רִבִּי בָּא בַּר כַּהֲנָא רִבִּי חִייָה בַּר אַשִּׁי בְשֵׁם רַב. הֲלָכָה כְרִבִּי יוֹסֵי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' בא וכו' הלכה כר' יוסי. האי לא שייכא הכא אלא התם בשבת ועל דר' יוסי במתני' שם קאי דס''ל לחלק בכיסוי הכלים שיש להן בית אחיזה בד''א בכיסוי קרקעות וכו' כמפורש התם ואגב דלעיל מייתי לה נמי הכא:
תני רטיה שתפחה. ומחמת כן פירשה מעל המכה מחזירין אותה בשבת:
והוא שתפחה כנגד המכה. ומחמת כן פירשה כדפרי':
והתני. בניחותא:
החליקה וכו' ובלבד שלא תצא רשות כל אותה המכה. שלא יגביהנה כשיצאתה מכל המכה כולה:
ר' יוסי בר בון וכו'. מכה שנתרפא' וכו'. גרסינן להא לעיל בשבת פרק במה אשה בהלכה ב' בסופה עד גמירא וע''ש:
אֵי זֶהוּ נֶגֶר. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. קָשׁוּר אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ תָלוּי. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מָֽשְׁכֵנִי חִילְפַיי וְהַרְאֵנִי מִשֶּׁלְבֵּית רִבִּי קָשׁוּר אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ תָלוּי. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. אַתְיָא יְחִידָאָה דְהָכָא כִּסְתָמָא דְתַמָּן. וְדִיחִידָאָה דְתַמָּן כִּסְתָמָא דְהָכָא. רִבִּי יוֹסֵי בָעֵי קוֹמֵי רִבִּי יִרְמְיָה. הֵיךְ עָֽבְדִין עוֹבְדָא. אָמַר לֵיהּ. מִן מַה דְאָמַר רִבִּי וֹחָנָן. מָֽשְׁכֵנִי חִילְפַיי וְהַרְאֵנִי שֶׁלְבֵּית רִבִּי קָשׁוּר אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ תָלוּי. הָדָא אָֽמְרָה. כְּרִבִּי יְהוּדָה עָֽבְדִין. עַד שֶׁיְּהֵא קָשׁוּר בַּדֶּלֶת. רִבִּי יַנַּיי חָמוֹי דְרִבִּי אִמִּי. עַד שֶׁיְּהֵא קָשׁוּר בַּדֶּלֶת בְּדָבָר שֶׁהוּא יָכוֹל לְהַעֲמִידוֹ. נֶגְרָא הָדָא רִבִּי אֶלְעָזָר קְטַר בְּגָמִי. נִשְׁמַט אָסוּר. נִקְמַז. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רַבָּנִן. 63b מְדָדֵיהוּ בְרָאשֵׁי עֶצְבָּעוֹתָיו.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
והתני. בניחותא תנ''ה החליקה מן המכה ממטה וכו' אבל לא יקנח את האספלנית עצמה שלא יבא לידי מירוח:
גמ' תני לא יקנח אדם את האספלנית. בשבת מליחה של המכה שלא יבא לידי מירוח וכו':
נקמז. שנחסר ממנו מעט ואינו ממלא את החור האסקופה שמכניסין אותו שם:
מדדהו בראשי אצבעותיו. עד שהוא מכניסו ומהדקו שם:
קשור. בחבל בדלת אע''פ שאינו תלוי ונגרר עם החבל בארץ:
א''ר יוחנן משכני חילפיי. משך אותי חילפיי והוא אילפא חבירו של ר' יוחנן והראה אותי נגר של בית רבי שהוא קשור בדלת ואע''פ שאינו תלוי נועלין בו בשבת ובפ' כל הכלים בהלכה ג' מפרש התם ר' יודן לטעמא דמכיון שנוטלו ונותנו לתוך ידו נעשה כמפתח:
