Vayedaber

Moed katane

Daf 12a

משנה: וְאֵילּוּ מְכַבְּסִין בַּמּוֹעֵד הַבָּא מִמְּדִינַת הַיָּם וּמִבֵּית הַשִּׁבְייָה. וְהַיּוֹצֵא מִבֵּית הָאֲסוּרִין. וְהַמְנוּדֶּה שֶׁהִתִּירוּ לוֹ חֲכָמִים. וְכֵן מִי שֶׁנִּשְׁאַל לֶחָכָם וְהוּתַּר. מִטְפְּחוֹת הַיָּדַיִם וּמִטְפְּחוֹת הַסַּפָּרִים וּמִטְפְּחוֹת הַסְּפָג וְכָל הָעוֹלִין מִטּוּמְאָה לְטַהֲרָה הֲרֵי אֵילּוּ מוּתָּרִין וּשְׁאָר כָּל אָדָם אֲסוּרִין׃

Traduction

Les suivants peuvent laver leur linge à la demi-fête: celui qui vient d’un pays d’outre-mer, ou de la captivité, ou de la prison, ou l’homme banni d’abord, puis délivré de l’exclusion par les sages, ou l’individu libéré de son vœu, les essuie-mains, les serviettes du barbier, les serviettes pour s’éponger après la bain, ainsi que les hommes ou femmes atteints de gonorrhée, ou celles qui ont eu leurs menstrues, ou celles qui relèvent de couches, enfin tous ceux qui passent de l’impureté à l’état pur; il leur est permis de laver, tandis qu’à toute autre personne c’est défendu.

Pnei Moshe non traduit

מתני' ואלו מכבסין במועד וכו' והמנודה. שאסור בתכבוסת כמו האבל:

וכן מי שנשאל לחכם. שנדר שלא לכבס בגדיו ונתחרט במועד ונשאל לחכם והתירו:

ומטפחות הידים. שמנגבין בהן את הידים:

ומטפחות הספרים. מה שנותנין הספרים על המסתפר בין כתיפיו מפני השער. וכשבא לגלח לאלו השנוים במשנה שהן מותרין לגלח במועד וצריך לכבסן תמיד:

ומטפחות הספג. שמנגבין בהן כשיוצאין מבית המרחץ:

וכל העולים מטומאה לטהרה. במועד מותרין לכבס בגדיהן וכולן ששנינו מכבסין כדרכן אפילו בנתר ואהל ועל גבי הנהר אפי' בפרהסיא ומי שאין לו אלא חלוק אחד קאמר בגמרא דנמי מותר לכבס במועד:

הלכה: תַּנֵּי. בַּלְנָרֵי נָשִׁים מוּתָּר לְכַבְּסָן בַּמּוֹעֵד. הִיא בַּלְנָרֵי נָשִׁים הִיא בַּלְנָרֵי אֲנָשִׁים. מָהּוּ בַּלֵנָרֵי נָשִׁים. רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין אָֽמְרֵי. אַנְטִינַייָא. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מִי שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא חָלוּק אֶחָד מוּתָּר לְכַבְּסוֹ בַּמּוֹעֵד. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. וּבִלְחוּד תְּרֵיי. דִּיהֵא שְׁלַח חַד וְלָבַשׁ חַד. בָּעוּן קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה. בִּגְדֵי קְטַנִּים מַהֶן. אֲמַר לוֹן. כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא חְלוּק אֶחָד. בָּעוּן קוֹמוֹי. תַּנִּינָן. אֵין קוֹרְעִין וְלֹא חוֹלְצִין וְאֵין מַבְרִין אֶלָּא קְרוֹבָיו שֶׁלְמֵת. הֲווָת מַטְלָתֵיהּ זְעִירָא וּקְרִיבוֹי בְּעָן מֵיעוֹל לְגַבֵּיהּ. מָהוּ דְּיַתְבוּן פַּלְגּוֹן מִן לְגֵיו וּפַלְגּוֹן מִן לַבַר. אֲמַר לוֹן. יַיעֲלוֹן פַּלְגּוֹן יוֹמָא דֵין וּפַלְגּוֹן לְמָחָר. אָמַר רִבִּי מָנָא. הֵן דַּהֲוִינָן סָֽבְרִין דּוּ מֵקַלְלָהּ חֲמִר.

