Moed katane
Daf 2a
משנה: רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר אֵין עוֹשִׂין אֶת הָאַמָּה בַּתְּחִילָּה בַּמּוֹעֵד וּבַשְּׁבִיעִית וַחֲכָמִים אוֹמְרִים עוֹשִׂין אֶת הָאַמָּה בַּתְּחִלָּה בַּשְּׁבִיעִית וּמְתַקְּנִין אֶת הַמְּקוּלְקֶלֶת בַּמּוֹעֵד. וּמְתַקְּנִין אֶת קִילְקוּלֵי הַמַּיִם שֶׁבִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְחוֹטְטִין אוֹתָן. וּמְתַקְּנִין אֶת הַדְּרָכִים וְאֶת הָרְחוֹבוֹת וְאֶת מִקְווָוֹת הַמַּיִם וְעוֹשִׂין כָּל צוֹרְכֵי הָרַבִּים וּמְצַייְנִין אֶת הַקְּבָרוֹת וְיוֹצְאִין אַף עַל הַכִּלְאַיִם׃
Traduction
R. Eliézer b. Azaria dit: en principe, on ne devra pas creuser de canal aux jours intermédiaires de fête, ni à la 7e année de repos agraire; les autres sages l’autorisent à la 7e année, et ils permettent de réparer aux jours de demi-fête ce qui a été détérioré (et pourrait se perdre davantage), comme les dégâts survenus (amas de corps étrangers) aux récipients d’eau sur la place publique, et les nettoyer. On peut réparer (8)Cf. (Sheqalim 1, 1) les routes et les voies publiques, ainsi que les emplacements des bains officiels; on procède à tous les travaux publics (en raison de la plus grande fréquence des voyageurs); on renouvelle la démarcation des tombes par une ligne de chaux. Enfin, des messagers du tribunal vont examiner si l’avis sur les hétérogènes a été suivi. – (9)La 1re partie de la Guemara à ce est traduite (Sheviit 3, 2).
Pnei Moshe non traduit
מתני' ר' אלעזר בן עזריה אומר אין עושין את האמה. אותן חריצים שעושין בקרקע סביב השדות וקורין אמה לפי שהן רוחב אמה ברום אמה ואין עושין אותן בתחלה שלא היתה מעולם ורוצה לעשותה עכשיו לא במועד משום טירחא ולא בשביעית. מפני שנראה כעודר קרקע בשביעית:
וחכמים אומרים עושין את האמה בתחלה בשביעית. שאם לא ישקה יפסידו כל האילנות שבשדה ומתקנין את המקולקלות במועד שאם נפל עפר לתוכה ואינה מקלחת מתקנין אותה אבל אין עושין אותה בתחלה במועד והלכה כחכמים:
ומתקנין את קלקולי המים שברשות הרבים. מים המכונסין בגומות לשתות מהן ואפי' אין רבים צריכין להם עכשיו משום שדבר הצריך לרבים אינו נגמר אלא בשעת הבטילה דדמיא לקדירא דבי שותפי' ואם לא יעשו אז לא יעשו לעולם:
וחוטטין אותן. מנקין ומוציאין מתוכן הצרורות והקסמין והעפרורית שנפלו בהן:
ועושין כל צרכי הרבים. כמפורש בריש פ''ק דשקלים:
ומציינין. עושין ציונין על הקברות שהיו ממחין בסיד ושופכין לסימן לעוברי דרכים שלא יעברו במקום טומאה:
ויוצאין. שלוחי ב''ד במועד אף על הכלאים שכרן מתרומת הלשכה נשכרין בזול בימי מועד מפני שהן בטלין:
רִבִּי יִרְמְיָה בָעֵי. מֵי תַמְצִיּוֹת שֶׁלֹּא פָֽסְקוּ מָה הֵן. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. אֵילּוּ הֵן מֵי תַמְצִיּוֹת. כָּל זְמַן שֶׁהַגְּשָׁמִים יוֹרְדִין וְהֶהָרִים בּוֹצְצִין. פָּֽסְקוּ גְשָׁמִים אַף עַל פִּי שֶׁהֶהָרִים בּוֹצְצִין הֲרֵי הֵן כְּמֵי תַמְצִיּוֹת. פָּֽסְקוּ מִלִּהְיוֹת בּוֹצְצִין הֲרֵי הֵן כְּמֵי גֵּבִייִם. עַד אֵיכָן. חִייָה בַּר בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. עַד כְּדֵי שֶׁתִּפְרַח חברית. רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי תַנְחוּם בֵּירִבִּי חִייָה. עַד כְּדֵי שֶׁייֵעָשׂוּ כְּרַגְלֵי הָאַווָז. רִבִּי יִרְמְיָה בָעֵי. פָּֽרְחָה חברית וְלֹא פָֽסְקוּ. לְמַפְרֵיעוֹ הוּא נַעֲשֶׂה כְּמַעֲייָן אוֹ מִכָּן וְלָבֹא. לֵיי דָא מִילָּה. הִטְבִּיל בּוֹ מַחֲטִים וְצִינּוֹרוֹת. אִין תֵּימַר. לְמַפְרֵיעוֹ הוּא נַעֲשֶׂה מַעֲייָן. טָהֲרוּ. אִין תֵּימַר. מִכָּן וְלָבֹא. לֹא טָהֲרוּ. רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי יוֹסֵי שָׁאַל. 2a אִילֵּין אגַטַרַגְייָא מָה אַתְּ עֲבִיד לוֹן. כְּמֵי קֵילוֹן אוֹ אֵינָן כְּמֵי קֵילוֹן. בְּרֵיכָה שֶׁנִּתְמַלְאֵת מִן הַמַּעֲייָן וְהִפְסִיק הַמְּעַייָן מִתּוֹכָהּ מָהוּ לְהַשְׁקוֹת מִמֶּנָּה. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. אֲבָל אֵין מַשְׁקִין לֹא מִמֵּי הַגְּשָׁמִים וְלֹא מִמֵּי הַקֵּילוֹן. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּשָׁעָה שֶׁהַגְּשָׁמִים יוֹרְדִין. וַהֲלֹא כְמוּשָּׁקִין לַיָּם הַגָּדוֹל הֵן. אֶלָּא כִי נָן קַייָמִין בְּשָׁעָה שֶׁפָּֽסְקוּ גְשָׁמִים. אִם בְּשָׁעָה שֶׁפָּֽסְקוּ גְשָׁמִים לֹא כִבְרֵיכָה שֶׁנִּתְמַלְאֵת מִן הַמַּעֲייָן וְהִפְסִיק הַמְּעַייָן מִתּוֹכָהּ הִיא. וְאַתְּ אָמַר. אֵין מַשְׁקִין מִמֶּנָּה. הָדָא אָֽמְרָה. בְּרֵיכָה שֶׁנִּתְמַלְאֵת מִן הַמַּעֲייָן וְהִפְסִיק הַמְּעַייָן מִתּוֹכָהּ אֵין מַשְׁקִין מִמֶּנָּה. בְּרֵיכָה שֶׁנִּתְמַלְאֵת מִן הַקֵּילוֹן וְהִמְשִׁיךְ הַמְּעַייָן לְתוֹכָהּ מָהוּ לְהַשְׁקוֹת מִמֶּנָּה. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. שְׂדֵה בֵית הַשְּׁלָחִין שֶׁנִּיטּוֹפָה לְתוֹךְ שְׂדֵה בֵית הַשְּׁלָחִין אַחֶרֶת מַשְׁקִין מִמֶּנָּה. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה וְעוֹדָהּ מְנַטֶּפֶת. וְכִי מַחְמַת הַנִּיטּוּף הִיא יְכוֹלָה לְהַשְׁקוֹת. לֹא מַחְמַת עַצְמָהּ שֶׁהִיא מְלֵיאָה. וְאַתְּ אָמַר. מַשְׁקִין מִמֶּנָּה. הָדָא אָֽמְרָה. בְּרֵיכָה שֶׁנִּתְמַלְאֵת מִן הַקֵּילוֹן וְהִמְשִׁיךְ הַמְּעַייָן לְתוֹכָהּ מַשְׁקִין מִמֶּנָּה. וְתַנֵּי שְׁמוּאֵל כֵּן. הַפוסקון וְהַבְּרֵיכָה שֶׁמִילָּאָן קוֹדֶם לָרֶגֶל לֹא יַשְׁקֶה מֵהֶן בָרֶגֶל. אִם הָֽיְתָה אַמַּת הַמַּיִם עוֹבֶרֶת בֵּינֵיהֶן מַשְׁקֶה מֵהֶן וְאֵינוֹ נִמְנַע.
