Moed katane
Daf 11b
וְכֵן מִי שֶׁנִּשְׁאַל לֶחָכָם וְהוּתַּר. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּשֶׁנִּשְׁאַל קוֹדֶם לָרֶגֶל יְגַלַּח. אִם בְּשֶׁלֹּא נִשְׁאַל קוֹדֶם לָרֶגֶל לֹא יְגַלַּח. אֶלָּא כִי אֲנָן קַייָמִין בְּשֶׁנִּשְׁאַל קוֹדֶם לָרֶגֶל וְלֹא מָֽצְאוּ פְתַח לְנִדְרוֹ אֶלָּא בַרֶגֶל. כְּהָדָא. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֵּרִבִּי לֹא מָֽצְאוּ פְתַח לְנִדְרוֹ עַד שֶׁבָּא אֶחָד מִזִּקְנֵי הַגָּלִיל. וְאִית דְּאָֽמְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר הֲוָה. 11b וַהֲוָה נְסִיב לֵיהּ מִן הָכָא וּמֵקִים לֵיהּ הָכָא. נְסִיב לֵיהּ מִן הָכָא וּמֵקִים לֵיהּ הָכָא. עַד דְּאַקִּימֵיהּ גַּו שִׁימְשָׁא מַפְלֵי מָאנוֹי. אָֽמְרוּן לֵיהּ. אִילּוּ הֲוִיתָה יֵדַע דְּהָדֵין סַבָּא עֲבַד לָךְ הָכֵין נְדַר הֲווִיתָה. אֲמַר לוֹן. לָא. וְשָׁרוּן לֵיהּ. וְלֵיהּ אָֽמְרִין. הָדָא מְנָן לָךְ. אֲמַר לוֹן. מְשָׁרֵת מֵאִיר הָיִיתִי בְּבָֽרְחוֹ שְׁנַיִם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים. מַקְלוֹ שֶׁלְרִבִּי מֵאִיר הָֽיְתָה בְיָדוֹ וְהִיא הָֽיְתָה מְלַמְּדָתוֹ דַעַת.
Traduction
– On a enseigné (72)Tossefta à ce traité, ch. 2.: tous ceux à qui il est permis de se raser pendant la demi-fête le peuvent aussi pendant les 30 jours de deuil. Les uns le permettent; d’autres l’interdisent. R. Hisda explique ainsi ces deux avis, sans opposition: celui qui permet de se raser parle du cas où il y a une fête avant la fin du mois de deuil; celui qui le défend pense au cas où il n’y a pas de fête pendant cet intervalle de temps. N’y a-t-il pas un enseignement opposé aux explications de R. Hisda, où il est dit: ''Si deux deuils viennent assaillir quelqu’un coup sur coup, il lui sera permis dans le second mois de se couper les poils de la barbe avec un couteau, ou de grands ciseaux, non avec des ciseaux fins qui enlèvent tout''; or, pourquoi ne pas comparer le second deuil par rapport au premier à un cas de force majeure, et autoriser cet individu à se raser régulièrement (ou comme en un deuil interrompu par la fête)? Il résulte donc de cet avis que l’autorisation n’est applicable qu’à l’arrivée d’une fête, non à une succession de deuils. R. Samuel b. R. Samuel b. R. Isaac demanda: on comprend l’interdit de se raser la première semaine du second deuil; mais comment l’admettre pour le second mois? En effet, répliqua R. Hanania le compagnon des rabbins, il a été enseigné quels objets sont interdits à la personne en deuil, pendant la première semaine, y compris la défense de se raser; or, s’il s’agit de tout ce mois, il va sans dire que c’est interdit la première semaine. Donc, ce point spécial d’interdit la première semaine n’a lieu qu’en cas de deux deuils successifs, et cela prouve qu’au delà (le reste du mois) c’est permis. Reste donc la question pourquoi, d’après une version, c’est défendu? Cet avis, dit R. Matnia, défend seulement l’action de se raser selon l’ordinaire, avec des ciseaux fins.