אמר ר' יוחנן אתיא דהכא כסתמא דתמן. זהו על הא דפליגי בפ' הנזכר בהלכה ז' פקק החלון רא''א בזמן שהוא קשור ותלוי פוקקין בו ואם לאו אין פוקקין בו וחכמים אומרים בין כך ובין כך פוקקין בו ויחידאה דהכא ר' יהודה דמתיר אע''פ שאינו תלוי אלא נגרר בארץ כסתמא דחכמים דהתם ויחידאה דהתם ר''א דבעי קשור ותלוי כסתמא דחכמים דהכא דס''ל כמחלוקת כאן כך מחלוקת כאן:
היך עבדין עובדא. משום דחכמים דהכא היינו ר''א דהתם וא''כ הלכ' כמאן:
א''ל מן מה דאמר ר' יוחנן משכני חילפיי וכו'. א''כ עביד רבי עובדא אע''פ שאינו תלוי ש''מ דהלכה כר' יהודה למעשה ומיהו עד שיהא קשור בדלת ואע''פ שאינו תלוי:
ר' ינאי חמוי דר' אמי. מוסיף עד שיהא קשור בדלת בדבר שהוא יכול להעמידו שיהא חזק ולא יהא נופל לארץ:
נגרא הדא דרבי אלעזר. נגר של ר''א והוא ר''א אמורא קשור בגמי בעלמא הוה:
נשמט. הנגר שנפסק החבל שקשור בו וכשפותח ונועל בו הוא מונח בקרן זוית אסור:
איזה נגר. הנגרר שנחלקו בו במתני'. וגרסינן להא לעיל בשבת בסוף פ' כל הכלים והתם גריס בהדיא איזהו נגר הנגרר:
משנה: מַחֲזִירִין צִיר הַתַּחְתּוֹן בַּמִּקְדָּשׁ אֲבָל לֹא בַמְּדִינָה. הָעֶלְיוֹן כָּאן וְכָאן אָסוּר. מַחֲזִירִין רְטִייָה בַמִּקְדָּשׁ אֲבָל לֹא בַמְּדִינָה אִם בַּתְּחִילָּה כָּאן וְכָאן אָסוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מחזירין ציר התחתון במקדש. אם נשמט ציר התחתון של דלת ממקומו מחזירין אותו במקדש דהואיל והציר העליון במקומו הוא אין כאן אלא משום שבות ואין שבות במקדש ומחזירין אותו להדיא למקומו:
אבל לא במדינה. שאין מחזירין אותו אלא דוחקין אותו למקומו:
והעליון. אם נשמט ציר העליון ממקומו לא יחזיר אפי' במקדש וכדמפרש בגמרא שלא כל שבות התירו במקדש וטעמא דהכא איכא למיחש שמא יתקע בגרזן או במקבת ואם תקע חייב חטאת דהויא מלאכה ושאני בנגר המונח במקדש דהתם משום דכבונה הוא ואין בנין בכלים ושבות דבכה''ג לא גזרו במקדש וכן הלכה. ובנוסחת הבבלי גריס גם כאן ר' יהודה אומר העליון במקדש והתחתון במדינה ואין כן הלכה:
מתני' מחזירין רטיה במקדש. כהן שלקה בידו ונתן עליה רטיה מבע''י והוצרך לעבוד עבודה בשבת או ביו''ט ונטל רטיה מעל ידו שלא תהא חציצה בין ידו לעבודה מחזירה אח''כ על ידו דאי לא שרית ליה להחזירה ממנע ולא עביד. עבידה וזה אחד מן הדברים שהתירו סופן משום תחילתן כדחשיב בפ''ק דביצה:
אבל לא במדינה. גזירה שמא ימרח הרטיה ואתי לידי חיוב חטאת דחייב משום ממחק ודוקא שפירשה ע''ג קרקע אבל אם היא בידו או אפילו פירשה ע''ג הכלי בהא לא גזרו ומחזירין אותה בכל מקום:
אם בתחילה. שלא היתה קשורה מבעוד יום וכאן זה לא סילקה לצורך עבודה כאן וכאן אסור וליכא למימר הכא אין שבות במקדש דהא וודאי האי שבות לאו צורך גבוה הוא אלא לצורך עצמו:
