Rosh Hashanah
Daf 10a
רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בָּעֵי. קְצִירַת הָעוֹמֶר מָהוּ שֶׁתִּדְחֶה אֶת הַשַּׁבָּת בַּיּוֹם. הָתִיב רִבִּי אַבַּיי. וְהָא תַנִּינָן. מִצְוָתוֹ לִקְצוֹר בַּלָּיְלָה. נִקְצַר בַּיוֹם כָּשֵׁר וְדוֹחֶה הַשַּׁבָּת: וְלֹא קִיבְּלָהּ. אָמַר רִבִּי אָחָא. חָזַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מִן הָדָא. כֵּיוָן שֶׁחֲשֵׁיכָה אָמַר לָהֶן. בָּא הַשֶּׁמֶשׁ. אוֹמְרִים הֵין. בָּא הַשֶּׁמֶשׁ. אוֹמְרִים הֵין. מַה אֲנָן קַייָמִין. אִם לַלַּיָלָה. כְּבָר הוּא אוֹמֵר. אֶלָּא אִם אֵינוֹ עִנְייָן לַלַּיְלָה תְּנֵיהוּ עִנְייָן לַיּוֹם. 10a דָּבָר שֶׁהוּא דוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת בַּיּוֹם. מַכְשִׁירִין מָהוּ שֶׁיִּדְחוּ אֶת הַשַּׁבָּת בַּלַּיְלָה. וְהָתַנִּינָן. הֶעֱמִידוּ עוֹשֵׂה חֲבִיתִּין לַעֲשׂוֹת חֲבִיתִּן. תִּיפְתָּר. בַּחוֹל. תַּנָּא רִבִּי חִייָה בַּר אָדָא. זֶה סֵדֶר תָּמִיד לַעֲבוֹדַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ. בֵּין בַּחוֹל וּבֵין בַּשַּׁבָּת. וְהָתַנִּינָן. קְצָרוּהוּ וּנְתָנוּהוּ בְקוּפּוֹת. הֱבִיאוּהוּ לָעֲזָרָה וְהָיוּ מְהַבְהֲבִין אוֹתוֹ בָאוּר. כְּדֵי לְקַיֵּם בּוֹ מִצְוַת קָלִי. [דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר] מִכֵּיוָן שֶׁהִתְחִיל בַּמִּצְוָה אוֹמְרִים לוֹ. מָרֵק. הָתִיב רִבִּי יוּדָן קַפּוֹדָקַּייָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה. הַגַּע עַצְמוֹךְ שֶׁבָּא מִן הָעֲלִייָה. מִכֵּיוָן שֶׁהִתְחִיל בַּמִּצְוָה אֵין אוֹמְרִים לוֹ. מָרֵק. הָתִיב רִבִּי יַעֲקֹב בַּר סוֹסַיי. וְהָתַנִּינָן. שֶׁעַל מַהֲלַךְ לַיְלָה וָיוֹם מְחַלְּלִין אֶת הַשַּׁבָּת וְיוֹצְאִין לְעֵדוּת הַחוֹדֶשׁ. אָמַר לָהֶן. מִכֵּיוָן שֶׁהַיּוֹם צָרִיךְ לְלַיְלָה וְלַיְלָה צָרִיךְ לְיוֹם כְּמִי שֶׁכּוּלּוֹ יוֹם. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. וְלֹא לְמַפְרֵיעוֹ הוּא קָדוֹשׁ. מִכֵּיוָן שֶׁהוּא קָדוֹשׁ לְמַפְרֵיעוֹ הוּא יוֹם הוּא לַיְלָה.
