Rosh Hashanah
Daf 8a
משנה: עַל שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים הַשְּׁלוּחִין יוֹצְאִין, עַל נִיסָן מִפְּנֵי חַפֶּסַח וְעַל אָב מִפְּנֵי הַתַּעֲנִית וְעַל אֱלוּל מִפְּנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְעַל תִּשְׁרֵי מִפְּנֵי תַקָּנַת הַמּוֹעֲדוֹת וְעַל כִּסְלֵו מִפְּנֵי חֲנוּכָּה וְעַל אֲדָר מִפְּנֵי הַפּוּרִים. וּכְשֶׁבֵית הַמִּקְדָּשׁ קַייָם יוֹצְאִין אַף עַל אִייָר מִפְּנֵי פֶסַח קָטָן׃
Traduction
En six mois divers de l’année, les messagers vont au loin proclamer la fixation officielle de la néoménie: en Nissan, à cause de la Pâque; en Ab, à cause du jeûne du 9 Ab (49)(Taanit 4, 6).; en Eloul, pour pouvoir d’avance fixer le nouvel-an suivant; en Tishri, pour la fixation des autres jours de la fête (celle du gr. pardon et des Tentes); au mois de Kislew, pour la Hanuka (fête des Maccabées); enfin en Adar, en raison de Purim (50)(Megila 1, 4) (7). (fête d’Esther). Pendant l’existence du Temple, les messagers sortaient aussi pour la néoménie d’Iyar, en raison de la célébration de la seconde Pâque en ce mois.
Pnei Moshe non traduit
מתני' על ו' חדשים השלוחין יוצאין. ששולחין אותם להודיע לגולה לאחר שקדשו ב''ד את החדש. ולפעמים יוצאין אף מבערב וכגון שנראה בעליל ביום כ''ט או בליל ל' דודאי יקדשו ב''ד את החדש למחר א''נ בחדש מעובר דפשיטא לן שיתקדש ביום ל''א מלבד ניסן ותשרי אין יוצאין עד שישמעו מפי ב''ד מקודש וכדלקמן וכדי לידע אם ביום ל' קדשוהו וחדש שעבר עשו חסר או ביום ל''א וחודש שעבר מלא ואין השלוחין מחללין את השבת ולא את י''ט כדדריש לקמן בשלהי פרקין אשר תקראו אותם במועדם על קריאתם את מחלל את השבת והן העדים שיבאו ויעידו דכתיב במועדם ומדכתיב אשר תקראו למעט שאין את מחלל השבת להודיע שנתקיימו:
ועל אב מפני התענית. לפי שהוכפלו בו צרות יותר משאר תעניות ואף דגם בי''ז בתמוז אירעו בו ה' דברים מ''מ חורבן בהמ''ק תקיפא טובא וצרה אחת הוכפלה בו:
ועל אלול מפני ר''ה. מודיעין מתי קדשו לחדש אלול ועושין בגולה ר''ה ביום ל' באלול לפי שרוב השנים אין אלול מעובר ואע''פ שעדיין יהיה ספק בידם שמא עיברוהו ב''ד שנה זו מפני הצורך על כרחם הולכים אחר רוב השנים שהרי זה א''א להודיעם ומודיעי' להם מתי מתחיל אלול כדי שידעו יום ל' שלו:
ועל תשרי מפני תקנת המועדו'. לאחר שקדשו ב''ד לתשרי השלוחין יוצאין ליום המחרת והולכין עד מקום שיכולין להיות שמגיעין עד החג ומודיעין אותם אם עיברו ב''ד לאלול אם לאו כדי שלא יהא לבן נוקפן ביה''כ ובסוכו':
מפני פסח קטן. פסח שני לטמא או בדרך רחוקה שהיו בראשון:
הלכה: וְיֵצְאוּ אַף עַל הָעֲצֶרֶת. עֲצֶרֶת חֲתוּכָה הִיא. אַשְׁכָּחַת אֲמַר. פְּעָמִים חֲמִשָּׁה פְעָמִים שִׁשָּׁה פְעָמִים שִׁבְעָה. שְׁלֵימִים חֲמִשָּׁה. כְּסִדְרָן שִׁשָּׁה. חֲסֵרִין שִׁבְעָה.
