Vayedaber

Meguilah

Daf 27b

משנה: הַקּוֹרֵא אֶת הַמְּגִילָּה עוֹמֵד וְיוֹשֵׁב. קְרָאָהּ אֶחָד קְרָאוּהָ שְׁנַיִם יָצָא. מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְבָרֵךְ יְבָרֵךְ. שֶׁלֹּא לְבָרֵךְ לֹא יְבָרֵךְ. בַּשֵּׁנִי וּבַחֲמִישִׁי וּבַשַׁבָּת בַּמִּנְחָה קוֹרִין שְׁלֹשָׁה. אֵין פּוֹחֲתִין מֵהֶן וְאֵין מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן. וְאֵין מַפְטִירִין בַּנָּבִיא. הַפּוֹתֵחַ וְהַחוֹתֵם בַּתּוֹרָה מְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ׃

Traduction

En lisant la Megila, on peut s’asseoir ou être debout, et le devoir est rempli si elle a été lue par une personne, ou par deux. Dans certaines localités, il est d’usage (151)Cf. (Suka 3, 11). de dire la bénédiction (à la suite); dans d’autres, ce n’est pas l’usage. Le lundi, le jeudi, ou le samedi à vêpres, on appelle trois personnes à lire dans la Loi, ni plus, ni moins, sans ajouter une lecture complémentaire prise dans les prophéties, ou haftarah. Celui qui commence la lecture dit la prière initiale, et celui qui l’achève récite une formule finale.

Pnei Moshe non traduit

מתני' הקורא את המגילה עומד ויושב. רצה עומד רצה יושב:

קראה אחד. או שקראוהו שנים ביחד יצאו דאע''ג דתרי קלי לא משתמעי הכא מכיון דחביבא עלייהו יהבי דעתייהו:

מקום שנהגו לברך וכו'. היינו ברכה של אחריה אבל לפניה מצוה לברך ומברך ג' ברכות בלילה על מקרא מגילה ושעשה נסים ושהחיינו וביום מברך שתי ברכות. ויש מקומות שנוהגין לברך שהחיינו גם ביום:

בשני ובחמישי. תקנת משה רבינו עליו ע''ה שיהו קורין בתורה בשבת ובשני ובחמישי כדי שלא ישהו שלשה ימים בלא שמיעת תורה ובא עזרא ותיקן שיהו קורין ג''כ במנחה בשבת משום יושבי קרנות וגם תיקן שיהו קורין בשני ובחמישי שלשה בני אדם ולא יקראו פחות מעשרה פסוקים:

ואין מוסיפין עליהם. מפני טורח הצבור שהן ימי מלאכה וכן בשבת במנחה נמי מפני שהוא סמוך לחשיכה שהיו רגילים לדרוש עד המנחה ומהאי טעמא נמי אין מפטירין במנחה האידנא ובימים הקדמונים היו נוהגין להפטיר בנביא במנחה. ועדיין יש מקומות בפרס ומדי שיש להם הפטרות ידועות לשבת במנחה בכל השנה כולה:

הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה. זה שהוא מתחיל לקרות בתורה ראשון מברך לפניה והאחרון החותם שהוא המשלים מברך לאחריה וכל שאר הקורין בתורה אין מברכין לא לפניה ולא לאחריה. והאידנא נהוג עלמא דכולהו מברכין לפניה ולאחריה גזירה משום הנכנסין ולא שמעו הראשון שבירך לפניה ויאמרו אין ברכה בתורה לפניה ומשום היוצאין ולא ישמעו החותם מברך לאחריה והראשונים לא ברכו ויאמרו אין ברכה בתורה לאחריה:

הלכה: הַקּוֹרֵא אֶת הַמְּגִילָּה עוֹמֵד וְיוֹשֵׁב כול. מָה. לְשֶׁעָבַר. הָא כַתְּחִילָּה לֹא. וְהָא תַנֵּי. מַעֲשֶׂה בְרִבִּי מֵאִיר שֶׁקְּרָייָהּ מְיוּשָׁב בְּבֵית הַכְּנֶסֵת שְׁלְטִיבְעִין וּנְתָנָהּ לְאַחֵר וּבֵירַךְ עָלֶיהָ. כֵּינִי מַתְנִיתָה. מוּתָּר לִקְרוֹתָהּ עוֹמֵד וּמּוּתָּר לִקְרוֹתָהּ יוֹשֵׁב. מַה נוֹתְנָהּ לְאַחֵר וּמְבָרֵךְ עָלֶיהָ. זֶה קוֹרֵא וְזֶה מְבָרֵךְ. רִבִּי הוּנָא בְשֵׁם רַב יִרְמְיָה. מִיכָּאן שֶׁהַשּׁוֹמֵעַ כְּקוֹרֵא. כָּתוּב אֲשֶׁ֥ר קָרָאו לפני מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה׃ וְלָא שָׁפָן קְרָייָהּ. אֶלָּא מִיכָּן שֶׁהַשּׁוֹמֵעַ כְקוֹרֵא.

Traduction

De ce que la Mishna, pour permettre la lecture de la Megilafaite en étant assis, s’exprime au passé, résulte-t-il qu’en principe une telle lecture serait défendue? Et pourtant on a enseigné qu’il est arrivé à R. Méir de faire cette lecture en étant assis dans la synagogue de Tabéin, puis remit le rouleau à une autre personne qui récita la bénédiction finale? En effet, il faut corriger le texte de la Mishna, en disant (au présent): on peut la lire debout, ou assis. D’où vient que, dans le fait précité relatif à R. Méir, il soit question d’un autre qui récite la bénédiction? C’est pour dire que l’on peut faire la lecture, et un autre dira la bénédiction. Il en résulte, dit R. Houna au nom de R. Jérémie, que l’action d’entendre équivaut à la lecture: ainsi il est dit (2R 22, 16): que l’on lut devant le roi de Judée; mais n’est-ce pas Shafan qui lut? Il résulte donc de cette identification que l’acte de l’audition et celui de la lecture reviennent au même.

Pnei Moshe non traduit

גמ' מה. לשון בעיא היא מה קאמר הקורא עומד ויושב אם דלשעבר היא שבדיעבד יוצא אף אם הוא יושב הא בתחילה לא כדמשמע לישנא דהקורא והא תני בברייתא מעשה בר''מ שעשה לכתחלה וקראה מיושב וכו' וקאמר דבאמת דהקורא דקתני לאו דוקא אלא כיני מפרשין להמתני' מותר לכתחלה לקרותה וכו':

מאי. האי דקאמר נתנה לאחר ובירך עליה וכי זה קורא וזה מברך:

מכאן שהשומע כקורא. ויכול זה אחר השומע לברך על מקרא מגילה וכה''ג מצינו דכתיב גבי המגילה שהביא על ידי בן שפן ליהויקים אשר קראו לפני מלך יהודה ולא שפן קראה יהודי קרא באזני המלך וכל השרים אלא מכאן שהשומע כקורא:

מָהוּ לַעֲמוֹד מִפְּנֵי סֵפֶר תּוֹרָה. רִבִּי חִלְקִיָּה רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. מִפְּנֵי בְּנָהּ הוּא עוֹמֵד. לֹא כָּל שֶׁכֵּן מִפְּנֵי תוֹרָה עַצְמָהּ. זֶה שֶׁהוּא עוֹמֵד לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה מִפְּנֵי מַה הוּא עוֹמֵר. מִפְּנֵי כְבוֹדָהּ אוֹ מִפְּנֵי כְבוֹד הָרַבִּים. אִין תֵּימַר. מִפְּנֵי כְבוֹדָהּ. אֲפִילוּ בֵינוֹ לְבֵינָהּ. אִין תֵּימַר. מִפְּנֵי כְבוֹד הָרַבִּים. אֲפִילוּ בֵינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ. מִפְּנֵי כְבוֹדָהּ הוּא עוֹמֵד. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן אַף הוּא מִתְעַצֵּל וְאֵינוֹ קוֹרֵא.

