Meguilah
Daf 18a
משנה: הַקּוֹרֵא אֶת הַמְּגִילָּה לְמַפְרֵעַ לֹא יָצָא. קְרָאָהּ עַל פֶּה קְרָאָהּ תַּרְגּוּם בְּכָל לָשׁוֹן לֹא יָצָא. אֲבָל קוֹרִין אוֹתָהּ לַלּוֹעֲזוֹת בְּלַעַז. וְהַלּוֹעֵז שֶׁשָּׁמַע אַשּׁוּרִית יָצָא׃
Traduction
Si on lit la Megila (récit d’Esther) à rebours, le devoir n’est pas accompli, ni si la lecture a été faite par cœur, ou en une version chaldéénne, ou une langue quelconque; mais à ceux qui parlent une langue étrangère il est permis de faire cette lecture dans cette langue. L’étranger qui a entendu cette lecture faite sur le texte hébreu (qu’il ne comprend pas) a rempli son devoir.
Pnei Moshe non traduit
מתני' הקורא את המגילה למפרע לא יצא. כתיב והימים האלה נזכרים ונעשים מה עשיית הימים אי אפשר למפרע שיהי' ארבעה עשר אחר חמשה עשר אף זכירה שהיא קריאת המגילה צריך שיהא לא למפרע:
קראה על פה לא יצא. דכתיב הכא נזכרים וכתיב התם כתוב זאת זכרון בספר מה להלן בספר אף כאן בספר. וממאי דהאי זכירה קריאה היא דלמא עיוני בעלמא משום דכתיב זכור יכול בלב כשהוא אומר לא תשכח הרי שכחת לב אמור הא מה אני מקיים זכור בפה:
קראה תרגום. כגון שהיתה כתובה תרגום או כתובה בכל שאר לשון והוא אינו מבין לא יצא:
אבל קורין אותו ללעוזות בלעז. אם היתה כתובה באותו לשון לעז שהוא מבין יצא דאי לאו הכי ה''ז קורא על פה:
והלועז ששמע אשורית. שהיתה כתובה אשורית ובלשון הקדש אף על פי שזה הלועז אינו מבין בלשון הקדש יצא דמידי דהוה נשים ועמי הארץ דהואיל וכתובה בלשון הקדש איכא מצות קריאה ופרסומי ניסא:
הלכה: הַקּוֹרֵא אֶת הַמְּגִילָּה לְמַפְרֵעַ לֹא יָצָא. דִּכְתִיב כִּכְתָבָם֭. קְרָאָהּ עַל פֶּה לֹא יָצָא. דִּכְתִיב כִּכְתָבָם֭. קְרָאָהּ תַּרְגּוּם לֹא יָצָא. דִּכְתִיב כִּכְתָבָם֭. בְּכָל לָשׁוֹן לֹא יָצָא. דִּכְתִיב כִּכְתָבָם֭ וְכִלְשׁוֹנָֽם.
Traduction
Le texte (Est 9, 27) dit: selon l’écrit (non à rebours); ''ni par cœur'' est-il dit, ''ou en une version chaldéénne'', en raison de la même expression selon l’écrit; ''ni en une langue quelconque'' (autre que l’hébreu) à cause de l’expression suivante (ib.): dans leur langue. – (93)Suit un passage traduit (Berakhot 2, 4).
