Shabbath
Daf 16b
משנה: כָּל הַיּוֹצֵא מִן הָעֵץ אֵין מַדְלִיקִין בּוֹ אֶלָּא פִשְׁתָּן. וְכָל הַיּוֹצֵא מִן הָעֵץ אֵינוֹ מִטַּמֵּא טוּמְאַת אוֹהָלִים אֶלָּא פִשְׁתָּן. פְּתִילַת הַבֶּגֶד שֶׁקִּיפְּלָהּ וְלֹא הִיבְהֲבָהּ רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר טְמֵאָה וְאֵין מַדְלִיקִין בָּהּ. רִבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר טְהוֹרָה וּמַדְלִיקִין בָּהּ׃
Traduction
On n’emploiera pour éclairer, en fait de produit des arbres, que le chanvre, de même que c’est le seul ligneux propageant l’impureté des tentes. Un chiffon d’étoffe roulé sans avoir été roussi est susceptible d’impureté, dit R. Eliézer, et ne peut pas servir à l’éclairage; selon R. aqiba, il reste toujours pur et pourra servir à l’éclairage.
Pnei Moshe non traduit
מתני' כל היוצא מן העץ אין מדליקין בו אלא פשתן. כלומר ממה שנקרא עץ אין מדליקין בו אלא פשתן דאע''פ שנקרא עץ כדכתיב ותטמנם בפשתי העץ עושין ממנו פתילה כשהוא נפוץ להדליק בו וכן מדליקין בפתילה מקנבוס ומצמר גפן דאלו לאו בכלל היוצא מן העץ נינהו שאינן אלא מיני זרע:
וכל היוצא מן העץ אינו מטמא טומאת אוהלים. להיות האהל עצמו טמא מחמת שהמת תחתיו דאינו מטמא אלא הכלים שבתוכו והאהל מאהיל עליהם ועל הטומאה אבל האהל עצמו א''צ לא הזאה ולא טבילה:
אלא פשתן. שהאהל היא עצמו ג''כ טמא דכתיב והזה על האהל וילפינן אהל אהל ממשכן דפשתן קרוי אהל שלא היה במשכן לאהל דבר היוצא מן העץ אלא פשתן דכתיב במשכן עשר יריעות שש משזר ומשכן עצמו איקרי אהל כדכתיב את משכן אהל מועד:
פתילת הבגד שקיפלה. כמו שגודלין את הפתילות:
ולא הבהבה. על השלהבת כדי שתהיה מחורכת ותדליק יפה:
ר''א אומר טמאה ואין מדליקין בה. לענין טומאה בהא פליגי דהכא בשלש על שלש מצומצמות מיירי דר''א סבר קיפולה אינה מבטלה מתורת בגד מכיון שלא הבהבה וטמאה ורבי עקיבא סבירא ליה דקיפולה מבטלה מותרת בגד והויא כאלו אין בה שלש על שלש וכל פחות מג' על ג' אינו מקבל טומאה ולפיכך טהורה. ולענין הדלקה בהא פליגי דר' אליעזר סבירא ליה אין מדליקין בפתילה שאינה מחורכת ורבי עקיבא סבר מדליקין והלכה כר''ע:
משנה: אֵין מַדְלִיקִין בְּשֶׁמֶן שְׂרֵפָה בְּיוֹם טוֹב. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר 16b אֵין מַדְלִיקִין בְּעִטְרָן מִפְּנֵי כְבוֹד הַשַּׁבָּת. וַחֲכָמִים מַתִּירִין בְּכָל הַשְּׁמָנִים שֶׁמֶן שׁוּמְשְׁמִין שֶׁמֶן אֱגוֹזִים שֶׁמֶן צְנוֹנוֹת שֶׁמֶן דָּגִים שֶׁמֶן פַּקּוּעוֹת בְּעִטְרָן וּבְנֵפְט. רִבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר אֵין מַדְלִיקִין אֶלָּא בְשֶׁמֶן זַיִת בִּלְבָד׃
Traduction