Traduction

Est-on obligé de se tenir debout en présence du rouleau de la loi? Certes, répondit R. Hilkia ou R. Simon au nom de R. Eléazar (152)Cf. (Bikurim 3, 3).; comme l’on se tient debout devant les fils de la Loi (en présence des savants), à plus forte raison le doit-on pour elle-même. Lorsqu’on se tient debout pour la lecture officielle dans la Loi, est-ce pour l’honorer, ou par respect du public? Et voici en quoi il importe de le savoir: si c’est en l’honneur de la Loi, il faut rester debout même en la lisant seul; si c’est par respect pour le public, et que pourtant seul on se tient aussi debout, n’est-ce pas pour honorer la Loi? C’est vrai, et c’est dû; seulement, si l’on était toujours tenu d’être debout à cet effet, on négligerait parfois cette lecture par paresse (ce n’est donc obligatoire qu’en public).

Pnei Moshe non traduit

מפני בנה. ת''ח הלומדה מחויב לעמוד לכ''ש מפני תורה עצמה:

מפני מה הוא עומד. כלומר בשביל מה מחויב הוא לעמוד כשקורא בתורה ברבים אם מפני כבודה של התורה או מפני כבוד הרבים ונפקא מינה דאין תימר מפני כבודה א''כ אפי' בינו לבינה כשהוא קורא בפ''ע צריך הוא ג''כ לעמוד בשעת הקריאה:

אין תימר מפני כבוד הרבים וכו'. קושיא היא כלומר דמקשה דאף את''ל דהטעם הוא מפני כבוד הרבים מ''מ קשה דבדין הוא שאפי' בינו לבין עצמה עכ''פ מפני כבודה הוא עומד:

אם אומר וכו'. כלומר דודאי אף שבדין הוא כך אלא שאם אתה אומר כן שצריך לקרות לעולם כשהוא עומד א''כ אף הוא מתעצל לפעמים ואינו קורא כלל והלכך לא חייבוהו לעמוד אלא כשקורא ברבים:

אִית תַּנָּיִי תַנֵּי. פּוֹתֵחַ וְרוֹאֶה גּוֹלֵל וּמְבָרֵךְ. אִית תַּנָּיִי תַנֵּי. פּוֹתֵחַ וְרוֹאֶה וּמְבָרֵךְ. רִבִּי זְעוּרָה אַבָּא בַּר יִרְמְיָה רַב מַתָּנָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. הֲלָכָה כְמִי שֶׁהוּא אוֹמֵר. פּוֹתֵחַ וְרוֹאֶה וּמְבָרֵךְ. וּמַה טַעַם. וּכְפִתְח֖וֹ עָֽמְד֥וּ כָל הָעָֽם. וּמַה כְתִיב בַּתְרֵיהּ. וַיְבָ֣רֶךְ עֶזְרָ֔א אֶת י ֨י הָאֱלֹהִ֖ים הַגָּד֑וֹל. בַּמֶּה גִידְלוֹ. רִבִּי גִידּוּל אָמַר. בְּשֵׁם הַמְפוֹרָשׁ. רַב מַתָּנָה אָמַר. בִּבְרָכָה גִידְלוֹ. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. לָמָּה נִקְרְאוּ אַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. שֶׁהֶחֱזִירוּ אֶת הַגְּדוּלָּה לְיוֹשְׁנָהּ. אָמַר רִבִּי פִינְחָס. מֹשֶׁה הִתְקִין מַטְבֵּיעָהּ שְׁלְתְּפִילָּה. הָאֵ֨ל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָ֔א. יִרְמְיָה אָמַר. הָאֵ֤ל הַגָּדוֹל֙ הַגִּיבּוֹר. וְלֹא אָמַר נוֹרָא. וְלָמָּה הוּא גִיבּוֹר. לָזֶה נָאֶה לְהִיקָּרוֹת גִּיבּוֹר. שֶׁהוּא רוֹאֶה חוּרְבַּן בֵּיתוֹ וְשׁוֹתֵק. וְלָמָּה לֹא אָמַר נוֹרָא. אֵין נוֹרָא אֶלָּא בֵית הַמִּקְדָּשׁ. דִּכְתִיב נ֤וֹרָ֥א אֱלֹהִ֗ים מִמִּקְדָּ֫שֶׁ֥יךָ. דָּנִיאֵל אָמַר. הָאֵ֤ל הַגָּדוֹל֙ וְהַנּוֹרָ֔א. וְלָמָּה לֹא אָמַר גִּיבּוֹר. בָּנָיו מְסוּרִין בְּקוֹלָרִין. אֵיכָן הִיא גְבוּרָתוֹ. וְלָמָּה הוּא אָמַר נוֹרָא. לָזֶה נָאֶה לְהִיקָּרוֹת נוֹרָא. בְּנוֹרָאוֹת שֶׁעָשָׂה עִמָּנוּ בְּכִבְשָׁן הָאֵשׁ. וְכֵיוָן שֶׁעָֽמְדוּ אַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה הֲחֱזִירוּ אֶת הַגְּדוּלָּה לְיוֹשְׁנָהּ. וְעַתָּ֣ה אֱ֔לֹהֵינוּ הָאֵ֨ל הַגָּד֜וֹל הַגִּבּ֣וֹר וְהַנּוֹרָא֘ שׁוֹמֵ֣ר הַבְּרִ֣ית וְהַחֶסֶד֒ אַל יִמְעַ֣ט לְפָנֶ֡יךָ וגו'. וּבָשָׂר 27b וָדָם יֵשׁ בּוֹ כֹחַ לִיתֵּן קִצְבָה בִדְבָרִים הַלָּלוּ. אָמַר רִבִּי יִצְחָק בַּר לָֽעְזָר. יוֹדְעִין הֵן הַנְּבִיאִים שֶׁאֱלוֹהֶן אַמִּיתִי וְאֵינָן מַחֲנִיפִין לֹו.

Traduction

Selon les uns, au moment d’être appelé à la Loi, on ouvrira le rouleau et après l’avoir regardé un instant, on l’enroulera (149)Il ne faut pas avoir l'air de réciter une formule qui serait écrite dans le rouleau. pour dire la bénédiction initiale; selon d’autres, après l’avoir ouvert et regardé, on dira la bénédiction (sans l’enrouler), et ce dernier avis sert de règle, suivant R. Zeira, Aba b. Jérémie, ou R. Matna au nom de Samuel; car il est dit (Ne 8, 5): en l’ouvrant, tout le peuple se leva; puis il est dit (ib. 6): Ezra bénit l’Eternel, le Dieu élevé (sans interruption) – (150)'''''' Suit un passage traduit (Berakhot 7, 4); cf. Soferim ch. 13.''''''.

Pnei Moshe non traduit

פותח ורואה. המקום שצריך לקרות וגולל התורה ומברך. שלא יהו אומרים הברכה כתובה בתורה:

פותח ורואה ומברך. וא''צ לגוללו אלא מטה פניו לצד שמאל ומברך:

ומה טעמא. שכן מצינו דכתיב ובפתחו וגו' וכתיב בתריה עזרא וגו' אחר שפתחו מיד ויברך:

הגדול. ודריש במה גידלו היום:

בשם המפורש. שאמר את השם ככתבו:

בברכה גידלו. כדדריש ר' סימון שהחזירו את הגדולה של הקב''ה ליושנה וכדר' פינחס:

משה התקין מטביעה של תפלה. לאו מטבע של כולה תפלה קאמר דאנשי כנסת הגדולה הן הן שתקנוה אלא כלומר מה שאנו אומרים האל הגדול הגבור והנורא בתפלה משה תקן למטבע זו בתחלה כדכתיב האל הגדול הגבור והנורא אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד:

לזה נאה לקרות גבור. כלומר ודאי גבור נאה לקרותו אף עכשיו שזהו גבורתו שהוא רואה חרבן ביתו ושותק אבל הנורא לא אמר לפי שאין נורא אלא ע''י בית המקדש ועכשיו אין נורא:

ולמה לא אמר גבור. וכי אם בניו מסורין בקולרין היכן הוא גבורתו אבל הנורא אמר שנוראותיו נראו אף עכשיו בכבשן האש שעשה בימינו:

ובשר ודם יש בו כח וכו'. בתמיה וכי היאך ירמיה ודניאל עשו קצבה לפחות ולמעט משבחיו יתברך לפי דעתם:

ואינם מחניפין לו. לומר כן לפי הזמן שהיו עומדים בו שהן יודעין דרכיו יתברך ב''ה:

הדרן עלך בני העיר

Meguilah

Daf 28a

רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק עָאַל לַכְּנִישְׁתָּא. חַד בַּר נַשׁ קָאִים מְתַרְגֵּם סְמִיךְ לָעֲמוּדָא. אֲמַר לֵיהּ. אָסוּר לָךְ. כְּשֵׁם שֶׁנִּיתְנָה בְּאֵימָה וְיִרְאָה כָּךְ אָנוּ צְרִיכִין לִנְהוֹג בָּהּ בְּאֵימָה וְיִרְאָה. רִבִּי חַגַּי אָמַר. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק עָאַל לַכְּנִישְׁתָּא. חֲמָא חוּנָה קָאִים מְתַרְגֵּם וְלָא מֵקִים בַּר נַשׁ תַּחְתּוֹי. אֲמַר לֵיהּ. אֲסִיר לָךְ. כְּשֵׁם שֶׁנִּתְנָה עַל יְדֵי סִרְסוּר כָּךְ אָנוּ צְרִיכִין לִנְהוֹג בָּהּ עַל יְדֵי סִרְסוּר. עָאַל רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי וְעָֽבְדָהּ שְׁאֵילָה. אָֽ֠נֹכִ֠י עוֹמֵד בֵּין י ֨י וּבֵֽינֵיכֶם֙ בָּעֵ֣ת הַהִיא לְהַגִּ֥יד לָכֶם֭ אֶת דְּבַ֣ר י ֨י. רִבִּי חַגַּיי אָמַר. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק עָאַל לַכְּנִישְׁתָּא. חֲמָא 28a חַד סְפַר מוֹשִׁט תַּרְגוּמָא מִן גַּו סִיפְרָא. אֲמַר לֵיהּ. אֲסִיר לָךְ. דְּבָרִים שֶׁנֶּאֶמְרוּ בַפֶּה בַפֶּה וּדְבָרִים שֶׁנֶּאֶמְרוּ בִכִתָב בִּכְתָב.

Traduction

R. Samuel b. R. Isaac entra dans une synagogue et vit que l’homme chargé de l’interprétation chaldéenne du texte s’appuyait à la colonne. Cette pose est défendue, lui dit-il; car, comme nos ancêtres ont reçu la Loi avec crainte et respect, de même nous devons envers elle avoir la même attitude respectueuse. R. Hagaï dit que R. Samuel b. R. Isaac entra dans une synagogue et vit l’officiant traduire le texte, sans l’adjonction d’un interprète. Ceci est interdit, lui dit le rabbi; car, comme la Loi nous a été transmise par un intermédiaire (Moïse), de même il faut (à part) un interprète pour la version chaldéenne. R. Juda b. Pazi vint et exposa le même sujet sous forme de question et réponse; il est dit (Dt 5, 5): j’étais placé entre l’Eternel et vous à ce moment pour vous dire la parole divine (de même, entre l’officiant et le public, il y aura un interprète). R. Hagaï raconte aussi que R. Samuel b. R. Isaac entra dans une synagogue et vit un maître d’école lire la version chaldéenne d’après un livre: ce mode de traduire est défendu, lui dit-il, car ce qui a été transmis oralement doit être répété de même (153)Cf. B., Temoura 14b., et ce qui a été mis par écrit devra rester ainsi – (154)'''''' Suivent deux passages traduits: 1º (Pea 2, 4); 2º (Berakhot 5, 4).''''''.

