Eirouvine
Daf 63a
משנה: נֶגֶר שֶׁיֵשׁ בְּרֹאשׁוֹ קְלוֹסְטְרָא רִבִּי לָֽעְזָר אוֹסֵר וְרִבִּי יוֹסֵה מַתִּיר. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר מַעֲשֶׂה שֶׁל בֵּית הַכְּנֶסֶת בִּטִיבֵּרְיָה שֶׁהָיוּ נוֹהֲגִין בּוֹ הֶיתֵּר עַד שֶׁבָּא רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְהַזְּקֵנִים וְאָֽסְרוּ לָהֶן. רַבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר אִיסּוּר הָיוּ נָהֲגִין בּוֹ בָּא רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְהַזְּקֵנִים וְהִתִּירוּהוּ לָהֶן. נֶגֶּר הַנִּגְרָר נוֹעֲלִין בּוֹ בַמִּקְדָּשׁ אֲבָל לֹא בַמְּדִינָה. וְהַמּוּנָּח כָּאן וְכָאן אָסוּר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הַמּוּנָּח בַּמִּקְדָּשׁ וְהַנִּגְרָר בַּמְּדִינָה:
Traduction
Si le sommet d’un verrou (240)Le comment. a: cheville. est pourvu d’un gros boulon de clôture (claustrum), il est interdit d’en user (241)La forme de pilon lui donne le caractère interdit d'outil. Maïmonide a en arabe l'équivalent de: barre mobile de clôture., dit R. Eliézer; R. Yossé le permet. R. Eliézer dit: dans la synagogue de Tibériade, c’était un usage admis par tradition de s’en servir, jusqu’à ce que R. Gamliel et les anciens vinssent l’interdire. R. Yossé dit au contraire: il était admis par tradition que c’est interdit, jusqu’à ce que R. Gamliel et les anciens le permirent. Avec un verrou attaché par une corde traînant à terre, on peut fermer les portes le samedi au temple, non au dehors; le verrou posé de côté ne peut servir nulle part. R. Juda dit: ce dernier mode de verrou pourra servir au temple, et celui qui est attaché servira ailleurs.
Pnei Moshe non traduit
מתני' נגר שיש בראשו קלוסטרא. נגר הוא יתד קווילי''ה בלע''ז ותוחבין אותו בחור שבמפתן לנעול בו את הדלת ויש בראשו קלוסטרא והוא כעין בוכנא שהוא עב וראוי לכתוש ולשחוק בו פלפלין:
ר''א אוסר. לנעול בו אע''פ שתורת כלי עליו קאמר בגמרא דס''ל לר''א שהקלוסטרא טפל הוא לנגר ואינו מחשיבו לכלי ומכיון שאינו ניטל ואוגדו בידו והוא החבל שהוא נאגד וקשור בו לא מוכחא מילתא דלנעול הוא עומד אבל אם ניטל עם אוגדו מודה ר''א דשרי:
ור' יוסי מתיר. משום דס''ל דהקלוסטרא הוא העיקר והנגר טפל לו ומכיון שהקלוסטרא מוכחת עליו שהוא כלי ומוכן לנעילה נועלין בה בשבת והלכה כר' יוסי:
נגר הנגרר. זהו כתם נגר שאין בראשו קלוסטרא וקשור הוא בדלת ונגרר בארץ:
נועלין בו במקדש. משום שאין בו אלא משום שבות ומשום טלטול הואיל ואין תורת כלי עליו א''נ משום דמיחזי כבונה הואיל ונגרר בארץ ולאו בונה ממש הוא ואין כאן אלא שבות ובמקדש לא גזרו משום שבות:
והמונח. שאינו קשור כלל בדלת אלא מונח הוא בקרן זוית וכשצריך לנעול נוטלו ונועל בו וחוזר אח''כ ומניחו:
כאן וכאן אסור. דס''ל דבכה''ג הוי כבונה ממש ואפי' במקדש אסור:
ר' יהודה אומר המונח מותר במקדש. שאין בו משום בנין אלא שבות בעלמא והנגרר מותר אפילו במדינה והלכה כר' יהודה ומ''מ בעי' שיהא קשור ותלוי בדלת או אם האגד שאגוד בו הנגר בידו הוא כלו' שניטל עמו והאגד מוכיח עליו שהוא עומד לנעילה אבל אם מונח לגמרי בפ''ע והאגד שלו נשאר קבוע בדלת אסור לנעול בו:
הלכה: פיס'. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּרִבִּי [] כְּדִבְרֵי מִי שֶׁמַּתִּיר עוֹשֶׁה הַנֶּגֶר טָפֵל לַקְּלוֹסְטְרָא. כְּדִבְרֵי הָאוֹסֵר עוֹשֶׁה הַקְּלוֹסְטְרָא טָפֵל לַנֶּגֶר.