Traduction

On a enseigné: il est permis de laver à la demi-fête les serviettes de bain (balnearia) des femmes (74)Terme analogue au traité (Kilayim 9, 3) où la version est à corriger d'après le présent texte)., et aussi bien celles d’hommes que de femmes. Ces dernières, selon les rabbins de Césarée, sont des oqonia (morceaux de toile fine). R. Abahou dit au nom de R. Yohanan: si l’on n’a qu’une chemise, il est permis de la laver à la demi-fête; et l’on entend par là, ajoute R. Yossé b. R. Aboun, si l’on a seulement une à changer, soit une sur le corps et une au lavage. On demanda devant R. Yossa comment l’on considère les vêtements d’enfants? — On les regarde, répondit-il, comme si l’enfant n’a qu’une chemise, et le lavage est permis. On demanda aussi, devant lui: il est dit plus loin (§ 7) qu’''il est interdit en ces jours de se déchirer les vêtements, ou de dénuder l’épaule, ou de procéder au repas funèbre, à moins d’être proche parent du défunt'' (non dans la rue, mais chez lui); si en ce cas l’homme en deuil n’a qu’une petite pièce, que ses parents veulent se rendre auprès de lui, peuvent-ils se partager en deux séries, dont une moitié sera assise à l’intérieur, et l’autre moitié au dehors? —Non, leur dit-il; une moitié entrera un jour, et l’autre moitié le lendemain. Or, dit R. Mena, pour le détail où nous aurions supposé un allègement de la part de R. Yossé, il l’aggrave au contraire (obligeant chaque parent à entrer dans la maison même).

Pnei Moshe non traduit

גמ' תני. בברייתא בלנרי נשים מלשון בלן הוא וכן הסדינין שמתכסין בהן הנשים בבית המרחץ מותר לכבסן במועד:

היא בלנרי נשים היא בלנרי אנשים. לאו הכא קאי ולעיל בפרק ט' דכלאים בהלכה ג' גרסינן להא ואגב מייתי לה הכא כדרך הש''ס הזה. דקאמר התם בלנרי נשים אסורות משום כלאים דאף על גב דאינו דרך לבישה אסורות משום העלאה ועלה קאמר אחד בלנרי נשים ואחד בלנרי אנשים יש בהן משום כלאים אלא אורחא דמילתא נקט:

אנטינייא. כך שמם בלע''ז:

ובלחוד וכו'. כלומר הא דקאמר ר' יוחנן מי שאין לו אלא חלוק אחד לאו דוקא אלא ובלבד שאין לו להחליף אלא חלוק אחד קאמר שיש לו שנים ומפשיט אחד ולובש אחד:

כמי שאין לו וכו'. ומותר:

בעון קומוי. הדר ובעון מלפני ר' יוסי אנן תנינן לקמן בפרקין אין קורעין וכו' ולא מברין סעודת הבראה שהיו רגילין להברות האבל ברחובה של עיר ובמועד אין מברין אלא קרובין של מת בתוך ביתו:

ואם הוות מטלתיה זעירא. האהל והחדר של האבל קטנה וקרוביו רוצים להכנס אצלו ואינן יכולין להכנס כולן. מהו דיתבין פלגא מהם מבפנים ופלגא מהן לחוץ ורואין את האבל או דילמא בתוך ביתו דוקא אמרו:

ואמר להן ייעלון פלגא יומא דין ופלגון למחר שאע''פ שאותן שבחוץ רואין פני האבל אינו כלום:

הן דהוינן סברין דהוא מיקל לה חמר. בדבר שאנו היינו סבורין שר' יוסי יהא מיקל להן מחמיר הוא בזה:

תַּנֵּי. מִטְפְּחוֹת סַפָּרִים אֵין מְכַבְּסִין אוֹתָן בְּמֵי רַגְלַיִם. אֲבָל מְכַבְּסִין אתָן בְּנֶתֶר וּבוֹרִית מִפְּנֵי הַכָּבוֹד.

Traduction

On a enseigné: on ne nettoiera jamais les taches des manteaux de rouleaux de la Loi à l’urine, par respect pour leur destination religieuse, mais avec du natron, ou du savon.