Pnei Moshe non traduit

סמוך לעמודא. היה סומך עצמו בעמוד שהיה שם וא''ל אסור לך שצריך לעמוד בלתי סמיכה שכשם וכו':

חונה. כך שם המתרגם ולא היה מעמיד אחר אצלו כשקורא ומתרגם וא''ל אסור לך שצריך לנהוג בה ע''י סרסור כשם שניתנה ע''י סרסור הוא משה:

ועבדה שאילה וכו'. כלומר שעשאה כשאלה וסמך על המקרא הזה אנכי עומד וגו' וכי לא ידעו זה אלא ללמד שצריך ע''י סרסור:

חד ספר. סופר מלמד תנוקות:

מושט. כמו פושט וקורא תרגום מן הכתב שבספר שלפניו וא''ל אסור לך שהדברים שבע''פ צריך לאומרן בע''פ:

רִבִּי חַגַּיי בְּשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. נֶאֶמְרוּ דְבָרִים בְּפֶה וְנֶאֶמְרוּ דְבָרִים בִּכְתָב וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִין (אֵילּוּ) [אֵיזֶה מֵהֶן] חָבִיבִים. אֶלָּא מִן מָה דִכְתִיב כִּ֞י עַל פִּ֣י ׀ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה כָּרַ֧תִּי אִתְּךָ֛ בְּרִ֖ית וְאֶת יִשְׂרָאֵֽל׃ הָדָא אָֽמְרָה. אוֹתָן שֶׁבַּפֶּה חָבִיבִין. רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי יוּדָן בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן. חַד אָמַר. אִם שִׁימַּרְתָּ מַה שֶׁבַּפֶּה וְשִׁימַּרְתָּ מַה שְׁבִּכְתָב אֲנִי כוֹרֵת אִתְּךָ בְרִית. וְאִם לָאו אֵינִי כוֹרֵת אִתְּךָ בְרִית. וְחוֹרָנָה אָמַר. אִם שִׁימַּרְתָּ מַה שֶׁבַּפֶּה וְשִׁימַּרְתָּ מַה שְׁבִּכְתָר אַתְּ נוֹטֵל שָׂכָר. וְאִם לָאו אֵין אַתְּ נוֹטֵל שָׂכָר. אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. עֲלֵיהֶם וַֽעֲלֵיהֶ֗ם דְּבָרִים הַדְּבָרִים כָּל כְּֽכָל. מִקְרָא מִשְׁנָה וְתַלְמוּד וָאֲגָדָה. וַאֲפִילוּ מַה שֶׁתַּלְמִיד ווָתִיק עָתִיד לְהוֹרוֹת לִפְנֵי רַבּוֹ כְּבָר נֶאֱמַר לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. הָדָא הוּא דִכְתִיב יֵ֥שׁ דָּבָ֛ר שֶׁיֹּאמַ֥ר רְאֵה זֶה֭ חָדָ֣שׁ ה֑וּא. וַחֲבֵירוֹ מֵשִׁיבוֹ. כְּבָר֙ הָיָ֣ה לְעוֹלָמִים אֲשֶׁ֥ר הָיוּ מִלְּפָנֵינוּ׃

