Moed katane
Daf 12b
משנה: אֵין כּוֹתְבִין שְׁטָרֵי חוֹב בַּמּוֹעֵד. אִם אֵינוֹ מַאֲמִינוֹ אוֹ שֶׁאֵין לוֹ מַה יֹּאכַל הֲרֵי זֶה יִכְתּוֹב. אֵין כּוֹתְבִין סְפָרִים תְּפִילִּין וּמְזוּזוֹת בַּמּוֹעֵד וְאֵין מַגִּיהִין אוֹת אַחַת אֲפִלּוּ בְּסֵפֶר הָעֲזָרָה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כּוֹתֵב הוּא אָדָם תְּפִילִּין וּמְזוּזוֹת לְעַצְמוֹ וְטוֹוֶה לְעַצְמוֹ תְּכֵלֶת לְצִיצִית׃
Traduction
On ne devra pas, pendant la demi-fête, écrire des contrats de dette; mais si le prêteur n’ajoute pas foi sans cela à l’emprunteur, ou s’il n’a pas de quoi manger, celui-ci pourra écrire. On ne devra écrire à ce moment, ni des rouleaux de la loi, ni des phylactères, ni des mezouzôth, ni même corriger une seule lettre dans le rouleau servant à la lecture officielle. Selon R. Juda, il est permis d’écrire des phylactères ou des mezouzoth pour son propre usage, et tisser de la laine sur ses genoux pour fabriquer les Tsitsith (franges du vêtement d’office).
Pnei Moshe non traduit
מתני' אין כותבין שטרי חוב במועד. שיכול להשהות עד אחר המועד:
ואם אינו מאמינו. המלוה להלוה והוא צריך למעות. ובגמרא הכא מפרש ואם אינו מאמינו למלוה שעברה כלומר שכבר הלוה לו והמלוה דוחק ורוצה שיכתוב לו שט''ח או שאין לו מה יאכל למלוה הבאה שעכשיו צריך הוא ללות ואינו מלוה לו בלא שטר ה''ז יכתוב:
אפי' בספר העזרה. ס''ת שהכ''ג קורא בו ביה''כ ואע''פ שהוא צורך הרבים משום דאפשר באחר:
לעצמו. לצורך עצמו אבל לא למכור או להשכיר:
לציצתו. וקאמר בגמרא דטווה לו תכלת אף בפלך וכן הלכה:
משנה: וָאֵילּוּ כּוֹתְבִין בַּמּוֹעֵד קִידּוּשֵׁי נָשִׁים גִּיטִּין וְשׁוֹבָרִין דְּיַיתִּיקִי מַתָּנָה וּפְרוֹזְבּוּלִין אִיגְּרוֹת 12b שׁוּם וְאִיגְּרוֹת מָזוֹן שְׁטָרֵי חֲלִיצָה וּמֵיאוּנִין וּשְׁטָרֵי בֵרוּרִין וּגְזֵירוֹת בֵּית דִּין וְאִיגְּרוֹת שֶׁל רְשׁוּת׃
Traduction
Les actes suivants pourront être écrits à la demi-fête: les contrats de mariage, les actes de divorce, les déclarations d’acquit, les dispositions testamentaires, diaqhch les donations, les réserves judiciaires, prosbolh, des lettres d’estimation, des écrits au sujet de l’alimentation (d’une parente), des actes d’opposition au lévirat, ou d’autres refus de mariage, des décisions d’arbitres, des arrêts de tribunal, enfin la correspondance pour des pleins pouvoirs (ou: amicale).