מתני' קושרין נימין במקדש. נימת כינור של לוים שאומרים עליו שיר על הקרבן שנפסק בשבת קושרין אותו בין באמצע בין מן הצד מפני שהוא קשר של מצוה ולא היה יכול לעשות זה מאתמול:
אבל לא במדינה. אע''פ שאין קשר זה מעשה אומן מ''מ הואיל וקשר של קיימא הוא אסור:
ואם בתחילה. לעשות הקשר בשבת אפילו במקדש אסור:
חותכין יבלת במקדש. יבלת היא מום כדכתיב או יבלת וחותכין אותו שלא לפסול את הקרבן או אם הוא בגופו שלא לעכב את העבודה ודוקא ביד הוא דשרי דהוי חותך כלאחר יד ואינו אלא משום שבות ובמקדש לא גזרו משום שבות אבל בכלי אסור ודוקא בלחה אבל ביבישה חותכה אפילו בכלי ועובד עבודה:
הלכה: פיס'. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. לֹא כָל שְׁבוּת הִתִּירוּ בַמִּקְדָּשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר ר''י בר בון לא כל שבות התירו במקדש. בספרי הדפוס כתוב זה על פיסקא והוא מתניתין דלקמן וטעות הוא דלא שייך כלל אחזרת רטיה שאותה ודאי התירו במקדש אלא כאן על המתניתין דקתני בסיפא מחזיר ציר התחתון וכו' הוא דקאי ומפרש דטעמא דלא התירו בעליון במקדש ואע''פ שג''כ אינו אלא שבות משום דלא כל שבות התירו במקדש וכדפרישית טעמא במתניתין דבעליון גזרינן שמא יתקע אבל בנגר המונח אינו אלא דמחזי כבונה ולעולם אינו בא לידי חיוב חטאת שאין בנין בכלים:
תַּנֵּי. לֹא יְקַנֵּחַ אָדָם אֶת הָאִסְפְּלָנִית שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי מֵירוּחַ. וְהַמְמָרֵחַ בַּשַּׁבָּת חַייָב חַטָּאת. וְהָתַנֵּי. הֶחֱלִיקָה מִמַּטָּן מַחֲזִירָהּ מִלְּמַעֲלָן. הֶחֱלִיקָה מִלְּמַעֲלָה מַחֲזִירָהּ מִלְּמַטָּה. מְגַלֶּה מִקְצַת אִסְפְּלָנִית מִיכָּן וּמְקַנֵּחַ הַמַּכָּה מִיכָּן. וּמְגַלֶּה מִקְצַת אִסְפְּלָנִית מִיכָּן וּמְקַנֵּחַ הַמַּכָּה מִיכָּן. אֲבָל לֹא יְקַנֵּחַ אֶת הָאִסְפְּלָנִית שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי מֵירוּחַ. וְהַמְמָרֵחַ בַּשַּׁבָּת חַייָב חַטָּאת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
והתני. בניחותא תנ''ה החליקה מן המכה ממטה וכו' אבל לא יקנח את האספלנית עצמה שלא יבא לידי מירוח:
גמ' תני לא יקנח אדם את האספלנית. בשבת מליחה של המכה שלא יבא לידי מירוח וכו':
נקמז. שנחסר ממנו מעט ואינו ממלא את החור האסקופה שמכניסין אותו שם:
מדדהו בראשי אצבעותיו. עד שהוא מכניסו ומהדקו שם:
קשור. בחבל בדלת אע''פ שאינו תלוי ונגרר עם החבל בארץ:
א''ר יוחנן משכני חילפיי. משך אותי חילפיי והוא אילפא חבירו של ר' יוחנן והראה אותי נגר של בית רבי שהוא קשור בדלת ואע''פ שאינו תלוי נועלין בו בשבת ובפ' כל הכלים בהלכה ג' מפרש התם ר' יודן לטעמא דמכיון שנוטלו ונותנו לתוך ידו נעשה כמפתח:
אמר ר' יוחנן אתיא דהכא כסתמא דתמן. זהו על הא דפליגי בפ' הנזכר בהלכה ז' פקק החלון רא''א בזמן שהוא קשור ותלוי פוקקין בו ואם לאו אין פוקקין בו וחכמים אומרים בין כך ובין כך פוקקין בו ויחידאה דהכא ר' יהודה דמתיר אע''פ שאינו תלוי אלא נגרר בארץ כסתמא דחכמים דהתם ויחידאה דהתם ר''א דבעי קשור ותלוי כסתמא דחכמים דהכא דס''ל כמחלוקת כאן כך מחלוקת כאן:
היך עבדין עובדא. משום דחכמים דהכא היינו ר''א דהתם וא''כ הלכ' כמאן:
א''ל מן מה דאמר ר' יוחנן משכני חילפיי וכו'. א''כ עביד רבי עובדא אע''פ שאינו תלוי ש''מ דהלכה כר' יהודה למעשה ומיהו עד שיהא קשור בדלת ואע''פ שאינו תלוי:
ר' ינאי חמוי דר' אמי. מוסיף עד שיהא קשור בדלת בדבר שהוא יכול להעמידו שיהא חזק ולא יהא נופל לארץ:
נגרא הדא דרבי אלעזר. נגר של ר''א והוא ר''א אמורא קשור בגמי בעלמא הוה:
נשמט. הנגר שנפסק החבל שקשור בו וכשפותח ונועל בו הוא מונח בקרן זוית אסור:
איזה נגר. הנגרר שנחלקו בו במתני'. וגרסינן להא לעיל בשבת בסוף פ' כל הכלים והתם גריס בהדיא איזהו נגר הנגרר:
תַּנֵּי. רְטִייָה שֶׁטָּֽפְחָה מַחֲזִירין אוֹתָהּ בַּשַּׁבָּת. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יָסָא. וְהִיא שֶׁטָּֽפְחָה כְּנֶגֶד הַמַּכָּה. וְהָתַנֵּי. הֶחֱלִיקָה מִמַּטָּן מַחֲזִרָהּ מִלְּמַעֲלָן. הֶחֱלִיקָה מִלְּמַעֲלָן מַחֲזִירָהּ מִלְּמַטָּן. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תֵצֵא רְשׁוּת כָּל אוֹתָהּ הַמַּכָּה. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בָּשֵׁם רִבִּי יָסָא. מַכָּה שֶׁנִּתְרַפָּאת נוֹתְנִין עָלֶיהָ רְטִייָה. שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא כִּמְשָׁמֵרָה. רִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רַבָּנִן דְּתַמָּן. נוֹתְנִין רְטִייָה עַל גַּבֵּי מַכָּה בַשַּׁבָּת שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא כִּמְשָׁמֵרָה. אָמַר רִבִּי תַנְחוּמָא. חוץ מֵעָלֵי גְפָנִים שֶׁהֵן לִרְפוּאָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' בא וכו' הלכה כר' יוסי. האי לא שייכא הכא אלא התם בשבת ועל דר' יוסי במתני' שם קאי דס''ל לחלק בכיסוי הכלים שיש להן בית אחיזה בד''א בכיסוי קרקעות וכו' כמפורש התם ואגב דלעיל מייתי לה נמי הכא:
תני רטיה שתפחה. ומחמת כן פירשה מעל המכה מחזירין אותה בשבת:
והוא שתפחה כנגד המכה. ומחמת כן פירשה כדפרי':
והתני. בניחותא:
החליקה וכו' ובלבד שלא תצא רשות כל אותה המכה. שלא יגביהנה כשיצאתה מכל המכה כולה:
ר' יוסי בר בון וכו'. מכה שנתרפא' וכו'. גרסינן להא לעיל בשבת פרק במה אשה בהלכה ב' בסופה עד גמירא וע''ש:
אָמַר רִבִּי הוּנָא. הָדָא פוּאָה עִיקָּר טַב הִיא סַגִּין כַּד אִית בָּהּ חֲמִשָּׁה אוֹ שִׁבְעָה אוֹ תִּשְׁעָה קִיטְרִין וּבִלְבַד דְּלָא יִתֵּן מוֹי.