Traduction
R. Jérémie demanda: lorsqu’on a de l’eau essentielle (qui coule de roche), qui n’est pas épuisée, est-elle considérée comme la pluie (qui l’alimente), ou comme source? On peut le savoir, de ce qu’il est dit (5)Tossefta au traité Mikvaot ch. 1.: on appelle l’eau essentielle aussi longtemps que, par suite de la chute de la pluie, des montagnes suintent des gouttes d’eau; lorsque la pluie cesse, bien que les montagnes continuent à suinter, l’eau qui s’échappe est semblable à l’eau essentielle; lorsqu’elles ne suintent plus, l’eau que l’on trouve sera semblable à une mare. Jusqu’où va cette distinction (entre la pluie et l’eau de source)? Jusqu’au gonflement des récipients d’eau, dit R. Hiya b. Aboun au nom de R. Yohanan; selon R. Eléazar b. Yossé au nom de R. Tanhoum b. R. Hiya, c’est jusqu’à ce que l’eau, par l’extension, forme la patte d’oie. R. Jérémie demanda: si lors de ce gonflement l’eau de pluie n’a pas cessé, sera-t-elle considérée rétroactivement, comme eau de source, ou seulement comme telle à l’avenir? La question a une importance pratique, au cas où l’on a fait prendre dans cet eau un bain de purification légale, p. ex. à des aiguilles ou des outres: si l’eau est déclarée rétroactivement comme de source, ces objets seront purs; si non, ils restent impurs (et la question n’est pas résolue). R. Eléazar b. R. Yossa demanda: comment considère-t-on les cataractes (6)Le comment. Pné-Mosché rend ce mot par le vieux français cisterne, sens peu probable ici. (cataracta), comme eau de puits, ou non? Et peut-on, pour l’arrosage des champs à ce moment de fête, employer l’eau d’un étang alimenté par une source, qui a cessé de couler? On peut le savoir de ce qu’il est dit dans notre Mishna: ''On ne l’arrosera, ni avec de l’eau de pluie, ni avec celle tirée d’un puits.'' Or, de quel cas s’agit-il là? Ce ne saurait être pendant que la pluie même tombe, puisqu’alors elle arrose le champ aussi bien que la mer (sans nulle fatigue pour le maître); il faut donc admettre que c’est au moment de la cessation de la pluie; dès lors, cette eau ressemble à celle d’un étang alimenté par une source qui ne coule plus; et puisqu’il est admis que l’on ne peut pas l’utiliser pour l’arrosage d’un champ en ces jours, cela prouve qu’il en sera de même à l’égard de l’eau d’un étang alimenté par une source qui a cessé de couler. Si un étang est alimenté par un puits et que l’on y a amené une source, peut-on l’employer à l’arrosage? On peut répondre à cette question par ce qui suit: si d’un champ rocailleux l’eau s’écoule dans un autre champ semblable, il est permis de s’en servir pour l’arroser (il en sera donc de même d’une source détournée dans un étang). Cet exemple ne prouve rien, dit R. Jérémie; c’est permis parce que l’eau y égoutte (sans interruption). —Mais cet égouttement suffit-il pour arroser? Ce n’est certes permis que parce que le champ était déjà plein d’eau lui-même; donc, l’eau d’un étang alimenté d’un puits et où l’on aurait amené une source peut servir à arroser. Samuel aussi a enseigné: Des tuyaux de canalisation ou d’un étang rempli avant la fête, on ne peut pas prendre pour arroser aux jours de fête; mais si un cours d’eau passe au milieu, on peut l’utiliser sans réserve.
