Meguilah
Daf 7a
רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. מֶה עָשׂוּ מָרְדֳּכַי וְאֶסְתֵּר. כָּֽתְבוּ אִגֶרֶת וְשָֽׁלְחוּ לְרַבּוֹתֵינוּ. שֶׁכֵּן אָֽמְרוּ לָהֶם. מְקַבְּלִין אַתֶּם עֲלֵיכֶם שְׁנֵי יָמִים הַלֵּילּוּ בְּכָלֽ שָׁנָה. אָֽמְרוּ לָהֶן. לֹא דַיֵינוּ הַצָּרוֹת הַבָּאוֹת עָלֵינוּ אֶלָּא שֶׁאַתֶּם רוֹצִין לְהוֹסִיף עָלֵינוּ עוֹד צָרָתוֹ שֶׁלְהָמָן. חָֽזְרוּ וְכָֽתְבוּ לָהֶן אִיגֶּרֶת שְׂנִייָה. הָדָא הִיא דִכְתִיב לְקַייֵם אֵ֣ת אִגֶּ֧רֶת [הַפּוּרִ֛ים] הַזֹּ֭את הַשֵּׁנִֽית׃ מֶה הָיָה כָתוּב בָּהּ. אָֽמְרוּ לָהֶן. אִם מִדָּבָר זֶה אַתֶּם מִתְייָֽרְאִים הֶרֵי הִיא כְתוּבָה וּמַעֲלָה בָּאַרְכַייִם. הֲלוֹא הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל סֵ֨פֶר֙ דִּבְרֵ֣י הַיָּמִ֔ים לְמַלְכֵי֭ מָדַ֥י וּפָרָֽס׃ רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה זְקֵינִים וּמֵהֶם שְׁלֹשִׁים וְכַמָּה נְבִיאִים הָיוּ מִצְטָעֲרִין עַל 7a הַדָּבָר הַזֶּה. אָֽמְרוּ. כָּתוּב אֵ֣לֶּה הַמִּצְוֹ֗ת אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה י֨י אֶת מֹשֶׁה֭. אִילּוּ הַמִּצְוֹת שֶׁנִּצְטַוִּינוּ מִפִּי מֹשֶׁה. כָּךְ אָמַר. לָנוּ מֹשֶׁה. אֵין נָבִיא אַחֵר עָתִיד לְחַדֵּשׁ לָכֶם דָּבָר מֵעַתָּה. וּמָרְדֳּכַי וְאֶסְתֵּר מְבַקְּשִׁים לְחַדֵּשׁ לָנוּ דָבָר. לֹא זָזוּ מִשָּׁם נוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִין [בַּדָּבָר] עַד שֶׁהֵאִיר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עֵינֵיהֶם וּמָֽצְאוּ אוֹתָהּ כְּתוּבָה בַתּוֹרָה וּבַנְּבִיאִים וּבַכְּתוּבִים. הָדָא הִיא דִכְתִיב וַיֹּ֙אמֶר י֙י אֶל מֹשֶׁ֗ה כְּתוֹב זֹ֤את זִכָּרוֹן֙ בַּסֵּ֔פֶר. זֹאת תּוֹרָה. כְּמַה דְתֵימַר וְזֹ֭את הַתּוֹרָ֑ה אֲשֶׁר שָׂ֣ם מֹשֶׁ֔ה לִפְנֵי֖ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ זִכָּרוֹן֙ אֵילוּ הַנְּבִיאִים. וַ֠יִּכָּתֵב סֵ֣פֶר זִכָּר֤וֹן לְפָנָיו֙ לְיִרְאֵ֣י י֙י וגו'׃ בַּסֵּ֔פֶר אֵילּוּ הַכְּתוּבִים. וּמַֽאֲמַ֣ר אֶסְתֵּ֔ר קִיַים דִּבְרֵ֥י הַפּוּרִים הָאֵ֑לֶּה וְנִכְתָּב֭ בַּסֵּֽפֶר׃
Traduction
R. Jérémie dit au nom de R. Samuel b. R. Isaac ce qu’on fait Mardochée et Esther; ils ont écrit une lettre, l’ont adressés à nos docteurs, en leur disant d’assumer sur eux la célébration de ces 2 jours solennels chaque année. Quoi, leur dirent les rabbins, n’avons-nous pas la charge d’assez de misères, et il ne devrait pas nous incomber encore celle du souvenir d’Aman (on nous reprochera de nous réjouir de sa chute). Aussi, Mardochée et Esther écrivirent une 2e lettre, selon le verset précité, dans laquelle ils ajoutèrent: Vous n’avez rien à craindre de ce côté, puisque le fait historique est