Traduction
R. Yossé b. R. Aboun dit: d’après celui qui dans la Mishna permet d’en user, le verrou est l’accessoire du boulon; d’après l’autre interlocuteur, le boulon est l’accessoire du verrou (242)Le reste est traduit (Shabat 17, 7), fin..
Pnei Moshe non traduit
גמ' אמר ר' יוסי בר בון כדברי מי שמתיר וכו'. כדפרישי' במתני':
הלכה: פיס'. רִבִּי אָחָא רִבִּי חִינְנָה בְשֵׁם כַּהֲנָא. אֵין הֲלָכָה כְרִבִּי יוּדָה. רִבִּי אַבָּא בַּר פַּפַּי בָעֵי. לָמָּה עֲבַד רִבִּי מֵאִיר אֶת הַכּוֹתֶל. כְּגָמוּם כְּנָקוּב. אִין תֵּימַר כְּגָמוּם. אֲפִילוּ לְמַעֲלָה מֵעֲשָׂרָה מוּתָּר. אִין תֵּימַר כְּנָקוּב. אֲפִילוּ לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה אָסוּר. פֶּתַח גַּנּוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶן בֵּית שַׁעַר. מִבִּפְנִים פּוֹתֵחַ וְנוֹעֵל מִבִּפְנִים. מִבַּחוּץ פּוֹתֵחַ וְנוֹעֵל מִבַּחוּץ. מִיכָּן וּמִיכָּן פּוֹתֵחַ וְנוֹעֵל מִיכָּן וּמִיכָּן. לֹא מִיכָּן וְלֹא מִיכָּן הֲרֵי זֶה נוֹטֵל אֶת הַמַּפְתֵּחַ וּפּוֹתֵחַ וְנוֹעֵל וּמַנִּיחוֹ בִּמְקוֹמוֹ. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בִּזְמַן שֶׁהַמַּנְעוּל לְמַעֲלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים. אֲבָל אִם הָיָה הַמַּנְעוּל לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים. הֲרֵי זֶה נוֹטֵל אֶת הַמַּפְתֵּחַ מִתּוֹךְ הָאַסְקוּפָּה וּפּוֹתֵחַ וְנוֹעֵל וּמַנִּיחוֹ בִּמְקוֹמוֹ. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. אַף עַל פִּי שֶׁהַמַּנְעוּל לְמַעֲלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים מֵבִיא הַמַּפְתֵּחַ מֵעֶרֶב שַׁבָּת וּפּוֹתֵח וְנִכְנַס וּמְטַלְטְלוֹ בְּתוֹךְ הַבָּיִת וְנוֹעֵל וְנוֹתְנוֹ בַּחוֹר לְמַעֲלָה מִן הַמַּשְׁקוֹף. אִם הָיָה הַחוֹר שֶׁלְאַרְבָּעָה טְפָחִים אָסוּר. שֶׁאֵין מִשְׁתַּמְּשִׁין מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת דֶּרֶךְ רְשׁוּת. 63a הָדָא אָֽמְרָה. כְּגָמוּם עֲבַד לָהּ רִבִּי יוּדָה. נִיחָא מִבִּפְנִים צָרִיךְ בֵּית שַׁעַר. מִבַּחוּץ צָרִיךְ בֵּית שַׁעַר. לֹא נִמְצְאוּ שְׁתֵּי רְשׁוּיוֹת מִשְׁתַּמְּשׁוֹת בִּרְשׁוּת אַחַת.