Pnei Moshe non traduit
מתני' ואלו כותבין במועד. בכתיבה כדרכה:
קידושי נשים. שכותב על הנייר או על החרס הרי את מקודשת לי ונותן לה ואף על פי שאין בו שוה פרוטה ומותר לכתוב במועד לפי שמתיירא שמא יקדמנו אחר והוה ליה דבר האבד:
גיטין. ולא אמרינן שמיצר הוא כדקאמר בגמ':
ושוברין. על הכתובה או על שט''ח:
דייתיקי. שטר צוואה:
מתנה. מתנת בריא:
ופרוזבלין. שלא תשמט שביעית את החוב:
אגרות שום. ששמו ב''ד נכסי לוה למלוה:
ואיגרות מזון. מעשה ב''ד למזון האשה והבנות:
שטרי חליצה ומיאונין. שהקטנה שהשיאוה אחיה ואמה יכולה למאן בבעלה ויוצאת בלא גט וכותבין לעדות דבר זה ונקרא שטר מיאונין:
ושטרי בירורין. זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד וכותבין בשטר שלא יחזרו בהן:
וגזירות ב''ד. פסק דין שכותבין ב''ד:
ואיגרות של רשות. ציווי השלטון. ובגמרא הכא מפרש שאילת שלום לחבירו:
הלכה: וְאֵינוֹ מֵיצַר. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. מִכֵּיוָן שֶׁנָּתַן דַּעְתּוֹ לְגָרֵשׁ אֵינוֹ מֵיצַר.
Traduction
Mais ne provoque-t-on pas un chagrin (action interdite en ces jours) par la répudiation? —Non, répondit R. Zeira, parce que c’était un projet arrêté depuis quelque temps.
Pnei Moshe non traduit
גמ' ואינו מיצר. כשמגרש אשתו ותנינן בפ''ק דדבר שהוא מיצר אינו מותר במועד. ומשני מכיון שנתן דעתו מקודם המועד לגרש שוב אינו מיצר:
הלכה: אֵין כּוֹתְבִין שִׁטְרֵי אָרִסִיוּת וְקַבְּלָנוּת בַּמּוֹעֲד. הַשָּׁם שָׁם כְּדַרְכּוֹ. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִמּוֹד וְשֶׁלֹּא יִשְׁקוֹל וְלֹא יִמְנֶה. וּמְקַבְּלִין קִיבּוֹלֶת בַּמּוֹעֵד לַעֲשׂוֹתָהּ לְאַחַר הַמּוֹעֵד. וְאֵין מְקַבְּלִין קִיבּוֹלֶת בַּמּוֹעֵד לַעֲשׂוֹתָהּ בְּתוֹךְ הַמּוֹעֵד. הַשָּׁם שָׁם כְּדַרְכּוֹ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִמּוֹד וְשֶׁלֹּא יִשְׁקוֹל וְלֹא יִמְנֶה.
Traduction
On n’écrira pas de contrats de fermage (77)[327]. V. Tossefta à ce traité, ch. 2., ni d’entreprise, pendant la demi-fête. Pour une estimation, on la fera approximativement, sans recourir à la mesure, ni au poids, ni au nombre (usage des jours non fériés). On peut se charger, pendant la demi-fête, d’une entreprise à accomplir après la fête; mais on ne l’acceptera pas pour s’en charger de suite
Pnei Moshe non traduit
גמ' אין כותבין שטרי אריסיות וקבלנות במועד. אם קיבל להיות אריס או קבלן קודם המועד אין כותבין השטרות במועד:
השם שומא. במועד:
שם כדרכו. דרך השומא ובלבד שלא ימוד וכו'. דעובדא דחול היא:
וְשׁוֹבָרִים. אֹימוֹלוֹגִין. אִיגְּרוֹת שׁוּם. שׁוּם הַיְּתוֹמִים. אִיגְּרוֹת מָזוֹן. מְזוּנוֹת אַלְמָנָה. שְׁטָרֵי חֲלִיצָה. אֵילּוּ הֵן שְׁטָרֵי חֲלִיצָה. תַּמָּן אָֽמְרִין. דֶּקָרְבַת קוֹדְמֵינָא וְשָׂרַת סִיָּנֵיהּ מְעִילוֹי רִיגְלֵיהּ דִּימִינָא וְרָקַת קוֹדְמֵינָא רוֹקָא דְּמִתְחֲזִי עַל אַרְעָא וָאֲמִירַת. כָּ֚כָה יֵֽעָשֶׂ֣ה לָאִ֔ישׁ אֲשֶׁ֥ר לֹֽא יִבְנֶה֖ אֶת בֵּ֥ית אָחִֽיו׃ וְשִׁטְרֵי מֵיאוּנִין. אֵילּוּ הֵן שְׁטָרֵי מֵיאוּנִין. לָא רְעִיינָא לֵיהּ לָא שְׁוִיינָא לֵיהּ. לָא צְבִינָא לְאִיתְנַסְּבָא לֵיהּ. וּשְׁטָרֵי בֵרוּרִין. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. קוֹמְפְּרוֹמִיסִּין. זֶה בוֹרֵר לוֹ אֶחָד וְזֶה בוֹרֵר לוֹ אֶחָד. וּגְזֵירוֹת בֵּית דִּין. אֵילּו גִיזְרֵי דִינִין. וְאִיגְּרוֹת שֶׁל רְשׁוּת. זוֹ שְׁאִילַת שָׁלוֹם.
