Eirouvine
Daf 56b
מָהוּ לְטַלְטֵל בְּכוּלּוֹ. שְׁמוּאֵל אָמַר. מְטַלְטֵל בְּכוּלּוֹ. רַב אָמַר. אֵין מְטַלְטְלִין בּוֹ אֶלָּא בְּאַרְבַּע אַמּוֹת. מַתְנִיתִין פְלִיגָא עַל רַב. גַּג גָּדוֹל סָמוּךְ לְקָטָן. הַגָּדוֹל מוּתָּר וְהַקָּטָן אָסוּר. נִיחָא הַגָּדוֹל מוּתָּר בְּאַרְבַּע אַמּוֹת. וְהַקָּטָן אָסוּר בְּאַרְבַּע אַמּוֹת. וְיֵשׁ אָסוּר בְּאַרְבַּע אַמּוֹת. רַב וּשְׁמוּאֵל אָֽמְרֵי. שֶׁנּוֹתְנִין לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת בִּפְנֵי פִתְחוֹ. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם שְׁמוּאֵל אָמַר. כְּשֶׁהָיָה שָׁם פֶּתַח פָּתוּחַ לַגַּג. אֲפִילוּ כֵן הַגָּדוֹל מוּתָּר. שֶׁלֹּא נִפְרָץ בִּמְלוֹאוֹ. וְהַקָּטָן אָסוּר. שֶׁנִּפְרָץ 56b בִּמְלוֹאוֹ.
Traduction
Selon les rabbins, qui distinguent chaque domaine à part, chacun peut-il transporter sur son toit? Samuel autorise le toit entier; Rav permet seulement un espace de 4 coudées. La Mishna suivante (§ 2) est opposée à Rav: ''si un grand toit près du petit le domine, il sera permis de transporter des objets sur le grand, non dans le petit''. Or, on comprend que sur le grand toit on délimite un espace permis de 4 coudées; mais y a-t-il lieu d’établir le même interdit pour le petit, et y a-t-il seulement un interdit pour 4 coudées? Rav et Samuel disent que l’on est censé ajouter 4 coudées à la porte, de sorte que même le petit toit sera bien assez grand. R. Yossé b. R. Aboun dit au nom de Samuel s'il y a une ouverture donnant sur le toit, l’usage du grand toit sera pourtant permis, puisque la rupture n’englobe pas tout; le petit sera interdit, parce que la rupture y est complète au point de jonction.
Pnei Moshe non traduit
מהו לטלטל בכולו. לר''מ בכל הגגין אם שוין הן ולרבנן בגג יחידי או שהן כולן כרשות אחת כגון שעירבו ואם מותר לטלטל בכל גג וגג בכולו כמו בכל בית ובית:
שמואל אמר מטלטל בכולו. אף על גב דלעיל אמר שמואל עד בית סאתים התם מיירי דלא מינכרא מחיצתא שלמטה למימר בהו גוד אסיק והכא מיירי דמינכרא מחיצתא ואמרי' גוד אסיק ומטלטל בכל הגג בכולו:
רב אמר אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות. והא דאמר רב לעיל אפי' כור ואפי' כוריים ע''כ אי אפשר לשנויי לסוגיא דהכא אלא כן דלעיל פלוגתייהו אליבא דר' מאיר דאמר כל הגגין השוין רשות אחת הן וקאמר שמואל עד בית סאתים ותו לא משום דאין דיורין למעלה והוי כקרפף שלא הוקף לדירה ואין מטלטלין בו אלא עד בית סאתים ורב ס''ל אליבא דר''מ דמהני המחיצות דלמטה גם למעלן ומטלטלין בהן אפי' כור ואפי' כוריים והכא אליבא דרבנן דמתני' פליגי דשמואל סבירא ליה דמיהת בכל גג בפ''ע מותר לטלטל בכולו. ורב ס''ל אין מטלטלין בו אלא בד' אמות:
מתניתא פליגא על רב. דתנינן לקמן:
גג גדול סמוך לקטן הגדול מותר והקטן אסור. והניחא בגדול מצית לפרושי שמותר בד' אמות אלא והקטן אסור ואפי' בד' אמות ויש איסור בד' אמות בתמיה דמהיכי תיתי לאסור בו בטלטול ד' אמות וה''ה דהוה מצי למיפרך נמי מגדול גופיה דאם בד''א ותו לא מאי רבותא טפי בגדול אלא דניחא ליה למיפרך מדקתני בהדיא גבי קטן דאסור ולדידך ואפי' בד' אמות ואמאי:
רב ושמואל אמרו. כלומר דתרוייהו משני לה ושמואל נמי אליבא דרב דלא תיקשי ליה מהאי מתני' דאיכא למימר דה''ק שנותנין לו ד' אמות בפני פתחו והיינו שלפני הפתח שהקטן פתוח לו ומלבד ד' אמות שלו ולהקטן אין לו אלא ד' אמות:
ר' יוסי בר' בון בשם שמואל אמר. לשנויי הך מתני' אליבא דרב דבלא''ה ל''ק דאפי' תימא שהקטן אסור הוא לגמרי והיינו טעמא דמיירי כשהיה שם פתח במלואו כלומר שהקטן נפרץ במלואו להגדול והשתא בפשיטו' מיתוקמא האי מתני' בין לרב ובין לשמואל כדמסיים ואזיל שאפילו כן כלומר אפילו תימא שהגדול מותר לכל חד וחד כדאית ליה שהרי הוא לא נפרץ במלואו שנשתייר בו גיפופי מכאן ומכאן ואין הקטן אוסר עליו אבל הקטן אסור לגמרי שנפרץ במלואו הוא:
רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. אֵין אַתֶּם מוֹדִין לִי בְּכֵלִים שֶׁשָּֽׁבְתוּ בֶּחָצֵר שֶׁמְּטַלְטְלִין אוֹתָן בֶּחָצֵר. מַה נִשְׁתַּנֶּה גַג מֵחָצֵר. אָֽמְרוּ לוֹ. לֹא. אִם אָמַרְתָּ בְּחָצֵר שֶׁאֵין לָהּ דִּיּוּרִין לְמַטָּה. תֹּאמַר בְּגַג שֶׁיֵּשׁ לוֹ דִיּוּרִין לְמַטָּה. אָמַר לָהֶן. הֲרֵי שֶׁהָֽיְתָה הֶחָצֵר לְמַעֲלָה מִן הַגַּג מָהוּ. אָֽמְרוּ לוֹ. לֹא. אִם אָמַרְתָּ בְּחָצֵר שֶׁאֵין כָּל אֶחָד מַכִּיר אֶת מְקוֹמוֹ. תֹּאמַר בְּגַג שֶׁכָּל אֶחָד מַכִּיר אֶת מְקוֹמוֹ. אָמַר לָהֶן. הֲרֵי שֶׁהָֽיְתָה הֶחָצֵר חֲלוּקָה בִפְּסֵיסִיּוֹת מָהוּ. עַד כָּאן הָֽיְתָה תְשׁוּבָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. מִיכָּן וָהֵילָךְ הָיוּ מֵשִׁיבִין לְפָנָיו. אָֽמְרוּ לוֹ. לֹא. אִם אָמַרְתָּ בְּחָצֵר שֶׁמְּחִיצוֹתֶיהָ עוֹלוֹת עִמָּהּ. תֹּאמַר בְּגַג שֶׁאֵין מְחִיצוֹתֶיהָ עוֹלוֹת עִמָּהּ. וַהֲוָה מֵימַר לוֹן. אוֹף אֲנָא אִית לִי עָמוֹק כְּגוֹבָה.