Pnei Moshe non traduit
אם בשנשאל קודם לרגל לא יגלח. כלומר לא יגלח במועד דהוה ליה לגלח מיד אחר שהתירו לו. ולפי הגי' דלעיל גבי מנודה אם בשהתירו לו קודם לרגל יגלח יש לגרוס נמי הכא כן יגלח כלומר יגלח מיד ואמאי התירו לו לגלח במועד הרי לא אנוס היה:
אם בשלא נשאל קודם לרגל אל יגלח. במועד דלאו אנוס היה דהו''ל לשאול קודם הרגל. אלא כי אנן קיימין בשנשאל קודם לרגל ולא מצאו פתח לנדרו עד שבא אחד מזקני הגליל. כלומר עד שבא אחד ממקום אחר במועד ומצא לו פתח לנדרו ואנוס הוה קודם הרגל:
כהדא וכו'. כמו שאירע כך לרבי שמעון ברבי וגרסי' להא בפרק ט' דנדרים בהלכה א':
ואית דאמרין רבי שמעון בן אלעזר הוה זה הזקן והוה נסיב ליה מן הכא וכו' היה לוקח לר''ש ברבי ממקום זה והעמידו במקום אחר והיה חוקרו ודורשו אם ימצא לו איזה פתח עד שהעמידו במקום השמש והיה מעיין בבגדיו לפלותן מכנים וע''י כן היה ר''ש מצטער בעצמו שהיה עומד בשמש ונמאס עליו מעשה הזקן לנגד עיניו ואמרין ליה וכו' ומתוך כך נתחרט על נדרו ושרון ליה:
וליה. להזקן אמרין הדא מנא לך לעשות כן עד שיתחרט הנודר:
בברחו שנים. בשנים שעברו הייתי משרת אצל ר' מא ולמדתי ממנו לעשות כן:
ויש אומרים. שכך השיב מקלו של ר''מ היתה בידי להפלגת קדושתו ושבחו של ר''מ אמר כן. א''נ הכוונה משענתו של ר''מ הייתי שהיה נשען עליו תמיד ולמד ממנו:
תַּנֵּי. כָּל אֵילּוּ שֶׁאָֽמְרוּ. מְגַלְּחִין בַּמּוֹעֵד. מוּתָּרִין לְגַלֵּחַ בְּתוֹךְ שְׁלשִׁים יוֹם שֶׁלְאֵבֶל. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אָסוּר. [וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. מוּתָּר.] אָמַר רַב חִסְדָּא. מָאן דְּאָמַר. מוּתָּר. בְּשֶׁיֵּשׁ שָׁם רֶגֶל. מָאן דְּאָמַר. אָסוּר. בְּשֶׁאֵין שָׁם רֶגֶל. מַתְנִיתָה פְלִיגָא על רַב חִסְדָּא. הֲרֵי שֶׁתְּכָפוּהוּ אֲבֵלָיו זֶה אַחַר זֶה הֲרֵי זֶה מֵיקַל בַּסַּכִּין וּבַמִּסְפֶּרֶת אֲבָל לֹא בַּמִּסְפַּרַיִים. וְיֵיעָשֶׂה אֵבֶל הַשֵּׁינִי אֶצֶל הָרִאשׁוֹן כְּמִי שֶׁהוּא אָנוּס וִיגַלַּח. הֲוֵי לֹא אִתְאֲמָרַת אֶלָּא מִפְּנֵי כְבוֹד הָרֶגֶל. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק בָּעֵי נִיחָא בְתוֹךְ שִׁבְעָה. בְּתוֹךְ שְׁלשִׁים. הָתִיב רִבִּי חֲנַנְיָה חֲבֵרוֹן דְּרַבָּנִן. וְהָא תָאנֵי. אֵילּוּ דְבָרִים שֶׁאָבֵל אָסוּר בָּהֶן כָּל שִׁבְעָה. אִם בְּתוֹךְ שְׁלשִׁים הוּא אָסוּר בְּתוֹךְ שִׁבְעָה לֹא כָל שֶׁכֵּן. לֹא אִיתְאֲמָרַת אֶלָּא בְּשֶׁתְּכָפוּהוּ אָבֵלִים. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁהוּא מוּתָּר. אָמַר רִבִּי מַתַּנְיָה. מָאן דְּאָמַר. אָסוּר. כְּדַרְכּוֹ בַּמִּסְפַּרַיִם.
