Vayedaber

Meguilah

Daf 11a

רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רַב. נִיקַּב נֶקֶר 11a בִּירֵיכוֹ שֶׁלְהֵ''א. אִם גּוֹרְדוֹ וְנִשְׁתַּייֵר שָׁם יֶרֶךְ קְטַנָּה כָּשֵׁר. וְאִם לָאו פָּסוּל. רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רַב חִסְדָּא. הָיָה הַגִּימֶ''ל מְכַלֶּה אֶת (הַגְּבוּל) [הַגְּוִיל]. אִם גּוֹרְדוֹ וְנִשְׁתַּייֵר שָׁם יֶרֶךְ קְטַנָּה כָּשֵׁר. וְאִם לָאו פָּסוּל. רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם אֲשֽׁייָאן בַּר נִידְבָּה. נִיקַּב נֶקֶב בְּאֶמְצָע בֵּי''ת. אִם הָיָה (הַגְּבוּל) [הַגְּוִיל] מַקִּיפוֹ מִכָּל צַד כָּשֵׁר. וְאִם לָאו פָּסוּל. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. אַתְיָה דִרַב חִסְדָּא כְרַב וּתְרֵיהוֹן פְּלִיגִין עַל שִׁיטָּתֵיהּ דַּאֲשֽׁייָאן בַּר נִדְבָּה. חֲבֵרַייָא אָֽמְרֵי. אַתְיָה דַּאֲשֽׁייָאן בַּר נִדְבָּה כְּרִבִּי יוֹחָנָן.

Traduction

R. Zeira dit au nom de Rav: si au-dessus du jambage de droite du h un trou (un vide) est survenu, lorsqu’après avoir gratté la tête, il reste encore un trait (47)De façon que la lettre est entourée de vélin de toutes parts., la copie est valable; sinon, elle est impropre à l’office. R. Zeira dit au nom de R. Hisda: si le g atteint le bord extrême du parchemin, au cas où après avoir gratté un peu il reste un petit jambage, la copie est valable, au cas contraire, non. R. Zeira dit au nom d’Ashian b. Nidba: s’il est survenu un trou au milieu du b, au cas où le parchemin entoure la lettre de toutes parts (sans gratter), la copie est valable; au cas contraire, non. R. Zeira dit: l’opinion de R. Hisda est conforme à celle de Rav (d’après lequel il suffit d’avoir pu gratter un peu pour que la lettre soit partout entourée), et tous deux sont opposés à l’avis d’Ashian b. Nadiba (qui exige le même état de la lettre sans le grattage). Les compagnons d’études disent que ce dernier avis est conforme à celui de R. Yohanan au sujet des lettres mélées

Pnei Moshe non traduit

ניקב נקב ביריכו של ה''א. ברגל הימיני ונשתייר שם למעלה מן הנקב ירך קטנה שלם כשר ואם לאו פסול:

היה הגימ''ל מכלה את הגויל. למעלה ואין ראשו של הלמ''ד מוקף גויל אם גוררו להצואר של הלמ''ד בראשו ונשתייר למטה כדי ירך קטנה עליו כשר ואם לאו פסול:

באמצע בי''ת. בתוך החלל שלו:

מכל צד. סביב הנקב:

אתייא דרב חסדא. בהא דקאמר בראשו של הלמ''ד כרב בהא דקאמר ניקב ביריכו של ה''א דאם נשתייר ירך קטנה כשר ואע''פ שאותו הירך קטנה אינו מוקף גויל שהרי נקב למעלה הימנו וכך האי דרב חסדא אם כשגורר הראש ונשתייר תחתיו ירך קטנה כשר ואע''פ שאינו מוקף גויל ותרוייהו פליגי על שיטתיה דאשיין בר נדבה דבעי מוקף גויל דוקא:

כר' יוחנן. דלקמן:

דְּתַנֵּי. עִירֵב אֶת הָאוֹתִיּוֹת. אִית תַּנָּיִי תַנֵּי. כָּשֵׁר. אִית תַּנָּיִי תַנֵּי. פָּסוּל. רִבִּי אָדָא בַּר שִׁמְעוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מָאן דְּאָמַר כָּשֵׁר. מִלְּמַטָּן. מָאן דְּאָמַר פָּסוּל. מִלְּמַעֲלָן. מִלְּמַעֲלָן. כְּגוֹן אַרְצֵינוּ תִפְאַרְתֵּינוּ. אַרְצְךָ צְרִיכָה. תִּפָאַרְתַּךָ צְרִיכָה.