Traduction
R. Meir dit aux autres sages: puisque vous reconnaissez avec moi qu’il est permis de déplacer dans la cour les objets qui s’y trouvent depuis l’entrée du Shabat, il ne doit pas y avoir d’autre règle pour le toit. -Non, disent-ils, il y a une différence: à la cour au bas, il n’y a pas d’habitants, tandis que pour le toit, l’occupation des habitants en bas dans la maison se reporte en haut. -Mais, répliqua R. Meir, lorsque la maison est construite en contrebas de façon à faire apparaître la cour plus haute que le toit, où la division de l’habitation sise au-dessus est inapplicable, défendrez-vous aussi le transport? Il n’en est pas de même, répondirent les autres sages: dans la cour (par suite de l’association), nul ne reconnaît sa part spéciale; mais sur le toit, chacun reconnaît sa part. -Mais, demanda encore R. Meir, si la cour est divisée en portions, pessoi, pourquoi l’interdiriez-vous? Sur ce dernier cas, ils n’objectèrent rien. Selon R. Yossé b. R. Aboun, ils ont continué à répliquer et à opposer des différences: les clôtures de la cour s’élèvent au milieu d’elle et font connaître les divisions; mais celles-ci ne vont pas jusque sur les toits, et on ne les distingue plus là. Sur quoi, R. Meir leur dit: je suis aussi d’avis qu’il faut des séparations; seulement, on tire des prolongements imaginaires depuis la base du mur, comme s’il s’élevait au delà du toit.
Pnei Moshe non traduit
ר' מאיר אומר וכו'. תוספתא היא בסוף פ''ז אמר להם רבי מאיר אם אתם מודים לי באנשי חצר ששכחו ולא עירבו שאסור להכניס ולהוציא מחצר לבתים ומבתים לחצר וכלים ששבתו בחצר מותר לטלטלן בחצר מה נשתנה גג מחצר אמרו לו וכו' כדהכא:
תאמר בגג שיש לו דיורין למטה. וכשם שחלוקים הדיורין למטה כך חלוקין הן למעלה:
אמר להן הרי שהיתה החצר למעלה מן הגג מהו. שיש מקום פנוי ורחב על הגג כמו חצר ומאי איכא למימר הרי ג''כ יש כאן דיורין חלוקין למטה ואפ''ה מותר לטלטל כלים ששבתו בתוכה ומ''ש גג מחצר:
אמרו לו וכו'. כלומר שחזרו והשיבו לו תשובה אחרת ולא כדמעיקרא דשאני חצר שאין כל אחד מכיר את מקומו לומר שהיא שלו שהרי כל החצר לכל בני החצר היא וכולן שוין בו תאמר בגג שכל אחד מכיר את מקומו ושלו וא''כ חלוקין הן בגגות:
אמר להן הרי שהיתה חצר חלוקה בפיספיות מהו. כלומר בחצר נמי משכחת לה כשהיא חלוקה במחיצה קלה כמו במסיפס בעלמא זה חלק של זה וזה חלק של זה והרי כל א' וא' מכיר את שלו ואפ''ה מותר לטלטל כלים ששבתו בחצר בכל החצר דיד כולן שוה בהן:
עד כאן היתה תשובה. שהשיבו זה לזה. ואמר ר' יוסי בר' בון אע''פ דבתוספתא נשנה ע''כ היתה תשובה מ''מ מצינו שחזרו והשיבו לר''מ לא אם אמרת בחצר וכו' תאמר בגג שאין המחיצות שלמטה עולות עמו:
