הלכה: תַּמָּן תַּנִּינָן. בַּהֶרֶת כַּגְּרִיס וּפָסָת כַּגְּרִיס [וְנוֹלַד לַפִּסְיוֹן מִחְיָה אוֹ שֵׂעָר לָבָן] וְהָֽלְכָה לָהּ הָאוֹם. רִבִּי עֲקִיבָה מְטַמֵּא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים תֵּירָאֶה כַתְּחִילָּה. הָא רִבִּי עֲקִיבָה מְטַמֵּא וּמַחְלִיט. וְרַבָּנִן אָֽמְרֵי. תֵּירָאֶה בַתְּחִילָּה מַחְלִיטִין. וּמַה בֵינִיהוֹן. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. עֶרֶב הָרֶגֶל בֵּינֵיהוֹן. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. הֵי קַדְמִייָתָא וְאֵין אַתְּ נִזְקָק לוֹ לֹא לְהָקֵל וְלֹא לְהַחְמִיר. וְרַבָּנִן אָֽמְרֵי. חוֹרִי הִיא וְאַתָּ פּוֹטְרוֹ מִן הָרִאשׁוֹנָה. 4b וְהֵיידָא הִיא שֶׁלֹּא לְהַחְמִיר שֶׁאֵין אַתְּ נִזְקָק לוֹ לַשְּׁנִייָה לֹא לְהָקֵל וְלֹא לְהַחְמִיר. רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם רִבִּי אָחָא. אַתְייָא דִיחִידָייָא דְהָכָא כִסִתַמָּא דְתַמָּן וְדִיחִידָייָא דְתַמָּן כִסִתַמָּא דְהָכָא. אַתְייָא דִיחִידָייָא דְהָכָא כִסִתַמָּא דְתַמָּן. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. הִיא קַדְמִייָתָא וְאֵין אַתְּ נִזְקָק לוֹ לֹא לְהָקֵל וְלֹא לְהַחְמִיר. וְדִיחִידָייָא דְתַמָּן כִסִתַמָּא דְהָכָא. וְרַבָּנִין אָֽמְרֵי. חוֹרִי הִיא וְאַתָּ פּוֹטְרוֹ מִן הָרִאשׁוֹנָה. וְתַנִּינָן הָכָא. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר רוֹאִין אֶת הַנְּגָעִים בַּתְּחִילָּה לְהָקֵל אֲבָל לֹא לְהַחְמִיר. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי אָחָא. בֵּין דִיחִידָיָא דְהָכָא בֵין דְרַבָּנִן דְּהָכָא מוֹדֵיי לְרַבָּנִן דְּתַמָּן לְהָקֵל אֲבָל לֹא לְהַחְמִיר. תַּמִּן בְּשֶׁהָֽלְכָה לָהּ הָאוֹם. בְּרַם הָכָא בְּשֶׁהָֽלְכוּ לָהֶם הַסִּימָנִין וְהַאוֹם קַייֶמֶת. אָמַר רִבִּי. נִרְאֵין דִּבְרֵי רִבִּי יוֹסֵי בְמוּסְגַּר וְדִבְרֵי רִבִּי מֵאִיר בְּמוּחְלַט. רִבִּי זְעוּרָה אָמַר. יְמֵי הָרֶגֶל בֵּינֵיהוֹן. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. הִיא קַדְמִיתָא וְהוּא נִכְנַס לָעֲזָרָה. וְרַבָּנִין אָֽמְרֵי. חוֹרִי הִיא וְאֵינוֹ נִכְנַס לָעֲזָרָה. הָא רִבִּי עֲקִיבָה מְטַמֵּא וּמַחְלִיט. וְרַבָּנִן אָֽמְרֵי. תֵּירָאֶה כַתְּחִילָּה מַחְלִיטִין. וּמַה בֵינִיהוֹן. (עָרֶב הָיָה לוֹ שָׁמוֹעַ פְּטוֹר מִפִּי כֹהֵן שָׁעָה אַחַת.) שְׁמוּאֵל אָמַר. 5a פְּרִיחָה בֵינֵיהוֹן. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. הִיא קַדְמִייָתָא בְּפוֹרֵחַ מִן הַטָּמֵא טָהוֹר. וְרַבָּנִין אָֽמְרֵי. חוֹרִי הִיא. בְּפוֹרֵחַ מִן הַטָּהוֹר טָמֵא. וְאָֽמְרוּן בְּשֵׁם שְׁמוּאֵל. פְּרִיחָה וּשְׁחִין הַמּוֹרֵד בֵּינֵיהוֹן. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. הִיא קַדְמִייָתָא בְּפוֹרֵחַ מִן הַטָּמֵא טָהוֹר. וְרַבָּנִין אָֽמְרֵי. חוֹרִי הִיא. בְּפוֹרֵחַ מִן הַטָּהוֹר טָמֵא. בְּגִין דְּהִיא חוֹרִי. הָא אֵין הִיא הִיא טָהוֹר. וְאַתְייָא כַיי דְאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. דְּאִיתְפַּלְּגוֹן. פָּֽרְחָה בוֹ בִשְׁחִין הַמּוֹרֵד. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר טָהוֹר. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. טָמֵא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אתיא דיחידאה דהכא כסתמא דתמן ר''ע אומר וכו'. כלומר יחידאה דהכא והיינו ר''ע דמתני' דנגעים דס''ל היא קדמייתא ואין את נזקק לו לא להקל ולא להחמיר וכלומר אע''ג דבעלמא אמרינן אין את וכו' אבל הכא לא שייך כאן לומר דאין את נזקק לו לפי שטמא הוא מחמת נגע הראשון וכדפרישית לעיל וזהו כסתמא דתמן והיינו כסתם חכמים דמתני' דידן דסבירא להו אין רואין את הנגעים ברגל לא להקל ולא להחמיר והשתא אם אירע כה''ג בערב הרגל אין נ''מ לרבי עקיבא לענין אם לראות את הנגע או לא מפני דבלאו הכי הוא טמא מחמת נגע הראשון כדקאמר היא קדמייתא שאף על פי שהלכה לה האום מכל מקום הרי כאן בהרת כגריס של הפסיון ועם סימן הטימאה אשר בו. והא דקאמר ואין אתה נזקק לו וכו' היינו דבעלמא סבירא ליה לרבי עקיבא דאין רואין הנגעים בתחלה במועד לא להקל ולא להחמיר וכחכמים דמתני' דידן אבל אם אירע בערב הרגל כגוונא דמתני' דנגעים טמא הוא לרבי עקיבא ולפי שאין צריך לראותו בתחלה וכדאמרן:
בגין דהיא חורי. כלומר אסוקי מילתא היא דהא דאמרינן פריחה בשחין המורד ביניהון אף על פי דהיינו הך דאמרן דפריחה איכא ביניהון וא''כ מאי איכא בין לישנא קמא דשמואל ובין לישנא בתרא להכי קאמר דהא קמ''ל האי לישנא בתרא לדיוקא דבשביל דמיחשב' לרבנן כנגע אחר אבל אי הוה אמרינן דהיא היא א''כ הפריחה בשחין המורד טהור הוא אח''כ ואתייא כהאי דאמר ר''ל וכו' דקאמר טמא וכי הדר פרחה ביה טהור הוא:
ואמרין בשם שמואל. ואיכא דאמרי בשם שמואל דלענין פריח' בשחין המורד. ביניהון שחין המורד זהו שעלה בו קרום ולא נתרפא כראוי ונקרא מורד ודינו שאינו מעכב הפריחה כדתנן בפרק הנזכר ולר''ע היא קדמייתא וכפורח מן הטמא וטהור הוא ולרבנן דאמרי נגע אחר הוא הרי זה כפורח מן הטהור וטמא הוא:
שמואל אמר פריחה ביניהון. כלומר אלא ודאי לענין ליכנס לעזרה לכ''ע טמא הוא ומיהו לענין פריחה איכא בינייהו דקיי''ל פרח בכולו מן הטמא טהור ומן הטהור טמא כדתנינן בפ''ח דנגעים וא''כ לר''ע דס''ל היא קדמייתא והוי טמא הרי זה כפורח מן הטמא וטהור הוא ולרבנן דאמרי תראה בתחלה וכנגע אחר הוא הוי כפורח מן הטהור וטמא הוא שהרי אכתי לא נזקק הכהן לזה נגעה אחר עד שפרחה בכולו וה''ז כפורח מן הטהור והוא טמא:
ר' זעירא אמר ימי רגל ביניהון. אפלוגתא דר''ע ורבנן מהדר וכצ''ל רבי עקיבא אומר היא קדמייתא ואינו נכנס לעזרה ורבנן אמרו חורי הוא ונכנס לעזרה ובספרי הדפוס כתוב בטעות ובהיפך. וכלומר דבפשיטות איכא ביניייהו דלר''ע הבהרת היא טמאה כמקודם וא''כ אם הוא קודם לרגל אסור ליכנס לעזרה כל ימי הרגל ואף על גב דאסור חוץ לג' מחנות עד שיטהר לרבותא אליבא דרבנן קמ''ל דאפילו ליכנס לעזרה מותר שהרי כל זמן שאינו רואה הנגע כלל בחזקת טהור הוא ופריך עלה הש''ס מאי קאמרת הא רבי עקיבא מטמא ומחליט וכן לרבנן אמרי תראה בתחלה ומחליטין שהרי יש בו סימני טומאה והיאך אמרת דנכנס לעזרה ולכולא עלמא טמא הוא שאף על פי שלא יראה הכהן אותו מ''מ אכתי טמא הוא שהרי עדיין לא נטהר מנגעו:
אמר רבי נראין דברי רבי יוסי במוסגר וכו'. בתוספתא פ''ק גריס לפלוגתא דרבי מאיר וחכמים דמתני' דחכמים ר' יוסי היא ואיפכא גריס התם בדברי רבי נראין דברי רבי מאיר במוסגר ודברי ר' יוסי במוחלט ומשום דמוקמינן לפלוגתייהו בהסגר שני דאלו בתחלה בהסגר ראשין מצי חזי ליה לכ''ע שהרי יכול לשמחו ולטהרו כי פליגי רבי מאיר ורבי יוסי בהסגר שני דסבירא ליה לר' יוסי שמא יראה בו סימני טומאה ואינו יכול לשתוק ויצטרך להחליטו ואח''כ יספר לו ימי ספרו בשיראה הכהן לטהרו והשתא פליגי תנאי אליבא דרבי דמאן דאמר נראין דברי רבי יוסי במוחלט שמא יראה אותו כלל במועד משום דסבירא ליה צוותא דאשתו עדיפא ליה וכל זמן שהוא מוחלט מותר הוא בתשמיש המטה ואם מטהרו יצטרך לספור ימי ספרו ואז אסור בתשמיש המטה כדכתיב וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים ואהלו זו אשתו הלכך לא יראנו וכר' יוסי אבל במוסגר נראין דברי ר' מאיר שיראה איתו להקל ולטהרו ואם יראה בו סימני טומאה ישתוק וכסבריה דרבי מאיר ומאן דאמר איפכא לרבי נראין דברי רבי מאיר במוחלט ויכול לראותו להקל ולטהרו ס''ל צוותא דעלמא עדיפא ליה דכל זמן שהוא מוחלט צריך לישב חוץ לג' מחנות ולית ליה צוותא דעלמא ומצערא ליה הלכך רואה להקל ולטהרו ואעפ''י שיהיה אסור בתשמיש בימי ספרו אפ''ה צוותא דעלמא עדיפא ליה ודברי ר' יוסי במוסגר שלא יראה כלל דשמא מטמא ליה וישב חוץ לג' מחנות ולית ליה צוותא דעלמא:
תמן. בשהלכה לה האום ברם הכא בשהלכו להם הסימנים והאום קיימת כלומר שאני בתחלה דמתני' דידן מבתחלה דהתם בדברי חכמים משום דהתם מיירי בשהלכה לה האום ופליגי אי אמרינן דהאי קדמייתא הוא ובחזקת טמא הוא או לא וכדלעיל אבל הכא בשהלכו להם הסימנין כלומר דאכתי לא נראו בה סימני טומאה רק האום קיימת ובתחלה ממש הוי ואיכא למימר דכ''ע בין רבי עקיבא ובין רבנן כרבנן דהכא סבירא להו דאין רואין בין להקל ובין להחמיר:
רבי יוסי בר' בון בשם ר' אחא לא קאמר כרבי יוסי בשם ר' אחא דתנאי דמתני' דנגעים פליגי בפלוגתא דתנאי דמתני' דידן דלאו מילתא היא אלא דבין דיחידאה דהכא ובין דרבנן דהכא במסכת דנגעים מודו לרבנן דתמן לא להקל ולא להחמיר וכצ''ל וט''ס הוא בספרי הדפוס וכלומר בעלמת כ''ע מודים דאין רואין הנגעים כלל ברגל לא להקל ולא להחמיר וכרבנן דמתני' דידן ולא דמי דינא דמתני' דידן לדינא דמתני' דנגעים כדמסיק ואזיל:
ודיחידאה דתמן כסתמא דהכא וכו'. והיינו ר''מ דמתני' דידן כחכמים דמתני' דנגעים כדמפרש ואזיל דלרבנן במתני' דנגעים הא אמרן דסבירא להו חורי היא נגע אחר הוא ואת פוטרו מן הראשון וצריך לראותו בתחלה והלכך אם אירע זה בערב הרגל הרי זה דינו כנגע בעלמא וכרבי מאיר דמתני' דידן דאומר רואין הנגעים בתחלה במועד להקל אבל לא להחמיר וזהו דלא כדרבי יוחנן דלעיל דקאמר ערב הרגל ביניהון ולרבנן דמתני' דנגעים אין רואין אותו כלל לא להקל ולא להחמיר וכדפרישית לעיל ור' יוסי בשם ר' אחא לא סבירא ליה הכי אלא דרבנן דמתני' דנגעים כרבי מאיר דמתני' דידן סבירא לה ואם אירע כן בערב הרגל רואין אותו להקל ולא להחמיר:
הכא קרי ליה למתני' דנגעים הואיל וכפירושא דהאי מתני' קיימינן ותמן קרי ליה למתנ' דידן וכדמפרש ואזיל:
ר' יוסא בשם ר' אחא וכו'. ר' יוסה ור' יוסי בר' בון תרווייהו בשם ר' אחא פליגי כאוקמתא דתנאי דהני מתני' ואי מר ס''ל כמר או לא. ר' יוסי קאמר דאתייא דיחידאי דהכא כסתמא דתמן ודיחידאה דתמן כסתמא דהכא:
היידא היא שלא להחמיר שאין אתה נזקק לו לשנייה וכו'. מסקנא דמילתא היא לרבנן וכלומר והרי אתה מוצא בזה דאמרינן שלא להחמיר ולפיכך אין רואין אותו בערב הרגל וצריך שאין אתה נזקק לו לשנייה כלל לא להקל ולא להחמיר שאם אתה רואה אותו להקל זה אי אפשר שהרי יש בו סימן טומאה וצריך אתה להחמיר ולטמא אותו הלכך מוטב שלא לראותו כלל והיינו דאיכא נ''מ בין ר''ע לרבנן:
ורבנן אמרי חורי הוא ואת פוטרו מן הראשונה. רבנן סברי נגע אחר הוא שהרי אתה פוטרו מן הראשונה שהלכה לה האום ואין כאן מנגע הראשון:
רבי עקיבא אומר האי קדמייתא ואין אתה נזקק לו לא להקל ולא להחמיר. כלומר. הייינו הך כנגע הראשון ואין אתה צריך להזקק לו לראותו אם הוא טהור או טמא ולומר בו שאין לראותו היום כדי שלא לטמא ברגל לפי שבוודאי טמא הוא כטומאת נגע הראשון אשר היה בו:
ערב הרגל ביניהון. אם אירע זה בערב הרגל שפסה כגריס ונולד לו סימן טומאה והלכה לה האום וכדמסיק ואזיל:
הא ר''ע וכו'. הא מאי נפקא מינה דבין לר''ע ובין לרבנן מחליטין אותו לטמא ומה בינייהו:
וחכמים אומרים תיראה בתחלה. וצריך הכהן לראותה כמו בתחלה ולקמיה מפרש מאי נפקא מינה בין רבי עקיבא לרבנן שהרי אם תראה בתחלה ג''כ הכהן מטמא ומחליט אותו:
רבי עקיבא מטמא. שהרי יש כאן נגע כשיעור וסימן טומאה עמו:
גמ' תמן תנינן\. בפ''ד דנגעים בהרת כגריס. זהו שיעור הבהרת לטמא אם נולד לו סימן טומאה כגון מחיה או שער לבן או פסיון אחר שבוע הראשון או לאחר הפטור כל אלו סימני טומאה הן כדשנינן שם בפ''ב ואם פשתה כגריס ונולד להגריס של פשיון סימן טומאה כגון מחיה או שער לבן והלכה לה האום זהו גריס הראשון הלכה לה והרי בו עכשיו גריס הפסיון עם סימן טומאה:
וְעוֹד אָמַר רִבִּי מֵאִיר. מְלַקֵּט אָדָם עַצְמוֹת אָבִיו וְאִמּוֹ מִפְּנֵי שֶׁשִּׂמְחָה הִיא לוֹ. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ קוֹבְרִין אוֹתָן בְּמַהֲמוֹרוֹת. נִתְאַכֵּל הַבָּשָׂר הָיוּ מְלַקְּטִין אֶת הָ[עֲ]צָמוֹת וְקוֹבְרִין אוֹתָן בַּרָזִים. אוֹתוֹ הַיּוֹם הָיָה מִתְאַבֵּל וּלְמָחָר הָיָה שָׂמֵחַ. לוֹמַר שֶׁנִּינוּחוּ אֲבוֹתָיו מִן הַדִּין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ולמחר היה שמח. כלומר ששוב אינו מראה סימן אבילות מפני שנוח להן לאבותיו שלאחר שנתעכל הבשר ינוחו מן הדין:
בארזים. בארון של ארזים:
במהמורות. בשוחות עמוקות בלתי ארון כדי שיתעכל הבשר:
ועוד אמר ר''מ וכו' בראשונה וכו'. גרסינן להא בסנהדרין פ' נגמר הדין בהלכה י':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source