אָמַר לֵיהּ אָחָא. כֵּן אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. כָּל מִשְׁנָה שֶׁלֹּא נִכְנְסָה לַחֲבוּרָה אֵין סוֹמְכִין עָלֵיהָ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. אַתְייָא כְמָאן דָּמַר. חָצֵר נִיתֶּרֶת בִּשְׁנֵי פַסִּין וּבִלְּבַד פַּס שֶׁלְאַרְבָּעָה טְפָחִים מִיכָּן וּפַס שֶׁלְאַרְבָּעָה טְפָחִים מִיכָּן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. וַאֲפִילוּ תֵימַר כֵּן אַתְיָא כְמָאן דָּמַר. חָצֵר נִיתֶּרֶת בִּשְׁנֵי פַסִּים. וּבִלְּבַד פַַּס שֶׁלְאַרְבָּעָה טְפָחִים מִיכָּן וּפַס שֶׁלְאַרְבָּעָה טְפָחִים מִיכָּן. רַב עוּקְבָּה בְשֵׁם רַבָּנִן דְּתַמַּן. לִגְדוֹלָה הֵן נִידּוֹנוֹת וְאֵינָן נִידּוֹנוֹת לִקְטַנָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר רבי יוסי בר' בון ואפילו תימר כן אתיא כמ''ד וכו'. כלומר דרבי יוסי ב''ר בון נמי ה''ק דאפילו תימר כן ותוקמי כהך מ''ד דבעינן שני פסין של ארבע טפחים מכאן ומכאן נמי שפיר מיתרצא כדאמרן אלא דלא צריכין להך אוקמתא דבלאו הכי לא קשה ולא מידי דרב עוקבא בשם רבנן דתמן קאמר דהיינו טעמא שאין הקטנה ניתרת בהגפופין של הגדולה לפי שלהגדולה הן נידונית ולגבה הוא דשייכי אותן הגיפופי ואין נידונית כלל להקטנה ואע''ג שיש כאן שוה מבפנים ונראה מבחוץ סברי רבנן דתמן דבכה''ג אינו נידון משום לחי:
א''ר יוסה אתיא כמ''ד חצר ניתרת בשני פסין וכו'. כלומר דרבי יוסה בא לתרץ שאף לאותה ברייתא דתני רבי שיין נמי לא תקשי דאתיא כהאי מ''ד לעיל בהלכה א' גבי הא דבעי ר' זעירא חצר במה היא דניתרת דמייתי פלוגתא דתנאי ואיכא מ''ד דס''ל דבעינן שני פסין אחד מכאן ואחד מכאן וכל פס ופס של ד' טפחים והשתא תוקמי להך ברייתא דקתני הגדולה באחת עשרה והקטנה בעשר' דמיירי במופלגין כותלי קטנה מכותלי גדולה שני טפחים מכאן וארבעה טפחים מכאן והשתא אע''ג דאיכא הכא תורת לבוד מיהת מרוח אחת מ''מ הואיל ובעינן פס ד' מכאן ופס ד' מכאן וליכא הלכך אין כאן צד היתר לחצר הקטנה:
אַבְנֵי הַבִּנְייָן הַיֹּוצְאוֹת מִן הַבִּנָייָן. אִם אֵין בֵּין אַחַת לַחֲבֵירָתָהּ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. נִידּוֹן כִּלְחָיַיִם. קֶרֶן זָוִית יוֹצֵא מִיכָּן וְקֶרֶן זִָוית יוֹצֵא מִיכָּן נִידּוֹן כִּלְחָיַיִם. כּוֹתֶל הַנִּכְנַס וְנִרְאֶה כְפַס מִבִּפְנִים וְשָׁוֶה מִבַּחוּץ. אוֹ שֶׁנִּרְאֶה כְפַס מִבַּחוּץ וְשָׁוֶה מִבִּפְנִים. נִידּוֹן כִּלְחָיַיִם. 9a הָיָה מָשׁוּךְ. אַבָּא בַּר רַב חוּנָה אוֹמֵר. רוֹאִין אוֹתוֹ כִּילּוּ הוּא כָנוּס. הָתִיב רַב חִסְדַּיי. וְהָתַנִּינָן. חָצֵר גְּדוֹלָה שֶׁנִּפְרָצָה לִקְטַנָּה. הַגְּדוֹלָה מוּתֶּרֶת וְהַקְּטַנָּה אֲסוּרָה. וְיֵיעָשׂוּ כוֹתְלֵי גְדוֹלָה כִלְחָיַיִם אֶצֶל כּוֹתְלֵי קְטַנָּה וְהוּתְּרָה קְטַנָּה. אָמַר לֵיהּ אַבָּא בַּר רַב חוּנָה. תִּיפְתָּר בִּמְשׁוּכִין יוֹתֵר מֵעֶשֶׂר. תַּנֵּי רִבִּי שִׁייָן קוֹמֵי רִבִּי אָחָא. בִּגְדוֹלָה אַחַת עֶשְׂרֶה וּבִקְטַנָּה עֶשֶׂר. אִיתְבְּעִת מַתְנִיתָא וְלֹא אִישְׁתַּכַּחַת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