Traduction
Pourquoi ne sortait-on pas aussi au mois de Siwan, pour fixer le Pentecôte? C’est que cette fête est implicitement fixée au 50e jour qui suit le 1er de Pâques. Toutefois, on trouve un enseignement qui dit: tantôt cette fête de Pentecôte est le 5 Siwan (51)Cf. ci-dessus, 1, p. 8, et ibid., n. 3., tantôt le 6, tantôt le 7; si l’année est pleine (de 355 jours), ce sera le 5; si elle est régulière (de 354 jours), ce sera le 6; si elle est défectueuse (de 353 jours) ce sera le 7 (donc, cela ne dépend pas de la connaissance de la néoménie de Siwan). Pourquoi, après l’envoi des messagers pour la néoménie d’Eloul, les renouvelait-on en vue des fêtes de Tishri? (Ne suffisait-il de compter le 30e jour de l’Eloul pour le nouvel-an ?) –
Pnei Moshe non traduit
גמ' ויצאו אף על העצרת. ולמה אין יוצאין בסיון להודיע מתי יעשו עצרת:
עצרת חתוכה היא. ברור הדבר וחתוך שיודעין יום נ' לעומר עצרת היא:
אשכחת אמר. דתני בברייתא חדא דגם עצרת אינה חתיכה דלפעמים היא בה' בסיון וכו' כדלעיל בהלכה א':
וּבְרֹאשׁ הַשָּׁנָה כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם עוֹבְרִין לְפָנָיו כִּבְנֵי מָרוֹן. רִבִּי אָחָא אָמַר. כְּהָדֵין דֵּירִין. וְרַבָּנִן אָֽמְרֵי. כְּהָדָא (בֵנוֹמוֹן) [במגנימן]. 8a מַה טַעַם. הַיּוֹצֵר יַ֣חַד לִבָּ֑ם הַ֝מֵּבִ֗ין אֶל כָּל מַֽעֲשֵׂיהֶֽם: אָמַר רִבִּי לֵוִי. הַיּוֹצֵר יַחַד לִבָּם כְּבָר הֵבִין אֶת כָּל מַעֲשֵׂיהֶם: אָמַר רִבִּי לָעְזָר. בְּנוֹהֵג שֶׁבָּעוֹלָם [מַה] נוֹחַ לְיוֹצֵר הַזֶּה. לַעֲשׂוֹת מֵאָה קַנְקַנִּים אוֹ לְהִסְתַּכֵּל בָּהֶן. לֹא לְהִסְתַּכֵּל בָּהֶן. אָמַר רִבִּי בֶּרֶכְיָה. יוֹצְרָן רוֹצֶה שֶׁיְּהֵא לִיבָּן יָחִיד אֵלָיו. אָמַר רִבִּי אָבוּן. מִי שֶׁהוּא יָחִיד בְּעוֹלָמוֹ כְּבָר הֵבִין אֶת כָּל מַעֲשֵׂיהֶן׃
Traduction
Au jour du nouvel an, est-il dit, tous les êtres de la terre passent devant l’Éternel, etc.'' R. Aha dit: ils passent tour à tour comme les brebis d’un troupeau; selon les autres sages, ils ressemblent à ceux qui défilent comme une arrière-garde (43)Le terme du texte, dit J. Lévy, est peut-être une corruption devant leur chef, en vertu de ce verset (ib. 33, 15): il forme tous leurs cœurs ensemble, il comprend toutes leurs œuvres; c’est-à-dire, explique R. Levi, dès l’instant de leur formation, il conçoit (au présent) leurs œuvres, d’avance. R. Élazar dit: parmi les humains, le potier qui a pétri cent cruches n’a pas pu les former toutes d’un coup, mais il peut les regarder à la fois (tandis que Dieu conçoit et perçoit tout de suite). R. Berakhia explique ainsi ce verset: le Créateur désire que leurs cœurs (celui des êtres) se tournent uniquement vers lui (44)Cet exégète et R. Aboun prennent le mot yahad (ensemble) dans le sens d'unique (yahid).. Enfin, selon R. Aboun, celui qui est unique dans l’univers a compris d’avance leurs œuvres.
