Eirouvine
Daf 62b
משנה: לֹא יַעֲמוֹד אָדָם בִּרְשׁוּת הַיָחִיד וְיִפְתַּח בִּרְשׁוּת הָרַבִּים בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְיִפְתַּח בִּרְשׁוּת הַיָחִיד אֶלָּא אִם כֵּן עָשׂוּ לוֹ מְחִיצָה גְבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. אָֽמְרוּ לוֹ מַעֲשֶׂה בְשׁוּק שֶׁל פַּטָּמִין שֶׁהָיָה בִירוּשָׁלִַם שֶׁהָיוּ נוֹעֲלִין וּמַנִּיחִין אֶת הַמַּפְתֵּחַ בְּחַלּוֹן שֶׁעַל הַפֶּתַח. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר שׁוּק שֶׁל צַמָּרִין הָיָה:
Traduction
On ne devra pas, en étant placé dans une propriété privée, prendre un clef qui se trouve sur la voie publique; ni, en étant sur celle-ci, ouvrir un bien privé, à moins qu’il y ait un mur de séparation de 10 palmes (à l’abri duquel on ouvre et ferme). Tel est l’avis de R. Meir. -Mais, lui objectèrent les autres sages, il arrivait bien au marché des engraisseurs de Jérusalem (place intermédiaire fermée la nuit), de le fermer et de suspendre la clef à la fenêtre au-dessus de la porte; ou bien, selon R. Yossé, c’était au marché du canton (on peut donc ouvrir de là).
Pnei Moshe non traduit
מתני' לא יעמוד אדם ברה''י. ויטול המפתח המונח בר''ה ויפתח בר''ה להחנות או בר''ה שיעמוד בר''ה למטה מעשרה ומושיט ידו למעלה מי' ויפתח ברה''י דחיישינן שמא יבוא אצלו המפתח:
אא''כ עשו לו מחיצה גבוה עשרה. אסיפא בעומד בר''ה קאי ויעמוד בתוך המחיצה:
אמרו לו מעשה בשוק של פטמין. טבחים שמפטמין הבהמות לשחטן שהיה בירושלים ואע''ג דאיכא למ''ד שירושלים כרמלית היא לפי שדלתותיה נעולות בלילה ומה זו ראיה אלא משום דשמעינהו רבנן לר''מ דאסור לעמוד נמי בכרמלית ולפתוח ברה''י ועלה הביאו ראיה משוק של פטמין בירושלים ור' יוסי אומר שוק של מוכרי צמר היה. ומיהו אין הלכה כר''מ אפילו בר''ה:
מַתְנִיתָא 62b בְּשֶׁאֵין לַהֶן צִירִין. אֲבָל יֵשׁ לָהֵן צִירִין הָדָא הִיא דְתַנֵּי. דֶּלֶת גּוֹדֶרֶת מַחֲצֶלֶת גּוֹדֶרֶת קַנְקֶילוֹן גּוֹדֶר. פּוֹתֵחַ וְנוֹעֵל בַּשַּׁבָּת וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּיוֹם טוֹב. מַחֲצֶלֶת הַקְּשׁוּרָה וּתְלוּיָה בַשַּׁבָּת פּוֹתֵחַ וְנוֹעֵל בַּשַּׁבָּת וְאֵין צוֹרֶךְ לוֹמַר בְּיוֹם טוֹב.
Traduction
Enfin, ce que la Mishna dit de la grande porte battante est vrai si elle n’a pas de gonds; mais si elle en est pourvue, on peut la fermer. C’est ainsi qu’il a été enseigné (238)''Au (Shabat 5, 1) (ci-dessus, p. 59) ; le texte est à restituer comme ici, cf. Tossefta à notre, ch. 8.'': il est permis le samedi, et à plus forte raison aux jours de fête, d’ouvrir ou de fermer une porte qui traîne (sans s’inquiéter des suites), ou une tenture glissant à terre, ou un treillage, cigcli'', dans le même cas; et l’on ajoute que si une tenture est attachée et suspendue au-dessus du sol (sans gond), il est permis d’ouvrir ou de fermer le samedi, et à plus forte raison aux jours de fête.