On ne peut pas même aux jours de fête, brûler de l’huile condamnée à la combustion (étant impure). R. Ismaël dit: on n’emploiera pas à l’éclairage du vendredi soir de la résine ou déchet de poix (sentant mauvais), par respect du Shabat. Les autres sages permettent toutes les sortes d’huiles: celle du pavot, des noix, des raves, de la morue, du coloquinte (108)Ou: absinthe, selon Maïmonide: coloqinthis, res amara., du déchet de poix (goudron), et du naft (résine ou pétrole)? R. Tarfon dit: on emploiera seulement l’huile d’olive.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אין מדליקין בשמן שריפה בי''ט. למאן דמפרש בהל' דלעיל דלא בשמן שריפה דקתני במתני' דלעיל בי''ט שחל להיות בע''ש קאמר ומפרש להאי דהכא דאדלעיל קאי ומה טעם קאמר ולמה אין מדליקין לפי שאין מדליקין בשמן שריפה בי''ט וכדפרישי' לעיל:
אין מדליקין בעטרן. הוא פסולת של זפת וריחו רע ביותר:
מפני כבוד השבת. ושמא יניחנו ויצא והדלקת נר בשבת חובה:
שומשמין. זרע דק ומתוק סינלינ''ה בלע''ז ובערבי נקרא סומסו''ס:
שמן צנונית. היוצא מזרע צנון:
שמן פקיעות. מין דלעת מדברית:
ובנפט. יש נפט שחור וריחו רע וחכמים דפליגי על ר' ישמעאל מתירין בנפט כמו בעטרן ולא חיישי שמא יניחו ויצא:
ר' טרפון אמר וכו'. והלכה כר' ישמעאל בעטרן ובכיוצא בו שריחו רע והלכה כחכמים בשאר השמנים ולד''ה אין מדליקין בנפט לבן ואפי' בחול מפני שהוא סכנה כדאמרינן בסוף הלכה דלעיל וכן אין מדליקין בצרי שהוא אפרסמון חדא שהוא עף כמו הנפט לבן ועוד שהאפרסמון ריחו טוב ביותר ושמא יקח ממנו וקי''ל הנותן שמן בנר חייב משום מבעיר והמסתפק ממנו חייב משום מכבה:
הלכה: אֵין מַדְלִיקִין בְּשֶׁמֶן שְׂרֵיפָה בְּיוֹם טוֹב כול'. הָא בְכָל אִילֵּין קַדְמָאֵי מַדְלִיקִין.
Traduction
De ce qu’au jour de fête on interdit l’huile condamnée, on conclut que l’usage de toutes les sortes interdites au § 1 pour le Shabat est permis en ce jour.
Pnei Moshe non traduit
גמ' הא בכל אילין קדמאי. דקחשיב במתני' דלעיל לפסולי שמנים בשבת מדליקין בהן ביו''ט דלא אמרו אלא בשמן שריפה בלבד לפי שאין שורפין קדשים ביו''ט:
הלכה: כָּל הַיּוֹצֵא מִן הָעֵץ אֵין מַדְלִיקִין בּוֹ אֶלָּא פִשְׁתָּן כול'. אָמַר רִבִּי שִׁמָעוֹן בַּר רַב יִצְחָק. כְּתִיב לְהַֽעֲלוֹת נֵר֖ תָּמִֽיד: שִׁיעֲרוּ לוֹמַר שֶׁאֵין לְךָ עוֹשֶׂה שַׁלְהֶבֶת אֶלָּא פִשְׁתָּן בִּלְבַד. תַּנֵּי. רִבִּי שִׁמָעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר. כָּל הַיּוֹצֵא מִן הָעֵץ אֵין בּוֹ מִשׁוּם שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ. מְסַכְּכִים בּוֹ. חוּץ מִן הַפִּשְׁתָּן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. עָשׂוּ אוֹתוֹ כֶעָבִים הָרַכִּים. דְּתַנִּינָן. הֶעָכִים הָרַכִּים, אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם שָׁלשׁ עַל שָׁלשׁ: אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. מִן הַמִּשְׁכָּן לָֽמְדוּ. דִּכְתִיב אֶת הַמִּשְׁכָּ֥ן תַּֽעֲשֶׂה֭ עֶ֣שֶׂר יְרִיעוֹת שֵׁ֣שׁ מָשְׁזָ֗ר. וּכְתִיב פַּאֲרֵ֤י פִשְׁתִּים֙ יִֽהְי֣וּ עַל רֹאשָׁ֔ם. אַתְּ לָמֵד שֵׁשׁ מִשֵׁשׁ. וְשֵׁשׁ מִפַּאֲרֵ֤י. וּפַּאֲרֵ֤י מִפַּאֲרֵ֤י.