Traduction

vide

Pnei Moshe non traduit

נאמרו דברים בפה וכו'. גרסי' להא בפ''ב דפאה בהלכה ו':

כי על פי הדברים האלה. על אלו דברים הנאמרים בפה כרתי אתך ברית ואת ישראל:

חד אמר אם שימרת מה שבפה וכו'. כלומר דמר דריש להמקרא הזה דכתיבי ביה תרוייהו כתב לך את הדברים האלה כי על פי הדברים האלה וגו' ומשמע דעל שתי התורות כרת ברית אתם על שבכתב ועל שבע''פ ודלא כר' שמואל בר נחמן ואידך ס''ל דהואיל וכרת ברית כתיב אצל הדברים שבע''פ משמע שעיקר כריתות הברית בשבילם הוא והלכך דריש מה דכתיב בהאי קרא גם לדברים שבכתב משום קיבול שכר הוא דכתיב והיינו דקאמר כרתי ברית אתך ואת ישראל ולא קאמר אתכם אלא ללמדינו דכמו שאתה משמר ומקיים לשתיהם כך אם יהיו ישראל מקיימים לשתיהם יקבלו שכר כמוך:

תַּנִּי. לֹא יְהוּ שְׁנַיִם קוֹרִין בַּתּוֹרָה וְאֶחָד מְתַרְגֵּם. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. מִפְּנֵי הַבְּרָכָה. וְהָא תַנֵּי. לֹא יְהוּ שְׁנַיִם מְתַרְגְּמִין וְאֶחָד קוֹרֵא. אִית לָךְ מֵימַר. מִפְּנֵי הַבְּרָכָה. אֶלָּא מִשֵּׁם [שֶׁאֵין] שְׁנֵי קוֹלוֹת נִכְנָסִין בְּאוֹזֶן אַחַת. תַּנֵּי. שְׁנַיִם קוֹרְאִין בַּתּוֹרָה. אֵין שְׁנַיִם קוֹרְאִין בַּנָּבִיא. אָמַר רִבִּי עוּלָּא. קְרָאוֹת בַּתּוֹרָה. אֵין קְרָאוֹת בַּנָּבִיא.

Traduction

vide

תַּנֵּי. אֶחָד קוֹרֵא בַתּוֹרָה וְאֶחָד מְתַרְגֵּם. לֹא אֶחָד קוֹרֵא וּשְׁנַיִם מְתַרְגְּמִין. לֹא שְׁנַיִם מְתַרְגְּמִין וְאֶחָד קוֹרֵא. לֹא שְׁנַיִם. קוֹרְאִין וּשְׁנַיִם מְתַרְגְּמִין. וּבְנָבִיא אֶחָד קוֹרֵא וְאֶחָד מְתַרְגֵּם [וְאֶחָד קוֹרֵא] וּשְׁנַיִם מְתַרְגְּמִין. לֹא שְׁנַיִם קוֹרִין וְאֶחָד מְתַרְגֵּם וְלֹא שְׁנַיִם קוֹרִין וּשְׁנַיִם מְתַרְגְּמִין. וּבַמְּגִילָּה אֶחָד קוֹרֵא וְאֶחָד מְתַרְגֵּם. אֶחָד קוֹרֵא וּשְׁנַיִם מְתַרְגְּמִין. שְׁנַיִם קוֹרִין וְאֶחָד מְתַרְגֵּם. שְׁנַיִם קוֹרִין וּשְׁנַיִם מְתַרְגְּמִין. וְהַתַּרְגּוּם מְעַכֵּב. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מִן מַה דַאֲנָן חַמְייָן רַבָּנִן נָֽפְקִין לְתַעֲנִיתָא וּקְרָאֵיי וְלָא מְתַרְגְּמִין הָדָא אָֽמְרָה שֶׁאֵין הַתַּרְגִּוּם מְעַכֵּב. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. אַף עַל גַּו דְּאַתְּ אָמַר. אֵין הַתַּרְגּוּם מְעַכֵּב. טָעָה מַחֲזִירִין אוֹתוֹ.