Traduction
Les ''déclarations d’acquit'' équivalent à l’ omologia (75)V. (Ketubot 9, 9),. Par ''lettres d’estimation'', on entend l’inventaire des biens des orphelins (par rapport à leur passif), et ''celles d’alimentation'' sont faites en vue de la nourriture due aux veuves. Les actes de refus de lévirat.'' Voici, dit-on (76)'''''' J., (Yebamot 16, 6); B., ib., 39b.'''''', comment ils étaient composés là (à Babylone): ''La femme s’est présentée devant nous, a délié son soulier de son pied droit, a craché devant nous à terre, fait dont on voit encore la trace, en disant (Dt 25, 9): Qu’ainsi il soit fait à l’homme qui ne rebâtit pas la maison de son frère. Le ''refus de mariage'' consiste à dire (par la femme): ''Je n’en veux pas; il ne m’importe pas; je n’ai pas le désir d’être épousée par lui.'' Les ''décisions d’arbitres'', dit R. Yohanan, consistent dans les consentements mutuels (compromissi), à la décision prise par 2 arbitres choisis, l’un par un parti, l’autre par l’adversaire. Les ''arrêts'' sont les ordonnances émanant des juges; enfin ''la correspondance'' consiste à se demander des nouvelles de la santé, les uns des autres (ce qui est aussi une des joies de la fête).
Pnei Moshe non traduit
אימולוגים. כך שם השובר בלשון יוני. בכתובות. פ''ט בהלכה ט' אין שם אימלוגים:
דקרבת קדמנא וכו'. יבמות פ''ב ופ''ק דסנהדרין:
קומפרומיסין. כך הוא בלשון לעז דבר שהוא נעשה ע''י ריצוי הצדדים:
אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. אִם אֵינוֹ מַאֲמִינוֹ לַלּוֶֹה. אוֹ שֶׁאֵין לוֹ מַה יֹּאכַל לַלִּבֶּלָּר. אָמַר לוֹ רִבִּי יוֹסֵי. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן נִמְצֵאתָה מַתִּיר אֶת הָאוּמָּנוּת בַּמּוֹעֵד. אֶלָּא אִם אֵינוֹ מַאֲמִינוֹ לַמִּלְוֶה שֶׁעָֽבְרָה. אוֹ שֶׁאֵין לוֹ מַה יֹּאכַל לַמִּלְוֶה הַבָּאָה.
Traduction
R. Jérémie explique les mots ''si l’on n’ajoute pas foi'': si le prêteur ne croit pas à l’emprunteur sans un acte, ou ''s’il n’a pas de quoi manger'', c-à-d l’écrivain (libellarius). S’il en est ainsi, dit R. Yossé, que l’on a souci de l’écrivain, il se trouverait que l’on autorise l’exercice des professions pendant la demi-fête; il faut donc expliquer ainsi la Mishna: Si l’on n’a pas confiance en l’emprunteur, pour un prêt antérieur, ou si l’on n’a pas de quoi manger sans un prêt ultérieur.