Pnei Moshe non traduit
כהדין דירין. של צאן:
כהדא במגנימין. מגנימין היא כלי שמשתמשין בו חוזי הכוכבים להסתכל ולהביט במשטרי המזלות ורואין ומחשבין לפי סדר המזלות וכפי השעה ביום שנולד בו האדם ומגידין לו את קורותיו את שעבר והעתיד לבוא עליו. וזהו לפי הנוסחא דהכא במתני' כבני מרון בוי''ו והוא לשון חשבון כך הקב''ה ראה והבין את כל מעשיהם וכדמסיים מה טעמא וכו'. וכדדריש ר' לוי דהו''ל למיכתב ומבין מאי המבין אלא שכבר הבין משעה שנוצר הבין לכל מעשיהם ואת אודות הקורות אותם:
א''ר אלעזר בנוהג שבעולם וכו' לא להסתכל בהן. כלומר ודאי נוח לו יותר להסתכל בהן אחר שכבר נעשו ובשעה שהוא עושה א''א לו להסתכל בכולן ומדת הקב''ה אינו כן אלא יוצר הוא אותן ומבין לכל מעשיהם ודריש לה נמי מדכתיב המבין דעל שעת היצירה קאי המבין בשעה שיוצר אותם בתחלה:
א''ר ברכיה יוצרן רוצה וכו'. היוצר יחד לבם קא דריש מאי יחד אילימא דמייחד לבייהו בהדדי הא קא חזינן דלאו הכי הוא דלא לבו של זה כלבו של זה אלא כביכול רוצה הוא בכך שיהא לבם יחיד אליו אלולא שגזרה חכמתו יתברך ליתן הבחירה לבאי העולם:
א''ר אבון וכו'. ר' אבון דריש יחד איוצר קאי שהיוצר והוא יחיד בעילמו כבר הבין את כל מעשיהם וכדלעיל מדלא כתיב ומבין:
וּבֶחָג נִדּוֹנִין עַל הַמָּיִם: מַתְנִיתָה דְרִבִּי עֲקִיבָה. דְּרִבִּי עֲקִיבָה אָמַר. נִיסּוּךְ הַמַּיִם דְּבַר תּוֹרָה. בַּשֵּׁינִי וְנִסְכֵּיהֶֽם. בַּשִּׁישִּׁי וּנְסָכֶֽיהָ: בַּשְּׁבִיעִי כְּמִשְׁפָּטָֽם. מֵ''ם יוֹ''ד מֵ''ם מַיִם. אָֽמְרָה תוֹרָה. הֲבֵא שְׂעוֹרִים בִּיכּוּרִים בַּפֶּסַח שֶׁתִּתְבָּרֵךְ לְפָנֶיךְ הַתְּבוּאָה. הֲבֵא חִיטִּים בִּיכּוּרִים בָּעֲצֶרֶת שֶׁיִּתְבָּרְכוּ לְפָנֶיךְ פֵּירוֹת הָאִילָן. אֶמוֹר מֵעַתָּה. נִיסּוּךְ הַמַּיִם בְּחָג שֶׁיִּתְבָּרְכוּ לְפָנֶיךְ הַמַּיִם. תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. הֲרֵי שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל כְּשֵׁירִין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְנִגְזְרוּ לָהֵם גְּשָׁמִים מְרוּבִּין וּבַסּוֹף חָֽטְאוּ. לְפַחוֹת מֵהֶן אֵי אֶיפְשַׁר [שֶׁכְּבָר נִגְזְרָה גְזֵירָה.] מַה הַקַּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה. מְפַזְּרָן לְיַמִּים וּלְמִדְבָּרוֹת וְלַנְהָרוֹת כְּדֵי שֶׁלֹּא תֶיהֱנֶה הָאָרֶץ מֵהֶן. מַה טַעַם. לְ֭הַמְטִיר עַל אֶ֣רֶץ לֹֽא אִ֑ישׁ מִ֝דְבָּ֗ר לֹֽא אָדָ֥ם בּֽוֹ׃ הֲרֵי שֶׁלֹּא הָיוּ יִשְׂרָאֵל כְּשֵׁירִין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְנִגְזְרוּ לָהֵן גְּשָׁמִים מְעוּטִין וּבַסּוֹף עָשׂוּ תְשׁוּבָה. לְהוֹסִיף עֲלֵיהֶן אֵי אֶיפְשַׁר [שֶׁכְּבָר נִגְזְרָה גְזֵירָה.] מַה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה לָהֶן. מוֹרִידָן כְּדֵי הָאָרֶץ וּמַשִּׁיב עִמָּהֶן טְלָלִים וְרוּחוֹת כְּדֵי שֶׁתֶּיהֱנֶה הָאָרֶץ מֵהֶן. מַה טַעַם. תְּלָמֶ֣יהָ רַ֭וֵּה נַחֵ֣ת גְּדוּדֶ֑הָ בִּרְבִ֘יבִ֥ים תְּ֝מֹגְגֶ֗נָּה צִמְחָ֥הּ תְּבָרֵֽךְ׃ צִיָּ֤ה גַם חוֹם יִגְזְל֥וּ מֵֽימֵי שֶׁ֗לֶג שְׁא֣וֹל חָטָֽאוּ׃ עֲוֹנוֹת שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל בַּקַּיִיץ גָּֽזְלוּ מֵהֶן מֵימֵי שֶׁלֶג. כָּתוּב תָּמִ֗יד עֵינֵ֙י יְהוָֹ֤ה אֱלֹהֶ֨יךָ֙ בָּ֔הּ מֵֽרֵאשִׁית הַשָּׁנָ֔ה. כָּהֲנָא אָמַר. מֵֽרֵשִׁית֙ כְּתִיב. וְעַ֖ד אַֽחֲרִ֥ית שָׁנָֽה׃ מַדְוֶה לָהּ בְּרֵאשִׁית וִיהַב לָהּ אַחֲרִית טָבָא בְסֵיפָא.