Traduction
Quant à raser le dessus des lèvres ou à couper les ongles, les uns le permettent pendant la demi-fête et l’interdisent le mois du deuil; selon d’autres, c’est défendu pendant la demi-fête et permis pendant le deuil. Toutefois, ils ne se contredisent pas; car le premier avis se rapporte au cas où il y a une demi-fête, aussitôt après le deuil, où c’était interdit, et c’est interdit le mois de deuil s’il n’y a pas de fête, auparavant; l’autre avis, disant que c’est défendu pour la fête, parle du cas où l’on craint que par ruse (sous prétexte de raser la lèvre supérieure) on rase tout le menton, et il l’autorise pour le deuil où l’on ne craint pas une telle action par ruse. Selon R. Hiya b. Ashé au nom de Rav, l’avis le moins sévère dans l’un et l’autre cas est admis comme règle. Selon R. Simon b. Aba, au nom de R. Josué b. Levi, on admet pour règle l’avis de celui qui est le mois sévère en fait de question de deuil. Selon Rav, la question de raser la lèvre est égale, en tous points, à celle de couper les ongles. Toutefois, dit R. Jérémie, il s’agit seulement des poils tournés vers la bouche (et qui gêneraient pour manger). R. Isaac b. Nahman au nom de R. Hanina raconte qu’un couple de gens se présenta devant Rabbi, lui demandant s’il est permis, pendant le mois de deuil, de raser la lèvre supérieure, ou de se couper les ongles? Rabbi le permit. Selon R. Simon au nom de R. Hanina, c’étaient 2 couples, l’un venant de la localité d’Amathan (Amathus? ), et un autre de Yedad (73)Deux noms de localité, à ajouter à la Géogr. du Talmud.: un couple s’enquit de la question de se raser la lèvre; l’autre de celle de se couper les ongles; et Rabbi permit les deux actes. Ainsi, lorsque Samuel b. Aba eut perdu sa sœur, il était assis (au bout de quelques semaines) et occupé à enlever ses ongles; comme R. Eléazar vint le voir, il ne cacha pas ses mains; mais à l’arrivée de R. Nathan b. Aba, il les cacha. Pourquoi, lui demanda celui-ci, ne les as-tu cachées devant R. Eléazar, et les caches-tu pour moi? Ne crois pas, répondit R. Samuel, que tu me sois moins cher que R. Eléazar (seulement, je sais que tu l’autorises).