Pnei Moshe non traduit
גמ' דכתיב ככתבם. משמע כסדר שהיא כתובה ולא למיפרע. וגרסי' להא בברכות פ''ב בהלכה ד' עד לעתיד לבא:
יָכוֹל יֵצְאוּ יְדֵי חוֹבָתָן בַּחַלּוֹת תּוֹדָה וּבִרְקִיקֵי נָזִיר. תַּלְמוּד לוֹמַר שִׁבְעַ֤ת יָמִים֙ מַצּ֣וֹת תֹּאכֵ֔לוּ. מַצָּה הַנֶּאֱכֶלֶת כָּל שִׁבְעָה. יָֽצְאוּ חַלּוֹת תּוֹדָה וּרְקִיקֵי נָזִיר שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִין כָּל שִׁבְעָה. רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. מִמַּה שֶׁנֶּאֶכְלוּ חַלּוֹת תּוֹדָה (וּשְׂעִירֵי) [וּרְקִיקֵי] נָזִיר בְּכָל עָרֵי יִשְׂרָאֵל לֹא צָרַךְ הַשּׁוֹנֶה לְהוֹצִיאָן מִמּוֹשָׁב. רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁנֶּאֶכְלוּ חַלּוֹת תּוֹדָה וּרְקִיקֵי נָזִיר בְּכָל עָרֵי יִשְׂרָאֵל לֹא צָרַךְ הַשּׁוֹנֶה לְהוֹצִיאָן מִמּוֹשָׁב. נִיחָא חַלּוֹת תּוֹדָה. רְקִיקֵי נָזִיר. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לֵית כָּאן נְזִירוּת. נְזִירוּת חוֹבָה הִיא. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר כַּהֲנָא. תִּיפְתָּר שֶׁקָּֽרְבָה חַטָּאתוֹ 18a בְשִׁילֹה. עוֹלָתוֹ וּשְׁלָמָיו בְּנוֹב וּבְגִבְעוֹן. רִבִּי חֲנַנְיָה רִבִּי עֶזְרָה בְעוֹן קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵה. שַׁלְמֵי חֲגִיגָה הַבָּאִים בְּבָמָה כְּשֵׂירִים אֶלָּא שֶׁלֹּא עָלוּ לַבַּעֲלִים לְשֵׁם חוֹבָה. אֶלָּא כְרִבִּי יוּדָה. דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר. חַטָּאת פֶּסַח לְיָחִיד בְּבָמָה גְדוֹלָה. אֵין חַטָּאת פֶּסַח לְיָחִיד בְּבָמָה קְטַנָּה. לֹא אַתְיָא אֶלָּא כְרִבִּי שִׁמְעוֹן. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר. מִכֵּיוָן שֶׁנִּזְרַק עָלָיו אֶחָד מִן הַדָּמִים הוּתַּר הַנָּזִיר בַּיַּיִן וְלִיטַּמֵּא לַמֵּתִים׃
Traduction
vide
אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. מְנוּחָה זוֹ שִׁילֹה. נַחֲלָה זוֹ יְרוּשָׁלִַם. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. מְנוּחָה זוֹ יְרוּשָׁלִַם. נַחֲלָה זוֹ שִׁילֹה. מָאן דְּאָמַר. מְנוּחָה זוֹ שִׁילֹה. כִּ֥י לֹֽא בָאתֶם֭ עַד עָ֑תָּה אֶל הַמְּנוּחָה֙. נַחֲלָה זוֹ יְרוּשָׁלִַם. הַעַ֨יִט צָב֤וּעַ נַֽחֲלָתִי֙ לִ֔י. מָאן דְּאָמַר. נַחֲלָה זוֹ שִׁילֹה. הָֽיְתָה לִּ֥י נַֽחֲלָתִ֖י כְּאַרְיֵ֣ה בַיָּעַ֑ר. מְנוּחָה זוֹ יְרוּשָׁלִַם. זֹֽאת מְנוּחָתִ֥י עֲדֵי עַ֑ד וגו'. לְאֶחָד שֶׁעָשָׂה לוֹ חֲבִילָה וְהָיָה נִינֻחַ בָּהּ. כָּךְ בְּאוֹהֶל מוֹעֵד נֶאֶסְרוּ הַבָּמוֹת. בַּגִּלְגַּל הוּתְּרוּ הַבָּמוֹת. בְּשִׁילֹה נֶאֶסְרוּ הַבָּמוֹת. בְּנוֹב וּבְגִבְעוֹן הוּתְּרוּ הַבָּמוֹת. בִּירוּשָׁלִַם נֶאֶסְרוּ הַבָּמוֹת. לַמֶּלֶךְ שֶׁאָמַר לְעַבְדּוֹ. אֶל תִּשְׁתֶּה יַיִן לֹא מִטִּיבֵּרִיָּא וְלֹא