Traduction
R. Aha ou R. Hinena dit au nom de Cahana: l’avis de R. Juda (c.-à-d. l’interlocuteur de R. Meir) ne sert pas de règle. R. Aba b. Papi demanda: en quel sens R. Meir juge-t-il le mur auquel est adaptée une serrure? Le considère-t-il comme ébréché (239)''De telle sorte, dit le comment., que l'espace au-dessus du seuil, ayant moins de 4 p. en largeur, serait permis ; tandis qu'un trou, supposé agrandi jusqu'à 4 p., serait interdit comme domaine différent.'', ou comme troué? Or, voici quelle serait la conséquence: en admettant l’hypothèse de la brèche, même dans un espace supérieur à 10 p., il serait permis de fermer (c’est à une hauteur qui n’est plus du domaine public); si au contraire il s’agit d’un trou (qu’il est de règle de parfaire en imagination jusqu’à 4 p.), ce serait interdit même au-dessus de 10 p., la transmission se faisant entre cet espace intermédiaire et la rue. C’est dans l’enseignement suivant que l’opinion de R. Meir est à déterminer: si les portes d’un jardin ouvrent sur l’intérieur, on peut les ouvrir et fermer de ce côté; si elles donnent sur l’extérieur, on peut les ouvrir et fermer par là; si enfin elles sont tournées des 2 côtés, on peut les ouvrir et fermer n’importe où l’on veut. Il en est de même à l’égard des portes de boutiques sur la voie publique; R. Meir dit: lorsque la serrure se trouve sise au-dessous de 10 p., il est permis de prendre la clef sur le seuil, l’entrer dans la serrure, ouvrir la porte, transporter la clef dans la maison, la remettre dans la serrure pour fermer, puis la retirer et la remettre à sa première place; lorsque la serrure se trouve au-dessus de 10 p. du sol, on apporte la clef dès le vendredi, on la met dans la serrure, de façon à pouvoir ouvrir le lendemain, la transporter dans la maison (en s’y trouvant), puis la remettre dans la serrure, la fermer et la remettre à sa place primitive. Selon les autres sages, même lorsque la serrure est sise au-dessus de 10 p., on prendra la clef du seuil, on la mettra dans la serrure, on ouvrira, la transportera dans la maison, la remettra dans la serrure pour fermer, d’où on la retirera pour la placer sur la fenêtre au-dessus du linteau; si à l’ouverture de cette fenêtre il y a un espace de 4 p. carrés, c’est interdit, car il n’est pas permis de déplacer entre 2 domaines différents. Il résulte donc de ces distinctions que R. Meir considère ce mur comme ébréché (la discussion portant sur le point de savoir si l’on suppose l’espace agrandi à 4 p., ou non). On comprend qu’en fermant à l’extérieur il faille déposer la clef au bas de la porte; mais pourquoi la retirer en fermant au dedans de la maison? C’est qu’en ouvrant la porte donnant au dehors (tout en fermant à l’intérieur), il semblerait que 2 domaines distincts (l’intérieur et l’extérieur) usent d’une même place (celle de la porte); aussi doit-on déposer la clef au bas.