Traduction

vide

Pnei Moshe non traduit

עירב את האותיות. שנגעו זה בזה וגרסי' להא בפ''ב דברכות בהלכה ג' וכל הא דלקמן עד יהא נקי:

בשם ר' יוחנן. דלא פליגי דמ''ד כשר מלמטן אם נתערבו בכתיבה מלמטן כהאי דלקמיה ארצנו תפארתנו ונוגע הנו''ן בוי''ו מלמטה כשר לפי שמלמעלה נפרדין הן והרי זה כנגמר האות כשיעורו מוקף גויל כל אחד ואחד בפ''ע ומ''ד פסול כשהן נדבקין מלמעלה קאמר וזהו כשיטת אשיין דבעי מוקף גויל שיעור אות:

ארצך. אם הצד''י נוגע בכ''ף באמצע:

צריכה. הוא דמיבעיא לן הואיל והך' נמשכת הרבה אינו נחשב כנגמר שיעור האות קודם דיבוקו וכן תפארתך:

רִבִּי אָחָא בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא יַעֲמוֹד אָדָם וְיִתְפַּלֵּל בְּמָקוֹם גָּבוֹהַּ. מַה טַעַם. אָמַר רִבִּי בָּא בְשֵׁם רִבִּי פָּפָּא. מִמַּֽעֲמַקִּ֖ים קְרָאתִ֣יךָ י֙י. רִבִּי אָדָא בַּר שִׁמְעוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא יַעֲמוֹד אָדָם וְיִתְפַּלֵּל וְצָרִיךְ לִנְקוּבָיו. מַה טַעַם. הִכּ֥וֹן לִקְרַאת אֱלֹהֶ֖יךָ יִשְׂרָאֵֽל׃ אָמַר רִבִּי סִימוֹן. הִתְכַּווֵן לִקְרַאת אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל׃ אָמַר רִבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי. שְׁמוֹר רַגְלְךָ֗ כַּֽאֲשֶׁ֤ר תֵּלֵךְ֙ אֶל בֵּ֣ית הָאֱלֹהִ֔ים. שְׁמוֹר עַצְמְךָ מִן הַטִּיפִּים הַיּוֹצְאִין מִבֵּין רַגְלֶיךָ. הָדָא דְאַתְּ אֲמַר. בַּדַּקִּים. אֲבָל בַּגַּסִּים אִם יָכוֹל לִסְבּוֹל יִסְבּוֹל. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אֲבִיָּה בְשֵׁם רִבִּי אָחָא. שְׁמוֹר רַגְלְךָ֗ כַּֽאֲשֶׁ֤ר תֵּלֵךְ֙ אֶל בֵּ֣ית הָאֱלֹהִ֔ים. שְׁמוֹר עַצְמְךָ כְּשֶׁתְּהֵא נִקְרָא אֶל בֵּית הָאֱלֹהִים שֶׁתְּהֵא טָהוֹר וְנָקִי. אָמַר רִבִּי בָּא. יְהִֽי מְקֽוֹרְךָ֥. בָר֑וּךְ. יְהִי מִקְרָאֲךָ לַקֶּבֶר בָּרוּךְ. אָמַר רִבִּי בֶרֶכְיָה. עֵ֥ת לָלֶדֶ֭ת וְעֵ֣ת לָמ֑וּת. אַשְׁרֵי אָדָם שֶׁשְּׁעַת מִיתָתוֹ כִּשְׁעַת לֵידָתוֹ. מַה שְׁעַת לֵידָתוֹ נָקִי אַף בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ יְהֵא נָקִי.

Traduction

vide

Pnei Moshe non traduit

ממעמקים קראתיך ה'. ואף שהכתוב במעמקי הלב מדבר מ''מ יש סמך גם לזה שלא יעמוד במקום גבוה להראות שאין גבהות לפני המקום:

הכון. הכן עצמך והתקן גופך כשאתה עומד לקראת אלהיך:

הדא דאת אמר בדקים. כשצריך לקטנים אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תועבה:

אבל בגסים. שצריך לגדולים אם יכול לעמוד בעצמו ולסבול יסבול:

שמור עצמך. התקן עצמך כשתהא נקרא אל בית האלהים לעמוד בדין כשיבא עתך שתהא טהור ונקי במעשיך:

מקורך. לשון מקראך כשיהיו קורין אותך לקבר שיהיה ברוך בלא חטא:

עת ללדת. הלמ''ד דמיותר דריש דה''ק תראה שתהא עת המיתה שוה לעת של לדת שיהא נקי בלא חטא:

Meguilah

Daf 11b

רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב יְהוּדָה. הָיָה עָשׂוּי כַּחֲצִי חֲלִיטָה. שׁוּרָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁיֵּשׁ לְמַטָּה הִימֶּינָּה שְׁתַּיִם צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא בָהּ שָׁלֹשׁ תִּיבִיּוֹת. הָאֶמְצָעִית שְׁתַּיִם. הַתַּחְתּוֹנָה אֲפִילוּ [עַל] הָאָרֶץ. רִבִּי זִעוּרָה בְשֵׁם רַב חִסְדָּא. הָיָה עָשׂוּי בְמִין סִימְפּוֹן. שׁוּרָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁיֵּשׁ לְמַטָּה שְׁתַּיִם שָׁלֹשׁ תֵּיבִיּוֹת. הַתַּחְתּוֹנָה שְׁתַּיִם. וְהָאֶמְצָעִית אֵינִי יוֹדֵעַ. רִבִּי יִרְמְיָה אָמַר לָהּ רִבִּי זִעוּרָה בְשֵׁם רַב חִסְדָּא. רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵה תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. רִבִּי זִעוּרָה בְשֵׁם אַשְׁייָן בַּר נִדְבָּה. חֲבֵרַיָּא אָֽמְרִין. רִבִּי זִעוּרָה בְשֵׁם רַב חֲנַנְאֵל. אִם הָיָה הַדְּיוֹ יוֹצְאָה מִבֵּין הַנְּקָבִים פָּסוּל. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה. לוֹחְכָהּ בִּלְשׁוֹנוֹ וְהִיא עוֹמֶדֶת. טָעָה וְהִשְׁמִיט אֶת הַשֵּׁם. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. תּוֹלֶה אֶת הַשֵּׁם. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. 11b מוֹחֵק אֶת הַחוֹל וְכוֹתֵב אֶת הַשֵּׁם וְתוֹלֶה אֶת הַחוֹל. רִבִּי זְעוּרָה רַב חֲנַנְאֵל בְּשֵׁם רַב. הֲלָכָה כְמִי שֶׁאוֹמֵר. מוֹחֵק אֶת הַחוֹל וְכוֹתֵב אֶת הַשֵּׁם וְתוֹלֶה אֶת הַחוֹל. רִבִּי זִעוּרָה רַב חֲנַנְאֵל בְּשֵׁם רַב. וְאִם הָיָה כְגוֹן אֲנִי֭ יְהוָֹ֥ה אֱלֹֽהֵיכֶֽם מוּתָּר. לָמָּה. מִפְּנֵי שֶׁהֵן שָׁלֹשׁ תֵּיבִיּוֹת אוֹ מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חוֹל. מַה נְפַק מִן בֵּינֵיהוֹן. אֵל֩ ׀ אֱלֹהִ֨ים ׀ י י. אִין תֵּימַר. מִפְּנֵי שֶׁהֵן שָׁלֹשׁ תֵּיבִיּוֹת. הֲרֶי הֵן שָׁלֹשׁ תֵּיבִיּוֹת. אִין תֵּימַר. מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חוֹל. הֲרֵי אֵין בּוֹ חוֹל. לַיי צְרִיכָה. בַּי֙י צְרִיכָה.

Traduction

(48)'''''' Suit un passage traduit (Berakhot 2, 3); Soferim ch. 2, fin.'''''' R. Aba dit au nom de R. Juda: si les lignes de la Mezuza vont en s’écourtant, en forme de demi losange, il faut que les lignes supérieures jusqu’aux 2 du bas aient au moins 3 mots, les suivants au moins 2 mots; enfin, il suffit que la dernière ait les mots sur la terre (Dt 11, 21). R. Zeira dit au nom de R. Hisda: si les lignes sont disposées en triangle sumfwnia, la 1ere ligne supérieure suivie d’au moins 2 lignes devra contenir un minimum de 3 mots; la dernière au moins 2 mots; et quant à la médiale, je l’ignore (2 ou 3). Selon R. Jérémie, R. Zeira dit au nom de R. Hisda, ou selon R. Yona et R. Yossa disant tous deux que R. Zeira a dit au nom d’Ashia b. Nadba, ou encore, selon les compagnons d’étude R. Zeira dit au nom de R. Hananel: si le vélin est tellement troué que l’encre passe au travers (sur le verso), il est impropre; si l’on s’en aperçoit au moment d’écrire, on opère ainsi: on léchera le vélin à cette place, de façon à l’isoler (et en continuant d’écrire après le trou). Si par mégarde on a oublié d’écrire le nom divin, les uns disent de l’intercaler entre les lignes; d’autres disent d’effacer un mot profane et d’inscrire le nom divin à cette place, en suspendant entre les lignes le mot profane. Ce dernier avis, dit R. Zeira ou R. Hananel au nom de Rav, sert de règle; cependant, ajoute le même sage, si ce fait arrive pour les mots je suis l’Éternel votre Dieu (Nb 16, 41), il est permis de les intercaler. Pourquoi? Est-ce parce qu’il y a 3 mots, ou parce que l’un d’eux est profane? La différence entre ces 2 raisons est importante s’il s’agit d’écrire les 3 mots: Dieu Éternel Dieu; or, il y a bien 3 mots (constituant un ensemble), mais il n’y a rien de profane, et la question est posée pour le mot yyl ou yyk (dont le préfixe est profane).