מִקַּיְסָרִין וְלֹא מִצִּיפּוֹרִין. הָא בֵּינְתַייִם מוּתָּר. כָּךְ בְּאוֹהֶל מוֹעֵד עָשׂוּ אַרְבָּעִים חָסֵר אַחַת. בַּגִּלְגַּל עָשׂוּ אַרְבַּע עֶשְׂרֵה. שֶׁבַע שֶׁכִּיבְּשׁוּ וְשֶׁבַע שֶׁחִלְקוּ. בְּשִׁילֹה עָשׂוּ שְׁלֹשׁ מְאוֹת וְשִׁשִּׁים וְתֵשַׁע. בְּנוֹב וּבְגִבְעוֹן עָשׂוּ חֲמִשִּׁים וְשֶׁבַע. שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה בְנוֹב וְאַרְבָּעִים וְאַרְבַּע בְּגִבְעוֹן. וּבִירוּשָׁלִַם עָשׂוּ בְּבִנְייָן הָרִאשׁוֹן אַרְבַּע מְאוֹת וָעֶשֶׂר וּבְבִנְייָן הָאַחֲרוֹן אַרְבַּע מְאוֹת וָעֶשְׂרִים. לְקַייֵם מַה שֶׁנֶּאֱמַר גָּד֣וֹל יִֽהְיֶ֡ה כְּבוֹד֩ הַבַּ֨יִת הַזֶּ֤ה הָאַֽחֲרוֹן֙ מִן הָ֣רִאשׁ֔וֹן.
Traduction
Selon un enseignement (92)B. Zevahim l19a., le mot repos s’applique à Silo et le mot héritage à Jérusalem; selon d’autres, au contraire, le mot repos est dit de Jérusalem, et héritage, de Silo. Le 1er avis est basé sur ce qu’il est dit (Dt 12, 9): car jusqu’à présent vous n’êtes pas arrivés au repos, dernier terme dit de Silo; et l’héritage de Jérusalem, selon ces mots (Jr 12, 9): mon héritage est-il devenu pour moi comme un oiseau de proie teint de sang. L’autre avis se fonde sur ce verset (ib. 8): mon héritage a été pour moi comme un lion dans la forêt (passager), et le repos désigne Jérusalem, dont il est dit (Ps 132, 14): Voici mon repos à jamais, ce qui s’applique à la capitale, semblable à celui qui aurait attaché sa tente par un câble, en signe de fixité. Ainsi, pendant l’existence de la tente d’assignation au désert, d’autres autels étaient interdits; lorsque l’arche sainte était à Galgal, d’autres autels étaient permis; pendant la durée de l’autel à Silo, les autres étaient interdits; pendant le séjour de l’arche à Nob et Guibéon, ils furent de nouveau permis; mais depuis la construction du temple à Jérusalem, les autres furent interdits pour toujours. Ceci ressemble à l’ordre royal défendant aux serviteurs de boire du vin de Tibériade, de Césarée et de Sephoris; donc, il est permis de boire de celui qui croît dans les intervalles. De même, la tente d’assignation au désert dura près de 40 ans; celle de Galgal, 14 ans; de plus, 7 ans s’écoulèrent pour conquérir la Palestine, et 7 autres pour la diviser. A Silo, elle dura 369 ans; à Nob et Guibéon 57 ans, savoir 13 à Nob et 14 à Guibéon. Enfin à Jérusalem, le culte fut célébré au 1er Temple 410 ans, et au second 420 ans, afin de confirmer ces mots (Ag 2, 9): la gloire de cette seconde maison sera supérieure à celle de la première.