Pnei Moshe non traduit
מתניתא. דקתני הדלת שבמוקצה וכו' אין נועלין בהן בשאין להן צירין כלל אלא כדפרישי' במתני' אבל ביש להן צירין אם תלויין בציר שלהן אף על פי שהן נגררין על הארץ:
הדא היא דתני. בתוספתא פ''ח והובאה לעיל בפ''ה דשבת בהל' א' דלת גוררת ומחצלת גוררת וקנקולין הוא כלי מנוקב עשויה לעשן הבגדים שעליו ומשימין תחתיו אש וגפרית ולפעמים תולין אותו על הפתח ונגרר על הארץ מותר לפתוח ולנעול בהן בשבת ואצ''ל בי''ט וכן מחצלת הקשורה והתלויה אפילו אינה גבוה מן הארץ פותח וכו':
Eirouvine
Daf 63a
משנה: נֶגֶר שֶׁיֵשׁ בְּרֹאשׁוֹ קְלוֹסְטְרָא רִבִּי לָֽעְזָר אוֹסֵר וְרִבִּי יוֹסֵה מַתִּיר. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר מַעֲשֶׂה שֶׁל בֵּית הַכְּנֶסֶת בִּטִיבֵּרְיָה שֶׁהָיוּ נוֹהֲגִין בּוֹ הֶיתֵּר עַד שֶׁבָּא רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְהַזְּקֵנִים וְאָֽסְרוּ לָהֶן. רַבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר אִיסּוּר הָיוּ נָהֲגִין בּוֹ בָּא רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְהַזְּקֵנִים וְהִתִּירוּהוּ לָהֶן. נֶגֶּר הַנִּגְרָר נוֹעֲלִין בּוֹ בַמִּקְדָּשׁ אֲבָל לֹא בַמְּדִינָה. וְהַמּוּנָּח כָּאן וְכָאן אָסוּר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הַמּוּנָּח בַּמִּקְדָּשׁ וְהַנִּגְרָר בַּמְּדִינָה:
Traduction
Si le sommet d’un verrou (240)Le comment. a: cheville. est pourvu d’un gros boulon de clôture (claustrum), il est interdit d’en user (241)La forme de pilon lui donne le caractère interdit d'outil. Maïmonide a en arabe l'équivalent de: barre mobile de clôture., dit R. Eliézer; R. Yossé le permet. R. Eliézer dit: dans la synagogue de Tibériade, c’était un usage admis par tradition de s’en servir, jusqu’à ce que R. Gamliel et les anciens vinssent l’interdire. R. Yossé dit au contraire: il était admis par tradition que c’est interdit, jusqu’à ce que R. Gamliel et les anciens le permirent. Avec un verrou attaché par une corde traînant à terre, on peut fermer les portes le samedi au temple, non au dehors; le verrou posé de côté ne peut servir nulle part. R. Juda dit: ce dernier mode de verrou pourra servir au temple, et celui qui est attaché servira ailleurs.
Pnei Moshe non traduit
מתני' נגר שיש בראשו קלוסטרא. נגר הוא יתד קווילי''ה בלע''ז ותוחבין אותו בחור שבמפתן לנעול בו את הדלת ויש בראשו קלוסטרא והוא כעין בוכנא שהוא עב וראוי לכתוש ולשחוק בו פלפלין:
ר''א אוסר. לנעול בו אע''פ שתורת כלי עליו קאמר בגמרא דס''ל לר''א שהקלוסטרא טפל הוא לנגר ואינו מחשיבו לכלי ומכיון שאינו ניטל ואוגדו בידו והוא החבל שהוא נאגד וקשור בו לא מוכחא מילתא דלנעול הוא עומד אבל אם ניטל עם אוגדו מודה ר''א דשרי:
ור' יוסי מתיר. משום דס''ל דהקלוסטרא הוא העיקר והנגר טפל לו ומכיון שהקלוסטרא מוכחת עליו שהוא כלי ומוכן לנעילה נועלין בה בשבת והלכה כר' יוסי:
נגר הנגרר. זהו כתם נגר שאין בראשו קלוסטרא וקשור הוא בדלת ונגרר בארץ:
נועלין בו במקדש. משום שאין בו אלא משום שבות ומשום טלטול הואיל ואין תורת כלי עליו א''נ משום דמיחזי כבונה הואיל ונגרר בארץ ולאו בונה ממש הוא ואין כאן אלא שבות ובמקדש לא גזרו משום שבות:
והמונח. שאינו קשור כלל בדלת אלא מונח הוא בקרן זוית וכשצריך לנעול נוטלו ונועל בו וחוזר אח''כ ומניחו:
כאן וכאן אסור. דס''ל דבכה''ג הוי כבונה ממש ואפי' במקדש אסור:
ר' יהודה אומר המונח מותר במקדש. שאין בו משום בנין אלא שבות בעלמא והנגרר מותר אפילו במדינה והלכה כר' יהודה ומ''מ בעי' שיהא קשור ותלוי בדלת או אם האגד שאגוד בו הנגר בידו הוא כלו' שניטל עמו והאגד מוכיח עליו שהוא עומד לנעילה אבל אם מונח לגמרי בפ''ע והאגד שלו נשאר קבוע בדלת אסור לנעול בו:
הלכה: פיס'. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּרִבִּי [] כְּדִבְרֵי מִי שֶׁמַּתִּיר עוֹשֶׁה הַנֶּגֶר טָפֵל לַקְּלוֹסְטְרָא. כְּדִבְרֵי הָאוֹסֵר עוֹשֶׁה הַקְּלוֹסְטְרָא טָפֵל לַנֶּגֶר.