Traduction
A la fête des Tabernacles, la question des eaux sera fixée,'' dit la Mishna. Ceci exprime l’opinion (contestée parfois) de R. aqiba seul, en ce qu’il dit (45)''Cf. J., (Sheviit 1, 6) ; tr ; (Suka 4, 1) ; B., Taanit 20.'': la règle relative à la libation de l’eau (lors de l’offre du sacrifice quotidien, le jour de la fêtes de tentes) est un précepte indiqué (par allusion) dans la loi; car, pour le 2e jour, il est dit (Nb 29, 19): et leurs libations, expression où il y a un ''M'' excédentaire ; puis au 6e jour, de ses libations (ib. 31), avec excédent de 1, et enfin au 7e, il y a selon la règle (ibid. 33), avec excédent du M. En réunissant ces lettres superflues, on a le mot MayiM, eau (ce qui suffit pour justifier l’allusion). Or, la loi prescrit d’offrir les prémices d’orge à la fête de Pâques, pour que dès lors le blé (devant être jugé à ce moment) soit béni pour l’année; on doit offrir les prémices de froment à Pentecôte, pour qu’à ce moment les fruits des arbres soient bénis à la suite de cette offrande. Donc, la libation de l’eau à la 3e grande fête a lieu pour obtenir la bénédiction future de l’eau. R. Simon b. Yohaï a enseigné (46)Sifri, section Eqeb, ch. 30.: si Israël s’étant montré méritoire au moment du nouvel-an est l’objet d’un jugement favorable de la Providence, il doit recevoir beaucoup de pluies, et si ensuite il a péché, Dieu ne réduira pas cette chute, d’eau, puisqu’un jugement qui concerne la communauté est immuable. Cependant le Très Saint se contentera de la dispenser dans la mer, ou dans les déserts, ou dans les fleuves, de façon que la terre n’en profite pas. Ce qui le prouve, c’est qu’il est dit (Jb 38, 26): faire pleuvoir sur la terre où il n’y a pas d’homme sur le désert où il n’y a pas d’humain (47)Cf. Raba sur (Gn 13.). Lorsqu’au contraire Israël paraissant coupable au nouvel an ne devra avoir, par suite du jugement divin, qu’un peu de pluie, qu’ensuite il a fait pénitence, la part, d’eau ne saurait être augmentée en vertu de la stabilité du jugement divin; afin d’y mieux pourvoir, l’Éternel fera descendre ce qu’il faut à la terre, en augmentant d’une série d’ombres et de vent, de façon que la terre tire bon profit de la pluie minime. C’est pourquoi il est dit (Ps 65, 11): tu arroses ses sillons et tu aplanis ses rayons; tu l’amollis par la pluie même, et tu bénis son germe; et il est dit (Jb 24, 19): comme la sécheresse et la chaleur consument les eaux de neige, ainsi le sépulcre ravit les pécheurs; c’est-à-dire pour les péchés commis par Israël en été (à l’égard des redevances sur les produits du sol), ils seront d’autant privés d’eau en hiver. Il est dit (Dt 11, 12): sans cesse l’Éternel ton Dieu a les yeux sur lui du commencement de l’année à la fin; l’omission d’une lettre (a) dans Reshith (48)Ce mot (commencement) ainsi lu, signifie aussi pauvreté., dit Cahana, indique que si Israël commence par être humble, il se sera procuré ainsi pour la suite une bonne fin d’année.