Traduction
R. Simon b. R. Isaac déduit de ce qu’il est écrit (Ex 27, 20) pour allumer une lumière perpétuelle, qu’il faut entendre par là qu’il y a seulement une bonne flamme haute produite par le lin. On a enseigné que R. Simon b. Eléazar dit: pour nul produit d’arbres il n’y a la mesure de 3 doigts carrés (constituant la susceptibilité d’impureté), et on peut l’employer sans crainte à couvrir la tente de la fête de succa, sauf le lin (109)''Lui seul, considéré comme bois, propage l'impureté; ce dont on doit préserver la Succa.''. R. Yossé dit: on l’a considéré comme un épais vêtement, et on dit que les effets épais ou trop minces qui n’ont pas la mesure de 3 doigts échappent à la propagation (110)(Kilayim 28, 8).. Selon R. Eléazar, on déduit cette règle du lin par comparaison avec le tabernacle, dont il est dit (Ex 26, 1): tu composeras le tabernacle de dix tapis en lin fin retors; et il est dit (Ez 44, 18): Ils auront des bandelettes de lin sur leur tête. Or, on compare entr’elles les expression diverses appliquées au lin, et l’on en conclut qu’il a seul ce degré de supériorité qui propage l’impureté (111)Une déduction analogue se trouve au Kilayim IX? 1..
Pnei Moshe non traduit
גמ' כתיב להעלות נר תמיד. ושיערו חכמים שאין לך עושה שלהבת לקיים בו להעלות אלא פשתן בלבד והיינו נמי טעמא דמתני' דבפשתן מדליקין אע''פ שנקרא עץ:
תני. בתוספתא פ''ב:
אין בו משום שלש על שלש לענין קבלת טומאה. ומסככין בו דלאו בר קבולי טומאה הוא:
חוץ מן הפשתן. דסבירא ליה לרבי שמעון בן אלעזר דבפשתן אף על פי שיוצא מן העץ נקרא מרבינן כו' טומאה משום דסתם בגדים האמורים בתורה צמר ופשתן הן הואיל ופרט הכתוב בנגעים דכתיב בהו בבגד צמר או בבגד פשתים ילפינן לכל מקום שנאמר בגד דצמר או פשתן הן:
עשו אותן. לשאר היוצא מן העצים כדין העבים והרכים דתנינן בפרק כ''ח דכלים. העבים בגדים הגסין והרכים הדקין אין בהן משום שלש על שלש לקבל טומאה:
מן המשכן למדו. דפשתן אקרי אהל:
דכתיב ואת המשכן תעשה וגו' שש משזר ומנלן דשש פשתן הוא דכתיב ופארי פשתים וגו' את למד שש משש וכו'. כלומר בתחלה שש דכתיב באבנט משש דכתיב במכנסים והתם גופה מנלן יליף שש דמכנסים משש דכתיב גבי פארי מגבעות ויליף פארי מפארי דיחזקאל דכתיב ופארי פשתים יהיו על ראשם והן המגבעות אלמא שש פשתן הוא והכי יליף לה לעיל בריש פ''ט דכלאים. ומשכן קרוי אהל דכתיב את משכן אהל מועד:
רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר אֵין מַדְלִיקִין בְּעִטְרָן מִפְּנֵי כְבוֹד הַשַּׁבָּת. מַה בֵין עִיטְרָן מַה בֵין קִירְבֵי דָגִים. קִירְבֵי דָגִים כָּל זְמַן שֶׁהֵן דְּלֵיקִין אֵין רֵיחָן רַע. כָּבוּ רֵיחָן רַע. עִיטְרָן בֵּין כָּבָה בֵין דָּלַק רֵיחוֹ רַע. שֶׁלֹּא תֹאמַר. הוֹאִיל וְרֵיחוֹ רַע יְהֵא טָעוּן הַרְחֵק ד' אַמּוֹת. לְפוּם כֵּן צָרִיךְ מֵימַר. אֵין מַדְלִיקִין בּוֹ.
Traduction
R. Ismaël défend seulement l’emploi du déchet de poix. Quelle différence y a-t-il entre cette dernière sorte et les entrailles de poisson, que l’on permet d’employer? C’est qu’il importe de tenir compte de la mauvaise odeur, laquelle ne survient, pour les entrailles, qu’après leur extinction; la poix au contraire sent toujours mauvais; sans quoi, on eût prescrit de s’en éloigner de 4 coudées. On a donc interdit de l’allumer.