Pnei Moshe non traduit
גמ' בשם כהנא אין הלכה כר''מ. כצ''ל:
למה עביד ר''מ את הכותל. כלומר היכי דמי לר''מ שעושה לדין הכותל שהמנעול בו אם כגמום או כנקוב. ואהא דמחלק ר''מ בתוספתא דמייתי לקמן קאי דס''ל בזמן שהמנעול למטה מעשרה נוטל את המפתח מתוך האסקופה וכו' כדלקמן וממ''נ אי עביד ליה כגמום כלומר אע''ג דשמעי' ליה לר''מ דס''ל אפי' במקום דלית ביה ארבעה רואין אותו כאילו גמום ואית ביה ארבעה דחוקקין להשלים כדאמר ר''מ בעלמא הכא עביד ליה כגמום ממש ולית ביה ארבעה במקום המנעול מיירי א''כ אפי' למעלה מעשרה מותר דהרי האסקופה דנקט כרמלית היא ומן הכרמלית למקום פטור היא דלמעלה מי' ואין בו רחב ד' מקום פטור היא ואין תימר כנקיב משוי ליה וכדס''ל בעלמא דחוקקין להשלים והוה כדאית ביה ארבעה א''כ אפילו למטה מעשרה אסור דמכרמלית לרה''ר היא. והשתא מייתי לה הברייתא דהתוספתא וכלומר והיכא שמעינן ליה לר''מ דמחלק כן האי ברייתא היא פתח גנות וכו' והועתקה כאן בטעות וה''ג לה בתוס' ריש פ''ט פתחי גנות שיש להן בית שער מבפנים פותחין ונועלין בהן מבפנים מבחוץ פותחין ונועלין בהן מבחוץ מכאן ומכאן פותחין ונועלין בהן מכאן ומכאן וכן פתחי חנויות ברשות הרבים רמ''א בזמן שבית המנעול למטה מי' נוטל את המפתח מן האסקופה ונותנו למנעול ופותח ומטלטלו בתוך הבית ומחזירו למנעול ונועל ומניחו במקומו ובזמן שבית המנעול למעלה מעשרה טפחים מביא את המפתח מערב שבת ונותנו למנעול ופותח ומטלטלו בתוך הבית ומחזירו למנעול ונועל ומניחו במקומו וחכמים אומרים אף בזמן שמנעול למעלה מעשרה טפחים נוטל את המפתח מן האסקופה ונותנו למנעול ופותח ומטלטלו בתוך הבית ומחזירו למנעול ונועל ונוטלו ומניחו בחלון שע''ג שקוף אם יש בפי חלון ארבעה על ארבעה אסור שאין מטלטלין מרשות לרשות. ע''כ מהתוספתא והיינו דמדקדק לעיל לר''מ דמתיר בלמטה מעשרה וא''צ להביא את המפתח מע''ש אלא נוטלו מן האסקופה ונותנו למנעול ופותח בו ואח''כ מחזירו לבית וכו' כלומר שיכול לטלטלו לתוך הבית וחוזר ומביאו למנעול ונועל בו. ובזמן שבית המנעול למעלה מעשרה אוסר ר''מ ליטול מן האסקופה אלא צריך להביאו מע''ש ונותנו למנעול וכו' א''כ היכי עביד לה ר''מ להאי בית מנעול והיכי מיירי אי אית ביה ארבעה או לא:
הדא אמרה כגמום עביד לה רבי מאיר. כצ''ל. דהא לר''מ דמחלק בין למעלה ובין למטה הוא דשקיל וטרי וכלומר וע''כ דשמעית מיניה דר''מ עביד לה כגמום ממש וכדאית ביה ארבעה דמי וכדס''ל בעלמא דחוקקין להשלים ובהא גופה פליגי דלרבי מאיר כמאן דאית ביה ארבעה ואם הוא למעלה מעשרה אסור ליטלו מן האסקופה לבית המנעול דקמטלטל מכרמלית לרה''י ולרבנן אין חוקקין להשלים ומכרמלית למקום פטור הוא ומסיפא דהתוספתא מדייק לה וכלומר אע''ג דמעיקרא מספקא לן ה''ד דבית המנעול דפלוגתייהו מסיפא דקתני ואם היה בפי החלון ארבעה וכו' וזהו אליבא דרבנן כדקתני ובזה ד''ה מודים א''כ מכלל דרישא בבית המנעול דלית ביה ארבעה הוא דמיירי ופליגי כדאמרן:
ניחא מבחוץ צריך בית שער מבפנים צריך בית שער. כצ''ל כלומר בתמיה כלומר אמאי צריך להניח המפתח בבית שער אם נועל בו מבפנים. ומשני דמ''מ לא נמצאו דהוו כשתי רשויות משתמשות ברשות אחת וכלומר דהואיל והדלת נפתח הוא לחוץ אע''פ שפותח ונועל מבפנים מיחזי כב' רשויות משתמשות ברשות אחת ולפיכך צריך בית שער:
Eirouvine
Daf 63b
משנה: מַחֲזִירִין צִיר הַתַּחְתּוֹן בַּמִּקְדָּשׁ אֲבָל לֹא בַמְּדִינָה. הָעֶלְיוֹן כָּאן וְכָאן אָסוּר. מַחֲזִירִין רְטִייָה בַמִּקְדָּשׁ אֲבָל לֹא בַמְּדִינָה אִם בַּתְּחִילָּה כָּאן וְכָאן אָסוּר.