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוס' רפ''ב:
אמר רב חסדא. ולא פליגי דמ''ד מותר בשיש שם רגל. שהשלשים של אבל שלו כלין סמוך לרגל ואם לא יגלח בימי אבלו שוב לא יכול לגלח קודם הרגל ויכנס לרגל כשהוא מנוול ומ''ד אסור בשאין שם רגל אחר ימי אבלו:
מתניתא. ברייתא פליגא על רב חסדא דלדידיה גם בתכפוהו אביליו זה אחר זה נמי מותר לגלח והא תני הרי שתכפוהו וכו' מיקל שערו בסכין ובמספרת גדולה לחתוך שערות ארוכים אבל לא במספרים שהן כתער לגלח עד עיקרן ואמאי לא יגלח ממש ויעשה אבילות השנייה אצל הראשון כמי שהוא אנוס וכמו הרגל אחר האבל ויגלח:
הוי. ש''מ לא איתאמרת להא דרב חסדא אלא מפני כבוד הרגל שהיא מיד אחר האבילית בהא היא דהתירו לגלח בימי אבלו אבל לא בתכפוהו אבליו זה אחר זה:
ניחא בתוך שבעה. של אבילות השניה מסתברא היא לאסור גילוח:
בתוך שלשים. בתמיה אמאי נחמיר בתוך שלשים בתכפוהו אבליו:
התיב ר' חנניה חברון דרבנן. ג''כ על זה והא תני במסכת שמחות אלו דברים שאבל אסור בהן כל שבעה וקחשיב התם תגלחת וקשיא אם בתוך שלשים הוא אסור לגלח בתוך שבעה לכ''ש ולמה ליה למיתניה תגלחת בשבעה:
לא איתאמרת וכו'. מסקנת הקושיא היא דע''כ לא איתאמרת האי דתגלחת תוך שבעה אלא בשתכפוהו אבילות זה אחר זה ולדיוקא איצטריך דבתוך שבעה של אבילות השניה הוא דאסור לגלח אבל בתוך שלשים מותר א''כ הדא אמרה שהוא מותר לגלח בשלשים בשתכפוהו אביליו וקשיא על מ''ד אסור:
אמר רב מתניה מ''ד אסור כדרכו במספרים. לתרץ להא דלעיל קאי כלומר לא כהאי דרב חסדא שרצה לתרץ דמ''ד אסור כשאין שם רגל ואקשינן עלה מברייתא דהרי שתכפוהו אביליו ובעינא לשנויי דלא איתמר להא דרב חסדא אלא מפני כבוד הרגל ולא כשתכפוהו אביליו ועלה קא דייקינן מהאי ברייתא דשמחות דש''מ מדקתני תגלחת בתוך שבעה דלדיוקא היא משום דמיירי בשתכפוהו אביליו ולאשמועינן דבתוך שבעה של אבילות השניה הוא דאסור הא בתוך שלשים מותר לגלח ואקשינן למ''ד אסור. לא תשני הכי כהאי דרב חסדא אלא תריץ הכי להא דלעיל דמ''ד אסור לגלח בתוך שלשים יום של אבל היינו כדרכו או במספרים שהן כתער בהא הוא דאסרו בתוך שלשים ומ''ד מותר במיקל בסכין ובמספרת גדולה הוא דמיירי ולא פליגי. יהשתא לא תיקשי מברייתא דתכפוהו אבליו דקתני מיקל בסכין ובמספרת אבל לא במספרים דהתם בתוך שבעה של אבילות השנייה הוא דמיירי ולא בשלשים וכדדייקינן מהאי ברייתא דשמחות דבתוך שלשים של אבילות שניה מותר לגלח הואיל ותכפוהו אבליו ולא אסרו כדרכו אלא בתוך שבעה של אבילות השנייה:
Moed katane
Daf 12a
משנה: וְאֵילּוּ מְכַבְּסִין בַּמּוֹעֵד הַבָּא מִמְּדִינַת הַיָּם וּמִבֵּית הַשִּׁבְייָה. וְהַיּוֹצֵא מִבֵּית הָאֲסוּרִין. וְהַמְנוּדֶּה שֶׁהִתִּירוּ לוֹ חֲכָמִים. וְכֵן מִי שֶׁנִּשְׁאַל לֶחָכָם וְהוּתַּר. מִטְפְּחוֹת הַיָּדַיִם וּמִטְפְּחוֹת הַסַּפָּרִים וּמִטְפְּחוֹת הַסְּפָג וְכָל הָעוֹלִין מִטּוּמְאָה לְטַהֲרָה הֲרֵי אֵילּוּ מוּתָּרִין וּשְׁאָר כָּל אָדָם אֲסוּרִין׃
Traduction
Les suivants peuvent laver leur linge à la demi-fête: celui qui vient d’un pays d’outre-mer, ou de la captivité, ou de la prison, ou l’homme banni d’abord, puis délivré de l’exclusion par les sages, ou l’individu libéré de son vœu, les essuie-mains, les serviettes du barbier, les serviettes pour s’éponger après la bain, ainsi que les hommes ou femmes atteints de gonorrhée, ou celles qui ont eu leurs menstrues, ou celles qui relèvent de couches, enfin tous ceux qui passent de l’impureté à l’état pur; il leur est permis de laver, tandis qu’à toute autre personne c’est défendu.