Pnei Moshe non traduit
מה בין עטרן וכו' דהא שמן דגים דקתני במתני' היינו שנעשה מקרבי דגים ולא פליג ר' ישמעאל:
קרבי דגים וכו'. וא''כ כל זמן שהוא דולק לא יניחנו ויצא:
שלא תאמר וכו'. כלומר וא''כ תיקשי מאי קמ''ל בודאי לא ידליק ממנו אם כל כך ריחו רע להכי קאמר דאגב אורחיה אשמעינן שלא תאמר דינו כשאר ריח רע לענין ק''ש ותפלה וצריך הרחק ד' אמות ממנו לפום כן צריך מימר דלענין הדלקה בלבד הוא דאמרו:
וַחֲכָמִים מַתִּירִין בְּכָל הַשְּׁמָנִים. (תְּנִי.) בְשֶׁמֶן פַּקּוּעוֹת.
Traduction
vide
רִבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר אֵין מַדְלִיקִין אֶלָּא בְשֶׁמֶן זַיִת בִּלְבַד: עָמַד לוֹ רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי עַל רַגְלָיו וְאָמַר. מַה יַעֲשׂוּ אַנְשֵׂי בָבֶל שֶׁאֵין לָהֶן אֶלָּא שֶׁמֶן שׁוּמְשְׁמִין. מַה יַעֲשׂוּ אַנְשֵׂי מָדַי שֶׁאֵין לָהֶן אֶלָּא שֶׁמֶן אֱגוֹזֵים בִּלְבַד. מַה יַעֲשׂוּ אַנְשֵׂי אַלֶכְסַנְדְּרִיאָה שֶׁאֵין לָהֶן אֶלָּא שֶׁמֶן צְנוֹנוֹת. מַה יַעֲשׂוּ אַנְשֵׂי קַפּוֹדָקִיָּא שֶׁאֵין לָהֶן לֹא כָךְ וְלֹא כָךְ (אֶלָּא נֶפְט). אֶלָּא אֵין לָךְ אֶלָּא מַה שֶׁהִתִּירוּ רִאשׁוֹנִים בִּלְבַד.
Traduction
– ''R. Tarfon, est-il dit, prescrit de n’employer que l’huile d’olive''. Sur quoi, R. Yohanan se leva et dit: s’il en est ainsi, que feront les Babyloniens, qui ont seulement de l’huile de pavot, ou les Mèdes ayant seulement de l’huile de noix, ou les habitants d’Alexandrie, ayant seulement de l’huile de raves, ou ceux de Cappadoce, qui n’ont ni l’une ni l’autre de ces sortes; il faut donc s’en remettre aux autorisations accordées par les anciens docteurs.
Pnei Moshe non traduit
עמד לו ר' יוחנן בן נורי וכו' תוספתא היא בפ''ב:
תַּנֵּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר. אֵין מַדְלִיקִין צוֹרִי מִפְּנֵי שֶׁהוּא שְׂרָף.
Traduction
On a enseigné que R. Simon b. Eliézer défend d’allumer la résine odorante, parce que c’est une sorte de goudron.
Pnei Moshe non traduit
מפני שהוא טורף. כדפרישית במתני':
Shabbath
Daf 17a
רִבִּי אֶלְעָזָר שָׁאַל. מָהוּ לַעֲשׂוֹת אוֹהֶל מֵעוֹר בְּהֵמָה טְמֵיאָה. וְהָֽכְתִיב וְעוֹרוֹת תְּחָשִׁ֖ים. 17a רִבִּי יוּדְה רִבִּי נְחֶמְיָה וְרַבָּנִן. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. טִיינוֹן. לְשֵׁם צִבְעוֹ נִקְרָא. וְרִבִּי נְחֶמְיָה אָמַר. גלקטינן. וְרַבָּנִן אָֽמְרִין. מִין חַיָּה טְהוֹרָה וְגִדּוּלָּהּ בַּמִּדְבָּר. וַתְייָא כַּיי דָּמַר רִבִּי אֶלְעָזָר בֵּירִבִּי יוֹסֵי רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּשֵׁם רִבִּי מֵאִיר. כְּמִין חַיָּה טְהוֹרָה בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה בַּמִּדְבָּר. כֵּיוָן שֶׁעָשָׂה בָהּ מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן נִגְנְזָה. רִבִּי אָבוּן אָמַר. קֶרֶשׁ הָיָה שְׁמוֹ. תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. דְּחָדָא קֶרֶן. וְתִיטַ֣ב לָ֭יי מִשּׁ֥וֹר פָּ֗ר מַקְרִין וּמַפְרִֽיס. מִקֶּרֶן כָתַב רַחֲמָנָא.