Traduction
Au temple, on peut le samedi remettre en place le gond inférieur d’une porte, ce n’est pas permis ailleurs; mais le gond supérieur est interdit partout. R. Juda dit: c’est permis au temple même pour le supérieur, et au dehors pour l’inférieur. Le cohen qui est de service au temple peut, le samedi, remettre un emplâtre enlevé pendant l’office, non au dehors; en principe (de commencer à le poser), ce n’est permis nulle part.
Pnei Moshe non traduit
מחזירין ציר התחתון במקדש. אם נשמט ציר התחתון של דלת ממקומו מחזירין אותו במקדש דהואיל והציר העליון במקומו הוא אין כאן אלא משום שבות ואין שבות במקדש ומחזירין אותו להדיא למקומו:
אבל לא במדינה. שאין מחזירין אותו אלא דוחקין אותו למקומו:
והעליון. אם נשמט ציר העליון ממקומו לא יחזיר אפי' במקדש וכדמפרש בגמרא שלא כל שבות התירו במקדש וטעמא דהכא איכא למיחש שמא יתקע בגרזן או במקבת ואם תקע חייב חטאת דהויא מלאכה ושאני בנגר המונח במקדש דהתם משום דכבונה הוא ואין בנין בכלים ושבות דבכה''ג לא גזרו במקדש וכן הלכה. ובנוסחת הבבלי גריס גם כאן ר' יהודה אומר העליון במקדש והתחתון במדינה ואין כן הלכה:
מתני' מחזירין רטיה במקדש. כהן שלקה בידו ונתן עליה רטיה מבע''י והוצרך לעבוד עבודה בשבת או ביו''ט ונטל רטיה מעל ידו שלא תהא חציצה בין ידו לעבודה מחזירה אח''כ על ידו דאי לא שרית ליה להחזירה ממנע ולא עביד. עבידה וזה אחד מן הדברים שהתירו סופן משום תחילתן כדחשיב בפ''ק דביצה:
אבל לא במדינה. גזירה שמא ימרח הרטיה ואתי לידי חיוב חטאת דחייב משום ממחק ודוקא שפירשה ע''ג קרקע אבל אם היא בידו או אפילו פירשה ע''ג הכלי בהא לא גזרו ומחזירין אותה בכל מקום:
אם בתחילה. שלא היתה קשורה מבעוד יום וכאן זה לא סילקה לצורך עבודה כאן וכאן אסור וליכא למימר הכא אין שבות במקדש דהא וודאי האי שבות לאו צורך גבוה הוא אלא לצורך עצמו:
משנה: קוֹשְׁרִין נִימִין בַמִּקְדָּשׁ אֲבָל לֹא בַמְּדִינָה אִם בַּתְּחִילָּה כָּאן וְכָאן אָסוּר. חוֹתְכִין יַבֶּלֶת בַּמִּקְדָּשׁ אֲבָל לֹא בַמְּדִינָה אִם בַּכֶּלִי כָּאן וְכָאן אָסוּר:
Traduction
On peut, le samedi, rattacher au Temple la corde d’un instrument, non au dehors. De même, il est permis ce jour de couper au Temple une verrue de l’animal destiné au sacrifice, non au dehors; avec un instrument tranchant, c’est interdit partout.
Pnei Moshe non traduit
מתני' קושרין נימין במקדש. נימת כינור של לוים שאומרים עליו שיר על הקרבן שנפסק בשבת קושרין אותו בין באמצע בין מן הצד מפני שהוא קשר של מצוה ולא היה יכול לעשות זה מאתמול:
אבל לא במדינה. אע''פ שאין קשר זה מעשה אומן מ''מ הואיל וקשר של קיימא הוא אסור:
ואם בתחילה. לעשות הקשר בשבת אפילו במקדש אסור:
חותכין יבלת במקדש. יבלת היא מום כדכתיב או יבלת וחותכין אותו שלא לפסול את הקרבן או אם הוא בגופו שלא לעכב את העבודה ודוקא ביד הוא דשרי דהוי חותך כלאחר יד ואינו אלא משום שבות ובמקדש לא גזרו משום שבות אבל בכלי אסור ודוקא בלחה אבל ביבישה חותכה אפילו בכלי ועובד עבודה:
הלכה: פיס'. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. לֹא כָל שְׁבוּת הִתִּירוּ בַמִּקְדָּשׁ.