connu et inscrit dans les archives arceion, selon ces mots (ib. 10, 2): ils sont inscrits au livre des chroniques des rois de Mède et de Perse. R. Samuel b. Nahman dit au nom de R. Yonathan: 85 vieillards et parmi eux plus de 30 prophètes se sont donné beaucoup de mal pour mettre ces sortes de faits par écrit. Ainsi, il est dit (Lv 27, 34): Voici les préceptes que l’Éternel a ordonnés à Moïse; or, parmi les préceptes qui nous ont été ordonnés par Moïse, celui-ci nous a dit que nul autre prophète ne viendra faire aucune rénovation essentielle. Pourquoi donc Mardochée et Esther veulent-ils nous imposer ces nouvelles fêtes? Ils ne quittèrent pas leur place, cherchant à éclaircir ce doute, jusqu’à ce que Dieu, ouvrant leurs yeux, leur eût fait trouver une allusion écrite à ce sujet dans le Pentateuque, les Prophètes et les Hagiographes. Aussi est-il dit (Ex 17, 14): L’Éternel dit à Moïse: inscris ceci en souvenir dans un livre; le mot ceci vise la Loi (le Pentateuque), comme il est dit (Dt 4, 44): Ceci est la Loi que Moïse a placée devant les enfants d’Israël; le mot souvenir vise les prophètes, selon ces mots (Ml 3, 16): Un livre de souvenir a été écrit devant lui pour ceux qui craignent Dieu; l’expression dans un livre s’applique aux Hagiographes, selon ces mots(Est 9, 32): l’ordre d’Esther était de garder ces paroles (ces faits) de Purim et de les inscrire dans un livre. –
Pnei Moshe non traduit
הזאת השנית. כתיב ומה ת''ל עוד השנית אלא מכאן וכו':
לא דיינו הצרות הבאות עלינו. מחמת הקנאה:
הדא היא דכתיב וכו' השנית. שלא קבלו עליהם עד אגרת השנית ולא נפקא לן מזה שיקראו עוד בשני:
זאת. זו תורה שכתוב שם מעשה עמלק:
זכרון אלו הנביאים וכו'. מה שכתוב בשמואל:
אלו הכתובים. ומגילת אסתר נרמז בזה כדכתיב בה ומאמר אסתר קים דברי הפורים האלה ונכתב בספר כלומר שנרמז בהספר שכתוב בפ' עמלק:
רַב וְרִבִּי חֲנִינָה וְרִבִּי יוֹנָתָן וּבַר קַפָּרָא וְרִבִּי יְהוּשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָֽמְרוּ. הַמְגִילָּה הַזֹּאת נֶאֶמְרָה לָמֹשֶׁה בַסִּינַי. אֶלָּא שֶׁאֵין מוּקְדָּם וּמְאוּחָר בַּתּוֹרָה. רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. הַנְּבִיאִים וְהַכְּתוּבִּים עֲתִידֵין לִיבָּטֵל. וַחֲמֵשֶׁת סִיפְרֵי תוֹרָה אֵינָן עֲתִידֵין לִיבָּטֵל. מַה טַעֶמָא. ק֥וֹל גָּד֭וֹל וְלֹ֣א יָסָ֑ף. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. אַף מְגִילַּת אֶסְתֵּר וַהֲלָכוֹת אֵינָן עֲתִידֵין לִיבָּטֵל. נְאֱמַר כָּאן ק֥וֹל גָּד֭וֹל וְלֹ֣א יָסָ֑ף. וְנֶאֱמַר לְהַלָּן וְזִכְרָ֖ם לֹא יָס֥וּף מִזַּרְעָֽם׃ הֲלָכוֹת. הֲלִיכ֥וֹת עוֹלָם֖ לֽוֹ.