Pnei Moshe non traduit
אם אומר אתה כן. להתיר אף בשביל הסופר א''כ נמצאת מתיר את האומנות במועד ולומר אף בשביל העדים או כיוצא בזה אלא הא דקתני בכפל לשון ואם אינו מאמינו דמשמע נמי שהלוה צריך לכך ולצורך המועד והדר קתני או שאין לו מה יאכל ה''ק אם אינו מאמינו למלוה שעברה וכו' כדפרישית במתני':
חַד בַּר נַשׁ אוֹבַד תְּפִילּוֹי בְּמוֹעֲדָא. אֲתַא לְגַבֵּי רִבִּי חֲנַנְאֵל וּשְׁלָחֵיהּ לֵגַבֵּי רִבִּי אַבָּא בַּר נָתָן. אָמַר לֵיהּ. הַב לֵיהּ תְּפִילָךְ וְזִיל כְּתוֹב לָךְ. אָמַר לֵיהּ רַב. אֵיזִיל כְּתוֹב לֵיהּ. מַתְנִיתָה פְלִיגָא עַל רַב. כּוֹתֵב הוּא אָדָם תְּפִילִּין וּמְזוּזָה לְעַצְמוֹ. הָא לְאַחֵר לֹא. פָּתַר לָהּ בְּכוֹתֵב לְהָנִיחַ.
Traduction
Un homme, ayant perdu ses phylactères pendant la demi-fête, se rendit auprès de R. Hananel le prier de lui en écrire d’autres; l’écrivain fit demander à R. Aba b. Nathan si c’est permis? —Donne à cet homme tes propres phylactères, répondit-il, puis écris-les pour ton propre usage (avec cette modification, c’est permis). Rav lui dit: va, écris-les même pour lui (c’est permis aussi pour autrui). Notre Mishna ne conteste-t-elle pas l’avis de Rav et dit: ''Il est permis alors d’écrire les phylactères ou une mezuza pour soi, non pour autrui''? C’est vrai si l’on écrit en vue de les mettre de côté (sans besoin immédiat). ''On tisse de la laine sur ses genoux, est-il dit, pour fabriquer les Tsitsith''. Selon R. Juda au nom de Samuel, ou R. Abahou au nom de R. Yohanan, on peut même les tisser avec un fuseau (comme d’ordinaire). Rav le permet aussi, tant pour soi que pour d’autres. —Mais notre Mishna ne prescrit-elle pas le contraire, en spécifiant que ce soit fait sur les genoux? C’est seulement vrai s’il s’agit d’en fabriquer pour une époque ultérieure et les mettre de côté.
Pnei Moshe non traduit
אתא לגבי ר' חננאל. שהיה סופר כדאמרי' בפ''ק דמגילה ושלחיה לגבי ר' אבא בר נתן לשואלו אם מותר לו לכתוב במועד וא''ל הב ליה תפילך וזיל כתוב לך דלעצמו מותר וא''ל רב לר' חננאל איזיל כתוב ליה דאף לאחר מותר:
מתני' פליגא על רב. דהא קתני כותב וכו' לעצמו משמע אבל לאחר לא:
פתר לה רב. דמתני' מיירי בכותב להניח עד אחר מועד ולמוכרן לאחר דבזה אסרו לאחר:
וְטוֹוֶה עַל יְרֵיכוֹ תְּכֵלֶת לְצִיצִיתוֹ. רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. טוֹוֶה אֲפִילוּ בַּפֶּלֶךְ. רַב אָמַר. טוֹוֶה בַּפֶּלֶךְ. בֵּין לוֹ בֵּין לְאַחֵר. מַתְנִיתָה פְלִיגָא עַל רַב. וְטוֹוֶה עַל יְרֵיכוֹ תְּכֵלֶת לְצִיצִיתוֹ. פָּתַר לָהּ בְּטוֹוֶה לְהָנִיחַ.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
פתר לה בטווה. הציצית להניח אחר המועד ולמכרן דבזה אסרו אבל לצורך המועד מותר בין לעצמו ובין לאחר כדלעיל גבי תפילין:
Moed katane
Daf 13a
משנה: הַקּוֹבֵר אֶת מֵתוֹ שְׁלֹשֶׁת יָמִים קוֹדֶם לָרֶגֶל בָּֽטְלוּ מִמֶּנּוּ גְּזֵירַת שִׁבְעָה. שְׁמוֹנַת יָמִים קוֹדֶם לָרֶגֶל בָּֽטְלוּ מִמֶּנּוּ גְּזֵירַת שְׁלֹשִׁים מִפְּנֵי שֶׁאָֽמְרוּ שַׁבָּת עוֹלָה 13a וְאֵינָהּ מַפְסֶקֶת רְגָלִים מַפְסִיקִין וְאֵינָן עוֹלִין׃
Traduction
Si l’on a enterré un parent 3 jours avant une fête, celle-ci dispense du deuil de la première semaine; si l’enterrement a eu lieu 8 jours auparavant, la fête dispense du cérémonial de deuil en usage pendant le 1er mois. Or, voici la règle: le samedi compte dans la huitaine de deuil, sans causer d’interruption; tandis que les jours de fête interrompent le deuil et ne comptent pas comme tels (en cas d’inobservance, on commencera après).
