Eirouvine
Daf 64a
משנה: כֹּהֵן שֶׁלָּקָה בְאֶצְבָּעוֹ כּוֹרֵךְ עָלֶיהָ גֶמִי בַמִּקְדָּשׁ אֲבָל לֹא בַמְּדִינָה אִם לֹא הוֹצִיא דָם כָּאן וְכָאן אָסוּר. בּוֹזְקִין מֶלַח עַל גַּבֵּי הַכֶּבֶשׁ בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יַחֲלִיק וּמְמַלִּים מִבּוֹר הַגּוֹלָה בַּגַּלְגַּל בַּשַּׁבָּת מִבּוֹר הַגָּדוֹל וּמִבְּאֵר הַקַּר בְּיוֹם טוֹב:
Traduction
Si un cohen s’est blessé au doigt, il pourra s’envelopper le doigt au Temple (pour le service), non au dehors; si c’est pour faire sortir le sang, c’est interdit partout. Il est permis le samedi de saupoudrer de sol les marches de l’autel, afin d’éviter de glisser. On peut aussi le samedi, puiser avec une poulie de la citerne de l’exil (Diaspora) et du grand puits, et même du puits froid les jours de fête (au Temple).
Pnei Moshe non traduit
מתני' כהן שלקה באצבעו. ולאו אורח ארעא שתהא מכתו נראית בשעת עבודה:
כורך עליו גמי. בענין שלא תהא חציצה ואע''פ שהגמי מרפא את המכה משום צורך עבודה מותר:
אבל לא במדינה. דרפואה בשבת שבות היא ואסור:
אם להוציא דם. אפילו במקדש אסור דאין זה לצורך עבודה:
בוזקין מלח. כותשין מלח לפזר על הכבש שעולין על גבי המזבח שלא יחליקו רגליהן מפני שהכבש חלק היה:
וממלאין מים מבור הגולה. שבעזרה בגלגל בשבת ובשבת אסור למלאות בגלגל שמא ימלא מים לגינתו ולחורבתו ובמקום דליכא למיגזר הכי כגון שאין שם גינה או בגלגל קטן וכיוצא בו מותר למלאות מים בגלגל בשבת ולא חיישינן להשמעת קול דלא אסרו אלא קול של שיר בלבד וכן מותר מן הדין למיטרף אבבא ולמיקש על תרעא בשבת:
מבור הגדול ומבאר הקר בי''ט. זה היה ע''פ היתר נביאים שביניהם שהתירו שם במדינה בשעה שעלו לרגל כדקאמר בגמ' ובאר הקר נקרא על שם באר מים חיים ומלשון מקור הוא ושאר בארות שבמדינה לא התירו:
הלכה: פיס'. יְהוּדָה בִּרְבִּי אָמַר. לֹא שָׁנוּ אֶלָּא גָמִי אֲבָל בינגיון אָסוּר מִפְּנֵי יִתּוּר בְּגָדִים. סָֽבְרִין מֵמַר. יִתּוּר בְּגָדִים כְּחִיסּוּר בְּגָדִים. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יָסָא. דְּרִבִּי חֲנִינָא. דְּאַמַר רִבִּי חֲנִינָא. בִּלְבַד שֶׁלֹּא יָחוּץ בֵּינוֹ לְבֵין בֶּגֶד וְלֹא בֵין בֶּגֶד לְבֶגֶד. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי חֲנִינָה. אֵי זֶהוּ יִיתּוּר בְּגָדִים. שְׁתֵּי כָּתְנוֹת שְׁתֵּי מִצְנָפוֹת שְׁנֵי מִכְנָסַיִם שְׁנֵי אַבְנֵטִים. כֹּהֵן שֶׁלָּקָה בְּאֶצְבָּעוֹ וְכָרַךְ עָלֶיהָ אַבְנֵט. כָּל שֵׁם אַבְנֵט פּוֹסֵל אוֹ אֵינוֹ פוֹסֵל אֶלָּא מַלְבּוּשׁ.