איתבעת מתניתא ולא אישתכחת. כלומר היו מבקשים ומחזרין אחר ברייתא זו דרבי שיין אם נשנית היא בבית המדרש פעם אחת ולא נמצאת שנשנית וא''ל ר' אחא לרבי שיין דתני הך ברייתא קמיה כן א''ר שמעון בן לקיש כל משנה שלא נכנסה לחבורה בבית המדרש אין סומכין עליה כלום:
תני ר' שיין קומי רבי אחא. ברייתא חדא דמפרשא למתני' דמיירי בשהגדולה אחת עשרה אמה והקטנה עשרה והשתא תיקשי דשפיר משכחת לה הכא תורת לבוד שהרי מכיון שאין הגדולה עודפת על הקטנה אלא אמה אחת שהיא שפה טפחים וא''כ ג' טפחים לכאן וג' טפחים לכאן ועל כרחך עובי כניסת הכתלים ממעטין את השלש מכאן ומכאן ואיכא לבוד. ולקמן מפרש ומשני לה:
חצר גדולה שנפרצה לקטנה הגדולה מותרת. מפני שנשתיירו בה גפופין מכאן ומכאן והך פירצה כפיתחא היא והקטנה אסורה שהרי נפרצה במלואה היא ואם איתא דמשוך ככנוס הוא אמאי קטנה אסורה. ונימא דיעשו כותלי הגדולה שנשארו מכאן ומכאן כלחיים אצל הקטנה והותרה הקטנה בהן שאע''פ שאותן הגיפופין של הגדולה אינם נראין מבפנים להעומדים בקטנה מ''מ הרי נראין הן להעומדים בגדולה. וא''כ תהא הקטנה ניתרת משום שוה בפנים ונראה בחוץ:
והתנינן. לקמן בפרק כל גגות:
רואין אותו כאלו הוא כנוס. ונידון הוא משום לחי:
היה משוך. שלא מיעט בעוביו כלום אלא שמשך את הכותל מעט לרוחב המבוי ונראה הוא מבפנים ושוה הוא מבחוץ כזה או שמשכו לצד חוץ ושוה הוא מבפנים כזה:
כותל הנכנס. שכנס ומיעט לעובי הכותל מבפנים ונראה כפס בראשו להעומדי' מבפני'. ושוה הוא מבחוץ או שמיעטו מעוביו מבחוץ ושוה הוא מבפנים נידון משום לחי:
נידון כלחיים. אליבא דר''א דס''ל שני לחיים בעינן:
קרן זוית יוצא מכאן וכו'. כבליטה בקרן זוית שבראש הכותל:
אבני בנין וכו'. תוספתא היא בפ''ק ויש שם ט''ס:
תפתר במשוכין יותר מעשר. כלומר שנמשכין כותלי הגדולה הרבה מכותלי הקטנה וכותלי הקטנה נכנסין לתוך הגדולה דהשתא אי אתה יכול להתירה משום שוה מבפנים ונראה מבחוץ מכיון דהגיפופין של הגדולה ניכרות הן שאינן מכותלי הקטנה שהרי כותלי הקטנה נכנסין הן לתוכה ולבוד נמי ליכא למימר ושיהא נחשבין כותלי הקטנה הנכנסין בהגדולה כאלו הן מחוברין לצדדי כותלי הגדולה ואכתי תשתרי משום נראה מבחוץ דאין כאן לבוד הואיל וכותלי הגדולה רחוקין הרבה מכניסת כותלי קטנה הלכך הקטנה אסורה:
כּוֹתֶל שֶׁצִּידּוֹ אֶחָד יוֹצֵא וְצִידּוֹ אֶחָד כָּנוּס. כַּהֲנָא אָמַר. נוֹתֵן אֶת הַקּוֹרָה לוֹכְסָן וּמִשְׁתַּמֵּשׁ לוֹכְסָן. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם כַּהֲנָא. נוֹתֵן אֶת הַקּוֹרָה לוֹכְסָן וּמִשְׁתַּמֵּשׁ לוֹכְסָן. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תְהֵא הַקּוֹרָה מְשׁוּכָה יוֹתֵר מֵעֶשֶׂר. ומִדְּרִבִּי יוֹסֵי. קִייְמָהּ רַב אֶבְדַּיְמִי נְחִיתָה. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תְהֵא הַקּוֹרָה מְשׁוּכָה יוֹתֵר מֵעֶשֶׂר. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא הַכּוֹתֶל מָשׁוךְ יוֹתֵר מֵאַרְבַּע. אַשְׁכַּחַת אָמַר. מַה דִצְרִיכָה לָהֵן פְּשִׁיטָא לָהֵן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אשכחת אמר. נמצאת אומר דמה דצריכה להן כלומר מאי דמספקא ליה להך מ''ד פשיטא להן לאידך דמר לא מכשר אלא אם אינו משוך זה מזה יותר מארבע אמות ומשום דביותר מזה מספקא ליה ואידך מכשר עד עשר:
ר' אחא בשם ר''ל. קאמר ובלבד שלא יהא הכותל הקצר משוך מחבירו הארוך יותר מארבע אמות ולקמן מפרש בהי גוונא הוא דאיירי:
ומדרבי יוסי קיימא רבי אבדימי נחיתה וכו'. כלומר וכך קיבל ג''כ רבי אבדימי נחיתה מדרבי יוסי שצריך שלא יהיה האלכסון יותר מעשר ועל שם שהיה רבי אבדימי רגיל לירד לבבל קרי ליה נחיתה:
ובלבד שלא תהא הקורה משוכה יותר מעשר. כגון שאין האלכסון אלא עשר דיותר מעשר לא הוי פתח:
נותן את הקורה. באלכסון ומשמש הוא תחתיה באלכסון בארוך כנגד הארוך ובקצר כנגד הקצר:
כותל. של מבוי שצדו אחד יוצא להלן וצידו אחד שכנגדו כנוס וקצר הוא:
רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר כַּרְסָנָא בְשֵׁם רִבִּי אָחָא. רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי יוֹסֵה וְרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה שְׁלָשְׁתָּן אָֽמְרוּ דָבָר אֶחָד. רִבִּי מֵאִיר דִּלְחָיַיִם. מְטַמֵּא מִשּׁוּם גּוֹלֵל. רַבִּי מֵאִיר מְטַהֵר. רִבִּי יוֹסֵה דַאֲהִילוּת. רַבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר. הַבַּיִת שֶׁבַּסְּפִינָה אֵינוֹ מֵבִיא אֶת הַטּוּמְאָה: רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה. דְּתַנֵּי. מַעֲשֶׂה בְּרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרִבִּי עֲקִיבָה שֶׁהָיוּ בָאִין בִּסְפִינָּה. וְעָשָׂה רִבִּי עֲקִיבָה סוּכָּה בְרֹאשׁ הַסְּפִינָּה. וּבָאָת הָרוּחַ וְהִפְרִיחָתָהּ. אָמַר לוֹ רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה. עֲקִיבָה. הֵיכָן סוּכָּתָךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שלשתן אמרו דבר אחד. דכל דבר שאינו קבוע לא חשיב מידי לא לענין טומאת אוהל ולא לצאת ידי חובתו בסוכה כדקחשיב ואזיל:
ר''מ דמתני'. דהכא דלחיים דמטהר משום גולל:
ורבי יוסי דאהילות. כדתנן בפ''ח דאהלות רבי יוסי אומר הבית שבספינה דלאו מידי דקביעא הוא שאינו יכול לעמוד ברוח אפילו האהיל על המת ועל הכלים שבספינה אינו מביא את הטומאה דלא חשיב אהל:
ר' אלעזר בן עזריה דתני וכו'. כדגרסינן להא לקמן בפ''ב דסוכה בהלכה ד':