Pnei Moshe non traduit

מטפחות ספרים. של ספרי קדש אין מכבסין אותן לעולם במי רגלים מפני הכבוד. ואיידי דאיירי במתניתין במטפחות נקיט לה ולאו במועד קאמר:

שָׂפָם וּנְטִילַת צִפּוֹרְנַיִם. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. בָּרֶגֶל מוּתָּר וּבָאֵבֶל אָסוּר. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. בָּרֶגֶל אָסוּר וּבָאֵבֶל מוּתָּר. מָאן דְּאָמַר. בָּרֶגֶל מוּתָּר. בְּשֶׁיֵּשׁ שָׁם רֶגֶל. וּבָאֵבֶל אָסוּר. בְּשֶׁאֵין שָׁם רֶגֶל. מָאן דְּאָמַר. בְּרֶגֶל אָסוּר. 12a בְּשֶׁיֵּשׁ שָׁם הַעֲרָמָה. בָּאֵבֶל מוּתָּר. בְּשֶׁאֵין שָׁם הַעֲרָמָה. רַב חִייָה בַּר אַשִּׁי בְּשֵׁם רַב. הֲלְכָה כְדִבְרֵי מִי שֶׁהוּא מֵיקַל כָּאן וָכָאן. רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. הֲלָכָה כְדִבְרֵי מִי שֶׁהוּא מֵיקַל בִהִילְכוֹת אֵבֶל. רַב אָמַר. שָׂפָם כִּנְטִילַת צִפּוֹרְנַיִם לְכָל דָּבָר. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. וּבִלְבַד בְּנוֹטוֹת. רִבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. זוּג בָּא לִפְנֵי רִבִּי בְּשָׂפָם וּנְטִילַת צִפּוֹרְנַיִם וְהִתִּיר לָהֶם רִבִּי. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. שְׁנֵי זוּגוֹת הָיוּ. אֶחָד מֵצַמְתָּן וְאֶחָד מִידַד עָלֶה. אֶחָד בְשָׂפָם וְאֶחָד בִנְטִילַת צִפּוֹרְנַיִם. וְהִתִּיר לָהֶן רִבִּי. כְּהָדָא רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא דָֽמחְכַת אַחְתֵּיהּ וַהֲוָה יְתִיב מַצְמֵי טַרְפוֹי. סְלַק רִבִּי לָֽעְזָר לְגַבֵּיהּ וְלָא כִסִּיתוֹן. סְלַק רִבִּי נָתָן בַּר אַבָּא לְגַבֵּיהּ וְכִסִּיתוֹן. אָמַר לֵיהּ. מִן קוֹמוֹי רִבִּי לָֽעְזָר לָא כִסִּיתִּינוֹן. ומִן קוֹמוֹי אַתְּ מְכַסֵּי לוֹן. אֲמַר לֵיהּ. וּמַה אַתְּ סְבַר. דְּאַתְּ חָבִיב עָלַי כְרִבִּי לָֽעְזָר.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

שפם. לגלח השפה ונטילת צפרניים אית תניי תני וכו' ואית תניי תני איפכא ומפרש דלא פליגי דמ''ד ברגל מותר בשיש שם רגל כלומר לא בסתם רגל מיירי אלא ברגל שחל מיד אחר אבילות שלו והלכך מותר הואיל והיה אסור לו בימי אבלו ובימי אבל אסור דקתני בשאין שם רגל קודם ימי אבלו והלכך אסור בימי אבלו:

ומ''ד ברגל אסור. מיירי בשיש שם הערמה דאיכא למיחש שמא יערים לומר לא אטול אלא השפה ודעתו לגלח ממש והא דקאמר באבל מותר בשאין שם חשש הערמה ולכ''ע בדאיכא חשש הערמה בשתיהן אסור ובדליכא בשתיהן מותר:

הלכה כדברי מי שהוא מיקל כאן וכאן. כלומר אפי' תימר דפליגי דמר מיקל ברגל יותר מן האבילות ומר ס''ל איפכא הלכה כדברי המיקל כאן וכאן בשפה ונטילת צפרניים:

ובלבד בנוטות. שהשערות נוטות על הפה ומעכבות האכילה:

אחד. ממקום עמתן ואחד ממקום ידד עלה אחד לשאול בשפה וכו':

דמכת אחתייה. נפטרה אחותו:

והוה יתיב מצמי טפרוי. היה צומתן ונטלן ועלה ר''א אצלו ולא היה מכסה לפניו וכשעלה ר' נתן בר אבא אצלו היה מכסה מלפניו שלא יראה שנטל צפרניו ושאל אותו מפני מה לא היה מכסה מלפני ר''א וא''ל ומה את סבר שאתה חביב עלי להיות נחשב בעיני כר''א הוא יודע שמותר בנטילת צפרניים ולא כסיתי מלפניו ומלפניך אני מכסה שאין הכל יודעין שהוא מותר ותתשוב אותי. כמזלזל באבילות:

Moed katane

Daf 12b

משנה: אֵין כּוֹתְבִין שְׁטָרֵי חוֹב בַּמּוֹעֵד. אִם אֵינוֹ מַאֲמִינוֹ אוֹ שֶׁאֵין לוֹ מַה יֹּאכַל הֲרֵי זֶה יִכְתּוֹב. אֵין כּוֹתְבִין סְפָרִים תְּפִילִּין וּמְזוּזוֹת בַּמּוֹעֵד וְאֵין מַגִּיהִין אוֹת אַחַת אֲפִלּוּ בְּסֵפֶר הָעֲזָרָה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כּוֹתֵב הוּא אָדָם תְּפִילִּין וּמְזוּזוֹת לְעַצְמוֹ וְטוֹוֶה לְעַצְמוֹ תְּכֵלֶת לְצִיצִית׃

Traduction

On ne devra pas, pendant la demi-fête, écrire des contrats de dette; mais si le prêteur n’ajoute pas foi sans cela à l’emprunteur, ou s’il n’a pas de quoi manger, celui-ci pourra écrire. On ne devra écrire à ce moment, ni des rouleaux de la loi, ni des phylactères, ni des mezouzôth, ni même corriger une seule lettre dans le rouleau servant à la lecture officielle. Selon R. Juda, il est permis d’écrire des phylactères ou des mezouzoth pour son propre usage, et tisser de la laine sur ses genoux pour fabriquer les Tsitsith (franges du vêtement d’office).

Pnei Moshe non traduit

מתני' אין כותבין שטרי חוב במועד. שיכול להשהות עד אחר המועד:

ואם אינו מאמינו. המלוה להלוה והוא צריך למעות. ובגמרא הכא מפרש ואם אינו מאמינו למלוה שעברה כלומר שכבר הלוה לו והמלוה דוחק ורוצה שיכתוב לו שט''ח או שאין לו מה יאכל למלוה הבאה שעכשיו צריך הוא ללות ואינו מלוה לו בלא שטר ה''ז יכתוב:

אפי' בספר העזרה. ס''ת שהכ''ג קורא בו ביה''כ ואע''פ שהוא צורך הרבים משום דאפשר באחר:

לעצמו. לצורך עצמו אבל לא למכור או להשכיר:

לציצתו. וקאמר בגמרא דטווה לו תכלת אף בפלך וכן הלכה:

משנה: וָאֵילּוּ כּוֹתְבִין בַּמּוֹעֵד קִידּוּשֵׁי נָשִׁים גִּיטִּין וְשׁוֹבָרִין דְּיַיתִּיקִי מַתָּנָה וּפְרוֹזְבּוּלִין אִיגְּרוֹת 12b שׁוּם וְאִיגְּרוֹת מָזוֹן שְׁטָרֵי חֲלִיצָה וּמֵיאוּנִין וּשְׁטָרֵי בֵרוּרִין וּגְזֵירוֹת בֵּית דִּין וְאִיגְּרוֹת שֶׁל רְשׁוּת׃

Traduction

Les actes suivants pourront être écrits à la demi-fête: les contrats de mariage, les actes de divorce, les déclarations d’acquit, les dispositions testamentaires, diaqhch les donations, les réserves judiciaires, prosbolh, des lettres d’estimation, des écrits au sujet de l’alimentation (d’une parente), des actes d’opposition au lévirat, ou d’autres refus de mariage, des décisions d’arbitres, des arrêts de tribunal, enfin la correspondance pour des pleins pouvoirs (ou: amicale).