Traduction
R. Yossé b. R. Aboun dit: l’interdit de la Mishna pour le gond supérieur prouve que l’on n’a pas permis au Temple tous les interdits rabbiniques.
Pnei Moshe non traduit
אמר ר''י בר בון לא כל שבות התירו במקדש. בספרי הדפוס כתוב זה על פיסקא והוא מתניתין דלקמן וטעות הוא דלא שייך כלל אחזרת רטיה שאותה ודאי התירו במקדש אלא כאן על המתניתין דקתני בסיפא מחזיר ציר התחתון וכו' הוא דקאי ומפרש דטעמא דלא התירו בעליון במקדש ואע''פ שג''כ אינו אלא שבות משום דלא כל שבות התירו במקדש וכדפרישית טעמא במתניתין דבעליון גזרינן שמא יתקע אבל בנגר המונח אינו אלא דמחזי כבונה ולעולם אינו בא לידי חיוב חטאת שאין בנין בכלים:
אֵי זֶהוּ נֶגֶר. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. קָשׁוּר אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ תָלוּי. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מָֽשְׁכֵנִי חִילְפַיי וְהַרְאֵנִי מִשֶּׁלְבֵּית רִבִּי קָשׁוּר אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ תָלוּי. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. אַתְיָא יְחִידָאָה דְהָכָא כִּסְתָמָא דְתַמָּן. וְדִיחִידָאָה דְתַמָּן כִּסְתָמָא דְהָכָא. רִבִּי יוֹסֵי בָעֵי קוֹמֵי רִבִּי יִרְמְיָה. הֵיךְ עָֽבְדִין עוֹבְדָא. אָמַר לֵיהּ. מִן מַה דְאָמַר רִבִּי וֹחָנָן. מָֽשְׁכֵנִי חִילְפַיי וְהַרְאֵנִי שֶׁלְבֵּית רִבִּי קָשׁוּר אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ תָלוּי. הָדָא אָֽמְרָה. כְּרִבִּי יְהוּדָה עָֽבְדִין. עַד שֶׁיְּהֵא קָשׁוּר בַּדֶּלֶת. רִבִּי יַנַּיי חָמוֹי דְרִבִּי אִמִּי. עַד שֶׁיְּהֵא קָשׁוּר בַּדֶּלֶת בְּדָבָר שֶׁהוּא יָכוֹל לְהַעֲמִידוֹ. נֶגְרָא הָדָא רִבִּי אֶלְעָזָר קְטַר בְּגָמִי. נִשְׁמַט אָסוּר. נִקְמַז. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רַבָּנִן. 63b מְדָדֵיהוּ בְרָאשֵׁי עֶצְבָּעוֹתָיו.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
איזה נגר. הנגרר שנחלקו בו במתני'. וגרסינן להא לעיל בשבת בסוף פ' כל הכלים והתם גריס בהדיא איזהו נגר הנגרר:
קשור. בחבל בדלת אע''פ שאינו תלוי ונגרר עם החבל בארץ:
א''ר יוחנן משכני חילפיי. משך אותי חילפיי והוא אילפא חבירו של ר' יוחנן והראה אותי נגר של בית רבי שהוא קשור בדלת ואע''פ שאינו תלוי נועלין בו בשבת ובפ' כל הכלים בהלכה ג' מפרש התם ר' יודן לטעמא דמכיון שנוטלו ונותנו לתוך ידו נעשה כמפתח:
אמר ר' יוחנן אתיא דהכא כסתמא דתמן. זהו על הא דפליגי בפ' הנזכר בהלכה ז' פקק החלון רא''א בזמן שהוא קשור ותלוי פוקקין בו ואם לאו אין פוקקין בו וחכמים אומרים בין כך ובין כך פוקקין בו ויחידאה דהכא ר' יהודה דמתיר אע''פ שאינו תלוי אלא נגרר בארץ כסתמא דחכמים דהתם ויחידאה דהתם ר''א דבעי קשור ותלוי כסתמא דחכמים דהכא דס''ל כמחלוקת כאן כך מחלוקת כאן:
היך עבדין עובדא. משום דחכמים דהכא היינו ר''א דהתם וא''כ הלכ' כמאן:
א''ל מן מה דאמר ר' יוחנן משכני חילפיי וכו'. א''כ עביד רבי עובדא אע''פ שאינו תלוי ש''מ דהלכה כר' יהודה למעשה ומיהו עד שיהא קשור בדלת ואע''פ שאינו תלוי:
ר' ינאי חמוי דר' אמי. מוסיף עד שיהא קשור בדלת בדבר שהוא יכול להעמידו שיהא חזק ולא יהא נופל לארץ:
נגרא הדא דרבי אלעזר. נגר של ר''א והוא ר''א אמורא קשור בגמי בעלמא הוה:
נשמט. הנגר שנפסק החבל שקשור בו וכשפותח ונועל בו הוא מונח בקרן זוית אסור:
נקמז. שנחסר ממנו מעט ואינו ממלא את החור האסקופה שמכניסין אותו שם:
מדדהו בראשי אצבעותיו. עד שהוא מכניסו ומהדקו שם:
תַּנֵּי. לֹא יְקַנֵּחַ אָדָם אֶת הָאִסְפְּלָנִית שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי מֵירוּחַ. וְהַמְמָרֵחַ בַּשַּׁבָּת חַייָב חַטָּאת. וְהָתַנֵּי. הֶחֱלִיקָה מִמַּטָּן מַחֲזִירָהּ מִלְּמַעֲלָן. הֶחֱלִיקָה מִלְּמַעֲלָה מַחֲזִירָהּ מִלְּמַטָּה. מְגַלֶּה מִקְצַת אִסְפְּלָנִית מִיכָּן וּמְקַנֵּחַ הַמַּכָּה מִיכָּן. וּמְגַלֶּה מִקְצַת אִסְפְּלָנִית מִיכָּן וּמְקַנֵּחַ הַמַּכָּה מִיכָּן. אֲבָל לֹא יְקַנֵּחַ אֶת הָאִסְפְּלָנִית שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי מֵירוּחַ. וְהַמְמָרֵחַ בַּשַּׁבָּת חַייָב חַטָּאת.
Traduction
On a enseigné (243)Tossefta au Shabat ch. 6.: il ne faut pas, le samedi, essuyer l’humeur d’une plaie couverte par un emplâtre, pour éviter d’écraser ce dernier; si on l’écrasait en ce jour (par mégarde), on serai punissable d’un sacrifice de péché. Ainsi, l’on a appris: si l’emplâtre a glissé vers le bas, on le repousse vers le haut et vice versa, on pourra découvrir une partie de l’emplâtre d’un côté et essuyer la plaie à cette place, puis agir de même d'un autre côté, pourvu que l'on n’essuie pas toute l’humeur de la plaie couverte ainsi, pour éviter d’écraser l’emplâtre; car, si on l’écrasait en ce jour (par mégarde), on serait punissable d’un sacrifice de péché.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני לא יקנח אדם את האספלנית. בשבת מליחה של המכה שלא יבא לידי מירוח וכו':
והתני. בניחותא תנ''ה החליקה מן המכה ממטה וכו' אבל לא יקנח את האספלנית עצמה שלא יבא לידי מירוח:
תַּנֵּי. רְטִייָה שֶׁטָּֽפְחָה מַחֲזִירין אוֹתָהּ בַּשַּׁבָּת. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יָסָא. וְהִיא שֶׁטָּֽפְחָה כְּנֶגֶד הַמַּכָּה. וְהָתַנֵּי. הֶחֱלִיקָה מִמַּטָּן מַחֲזִרָהּ מִלְּמַעֲלָן. הֶחֱלִיקָה מִלְּמַעֲלָן מַחֲזִירָהּ מִלְּמַטָּן. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תֵצֵא רְשׁוּת כָּל אוֹתָהּ הַמַּכָּה. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בָּשֵׁם רִבִּי יָסָא. מַכָּה שֶׁנִּתְרַפָּאת נוֹתְנִין עָלֶיהָ רְטִייָה. שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא כִּמְשָׁמֵרָה. רִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רַבָּנִן דְּתַמָּן. נוֹתְנִין רְטִייָה עַל גַּבֵּי מַכָּה בַשַּׁבָּת שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא כִּמְשָׁמֵרָה. אָמַר רִבִּי תַנְחוּמָא. חוץ מֵעָלֵי גְפָנִים שֶׁהֵן לִרְפוּאָה.