Pnei Moshe non traduit
מתני' הקובר את מתו שלשה ימים קודם הרגל. ונהג אבילותו ג' ימים בטלה ממנו גזירת שבעה. וגזירת שבעה היא שאסור ברחיצת חמין כל שבעה ואפי' מקצת גופו ובצונן כל גופו ואסור בכבוס בגדיו ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה ובעשיית מלאכה ובשאילת שלום וחייב בעטיפת הראש ובכפיות המטה שתהיינה כל המטות שבביתו כפויות ע''ג קרקע וישן בהם ולא על מטה זקופה ואסור בנטילת צפרניים ואסור לקרות בתורה כל שבעה ובהנחת תפילין ביום הראשון. וגזירת שלשים היא שאסור ללבוש בגד חדש או לבן מגוהץ ואסור בתספורת ובסעודת הרשות ובאיחוי הקרע:
שמנה ימים קודם לרגל. ונהג יום א' בגזירת שלשים בטלו ממנו גזירת שלשים. וכל זה מדינא דמתני' אבל מסקינן בגמרא להלכה שהקובר את מתו אפי' שעה אחת קודם הרגל בטלה ממנו גזירת שבעה:
מפני שאמרו. כלומר ומה טעם לא אמרו חכמים הקובר את מתו קודם השבת בטלה ממנו גזירת שבעה מפני שאמרו שבת עולה למנין ז' דלא כתיב בה שמחה אלא עונג ונוהג בה מקצת אבילות כגון דברים שבצנעה ואינה מפסקת להאבילות אלא יושב ומתאבל את השאר לאחר שבת:
ורגלים. אם נהג אבילות קודם הרגל מפסיק הרגל לגמרי ומבטל ממנו גזירת שלשים משום שאין דין אבילות נוהג ברגל לפיכך מפסיק הרגל ואין עולין אם לא נהג אבילות קודם הרגל אלא התחיל אבילותו ברגל אין ימי הרגל עולין למנין ז' ומתחיל למנות שבעה אחר הרגל אבל עולין לו ימי הרגל לגזירת שלשים ומשלים שאר ימי שלשים אחר הרגל:
הלכה: גְּזֵירַת שִׁבְעָה. סַנְדָּל וְסַפָּן. גְּזֵירַת שְׁלֹשִׁים. אִיחוּי וְגִיהוּץ וְתִגְלַחַת. אֵי זֶהוּ גִיהוּץ. כְּלֵי צֶמֶר מְגוּהֲצִין חֲדָשִׁים. וּכְלֵי פִשְׁתָּן מְגוּהֲצִין לְבָנִים. רִבִּי חֶלְבּוֹ רַב חוּנָה בְשֵׁם רַב. חָל יוֹם שְׁמִינִי שֶׁלּוֹ לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת מְגַלֵּחַ עֶרֶב שַׁבָּת. הֵיךְ אֶיפְשַׁר. תִּיפְתָּר שֶׁגְּרָרַתּוֹ חַיָּה וְנִתְייָאֲשׁוּ מִלְּבַקֵּשׁ. וְתַנֵּי כֵן. הֲרֵי מִי שֶׁגְּרָרַתּוֹ חַיָּה. מֵאֵימָתַי מוֹנִין לוֹ. מִשֶּׁנִּתְייָאֲשׁוּ מִלְּבַקֵּשׁ. מְצָאוּהוּ אֵיבָרִים אֵיבָרִים. מוֹנִין לוֹ מִשֶּׁיִּמָּצֵא רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. הַשִּׁזְדָה וְהַגּוּלְגּוֹלֶת רוּבּוֹ. אָמַר רִבִּי אָנוּן. תִּיפְתָּר שֶׁנִּסְתַּם הַגּוֹלֵל עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁיכָה. הֵיךְ אֶיפְשַׁר. אָמַר רִבִּי אָחָא. תִּיפְתָּר שֶׁסְּתָמוֹ גוֹי. אִית בָּעֵי מֵימַר שֶׁבָּאָת לוֹ שְׁמוּעָה קֵרוֹבָה בַשַּׁבָּת.
