Moed katane
Daf 8a
משנה: וְכֵן מִי שֶׁהָיָה יֵינוֹ בְּתוֹךְ הַבּוֹר וְאֵירְעוֹ אֵבֶל אוֹ אוֹנֶס אוֹ שֶׁהִטְעוּהוּ זוֹלֵף וְגוֹמֵר וְגָף כְּדַרְכּוֹ דִּבְרֵי רִבִּי יוֹסֵי. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עוֹשֶׂה לוֹ לִימּוּדִים בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יַחְמִיץ׃
Traduction
De même, si quelqu’un a son vin dans la cuve (où il ne court plus de risque), et qu’il lui survient un deuil ou un accident, ou si les ouvriers qui ont promis de venir travailler pour lui, manquent à leur parole, le propriétaire pourra faire couler le vin dans les pièces, achever cette opération, et boucher les tonneaux comme d’ordinaire. Tel est l’avis de R. Yossé. Selon R. Juda, on se contentera de couvrir la cuve avec des lattes, pour que le vin n’aigrisse pas.
Pnei Moshe non traduit
מתני' וכן מי שהיה יינו בתוך הבור. בחפירה שתחת הגת ומסוידים בסיד לקבל את היין דאע''ג דלא נפיש פסידא כמו זיתים דלעיל אפ''ה מתיר ר' יוסי וכן הלכה:
עושה לו לימודים. נסרים של עץ כלומר מכסה אותו בנסרים שלא יחמיץ ולא ישלהו מן הבור:
הלכה: אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. לֹא אָמַר אֶלָּא וְכֵן מִי שֶׁהָיָה יֵינוֹ בְּתוֹךְ הַבּוֹר. הָא כַתְּחִילָּה אָסוּר. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּשֶׁהִגִּיעַ זְמַנּוֹ לִבְצוֹר וְלָא בָצַר הוּא חָטָא עַל נַפְשֵׁיהּ. אִם בְּשֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנּוֹ לִבְצוֹר יְכִיל הֲוָה קָאִים. אֶלָּא כִי נָן קַייָמִין בְּשֶׁהִגִּיעַ זְמַנּוֹ לִבְצוֹר הֲוָה סָבוּר דּוּ יְכִיל קַייִם וְלָא קָם. כְּהָדָא רִבִּי שִׁמְעוֹן בֵּירִבִּי יַנַּיי קְטַף כַּרְמִיהּ בְּמּוֹעֲדָא. חֲמוּנֵיהּ כָּל עַמָּא וְקָֽטְפוֹן בַּתְרֵיהּ בְּשַׁתָּא חוֹרִיתָא שָֽׂבְקֵיהּ וַיִּבָשׁ. יָֽלְפוּן מְקַלְקַלְתָּא וּמְתַקְנָתָא לֹא יָֽלְפוּן.
Traduction
R. Zeira observe que la Mishna dit: ''De même, si quelqu’un a son vin dans la cuve, etc.'' (si c’est déjà un fait accompli); mais, en principe, il est défendu à ce moment de l’y verser (de le fabriquer). De quel cas s’agit-il là? Si le moment de la vendange était arrivé avant la fête et que le propriétaire ne s’y est pas adonné, il a commis lui-même la faute de provoquer une perte (il est évident que c’est interdit); si c’est que le moment de la vendange n’était pas encore arrivé, on peut certes encore l’ajourner? Il s’agit du cas où le moment de la vendange était arrivé avant la fête; seulement, le propriétaire croyait pouvoir l’ajourner, et il s’aperçoit à la demi-fête qu’il est impossible d’attendre (alors, il est défendu de s’y mettre en principe). Ainsi, il est arrivé à R. Simon b. Yanaï (dans de telles circonstances) de vendanger sa vigne pendant la demi-fête; tout le monde l’ayant vu l’imita et vendangea aussi (quoique les raisins pouvaient être cueillis plus tôt). L’année suivante, il laissa sa vigne (quoique ce fut le moment favorable), et elle se dessécha; pourtant, les gens qui l’avaient vu la première fois avaient imité le mal, mais ils n’apprirent pas de lui à réparer le mal (à se priver au besoin de la vendange).