Pnei Moshe non traduit
מתני' ואלו מכבסין במועד וכו' והמנודה. שאסור בתכבוסת כמו האבל:
וכן מי שנשאל לחכם. שנדר שלא לכבס בגדיו ונתחרט במועד ונשאל לחכם והתירו:
ומטפחות הידים. שמנגבין בהן את הידים:
ומטפחות הספרים. מה שנותנין הספרים על המסתפר בין כתיפיו מפני השער. וכשבא לגלח לאלו השנוים במשנה שהן מותרין לגלח במועד וצריך לכבסן תמיד:
ומטפחות הספג. שמנגבין בהן כשיוצאין מבית המרחץ:
וכל העולים מטומאה לטהרה. במועד מותרין לכבס בגדיהן וכולן ששנינו מכבסין כדרכן אפילו בנתר ואהל ועל גבי הנהר אפי' בפרהסיא ומי שאין לו אלא חלוק אחד קאמר בגמרא דנמי מותר לכבס במועד:
הלכה: תַּנֵּי. בַּלְנָרֵי נָשִׁים מוּתָּר לְכַבְּסָן בַּמּוֹעֵד. הִיא בַּלְנָרֵי נָשִׁים הִיא בַּלְנָרֵי אֲנָשִׁים. מָהּוּ בַּלֵנָרֵי נָשִׁים. רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין אָֽמְרֵי. אַנְטִינַייָא. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מִי שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא חָלוּק אֶחָד מוּתָּר לְכַבְּסוֹ בַּמּוֹעֵד. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. וּבִלְחוּד תְּרֵיי. דִּיהֵא שְׁלַח חַד וְלָבַשׁ חַד. בָּעוּן קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה. בִּגְדֵי קְטַנִּים מַהֶן. אֲמַר לוֹן. כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא חְלוּק אֶחָד. בָּעוּן קוֹמוֹי. תַּנִּינָן. אֵין קוֹרְעִין וְלֹא חוֹלְצִין וְאֵין מַבְרִין אֶלָּא קְרוֹבָיו שֶׁלְמֵת. הֲווָת מַטְלָתֵיהּ זְעִירָא וּקְרִיבוֹי בְּעָן מֵיעוֹל לְגַבֵּיהּ. מָהוּ דְּיַתְבוּן פַּלְגּוֹן מִן לְגֵיו וּפַלְגּוֹן מִן לַבַר. אֲמַר לוֹן. יַיעֲלוֹן פַּלְגּוֹן יוֹמָא דֵין וּפַלְגּוֹן לְמָחָר. אָמַר רִבִּי מָנָא. הֵן דַּהֲוִינָן סָֽבְרִין דּוּ מֵקַלְלָהּ חֲמִר.
Traduction
On a enseigné: il est permis de laver à la demi-fête les serviettes de bain (balnearia) des femmes (74)Terme analogue au traité (Kilayim 9, 3) où la version est à corriger d'après le présent texte)., et aussi bien celles d’hommes que de femmes. Ces dernières, selon les rabbins de Césarée, sont des oqonia (morceaux de toile fine). R. Abahou dit au nom de R. Yohanan: si l’on n’a qu’une chemise, il est permis de la laver à la demi-fête; et l’on entend par là, ajoute R. Yossé b. R. Aboun, si l’on a seulement une à changer, soit une sur le corps et une au lavage. On demanda devant R. Yossa comment l’on considère les vêtements d’enfants? — On les regarde, répondit-il, comme si l’enfant n’a qu’une chemise, et le lavage est permis. On demanda aussi, devant lui: il est dit plus loin (§ 7) qu’''il est interdit en ces jours de se déchirer les vêtements, ou de dénuder l’épaule, ou de procéder au repas funèbre, à moins d’être proche parent du défunt'' (non dans la rue, mais chez lui); si en ce cas l’homme en deuil n’a qu’une petite pièce, que ses parents veulent se rendre auprès de lui, peuvent-ils se partager en deux séries, dont une moitié sera assise à l’intérieur, et l’autre moitié au dehors? —Non, leur dit-il; une moitié entrera un jour, et l’autre moitié le lendemain. Or, dit R. Mena, pour le détail où nous aurions supposé un allègement de la part de R. Yossé, il l’aggrave au contraire (obligeant chaque parent à entrer dans la maison même).