Pnei Moshe non traduit

מתני' ואלו כותבין במועד. בכתיבה כדרכה:

קידושי נשים. שכותב על הנייר או על החרס הרי את מקודשת לי ונותן לה ואף על פי שאין בו שוה פרוטה ומותר לכתוב במועד לפי שמתיירא שמא יקדמנו אחר והוה ליה דבר האבד:

גיטין. ולא אמרינן שמיצר הוא כדקאמר בגמ':

ושוברין. על הכתובה או על שט''ח:

דייתיקי. שטר צוואה:

מתנה. מתנת בריא:

ופרוזבלין. שלא תשמט שביעית את החוב:

אגרות שום. ששמו ב''ד נכסי לוה למלוה:

ואיגרות מזון. מעשה ב''ד למזון האשה והבנות:

שטרי חליצה ומיאונין. שהקטנה שהשיאוה אחיה ואמה יכולה למאן בבעלה ויוצאת בלא גט וכותבין לעדות דבר זה ונקרא שטר מיאונין:

ושטרי בירורין. זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד וכותבין בשטר שלא יחזרו בהן:

וגזירות ב''ד. פסק דין שכותבין ב''ד:

ואיגרות של רשות. ציווי השלטון. ובגמרא הכא מפרש שאילת שלום לחבירו:

הלכה: אֵין כּוֹתְבִין שִׁטְרֵי אָרִסִיוּת וְקַבְּלָנוּת בַּמּוֹעֲד. הַשָּׁם שָׁם כְּדַרְכּוֹ. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִמּוֹד וְשֶׁלֹּא יִשְׁקוֹל וְלֹא יִמְנֶה. וּמְקַבְּלִין קִיבּוֹלֶת בַּמּוֹעֵד לַעֲשׂוֹתָהּ לְאַחַר הַמּוֹעֵד. וְאֵין מְקַבְּלִין קִיבּוֹלֶת בַּמּוֹעֵד לַעֲשׂוֹתָהּ בְּתוֹךְ הַמּוֹעֵד. הַשָּׁם שָׁם כְּדַרְכּוֹ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִמּוֹד וְשֶׁלֹּא יִשְׁקוֹל וְלֹא יִמְנֶה.

Traduction

On n’écrira pas de contrats de fermage (77)[327]. V. Tossefta à ce traité, ch. 2., ni d’entreprise, pendant la demi-fête. Pour une estimation, on la fera approximativement, sans recourir à la mesure, ni au poids, ni au nombre (usage des jours non fériés). On peut se charger, pendant la demi-fête, d’une entreprise à accomplir après la fête; mais on ne l’acceptera pas pour s’en charger de suite

Pnei Moshe non traduit

גמ' אין כותבין שטרי אריסיות וקבלנות במועד. אם קיבל להיות אריס או קבלן קודם המועד אין כותבין השטרות במועד:

השם שומא. במועד:

שם כדרכו. דרך השומא ובלבד שלא ימוד וכו'. דעובדא דחול היא:

הלכה: וְאֵינוֹ מֵיצַר. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. מִכֵּיוָן שֶׁנָּתַן דַּעְתּוֹ לְגָרֵשׁ אֵינוֹ מֵיצַר.

Traduction

Mais ne provoque-t-on pas un chagrin (action interdite en ces jours) par la répudiation? —Non, répondit R. Zeira, parce que c’était un projet arrêté depuis quelque temps.

Pnei Moshe non traduit

גמ' ואינו מיצר. כשמגרש אשתו ותנינן בפ''ק דדבר שהוא מיצר אינו מותר במועד. ומשני מכיון שנתן דעתו מקודם המועד לגרש שוב אינו מיצר:

אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. אִם אֵינוֹ מַאֲמִינוֹ לַלּוֶֹה. אוֹ שֶׁאֵין לוֹ מַה יֹּאכַל לַלִּבֶּלָּר. אָמַר לוֹ רִבִּי יוֹסֵי. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן נִמְצֵאתָה מַתִּיר אֶת הָאוּמָּנוּת בַּמּוֹעֵד. אֶלָּא אִם אֵינוֹ מַאֲמִינוֹ לַמִּלְוֶה שֶׁעָֽבְרָה. אוֹ שֶׁאֵין לוֹ מַה יֹּאכַל לַמִּלְוֶה הַבָּאָה.