Pnei Moshe non traduit
גמ' לא אמר אלא וכן מי שהיה יינו בתוך הבור. מקודם המועד הא בתחלה לבוצרו ולדורכו במועד אסור וכדמסיק ואזיל:
מה אנן קיימין. דבמאי עסקינן אם בשהגיע זמנו לבצור קודם המועד ולא בצר א''כ הוא חטא על נפשו ואיהו הוא דאפסיד ומילתא דפשיטא דלא שרינן ליה לבצרו במועד:
אם בשלא הגיע זמנו לבצור יכול הוה קאים. כלומר בכה''ג מסתברא הוא דלא לאסור לבצרו במועד משום דיכול היה עדיין להתקיים ושלא למהר בצירתו ולא מיחייב מידי בשביל שלא בצרו מקודם דאכתי לא הגיע זמנו לבצור:
אלא כי אנן קיימין. דאיצטריך לאשמועינן מדיוקא דמתני' דבתחילה לא יצבור במועד אלא בכה''ג דמיירי בשהגיע זמנו לבצור קודם המועד אלא שטעה דהוה סביר דהוא יכול קאים שיתקיים כך בלא בצירה מן הכרם עד לאחר המועד ולא קם כלומר דעכשיו רואה הוא שלא יתקיים אם לא יבצור אותו דמהו דתימא דמותר אף לכתחלה לבוצרו הלכך קמ''ל מדיוקא דאסור לכתחלה משום דאיהו פשע בנפשיה שלא בצרו מקודם שהרי הגיע זמנו לבצור:
כהדא. עובדא דרבי שמעון ברבי בצר כרמו במועד לפי שלא הגיע זמנו לבצור עד תוך המועד וראו כל העם ובצרו אחריו כרמיהן במועד ואפי' כשהגיע זמנו לבצור קודם המועד ולשנה אחרת הניח רבי שמעון ברבי כרמו ולא בצרו ונעשה יבש וכדי שלא ילמדו אחרים ממנו לעשות עוד כן:
ילפון וכו'. כלומר הקלקול למדו ממנו כאשר עשו אשתקד אבל התיקון להעמיד עצמו שלא לעשות עוד כן לא למדו ממנו:
רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כְּשֵׁם שֶׁהֵן חֲלוּקִין כָּאן כָּךְ הֵן חֲלוּקִין בְּהִילְכוֹת אֶבֶל. דְּתַנֵּי. אֵילּוּ דְבָרִים שֶׁעוֹשִׂין לָאָבֵל בִּימֵי אֶבְלוֹ. דּוֹרְכִין אֶת עֲבִטוֹ. וְזוֹלְפִין אֵת יֵינוֹ. וְגָפִין אֵת חָבִיוֹתָיו. וְזֵיתָיו הֲפוּכִין וּשְׁנוּיִין טוֹחְנָן כְּדַרְכָּן. וּמַשְׁקִין בֵּית הַשְּׁלָחִין שֶׁלּוֹ בְּשֶׁהִגִּיעַ זְמַנּוֹ לִשְׁתּוֹת. 8a וְזוֹרְעִין אֶת נִירוֹ פִּשְׁתָּן בִּרְבִיעָה. דִּבְרֵי רִבִּי יוּדָה. אָֽמְרוּ לוֹ. אִם אֵינָהּ נִזְרַעַת פִּשְׁתָּן תִּזָּרַע מִין אַחֵר. אִם אֵינָהּ נִזְרַעַת בְּשַׁבָּת זוֹ תִּזָּרַע בְּשַׁבָּת אֲחֶרֶת. מָנוּ אָֽמְרוּ לוֹ. רִבִּי יוֹסֵה. מִחְלְפָה שִׁיטָּתִיהּ דְּרִבִּי יוּדָה. תַּמָּן הוּא אָמַר. יְאַבֵּד דָּבָר מְמוּעָט וְאַל יְאַבֵּד דָּבָר מְרובֶּה. וָכָא אָמַר הָכֵין. שַׁנְייָא הִיא. תַּמָּן שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַעֲרִים. וְכָל שֶׁכֵּן מִחְלְפָה שִׁיטָּתִיהּ דְּרִבִּי יוּדָה. מָה אִית תַּמָּן שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַעֲרִים אַתְּ אָמַר מוּתָּר. כָּאן שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהַעֲרִים לֹא כָל שֶׁכֵּן. אָמַר רִבִּי חִינְנָא. מָנוּ אָֽמְרוּ לוֹ. חֲכָמִים. שֶׁהֵן בְּשִׁיטַּת רִבִּי יוּדָה בַּמּוֹעֵד.