Traduction
La première semaine de deuil, il est interdit de se chausser avec des souliers, et il y a d’autres détails à ajourner (de s’oindre le corps, de se baigner, d’avoir des relations conjugales); pendant le reste du premier mois, on s’abstient de recoudre la déchirure du vêtement, on se prive de linge repassé (brillant) et de se raser. La 2e abstention consiste à ne pas porter les objets de laine brillants comme neufs, ni des étoffes de toile brillant de blancheur. R. Helbo ou R. Houna dit au nom de Rav: si le 8e jour se trouve être un samedi, il sera déjà permis de se raser la veille. —Mais est-il possible qu’un 8e jour survienne le samedi, puisqu’en ce jour on n’enterre pas? Il peut s’agir du cas où un animal a entraîné le corps dans un lieu si bien caché, que le samedi on avait renoncé à l’ensevelir. On a enseigné en effet (78)Semahot ch. 2.: si une bête fauve a entraîné un cadavre dans son antre, on compte les jours du deuil à partir du moment où l’on renonce à la recherche de ce mort; mais si l’on trouve des membres épars, on compte depuis le moment où l’on a trouvé la tête et la majeure partie du corps; selon R. Juda, l’épine dorsale et le crâne constituent la majeure part. R. Aboun explique que le 8e jour peut survenir un samedi, si la tombe a été fermée (l’ensevelissement achevé) un vendredi à la nuit. Comment est-ce admissible à la nuit? Il se peut, dit R. Aha, qu’un païen ait clos le sépulcre. On peut aussi admettre le cas où l’on a appris ce jour la nouvelle d’un décès assez proche (après l’enterrement).
Pnei Moshe non traduit
גמ' גזירת שבעה סנדל וספר כצ''ל. ספ''ר סימן הוא סיכה פוריא רחיצה. חל יום שמיני שלו להיות בשבת. וערב הרגל בשבת מגלח בע''ש:
היאך אפשר שחל יום השמיניבשבת. וכי נקבר בשבת. תיפתר שגררתו חיה. ולא נקבר בזמנו וכל זמן שלא נקבר אין האבילות חלה ונתייאשו בשבת מלבקשו ומשנתייאשו לקוברו חל האבילות ושמיני שלו בשבת. ותני כן וכו'. שמונין ימי האבילות משנתייאשו לבקשו ולקוברו:
השזרה והגלגולת. נידון כרובו:
ר' אבון. קאמר תיפתר שחל שמיני שלו בשבת כגון שנסתם הגולל ע''ש עם חשיכה ואחר שנסתם הגולל חל האבלות בשבת:
היך אפשר. לעשות זה עם חשיכה בשבת:
תיפתר שסתמו. הגולל ע''י עכו''ם:
אית דבעי מימר. דלא צריכין להני שינויי דחיקי אלא דמיירי שבאת לו שמועה קרובה בשבת שהשמועה בתוך שלשים וצריך לנהוג שבעה ושלשים מיום השמיעה והרי שמיני שלו בשבת:
רִבִּי אִמִּי הֲוָה לֵיהּ עוֹבְדָא וְגִילַּח יוֹם שְׁלֹשִׁים. [וְאֶחָד רִבִּי] הֲוָה לֵיהּ עוֹבְדָא וְגִילַּח יוֹם שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד. אָמַר רִבִּי זְרִיקָן. מִן מַתְנִיתָן יְלַף לָהּ רִבִּי אִמִּי. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. מִי שֶׁנָּזַר שְׁתֵּי נְזִירִיּוֹת מְגַלֵּחַ אֶת הָרִאשׁוֹנָה יוֹם שְׁלשִׁים וְאֶחָד וְאֶת הַשְּׁנִייָה יוֹם שִׁשִּׁים וְאֶחָד. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. תַּמָּן לְשֶׁעָבַר וְהָכָא כַּתְּחִילָּה. רִבִּי יִרְמְיָה הּוֹרֵי לְרִבִּי יִצְחָק עַטּוֹשִׁייָא. וְאִית דְּאָֽמְרֵי. לְרִבִּי חִייָה בְּרֵיהּ דְּרִבִּי יִצְחָק עַטּוֹשִׁיָא. לְגַלֵּחַ יוֹם שְׁלֹשִׁים מִן מַתְנִיתָן. שְׁמוֹנַת יָמִים קוֹדֶם לָרֶגֶל בָּֽטְלוּ מִמֶּנּוּ גְּזֵירַת שְׁלֹשִׁים. הִיא שְׁמִינִי הִיא שְׁלֹשִׁים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. שַׁנְייָא הִיא תַּמָּן שֶׁמִּפְּנֵי כְבוֹד הָרֶגֶל הִתִּירוּ. תֵּדַע לָךְ שֶׁהִיא כֵן. דְּאָמַר רִבִּי חֶלְנּוֹ רַב חוּנָה בְשֵׁם רַב. חָל יוֹם שְׁמִינִי שֶׁלּוֹ לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת מְגַלֵּחַ עֶרֶב שַׁבָּת. אִין תֵּימַר שֶׁלֹּא מִפְּנֵי הָרֶגֶל הִתִּירוּ. מֵעַתָּה אֲפִילוּ חָל יוֹם שְׁלֹשִׁים שֶׁלּוֹ לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת מְגַלֵּחַ עֶרֶב שַׁבָּת. וְעוֹד מִן הָדָא דְתַנֵּי. עַל כָּל הַמֵּתִים הוּא שׁוֹלֵל לְאַחַר שִׁבְעָה וּמְאַחֶה לְאַחַר שְׁלֹשִׁים. וְיִשְׁלוֹל יוֹם שִׁבְעָה וִיאַחֶה יוֹם שְׁלֹשִׁים. אָמַר רִבִּי חַגַּי. דִּיהֲוֶה שְׁמַעְתָּא כֵן וּשְׁמַעְתָּא כֵן.
Traduction
Lorsqu’un cas de deuil survint à R. Amé (79)J., ce traité (Nazir 3, 1)., il se rasa le 31e jour, et c’est aussi la durée qu’observa Rabbi lorsqu’il fut dans le même cas. R. Zeriqan dit que R. Amé déduit son avis d’une Mishna, car il est dit ailleurs (80)Ib., 2.: Si quelqu’un s’est engagé par vœu de naziréat pour 2 périodes successives, il pourra se raser à la fin de la première, le 31e jour, et pour la 2e période, au 61e jour; si pourtant l’on s’est rasé une première fois le 30e jour, la 2e finira le 60e. N’en résulte-t-il pas que c’est aussi bien loisible au 30e jour qu’au 31e? —Non, dit R. Yossé, on observe seulement qu’en cas de fait accompli même le 30e, c’est permis; en principe, on doit attendre au 31e. R. Jérémie enseigna à R. Isaac Atoshia, ou selon d’autres, à R. Hiya, fils de R. Isaac Atoshia, de se raser au 30e jour de deuil, le déduisant de ce que notre Mishna dit: ''Si l’enterrement a eu lieu 8 jours avant une fête, celle-ci dispense du cérémonial de deuil en usage le reste du mois. '' N’est-ce pas que de même qu’au 8e jour de la semaine de deuil cesse, le mois est achevé au 30e jour (sans attendre que ce jour soit fini, ou le 31e)? —Là, c’est différent, dit R. Yossé: pour faire honneur à la fête, on a permis de compter une partie du 8e jour comme s’il était achevé. Ce qui prouve qu’il en est ainsi, c’est que R. Helbo ou R. Houna dit au nom de Rav: si le 8e jour du deuil se trouve être un samedi, il sera permis de se raser la veille; or, si ce n’était pas pour honorer la solennité, il serait aussi permis de se raser la veille si le 30e jour est un samedi (il y a donc une distinction entre un 8e jour, veille de fête, et tout 30e de deuil). On peut prouver aussi qu’une partie de jour n’égale pas d’ordinaire l’entier, de ce qu’il est dit: pour tout parent mort, on peut bâtir la déchirure après le 7e jour et la recoudre tout-à-fait après le 30e, mais ce n’est permis ni pendant le 7e, ni pendant le 30e. R. Hagaï dit avoir entendu émettre l’une et l’autre opinion (d’ajourner la fin du mois de deuil au 31e, ou déjà au 30e).