Traduction
R. Yossé b. R. Aboun dit: d’après celui qui dans la Mishna permet d’en user, le verrou est l’accessoire du boulon; d’après l’autre interlocuteur, le boulon est l’accessoire du verrou (242)Le reste est traduit (Shabat 17, 7), fin..
Pnei Moshe non traduit
גמ' אמר ר' יוסי בר בון כדברי מי שמתיר וכו'. כדפרישי' במתני':
הלכה: פיס'. רִבִּי אָחָא רִבִּי חִינְנָה בְשֵׁם כַּהֲנָא. אֵין הֲלָכָה כְרִבִּי יוּדָה. רִבִּי אַבָּא בַּר פַּפַּי בָעֵי. לָמָּה עֲבַד רִבִּי מֵאִיר אֶת הַכּוֹתֶל. כְּגָמוּם כְּנָקוּב. אִין תֵּימַר כְּגָמוּם. אֲפִילוּ לְמַעֲלָה מֵעֲשָׂרָה מוּתָּר. אִין תֵּימַר כְּנָקוּב. אֲפִילוּ לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה אָסוּר. פֶּתַח גַּנּוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶן בֵּית שַׁעַר. מִבִּפְנִים פּוֹתֵחַ וְנוֹעֵל מִבִּפְנִים. מִבַּחוּץ פּוֹתֵחַ וְנוֹעֵל מִבַּחוּץ. מִיכָּן וּמִיכָּן פּוֹתֵחַ וְנוֹעֵל מִיכָּן וּמִיכָּן. לֹא מִיכָּן וְלֹא מִיכָּן הֲרֵי זֶה נוֹטֵל אֶת הַמַּפְתֵּחַ וּפּוֹתֵחַ וְנוֹעֵל וּמַנִּיחוֹ בִּמְקוֹמוֹ. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בִּזְמַן שֶׁהַמַּנְעוּל לְמַעֲלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים. אֲבָל אִם הָיָה הַמַּנְעוּל לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים. הֲרֵי זֶה נוֹטֵל אֶת הַמַּפְתֵּחַ מִתּוֹךְ הָאַסְקוּפָּה וּפּוֹתֵחַ וְנוֹעֵל וּמַנִּיחוֹ בִּמְקוֹמוֹ. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. אַף עַל פִּי שֶׁהַמַּנְעוּל לְמַעֲלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים מֵבִיא הַמַּפְתֵּחַ מֵעֶרֶב שַׁבָּת וּפּוֹתֵח וְנִכְנַס וּמְטַלְטְלוֹ בְּתוֹךְ הַבָּיִת וְנוֹעֵל וְנוֹתְנוֹ בַּחוֹר לְמַעֲלָה מִן הַמַּשְׁקוֹף. אִם הָיָה הַחוֹר שֶׁלְאַרְבָּעָה טְפָחִים אָסוּר. שֶׁאֵין מִשְׁתַּמְּשִׁין מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת דֶּרֶךְ רְשׁוּת. 63a הָדָא אָֽמְרָה. כְּגָמוּם עֲבַד לָהּ רִבִּי יוּדָה. נִיחָא מִבִּפְנִים צָרִיךְ בֵּית שַׁעַר. מִבַּחוּץ צָרִיךְ בֵּית שַׁעַר. לֹא נִמְצְאוּ שְׁתֵּי רְשׁוּיוֹת מִשְׁתַּמְּשׁוֹת בִּרְשׁוּת אַחַת.