Pnei Moshe non traduit
מי תמציות. מי גשמים המאמנין מן ההרים שלא פסקו הגשמים מה הן דינן לענין משקה מהן במועד:
נישמעינה מן הדא. דתנינן בתוספתא דמקואות:
גבי מעלות במקואות זו למעלה מזו וכו' כדתנינן במתני' פ''א דמקואות. וההרים בוצצין. מבצבצין וזוחלין ואלו הן מי תמציות שלא פסקו:
פסקו גשמים. אעפ''י שעדיין ההרים בוצצין הרי הן כמי תמציות שפסקו ודינן כמו שנשנה שם. הרי הן כמי גבים. כמי גשמים המכונסין בחפירות. מלשון מים מגבא. וכדינן שם לענין המקואות כך דינן כאן לענין להשקות מהן במועד דכל זמן שלא פסקו אינן כהמכונסין בחפירות ואינן דומין למי קילון כדתנינן במתני' דלגזור בהן משום מי קילון:
עד איכן. נקרא לא פסקו הגשמים:
עד כדי שתפרח הכרית. כרית הוא שם מקום ולסימן הוא דנקט ודוגמתו שנינו בפ' הקומץ רבה גבי מעשה המנורה כפתורים למה הן דומים כמין תפוחי הכרתים וכלומר שתפרח על פני המים כמין תפוחים כדרך שנראה בירידת גשמים מרובים וזהו כשלא פסקו הגשמים ויורדין בטיפות גדולות זו אחר זו ונזכר זה למעלה במס' תרומות בפ''ח בהלכה ו' ושם כתוב עד כדי תפוח הכרית והנכון כדי שתפרח כמו שכתוב כאן:
עד כדי שיעשו כרגלי האווז. כשהטיפות גשמים תוכפין זו אחר זו נעשו כמין רגלי האווז על פני המים:
פרחה הכרית ולא פסקו. שרואין כעין תפוחים על פני המים וזהו נקרא לא פסקו הגשמים כדאמרן ומיבעיא ליה אם למפרע הוא נעש' כמעיין ודינו לטהר בכל שהוא כדין המעין או מכאן ולהבא ונ''מ כדמפרש ואזיל ליידא מילה. לאיזה דבר נ''מ:
הטביל בו. באותן מי גשמים מחטין וצינורות מקודם שנראו בהן כעין תפוחים עליהם והשתא נ''מ לדינא איכא דאין תימר למפרע הוא נעשה כמעין א''כ טהרו אף על פי שלא היה בהן כשיעור ארבעים סאה שהמעין מטהר בכל שהוא ואין תימר מכאן ולהבא לא טהרו אותן שהטביל בו מקודם לכן ולא איפשיטא הבעיא:
אילין אגטרגטייא. זהו מים הנמשכין על פני המחיצות הבנין כעין שעושין ברחיים של מים ונקרא סוסטירנא:
מה את עביד לון. אם דינן כמו קילון ואין משקין מהן במועד או דילמא אינן כמו קילון הואיל וליכא בהו טירחא יתירא לדלות מהן כמו במי קילון ולא איפשיטא:
והפשיק המעיין מתוכה. שפסקו מים הנמשכין מן המעיין לתוכה מהו להשקותה ממנה במועד:
מה אנן קיימין. במאי עסקינן להא אם בשעה שהגשמים יורדין אמאי לא והלא הן כמושקין מחוברים לים הגדול שהרי הגשמים יורדין זא''ז ואין כאן טירחא להשקות מהן אלא ודאי בשעה שכבר פסקו הגשמים מיירי והשתא אם בשעה שפסקו הגשמים הוא וכי זה לא כבריכה וכו' ואת אמרת אין משקין ממנה א''כ הדא אמרה וכו' דנמי אין משקין ממנה דגזרינן משום מי קילון:
בריכה. מלאה מים שנתמלאה ממי הקילון ואחר כך המשיך המעיין לתוכה שירדו המים מן המעין לתוכה מה להשקות ממנה:
נישמעינה מן וכו'. שניטופה המים ממנה וירדו לתוך שדה בין השלחין האחרת משקין ממנה על כל פני השדה וא''כ ה''ה נמי כשהמשיך מן המעיין לתוך הבריכה:
אמר ר' ירמיה. דאין ראיה מכאן דאיכא למימר ועודה מנטפת מן בית השלחין הראשונה לתוכה מיירי ולית כאן לחוש שמא יפסקו אבל בהמשיך המעיין לתוכה איכא למיחש שמא יפסקו המים הנמשכין:
וכי וכו'. ודחי הש''ס להא דר' ירמיה וכי מחמת הניטוף טיפין טיפין לתוכה יכולה היא להשקות כל השדה מן הטיפין אלא ודאי לאו דבהכי מיירי שכבר נתמלאה מחמת שניטוף לתוכה ומחמת עצמה שהיא מלאה עכשיו ובכה''ג את אמר משקין ממנה א''כ הדא אמרה וכו' דגם בבריכה הדין כן:
ותני שמואל בהדיא כן. הפוסקין אלו הן הצינורות הנמשכין ועל שם שמצוי היא שהן נפסקין נקראו הפוסקין:
לא ישקה מהן ברגל. שמא יפסקו ואיכא טירחא יתירא לדלות מהן כמו מי קילון:
אם היתה אמת המים עוברת ביניהן וכו'. דליכא למיחש שמא יפסקו וה''נ מכיון שהמשיך המעיין לתוכה לא חיישינן למידי:
וְאֵין עוֹשִׂין עוּגִיּוֹת לַגְּפָנִים׃ אֵילּוּ הֵן עוּגִיּוֹת אֵילּוּ הֵן הַבָּדִידִין שֶׁבָעִיקָּרֵי אֵילָּנוֹת. כַּיי דְתַנִּינָן תַּמָּן. יַד הַבָּדִיד אַרְבָּעָה.
Traduction
– ''Il est interdit d’établir des cavités au pied des ceps de vigne,'' dit la Mishna. On nomme ainsi les sillons creusés auprès des racines des arbres; c’est ainsi qu’il a été dit ailleurs (7)(Kelim 29, 7).: le manche de la bèche servant à creuser ces sillons aura 4 palmes (pour être susceptible d’impureté).
Pnei Moshe non traduit
אלו הן הבדודין שבעיקרי אילנות החפירות שעושין סביב עיקרי אילנות שיתמלאו ממי הגשמים ויהו משקין העיקרין:
כהאי דתנינן תמן. בפכ''ט דכלים דקחשיב התם מה שהוא חיבור להכלים וקתני יד הבדיד ארבעה והוא הכלי ברזל שבו חופרין גומות סביבות האילן כדי שיחזיקו מימיהן ועל שם הגומות שנקראו בדידין נקרא הכלי החופר בהן בדיד:
Moed katane
Daf 2b
הלכה: 2b תַּמָּן תַּנִּינָן. רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹסֵר עַד שֶׁיַּעֲמִיק שְׁלֹשָׁה אוֹ עַד שֶׁיַּגְבִּיהַּ שְׁלֹשָׁה אוֹ עַד שֶׁיִּתֵּן עַל הַסֶּלַע׃ פָּתַר לָהּ תְּרֵין פְּתָרִין. בְּשֶׁהָיָה לוֹ דָבָר מְמוּעָט בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ מֵעֶרֶב שְׁבִיעִית וְהוּא מְבַקֵּשׁ לְהוֹצִיאוֹ בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ בַּשְּׁבִיעִית הֲרֵי זֶה מוֹסִיף עָלָיו וְהוֹלֵךְ מִשֶּׁיִּפְסְקוּ עוֹבְרֵי עֲבֵירָה. רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹסֵר. מַה טָעֲמָא דְרִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה. שֶׁמָּא לֹא יִמָּצֵא לוֹ זֶבֱל וְנִמְצָא מְזַבֵּל אֶת אוֹתוֹ הַמָּקוֹם. אַתְיָא דְרִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה כֵרִבִּי יוֹסֵה. כְּמַה דְרִבִּי יוֹסֵי אָמַר. אֵין זֶבֶל מָצוּי. כֵּן רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה אָמַר. אֵין זֶבֶל מָצאוּי. פָּתַר לָהּ פֶּתֶר חוֹרָן. בְּשֶׁהָיָה לוֹ דָבָר מְמוּעָט בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ בְעֶרֶב שְׁבִיעִית וְהוּא מְבַקֵּשׁ לְהוֹצִיאוֹ לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ בַּשְּׁבִיעִית הֲרֵי זֶה מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ מִשֶּׁיִּפְסְקוּ עוֹבְרֵי עֲבֵירָה. רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹסֵר. מַה טָעֲמָא דְרִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה. שֶׁמָּא לֹא יִמָּצֵא לוֹ זֶבֱל וְנִמְצָא מְזַבֵּל אֶת אוֹתוֹ הַמָּקוֹם. וְלֹא כְבָר הוּא מְזוּבָּל מֵעֶרֶב שְׁבִיעִית. רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בְשֵׁם רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן. עַד שֶׁיּוֹצִיא עֶשֶׂר מַשְׁפֵּלוֹת כְּאַחַת. וְלֵית לָרַבָּנִן מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן. אָמַר רִבִּי אִידִי דְחוּטְרָא. סַלּוֹ וּמַגְרֵיפוֹ מוֹכִיחִין עָלָיו שֶׁהוּא עוֹשֶׂה אַשְׁפָּה. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן אָמַר אִילֵּין שְׁמוּעֲתָא דְהָכָא דְתַנִּינָן תַּמָּן. רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר. אֵין עוֹשִׂין אֶת הָאַמָּה כַתְּחִילָּה בַּמּוֹעֵד וּבַשְּׁבִיעִית. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַכְשִׁיר אֶת צְדָדֶיהָ לַזְּרִיעָה. רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בְשֵׁם רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן. הֲווֹן בָּעֵיי מֵימַר. מָאן דְּאָמַר תַּמָּן מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן. וָכָא מַרְאִית הָעַיִן. מָאן דְּאָמַר תַּמָּן. מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַכְשִׁיר אֶת צְדָדֶיהָ לַזְּרִיעָה. וָכָא מָה אִית לֵיהּ. לֵית לָךְ אֶלָּא כְהָדָא. שֶׁמָּא לֹא יִמָּצֵא לוֹ זֶבֱל וְנִמְצָא מְזַבֵּל אֶת אוֹתוֹ הַמָּקוֹם. מַה נְפַק מִן בֵּינֵיהוֹן. חָפַר לַעֲשׂוֹת אַמָּה שֶׁלְבִּנְייָן. הֲווֹן בָּעֵיי מֵימַר. מָאן דְּאָמַר תַּמָּן מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן. וָכָא מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן. מָאן דְּאָמַר תַּמָּן. מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַכְשִׁיר אֶת צְדָדֶיהָ לַזְּרִיעָה. הֲרֵי אֵינוֹ מַכְשִׁיר אֶת צְדָדֶיהָ לַזְּרִיעָה. הַכֹּל מוֹדִין שֶׁאִם הָיָה לוֹ שָׁם אֲבָנִים אוֹ צְרוֹרוֹת אוֹ סִיד אוֹ גִיפְּסָס מוּתָּר.