Traduction
– R. Simon b. Lakish demanda (70)J., (Megila 2, 7) ( 73c).: est-ce que pour couper la gerbe d’omer le jour du 16 Nissan (au lieu de la nuit, qui est l’instant légal), on peut transgresser le Shabat? -Certes, répliqua R. Abayé, puisqu’il est dit (71)Jér., (Menahot 6, 8).: Il est recommandé de le couper la nuit du 16; mais si on l’a coupé au jour, le devoir accompli est valable; et à cet effet, il est permis de transgresser le Shabat. Toutefois, Resh Lakish n’accueillit pas cette réponse (selon lui, cette transgression autorisée n’est applicable qu’au moment légal, à la nuit). Puis, dit R. Aha, R. Simon b. Lakish finit par adopter l’explication donnée, en la justifiant d’après ce qu’il est dit (72)Ibid., 6, 3.: Au moment où approchait la cérémonie de couper l’omer, le préposé disait la nuit: ''le soleil est couché'', et les assistants le confirmaient; ou bien il disait: ''c’est aujourd’hui samedi'', approuvé par les assistants. Or, cet avertissement ne pourrait avoir en vue l’autorisation pour la nuit (car ce point était déjà prévu); il faut donc l’appliquer au jour. Si pour un travail assez grave à accomplir le jour il y a lieu de transgresser le repos shabatique, est-il permis aussi de le transgresser dès la nuit pour les accessoires de ce travail? -Certes, comme il est dit (73)J., (Sheqalim 7, 5) .: avant le jour, le préposé du service au Temple avertissait les fabricants de galettes d’avoir à préparer les ingrédients nécessaires à cette offrande de farine (donc, l’interruption peut avoir lieu dès la nuit). Toutefois, cela ne prouve rien, et peut-être cet avis s’applique-t-il à la semaine seule. R. Hiya b. Ada a complété les paroles de la Mishna (74)Ibid., fin., disant ''tel est l’ordre périodique du culte divin'', en ajoutant: soit en semaine, soit le samedi (donc, pour le culte, on transgressera au besoin le Shabat à la nuit). De même, il est dit (75)(Menahot 6, 4).: Après avoir coupé la 1re gerbe d’omer et l’avoir mise dans la hotte, on l’apportait au vestibule du temple, et on la faisait flamber au feu, afin de suivre à cet égard le précepte auquel il est fait allusion par le mot grain rôti (Lv 23, 14), selon l’avis de R. Meir (or, cet accessoire immédiat avait forcément lieu la nuit). Cela tient, observa R. Yossé, à ce qu’ayant commencé l’accomplissement du précepte (76)''J., (Pessahim 10, 6) ; (Betsa 1, 3) ( 60b, bas).'' de l’omer, on l’engage à l’achever (même aux dépens du Shabat). Mais, objecta R. Judan de Cappadoce en présence du précédent R. Yossa, en supposant que par exception on prenne du blé au grenier pour l’offrir au Temple (à défaut d’épi nouveau), est-ce à dire que n’ayant pas commencé à accomplir le précepte religieux, on n’engagera pas à l’achever? De même, remarqua R. Jacob b. Sisi, notre Mishna ne dit-elle pas que, pour une marche nécessitant un trajet d’une nuit et d’un jour (la nuit précédant alors la marche faite le jour), on transgressera le repos shabatique, afin d’aller annoncer la vue de la néoménie? -Là, c’est différent, leur répondit R. Yossa, parce que le jour fait suite forcée à la nuit, celle-ci en dépend, et le tout est considéré comme une grande journée. En effet, dit R. Yossé b. R. Aboun, la consécration de cette nuit même où l’on aurait vu la nouvelle lune aurait lieu par mesure rétroactive; dès lors, il n’y a pas des différence entre le jour et la nuit (voilà pourquoi le déplacement à cette effet est autorisé même la nuit).