והוה מימר לון אוף אנא אית לי עמוק כגובה. כלומר ואם השיבו כך לר''מ כדאמרן הוה יכול ר''מ לומר לון דאה''נ דסבירא לי כדין עמוק כך דין גובה דכמו דאמרי' בעלמא גוד אחית מחיצתא כך נימא כאן גוד אסיק מחיצתא והרי הויא כאלו מחיצות שלמטה עולות והגגין מוקפות מחיצות הן ואכתי קשיא לכו מה נשתנה גג מחצר:
תַּנֵּי. אָמַר רִבִּי יוּדָה. בִּשְׁעַת הַשְּׁמָד הָיִינוּ נוֹטְלִין אֶת הַסֶּפֶר וְהָיִינוּ עוֹלִין מֵחָצֵר לְגַג וּמִגַּג לְגַג אַחֵר וְיוֹשְׁבִין וְקוֹרִין. וְלֹא אָמַר אָדָם דָּבָר. אָֽמְרוּ לוֹ. אֵין שְׁעַת הַשְּׁמָד רְאָייָה. אָמַר רִבִּי. שׁוֹנִין הָיִינוּ אֶצֶל רִבִּי שִׁמְעוֹן (בְּבִקְעָה) [בִּתְקוֹעַ]. וְהָיִינוּ נוֹטְלִין שֶׁמֶן וַאֲלִינְטִית וְהָיִינוּ נִכְנָסִין מֵחָצֵר לְגַג וּמִגַּג לְקַרְפֵּף וּמִקַּרְפֵּף לְקַרְפֵּף. עַד שֶׁהָיִינוּ מַגִּיעִין לְקַרְפֵּף הַסָּמוּךְ לְמַעֲייָן וְיוֹרְדִין וְטוֹבְלִין בּוֹ.
Traduction
On a enseigné que R. Juda dit: lorsqu’au moment d’une persécution il nous fut défendu de lire la loi, nous avons pris le rouleau sacré, l’avons monté de la cour au toit et de là à un autre toit, où nous avons pu nous mettre à lire ces textes, sans que personne ne dise rien. Ce fait, dit-on, spécial à une persécution, ne prouve rien. Rabbi raconte: lorsque nous nous trouvions à étudier chez R. Simon à Thecoa, nous prenions de l’huile pour nous frotter, du linge (linteum) pour nous essuyer; nous rendant de la cour sur le toit, de là au parc, de celui-ci dans un autre parc, jusqu’à ce que nous atteignions un emplacement près de la source, où nous descendions pour nous baigner.
Pnei Moshe non traduit
בשעת השמד. שגזרו שלא לקרות בתורה והיו מסתירין עצמן והיינו נוטלין את הספר וכו':
בתקוע. שהשמן מצוי שם הרבה והיינו נוטלין שמן לסוך ואלונטית להסתפג והיינו נכנסין מחצר לגג וכו' שלא עירבו והיינו מהלכין כך עד שהיינו מגיעין לקרפף הסמוך למעיין ויורדין וטובלין בו בשבת:
אַשְׁכָּחַת אָמַר. אַרְבַּע פַּלְגְּווָן. כָּל גַּגּוֹת הָעִיר רְשׁוּת אַחַת הֵן. רִבִּי יוּדָן אוֹמֵר. חָצֵר וְגַגּוֹת רְשׁוּת אַחַת הֵן. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. חָצֵר וְגַג וְקַרְפֵּף אַחַת הֵן לַכֵּלִים שֶׁשָּֽׁבְתוּ בְּתוֹכָן וְלֹא לַכֵּלִיֹם שֶׁשָּֽׁבְתוּ בְּתוֹךְ הָבָּיִת.
Traduction
Il se trouve que 4 avis divers sont professés à ce sujet. Ainsi, 1. Tous les toits de la ville forment ensemble un seul domaine; 2. Les autres sages comptent chaque toit à part; 3. R. Juda compte comme un seul domaine la cour et les toits de la même maison; 4. R. Simon réunit la cour, le toit et le parc, pour les ustensiles qui ont passé la nuit en ces lieux, non à l’égard de ceux qui se sont trouvés dans la maison.