Traduction
R. Aha ou R. Hinena dit au nom de Cahana: l’avis de R. Juda (c.-à-d. l’interlocuteur de R. Meir) ne sert pas de règle. R. Aba b. Papi demanda: en quel sens R. Meir juge-t-il le mur auquel est adaptée une serrure? Le considère-t-il comme ébréché (239)''De telle sorte, dit le comment., que l'espace au-dessus du seuil, ayant moins de 4 p. en largeur, serait permis ; tandis qu'un trou, supposé agrandi jusqu'à 4 p., serait interdit comme domaine différent.'', ou comme troué? Or, voici quelle serait la conséquence: en admettant l’hypothèse de la brèche, même dans un espace supérieur à 10 p., il serait permis de fermer (c’est à une hauteur qui n’est plus du domaine public); si au contraire il s’agit d’un trou (qu’il est de règle de parfaire en imagination jusqu’à 4 p.), ce serait interdit même au-dessus de 10 p., la transmission se faisant entre cet espace intermédiaire et la rue. C’est dans l’enseignement suivant que l’opinion de R. Meir est à déterminer: si les portes d’un jardin ouvrent sur l’intérieur, on peut les ouvrir et fermer de ce côté; si elles donnent sur l’extérieur, on peut les ouvrir et fermer par là; si enfin elles sont tournées des 2 côtés, on peut les ouvrir et fermer n’importe où l’on veut. Il en est de même à l’égard des portes de boutiques sur la voie publique; R. Meir dit: lorsque la serrure se trouve sise au-dessous de 10 p., il est permis de prendre la clef sur le seuil, l’entrer dans la serrure, ouvrir la porte, transporter la clef dans la maison, la remettre dans la serrure pour fermer, puis la retirer et la remettre à sa première place; lorsque la serrure se trouve au-dessus de 10 p. du sol, on apporte la clef dès le vendredi, on la met dans la serrure, de façon à pouvoir ouvrir le lendemain, la transporter dans la maison (en s’y trouvant), puis la remettre dans la serrure, la fermer et la remettre à sa place primitive. Selon les autres sages, même lorsque la serrure est sise au-dessus de 10 p., on prendra la clef du seuil, on la mettra dans la serrure, on ouvrira, la transportera dans la maison, la remettra dans la serrure pour fermer, d’où on la retirera pour la placer sur la fenêtre au-dessus du linteau; si à l’ouverture de cette fenêtre il y a un espace de 4 p. carrés, c’est interdit, car il n’est pas permis de déplacer entre 2 domaines différents. Il résulte donc de ces distinctions que R. Meir considère ce mur comme ébréché (la discussion portant sur le point de savoir si l’on suppose l’espace agrandi à 4 p., ou non). On comprend qu’en fermant à l’extérieur il faille déposer la clef au bas de la porte; mais pourquoi la retirer en fermant au dedans de la maison? C’est qu’en ouvrant la porte donnant au dehors (tout en fermant à l’intérieur), il semblerait que 2 domaines distincts (l’intérieur et l’extérieur) usent d’une même place (celle de la porte); aussi doit-on déposer la clef au bas.