Traduction
''Il est permis de réparer les détériorations aux jours de demi-fête'', est-il dit. C’est vrai lorsqu’il s’agit d’un objet nécessaire à ces journées; mais, au cas contraire, c’est défendu. Toutefois, cette distinction est seulement établie s’il s’agit d’un objet appartenant à un particulier; mais lorsque c’est une propriété publique, si même il ne s’agit pas d’un besoin immédiat, il est permis de la réparer. Ainsi, l’emplacement du bain des gens de Sakouth ayant été ébréché aux jours de demi-fête, R. Abahou permit de le réparer de suite. Si ce travail comporte de la fatigue et qu’on l’a ajourné avec préméditation pour l’élaborer pendant la demi-fête, ne paraît-il pas que ce fût défendu (même pour un service public), comme il est dit plus loin (§ 10): ''Il faut avoir soin de ne pas ajourner spécialement le travail à ce moment de la fête''? On l’a permis, de crainte que si l’on n’autorise pas cette réparation, on la négligerait plus tard. Le ruisseau de Sephoris ayant été bouché aux jours de demi-fête, les compagnons d’étude ont cru devoir autoriser cette réparation, d’après ce qu’il est dit ici: ''on réparera les dégâts survenus aux récipients d’eau.'' —Non; et, dit R. Pinhas, R. Jérémie ne l’a défendu qu’en raison des travaux sur l’enclume (interdits ce jour (10)J., (Maasser (Sheni 5, 15) fin., et que cette réparation entraînerait). Le mur du cimetière de Bar-Maqtia s’étant effondré aux jours de demi-fête, R. Houna crut devoir autoriser la reconstruction, en raison de ce qu’il est dit ici: ''on peut opérer tous travaux publics.'' —Non, dit R. Mena, c’est interdit, puisqu’il a été enseigné à l’école de Samuel qu’il est seulement permis de boucher les crevasses survenues aux bains publics.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תמן תנינן. בפ''ג דשביעית בהלכה ב' דתנינן שם עושה אדם את זבלו אוצר כדאמרינן שם שאפי' יותר משלוש אשפות במקום אחד מותר ומוסיף עליהן כמו שירצה ולאצור עליהן הרבה וקתני התם בסיפא היה לו דבר מועט מוסיף עליו והולך ר''א בן עזריה אוסר וכו' ומפרש להא הש''ס וקאמר פתר לה תרין פתרין להך סיפא הפתרא הת' דה''ק כשהי' לו דבר מועט בתוך ביתו מערב שביעית כלו' שכבר הוציא מערב שביעית לתוך שדהו וכך הוא הגי' בהדיא שם דפתרא הא' קאמר בשהיה לו דבר מועט בתוך שדהו בשביעית שהוציאו לשם מערב שביעית וקאמר הת''ק ה''ז מוסיף עליו והולך, משפסקו עובדי עבוד' דליכא למיחש למידי ר''א ב''ע אוסר מ''ט דר''א בן עזריה שמא לא ימצא לו זבל עד שיהא בו לעשות האשפות כשיעור דתני התם ונמצא מזבל הוא אותו מקום שהוסיף עליו בתחלה בשביעית:
אתיא דר''א בן עזריה כר' יוסי וכו'. בשביעית שם לא גריס להא ולפי הגי' דהכא יש לפרש דאדר' יוסי דריש הפרק דהתם הוא דקאי דקתני מאימתי מוציאין זבלים לאשפתות. שלא יהא נראה כמזבל שדהו בשביעית משיפסק עובדי עבודה וכו' ר' יוסי אמר משיקשור משיעשה הזבל קשרים קשרים מחוברים יחד ואינו ראוי לזבל השדה כמו המפוזר. אלמא דס''ל לר' יוסי מפני שאין הזבל מצוי כל כך לשיהי' כשיעור האשפות שלא יאמרו מזבל הוא שדהו בשביעית והלכך קאמר עד שיעשו קשרים קשרים וה''נ ס''ל לר''א בן עזריה לפי שאין זבל מצוי הלכך אוסר להיות מוסיף והולך על דבר המועט שמא לא ימצא לו זבל כשיעור לעשות האשפות:
פתר לה פתר חירין. ויכול אתה לפתור בה פתרא אחרינא דמיירי בשהיה לו מועט בתוך ביתו מערב שביעית שלא הוציאו לשדהו עכשיו מבקש הוא להוציאו דלהת''ק מוסיף עליו והולך ור''א בן עזריה אוסר שמא לא ימצא לו זבל כשיעור:
ולא כבר מזבל הוא מערב שביעית. אפתרא קמא פריך דאם שהיה לו דבר מועט בתוך שדהו בשביעית א''כ הוציאו ונתנו לשם מערב שביעית וכבר שדהו מזובל הוא ואמאי אוסר ר''א בן עזריה להוסיף עליו:
מפני מראית העין. שהרואין אותו מוציא פתוח מכשיעור יאמרו לזבל שדהו הוא מוציא. שאין הכל יודעין שכבר מזובל הוא מערב שביעית והילכך עד שיוציא עשר משפלות כאחת שהוא שיעור אשפה:
ולית לרבנן מפני מראית העין. בתמיה:
אמר רבי אידי דחוטרא. ממקום חוטרא:
סלו ומגריפו. שמוציאין עמו מוכיחין עליו שלעשות אשפה הוא מכוין וכדרך העושין אשפה שגורפין את הזבל במגריפה אל מקום אחד ומחליקין האשפה במוט ובמקל. סלו הוא מוט וישאהו במוט ת''י באסלא:
אילין שמועתא דהכא. כל השמועות שנאמרו כאן במסכת שביעית אליבא דר' אלעזר בן עזריה הולכין הן למאי דתנינן תמן זה הוא במ''ק דהכא. וכן דרך הש''ס הזה שמביא כדרך דאיתמר התם בשביעית דתנינן הכא ר''א בן עזריה אומר וכו' וכדמפרש לה לקמן והשתא מפרש טעמא דראב''ע דאוסר בשביעית דר' ירמיה קאמר משמיה דנפשיה מפני שהוא מכשיר את צדדיה לזריעה שעל ידי שרוצה שתתקיים החפירה מתקן הוא ומחזיק הצדדים שלא יפול העפר לתוכה וע''י כך מכשיר הצדדין לזריעה ונמצא עושה עבודת הקרקע בשביעית:
ור' ירמיה וכו' בשם ר' בא בר ממל אמר מפני מראית העין כלומר שהחפירה עצמה בלאו הכי אסירה מפני מראית העין שנראה כחופר את הקרקע בשביעית:
הוון בעי מימר. השתא מפרש להא דקאמר ר' יוסי בר' בון דאילין שמועתא דהכא למאי דתנינן תמן הן כדהוון בני ישיבה בעו מימר דלמ''ד תמן מפני מראית העין ניחא דה''נ כן וכדמשנינן לעיל אליבא דראב''ע ולשיטתיה הוא דאזיל אלא דלמאן דאמר תמן והיינו לראב''ע דהכא דטעמא הואי מפני שמכשיר את הצדדים לזריעה ואינו חושש מפני מראית העין א''כ הכא בשביעית מאי אית לך למימר דמה שייך הכשר לזריעה במה שמוסיף מעט על הזבל ומ''ט דראב''ע דאוסר להוסיף בשהיה לו דבר מועט:
לית לך. כלומר ודאי לית לך טעם אחר אלא כהאי דאמרי' לעיל שמא לא ימצא לו זבל וכו' ואע''ג דכבר הוא מזובל מערב שביעית כדאקשינן לעיל מכל מקום כל זמן שמוציא מעט מעט אינו מניחו במקום שיש שם הזבל לפי שאין לו לעשות שיעור האשפה ומניחו בשדה אצל הזבל שישנו שם ונמצא מזבל בשביעית אותו המקום שהניחו שם:
מה נפק מן ביניהון. השתא מהדר הש''ס לפרש מאי בינייהו דהני מ''ד לטעמא דר''א בן עזריה גבי אין עושין את האמה בשביעית:
חפר לעשות אמה של בנין. איכא בינייהו שחפר ועשה להצדדין של האמה בבנין עצים ואבנים לחזקן וכהא דהוון בני ישיבה בעו מימר דלמ''ד תמן כלומר בסתם אמה דאסיר מפני מראית העין א''כ הכא נמי אסור מפני מראית העין דהא מיהת חופר בקרקע הוא ובשעת חפירה איכא מפני מראית העין אבל למ''ד דבאמה בעלמא טעמא הוא מפני שהוא מכשיר את הצדדין לזריעה ואינו חושש למראית העין א''כ באמה של בנין הרי אינו מכשיר צדדיה לזריעה שאינו ראוי לזרוע שם מותר:
והכל מודים. בין ר''א בן עזריה ובין חכמים דפליגי אם עושין את האמה בתחלה בשביעית מודין הן שאם היה לו שם במקום שחופר את האמה סיד או צרורות או גיבסס מותר וזה נמי לתרוייהו דהני מ''ד אליבא דר''א לפי שאין המקום הזה ראוי לזריעה ומפני מראית העין נימא ליכא דנימא שהוא כחופר קרקע בשביעי' לעבודת השדה שהרי אין המקום ראוי לכך. ע''כ ממה דגרסינן בשביעית שם:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source