Pnei Moshe non traduit
אשכחת אמר ארבע פלגוון. נמצאת אומר שיש כאן ארבע מחלוקת בדבר לר''מ כל גגות הן רשות אחת ולחכמים דמתני' כל אחד ואחד רשות בפ''ע ולר' יודה דברייתא דקאמר והיינו עולין מחצר לגג וכו' חצר וגגות רשות אחת הן ולר''ש חצר וגג וקרפף רשות אחת הן:
לכלים ששבתו לתוכן וכו'. וקאמר ר' יוחנן דוקא בשלא עירבו החצירות עם הבתים דלא שכיחי בחצר אלא כלים ששבתו לתוכן. אבל בשעירבו החצירות עם הבתים נעשו החצירות כבתים דהא שכיחי מאני דבתים בחצר ואסור להוציא מהן אפי' כלים ששבתו בתוכן דגזרינן אטו כלים ששבתו בבתים והן גם כן כחצר ואותן אסורין הן:
רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. בְּשֶׁלֹּא עִירִבוּ. אֲבָל בְּשֶׁעִירִבוּ נַעֲשִׂית חָצֵר כְבָתִּים. וְהַגַּגּוֹת רְשׁוּת בִּפְנֵי עַצְמָן. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. הִיא עִירִיבוּ הִיא שֶׁלֹּא עִירִיבוּ. מַתְנִיתִין פְלִיגָא עַל רִבִּי זְעִירָא. לֹא לְכֵלִים שֶׁשָּֽׁבְתוּ בְתוֹךְ הַבַּיִת: אִם בְּשֶׁלֹּא עִירִיבוּ. הָדָא צוֹרְכָא. לְהוֹצִיא מְן הַגַּג אָסוּר. לֹא כָל שֶׁכֵּן לַגַּג. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר כַּהֲנָא קוֹמֵי רִבִּי לָא. בְּשֶׁעִרְבָה זוֹ בִפְנֵי עַצְמָהּ וְזוֹ בִפְנֵי עַצְמָהּ. אֲפִילוּ כֵן לֹא לַכֵּלִים שֶׁשָּֽׁבְתוּ לְתוֹכוֹ.
Traduction
C’est vrai, dit R. Yohanan, lorsqu’il n’y a pas eu de jonction par l’eruv (où l’on n’éprouve pas la crainte d’un déplacement d’objets, portés de la maison dans la cour); mais si l’eruv a été posé (pour chaque cour à part), la cour est l’égale de la maison, tandis que les toits forment un domaine à part (où il sera défendu d’apporter des objets de la cour, leur lieu de séjour primitif). R. Zeira dit: qu’il y ait eu eruv, ou non, il sera permis de porter sur le toit. Est-ce que notre Mishna ne s’oppose pas à l’avis de R. Yohanan, en disant: ''pour ceux qui se trouvent dans la maison, ils ne forment pas un seul domaine''? Or, si la Mishna parlait du cas seul où l’on n’a pas posé l’eruv des cours, qu’il soit par conséquent défendu de porter de la maison à la cour faute d’un eruv, n’est-ce pas à plus forte raison de même interdit pour le toit? -Non, dit R. Aboun b. Cahana en présence de R. Ila: notre Mishna parle du cas où chaque cour à part a été l’objet d’un eruv spécial avec la maison attenante (201)C'est en ce sens que R. Yohanan entend qu'il y a eu omission d'un eroub, joignant plusieurs cours.. Pourtant, même en ce cas, l’eruv ne s’applique pas aux ustensiles qui se sont trouvés dans la maison à l’entrée du Shabat; comment donc justifier leur déplacement?