Traduction
R. Juda b. Pazi dit au nom de R. Yohanan comme R. Juda et R. Yossé discutent ici au sujet de la demi-fête, ils discutent aussi à l’égard des règles du deuil. Or, on a enseigné qu’il est permis de faire pour une personne en deuil les travaux suivants (40)Car leur perte serait irrémédiable. V. Semahot ch. 5., de comprimer sa cueillette d’olives, de convertir sa vendange en vin, de boucher ses tonneaux, et si ses olives ont été retournées 2 fois de les piler comme d’ordinaire, d’arroser un champ desséché lorsque le moment est venu de le rafraîchir, enfin de semer du lin dans un sillon cultivé (tout disposé), aussitôt après la première pluie, selon R. Juda. Ce dernier travail, dit son interlocuteur, n’est pas indispensable sous peine de perte absolue, car, si l’on n’y sème pas du lin, on y sèmera un autre produit, et si ce n’est pas en cette semaine, ce sera la semaine suivante. Celui qui lui a répliqué ainsi n’est autre que R. Yossé. R. Juda ne se contredit-il pas? D’une part, il dit qu’on laissera perdre une petite quantité, non une grande (pour cette dernière du moins il pourra travailler lui-même); pourquoi donc, d’autre part, prescrit-on ici de faire opérer ces travaux par autrui? Dans l’enseignement précité, fut-il répondu, il s’agit d’éviter que, par ruse, on n’opère la double pression (41)Selon le commentateur Pné-Mosché, on ne répond pas à l'objection précitée, mais à une autre contradiction apparente de R. Juda, sur la compression. des olives (voilà pourquoi R. Juda n’autorise en ce cas que la pose d’une poutre). —Mais alors, c’est à plus forte raison que R. Juda se contredit: puisque plus haut (42)Pour la demi-fête., où il s’agit du cas pour lequel on opère souvent par ruse, il est permis du moins de placer soi-même la première poutre, pourquoi à plus forte raison, n’est-ce pas permis aussi bien ici (pour le deuil), où il n’est pas question de ruse? —En effet, dit R. Hinena, son interlocuteur n’est pas R. Yossé, mais les sages, qui adoptent l’avis de R. Juda au sujet de la demi-fête (ils ne tiennent pas non plus compte d’une petite perte, et, par cette raison, ils proposent plus haut d’ajourner les semailles d’un champ cultivé).
Pnei Moshe non traduit
כשם שהן חלוקין כאן כך הן חלוקין בהלכות אבל. כלומר ר' יהודה ור' יוסי פליגי ג''כ בהלכות אבל כמו דפליגי בהלכות מועד מיהו פלוגתייהו לא דמיא דבהלכות אבל מחמיר הוא ר' יוסי כדלקמן:
את עבטו. את עביט של ענבים שלו והוא עצמו אסור וע''י אחרים נעשית מלאכתו כגון אלו לר' יהודה. וזיתיו וכו'. ואם זיתיו הפוכין ושנוין טוחנין כדרכן וכו'. דכל אלו פסידא דלא הדר הוא:
וזורעין את נירו. שדה החרושה לפשתן זורעין אותה בזמן רביעה ראשונה:
אמרו לו. והיינו ר' יוסי. כדקאמר לקמיה מנו אמרו לו ר' יוסי:
אם אינה נזרעת פשתן. יכולה היא שתזרע מין אחר ואם אינה נזרעת בשבוע זה יכולה היא שתזרע בשבוע אחרת ולפיכך לא התירו זה בימי אבלו ואפי ע''י אחרים:
מחלפה שיטתיה דר' יהודה דתמן הוא אומר. במתני' בימי מועד יאבד דבר ממועט וכו' אלמא דס''ל דלהפסד מועט הוא דלא חששו ולא התירו במועד אלא בשביל שאל יאבד דבר מרובה הלכך טוען קורה ראשונה וכו' וכדפרישית לעיל מיהת שמעינן דאפי' הוא עצמו מותר לעשות במועד בדבר האבד מרובה:
והכא אמר הכין. בתמיה דלא התיר אלא ע''י אחרים:
ומשני שנייא היא. תמן במתני' שדרכו להערים וכו' דקס''ד דהכי פריך מ''ש דבמועד לא התיר ר' יהודה אלא לטעון קורה ראשונה והכא קאמר טוחנן כדרכן ומשני תמן חוששין אנו לפי שדרכו להערים כשאתה מתירו קורה ראשונה יעשה להערים ולטעון כדרכו. ופריך עלה דלא כ''ש הוא דקשיא דר' יהודה אדר' יהודה והכי פרכינן מה אית תמן שדרכו להערים ואפ''ה את אמר מותר ואפי' ע''י עצמו לטעון מיהת קורה ראשונה כאן בימי אבלו דחמירא ולית לן למיחש שמא יערים לא כ''ש שנתיר מיהת טעינת קורה ראשונה ע''י עצמו:
מנו אמרו לו. ולא תימא דאמרו לו היינו ר' יוסי כדקאמרת לעיל אלא מנו אמרו לו היינו חכמים שהן ס''ל כשיטת ר' יודה במועד דלא התירו אלא טעינת קורה ראשונה והכי קאמרו לר' יהודה אם אינה נזרעת פשתן וכו'. כלומר דקושיא זו עצמה מקשין ליה הני חכמים דברייתא דמ''ש בימי מועד אתה אומר טוען קורה ראשונה בלבד משום דלא חששו להפסד מועט ומ''ש כאן דנמי אינו אלא הפסד מועט דאם אינה נזרעת פשתן תזרע מין אחר וכו' ואפי' ע''י אחרים לא נראה להקל ולהתיר בשביל הפסד מועט לפי שיטתך דס''ל במועד:
Moed katane
Daf 8b
משנה: מַכְנִיס אָדָם פֵּירוֹתָיו מִפְּנֵי הַגַּנָּבִים וְשׁוֹלֶה פִשְׁתָּנוֹ מִן הַמִּשְׁרָה בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תֹאבַד וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְכַווִין אֶת מְלַאכְתּוֹ בַמּוֹעֵד. וְכוּלָּן אִם כִּווְנוּ אֶת מְלַאכְתָּן בַּמּוֹעֵד יֹאבֵדוּ׃
Traduction
Il est permis de rentrer ses fruits des champs par crainte des voleurs, ou retirer le lin de la saumure, pour qu’il ne se perde pas, à condition de ne pas réserver d’avance cet ouvrage pour l’accomplir à la demi-fête. Pour tout travail analogue, si l’on s’est appliqué à l’ajourner jusqu’en ces jours, il sera interdit, quelle que soit la perte (le tribunal abandonnera le montant en cas de fait accompli).
Pnei Moshe non traduit
מתני' מכניס אדם פירותיו. לתוך ביתו מפני הגנבים ושולה מוציא ומעלה פשתן שלו מן המשרה בשביל שלא תאבד:
ובלבד שלא יכוין את מלאכתו במועד. שאם יש לו פנאי לעשותו מקודם לא יהיה משהה הדבר לעשותו במועד:
וכולן אם כיונו מלאכתן במועד יאבדו. ב''ד מאבדין אותה מפקירין אותה לכל ודוקא לדידיה הוא דקנסו אבל אם כיון מלאכתו במועד ומת אין קונסין בנו אחריו ואין מאבדין אותה ממנו ואין מונעין הבן מלעשות אותה מלאכה במועד כדי שלא תאבד:
הלכה: וּדְלֹא כְרִבִּי יוּדָה. דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר. יוֹשֵׁב וְשׁוֹמֵר. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רַבָּנִן. פְּרַגְמַטָיָא אָבֵדָה שָׁרִי מְטַלְטְלָתָהּ בַּמּוֹעֲדָא. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יָסָא. הָדָא שִׁיַירְתָּא שָׁרִי מִיזְבּוֹן מִינָהּ בְּמוֹעֶדָא. הֲוָה יְדַע דַּשִׁיַירְתָּא מֵיעוּל וּמֵיזְלָא עִיבִידְתֵּיהּ. אָמַר רִבִּי מָנָא. אִין יְדַע דְלֹ[א] מִיזְבָּן וְהוּא פְחַת מִן אַגְרָא יַזְבִּין. וְאִילָא לָא יַזְבִּין. [אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בַּר בּוּן. אַגְרָא וְקַרְנָא קֶרֶן הוּא. אִין יְדַע דְלָא מַזְבִּין וְהוּא פְחַת מִן קַרְנָא יַזְבִּין. וְאִי לָא לָא וַזְבִּין.] רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵה הוֹרוּן בְּהָדֵין לַסּוֹטָה שָׁרִי מִזֵבַּנְתֵּיהּ בְּמוֹעֲדָא לְצוֹרֶךְ הַמּוֹעֵד. רִבִּי יִצְחָק בֵּירִבִּי לָֽעְזָר מְפַקֵּד לְרִבִּי הוֹשַׁעְיָה בֵּירִבִּי שַׁמַּי דַהֲוָה פָרוּשׁ. אִין אַתְּ יְדַע דְּאַתְּ מַזְבִּן וָאִילְפָא מוּרְכָא לָךְ וְאַתְּ אֲתִי (מִסְתֵּי) [מִשְׁתֵּי] גַבָּן זְבִין. וְאִילָא לָא תַזְבִּין. רִבִּי יוֹנָה בוֹצְרַיָּה הֲוָה לֵיהּ סִפְרָן. שְׁאַל לְרִבִּי הוּנָא. מחָהוּ מְזַבְּנָתוֹן בְּמוֹעֲדָא. אָמַר לֵיהּ. מַחְדִּי אַתְּ מוֹעֲדָא שְׁתִי אַתְּ קוֹנְדִּיטוֹן.