Pnei Moshe non traduit
לאחד שעשה לו חבילה. אחר שטילטל ממקום למקום עשה לו חבילה מקום לנוח בה כך וכו' ולזה אמר זאת מנוחתי:
הדרן עלך מגילה נקראת
Meguilah
Daf 18b
רִבִּי יוֹנָה אָמַר. תַּנָּה נַחְמָן בַּר אָדָא. רִבִּי יוֹסֵה אָמַר. תַּנָּה נַחְמָן סַבָּא. וְהָיוּ. כְּדֶרֶךְ הֲוִייָתָן יִהְיוּ. תַּנֵּי. אַף בְּהַלֵּל וּבְקִרְיַת שְׁמַע הַמְּגִילָּה כֵן. נִיחָא בִקְרִיאַת הַמְּגִילָּה דִּכְתִיב כִּכְתָבָם֭. בְּרַם בְּהַלֵּילָא. 18b בְגִין דִּכְתִיב מִמִּזְרַח שֶׁ֥מֶשׁ עַד מְבוֹא֑וֹ מְהוּלָּל שֵׁ֣ם יי֨׃ מְהוּלָּל שֵׁם יי֨ מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ וְעַד מְבוֹאוֹ. מָה אַתְּ שְׁמַע מִינָהּ. אָמַר רִבִּי אָבוּן. עוֹד הִיא אֲמוּרָה עַל הַסֵּדֶר. בְּצֵ֣את יִ֭שְׂרָאֵל מִמִּצְרָ֑יִם לְשֶׁעָבַר. לֹ֤א לָ֥נוּ יי֨ לֹ֪א לָ֥֫נוּ לַדּוֹרוֹת הַלָּלוּ. אָ֭הַבְתִּי כִּֽי יִשְׁמַ֥ע ׀ יי֨ לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ. אִסְרוּ חַ֥ג בַּֽעֲבֹתִ֑ים לִימוֹת גוֹג וּמָגוֹג. אֵלִ֣י אַתָּ֣ה וְאוֹדֶ֑ךָּ לְעָתִיד לָבוֹא.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
והיו בדרך הוייתן יהיו. התם בברכות קאי ואק''ש דתנינן שם הקורא למפרע לא יצא משום דכתיב והיו בהוייתן כסדר שהן כתובין בתורה ולא התיבות למפרע:
תני אף בהלל ובקריאת המגילה כן. כך היא בברכות. ותיבת שמע אשר היא בדפוס כאן ט''ס היא ומייתי לה הכא כדרך שהיא שנוי שם כסדר הש''ס הזה:
ניחא בקריאת המגילה. כדאמרן משום דכתיב ככתבם:
ברם בהלילא. מ''ט. וקאמר בגין דכתיב ממזרח שמש וגו'. וה''ק שצריך שיהא מהולל שם ה' כממזרח שמש עד מבואו שהן כסדר ולא יהפכו הזריחה והשקיעה כך צריך להלל על הסדר:
מה את שמע מינה. כלומר ומה הוא שמקפיד שיאמר על הסדר אם הפסוקים לבד או אף הפרשיות וקאמר ר' אבון עוד היא אמורה על הסדר כלומר שגם הפרשיות שלה הן נאמרות על הסדר ולא יקדים המאוחר להמוקדם כדמפרש ואזיל בצאת וגו' מדברת לשעבר ולא לנו וכו' הוה לדורות הללו אהבתי וגו' לימות המשיח אסרו חג בעבותים בפרשת הודו לה' כי טוב וגו' לימות גוג ומגוג שיעשה עמנו נפלאות וצריך לכפול החג בהודאה כעבותים הללו:
לעתיד לבא. לתחיית המתים ואז ג''כ אודך כמו עתה:
רִבִּי יּוֹסֵה בְשֵׁם רִבִּי אָחָא רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. וְהִיא שֶׁתְּהֵא כְּתוּבָה בְלַעַז. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּשֶׁהָֽיְתָה כְתוּבָה אֲשׁוּרִית וְתִירְגְמָהּ בְּלַעַז. הָדָא דְתַנִּינָן בְּכָל לָשׁוֹן. אִם בְּשֶׁהָֽיְתָה כְתוּבָה בְּלַעַז וְתִירְגְמָהּ אֲשׁוּרִית. הָדָא הִיא דְתַנֵּי. מַה בֵין סְפָרִים לִמְגִילַּת אֶסְתֵּר. אֶלָּא שֶׁהַסְּפָרִים נִכְתָּבִין בְּכָל לָשׁוֹן וּמְגִילַּת אֶסְתֵּר אֵינָהּ נִכְתֶּבֶת אֶלָּא אֲשׁוּרִית. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר סוּסַרְטָּי. תִּיפְתָּר שֶׁהָֽיְתָה כְתוּבָה גִיגַנְטוֹן. תַּנֵּי שְׁמוּאֵל. טָעָה וְהִשְׁמִיט פָּסוּק אֶחָד וְתִרְגְמוֹ הַמְתַרְגֵּם יָצָא. אֲנָן אָֽמְרִין. בְּכָל לָשׁוֹן לֹא יָצָא. וְאַתְּ אָמַר הָכֵין. שְׁמוּאֵל כְּדַעִתֵּיהּ. [דִּ]שְׁמוּאֵל אָמַר. הָֽיְתָה כְתוּבָה כֵהִילְכָתָהּ הַלּוֹעֵז יוֹצֵא בָהּ בְּלַעַז. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. יוֹדֵעַ אֲשׁוּרִית וְיוֹדֵעַ לַעַז יוֹצֵא בָהּ [בְּלַעַז וַ]אֲשׁוּרִית. בְּלַעַז וֹצֵא בָהּ בְּלַעַז. יוֹדֵעַ אֲשׁוּרִית וְיוֹדֵעַ לַעַז מָהוּ שֶׁיּוֹצִיא אֲחֵרִים בְּלַעַז. ייָבֹא כְהָדָא. כָּל שֶׁאֵינוֹ חַייָב בַּדָּבָר אֵינוֹ מוֹצִיא אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן.
Traduction
R. Yossa dit au nom de R. Aha ou R. Zeira au nom de R. Eleazar: il est permis à ceux qui parlent une langue étrangère de lire ce récit en cette langue, à condition qu’il soit écrit de même (94)'''''' V. Casuistique e R. Juda b. Simha, n° 391; Beth-Abram, n° 4.''''''. De quel cas parle la fin de la Mishna, disant: ''l’étranger qui l’a entendu lire sur le texte hébreu a rempli son devoir?'' Il ne saurait s’agir d’un texte écrit en hébreu, d’après lequel on lit une version étrangère, puisqu’il est déjà dit qu’en toute autre langue la lecture n’est pas valable; et l’on ne saurait pas supposer qu’au contraire le texte est écrit en langue étrangère et que lecteur le traduisait en hébreu, puisqu’il a été enseigné (95)B., Shabat 115b.: Entre les rouleaux de la Bible entière et celui d’Esther, la seule différence consiste en ce que ces rouleaux pourront être transcrits en n’importe quelle langue; et celui d’Esther sera exclusivement écrit en hébreu? Il faut admettre le cas, répond Samuel b. Sisarti, où le texte (hébreu) était écrit en caractères grecs graicon. Samuel a enseigné: si par erreur le lecteur a omis un verset, mais le traducteur l’a traduit, le devoir est rempli. Comment se fait-il que, d’une part, l’usage d’une langue étrangère est déclaré interdit, tandis qu’ici l’on permet la version d’un passage? C’est que Samuel est conséquent avec sa manière de comprendre la fin de la Mishna, savoir que si le texte est écrit régulièrement (en hébreu), il est permis à l’étranger de le prononcer par d’autres caractères. R. Abahou dit au nom de R. Eleazar (96)J., (Sota 7, 1) ( 21b).: celui qui comprend l’hébreu et la langue étrangère peut employer soit l’un, soit l’autre, et il est aussi évident que si l’on sait seulement lire les caractères étrangers, on lira le texte ainsi écrit; mais il reste à savoir si, sachant les deux, on peut aussi acquitter d’autres de ce devoir, en se servant de la langue étrangère? (Suffit-il que le lecteur comprenne, ou faut-il que l’auditeur comprenne aussi?) On peut répondre à cette question à l’aide de ce qui est dit (97)(Rosh Hashana 3, 9).: celui qui n’est pas soumis à un devoir ne peut pas en dispenser d’autres (l’état des obligations devra être en tout semblable).