Traduction
Rav, R. Hanina, R. Jonathan, B. Qapara et R. Josué b. Levi dirent: la Megila a déjà été révélée à Moïse au Sinaï, et il n’y a pas dans la Loi d’ordre (24)'''''' Cf. (Rosh Hashana 1, 1), ci-dessus, p. 54 ( 56b); (Sota 8, 3) ( 22d).'''''' rigoureux (pour qu’il ait fallu en parler d’avance). R. Yohanan et R. Simon b. Lakish émettent 2 avis divers à ce sujet: l’un dit que si même les Prophètes et les Hagiographes sont annulés un jour, le Pentateuque ne le sera pas (25)5 Casuistique de R. David b. Zimra, 2, nos 666 et 828., en vertu de ces mots (Dt 5, 19): une grande voix, qui ne cesse pas; l’autre dit que ni la fête d’Esther, ni les règles légales ne seront jamais annulées, par analogie entre le verset précité, une grande voix qui ne cesse pas, et celui-ci (Est 9, 28): leur souvenir ne cessera (ne s’effacera) pas de leur postérité, ni les règles légales, selon ces mots (Ha 3, 6): des voies (26)'''''' Littéral.: les chemins (de l'univers); c'est un jeu de mots sur le double sens de [207], voies et règles.'''''' éternelles sont à lui.
Pnei Moshe non traduit
ולא יסף. לא פסק:
הלכות. שבתורה שבע''פ שנאמר הליכות עולם לו אל תיקרי הליכות אלא הלכות:
רִבִּי לֵוִי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. צָפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהָמָן הָרָשָׁע עָתִיד לִשְׁקוֹל כַּסְפּוֹ עַל יִשְׂרָאֵל. אָמַר. מוּטָּב שֶׁיַּקְדִּים כַּסְפָּן שֶׁלְבָּנַיי לְכַסְפּוֹ שֵׁלְאוֹתוֹ הָרָשָׁע. לְפִיכָךְ מַקדִּימִין וְקוֹרִין בְּפָרָשַׁת שְׁקָלִים.
Traduction
Selon R. Levi au nom de R. Simon b. Lakish, Dieu a prévu qu’un jour Aman, le cruel, voudra, par son argent, l’emporter sur Israël, et dit: mieux vaut que l’argent de mes enfants précède celui de cet impie; voilà pourquoi avant la fête d’Esther, on a soin de lire la section biblique, des sicles offerts au Temple (Ex 30, 11-16).
Pnei Moshe non traduit
לפיכך מקדימין וקורין בפרשת שקלים. באדר שקורין המגילה קורין בשקלים מקודם וזהו באדר השני כדדריש ר' אבהו מדכתיב בכל שנה ושנה להיקשא:
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. בְּכָל שָׁנָה֖ וְשָׁנָֽה׃ הִקִּישׁ שָׁנָה שֶׁהִיא מְעוּבֶּרֶת לְשָׁנָה שֶׁאֵינָהּ מְעוּבֶּרֶת. מַה שָׁנָה שֶׁאֵינָהּ מְעוּבֶּרֶת אֲדָר סָמוּךְ לְנִיסָן אַף שָׁנָה שֶׁהִיא מְעוֹבֶּרֶת אֲדָר סָמוּךְ לְנִיסָן. אָמַר רִבִּי חֶלְבּוֹ. כְּדֵי לִסְמוֹךְ גְּאוּלָּה לִגְאוּלָּה.
Traduction
R. Abahou dit au nom de R. Éléazar (pourquoi la lecture d’Esther a lieu en Adar (II): de l’expression en chaque année, on déduit l’analogie entre l’année embolismique et celle qui ne l’est pas; comme dans une année ordinaire, le mois d’Adar touche celui de Nissan; il en sera de même dans l’année embolismique; de cette façon, ajoute R. Helbo, on peut rapprocher cette délivrance (sous Esther) de celle de la Pâques (en Nissan).
Pnei Moshe non traduit
כדי לסמוך גאולה. של מרדכי ואסתר לגאולת ניסן דאי מהיקשא בלחוד אימא מה כל שנה אדר הסמוך לשבט אף כאן אדר הסמוך לשבט קא משמע לן:
Meguilah
Daf 7b
משנה: אֵין בֵּין יוֹם טוֹב לַשַּׁבָּת אֶלָּא אוֹכֶל נֶפֶשׁ בִּלְבָד. אֵין בֵּין שַׁבָּת לְיוֹם הַכִּיפּוּרִים אֶלָּא שֶׁזֶּה זְדוֹנוֹ בִּידֵי אָדָם וְזֶה זְדוֹנוֹ בְּהִיכָּרֵת׃
Traduction
. Il n’y a d’autre distinction entre le jour de la fête et le Shabat que ce qui touche à la consommation. La différence entre le repos shabatique et la solennité du grand pardon consiste en ce que la transgression volontaire du premier entraîne la peine capitale infligée par le tribunal des hommes; tandis que pour la transgression de l’autre, il y a la pénalité du retranchement (par voie céleste). – (30)'''''' La Guemara sur ce se compose de 3 morceaux déjà traduits: 1º Betsa, 3, 8, ci-dessus, p. 126; 2º ib., 5, 2, p. 136; enfin 3º (Terumot 7, 1), fin.''''''