Traduction

On a enseigné (155)Tossefta, ch. 3., une personne lit le texte de la loi, et l’autre traduit; mais il ne faut pas qu’il y ait un lecteur et 2 traducteurs, ni 2 lecteurs et 1 traducteur, ni 2 lecteurs et 2 traducteurs; de même, pour les Prophètes, il n’y aura qu’un lecteur et un traducteur, non deux, ni pour le texte ni pour la version; mais pour la lecture de la Megila, il peut y avoir indifféremment un lecteur et un interprète, ou un lecteur et 2 interprètes, ou 2 lecteurs et un interprète, ou même deux pour chaque objet. Est-ce que la version chaldéenne est indispensable (sous peine d’invalidité de l’office)? —Non, dit R. Yossa; puisque nous voyons les sages se rendre à l’office pour un jeûne public et lire la Loi, sans autre version; cela prouve que celle-ci n’est pas indispensable. Cependant, dit R. Yossa, bien qu’il soit dit que la version chaldéenne n’est pas indispensable, si l’on s’est trompé, il faut recommencer à partir de l’erreur. – (156)Suit un passage traduit (Bikurim 3, 5), fin..

Pnei Moshe non traduit

אמר ריב''ל עליהם. מיבעי ליה וכתיב ועליהם וכן כל מיבעי ליה וכתיב ככל וכן דברים וכתיב הדברים אלא ללמד מקרא ומשנה וכו' הכל נאמרו למשה מסיני:

וחבירו משיבו כבר היה לעולמים. בקבלת משה מסיני שזכה לשני עולמים ועכשיו זכה זה שנתגלה על ידו ונראה כדבר חדש. והשתא נמי לא קשיא סיפיה דקרא לרישיה דאם כבר היה לעולמים אין זה דבר חדש אלא שהאחד אומר זה וחבירו משיבו זה:

תני. בתוספתא פ''ג. והובא זה לעיל בפ''ה דברכות בהלכה ג':

אמר ר' זעירה. דטעמא הויא מפני הברכה שאי אפשר שיהו שנים מברכין על קריאה אחת ובלא ברכה היאך יקרא בתורה. ופריך הש''ס על טעמיה דר' זעירא והא תני שם בסיפא וכן לא יהו שנים מתרגמין ואחד קורא וכי אית לך למימר מפני הברכה על התרגום אלא היינו טעמא דרישא ודסיפא משום שאי אפשר לשני קולות שיהו נכנסין לתוך אוזן אחת דתרי קלי לא משתמעי:

תני. תניא אידך דפליג על הברייתא דהתוספתא:

אמר ר' עולא. טעמא דהאי תנא משום דקריאות בתורה כלומר עיקר החיוב מתקנת משה ועזרא שיהו קורין בתורה אבל לא תקנו הם לקרות בנביא וא''כ הואיל דקריאת התורה חובה עליהם יהבי דעתייהו לשמוע אפי' משנים הקורין ובנביא שתקנו חכמים אח''כ להפטרה ואין חובה כל כך עליהם אין שנים קורין. דלא יהבי דעתייהו לשמוע מהם:

תני. אידך אחד קורא בתורה וכו':

ובמגילה. לא איכפת לן ובין אחד קורא וכו' ובין שנים וכו' דאיידא דחביבא להו יהבי דעתייהו ושמעי:

והתרגום מעכב. משום דקחשיב בכולה ברייתא נמי לתרגום בעי אם התרגום בדיעבד נמי מעכב או למצוה בעלמא קתני:

ופשיט לה רבי יוסה מן מה דאנן חמיין רבנן נפקין לתעניתא. כשגוזרין על הצבור וקורין ולא מתרגמין מפני טורח התענית ש''מ דאינו מעכב:

טעה. אפ''ה אם טעה בתרגום מחזירין אותו:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source