Traduction
Notre Mishna est opposée à R. Juda, qui, dans une barayeta, défend de rentrer les fruits en ces jours; il ajoute que si l’on éprouve des craintes à ce sujet, il faudra rester à les garder. R. Jacob b. Aha dit au nom des sages (44)Cf. ci-après, 4.: il est permis de déplacer à ce moment toute marchandise importante pragmateia qui se perdrait en restant sur place. R. Jacob b. Aha dit au nom de R. Yossa: il est permis d’acheter à une caravane en ces jours, si l’on sait qu’une caravane va venir à ce moment vendre à très bon marché (45)V. Beth Yosef sur Orah Hayim, n° 539.; ce serait une perte de n’en pas profiter. R. Mena dit: si l’on sait qu’à défaut de cet achat le profit serait diminué, il faut acheter; sans cela, on s’abstiendra. R. Yossé b. Aboun plus sévère dit: le capital et le profit sont tout un: si l’on sait qu’à défaut de cet achat, le capital serait réduit, il faut acheter; sans cela, on s’abstiendra. R. Yona et R. Yossa ont enseigné: il est permis d’acheter à ce moment certain vêtement, suta (46)Ornement de femme, disent les commentaires. Voir la note au traité (Shabat 4, 2), pour les besoins de la fête. R. Isaac b. R. Eliézer recommande ceci à R. Oshia b. R. Saméï, qui partait en voyage (47)Cf., (Shabat 11, 5): si tu sais qu’en cas d’achat d’un objet dont tu pourras jouir ici pendant la fête, le vaisseau t’attendra et tu auras le temps d’acheter une coupe afin de boire avec nous, tu l’achèteras en ces jours de demi fête; si non, abstiens-toi. R. Yona de Boçra avait des rouleaux de la Loi à vendre; il consulta R. Houna pour savoir s’il pourrait les vendre en ces jours? —Oui, répondit R. Houna; grâce au montant, tu pourras te réjouir de la fête et boire du vin épicé (conditum).
Pnei Moshe non traduit
גמ' ודלא כר' יודה. בברייתא שאוסר להכניס פירותיו במועד משום דאוושא מילתא וס''ל שאם חושש מפני הגנבים יושיב שם שומר:
שרי מטלטלתה במועדא. מן המקום שמונחת בשביל שלא תאבד וכתנא דמתני':
הדא שיירתא. שיירה שבאה לעיר בימי מועד מותר ליקח ממנה סחורה במועד וכדמפרש ואזיל הוה ידע וכו' כלומר והוא בשיודע ששיירא זו הנכנסת מוכרת יותר בזול והוי דבר אבד:
אמר ר' מנא וכו'. אם יודע שאם לא יקח סחורה זו עכשיו מן השיירה. יפחות מריוח אז יקח ואם לאו לא יקח ור' יוסי בר בון מחמיר טפי וקאמר אגרא וקרנא קרן הוא כלומר הריוח והקרן הכל כאחד נחשב ואגרא בתר קרנא גרורא והיינו דלא תליא מילתא בהריוח אלא בהקרן הוא דתליא מילתא ואם יודע שאם לא יקח עכשיו מהן יפחות מהקרן עצמו כשיקח בפעם אחרת אז יקח במועד ואם לאו לא יקח:
הורון בהדין לסוטה. הוא רדיד של נשים שמתקשטין בו. לעיל בפ' במה אשה בהלכה ד' הרדידים לסוטה. והורו ליקח אותו לצורך המיעד להתקשט בו:
מפקד. צוה לר' הושעיה בר' שמי דהוה פריש שהיה פורש בספינה על הים וא''ל אם אתה יודע שאתה לוקח דבר לצורך המועד ליהנות ולשתות הימנו והספינה תמתין עלך בכדי שתחזור ותבא לכאן בתוך המועד ואתה שותה ונהנה ממנו אצלינו תקח במועד ואם לאו לא תקח:
הוה ליה ספרים. למכור ושאל מהו למכרם במועד וא''ל מחדי. יכול אתה לשמוח בהמעות במועד ולשתות בעדם קונדיטין יין מתוק וטוב ולפיכך מותר:
רַב חִייָה בַּר אַשִּׁי בְשֵׁם רַב. 8b הוֹהֲרָא שָׁרִי מֵיעַבְדִּינָהּ בְּמוֹעֲדָא לָצוּד בּוֹ דָגִים בַּמּוֹעֵד. רַב יְהוּדָה הוֹרֵי בְּאִילֵּין מָהוּלַייָא שָׁרִי מֵיעַבְדִּינָוֹן בְּמוֹעֲדָא לְצוֹרֶךְ הַמּוֹעֵד. רִבִּי אִמִּי הּוֹרֵי בָּאִילֵּין פּוֹמְפַּייָא שָׁרִי מֵיעַבְדִּינָוֹן בְּמוֹעֲדָא לְצוֹרֶךְ הַמּוֹעֵד. רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין אָֽמְרֵי. מַסִּיקִין לָפַּסִּין וּקְדֵירוֹת לְצוֹרֶךְ הַמּוֹעֵד. שֵׁמוּאֵל אָמַר. זָֽפְתִין גַּרְבָּא וְלָא זָֽפְתִין כּוּזְתָא. זָֽפְתִין גַּרְבָּא. דְּזִיפְתָא דַקְדְּקִירָא. וְלָא זָֽפְתִין כּוּזְתָא. דְּזִיפְתָא גְלִידָא. אִית דִּמְחַלְּפִין. זָֽפְתִין כּוּזְתָא וְלָא זָֽפְתִין גַּרְבָּא. זָֽפְתִין כּוּזְתָא. דְּהִיא לְשָׁעָה. וְלָא זָֽפְתִין גַּרְבָּא. שֶׁהִיא לִשְׁהוֹת.
Traduction
R. Hiya b. Ashé dit au nom de Rabbi: il est permis de laisser le filet étendu pendant la demi-fête pour pêcher des poissons en vue de la fête. R. Juda enseigne qu’il est permis de vanner de la farine pour les besoins de la fête. R. Amé enseigna de même qu’il est permis d’employer la râpe (43)Tel est le sens adopté par plusieurs commentaires et suivi par Buxtorf. Seul, le comment. Pné-Mosché songe au sens d'outil à puits, d'après le mot pompe. pour les besoins de la fête. Les rabbins de Césarée permettent de consolider par une première cuisson les écuelles et les marmites, en tant qu’elles servent à la fête. Samuel dit: on pourra en ces jours boucher à la poix des tonneaux, non de petites cruches (mesures); c’est permis pour les tonneaux, pour lesquels on emploie de la poix délayée, tandis que pour les autres objets, c’est de la poix épaisse (plus dure à manier). Selon une autre version au contraire, c’est permis pour ces derniers objets, non pour les tonneaux; pour les cruches, il ne s’agit que d’un collage momentané (auquel on s’applique peu), tandis que pour les tonneaux c’est un collage qui doit durer toujours (et il exige plus de soin).
Pnei Moshe non traduit
הוהרא. כמו אוזלי ואוהרי והיא המצידה שצדין בו הדגים שרי לעשות במועד כדי לצוד בו דגים:
מהולייא. נפה לנהל בו קמח:
פומפייא. הכלי ששואבין בו המים כעין מן הבור ונקרא פומפא בלע''ז:
מסיקין לפסין. אלפסין וקדירות מסיקין ומחזקין אותן כדי לבשל בהן לצורך המועד:
זפתין גרבא. מזפתין החבית שמכניסין בה את היין:
אבל לא את הכוזתא. כלי קטן וכדמפרש טעמא דזפת דגרבא זיפתא דקדקירא דק הוא ולית ביה טירחא כולי האי. אבל דכוזתא גלידא עב כמין גלד ואית בה טירחא:
אית דמיחלפין. ומתירין לזפת הכוזתא לפי שהוא לשעה שנותנין בו היין לפי שעה ואין מזפתין אלא בזפת מעט אבל גרבא שהוא לשתות בה היין ומזפתין אותה הרבה ואיכא טירחא יתירא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source