Pnei Moshe non traduit
מתניתא דר''ע וכו'. כדאמר לעיל בפ' לולב וערבה והלכך אמור מעתה ג''כ התורה אמרה ניסוך המים בחג כדי שיתברכו המים בשנה:
מורידין כדי הארץ. די הצריכה להארץ:
מה טעמא תלמיה רוה וגו'. אף שברביבי' תמוגגנה שהוא מעט מעט מ''מ צמחה תברך לפי שבאין בזמן הצריך:
עונות שעשו ישראל בקיץ. שלא הפרישו תרומות ומעשרות כהוגן:
מראשית כתיב. חסר אלף:
מדוה לה בראשה. עושה לה כאב וצער בראשה בכדי דיהב לה אחרית טבא בסופה:
Rosh Hashanah
Daf 8b
משנה: אָב וּבְנוֹ שֶׁרָאוּ אֶת הַחֹדֶשׁ יֵלֵכוּ. לֹא שֶׁמִּצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה אֶלָּא שֶׁמָּא יִיפָּסֵל אֶחָד מֵהֶן יִצְטָרֵף הַשֵּׁנִי עִם אַחֵר. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אָב וּבְנוֹ וְכָל הַקְּרוֹבִין כְּשֵׁירִין לְעֵדוּת הַחֹדֶשׁ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי מַעֲשֶׂה בְטוֹבִיָּה הָרוֹפֵא שֶׁרָאָה אֶת הַחֹדֶשׁ בִּירוּשָׁלִַם הוּא וּבְנוֹ וְעַבְדּוֹ הַמְשׁוּחְרָר וְקִיבְּלוּ הַכֹּהֲנִים אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ וּפָֽסְלוּ אֶת עַבְדּוֹ. וּכְשֶׁבָּאוּ לְבֵית דִּין קִיבְּלוּ אוֹתוֹ וְאֶת עַבְדּוֹ וּפָֽסְלוּ אֶת בְּנוֹ׃
Traduction
Si un père et son fils ont vu ensemble la nouvelle lune, ils iront tous deux l’attester; ce n’est pas qu’on joigne leur témoignage comme celui de deux personnes (vu leur parenté, il faut encore un autre); mais si l’un d’eux commet une erreur lors de l’examen, l’autre pourra servir de second à un autre témoin. R. Simon dit: un père et son fils et tous les parents à n’importe quel degré sont valables pour attester la néoménie (et peuvent être joints). R. Yossé raconte qu’il est arrivé à Tobie le médecin d’avoir vu la nouvelle lune à Jérusalem avec son fils et un esclave affranchi; les cohanim ont accueilli son attestation et celle de son fils; invalidant seulement celle du serviteur (58)(Sanhedrin 4, 2).. En arrivant au contraire devant le tribunal, celui-ci accueillit le père et le serviteur, n’admettant pas le témoignage du fils en ce cas.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אב ובנו שראו את החדש :
ילכו. לפני הב''ד:
ולא שמצטרפין זה עם זה. להעיד אלא שאם יפסול אחד מהן שיכשל בפיו כשיבדקו אותו כיצד ראית וכו' כדלקמן בפ''ו א''נ שמא ימצא אחד פסול שהוא גזלן וכיוצא בו משאר הפסלנות שבגופו:
ר''ש אומר אב ובנו וכו' כשרים לעדות החדש טעמא דר''ש מפרש בגמרא דאמר רחמנא למשה ולאהרן החדש הזה לכם ודריש ר''ש עדות זו של חדש תהא כשירה בכם ואע''פ שאתם אחים ורבנן סברי דה''ק עדות זו תהא מסורה לכם וכן לגדולים ומומחים בכל דור ואין יחיד מומחה ראוי לקדש דאין לך מומחה יותר ממשה רבינו וא''ל הקב''ה עד דאיכא אהרן בהדך:
ועבד משוחרר. והרי הוא כישראל לכל דבר:
וקבלו הכהנים וכו'. דהוה סבירא להו כר''ש:
ופסלו את עבדו. אע''פ שהוא משוחרר משום דהוה דרשי אתך בדומין לך מיוחסין וכשרין כמותך ולמעוטי אלו שאינן מיוחסין כמותך:
וכשבאו לב''ד וכו'. ואין הלכה כר''ש:
משנה: עַל שְׁנֵי חֳדָשִׁים מְחַלְּלִין אֶת הַשַּׁבָּת עַל נִיסָן וְעַל תִּשְׁרֵי שֶׁבָּהֶן הַשְּׁלוּחִין יוֹצְאִין לְסוּרְיָא וּבָהֶן מְתַקְּנִין אֶת הַמּוֹעֲדוֹת. וּכְשֶׁבֵית הַמִּקְדָּשׁ קַיָים מְחַלְּלִין אַף עַל כּוּלָּן מִפְּנֵי תַקָּנַת הַקָּרְבָּן׃ בֵּין שֶׁנִּרְאָה בַעֲלִיל בֵּין שֶׁלֹּא נִרְאָה בַעֲלִיל מְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אִם נִרְאָה בַעֲלִיל אֵין מְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת׃ מַעֲשֶׂה שֶׁעָֽבְרוּ יוֹתֵר מֵאַרְבָּעִים זוּג וְעִיכְּבָן רִבִּי עֲקִיבָה בְלוּד. שָׁלַח לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל אִם מְעַכֵּב אַתָּה אֶת הָרַבִּים נִמְצֵאתָ מַכְשִׁילָן לֶעָתִיד לָבוֹא׃
Traduction
Pour deux mois de l’année, les témoins chargés d’annoncer la néoménie peuvent au besoin profaner le repos shabatique, savoir en Nissan et en Tishri, lorsque des messagers vont jusqu’en Syrie (53)(Demaï 6, 11). l’annoncer aux Juifs du dehors, parce qu’à ces moments on fixe toutes les grandes fêtes. Pendant l’existence du Temple, on profanait au besoin le Shabat pour n’importe quel autre mois, en raison de l’apport des offrandes au Temple. Soit que la lune se trouve élevée (perpendiculaire) sur la terre, soit en ligne oblique (à demi cachée par l’éclat du soleil), il est permis de transgresser le repos shabatique pour annoncer la néoménie; selon R. Yossé, on ne le transgressera pas au 1er cas (la lune étant visible à tous). Il est arrivé que plus de 40 paires de témoins étaient en route pour annoncer un tel fait, et aqiba arrêta la plupart d’entre eux à Lod (étant inutiles). R. Gamliel lui fit dire qu’il avait tort de les arrêter (malgré leur grand nombre), car, si on les empêche à cause du grand nombre, il pourrait survenir un jour un manque complet de témoins à cet effet.
Pnei Moshe non traduit
על שני חדשים מחללין את השבת. העדים שראו את החדש כדי לילך ולהודיע לב''ד:
שבהן השלוחין יוצאין לסוריא. להודיע לגולה ליום קביעותם ואע''ג דתנינן ברישא על ששה חדשים השלוחין יוצאין התם לא בעינן דוקא עד שישמעו מפי ב''ד מקודש ולפעמים יכולין לצאת מבערב כדפרישית לעיל אבל בניסן ותשרי אין יוצאין עד שישמעו מפי ב''ד מקודש וטעמא דמלתא דחיישינן דילמא מימלכי ב''ד ומעברי ליה ואתי לקלקולי מועדות והיינו דקתני ובהן היו מתקנין את המועדות ומן התורה מחללין על כולן וכדקתני וכשבית המקדש קיים מחללין אף על כולן מפני תקנת הקרבן של ר''ח שיהא קרב בזמנו ולאחר חורבן התקין רבן יוחנן בן זכאי שלא יחללו על כולן שהרי אין קרבן מלבד ניסן ותשרי העמידו על דין תורה לפי שכל המועדות תלויין בהן:
מתני' בין שנראה בעליל. גלוי לכל שנראה למעלה מן הארץ ולישנא דקרא הוא כדקאמר בגמרא דכתיב אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף בעליל לארץ:
ובין שלא נראה בעליל. שהוא למטה ונראית סמוך לארץ ואדמומית החמה מכסה אותה ואינה ניכרת כל כך מחללין עליו את השבת ומשום דמצוה לקדש על פי הראיה:
ר' יוסי אומר וכו'. דמסתמא ראו אותה בירושלים ואין הלכה כר' יוסי:
יותר מארבעים זוג. כתי עדים:
ועיכבן ר''ע בלוד. שאין לב''ד צורך בהן:
אם מעכב אתה את הרבים. הואיל ועכשיו אין צורך בהן נמצאת מכשילן לעתיד לבא ושמא לאחר זמן יהיה עדות מועיל אצל אחד מהם וימנעו מלבוא להעיד מתוך שיראו שדבריהן לא היו נשמעין והלכה כר''ג:
הלכה: מָהוּ בַעֲלִיל. מְפוּרְסָם. כְּמַה דָאַתְּ אָמַר כֶּ֣סֶף צָ֭רוּף בַּֽעֲלִ֣יל לָאָ֑רֶץ מְזוּקָּק שִׁבְעָתָיִים׃
Traduction
L’expression ''en haut'' est claire, comme dans ce verset (Ps 12, 7): de l’argent éprouvé au feu, au-dessus de (54)Le sens est: au creuset. la terre, épuré sept fois.