Traduction

R. Jérémie explique les mots ''si l’on n’ajoute pas foi'': si le prêteur ne croit pas à l’emprunteur sans un acte, ou ''s’il n’a pas de quoi manger'', c-à-d l’écrivain (libellarius). S’il en est ainsi, dit R. Yossé, que l’on a souci de l’écrivain, il se trouverait que l’on autorise l’exercice des professions pendant la demi-fête; il faut donc expliquer ainsi la Mishna: Si l’on n’a pas confiance en l’emprunteur, pour un prêt antérieur, ou si l’on n’a pas de quoi manger sans un prêt ultérieur.

Pnei Moshe non traduit

אם אומר אתה כן. להתיר אף בשביל הסופר א''כ נמצאת מתיר את האומנות במועד ולומר אף בשביל העדים או כיוצא בזה אלא הא דקתני בכפל לשון ואם אינו מאמינו דמשמע נמי שהלוה צריך לכך ולצורך המועד והדר קתני או שאין לו מה יאכל ה''ק אם אינו מאמינו למלוה שעברה וכו' כדפרישית במתני':

וְשׁוֹבָרִים. אֹימוֹלוֹגִין. אִיגְּרוֹת שׁוּם. שׁוּם הַיְּתוֹמִים. אִיגְּרוֹת מָזוֹן. מְזוּנוֹת אַלְמָנָה. שְׁטָרֵי חֲלִיצָה. אֵילּוּ הֵן שְׁטָרֵי חֲלִיצָה. תַּמָּן אָֽמְרִין. דֶּקָרְבַת קוֹדְמֵינָא וְשָׂרַת סִיָּנֵיהּ מְעִילוֹי רִיגְלֵיהּ דִּימִינָא וְרָקַת קוֹדְמֵינָא רוֹקָא דְּמִתְחֲזִי עַל אַרְעָא וָאֲמִירַת. כָּ֚כָה יֵֽעָשֶׂ֣ה לָאִ֔ישׁ אֲשֶׁ֥ר לֹֽא יִבְנֶה֖ אֶת בֵּ֥ית אָחִֽיו׃ וְשִׁטְרֵי מֵיאוּנִין. אֵילּוּ הֵן שְׁטָרֵי מֵיאוּנִין. לָא רְעִיינָא לֵיהּ לָא שְׁוִיינָא לֵיהּ. לָא צְבִינָא לְאִיתְנַסְּבָא לֵיהּ. וּשְׁטָרֵי בֵרוּרִין. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. קוֹמְפְּרוֹמִיסִּין. זֶה בוֹרֵר לוֹ אֶחָד וְזֶה בוֹרֵר לוֹ אֶחָד. וּגְזֵירוֹת בֵּית דִּין. אֵילּו גִיזְרֵי דִינִין. וְאִיגְּרוֹת שֶׁל רְשׁוּת. זוֹ שְׁאִילַת שָׁלוֹם.

Traduction

Les ''déclarations d’acquit'' équivalent à l’ omologia (75)V. (Ketubot 9, 9),. Par ''lettres d’estimation'', on entend l’inventaire des biens des orphelins (par rapport à leur passif), et ''celles d’alimentation'' sont faites en vue de la nourriture due aux veuves. Les actes de refus de lévirat.'' Voici, dit-on (76)'''''' J., (Yebamot 16, 6); B., ib., 39b.'''''', comment ils étaient composés là (à Babylone): ''La femme s’est présentée devant nous, a délié son soulier de son pied droit, a craché devant nous à terre, fait dont on voit encore la trace, en disant (Dt 25, 9): Qu’ainsi il soit fait à l’homme qui ne rebâtit pas la maison de son frère. Le ''refus de mariage'' consiste à dire (par la femme): ''Je n’en veux pas; il ne m’importe pas; je n’ai pas le désir d’être épousée par lui.'' Les ''décisions d’arbitres'', dit R. Yohanan, consistent dans les consentements mutuels (compromissi), à la décision prise par 2 arbitres choisis, l’un par un parti, l’autre par l’adversaire. Les ''arrêts'' sont les ordonnances émanant des juges; enfin ''la correspondance'' consiste à se demander des nouvelles de la santé, les uns des autres (ce qui est aussi une des joies de la fête).