Pnei Moshe non traduit
קצירת העומר מהו שתדח' את שבת ביום. לפי שמצותו לקצור בליל י''ו ואם לא קצר בלילה מהו שתדחה בששה עשר ביום את השבת:
התיב ר' אביי. ומאי תיבעי לך והא תנינן בהדיא במנחות בסוף פ' ר' ישמעאל מצותו לקצור בלילה ואם נקצר ביום כשר ודוחה את השבת ומאי ודוחה את השבת דקתני לאו דאיום קאי:
ולא קיבלה. רשב''ל לתשובה זו דאימא לך דלא קאי איום י''ו אלא דה''ק מצותו לקצור בליל י''ו אם נקצר ביום שלפניו כשר ודוחה את השבת דקתני אעיקר מצותו קאי שאם קוצרו בלילה הוא דדוחה השבת הא ביום י''ו אינו דוחה:
חזר ביה. רשב''ל אח''כ ופשוט ליה דדוחה את השבת אף ביום י''ו מן הדא דתנינן שם לעיל כיצד היו עושין וכו' כיון שחשיכה אומר להם בא השמש וכו' בשבת אומר להם שבת זו וכו' ומה אנן קיימין למתני' זו אם ללילה קאי שאם קוצר בליל י''ו דוחה השבת כדקתני בשבת וכו' הרי כבר אומר למעלה ריש הפרק שם העומר היה בא בשבת וכו' וחכמים אומרים אחד שבת יאחד חול וכו' אלמא לכ''ע דוחה שבת מיהת בליל י''ו ולמה חזר ושנה כאן ללמד שדוחה שבת אלא אם אינו ענין ללילה תנהו ענין ליום דקמ''ל כאן דאף ביום י''ו דוחה קצירתו את השבת:
דבר שהוא דוחה וכו'. הואיל ואיפשט ליה דהקצירה דוחה את השבת אף ביום י''ו הדר מיבעיא ליה מכשירין שלו מהו שידחו את השבת בלילה שלפניו כגון להביא את המגל והקופה וכיוצא בזה:
והתנינן. בפ''א דתמיד העמידו עושי חביתין וכו' מאי לאו בשבת דהואיל והקרבת החביתין דוחה את השבת מכשירין לעשותן ג''כ דוחה. ודחי לה תיפתר דבחול קא ותני ר' חייא בר אדא דלאו מילתא היא לאוקמי להא דבחול דוקא קתני דהתנינן בשלהי תמיד זה סדר תמיד וכו' ומשמע בין בחול בין בשבת עשו כסדר הנזכר למעלה:
והתנינן. במנחות שם בתר המתני' דלעיל קצרוהו וכו' והיבהוב באור הוא מכשירין שלו אלמא דמכשירין דוחה השבת בלילה שהרי זה היה מיד אחר הקציר':
רבי יוסי אומר וכו'. האי לאו ר' יוסי התנא אלא ר' יוסי אמורא הוא דדחי לה דשאני התם דמכיון שהתחיל במצוה אומרין לו מרק וכי קא מיבעיא לן אם המכשירין שלפני הקצירה דוחין שבת בלילה:
התיב רבי יודן קפודקיא. והוא אמורא. לפני רבי יוסי חבירו דאמר להא מכיון שהתחיל במצוה וכו' והיינו מכיון שקצירתו דוחה שבת מכשירין שאח''כ נמי הגע עצמך שבא העומר מן התבואה שבעליה אם לא מצא לקצור וא''כ אין כאן קצירה כלל והרי הכא מכיון וכו' אין אומרין לו מרק כלומר דלא שייך כאן האי טעמא מכיון שהתחיל במצוה ולומר לו מרק שהתחלת המצוה אין בה דחיית שבת וא''כ אם חל י''ו להיות בשבת לא היו מקיימין בו מצות קלי לדבריך בתמיה:
התיב ר' יעקב וכו'. גם כן ממתני' לסייעתא דמכשירין שלפניו דוחה השבת דתנינן שעל מהלך לילה. ויום וכו' והרי העדות היה ביום דוקא דמשפט כתיב ביה ואם מהלך לילה ויום היה א''כ דוחה השבת בלילה והרי זה כמכשירין שלפני המצוה וקתני דוחה השבת:
אמר להן ר' יוסי. שאני הכא שהרי מכיון שהלילה צריך ליום וכו' כמי שכולו יום כלומר כמי שהכל בו ביום הוא של עדות החדש שהרי אי אפשר לקיים המצוה של עדות החדש ביום אם לא יחלל שבת בלילה שלפניו ולבא להעיד ומקודם לא היה יכול לבא שעדיין לא ראה החדש אבל הכא היה יכול המכשירין להביא מקודם השבת להמגל והקופה וכיוצא באלו:
אמר ר' יוסי בר' בון ולא למפרע הוא קדיש וכו'. ר' יוסי בר' בון נמי מהדר בכה''ג דר' יוסי דמתני' דהכא לאו סייעתא היא שהרי העדים שראו את החדש בתחלת הלילה של שלשים הן שבאין להעיד לפני הב''ד שיקדשוהו למחר ביום ואם יקדשו למחר וכי לא למפרע הוא קדוש משעה שראו אותה אם כן הוא יום הוא לילה דהכל א' הוא ולפיכך מחללין השבת גם בלילה שלפניו לבא להעיד ולקדשו:
הדרן עלך פרק ארבעה ראשי שנים
Rosh Hashanah
Daf 10b
משנה: 10b אִם אֵינָן מַכִּירִין אוֹתוֹ מְשַׁלְּחִין עִמּוֹ אַחֵר לְהַעִידוֹ. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מְקַבְּלִין עֵדוּת הַחֹדֶשׁ מִכָּל הָאָדָם. מִשֶּׁקִּילְקְלוּ הַמִּינִין הִתְקִינוּ שֶׁלֹּא יְהוּ מְקַבְּלִין אֶלָּא מִן הַמַּכִּירִין: בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מַשִּׂיאִין מַשּׂוּאוֹת. מִשֶּׁקִּילְקְלוּ הַכּוּתִים הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ שְׁלוּחִין יוֹצְאִין:
Traduction
Lorsque le tribunal ne distingue pas suffisamment le témoin (ne sait s’il est digne de foi, ou non), le tribunal local (de sa ville) le fera accompagner par un autre groupe jusqu’au tribunal supérieur (pour attester la néoménie). Autrefois, on recevait la déposition pour la néoménie de qui que ce soit (77)Voir aussi la Tosefta a ce , ch. 1, citée et traduite par M. Derenbourg, Essai, etc., p. 137.; mais à partir du jour où les hétérodoxes suscitèrent de faux témoignages pour induire le tribunal suprême en erreur, celui-ci décida de ne plus admettre à l’attestation que les témoins reconnus par lui dignes de foi (78)Mot à mot : ils t'ont donné ce qui est à toi.. En principe, on se contentait d’allumer des feux sur les hauteurs pour donner la nouvelle de la néoménie au loin; mais depuis le moment où les Cuthéens en abusèrent pour tromper les sages (79)Neubauer, Géographie, p. 167., il fut décidé d’envoyer des messagers au dehors (afin de communiquer la nouvelle verbalement).
Pnei Moshe non traduit
מתני' אם אינן מכירין אותו. אם אין הב''ד מכירין את העד מהעדי' אם נאמן וכשר הוא:
משלחין. ב''ד שבעירו:
אחר עמו. זוג אחר של עדים להעיד עליו לפני ב''ד הגדול שמקדשין את החדש:
משקלקלו המינין. ששכרו להעיד עדות שקר להטעות את החכמים:
בראשונה היו משיאין משואות. לאחר שקדשו את החדש ולא היו צריכין לשכור שלוחין לשלוח ולהודיע להגולה שהמשואות היו מודיעין אותן:
משקלקלו הכותים. והשיאו גם הם משואות שלא בזמן כדי להטעות לפי שב''ד לא היו משיאין משואות אלא על החדש חסר שנתקדש ביום שלשים והיו משיאין בערב נגהי שלשים וא' וטעמא משום ר''ח חסר שחל להיות בע''ש שאז היו משיאין במוצאי שבת שהרי אין יכולין להשיא בזמנו מפני השבת ואי אמרת נעביד משואות נמי אמלא אתו למיטעי דלא ידעי אם חדש חסר הוא והא דלא עבדי מאתמול משום דלא אפשר או דלמא מלא הוא ובזמנו הוא דעבדי וכ''ת אכתי נעביד בין אמלא ובין אחסר וכי איקלע ר''ח חסר בע''ש לא ליעבד כלל הא ליתא דאכתי איכא למיטעי דסברי דילמא מלא הוא ואיתנוסו הוא דאיתניס ולהכי לא עבדי אבל כי לא עבדינן אמלא כלל ליכא למימר דאתו למיטעי דלמא חסר הוא ובשבת לא הוה אפשר ובמו''ש איתנסו דמכיון דאמלא לא עבדי ושכיחא הוא תלו בשכיחא ולא תלו באונס ואיפכא נמי לא מצי למיעבד שישיאו אמלא ולא אחסר וכי מיקלע ר''ח חסר בע''ש ולא עבדי מידע ידעי דחסר הוא דלא תלו באונס אלא בשכיח דא''כ ביטלת את העם ממלאכה שני ימים משום ר''ה שיהו צריכים לצפות ביום שני שמא עיברוהו לאלול ובערב ישיאו משואות אבל כי עבדי משואות לחסר בלחוד ידעי שלמחר חול הוא ולפיכך לא עבדי אלא אחסר וכשלא היו משיאין בערב של יום שלשים היו הכל יודעין שהחדש מעובר. ופעם אחת עיברו ב''ד את החדש ולא עשו משואות בערב של יום שלשים והכותים השיאו בהרים שלהם והטעו את בני הגולה לעשות החדש חסר והתקינו שיהו שלוחין יוצאין:
הלכה: אִם אֵינָן מַכִּירִין אוֹתוֹ כול'. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. הָכֵין צוֹרְכָה מִיתְנֵי. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מְקַבְּלִין עֵדוּת הַחוֹדֶשׁ מִכָּל אָדָם. אִם אֵינָן מַכִּירִין אוֹתוֹ הָיוּ מְשַׁלְּחִין עִמּוֹ אַחֵר לְהַעִידוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. אֲפִילוּ כְמַתְנִיתִין אַתְיָא הִיא. אִם אֵינָן מַכִּירִין אוֹתוֹ מְשַׁלְּחִין אַחֵר עִמּוֹ לְהַעִידוֹ. לָמָּה. שֶׁבָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מְקַבְּלִין עֵדוּת הַחוֹדֶשׁ מִכָּל אָדָם. וְעֵד אֶחָד נֶאֱמָן. מִשֶּׁלָּךְ נָ‍ֽתְנוּ לָךְ. בְּדִין הָיָה שֶׁלֹּא יְהוּ צְרִיכִין עֵדִים. וְהֵן אָ‍ֽמְרוּ שֶׁיְּהוּ צְרִיכִין עֵדִים. וְהֵן אָ‍ֽמְרוּ עֵד אֶחָד נֶאֱמָן.
Traduction
R. Yona dit que les propositions de la Mishna sont énoncées sans ordre et qu’il faut les rétablir ainsi: ''Autrefois, on recevait la déposition de qui que ce soit; plus tard, par suite des fraudes, on accueillit seulement ceux qui étaient reconnus dignes; et lorsque le tribunal suprême ne les reconnaissait pas comme tels, on devait leur adjoindre une autre groupe pour l’attestation.'' Selon R. Yossé, on peut expliquer aussi la version adoptée par notre Mishna: ''Lorsque le tribunal ne distingue pas la valeur de témoin, il faut lui en adjoindre un autre''. Puis vient le motif de cette règle: ''C’est qu’en principe on accueillait l’attestation de n’importe qui, etc.'' Pourquoi est-il dit qu’en cas de doute, on adjoint un autre? Est-ce qu’un témoin suffit pour ester? Oui, en ce cas les sages on établi une sorte d’équivalence; en stricte justice, il ne faudrait pas d’autres témoins (tout israélite est présumé digne de fois); mais, comme en raison de la fraude, les sages ont établi la suspicion ils ont par contre établi la validité d’un seul témoin
Pnei Moshe non traduit
גמ' אמר ר' יונה הכין צורכה מיתני וכו'. מתני' נשנית שלא כסדר וכן היה צריך לשנות בראשונה היו מקבלין וכו' משקילקלו המינין התקינו שלא יהו מקבלין אלא מן המכירין אם אינן מכירין וכו' וכדאשכחן בפ''ב דיומא דתני לה כסדר בראשונה כל מי שרוצה לתרום תורם וכו' ומשאירע המעשה התקינו שלא יהו תורמין אלא בפייס וכך צריך למיתני נמי כאן:
אפי' כמתני' אתיא היא. אפילו כמו שנשנה לפנינו במתני' נמי אתיא שפיר דמה ששנה בראשונה וכו' נתינת טעם הוא על הא דתני אם אינן מכירין אותו משלחין וכו' ולמה הוצרכו לכך לפי שבראשונה וכו':
ועד אחד נאמן. להעיד עליו בתמיה ומשני משלך נתנו לך כלומר הם אמרו והם אמרו לפי שבדין היה שלו יהו צריכין עדים להעיד עליו שכל ישראל בחזקת כשרות ונאמנות הם ואמרו חכמים דאפי' כן צריך עדים להעיד עליו והן אמרו עד אחד נאמן על זה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source