Pnei Moshe non traduit
והגגות רשות בפני עצמן. כלומר ובכה''ג אסור להוציא מהחצר להגגות משום שמא יוציא מן הכלים ששבתו בבתים להגגות והרי הגגות רשות בפני עצמן הן מן הבתים:
ר' זעירא. פליג ואמר היא עירבו היא שלא עירבו הכל דין אחד היא לרבי שמעון:
מתניתא פליגא על ר' זעירא. דקתני אבל לא לכלים ששבתו בתוך הבית שאותן הכלים אסור להוציאן מגג לגג והשתא מאי קמ''ל כדמסיק הקושיא:
אם לא בשלא עירבו הדא צורכה. בתמיה כלומר אם לא אמרת דבשלא עירבו דוקא מית קמא מתני' אלא אפי' בשעירבו קשיא וכי הדא צורכה לאשמועי' דבכה''ג אסור להוציא מגג לגג חבירו שהרי כשעירבו הא אמרינן שנעשית חצר כבתים והגגין חלוקין הן ורשות בפני עצמן חשיבי וא''כ להוציא מן הגג לחצר אסור שהחצר רשות אחרת היא לגג חבירו לכ''ש שאסור ומאי קמ''ל דאי אמרת בשלמא בשלא עירבו מיירי בדוקא ל''ק דהא קמ''ל דכשם שאסור להוציא כלים ששבתו בתוך הבית להחצר כך אם הוציאן לחצר או לגג וכגון שהוציאן דרך מלבוש אסור להוציאן מגג לגג ולא אמרינן כיון שהחצירות והגגות רשות אחת הן ועכשיו הן בחצר או בגג יוציא ג''כ לגג חבירו אלא אי אמרת אפילו בשעירבו מיירי א''כ הגגות רשות בפני עצמן הן קשיא כדאמרן:
אמר ר' בון בר כהנא קומי ר' אילא. דאפילו תימא בשעירבו מיירי ול''ק דהב''ע כשעירבה זו בפ''ע וזו בפ''ע כלומר כל חצר עם הבתים וכן עם הגג שלהן עירבו כל אחת ואחת בפני עצמה ולא עירבו יחד החצירות זו עם זו והשתא טובא קמ''ל דאותן כלים ששבתו בתוך הבתים מותרין הן להוציאן לחצר ולגג שהרי עירבו ומהו דתימא ה''א דמכיון שכל גגות רשות אחת הן א''כ להוציאן מגג לגג ג''כ מותר קמ''ל דלענין כלים ששבתו בתוך הבתים לא אמרינן דהכל כרשות אחת חשיבי:
אפילו כן לא לכלים ששבתו לתוכו. כלומר דדחי להא דר' בון דאפי' כן קשיא דאי הכי שעירבה זו בפ''ע וזו בפ''ע א''כ רשויו' חלוקות הן לגמרי ואפילו לא לכלים ששבתו לתוכו ליכא למיתוקמא שיהא מותר להוציאן מחצר לחצר ומגג לגג הלכך לא מצינן לאוקמי כדקאמרת:
Eirouvine
Daf 57a
משנה: חָצֵר שֶׁנִּפְרְצָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים הַמַּכְנִים מִתּוֹכָהּ לִרְשׁוּת הַיָחִיד אוֹ מֵרְשׁוּת הַיָחִיד לְתוֹכָהּ חַייָב דִּבְרֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים מִתּוֹכָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לְתוֹכָהּ פָּטוּר מִפְּנֵי שֶׁהִיא כַכַּרְמְלִית׃
Traduction
Si, par suite d’une brèche au mur de clôture, une cour ouvre sur la voie publique, on est coupable si l’on porte un objet de là dans une propriété privée, ou si l’on y apporte un objet venant d’un bien privé. Tel est l’avis de R. Eliézer; selon les autres sages, il y a dispense au cas où l’on apporte de là sur la voie publique, ou de celle-ci dans ladite cour, parce qu’elle est considérée comme un intermédiaire.