Traduction
R. Eléazar demanda si, en couvrant une tente avec une peau d’animal immonde, la constitution légale est la même? Certes, fut-il répliqué, puisqu’il est dit du tabernacle (Ex 25, 5): Au-dessus il y avait des peaux de Tahas (phoque?); et bien qu’il s’agit d’impurs, la tente était constituée. R. Juda, R. Néhémie et d’autres rabbins expriment divers avis au sujet de cet animal (112)Cf. Brüll, Jahbücher, 1, p. 200-1.: le 1er le nomme jacinthe (ianqinon, violet), à cause de sa couleur; le 2e le nomme glaucinon (bleu ciel); enfin, selon d’autres sages, c’est un animal sauvage pur, qui vit au désert. Ce que R. Eléazar et R. Yossé viennent de dire est conforme à l’avis exprimé par R. Simon b. Lakish au nom de R. Meir (113)Bamidbar Rabba, 6, et ci-après, 7, 3.; Dieu a créé une sorte spéciale d’animal sauvage pur à l’usage de Moïse au désert, qui disparut dès que le tabernacle fut achevé. Selon R. Aba, ce n’était pas le Tahas, mais la licorne cera''. R. Oshia a enseigné que cet animal avait une corne, interprétant ainsi les termes du Psalmiste (Ps 69, 32): Et ce sera plus agréable à Dieu que l’offre d’un bœuf et d’un taureau, c.-à-d. David sollicitait que sa prière fût mieux exaucée que le sacrifice, que les cornes et les animaux bizarres; or, la corne dont parle ce texte doit se rapporter au Tahas.
Pnei Moshe non traduit
והכתיב ועורות תחשים. וס''ד דמין טמא היה ומשום דאנן חזינן דפרט הכתוב בפרשת זאת הבהמה מיני טהורו' ותחש לא כתיבא:
ר' יודה וכו'. כלו' תנאי פליגי בזה דמר סבר טיינון היה ומר סבר גלקטינן והן ממינין טמאין ועל שם צבעו נקרא תחש ורבנן סברי דמין חיה טהורה הגדילה במדבר לפי שעה ולפיכך לא הוזכר בפר' זאת הבהמה:
ואתיא. הא דרבנן כהאי דאמר ר''א וכו' שלפי שעה היתה ונגנזה:
קרש היה שמה. ומין חיה טהורה היתה:
תני ר' הושעיה וכו' כלומר לר' הושעיה ספוקי מספקא לי' וחדא קרן הוה לה ואיכא למימר דמין מהקריבין הוא דמקרן כתב רחמנא מין מקרן אחד והוא טהור ואיכא למימר נמי דחדא קרן וקרש היה ומין חיה טהורה היא:
תַּמָּן תַּנִּינָן. כָּל הַפָּחוּת מִשְּׁלשָׁה עַל שְׁלשָׁה שֶׁהִתְקִינוֹ לָפוֹק בּוֹ אֶת הַמֶּרְחָץ וּלְנַעֵר בּוֹ אֶת הַקְּדֵירָה וּלְקַנֵּחַ בּוֹ אֶת הָרֵיחַיִם בֵּין מִן הַמּוּכָן בֵּין שֶׁאֵין מִן הַמּוּכָן טָמֵא. דִּבְרֵי רִבִּי לִיעֶזֶר. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר. אַף מַטְלֵית חֲדָשָׁה בֵּין מִן הַמּוּכָן בֵּין שֶׁאֵינוֹ מִן הַמּוּכָן טָהוֹר. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. מִן הַמּוּכָן טָמֵא וְשֶׁאֵינוּ מִן הַמּוּכָן טָהוֹר: מַה בֵּין מִן הַמּוּכָן מַה בֵּין שֶׁאֵינוֹ מִן הַמּוּכָן. בֵּין שֶׁהֵכִינָהּ לְתוֹךְ הַבַּיִת בֵּין שֶׁהִשְׁלִיכָהּ לָאִישְׁפָּה. וְהָֽתְנָן. רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר. אַף מַטְלִית חֲדָשָׁה כַּיּוֹצֵא בָהֶן. וְלֵית בַּר נַשׁ אָמַר. אַף אֲפִילוּ אֶלָּא עֲדִי מוֹדֵי עַל קַדְמִיתָא. בֵּין שֶׁהֵכִינָהּ לִטְלוֹתָהּ בֵּין שֶׁלֹּא הֵכִינָהּ לִטְלוֹתָהּ. הָדָא יַלְפָּא מִן הַהִיא וְהַהִיא יַלְפָּא מִן הָדָא. הָדָא יַלְפָּא מִן הַהִיא. דִּבְרֵי רִבִּי לִיעֶזֶר וְהוּא שֶׁקִּיפְּלָהּ. וְהַהִיא יַלְפָּא מִן הָדָא. כְּשֶׁלֹּא הֵכִינָהּ לִטְלוֹתָהּ. אֲבָל הֵכִינָהּ לִטְלוֹתָהּ טְמֵיאָה הִיא.