Pnei Moshe non traduit
ר' אמי הוה ליה עובדא. שאירע לו אבילות וגילח יום שלשים ואחד והכי גרסי' ברפ''ג דנזיר ור' אמי הוה ליה עובדא וגילח ביום שלשים דשני המעשים היו לר' אמי. והיא הגי' הנכונה והכי מוכח מדלקמיה שפעם אחת גילח ביום ל''א ובפעם אחרת גילח ביום שלשים:
מן מתני'. דנזיר יליף לה ר' אמי שאם רצה מגלח ביום שלשים דמקצת היום ככולו ומדמה לה לנזירות. דתנינן תמן. בפ''ג:
מי שנזר שתי נזירות זו אחר זו מגלח את הראשונה וכו'. ומסיים שם ואם גילח את הראשונה יום שלשים מגלח את השנייה יום ששים ואם גילח יום ששים חסר אחד יצא וכו'. וס''ד דר' אמי שאם רצה קתני אם רוצה לגלח ביום שלשים מגלח לפיכך פעם עשה כך ופעם עשה כך:
אמר ר' יוסי. דלא הוא דתמן לשעבר קאמר שאם גילח ביום שלשים יצא בדיעבד והכא בתחלה בתמיה והיכי יליף ר' אמי לעשות כן לכתחלה:
מן מתניתין דידן. דקתני שמנה ימים וכו' ומותר לגלח ערב הרגל משום דאמרי' מקצת היום ככולו א''כ היא שמיני היא שלשים דכמו דאמרי' בשמיני מקצת היום ככולו וה''נ ביום שלשים:
א''ר יוסי שנייא היא תמן. בשמיני שבערב הרגל שמפני כבוד הרגל התירו לגלח ולא מטעמא דמקצת היום ככולו ולא תילף מינה ליום שלשים בעלמא:
תדע לך שהוא כן. דשאני בין שמיני של ערב הרגל לבין שלשים דעלמא דהא אמר ר' חלבו וכו' כדלעיל והשתא אם תאמר דלאו מטעמא שמפני כבוד הרגל אמרו כן א''כ מעתה אף ביום שלשים שחל להיות בשבת נימא נמי דמותר לגלח בערב שבת דהא קאמרת דהיא שמיני היא שלשים:
ועוד מן הדא. שמעינן דלא אמרינן מקצת היום ככולו ובשמנה דמתני' טעמא מפני כבוד הרגל הוא:
דאמר ר' יוחנן על כל וכו'. ה''ג בנזיר שם ועיקר כדמוכח מדלקמן:
על כל המתים חוץ מאביו ואמו:
וישלול יום שבעה ויאחה יום שלשים. אי אמרינן מקצת היום ככולו אלא ש''מ דלא אמרינן:
א''ר חגיי די הוה שמעתא כן ושמעתא כן. כלומר דר' חגיי מתמה דמייתי סיעתא משמעתא דר' יוחנן גופיה לשמעתא דר' יוחנן דמ''ש כאן וכאן דר' יוחנן הוא ואיהו לא סבירא ליה מקצת היום ככולו אבל אנן סבירא לן דשפיר אמרינן מקצת היום ככולו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source