Pnei Moshe non traduit

היה עשוי כחצי חלוטה. אמזוזה קאי שעשאה השורות העליונות ארוכות ולמטה הולכות ומתקצרות עד סוף הפרשה וזהו כחצי חלוטה שהעוגה החלוטה ברותחין עושין אותה ארוכה ורחבה באמצע ושני ראשיה מתקצרות והולכות וכשחולקין אותה ברחבה לחצאין כל חציה וחציה רחבה מלמעלה ומתקצרת והולכת עד למטה:

שורה העליונה שיש למטה הימנה שתים שלש תיבות. כלומר כל שורות עד שורות שתים של למטה הן הן נקראו עליונות ואותן השורות צריך שיהא בכל אחת ואחת לא פחות משלש תיבות:

והאמצעיות שתים. ואותן האמצעיות שמתקצרין והולכין צריך שלא יהיה פחות משתים שתים תיבות:

התחתונה אפילו על הארץ. שורה התחתונה בתיבות על הארץ סגי ומפני שתיבות על הארץ צריך שיהו כתובין במזוזה בשורה האחרונה להכי קאמר אפילו על הארץ לפי שהשורות של מעלה יכולין להיות מכמה תיבות ובלבד שלא יפחות בעליונות משלש שלש ובאמצעיות לא פחות משתים שתים ובהתחתונה יהו נכתבות תיבות על הארץ ודי באלו:

היה עשוי כמין סיפמון. זהו כקנה מתפצלת באמצע ושני ראשיה מכאן ומכאן שלימין:

שורה העליונה שיש למטה שתים. כדלעיל שכל שורה שנשאר למטה. הימנה שתים שורות נקראת עליונה ואותן צריך שיהא בכל אחת ואחת לא פחות משלש תיבות והתחתונה שתים תיבות שהן על הארץ:

והאמצעיות. שהן קצרות איני יודע כמה תיבות צריך בהן:

ר' ירמיה אמר לה. להא דלקמן דר' זעירא בשם רב חסדא אמרה ור' יונה ור' יוסה תריהון אמרין דר' זעירא בשם רב חסדא אמרה. וחברייא אמרו דר' זעירא בשם רב חננאל אמרה שאם היתה הדיו יוצאה מבין הנקבים שהיה נקב בקלף ואין הדיו עוברת עליו אלא שיוצאה דרך הנקב לעבר השני פסול:

כיצד הוא עושה. אם אירע לו זה בכתיבתו:

לוחכה בלשונו. סביב הנקב והיא עומדת במקומה מצד הנקב ונשאר האות שלם וכותב להלן מצד הנקב השני ונמצא שהנקב הוא בין האותיות ואין האותיות נוגעות בו:

אית תניי תולה וכו'. בספר תורה מיירי דהא קאמר לעיל אין תולין לא בתפלין ולא במזוזות ובס''ת שהשמיט את השם פליגי בה כיצד יעשה:

מוחק את החול. תיבת חול שנכתב בצד השם מוחקו וכותב את השם במקומו ותולה תיבת החול בין השיטין:

ואם היה כגון אני ה' אלהיכם. שהשמיטן מותר לתלותן בין השיטות אפי' למ''ד מוחק את החול וכו':

למה. מותר אם הטעם מפני שהן שלש תיבות מוטב לתלותן משיצטרך למחוק ג' תיבות מהס''ת או הטעם מפני שיש בו חול תיבת אני והואיל ותיבה זו יכול לתלותה תולה כל הג' תיבות הללו כדי שיהו נכתבין ונקראין כאחת משיטה אחת:

מה נפק מן ביניהון. דהני תרי טעמים:

אל אלהים ה'. אם השמיטן בכתיבת נביאים וכתובים איכא בינייהו דאין תימר מפני שהן ג' תיבות א''כ הני נמי ג' תיבות הן ומוטב לתלותן משימחוק תיבות הרבה ואין תימר דלעיל הטעם מפני שיש בהן תיבת חול הרי כאן אין בהן חול שכולן שמות הן וא''כ יותר טוב למחוק בשביל כך ג' תיבות חול ולכתוב במקומן ולתלות החול משיתלה ג' שמות בין השיטין:

לה' צריכה. אם השמיט תיבת לה' וכן בה' צריכה מיבעיא לן דהואיל ויכול למחוק הו' והב' שהן לפני ה' שאין מתקדשות מוחקן עם תיבה אחת ותולן וכותב השם במקומן או מכיון שתולה הל' או הב' תולה כל אותה התיבה שתהא כולה בשיטה אחת ולא תהא נפסקת בשתי שיטות:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source