Pnei Moshe non traduit
מתני' אין בין י''ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד. בפ''ה דביצה קאמר בגמרא דמתני' ב''ש הוא דאמרי אין מוציאין את הקטן ולא את הלולב ולא את הס''ת לר''ה כיון שאין בהם צורך אוכל נפש אבל הלכה כב''ה דאמרי מתוך שהותרה הוצאה לצורך אוכל נפש הותרה נמי שלא לצורך ואיכא נמי מילי אחריני שאסורים בשבת ומותרין בי''ט כגון משילין פירות דרך ארובה בי''ט אבל לא בשבת ועוד יש ביניהן כדקחשיב הכא בגמרא:
אין בין שבת ליום הכפורים אלא שזה זדונו בידי אדם. כלומר שבת עיקר זדונו בידי אדם שמיתתו מיתת ב''ד ויה''כ עיקר זדונו בהיכרת ומיהו אם התרו בו ולקה בידי אדם פטור מכרת כדתנן סוף מכות כל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן:
הלכה: [תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי יְהוּדָה. אַף מַכְשִׁירֵי אוֹכֶל נֶפֶשׁ הִתִּירוּ. מַה בֵּינֵיהוֹן. רַב חִסְדָּי אוֹמֵר. לְחַדֵּד רֹאשׁוֹ שֶׁל שְׁפוּד בֵּינֵיהוֹן. רִבִּי חֲנִינָא בְּרֵיהּ דְּרִבִּי אַבָּהוּ. הוֹצִיא אֵשׁ מֵהָאֲבָנִים בֵּינֵיהוֹן. תַּנָּא רִבִּי יְהוּדָה בַּר פָּזִי דְּבַרזִילָה. הוּא הַדָּבָר. מָהוּ הוּא הַדָּבָר. לְחַדֵּד רֹאשׁוֹ שֶׁלְשְׁפוּד הוּא הַדָּבָר אוֹ לְהוֹצִיא אֵשׁ מֵהָאֲבָנִים הוּא הַדָּבָר. לֵית לָךְ אֶלָּא כְהָדָא. אֵין מַשְׁחִיזִין אֶת הַסַּכִּין אֲבָל מַשִּׂיאָהּ עַל גַּבֵּי חֲבֵירָתָהּ. אָמַר רַב חִסְדָּי. דְּרִבִּי יוּדָא הִיא. דָּמַר רִבִּי יוּדָא בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. כְּדֵי לְהַעֲבִיר שַׁמְנוּנִית שֶׁעָלֶיהָ.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני בשם ר' יהודה וכו'. זה מפורש לעיל בפ''ה דביצה בסוף הלכה ב' עד להעביר שמנונית שעליה וכן הא דאבתרה אילין אינון וכו' כתיב שם לעיל מינה עד אצ''ל בי''ט וע''ש:
רִבִּי לֵוִי בְשֵׁם רִבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָה. אוֹתָהּ הַשָּׁנָה הָֽיְתָה מְעוּבֶּרֶת. מַה טַעַם. מִיּ֧וֹם ׀ לְי֛וֹם וּמֵחוֹדֶשׁ לְחוֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר֭ הוּא חוֹדֶשׁ אֲדָֽר׃ אֲדָר הָרִאשׁוֹן תּוֹסֶפֶת. אֲדָר הַשֵּׁינִי תוֹסֶפֶת. מַה בֵינֵיהוֹן. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק אָמַר. שְׁנֵי כִבְשֵׂי עֲצֶרֶת בֵּינֵיהוֹן. נוֹלַד בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בָּאֲדָר בְּשָׁנָה שֶׁאֵינָהּ מְעוּבֶּרֶת וְנִכְנַס לְשָׁנָה שֶׁהִיא מְעוּבֶּרֶת. אִין תֵּימַר. אֲדָר הָרִאשׁוֹן תּוֹסֶפֶת. שָׁנָה אֲרוּכָּה הִיא. אִין תֵּימַר. אֲדָר הַשֵּׁינִי תוֹסֶפֶת. אֵין לוֹ אֶלָּא עַד חֲמִשָּׁה עָשָׂר בָּאֲדָר הָרִאשׁוֹן. אָמַר רִבִּי אַייכוֹ בַּר נַגָּרִי. מַתְנִיתָה אָֽמְרָה כֵן. אֲדָר הָרִאשׁוֹן תּוֹסֶפֶת. דְּתַנִּינָן 7b תַּמָּן. הֵן הֵעִידוּ שֶׁמְּעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה כָל אֲדָר. שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים. עַד הַפּוּרִים. הֵן הֵעִידוּ שֶׁמְּעַבְּרִין אֶת הַשָּׁנָה עַל תְּנַיי. הָדָא אָֽמְרָה. אֲדָר הָרִאשׁוֹן תּוֹסֶפֶת. אִין תֵּימַר. אֲדָר הַשֵּׁינִי תוֹסֶפֶת. לָא קִייֵם עַל שַׁתָּא וּמְעַבֵּר לָהּ. מַר עוּקְבָּא אַשְׁכַּח תְּרֵין אִיגְרִין. בְּחָדָא כְתִיב. וּשְׁפַר בְּאַפַּיי וּבְאַפֵּי חֲבֵרַיי מוֹסְפָה עַל שַׁתָּא תַּלְתִּין יוֹמִין. וּבְחָדָא כְתִיב. וּשְׁפַר בְּאַפַּיי