Pnei Moshe non traduit
גמ' בשם כהנא אין הלכה כר''מ. כצ''ל:
למה עביד ר''מ את הכותל. כלומר היכי דמי לר''מ שעושה לדין הכותל שהמנעול בו אם כגמום או כנקוב. ואהא דמחלק ר''מ בתוספתא דמייתי לקמן קאי דס''ל בזמן שהמנעול למטה מעשרה נוטל את המפתח מתוך האסקופה וכו' כדלקמן וממ''נ אי עביד ליה כגמום כלומר אע''ג דשמעי' ליה לר''מ דס''ל אפי' במקום דלית ביה ארבעה רואין אותו כאילו גמום ואית ביה ארבעה דחוקקין להשלים כדאמר ר''מ בעלמא הכא עביד ליה כגמום ממש ולית ביה ארבעה במקום המנעול מיירי א''כ אפי' למעלה מעשרה מותר דהרי האסקופה דנקט כרמלית היא ומן הכרמלית למקום פטור היא דלמעלה מי' ואין בו רחב ד' מקום פטור היא ואין תימר כנקיב משוי ליה וכדס''ל בעלמא דחוקקין להשלים והוה כדאית ביה ארבעה א''כ אפילו למטה מעשרה אסור דמכרמלית לרה''ר היא. והשתא מייתי לה הברייתא דהתוספתא וכלומר והיכא שמעינן ליה לר''מ דמחלק כן האי ברייתא היא פתח גנות וכו' והועתקה כאן בטעות וה''ג לה בתוס' ריש פ''ט פתחי גנות שיש להן בית שער מבפנים פותחין ונועלין בהן מבפנים מבחוץ פותחין ונועלין בהן מבחוץ מכאן ומכאן פותחין ונועלין בהן מכאן ומכאן וכן פתחי חנויות ברשות הרבים רמ''א בזמן שבית המנעול למטה מי' נוטל את המפתח מן האסקופה ונותנו למנעול ופותח ומטלטלו בתוך הבית ומחזירו למנעול ונועל ומניחו במקומו ובזמן שבית המנעול למעלה מעשרה טפחים מביא את המפתח מערב שבת ונותנו למנעול ופותח ומטלטלו בתוך הבית ומחזירו למנעול ונועל ומניחו במקומו וחכמים אומרים אף בזמן שמנעול למעלה מעשרה טפחים נוטל את המפתח מן האסקופה ונותנו למנעול ופותח ומטלטלו בתוך הבית ומחזירו למנעול ונועל ונוטלו ומניחו בחלון שע''ג שקוף אם יש בפי חלון ארבעה על ארבעה אסור שאין מטלטלין מרשות לרשות. ע''כ מהתוספתא והיינו דמדקדק לעיל לר''מ דמתיר בלמטה מעשרה וא''צ להביא את המפתח מע''ש אלא נוטלו מן האסקופה ונותנו למנעול ופותח בו ואח''כ מחזירו לבית וכו' כלומר שיכול לטלטלו לתוך הבית וחוזר ומביאו למנעול ונועל בו. ובזמן שבית המנעול למעלה מעשרה אוסר ר''מ ליטול מן האסקופה אלא צריך להביאו מע''ש ונותנו למנעול וכו' א''כ היכי עביד לה ר''מ להאי בית מנעול והיכי מיירי אי אית ביה ארבעה או לא:
הדא אמרה כגמום עביד לה רבי מאיר. כצ''ל. דהא לר''מ דמחלק בין למעלה ובין למטה הוא דשקיל וטרי וכלומר וע''כ דשמעית מיניה דר''מ עביד לה כגמום ממש וכדאית ביה ארבעה דמי וכדס''ל בעלמא דחוקקין להשלים ובהא גופה פליגי דלרבי מאיר כמאן דאית ביה ארבעה ואם הוא למעלה מעשרה אסור ליטלו מן האסקופה לבית המנעול דקמטלטל מכרמלית לרה''י ולרבנן אין חוקקין להשלים ומכרמלית למקום פטור הוא ומסיפא דהתוספתא מדייק לה וכלומר אע''ג דמעיקרא מספקא לן ה''ד דבית המנעול דפלוגתייהו מסיפא דקתני ואם היה בפי החלון ארבעה וכו' וזהו אליבא דרבנן כדקתני ובזה ד''ה מודים א''כ מכלל דרישא בבית המנעול דלית ביה ארבעה הוא דמיירי ופליגי כדאמרן:
ניחא מבחוץ צריך בית שער מבפנים צריך בית שער. כצ''ל כלומר בתמיה כלומר אמאי צריך להניח המפתח בבית שער אם נועל בו מבפנים. ומשני דמ''מ לא נמצאו דהוו כשתי רשויות משתמשות ברשות אחת וכלומר דהואיל והדלת נפתח הוא לחוץ אע''פ שפותח ונועל מבפנים מיחזי כב' רשויות משתמשות ברשות אחת ולפיכך צריך בית שער:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source