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני. בברייתא בלנרי נשים מלשון בלן הוא וכן הסדינין שמתכסין בהן הנשים בבית המרחץ מותר לכבסן במועד:
היא בלנרי נשים היא בלנרי אנשים. לאו הכא קאי ולעיל בפרק ט' דכלאים בהלכה ג' גרסינן להא ואגב מייתי לה הכא כדרך הש''ס הזה. דקאמר התם בלנרי נשים אסורות משום כלאים דאף על גב דאינו דרך לבישה אסורות משום העלאה ועלה קאמר אחד בלנרי נשים ואחד בלנרי אנשים יש בהן משום כלאים אלא אורחא דמילתא נקט:
אנטינייא. כך שמם בלע''ז:
ובלחוד וכו'. כלומר הא דקאמר ר' יוחנן מי שאין לו אלא חלוק אחד לאו דוקא אלא ובלבד שאין לו להחליף אלא חלוק אחד קאמר שיש לו שנים ומפשיט אחד ולובש אחד:
כמי שאין לו וכו'. ומותר:
בעון קומוי. הדר ובעון מלפני ר' יוסי אנן תנינן לקמן בפרקין אין קורעין וכו' ולא מברין סעודת הבראה שהיו רגילין להברות האבל ברחובה של עיר ובמועד אין מברין אלא קרובין של מת בתוך ביתו:
ואם הוות מטלתיה זעירא. האהל והחדר של האבל קטנה וקרוביו רוצים להכנס אצלו ואינן יכולין להכנס כולן. מהו דיתבין פלגא מהם מבפנים ופלגא מהן לחוץ ורואין את האבל או דילמא בתוך ביתו דוקא אמרו:
ואמר להן ייעלון פלגא יומא דין ופלגון למחר שאע''פ שאותן שבחוץ רואין פני האבל אינו כלום:
הן דהוינן סברין דהוא מיקל לה חמר. בדבר שאנו היינו סבורין שר' יוסי יהא מיקל להן מחמיר הוא בזה:
תַּנֵּי. מִטְפְּחוֹת סַפָּרִים אֵין מְכַבְּסִין אוֹתָן בְּמֵי רַגְלַיִם. אֲבָל מְכַבְּסִין אתָן בְּנֶתֶר וּבוֹרִית מִפְּנֵי הַכָּבוֹד.
Traduction
On a enseigné: on ne nettoiera jamais les taches des manteaux de rouleaux de la Loi à l’urine, par respect pour leur destination religieuse, mais avec du natron, ou du savon.