Traduction
R. Juda b. Rabbi dit: la Mishna a seulement permis au cohen blessé de s’envelopper le doigt avec une liane, mais non avec un bandage (bandilla ?), afin d’éviter un surcroît de vêtements, interdit au cohen (249)''(Zevahim 2, 1) ; B., ib., 19a.''. On a donc supposé que le surcroît de vêtements est aussi gravement défendu qu’une omission. Cet avis, dit R. Jacob b. Aha au nom de R. Yossa, émane de R. Hanina qui dit: il faut seulement qu’il n’y ait pas de séparation entre les corps et les vêtements officiels, ou entre l’un et l’autre des effets. Qu’appelle-t-on, selon R. Hanina, un excédant de vêtements? C’est d’avoir 2 tuniques, ou 2 turbans, ou 2 caleçons, ou 2 ceintures. Lorsqu’un cohen a été blessé au doigt et qu’il l’a enveloppé d’un turban, quelle sera la règle selon R. Hanina? Ce cohen sera-t-il impropre au service ayant un double turban, ou ce dernier, considéré comme un simple vêtement, ne le rend-il pas impropre? (question non résolue).
Pnei Moshe non traduit
גמ' אבל בניגיון. הוא צילצול קטן וכך שמו בלע''ז ביניגיי''ל אסור משום יתור בגדים כדמסיים ואזיל דאנן סברין מימר יתור בגדים פסול לעבודה כמחוסר בגדים דקחשיב ליה בריש פ''ב דזבחים בין הפסולין לעבוד':
ר' יעקב בר אחא בשם ר' יסא. לא אמר טעמא דצילצול קטן אסור משום יתור בגדים אלא כדר' חנינא. דטעמא היה משום חציצה דאמר ר' חנינא ובלבד שצריך שלא יחוץ בין בשרו לבגד וכן בין בגד לבגד:
על דעתיה דר' חנינא. דלאו משום יתור בגדים היא ואיזה הוא יתור בגדים שתי כתנות וכו' כלומר דוקא אם הם יתור בגדים מבגדי כהונה עצמן:
כהן שלקה באצבעו וכו'. כלומר דמיבעיא לן אליבא דר' חנינא אם כרך עליה אבנט מהו מי נימא דכל שם אבנט פסול משום יתור בגדים אפי' לא לבשו דרך מלבוש או אינו פסול אלא דוקא דרך מלבוש שלבש שני אבנטים ולא פשיט מידי:
הלכה: פיס'. קוֹשְׁרִין נִימָה בַמִּקְדָּשׁ 64a אֲבָל לֹא בַמְּדִינָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר הִיא. דְּתַנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. נִימָא שֶׁבַּכִּינּוֹר שֶׁנִּפְסְקָה וּקְשָׁרָהּ הִיא אֵינָהּ מַשְׁמַעַת אֶת הַקּוֹל אֶלָּא מְשַׁלְשֶׁל מִלְּמַעֲלָן וְעוֹנֵב מִלְּמַטָּה. תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר. הַכֹּהֲנִים וְהַלְּוִיִּם וְיִשְׂרָאֵל וּכְלֵי שִׁיר מְעַכְּבִין אֶת הַקָּרְבָּן.
Traduction
Selon R. Yossé b. R. Aboun, la Mishna est conforme à l’avis de R. Simon b. Eliézer, qui dans un enseignement (245)Tossefta sur ce, ch. 8. déclare: si la corde d’une harpe est rompue et qu’on la rattache, on n’entend plus le son; pour qu’il ne se perde pas, on desserre les chevilles, et l’on enroule la corde au bas (à la table d’harmonie). On a enseigné que, selon R. Simon b. Eliézer, l’absence des cohanim officiants, des lévites (desservants), des Israélites délégués, ou des instruments de musique, peut mettre obstacle à la validité du sacrifice accompli.