Pnei Moshe non traduit
גמ' מהו בעליל מפורסם וכו'. כדבמתני':
הלכה: טַעֲמָא דְרִבִּי שִׁמְעוֹן כַּתְּחִילָּתָהּ. וַיֹּ֤אמֶר יְי אֶל מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽל אַֽהֲרֹ֔ן הַחוֹדֶשׁ הַזֶּ֛ה לָכֶם֭ רֹ֣אשׁ חֳדָשִׁ֑ים וגו'.
Traduction
R. Simon fonde son avis sur ce qui s’est passé lors de la 1re attestation de la néoménie avant la sortie de l’Égypte, comme il le dit (Ex 12, 12): L’Éternel dit à Moïse et à Aaron (les deux frères, seuls témoins), ce mois est pour vous le premier des mois etc.
Pnei Moshe non traduit
גמ' טעם דר''ש כתחילתה. כמו שנצטוו בתחילת קידוש החדש דכתיב החדש הזה לכם וכו' כדפרישית במתני':
קִיבְּלוּ הַכֹּהֲנִים אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ וּפָֽסְלוּ אֶת עַבְדּוֹ. מִשֵּׁם פְּסוּל. וּכְשֶׁבָּאוּ לְבֵית דִּין קִיבְּלוּ אוֹתוֹ וְאֶת עַבְדּוֹ וּפָֽסְלוּ אֶת בְּנוֹ. מִשֵּׁם קָרוֹב.
Traduction
Aussi, les cohanim ont accueilli le témoignage du père et du fils; déclarant impropre celui de l’affranchi (parce qu’il n’est pas de la même souche); le tribunal au contraire a récusé le seul témoignage du fils à titre de parent (dont l’attestation est toujours sans valeur).
מַעֲשֶׂה שֶׁעָֽבְרוּ יוֹתֵר מֵאַרְבָּעִים זוּג וְעִיכְּבָן רִבִּי עֲקִיבָה בְלוּד. מִפְּנֵי שֶׁהֵן אַרְבָּעִים זוּג. אֲבָל אִם הָיָה זוּג אֶחָד לֹא הָיָה מְעַכְּבוֹ.
Traduction
Quant au passage des 40 paires, l’arrêt a seulement eu lieu; parce qu’il y avait tant des gens (55)Cf. Midrash Schohartob, ch. 3, et ci-après, 2, 7. et il ne se serait pas produit pour un seul couple de témoins.
Pnei Moshe non traduit
מעשה וכו' מפני שהן ארבעים זוג. כלומר דמיירי שבאו זוג אחר זוג עד ארבעים זוג ועיכבן אותן שבאו אחר זוג הראשון שכבר נתקבל עדותן דשוב אין צורך בהן:
אבל אם היה זוג אחד לא היה מעכבו. כלומר לא שאם לא היה אלא זוג א' קאמר דפשיטא שלא היה מעכבו ומאי קמ''ל אלא דה''ק שאם אותן ארבעים זוג היו באים כולם כאחד וכמו זוג אחד שבאין ב' העדים כאחד דזה בלא זה לא מהני כך היו באים כל הארבעים זוג כאחד לא היה מעכבו לשום זוג מאותן הארבעים וטעמא דאכתי אינו ידוע איזה זוג מהן יכשר שיהא עדותן מכוונת ושלא יהו נתפסין בדבריהן ונמצא שיש צורך לכולם ולא היה מעכבו לשום אחד מהם:
8b לֹא כְבָר יָֽצְאוּ בָאֱלוּל. אֶלָּא בְגִין מוֹדָעָא דְאִיתְקַדַּשׁ יַרְחָא. אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. אֲנִי עָרֵב לְאִילֵּין דְּאָֽזְלִין לִנְמוּרִין דְּלֵית חַד מִינְּהוֹן מַייִת מִי אֲזִיל. תַּמָּן חָשִׁין לְצוֹמָא רָבָּה תְּרֵין יוֹמִין. אֲמַר לוֹן רַב חִסְדָּא. לָמָּה אַתֶּם מַכְנִיסִין עֲצְמְכֶם לְמִסְפֵּק הַזֶּה. חֲזָקָה שֶׁאֵין בֵּית דִּין מִתְעַצְּלִין בּוֹ. אָבוּהּ דְּרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק חָשׁ עַל גַּרְמֵיהּ וְצָם תְּרֵין יוֹמִין. אַפְסַק כָּרוכֵהּ וֹדְמָךְ.