אֵין קוֹרִין פָּסוּק עַל גַּבֵּי מַכָּה בַשֵּׁם. וְהָדֵין דְּקָרָא עַל יַבְרוּחָה אָסוּר. בּוֹא וּקְרָא פָּסוּק זֶה עַל בְּנוֹ שֶׁהוּא מִתְבְּעִת. תֵּן עָלָיו סֵפֶר אוֹ תְפִילִּין בִּשְׁבִיל שֶׁיִּשָׁן. אָסוּר. וְהָתַנֵּי. אוֹמְרִים הָיוּ שִׁיר שֶׁלְפְּגָעִים בִּירוּשָׁלִַם. אָמַר רִבִּי יוּדָן. כָּאן עַד שֶׁלֹּא נִפְגָּע וְכָאן מִשֶּׁנִּפְגָּע. וְאֵי זֶהוּ שִׁיר פְּגָעִים. מָה רַבּ֣וּ צָרָ֑י וְכָל הַמִּזְמוֹר. יוֹשֵׁב בְּסֵ֣תֶר עֶלְי֑וֹן עַד כִּֽי אַתָּ֣ה יְי מַחְסִ֑י.
משנה: קוֹשְׁרִין נִימִין בַמִּקְדָּשׁ אֲבָל לֹא בַמְּדִינָה אִם בַּתְּחִילֶָּה כָּאן וְכָאן אָסוּר. חוֹתְכִין יַבֶּלֶת בַּמִּקְדָּשׁ אֲבָל לֹא בַמְּדִינָה אִם בַּכֶּלִי כָּאן וְכָאן אָסוּר:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מחזירין ציר התחתון במקדש. אם נשמט ציר התחתון של דלת ממקומו מחזירין אותו במקדש דהואיל והציר העליון במקומו הוא אין כאן אלא משום שבות ואין שבות במקדש ומחזירין אותו להדיא למקומו:
אבל לא במדינה. שאין מחזירין אותו אלא דוחקין אותו למקומו:
והעליון. אם נשמט ציר העליון ממקומו לא יחזיר אפי' במקדש וכדמפרש בגמרא שלא כל שבות התירו במקדש וטעמא דהכא איכא למיחש שמא יתקע בגרזן או במקבת ואם תקע חייב חטאת דהויא מלאכה ושאני בנגר המונח במקדש דהתם משום דכבונה הוא ואין בנין בכלים ושבות דבכה''ג לא גזרו במקדש וכן הלכה. ובנוסחת הבבלי גריס גם כאן ר' יהודה אומר העליון במקדש והתחתון במדינה ואין כן הלכה:
מתני' מחזירין רטיה במקדש. כהן שלקה בידו ונתן עליה רטיה מבע''י והוצרך לעבוד עבודה בשבת או ביו''ט ונטל רטיה מעל ידו שלא תהא חציצה בין ידו לעבודה מחזירה אח''כ על ידו דאי לא שרית ליה להחזירה ממנע ולא עביד. עבידה וזה אחד מן הדברים שהתירו סופן משום תחילתן כדחשיב בפ''ק דביצה:
אבל לא במדינה. גזירה שמא ימרח הרטיה ואתי לידי חיוב חטאת דחייב משום ממחק ודוקא שפירשה ע''ג קרקע אבל אם היא בידו או אפילו פירשה ע''ג הכלי בהא לא גזרו ומחזירין אותה בכל מקום:
אם בתחילה. שלא היתה קשורה מבעוד יום וכאן זה לא סילקה לצורך עבודה כאן וכאן אסור וליכא למימר הכא אין שבות במקדש דהא וודאי האי שבות לאו צורך גבוה הוא אלא לצורך עצמו:
מתני' קושרין נימין במקדש. נימת כינור של לוים שאומרים עליו שיר על הקרבן שנפסק בשבת קושרין אותו בין באמצע בין מן הצד מפני שהוא קשר של מצוה ולא היה יכול לעשות זה מאתמול:
אבל לא במדינה. אע''פ שאין קשר זה מעשה אומן מ''מ הואיל וקשר של קיימא הוא אסור:
ואם בתחילה. לעשות הקשר בשבת אפילו במקדש אסור:
חותכין יבלת במקדש. יבלת היא מום כדכתיב או יבלת וחותכין אותו שלא לפסול את הקרבן או אם הוא בגופו שלא לעכב את העבודה ודוקא ביד הוא דשרי דהוי חותך כלאחר יד ואינו אלא משום שבות ובמקדש לא גזרו משום שבות אבל בכלי אסור ודוקא בלחה אבל ביבישה חותכה אפילו בכלי ועובד עבודה:
הלכה: פיס'. יְהוּדָה בִּרְבִּי אָמַר. לֹא שָׁנוּ אֶלָּא גָמִי אֲבָל בינגיון אָסוּר מִפְּנֵי יִתּוּר בְּגָדִים. סָֽבְרִין מֵמַר. יִתּוּר בְּגָדִים כְּחִיסּוּר בְּגָדִים. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יָסָא. דְּרִבִּי חֲנִינָא. דְּאַמַר רִבִּי חֲנִינָא. בִּלְבַד שֶׁלֹּא יָחוּץ בֵּינוֹ לְבֵין בֶּגֶד וְלֹא בֵין בֶּגֶד לְבֶגֶד. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי חֲנִינָה. אֵי זֶהוּ יִיתּוּר בְּגָדִים. שְׁתֵּי כָּתְנוֹת שְׁתֵּי מִצְנָפוֹת שְׁנֵי מִכְנָסַיִם שְׁנֵי אַבְנֵטִים. כֹּהֵן שֶׁלָּקָה בְּאֶצְבָּעוֹ וְכָרַךְ עָלֶיהָ אַבְנֵט. כָּל שֵׁם אַבְנֵט פּוֹסֵל אוֹ אֵינוֹ פוֹסֵל אֶלָּא מַלְבּוּשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' אבל בניגיון. הוא צילצול קטן וכך שמו בלע''ז ביניגיי''ל אסור משום יתור בגדים כדמסיים ואזיל דאנן סברין מימר יתור בגדים פסול לעבודה כמחוסר בגדים דקחשיב ליה בריש פ''ב דזבחים בין הפסולין לעבוד':
ר' יעקב בר אחא בשם ר' יסא. לא אמר טעמא דצילצול קטן אסור משום יתור בגדים אלא כדר' חנינא. דטעמא היה משום חציצה דאמר ר' חנינא ובלבד שצריך שלא יחוץ בין בשרו לבגד וכן בין בגד לבגד:
על דעתיה דר' חנינא. דלאו משום יתור בגדים היא ואיזה הוא יתור בגדים שתי כתנות וכו' כלומר דוקא אם הם יתור בגדים מבגדי כהונה עצמן:
כהן שלקה באצבעו וכו'. כלומר דמיבעיא לן אליבא דר' חנינא אם כרך עליה אבנט מהו מי נימא דכל שם אבנט פסול משום יתור בגדים אפי' לא לבשו דרך מלבוש או אינו פסול אלא דוקא דרך מלבוש שלבש שני אבנטים ולא פשיט מידי:
דתני. בתוספתא פ''ח נימא שבכנור וכו' דרשב''א אינו מתיר אלא עניבה שאם קושרה היא אינה משמעת את הקול ותני אידך רשב''א אומר הכהנים על הדוכן והלוים על השיר וכל ישראל על המעמד כדתנינן פ''ד דתענית וכלי שיר כולן מעכבין את הקרבן וא''כ אפי' קשירה מותר היכא דלא סגי בלאו הכי וע''כ תרי תנאי ואליבא דרשב''א ומתני' כהך תנא אליבא דרשב''א דקשירה נמי מותר:
גמ' דר''ש בן אלעזר היא. מתניתיך דמתיר אפי' לקושרה:
משנה: כֹּהֵן שֶׁלָּקָה בְאֶצְבָּעוֹ כּוֹרֵךְ עָלֶיהָ גֶמִי בַמִּקְדָּשׁ אֲבָל לֹא בַמְּדִינָה אִם לֹא הוֹצִיא דָם כָּאן וְכָאן אָסוּר. בּוֹזְקִין מֶלַח עַל גַּבֵּי הַכֶּבֶשׁ בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יַחֲלִיק וּמְמַלִּים מִבּוֹר הַגּוֹלָה בַּגַּלְגַּל בַּשַּׁבָּת מִבּוֹר הַגָּדוֹל וּמִבְּאֵר הַקַּר בְּיוֹם טוֹב:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' כהן שלקה באצבעו. ולאו אורח ארעא שתהא מכתו נראית בשעת עבודה:
כורך עליו גמי. בענין שלא תהא חציצה ואע''פ שהגמי מרפא את המכה משום צורך עבודה מותר:
אבל לא במדינה. דרפואה בשבת שבות היא ואסור:
אם להוציא דם. אפילו במקדש אסור דאין זה לצורך עבודה:
בוזקין מלח. כותשין מלח לפזר על הכבש שעולין על גבי המזבח שלא יחליקו רגליהן מפני שהכבש חלק היה:
וממלאין מים מבור הגולה. שבעזרה בגלגל בשבת ובשבת אסור למלאות בגלגל שמא ימלא מים לגינתו ולחורבתו ובמקום דליכא למיגזר הכי כגון שאין שם גינה או בגלגל קטן וכיוצא בו מותר למלאות מים בגלגל בשבת ולא חיישינן להשמעת קול דלא אסרו אלא קול של שיר בלבד וכן מותר מן הדין למיטרף אבבא ולמיקש על תרעא בשבת:
מבור הגדול ומבאר הקר בי''ט. זה היה ע''פ היתר נביאים שביניהם שהתירו שם במדינה בשעה שעלו לרגל כדקאמר בגמ' ובאר הקר נקרא על שם באר מים חיים ומלשון מקור הוא ושאר בארות שבמדינה לא התירו:
חוֹתְכִין יַבֶּלֶת בַּמִּקְדָּשׁ אֲבָל לֹא בַמְּדִינָה. תַּמָּן תַּנִּינָן. חֲתִיכַת יַבַּלְתּוֹ אֵין דּוֹחִין. וְהָכָא אַתְּ אֲמַר הָכֵין. רִבִּי סִימוֹן בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בְשֵׁם רִבִּי פְּדָת. מִפְּנֵי קִילְקוּל פַּיִיסוֹת. אָמַר רִבִּי. וְהֵן שֶׁהִפִּיסוּ. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּשֵׁם לֵוִי סוֹבַייָה. בֵּין בְּנִפְרֶכֶת בֵּין בְּשֶׂאֵינָהּ נִפְרֶכֶת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יָקִים אָמַר. כָּאן בְּלַחָה כָּאן בִּיבֵישָׁה. רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָא אָמַר. כָּאן בְּיָד כָּאן בְּכֶלִי. אַתְיָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יָקִים כְּבַר קַפָּרָא. וּדְרִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה כְרִבִּי יוֹחָנָן. דְּתַנֵּי. כָּל הַמְקַלְקְלִין פְּטוּרִין חוּץ מִן הַמַּבְעִיר וְהָעוֹשֶׁה חַבּוּרָה. בַּר קַפַּרָא אָמַר. אֲפִילוּ אֵינוֹ צָרִיךְ לְדָם אֵינוֹ צָרִיךְ לְאֶפֶר. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. והוּא שֶׁיְּהֵא צָרִיךְ לְדָם אוֹ לְאֶפֶר. רִבִּי אָחָא רִבִּי חֲנִינְה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כָאן וְכָאן בְּלַחָה אֲנָן קַייָמִין. וְהוּא שֶׁיְּהֵא צָרִיךְ לְדָם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כאן וכאן בלחה אנן קיימין. ור' יוחנן לשיטתיה דאמר והוא שיהא צריך לדם דאז חייב משום חובל ומתני' דהכא כשאינו צריך לדם ולצורך עבודה מותר:
דתני כל המקלקלין פטורין וכו'. עיקרא דהאי מילתא בפלוגתייהו בפ''ג דב''ק בהלכה י' והובאה ג''כ לעיל פ' במה מדליקין בהלכה ה':