Pnei Moshe non traduit
גמ' דר''ש בן אלעזר היא. מתניתיך דמתיר אפי' לקושרה:
דתני. בתוספתא פ''ח נימא שבכנור וכו' דרשב''א אינו מתיר אלא עניבה שאם קושרה היא אינה משמעת את הקול ותני אידך רשב''א אומר הכהנים על הדוכן והלוים על השיר וכל ישראל על המעמד כדתנינן פ''ד דתענית וכלי שיר כולן מעכבין את הקרבן וא''כ אפי' קשירה מותר היכא דלא סגי בלאו הכי וע''כ תרי תנאי ואליבא דרשב''א ומתני' כהך תנא אליבא דרשב''א דקשירה נמי מותר:
חוֹתְכִין יַבֶּלֶת בַּמִּקְדָּשׁ אֲבָל לֹא בַמְּדִינָה. תַּמָּן תַּנִּינָן. חֲתִיכַת יַבַּלְתּוֹ אֵין דּוֹחִין. וְהָכָא אַתְּ אֲמַר הָכֵין. רִבִּי סִימוֹן בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בְשֵׁם רִבִּי פְּדָת. מִפְּנֵי קִילְקוּל פַּיִיסוֹת. אָמַר רִבִּי. וְהֵן שֶׁהִפִּיסוּ. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּשֵׁם לֵוִי סוֹבַייָה. בֵּין בְּנִפְרֶכֶת בֵּין בְּשֶׂאֵינָהּ נִפְרֶכֶת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יָקִים אָמַר. כָּאן בְּלַחָה כָּאן בִּיבֵישָׁה. רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָא אָמַר. כָּאן בְּיָד כָּאן בְּכֶלִי. אַתְיָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יָקִים כְּבַר קַפָּרָא. וּדְרִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה כְרִבִּי יוֹחָנָן. דְּתַנֵּי. כָּל הַמְקַלְקְלִין פְּטוּרִין חוּץ מִן הַמַּבְעִיר וְהָעוֹשֶׁה חַבּוּרָה. בַּר קַפַּרָא אָמַר. אֲפִילוּ אֵינוֹ צָרִיךְ לְדָם אֵינוֹ צָרִיךְ לְאֶפֶר. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. וְהוּא שֶׁיְּהֵא צָרִיךְ לְדָם אוֹ לְאֶפֶר. רִבִּי אָחָא רִבִּי חֲנִינְה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כָאן וְכָאן בְּלַחָה אֲנָן קַייָמִין. וְהוּא שֶׁיְּהֵא צָרִיךְ לְדָם.
Traduction
''Il est permis en ce jour, est-il dit, de couper au Temple une verrue de l’animal consacré, etc.''. Il est dit ailleurs (246)(Pessahim 6, 1).: pour couper la verrue d’un animal destiné au sacrifice, on ne viole pas la solennité de la fête; comment donc dit-on ici au contraire que c’est permis en un tel jour? Ici, répond R. Simon au nom de R. Josué b. Levi, de la part de R. Pedath, on l’a permis pour ne pas déranger l’ordre des sections appelées à officier (247)En changeant l'animal à sacrifier, il faudrait aussi une autre série de servants.. Aussi, dit Rabbi, la permission accordée ici a lieu en cas de désignation faite (par le sort) de la section de service; sans quoi, il ne serait pas permis. R. Simon b. Lakish dit au nom de Levi Sikhia: ici, c’est permis, parce que la verrue s’effrite presqu’au toucher; tandis qu’ailleurs on le défend, parce qu’elle n’est pas dans un tel état avancé. De même, R. Simon b. Yakim dit: ailleurs, il s’agit d’une verrue humide (nouvelle), ici, d’une ancienne. Selon R. Yossé b. Hanina, il s’agit ici de l’enlever à la main; plus loin, il s’agit d’employer un outil. L’avis de R. Simon b. Yakim est conforme à celui de Bar-Kappara, et celui de R. Yossé b. Hanina s’accorde avec celui de R. Yohanan, comme il a été dit (248)''(Shabat 2, 5) (ci-dessus, p. 35) ; et (Baba Qama 3, 10).'': nul travail produisant un dégât n’est condamnable, sauf si l’on allume un incendie, ou si l’on blesse quelqu’un; Bar-Kappara dit que même en brûlant un objet sans vouloir tirer parti de la cendre, ou en blessant sans chercher à obtenir du sang, on est aussi coupable (donc, selon lui, la coupe de la verrue, même sèche, est interdite); selon R. Yohanan au contraire, on n’est passible d’une peine qu’en cas d’emploi du sang, ou de la cendre, provenant de ce fait. R. Aha ou R. Hanina dit au nom de R. Yohanan: il est question aux 2 cas d’une verrue fraîche; on l’interdit seulement plus loin, parce qu’il s’agit de tirer parti du sang provenant de la blessure.
