששורה עליו וכשאינו רואה נר נוח לו ויש ג''כ מין ממיני החולה הבאה לבעלי מרה השחורה מלנקיליא''ה בלע''ז ונוח להם לישב בחושך ובהסתר מהאנשים:
מתני' המכבה את הנר מפני שהוא מתיירא מפני עכו''ם. שיש עכו''ם שאינם מניחים להדליק נר ביום אידם חוץ מבית של ע''ז שלהם:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source