הלכה: בַּכֹּל עוֹשִׂין לְחָיַיִם כול'. תַּנֵּי. כָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים עוֹשִׂין אוֹתוֹ דוֹפָן וְאֵין עוֹשִׂין אוֹתוֹ לֶחִי. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. אֵין עוֹשִׂין אוֹתוֹ דוֹפָן אֲבָל עוֹשִׂין אוֹתוֹ לֶחִי. אָמַר רִבִּי אָחָא. חַד תַּנָּא הוּא. מָאן דָּמַר. עוֹשִׂין אוֹתוֹ דוֹפָן. עוֹשִׂין אוֹתוֹ לֶחִי. וּמָאן דָּמַר. אֵין עוֹשִׂין אוֹתוֹ דוֹפָן. אֵין עוֹשִׂין אוֹתוֹ לֶחִי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. תְּרֵין תַּנָּאִין אִינּוּן. וְלָמָּה עוֹשִׂין אוֹתוֹ דוֹפָן. שֶׁאִילּוּ יִשָּׁמֵט אֵינוֹ מַרְגִּישׁ. וְאֵין עוֹשִׂין אוֹתוֹ לֶחִי. שֶׁאִילּוּ יִשָּׁמֵט הוּא מַרְגִּישׁ. קָם רִבִּי יְהוֹשׁוּעַ דְּרוֹמִיָּא עִם תַּלְמִידוֹי דְּרִבִּי אָחָא. אָֽמְרוּ לוֹ. אָֽמְרִין דְּבַתְרֵיהּ. דְּהִיא פְלִיגָא עַל רַבְּכוֹן. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. אֵין עוֹשִׂין אוֹתוֹ דוֹפָן אֲבָל עוֹשִׂין אוֹתוֹ לֶחִי. מַה אִם בְּשָׁעָה שֶׁאִילּוּ יִשָּׁמֵט אֵינוֹ מַרְגִּישׁ אַתְּ אָמַר. מוּתָּר. כָּאן שֶׁאִילּוּ יִשָּׁמֵט הוּא מַרְגִּישׁ. לֹא כָל שֶׁכֵּן. הֲוֵי. תְּרֵין תַּנָּיִין אִינּוּן עַל דְּרְבִּי אָחָא. הֵיכְמַה דְתֵימַר תַּמָּן. תְּרֵין תַּנָּיִין אִינּוּן עַל דְּרִבִּי יוֹסֵי. כֵּן אַתְּ אָמַר אוֹף הָכָא. תְּרֵין תַּנָּיִין אִינּוּן עַל דְּרִבִּי אָחָא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' עושין אותו דופן. לסוכה ואין עושין אותו לחי למבוי:
חד תנא הוא וכו'. לא כדגריס בברייתא להת''ק דמחלק בין דופן ללחי אלא דמאן דשרי לדופן שרי נמי ללחי ומאן דאסר ללחי אסר נמי לדופן וזהו נמי לא כדגריס בברייתא אליבא דחכמים. ודקאמר חד תנא הוא היינו כדאמרן וכלומר דלא מחלקינן אליבא דחד מהני תנאי בין דופן ללחי אלא דחד תנא מתיר בשניהן וחד תנא אוסר בשניהן ומשום דלר' אחא אין סברא לחלק ביניהן אליבא דחד תנא אלא או להתיר בשניהן או לאסור בשניהן ומיהו ס''ל לר' אחא נמי דתנאי פליגי בעיקרא דדינא בשניהן וכדמפרש לקמן:
אמר רבי יוסה תרין תנאין אינון. כדגריס בברייתא וכלו' דבהאי סברא גופה בענין החילוק בין דופן ללחי פליגי דלמר עדיפא ליה להתיר בדופן ולמר עדיפא ליה להתיר בלחי כדמפרש ואזיל:
ולמה עושה אותו דופן. להת''ק לפי שאלו ישמט אינו מרגיש כלומר אינו עושה רגש ורעש ומלשון נהלך ברגש הוא שהרי סוכה ליחיד עשויה ואם זה הבעל חי שעשאו לדופן יהיה נשמט ממקומו ואין כאן דופן יראה זה לתקן סוכתו דהואיל וליחיד הוא לא חיישינן למידי דרמי האי אנפשיה ומדכר לתקוני אבל ללחי אין עושין אותו לפי שהמבוי לרבים הוא ואלו ישמט הבעל חי ממקומו ואין כאן לחי מרגיש הוא שעושה רגש ורעש לרבים וכל חד וחד סמיך אחבריה לתקוני וכהאי קדירא דבי שותפי וחיישינן שיבואו לידי מכשול ולטלטולי בלא לחי הלכך אין עושין אותו לחי:
קם ר' יושע דרומיא עם תלמידי דר' אחא. נתועד ועמד עמהן ור' יושע מתלמידי דרבי יוסי היה:
אמרו לו. תלמידי דרב אחא אמרין אתם להאי דבתריה להסיפא וזהו דברי חכמים דהברייתא לפי הגירסא כדשנה רבי יוסי ותראו דהיא פליגא על רבכון ר' יוסי למאי דקאמר טעמא דהת''ק לחלק בין דופן ללחי דאי הכי קשיא מ''ט דחכמים דקאמרי אין עושין אותו דופן אבל עושין אותו לחי הא לדידיה ק''ו הוא מה אם בסוכה שבשעה שאלו ישמט אינו מרגיש את אמר אסור. כצ''ל. כאן בלחי שאילו ישמט הוא מרגיש לא כ''ש שיהא אסור:
הוי תרי תנאין אינון על דר' אחא הי כמה דתימר תמן וכו'. כלומר שמעינן מיהת דגם לדברי רבי אחא תרי תנאי פליגי בעיקרא דמילתא וכמו דאת אמר התם אליבא דרבי יוסי דתנאי נינהו בענין החילוק שבין דופן ללחי ה''נ לרבי אחא מיהת תנאי פליגי בהא דחד מתיר בשניהן וחד אוסר בשניהן ושלא תטעה לומר דחד תנא הוא דקאמר רבי אחא היינו דלא פליגי תנאי כלל בהך התירא הלכך קמ''ל דגם לדידיה מיהת תנאי פליגי בעיקרא דהיתרא וכדאמרן:
משנה: בַּכֹּל עוֹשִׂין לְחָיַיִם אֲפִילּוּ בְדָבָר שֶׁיֶשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִים רַבִּי מֵאִיר אוֹסֵר. וּמְטַמֵּא מִשּׁוּם גּוֹלֵל וְרַבִּי מֵאִיר מְטַהֵר. כּוֹתְבִין עָלָיו גִּיטֵּי נָשִׁים וְרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי פּוֹסֵל׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ורבי יוסי הגלילי פוסל. דכתיב וכתב לה ספר מה ספר אין בו רוח חיים אף כל שאין בו רוח חיים ורבנן אי כתב בספר כדקאמרת השתא דכתיב ספר לספירת דברים הוא דאתא והלכה כת''ק בכולה מתני':
ור''מ מטהר. דס''ל לאו מחיצה היא:
ומטמא משום גולל. אם עשאו לגולל שהוא כיסוי הקבר והגולל הוא מטמא לעולם אפילו ניטל משם דכתיב וכל אשר יגע על פני השדה ודרשינן לרבות גולל ודופק:
רבי מאיר אוסר. דס''ל כל מחיצה העומדת ברוח חיים אינה מחיצה:
מתני' בכל עושים לחיים אפי' בדבר שיש בו רוח חיים. בין באדם אם הוא שלא לדעת ובין בבהמה חיה ועוף והוא שיהיו כפותים כדי שלא ינודו:
אָמַר רִבִּי עוּלָּא. מִשְּׁלֹשָׁה עַד אַרְבָּעָה הִיא מַתְנִיתָה. 9b פָּחוּת מִשְּׁלֹשָׁה אֲפִילוּ יוֹתֵר מֵעֶשֶׂר מוּתָּר. אַרְבָּעָה אֲפִילוּ פָחוּת מֵעֶשֶׂר אָסוּר. אֶלָּא אִם כֵּן אֲנָן קַייָמִין מִשְּׁלֹשָׁה עַד אַרְבָּעָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
פחות משלש. אמות זה מזה אפי' הקורה נתונה באלכסון יותר מעשר מותר וכגון שהמבוי רחב ביותר באופן שבפחות משלש אורך המשך זה מזה עושה אלכסון יותר מעשר ואפ''ה מותר מכיון שאין במשך השוה מכותל זה לחבירו ג' אמות ואם יש במשך השוה ד''א מה שזה ארוך מזה אפילו האלכסון הוא פחות מעשר כגון במבוי שהוא קצר ברחבו אפי' כן אסור. אלא כן אנן קיימין בהא דקאמר יותר מעשר הוא דאסור הא עשר מותר כגון משלש אמות ועד ארבע במשך האורך זה מזה בכי האי גוונא דוקא הוא דמכשיר האלכסון עד עשר. והשתא הני לישני דר' אחא בשם כהנא ובשם ר''ש בן לקיש לא פליגי:
אמר ר' עולא. דכך אנן קיימינן להך מתניתא דכהנא דקאמר ובלבד שלא תהא הקורה משוכה יותר מעשר דבמשוך הכותל באורך זה מזה משלש אמות ועד ארבע הוא כדמסיק ואזיל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source