וּבְאַפֵּי חֲבֵרַיי מוֹסְפָה עַל שַׁתָּא יֶרַח יוֹמִין. מָאן דְּאָמַר תַּלְתִּין יוֹמִין. אֲדָר הָרִאשׁוֹן תּוֹסֶפֶת. וּמָאן דְּאָמַר. יֶרַח יוֹמִין. אֲדָר הַשֵּׁינִי תוֹסֶפֶת. אִין מִן הָדָא לֵית שְׁמַע מִינָּהּ כְּלוּם. דְּאָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא וְרִבִּי יוּדָן גְּזוֹרִי רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. לְעוֹלָם שְׁנֵי חֳדָשִׁים מְעוּבָּרִין. עִיבֵּר אֶת הָרִאשׁוֹן וְלֹא עִיבֵּר אֶת הַשֵּׁינִי מַה שֶׁעָשָׂה עָשׂוּי. לְעוֹלָם אֲדָר סָמוּךְ לְנִיסָן חָסֵר.
Traduction
Selon R. Hama b. Hanina, l’année dans laquelle Aman fut vaincu a dû être embolismique, ce que l’on peut déduire des mots (Est 3, 7): d’un jour à l’autre et d’un mois à l’autre, le XIIe, savoir le mois d’Adar (cet ajournement de mois vise le redoublement d’Adar). Lequel (27)Cf. Casuistique dite Mamar Mordekhaï, nº 46. des deux est compté comme additionnel? En fait, cela importe, dit R. Samuel b. R. Isaac pour l’âge des jeunes agneaux à offrir aux fêtes (qui ne doivent pas avoir plus d’un an): Lorsqu’un agneau est né le 15 Adar d’une année ordinaire et que l’on arrive ensuite à une année embolismique, si le mois d’Adar I est additionnel, l’animal jouira de la faculté de cette prolongation d’année; si au contraire Adar II est additionnel, on ne pourra plus utiliser cet animal passé le 15 du mois d’Adar I. R. Aïbo b. Nagri dit: il résulte d’une Mishna qu’Adar I est une addition, puisqu’il est dit (28)'(Eduyot 7, 7).: Ils ont témoigné qu’il est permis de déclarer l’année embolismique durant tout le mois d’Adar; car d’autres sages avaient énoncé l’avis que la limite de cette fixation s’arrête à Purim (milieu du mois), et eux (R. Juda et b. Papias) que l’on peut déterminer cette addition jusqu’au dernier jour d’Adar, à la condition d’être approuvé par le Nassi. Ceci prouve qu’Adar I est une addition; car si c’était Adar II, il ne resterait plus rien (au dernier jour d’Adar) de l’an écoulé, et l’on ne pourrait pas la rendre embolismique. Mar Ouqba trouva 2 écrits (émanant du Nassi à ce sujet); l’un disait: ''Nous avons jugé opportun, du consentement de nos compagnons, d’ajouter 30 jours à la présente année''; l’autre disait: ''Nous avons jugé opportun, du consentement de nos compagnons, d’ajouter un mois (29 jours) à la présente année.'' Selon la 1re version, Adar I ayant 30 jours est additionnel, il doit avoir ce nombre de jours; selon la 2e (où il s’agit de 29 jours), Adar II serait additionnel. De là on ne peut rien conclure, fut-il répliqué, car R. Jacob b. Aha, R. Judan Guezori et R. Simon disent au nom de R. Josué b. Lévi: il y aura toujours les 2 mois (d’Adar) pleins; si par oubli on a seulement étendu le 1er mois, non le second, cela n’a pas de conséquence; il y aura toujour un Adar (plein) voisin du mois de Nissan défectueux, à 29 jours (par suite de cette latitude, l’exemple des écrits trouvés ne prouve rien) – (29)Suit un passage traduit (Sheqalim 1, 1) (t. 5, pp. 260 et 262).