Traduction
– Non, il importe de savoir quand la néoménie de Tishri est consacrée (si Eloul n’est pas augmenté d’un jour, comme il arrive parfois). Je garantis, dit R. Josué b. Levi, que nul de ceux qui se rendront à Némorin (en Syrie), pour faire connaître au dehors la fixation des néoménies, ne mourra pendant ce trajet (fait dans un but de piété): Là, le scrupule pour cette fixation était tel, qu’en raison du doute, on établissait deux jours pour le jeûne du grand pardon (52)Cf. J., (Halla 1,1) Eruvin 32.. Aussi R. Hisda leur dit: vous vous donnez une peine infinie à cause d’un doute supposé; soyez certain que le tribunal n’aura rien négligé à cet égard. Le père de Samuel b. R. Isaac eut des scrupules pour lui: ayant jeûné deux jours de suite, ses intestins se rompirent, et il en mourut.
Pnei Moshe non traduit
לא כבר יצאו באלול. וא''כ יודעין הן דר''ה ביום ל' שלו ואמאי חוזרין ויוצאין על תשרי:
אלא בגין מודעא להון דאיתקדש ירחא דתשרי בזמנו. שאפשר בשנה זו עיברו ב''ד לאלול כדפרישית במתני':
אנא עריב לאילין דאזלין לנימורין. שם מקום בסוריא ולשם מקדימין והולכין להודיע להגולה והיה ריב''ל אומר אני ערב לאלו:
דלית מיית חד מנהון מי אזיל. שלא ימות אחד מהן משהלך לשם עד שיחזור לביתו דשלוחי מצוה הן ואינן ניזוקין לא בהליכתן ולא בחזירתן:
תמן חשין לצומא רבא תרין יומין. בבבל היו אנשים שחששו לעשות מספק ב' ימים יה''כ ולהתענות ואמר להן רב חסדא למה לכם להכניס עצמיכם למספק הזה שתוכלו להסתכן מחמת כך הלא חזקה היא שאין הב''ד מתעצלין בו מלשליח שלוחים להודיע לכל הגולה אם עיברו אלול ואם אין שלוחין באין תסמכו על הרוב שאין אלול מעובר. ומייתי להאי עובדא דאבוה דר' שמואל בר רב יצחק והוא רב יצחק גופיה שחשש ע''ע וצם תרין יומין ואפסק כרוכה ודמיך. כשהפסיק מן התענית ורצה לכרוך ולאכול נתחלש ונפטר. ועל שהכניס עצמו לסכנה מספק לא הזכירו שמו להדיא ואמרו אבוה דר' שמואל בר רב יצחק. וגרסי' להא לעיל בפ''ק דחלה בהלכה א':
שָׁלַח לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל אִם מְעַכֵּב אַתָּה אֶת הָרַבִּים נִמְצֵאתָ מַכְשִׁילָן לֶעָתִיד לָבֹא׃ לֹא נִמְצֵאתָ [מְעַכֵּב אֶת] הָרַבִּים מִלַּעֲשׂוֹת דְּבַר מִצְוָה. וְכָל הַמְעַכֵּב אֶת הָרַבִּים מִלַּעֲשׂוֹת דְּבַר מִצְוָה צָרִיךְ נִידּוּי. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה הַנַּחְתּוֹם. חַס וְשָׁלוֹם. לֹא נִתְנַדֶּה רִבִּי עֲקִיבָה. אֶלָּא רֹאשׁ גָּ[דֵ]ר הָיָה וְשָׁלַח רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְהֶעֱבִירוֹ מֵרָאשִׁיתוֹ.
Traduction
R. Gamliel lui fit dire qu’il avait tort de les arrêter, car un jour il pourrait en résulter un manque complet de témoins à cet effet, ne devant empêcher personne, parmi ce grand nombre de gens, d’aller accomplir un devoir religieux (56)V. J. (Moed Qatan 3, 1) ( 81d).; et celui qui provoquerait des obstacles en ce cas sera mis en anathème. R. Juda le boulanger dit (57)(Eduyot 5, 6).: Dieu nous garde de croire que R. aqiba ait subi l’anathème; seulement, il avait été chef de la localité dite Gader, et R. Gamliel lui fit enlever ce titre.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source