Traduction
On a enseigné: si par le gonflement de l’emplâtre, celui-ci s’est détaché de la plaie, il est pourtant permis le samedi de le remettre en place. Toutefois, dit R. Jacob b. Aha au nom de R. Yassa, il faut que l’emplâtre soit encore en face de la plaie, malgré le gonflement. C’est ainsi qu’il a été dit: si l’emplâtre a glissé, soit en bas, soit en haut, on le repousse en sens inverse, à condition qu’il ne se trouve pas toute à fait en dehors de la place occupée par la plaie (244)Suit un passage traduit (Shabat 6, 3).
Pnei Moshe non traduit
תני רטיה שתפחה. ומחמת כן פירשה מעל המכה מחזירין אותה בשבת:
והוא שתפחה כנגד המכה. ומחמת כן פירשה כדפרי':
והתני. בניחותא:
החליקה וכו' ובלבד שלא תצא רשות כל אותה המכה. שלא יגביהנה כשיצאתה מכל המכה כולה:
ר' יוסי בר בון וכו'. מכה שנתרפא' וכו'. גרסינן להא לעיל בשבת פרק במה אשה בהלכה ב' בסופה עד גמירא וע''ש:
רִבִּי בָּא בַּר כַּהֲנָא רִבִּי חִייָה בַּר אַשִּׁי בְשֵׁם רַב. הֲלָכָה כְרִבִּי יוֹסֵי.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
ר' בא וכו' הלכה כר' יוסי. האי לא שייכא הכא אלא התם בשבת ועל דר' יוסי במתני' שם קאי דס''ל לחלק בכיסוי הכלים שיש להן בית אחיזה בד''א בכיסוי קרקעות וכו' כמפורש התם ואגב דלעיל מייתי לה נמי הכא:
אָמַר רִבִּי הוּנָא. הָדָא פוּאָה עִיקָּר טַב הִיא סַגִּין כַּד אִית בָּהּ חֲמִשָּׁה אוֹ שִׁבְעָה אוֹ תִּשְׁעָה קִיטְרִין וּבִלְבַד דְּלָא יִתֵּן מוֹי.
Traduction
אֵין קוֹרִין פָּסוּק עַל גַּבֵּי מַכָּה בַשֵּׁם. וְהָדֵין דְּקָרָא עַל יַבְרוּחָה אָסוּר. בּוֹא וּקְרָא פָּסוּק זֶה עַל בְּנוֹ שֶׁהוּא מִתְבְּעִת. תֵּן עָלָיו סֵפֶר אוֹ תְפִילִּין בִּשְׁבִיל שֶׁיִּשָׁן. אָסוּר. וְהָתַנֵּי. אוֹמְרִים הָיוּ שִׁיר שֶׁלְפְּגָעִים בִּירוּשָׁלִַם. אָמַר רִבִּי יוּדָן. כָּאן עַד שֶׁלֹּא נִפְגָּע וְכָאן מִשֶּׁנִּפְגָּע. וְאֵי זֶהוּ שִׁיר פְּגָעִים. מָה רַבּ֣וּ צָרָ֑י וְכָל הַמִּזְמוֹר. יוֹשֵׁב בְּסֵ֣תֶר עֶלְי֑וֹן עַד כִּֽי אַתָּ֣ה יְי מַחְסִ֑י.
Traduction
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source