Pnei Moshe non traduit

אימולוגים. כך שם השובר בלשון יוני. בכתובות. פ''ט בהלכה ט' אין שם אימלוגים:

דקרבת קדמנא וכו'. יבמות פ''ב ופ''ק דסנהדרין:

קומפרומיסין. כך הוא בלשון לעז דבר שהוא נעשה ע''י ריצוי הצדדים:

חַד בַּר נַשׁ אוֹבַד תְּפִילּוֹי בְּמוֹעֲדָא. אֲתַא לְגַבֵּי רִבִּי חֲנַנְאֵל וּשְׁלָחֵיהּ לֵגַבֵּי רִבִּי אַבָּא בַּר נָתָן. אָמַר לֵיהּ. הַב לֵיהּ תְּפִילָךְ וְזִיל כְּתוֹב לָךְ. אָמַר לֵיהּ רַב. אֵיזִיל כְּתוֹב לֵיהּ. מַתְנִיתָה פְלִיגָא עַל רַב. כּוֹתֵב הוּא אָדָם תְּפִילִּין וּמְזוּזָה לְעַצְמוֹ. הָא לְאַחֵר לֹא. פָּתַר לָהּ בְּכוֹתֵב לְהָנִיחַ.

Traduction

Un homme, ayant perdu ses phylactères pendant la demi-fête, se rendit auprès de R. Hananel le prier de lui en écrire d’autres; l’écrivain fit demander à R. Aba b. Nathan si c’est permis? —Donne à cet homme tes propres phylactères, répondit-il, puis écris-les pour ton propre usage (avec cette modification, c’est permis). Rav lui dit: va, écris-les même pour lui (c’est permis aussi pour autrui). Notre Mishna ne conteste-t-elle pas l’avis de Rav et dit: ''Il est permis alors d’écrire les phylactères ou une mezuza pour soi, non pour autrui''? C’est vrai si l’on écrit en vue de les mettre de côté (sans besoin immédiat). ''On tisse de la laine sur ses genoux, est-il dit, pour fabriquer les Tsitsith''. Selon R. Juda au nom de Samuel, ou R. Abahou au nom de R. Yohanan, on peut même les tisser avec un fuseau (comme d’ordinaire). Rav le permet aussi, tant pour soi que pour d’autres. —Mais notre Mishna ne prescrit-elle pas le contraire, en spécifiant que ce soit fait sur les genoux? C’est seulement vrai s’il s’agit d’en fabriquer pour une époque ultérieure et les mettre de côté.

Pnei Moshe non traduit

אתא לגבי ר' חננאל. שהיה סופר כדאמרי' בפ''ק דמגילה ושלחיה לגבי ר' אבא בר נתן לשואלו אם מותר לו לכתוב במועד וא''ל הב ליה תפילך וזיל כתוב לך דלעצמו מותר וא''ל רב לר' חננאל איזיל כתוב ליה דאף לאחר מותר:

מתני' פליגא על רב. דהא קתני כותב וכו' לעצמו משמע אבל לאחר לא:

פתר לה רב. דמתני' מיירי בכותב להניח עד אחר מועד ולמוכרן לאחר דבזה אסרו לאחר:

וְטוֹוֶה עַל יְרֵיכוֹ תְּכֵלֶת לְצִיצִיתוֹ. רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. טוֹוֶה אֲפִילוּ בַּפֶּלֶךְ. רַב אָמַר. טוֹוֶה בַּפֶּלֶךְ. בֵּין לוֹ בֵּין לְאַחֵר. מַתְנִיתָה פְלִיגָא עַל רַב. וְטוֹוֶה עַל יְרֵיכוֹ תְּכֵלֶת לְצִיצִיתוֹ. פָּתַר לָהּ בְּטוֹוֶה לְהָנִיחַ.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

פתר לה בטווה. הציצית להניח אחר המועד ולמכרן דבזה אסרו אבל לצורך המועד מותר בין לעצמו ובין לאחר כדלעיל גבי תפילין:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source