Pnei Moshe non traduit
מטפחות ספרים. של ספרי קדש אין מכבסין אותן לעולם במי רגלים מפני הכבוד. ואיידי דאיירי במתניתין במטפחות נקיט לה ולאו במועד קאמר:
שָׂפָם וּנְטִילַת צִפּוֹרְנַיִם. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. בָּרֶגֶל מוּתָּר וּבָאֵבֶל אָסוּר. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. בָּרֶגֶל אָסוּר וּבָאֵבֶל מוּתָּר. מָאן דְּאָמַר. בָּרֶגֶל מוּתָּר. בְּשֶׁיֵּשׁ שָׁם רֶגֶל. וּבָאֵבֶל אָסוּר. בְּשֶׁאֵין שָׁם רֶגֶל. מָאן דְּאָמַר. בְּרֶגֶל אָסוּר. 12a בְּשֶׁיֵּשׁ שָׁם הַעֲרָמָה. בָּאֵבֶל מוּתָּר. בְּשֶׁאֵין שָׁם הַעֲרָמָה. רַב חִייָה בַּר אַשִּׁי בְּשֵׁם רַב. הֲלְכָה כְדִבְרֵי מִי שֶׁהוּא מֵיקַל כָּאן וָכָאן. רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. הֲלָכָה כְדִבְרֵי מִי שֶׁהוּא מֵיקַל בִהִילְכוֹת אֵבֶל. רַב אָמַר. שָׂפָם כִּנְטִילַת צִפּוֹרְנַיִם לְכָל דָּבָר. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. וּבִלְבַד בְּנוֹטוֹת. רִבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. זוּג בָּא לִפְנֵי רִבִּי בְּשָׂפָם וּנְטִילַת צִפּוֹרְנַיִם וְהִתִּיר לָהֶם רִבִּי. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. שְׁנֵי זוּגוֹת הָיוּ. אֶחָד מֵצַמְתָּן וְאֶחָד מִידַד עָלֶה. אֶחָד בְשָׂפָם וְאֶחָד בִנְטִילַת צִפּוֹרְנַיִם. וְהִתִּיר לָהֶן רִבִּי. כְּהָדָא רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא דָֽמחְכַת אַחְתֵּיהּ וַהֲוָה יְתִיב מַצְמֵי טַרְפוֹי. סְלַק רִבִּי לָֽעְזָר לְגַבֵּיהּ וְלָא כִסִּיתוֹן. סְלַק רִבִּי נָתָן בַּר אַבָּא לְגַבֵּיהּ וְכִסִּיתוֹן. אָמַר לֵיהּ. מִן קוֹמוֹי רִבִּי לָֽעְזָר לָא כִסִּיתִּינוֹן. ומִן קוֹמוֹי אַתְּ מְכַסֵּי לוֹן. אֲמַר לֵיהּ. וּמַה אַתְּ סְבַר. דְּאַתְּ חָבִיב עָלַי כְרִבִּי לָֽעְזָר.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
שפם. לגלח השפה ונטילת צפרניים אית תניי תני וכו' ואית תניי תני איפכא ומפרש דלא פליגי דמ''ד ברגל מותר בשיש שם רגל כלומר לא בסתם רגל מיירי אלא ברגל שחל מיד אחר אבילות שלו והלכך מותר הואיל והיה אסור לו בימי אבלו ובימי אבל אסור דקתני בשאין שם רגל קודם ימי אבלו והלכך אסור בימי אבלו:
ומ''ד ברגל אסור. מיירי בשיש שם הערמה דאיכא למיחש שמא יערים לומר לא אטול אלא השפה ודעתו לגלח ממש והא דקאמר באבל מותר בשאין שם חשש הערמה ולכ''ע בדאיכא חשש הערמה בשתיהן אסור ובדליכא בשתיהן מותר:
הלכה כדברי מי שהוא מיקל כאן וכאן. כלומר אפי' תימר דפליגי דמר מיקל ברגל יותר מן האבילות ומר ס''ל איפכא הלכה כדברי המיקל כאן וכאן בשפה ונטילת צפרניים:
ובלבד בנוטות. שהשערות נוטות על הפה ומעכבות האכילה:
אחד. ממקום עמתן ואחד ממקום ידד עלה אחד לשאול בשפה וכו':
דמכת אחתייה. נפטרה אחותו:
והוה יתיב מצמי טפרוי. היה צומתן ונטלן ועלה ר''א אצלו ולא היה מכסה לפניו וכשעלה ר' נתן בר אבא אצלו היה מכסה מלפניו שלא יראה שנטל צפרניו ושאל אותו מפני מה לא היה מכסה מלפני ר''א וא''ל ומה את סבר שאתה חביב עלי להיות נחשב בעיני כר''א הוא יודע שמותר בנטילת צפרניים ולא כסיתי מלפניו ומלפניך אני מכסה שאין הכל יודעין שהוא מותר ותתשוב אותי. כמזלזל באבילות:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source