Traduction
On a dit ailleurs (114)Kelim, 28, 2.: tous les chiffons inférieurs à l’étendue de 3 doigts, destinés spécialement à boucher les trous de communication avec le bain légal, ou à saisir par le bord une marmite brûlante, ou à essuyer les meules du moulin soit qu’ils proviennent de parties préparées dans ce but, soit au cas contraire, la propagation d’impureté peut avoir lieu. Tel est l’avis de R. Eliézer. Selon R. Josué, tout chiffon neuf, préparé ou non, reste pur (échappe à la propagation). Selon R. aqiba, celui qui a été préparé est susceptible d’impureté, et celui qui ne l’a pas été reste pur. On entend par préparé celui que l’on a placé dans la maison à l’usage des gens, et non préparé celui que l’on a jeté au fumier. Mais n’a-t-on pas enseigné (contrairement à cette dernière désignation pour la pureté) que, selon R. Eliézer (115)Ib., 27, 12., on place aussi au rang de l’étoffe pourprée ou du bleu éclatant, le chiffon neuf, qui peut devenir ainsi impur (116)Ce n'est pas en le rejetant qu'il devient pur.? Or, personne n’emploie l’expression aussi, ou également, sans admettre d’abord ce qui précède (117)''Cf. ci-après, 19, 3; (Suka 1, 2), fin; 3, 4.'', savoir que d’autres objets mis au fumier restent purs; donc, la question de savoir à quoi tient la différence entre l’étoffe préparée, ou non, subsiste toujours? On entend par là, fut-il répondu, la préparation de la pièce pour être jointe au vêtement, auquel cas seul l’impureté peut se propager. Entre la Mishna d’ici et celle que l’on vient de citer, on peut établir des analogies et en tirer des déductions. Ainsi de ce qu’il est dit que, selon R. Eliézer, i l faut la condition d’avoir roulé l’étoffe pour qu’elle soit susceptible d’impureté, on conclut, par déduction avec l’autre Mishna, qu’en cas de rejet sur le fumier, l’étoffe perd toute valeur et reste pure. De même à l’inverse, en comparant ladite Mishna à la notre, on conclut de ce qu’il est dit qu’une étoffe non disposée pour être ajoutée au vêtement reste pure, qu’en cas de disposition à cet effet elle devient susceptible d’impureté, même selon R. aqiba d’ici..