Pnei Moshe non traduit
והוא שתהא כתיבה בלעז. הא דקתני אבל קורין אותה בלעז דוקא שהיא כתובה באותו לעז עצמו כדפרישית במתני':
מה אנן קיימין. אסיפא דמתני' קאי והלועז ששמע אשורית יצא במאי עסקינן אם כשהיתה כתובה אשורית והוא תירגמה בלעז וקראה. הדא היא דתנינן קראה בכל לשון לא יצא ואמאי קתני הכא יצא:
אם כשהיתה כתובה בלעז. והוא תירגמה אשורית וכלומר דתפרש דהא דקתני והלועז ששמע אשורית היינו שכתובה לפניו בלעז שמבין וששמע דקתני היינו שתירגמה באשורות וקרא והלכך יצא אכתי קשיא הדא היא דתני בברייתא מה בין ספרים וכו' ומגילת אסתר אינה נכתבת אלא אשורית:
תיפתר שהיתה כתובה גיגנטון. מלשון גינוס והוא נופל על דבר הנחלק לחצאין וכמו אנדרוגינוס שהוא חצי זכר וחצי נקבה כך תיפתר כאן שהיתה כתובה חציה לעז וחציה אשורית והא דתני מגילה אינה נכתבת אלא אשורית היינו שיהא בה כתב אשורית ולאפוקי אם כולה כתיבה בלעז:
והשמיט פסוק אחד. בקריאה:
ותירגמו המתרגם. לאותו הפסוק וקראו בתרגום יצא ופריך הא אנן אמרין קראה בכל לשון לא יצא ואת אמר הכין בתמיה:
שמואל כדעתיה דשמואל אמר היתה כתובה כהלכתה. אשורית הלועז יוצא בה אם קראה בלעז וכך הוא מפרש לסיפא דהמתני' וכדפרישית במתני' דאע''ג דלא ידע מאי קאמר מ''מ מכיון שהיא כתובה כהלכתה איכא פרסומי ניסא:
יודע אשורית ויודע לעז. זהו פשיטא שהוא יוצא בה בלעז וכן באשורית שהרי היא כתובה כהלכתה והוא מבין בשתיהן:
בלעז יוצא בה בלעז. וכן אם אינו יודע אלא בלעז יוצא בה בלעז כדקתני בסיפא דמתני' אלא הא דמיבעיא לן יודע אשורית ויודע לעז מהו שיוציא ידי אחרים בלעז מי נימא דדוקא הוא יוצא או בזה או בזה שהרי הוא יודע הוא בשניהן אבל להוציא אחרים שאינן יודעין בלעז אפשר שאינו יכול להוציאן ידי חובתן הואיל ואינם מבינים בו:
ייבא כהדא. דתנינן בסוף פ''ג דר''ה כל שאינו מחויב בדבר וכו' ומשמע אם הוא מחויב בדבר מוציא הוא אחרים ומכיון דכאן יודע הוא גם בלעז ורצה קורא אותה בלעז כדאמרת יוצא בה בלעז ויוצא בה באשורית מחויב בדבר קרינן ביה ויכול הוא להוציא אחרים בלעז ואפילו הם אינן מבינין בו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source