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן חתיכת יבלתו וכו'. בפ''ו דפסחים:
והכא את אמר הכין. דחותכין בשבת ומשני ר' סימון מפני קילקול פייסות שאם לא תתיר שיחתוך יבלתו לא יהיה כשר לעבודה ונמצא שחסר כהן אחד מן הפייס כדתנן בפ''ק דיומא שהיו מפיסין הפייס הראשון הפייס השני וכו' ויצטרך לעשות פייס אחר:
אמר ר' יוסי והן שהפיסו. כך הוא בפסחים שם דוקא שכבר הפיסו ויהיה כאן קילקול הפייס אבל לא מקודם אלא יקחו כהן אחר תחת זה ולהטיל הפייס:
בשם לוי סוכיא כאן בנפרכת כאן בשאינה נפרכת. כך היא בפסחים שאם יבישה עד שנפרכת הוא חותכין את כולה:
אתיא דר''ש בן יקים. דאינו מתיר אלא ביבישה ולא בלחה וטעמא דבלחה מיהת חובל הוא ואע''פ שא''צ לדם הוא וכבר קפרא דלקמן דמחייב לעולם בחובל ומבעיר ואפי' א''צ לדם וא''צ לאפר ודר' יוסי בן חנינה דמתיר ביד אפי' בלחה ואע''פ שחובל הוא דבלחה מוציא דם ואם א''צ לדם פטור וכר' יוחנן וכאן דלצורך עבודה מותר אפי' לכתחילה:
דתני כל המקלקלין פטורין וכו'. עיקרא דהאי מילתא בפלוגתייהו בפ''ג דב''ק בהלכה י' והובאה ג''כ לעיל פ' במה מדליקין בהלכה ה':
כאן וכאן בלחה אנן קיימין. ור' יוחנן לשיטתיה דאמר והוא שיהא צריך לדם דאז חייב משום חובל ומתני' דהכא כשאינו צריך לדם ולצורך עבודה מותר:
Eirouvine
Daf 64b
משנה: שֶׁרֶץ שֶׁנִּמְצָא בַמִּקְדָשׁ כֹּהֵן מוֹצִיאוֹ בְהֶמְייָנוֹ שֶׁלֹּא לְשַׁהוֹת אֶת הַטּוּמְאָה דִּבְרֵי רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בִּצְבַת שֶׁל עֵץ שֶׁלֹּא לְהַרְבּוֹת אֶת הַטּוּמְאָה. מֵאֵיכָן מוֹצִיאִין אוֹתוֹ מִן הַהֵיכָל וּמִן הָאוּלָם וּמִבֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵחַ דִּבְרֵי רֵבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נַנָּס. רַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר מָקוֹם שֶׁחַייָּבִין עַל זְדוֹנוֹ כָרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת מִשָּׁם מוֹצִיאִין אוֹתוֹ וּשְׁאָר כָּל הַמְּקוֹמוֹת כּוֹפִין עָלָיו פְּסַכְתֵּר. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר מָקוֹם שֶׁהִתִּירוּ לְךָ חֲכָמִים מִשֶּׁלָּךְ נָֽתְנוּ לָךְ שֶׁלֹּא הִתִּירוּ לְךָ אֶלָּא מִשּׁוּם שְׁבוּת:
Traduction
Si l’on trouve au Temple un insecte crevé, le cohen peut l’emporter au dehors dans sa ceinture pour ne pas laisser séjourner là d’impureté; tel est l’avis de R. Yohanan b. Broca. R. Juda dit: on l’emporte avec une pince de bois, pour ne pas propager l’impureté dans l’étoffe. De quelles parties du Temple doit-on l’emporter? De l’intérieur du sanctuaire, du parvis, et de l’espace entre ce dernier et l’autel; tel est l’avis de R. Simon b. Nanos. R. aqiba dit: de toute place où la présence volontaire d’une impureté entraîne le retranchement, ou la présence involontaire provoque la pénalité du sacrifice de péché, il faut rejeter cette immondice; dans tout autre endroit, on la recouvre par un vase de cuivre, yucthr. R. Simon dit: où les sages t’ont accordé une autorisation, ils t’ont seulement permis ce qui t’arrive d’ordinaire; car ce qu’ils accordent ici par privilège n’avait été interdit qu’à titre de prescription rabbinique en faveur du repos du Shabat (253)Cf. (4, 11), avec (10, 13)..