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. בפכ''ח דכלים פחות מג' על ג' שהתקינו לפוק בו את המרחץ לסתום נקביו שהמים באים דרך שם וסותמן לעת הצורך:
ולנער בהן את הקדירה. לאחוז בו את הקדירה ולנערה:
בין מן המוכן וכו'. לקמיה מפרש לה:
ר' יהושע אומר בין מן המוכן בין שאינו מן המוכן טהור. והכתוב בספרים כאן בדברי ר' יהושע אף מטלית חדשה ט''ס היא:
מה בין המוכן וכו' בין שהכינה לתוך הבית. שהצניעה והכינה לצורך זה בין שהשליכה לאשפה וזהו שאינו מן המוכן וס''ל לר''א דמכיון שהתקינו בתחלה לכך אע''פ שאחר כך השליכה לאשפה לא בטלה:
והתנן. שם בפ' כ''ז בסופו שלש על שלש שהשליכה באשפות טהורה החזירה טמאה לעולם השלכתה מטהרתה וחזרת' מטמאתה חוץ משל ארגמן ומשל זהורית טובה ר' אליעזר אומר אף מטלית חדשה כיוצא בהן דאגב חשיבותייהו לא בטלי ולית בר נש אמר אף או אפילו עדי א''כ מודי על קדמייתא דמשאר בגדים השלכתה לאשפה מטהרתה שהרי אינו חולק ר''א על זה וע''כ הוא כן מדקאמר אף זה כיוצא בהן דשל ארגמן וכו' אבל בשאר בגדים מודה הוא והשתא מה בג' על ג' השלכתה מטהרתה פחות מג' לג' לכ''ש והאיך קאמרת דשאינו מן המוכן לר''א השליכה לאשפה הוא:
בין שהכינה לטלותה. כמו לתלותה וכו'. כלומר אלא דה''ק בין שהכינה לתלותה על היתד שתהא מזומנת לכך בין שלא הכינה לתלותה אלא הניחה אחורי הדלת עד שיצטרך לה אבל אם השליכה לאשפה אף ר''א מידה דטהורה דבטולי בטלה:
הדא ילפא וכו'. כלומר משום דקשיא ליה להש''ס דבמתני' קתני פתילת הבגד משמע דעדיין בגד הוא דיש בו ג' על ג' ובהא קאמר ר''א טמאה ואע''פ שקיפלה לעשות פתילה אלא שעדיין לא היבהבה לא בטלה והא התם קאמר דאפי' בפחות מג' על ג' כשהתקינו לצורך איזה דבר לא בטלה כל זמן שלא השליכה לאשפה והשתא וכי קלקל אותה במה שקפלה לפתילה שלא תהא ראויה לפוק בו את המרחץ הלא עדיין לא היבהבה וראויה להשתמש בה איזה דבר וא''כ אפי' בפחות מג' על ג' אמאי לא תטמא לר''א הלכך מפרש וקאמר הדא מתני' דכלים דאייתינן לה ילפא מההיא מתני' דהכא וההיא דהכא ילפא מן הדא מתני' דכלים ולא תיקשי דתרווייהו כי הדדי נינהו אליבא דר''א כדמסיק ואזיל:
הדא ילפא מן ההיא דברי ר''א והוא שקיפלה. כלומר האי דקתני במתני' דכלים פחות מג' על ג' לא תפרש דבדוקא קאמר אלא דנילף דברי ר''א דהתם מדברי ר''א דהכא דבהוא שקיפלה מיירי שהיה בה ג' על ג' וקיפלה בתחילה לעשות פתילה כדמיירי כאן ומתוך כך נתמעטה ואין בה אלא כדי פחות מג' על ג' ואח''כ התקינו לדבר אחר לפוק בו את המרחץ או לאיזה צורך הלכך בין מן המוכן וכו' כדמפרשינן לעיל ולעולם טמאה היא כל זמן שלא השליכה לאשפה והקיפול לא מהני בה לבטלה מתורת ג' על ג':
וההוא ילפא מן הדא בשלא הכינה לתלותה. כלומר וא''ת דאי הכי תיקשי במתני' מאי איריא דקתני ולא היבהבה הרי אפי' אם היבהבה נמי משכחת לה טומאה בשהתקינו אח''כ לפוק בו את המרחץ דהא אמרת דכל היכא שהתקינו אח''כ לאיזה צורך טמאה היא דקיפול לא מהני לה וא''כ אפילו היבהבה לא תיהני לה דהא מיהת אכתי ראויה היא לצורך איזה דבר לסתום או לנער וכו' ומדדייק ר''א לומר ולא היבהבה הוה משמע דאם היבהבה כבר ביטלה מכל וכל ואמאי הלכך מפרש דבאמת ההיא מתניתין דהכא ילפא היא מהדא דמתניתין דכלים דהכא מיירי בשלא הכינה לתלותה אבל אם הכינה לתלותה ולעשות בה איזה דבר טמאה ואפילו אם היבהבה והתם דמפרשינן לר''א דאף אם לא הכינה לתלותה טמאה היינו נמי כשקיפלה ולא היבהבה דאלו הכינה לתלותה חשובי אחשבה ולעולם טמאה היא. והשתא תרווייהו מתוקמי שפיר אליבא דר''א:
וּמַה טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי לִיעֶזֶר. נַעֲשֶׂה כִמְטָהֵר כֵּלִים בַּשַּׁבָּת. מִכֵּיוָן שֶׁקִּיפְּלָהּ לֹא טַהֳרָה. שֶׁכֵּן שַׁמָּשִׁים אוּמָנִין רוֹצִין בְּקִיפּוּלָהּ. וְלֹא מִבְּעוֹד יוֹם שֶׁהִיא טִהוֹרָה. רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. מִפְּנֵי יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת. וְלֹא מֵאֵילֶיהָ הִיא טִהוֹרָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. תִּיפְתָּר שֶׁהָיוּ בָהּ שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ מְצוּמְצָמוֹת.