Pnei Moshe non traduit
אותה השנה. שהפיל אותו הרשע הגורל ונעשה בה הנס היתה מעוברת והיו בה שני אדרים וכדכתיב ומחדש לחדש ומעשה הנס בשלשה עשר לאדר השני. אדר הראשון תוספת וכו'. איזה משני האדרים הוא העיקר וחבירו נקרא תוספת על השנה הראשון או השני וכדמפרש ואזיל מה הנ''מ ביניהון:
שני כבשי עצרת ביניהון. הא דנקט כבשי עצרת והרי הנ''מ דמפרש לענין עברה שנתו של הכבש שייך בכל הכבשי קרבן היינו טעמא משום דלא מצינו בכל כבשי קרבן שהן שנים או יותר שיהו מעכבין זה את זה אלא בשני כבשי עצרת בלבד כדתנן בפ''ג דמנחות שני כבשי עצרת מעכבין זה את זה אבל בשאר הקרבנות לא מצינו זה וכדתנן בהדיא בפ''ד שם התמידין אינן מעכבין את המוספין ולא המוספין מעכבין את התמידין ולא המוספין מעכבין זה את זה לא הקריבו כבש בבקר יקריבו בין הערבים וא''כ לפי פשטא דסתמא דהמתני' אין לנו במקום שנאמר שני כבשים בני שנה שיהו מעכבין זה את זה אלא בשני כבשי עצרת בלבד והואיל והנ''מ דמפרש אם נולד הכבש בט''ו אדר שנה שאינה מעוברת וכו' א''כ באלו המעכבין זא''ז מצינו שאפילו אם אחד מהן נפסל מחמת שעברה שנתו נפסל גם השני שהרי מעכבין זא''ז ואינו יכול להקריבו אם אין לו אחר כדי לזווגו הלכך נקיט כאן כבשי עצרת וכן משום דעיקר הבעיא היא בשני אדרים איזה מהן נקרא תוספת נקט נמי הגוונא דהנ''מ נולד בט''ו באדר וכו' ואע''ג דאם נולד באדר בין כך ובין כך נפסל הוא לשנה הבאה בעצרת משום דהא ממילא שמעינן דלענין כבשי עצרת נמי שייכא אותה הנ''מ גופה דאם אמרינן אדר הראשון תוספת שנה ארוכה היא מי''ג חדשים ואם נולד הכבש בז' או בח' בסיון בשנה שאינה מעוברת ונכנס לשנה המעוברת א''כ כשר הוא להקריבו בעצרת שעדיין בתוך שנתו הוא אבל אי אמרינן אדר השני הוא תוספת וא''כ סתם שנה י''ב חדשים הוא ולא יותר ונפסל הכבש הזה מלהקריבו בעצרת שהרי מז' אייר עברה שנתו:
שנה ארוכה היא. מיום ליום עד ט''ו אדר השני שהשנה של י''ג חדשים היא אבל אין תימר אדר השני תוספת אין לו אלא עד ט''ו אדר הראשון שהיא שנה של י''ב חדשים מיום שנולד וכבר עברה שנתו ונפסל מלהקריבו אח''כ:
מתניתא אמרה כן. ממתני' דפ''ז דעדיות שמעינן דאדר הראשון תוספת ובשנה מעוברת מחשבין י''ג חדשים להשנה דתנינן תמן הן העידו שמעברין את השנה כל אדר ואפילו אחר הפורים א''כ הדא אמרה אדר הראשון הוא תוספת ועדיין עומדין בשנה זו ויכולין לעברה דאם תאמר אדר השני תוספת ובי''ב חדשים כלתה השנה קשיא לא קיים על שתא ומעבר לה הרי אין עומד בשנה זו שבסוף אדר כבר עברה השנה והיאך מעברינן לה בתמיה:
תרין איגרין. שכותב הנשיא להגולה להודיע להן שעיברו את השנה:
מ''ד תלתין יומין אדר הראשון תוספת. שהוא מלא והוא כתב מוספה על שתא מ''ד וכו' ומהדר הש''ס אין מן הדא לית ש''מ כלום דהא אמר ר' יעקב וכו' לעולם שני חדשים אלו מעוברין ומליאים עושין אותן עיבר וכו' ולכתחלה אדר סמוך לניסן לעולם חסר ומדקאמר ולא עיבר את השני מה שעשה עשוי א''כ אם עיבר את השני ולא עיבר הראשון ג''כ מה שעשה עשוי ואין ראיה מהני תרין איגרין:
תַּנֵּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. מִצוֹת הַנּוֹהֲגוֹת בָּאֲדַר הַשֵּׁינִי אֵינָן נוֹהֲגוֹת בָּאֲדַר הָרִאשׁוֹן חוּץ מִן הֶסְפֵּד וּמִן הַתַּעֲנִית שֶׁהֵן שָׁוִין בָזֶה וּבָזֶה. רִבִּי בָּא רַר יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. הֲלָכָה כְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. רִבִּי חוּנָה רַבָּהּ דְּצִיפּוֹרִין אָמַר. הִנְהִיג רִבִּי חֲנִינָה דְצִיפּוֹרִין כְּהָדָא דְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. לֹא אָמַר אֶלָּא הִנְהִיג. הָא לַהֲלָכָה לֹא. אֲבָל לְעִנְייָן שְׁטָרוֹת כּוֹתְבִין. אֲדָר הָרִאשׁוֹן וַאֲדָר הַשֵּׁינִי. אֶלָּא שֶׁכּוֹתְבִין אֲדָר הַשֵּׁינִי תִינְייָן. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. אֲדָר הַשֵּׁינִי כוֹתֵב תי''ו וְדַיּוֹ.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
תני רשב''ג אומר וכו'. כתוב היא לעיל בפ''ק דשקלים בהלכה א' וכן הא דתמן תנינן וכו' עד סוף הלכה גרסינן התם לעיל מינה וע''ש:
תַּמָּן תַּנִּינָן. אֵין בֵּין אֲדָר הָרִאשׁוֹן לַאֲדָר הַשֵּׁינִי אֶלָּא קְרִיאַת הַמְּגִילָּה וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים׃ רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. אַף שִׁימּוּעַ שְׁקָלִים וְכִלְאַיִם יֵשׁ בֵּינֵיהֶן. רִבִּי חֶלְבּוֹ וְרַב חוּנָה רַב בְּשֵׁם רִבִּי חִייָה רַבָּה. הַכֹּל יוֹצְאֵין בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁהוּא זְמַן קְרִיאָתָהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. וְיֵאוּת. כְּלוּם אָֽמְרוּ. מַשְׁמִעִין עַל הַשְּׁקָלִים. לֹא כְּדֵי שֶׁיָּבִיאוּ יִשְׂרָאֵל שִׁקְלֵיהֶן בְּעוֹנָתָן. אִם אוֹמֵר אַתְּ. בַּאֲדָר הָרִאשׁוֹן. עַד כְּדוֹן אִית בַּשַּׁתָּא שִׁיתִין יוֹמִין. כְּלוּם אָֽמְרוּ יוֹצְאִין אַף עַל הַכִּלְאָיִם לֹא כְּדֵי שֶׁיְּהוּ הַצְּמָחִין נִיכָּרִין. אִם אוֹמֵר אַתְּ בַּאֲדָר הָרִאשׁוֹן. עַד כְּדוֹן אִינּוּן דַּקִּיקִין.
Traduction
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source