Pnei Moshe non traduit
מתני' שרץ שנמצא במקדש כהן מוציאו. בשבת:
בהמיינו. באבנטו שאין איסור טילטול שהיא שבות במקדש ואף על גב דמטמא ליה לאבנט אפ''ה שלא לשהות את הטומאה עדיף והשרץ אינו מטמא אלא במגע ונעשה האבנט ראשון לטומאה ולא מטמא ליה להכהן שאין אדם וכלים מקבלין טומאה אלא מאב הטומאה:
רבי יהודה אומר בצבת של עץ. שהוא פשוטי כלי עץ ואין מקבל טומאה דלדידיה שלא להרבות הטומאה עדיף משהויי טומאה והלכה כר' יהודה:
מאיכן מוציאין אותו בשבת מן ההיכל וכו'. אבל מן העזרה לא אלא כופין עליו פסכתר והוא סיר של נחושת שלא יתראה הטומאה:
רבי עקיבה אומר מקום וכו' כרת. כשנכנס בטומאה וזהו אף כל העזרה משם מוציאו בשבת והלכה כר' עקיבא:
רבי שמעון אומר וכו'. התם בגמרא מפרש דרבי שמעון אקשירת נימין דלעיל קאי ופליג את''ק דמתיר בקשירה וקאמר איהו שלא התירו אלא עניבה שמותרת בכל מקום ולא קשירה אף על פי שאינה אסורה אלא משום שבות וה''ק ליה לת''ק אף על פי שאני מיקל במילי דרבנן גבי מי שיצא חוץ לתחום בסוף פרק ד' דסבירא ליה אפי' ט''ו אמות יכנס התם מקום שהתירו לך חכמים משלך הוא שנתנו לך כדקאמר שם שאין המשוחות ממצין את המדות והרי זה בתוך התחום שלו וכן כאן משלך נתנו לך והוא עניבה שלא התירו לך אלא משום שבות היכא דלא אתיא לידי חיוב חטאת והיינו עניבה אבל קשירה אפילו היא בגוונא שאינה אלא שבות כגון קשירת נימי כנור דכאן שאינה מעשה אומן מכל מקום היכא דמצי לאתויי לידי חיוב חטאת לא שרו ליה רבנן ואין הלכה כרבי שמעון:
תַּנֵּי. 64b מַעֲלִים בְּדיוביט וּמוֹטִיפִין בְּעֶדֶק לְחוֹלֶה בַשַּׁבָּת. מַעֲלִין בְּדיוביט. משתמיהה. מַטִּיפִין בְּעֶדֶק. אִית דְּבָעֵי מֵימַר. עִירְרָה. אִית דְּבָעֵי מֵימַר. קוּקָנֵיתָה. חָצֵר שֶׁיָּֽרְדוּ בָהּ גְּשָׁמִים וְהָיָה בָה בֵּית אָבֵל אוֹ בֵית מִשְׁתֶּה. הֲרֵי זֶה נוֹטֵל אֶת הַתֶּבֶן וּמְרַדֵּד. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה בַשַּׁבָּת כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשֶׂה בַחוֹל. תַּנֵּי. אֵין מְמַלִּין בַּעֲדָשָׁה בַשַּׁבָּת. אִם כְּחָס עַל הַחֶבֶל אוֹ עַל הַמְּשִׁיחָה. מַתִּיר.
Traduction
–On a enseigné: il est permis aussi le samedi de transvaser le vin d’un tonneau à un autre à l’aide d’un double tuyau ou siphon, diabhth'', et en vue d’un malade, on fait tomber des gouttes sur un plat (mince) de métal. L’instrument servant à transvaser est un siphon (250)''Le comment. dit: Mestinie ( ?), '''' en langue vulgaire ''''.''; quant à la chute des gouttes, elle a pour but, selon les uns, d’éveiller le malade (pour ne pas le secouer, ni le brusquer par un appel); selon d’autres, au contraire cette répercussion successive doit servir à l’endormir comme un air de flûte (de Pan, syrinx). Lorsque la pluie tombe dans une cour qui doit servir de lieu de réunion, soit pour un deuil, soit pour un festin joyeux et que l’on veut éviter aux assistants de se salir par l’eau bourbeuse, on prend une pierre (creuse) que l’on posera comme une rigole sous l’écoulement de la pluie, pour qu’elle sorte par ce conduit sans mouiller toute la cour; on aura soin toutefois d’opérer un petit changement, pour ne pas agir le samedi comme en semaine. On a enseigné (251)Tossefta au Shabat ch. 15.: on ne remplira pas le samedi les grands plateaux de balance, à moins que ce soit pour éviter la rupture de la corde, ou du contrepoids – (252)Suit un passage déjà traduit ci-dessus, 2, 1, fin..