Traduction
R. Eliézer défend de l’allumer, par la raison qu’en la brûlant et en écartant ainsi l’impureté, on semble purifier des objets le samedi. Mais n’a-t-on pas déjà écarté l’impureté en roulant l’étoffe et en annulant sa valeur? -Non, car c’est parfois l’usage des ouvriers. Mais cette annulation n’a-t-elle pas lieu encore au jour (de la veille), lorsqu’on l’allume, et elle devient pure dès lors? R. Eléazar répond au nom de R. Oshia qu’en allumant un vendredi soir qui se trouve être un jour de fête, cette purification apparente serait inévitable. Mais ne s’agit-il pas du cas où l’étoffe elle-même serait pure, sans quoi même en l’allumant elle resterait pure? Non, répondit R. Yossé b. R. Aboun, on peut supposer le cas où l’étoffe a la mesure stricte de 3 doigts carrés, de sorte qu’à peine allumée sa valeur s’annule et l’impureté disparaît
Pnei Moshe non traduit
ומה טעמא דר''א. אהא דקאמר אין מדליקין בה קאי דשנינן שפיר אליביה בהא דקאמר טמאה היא אלא מ''ט אין מדליקין בה. וקאמר דהיינו טעמא דכשמדליק בה ודולקת והולכת בשבת נעשה כמטהר כלים בשבת דשוב אינה ראויה ואסור לטהר איזה דבר בשבת:
ופריך מכיון שקיפלה לא טהרה. בתמיה כלומר דאע''ג דאמרי' אליבא דר''א דלענין טומאה קיפול לא מהני בה מידי היינו אם אירע לה איזו טומאה היתה טמאה דאכתי איכא בה שיעורא לקבולי טומאה אבל מכיון דמקפלה לפתילה ועושה מעשה להדליק בה כבר פרחה ממנה טומאתה ולא שייך בה למימר נעשה כמטהר כלים בשבת דהרי הקיפול עצמו מועיל להכנת טהרת' שאח''כ והקיפול מבעוד יום הוא. ומשני שכן שמשים אומנים רוצין בקפולה. א''נ יש לפרש כפשוטו דפריך דהא גופה קשיא ואמאי לא תועיל לה קיפול לטהרה ומ''ט אמרת דלר''א קיפול לא מהני לה לאפוקי מטומאתה ומשני שכן המשרתים אומנים רוצין בכך שתהא מוכנת להם בקיפולה לכשיצטרכו לפתילה ולפעמים נמלכין ועושין פתילה מדבר אחר ומניחין אותה והלכך לא מהני קיפול להוציא מידי טומאה:
ולא מבעוד יום שהיא טהורה. סוף סוף קשיא והלא כשמתחיל להדליק בה מבעוד יום כבר פרחה טומאתה ממנה ואמאי אמרת נעשה כמטהר כלים בשבת:
מפני י''ט שחל להיות בשבת. כלו' דמשני דאע''ג דהכא סתמא קתני ובכל ע''ש מיירי אפ''ה ס''ל לר''א דאין מדליקין בה דגזור מפני יום טוב שחל להיות בערב שבת וכשמתחיל להדליק בה מטהרה ונמצא כמטהר כלים ביום טוב הוא:
ולא מאליה היא טהורה. ואמאי קא מחשבת לה למטהר כלים בשבת או ביום טוב הרי מאליה היא הולכת ודולקת:
תיפתר שהיו בה ג' על ג' מצומצמות. דהשתא בשעת התחלת הדלקה אפחית לה משיעורא בידים וגזור ר''א בכל ערב שבת אטו יום טוב שחל להיות בערב שבת כדשנינן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source