אתיא דר''ש בן יקים. דאינו מתיר אלא ביבישה ולא בלחה וטעמא דבלחה מיהת חובל הוא ואע''פ שא''צ לדם הוא וכבר קפרא דלקמן דמחייב לעולם בחובל ומבעיר ואפי' א''צ לדם וא''צ לאפר ודר' יוסי בן חנינה דמתיר ביד אפי' בלחה ואע''פ שחובל הוא דבלחה מוציא דם ואם א''צ לדם פטור וכר' יוחנן וכאן דלצורך עבודה מותר אפי' לכתחילה:
בשם לוי סוכיא כאן בנפרכת כאן בשאינה נפרכת. כך היא בפסחים שאם יבישה עד שנפרכת הוא חותכין את כולה:
אמר ר' יוסי והן שהפיסו. כך הוא בפסחים שם דוקא שכבר הפיסו ויהיה כאן קילקול הפייס אבל לא מקודם אלא יקחו כהן אחר תחת זה ולהטיל הפייס:
והכא את אמר הכין. דחותכין בשבת ומשני ר' סימון מפני קילקול פייסות שאם לא תתיר שיחתוך יבלתו לא יהיה כשר לעבודה ונמצא שחסר כהן אחד מן הפייס כדתנן בפ''ק דיומא שהיו מפיסין הפייס הראשון הפייס השני וכו' ויצטרך לעשות פייס אחר:
תמן תנינן חתיכת יבלתו וכו'. בפ''ו דפסחים:
הלכה: פיס'. קוֹשְׁרִין נִימָה בַמִּקְדָּשׁ 64a אֲבָל לֹא בַמְּדִינָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר הִיא. דְּתַנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. נִימָא שֶׁבַּכִּינּוֹר שֶׁנִּפְסְקָה וּקְשָׁרָהּ הִיא אֵינָהּ מַשְׁמַעַת אֶת הַקּוֹל אֶלָּא מְשַׁלְשֶׁל מִלְּמַעֲלָן וְעוֹנֵב מִלְּמַטָּה. תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר. הַכֹּהֲנִים וְהַלְּוִיִּם וְיִשְׂרָאֵל וּכְלֵי שִׁיר מְעַכְּבִין אֶת הַקָּרְבָּן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' אבל בניגיון. הוא צילצול קטן וכך שמו בלע''ז ביניגיי''ל אסור משום יתור בגדים כדמסיים ואזיל דאנן סברין מימר יתור בגדים פסול לעבודה כמחוסר בגדים דקחשיב ליה בריש פ''ב דזבחים בין הפסולין לעבוד':
ר' יעקב בר אחא בשם ר' יסא. לא אמר טעמא דצילצול קטן אסור משום יתור בגדים אלא כדר' חנינא. דטעמא היה משום חציצה דאמר ר' חנינא ובלבד שצריך שלא יחוץ בין בשרו לבגד וכן בין בגד לבגד:
על דעתיה דר' חנינא. דלאו משום יתור בגדים היא ואיזה הוא יתור בגדים שתי כתנות וכו' כלומר דוקא אם הם יתור בגדים מבגדי כהונה עצמן:
כהן שלקה באצבעו וכו'. כלומר דמיבעיא לן אליבא דר' חנינא אם כרך עליה אבנט מהו מי נימא דכל שם אבנט פסול משום יתור בגדים אפי' לא לבשו דרך מלבוש או אינו פסול אלא דוקא דרך מלבוש שלבש שני אבנטים ולא פשיט מידי:
דתני. בתוספתא פ''ח נימא שבכנור וכו' דרשב''א אינו מתיר אלא עניבה שאם קושרה היא אינה משמעת את הקול ותני אידך רשב''א אומר הכהנים על הדוכן והלוים על השיר וכל ישראל על המעמד כדתנינן פ''ד דתענית וכלי שיר כולן מעכבין את הקרבן וא''כ אפי' קשירה מותר היכא דלא סגי בלאו הכי וע''כ תרי תנאי ואליבא דרשב''א ומתני' כהך תנא אליבא דרשב''א דקשירה נמי מותר:
גמ' דר''ש בן אלעזר היא. מתניתיך דמתיר אפי' לקושרה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source