Pnei Moshe non traduit
תני מעלין בדיוביט. הוא דיופי כלי שיש לו ב' פיות שעשוי מן ב' קנים חלולים ותחובים באלכסון וראשי האלכסון זה אצל זה ונותנים אחד מן הקנים בחבית ומוצץ בפיו בראש הקנה השני מעט יין אליו ואחר כך יוצא היין כולו מעצמו ומעלין כך את היין בשבת:
ומטיפין בעדק לחולה בשבת. כדמפרש לקמיה:
משתמיה. כך שם הכלי בלע''ז מיסטימי:
מטיפין בעדק אית דבעי מימר עוררה. שעושין אותו לעורר החולה משנתו ואינן רוצין להקיצו בידים שלא יבעית לוקחין כלי הזה והוא של מתכות ופיו צר ומנוקב בתחתיתו נקבים דקים וממלאהו מים וסותם פיו העליון וכשהוא סתום אין המים יוצאין בנקבים התחתונים וכשרוצין להקיצו להחולה משים כלי מתכות א' תחתיו ופותח פיו העליון ויוצאים המים בנקבים טיף אחר טיף ועושין קול ומתוך כך הוא ניקץ:
אית בעי מימר קוקניתה. כלומר שמשימין תחתיו כלי הנקרא קוקניתה והוא עשוי כמין קנוקנות ובנימין של מתכות וכשרוצין שישן החולה נותנין זה תחת העדיק והמים היוצאין טיף אחר טיף עושין קול נעימה ובנחת על אלו הנימין שהן כנימי הכנור ומתוך כך הוא נרדם:
והיה בה בית אבל או בית המשתה. שמתאספין הרבה בני אדם ורוצה שלא יתלכלכו ממי הגשמים הנתונים ברצפת החצר ה''ז נוטל את האבן ומשים תחת המקום שמתקבצין מי הגשמים כמו צינור אחד למטה או כיוצא בו ומוריד הגשמים לתוכו ושיצאו לחוץ ולא יתפזרו המים על קרקעות החצר ובלבד שלא יעשה בשבת כדרך שעושה כך בחול אלא על ידי שינוי:
תני. בתוספתא פ''ח:
אין ממלאין בעדשה בשבת. עדשה היא כלי גדול כמו הגת הנקרא עדשה בפ''ה דע''ז הדפין והלולבין והעדשים וכו' ומשום שזה עובדא דחול הוא למלאות בכלי גדול כזה:
ואם כחס הוא על החבל או על המשיחה. שלא יהא נפסק כשימלא בדלי הקשור בהם הרבה פעמי' זא''ז ובשביל כך הוא רוצה למלאות בעדשה מים הרבה בפעם אחת מותר:
מְמַלִּים מִבּוֹר הַגּוֹלָה בַּגַּלְגַּל בַּשַּׁבָּת. מִבּוֹר הַגָּדוֹל וּמִבּוֹר הַקַּר בְּיוֹם טוֹב: מִפְּנֵי מַה מְמַלִּים מִכּוֹר הַקַּר בַּגַּלְגַּל בְּיוֹם טוֹב: אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁעָלוּ יִשְׂרָאֵל מִן הַגּוֹלָה חָנוּ עַל אוֹתָהּ הַבְּאֵר. וְהִתְנוֹ עִמָּהֶן נְבִיאִים שֶׁיְּהוּ מְמַלִּים מִבּוֹר הַקַּר בַּגַּלְגַּל בְּיוֹם טוֹב: לֹא כָל הַבְּאֵרוֹת הַקַּר הִתִּירוּ אֶלָּא אוֹתָהּ הַבְּאֵר שֶׁחָנוּ עָלֶיהָ בִלְבַד. הֵיךְ מַה דְאַתְּ אָמַר תַּמָּן. מַה שֶׁהוּתָּר הוּתָּר. וָכָא מַה שֶׁהוּתָּר הוּתָּר.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
ממלאין מבור הגולה בשבת וכו'. מפני מה התירו למלאות מבור הקר הזה דוקא ולא בשאר בארות בי''ט במקום שיכול להגיע אצלו בתוך התחום אלא בשעה שעלו ישראל מן הגולה וכו' ולא כל הבארות הקר התירו וכו' וכדמייתי להא לעיל בריש פרק עושין פסין:
היך מה דאת אמר תמן וכו'. התם הוא דשייך להא ואגב מייתי לה נמי הכא כדרך הש''ס הזה דהתם קאמר לא התירו פסי ביראות אלא לעולי רגלים בלבד וחד מאן דאמר סבירא ליה דאף בזמן הזה ועלה קאמר כדאת אמר תמן גבי באר הקר דהכא מה שהותר הותר ולא שאר בארות הקרים וכן הכא גבי פסי ביראות מה שהותר לעולי הרגלים הותר ולא בזמן הזה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source