Pnei Moshe non traduit
מתני' חצר שנפרצה לרשות הרבי'. במלואה או יותר מעשר:
חייב דברי ר''א. דקסבר ר''א דמקום מחיצה הויא כצידי ר''ה וצידי ר''ה כר''ה דמיא ושאר החצר מודה ר''א דככרמלית הוא והא דנקיט מתוכה איידי דקאמרי רבנן מתוכה קאמר איהו נמי מתוכה והכי קאמר בגמרא:
וחכ''א מתוכה לר''ה וכו'. כלו' לדבריו דר''א קאמרי מי לא מודית לן שהמכניס מתוכה לר''ה או מר''ה לתוכה פטור מפני שהוא ככרמלית וא''כ מקום המחיצה נמי ככרמלית וממנה לרשות היחיד או מרה''י למקום מחיצה ג''כ פטור ולהכא נקטי חכמים במלתייהו מתוכה לר''ה לא קאמרי כדנקט ר''א מתוכה לרה''י משום דראייה למילתייהו הוא דנקטי ולהשמיענו דמדמי להו מקום המחיצות למתוכה ור''א ס''ל שאני מקום המחיצה דכיון דדרסי לה רבים כר''ה דמיא והלכה כחכמים:
משנה: גַּג גָּדוֹל סָמוּךְ לְקָטָן הַגָּדוֹל מוּתָּר וְהַקָּטָן אָסוּר. חָצֵר גְּדוֹלָה שֶׁנִּפְרְצָה לִקְטַנָּה הַגְּדוֹלָה מוּתֶּרֶת וְהַקְּטַנָּה אֲסוּרָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְפִתְחָהּ שֶׁל גְּדוֹלָה.
Traduction
Si un grand toit se trouve près d’un petit, il est permis au propriétaire du grand d’y monter des ustensiles le samedi, non à celui du petit. Lorsqu’une grande cour, par suite d’une brèche survenue au mur de clôture, se trouve ouverte sur une petite, il sera permis au propriétaire de la grande (en posant l’eruv) de porter les ustensiles au dehors, non au maître de la petite cour, laquelle forme une sorte de porte de la grande. Voir (9,3)
Pnei Moshe non traduit
מתני' גג גדול סמוך לקטן. ונראה הקטן כמו פרוץ ופתוח הוא להגדול:
הגדול מותר. להכניס לו כלי הבית שלמטה ואין בני קטן אוסרין עליו דהך פירצה שהיא הקטן לפני הגדול כפיתחא הוי ושרי הגדול בגיפופין שנשאר לו מכאן ומכאן וכגון שאין הפרצה יותר מעשר אבל הקטן אסור לו להוציא כלי הבית דבני גדול אסרי עליה שנפרץ לו במלואו:
חצר גדולה שנפרצה לקטנה. כלומר כשנפרצה הגדולה הרי הקטנה נפרצה במלואה להגדולה וכגון שנפרצה מבעוד יום:
הגדולה מותרת. כשעירבה לעצמה ובשביל שנשתיירו בה גפופין מכאן ומכאן הויא הך פרצה כפיתחא אבל הקטנה אסורה להוציא מבתיהן לחצר שלהן שהרי נפרצה במלואה עד שיערבו עם בני הגדולה עירוב אחד לפי שדיורי של גדולה חשובין הן כמו שהן בקטנה ואין דיורי קטנה חשובין כגדולה ואם נפרצה בשבת אף הקטנה מותרת. כשעירבה לעצמה דבכה''ג אמרינן שבת שהותרה מקצתה הותרה כולה:
הלכה: גַּג גָּדוֹל סָמוּךְ לְקָטָן הַגָּדוֹל מוּתָּר וְהַקָּטָן אָסוּר. מַתְנִיתִין בְּאוֹתוֹ הַגַּג. אֲבָל בְּגַג אַחֵר אָסוּר. בְּשֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה. אֲבָל אִם הָיָה שָׁוֶה מוּתָּר. מַתְנִיתִין פְלִיגָא עַל שְׁמוּאֵל. חָצֵר גְּדוֹלָה שֶׁנִּפְרְצָה לִקְטַנָּה הַגְּדוֹלָה מוּתֶּרֶת וְהַקְּטַנָּה אֲסוּרָה. וִיטַלְטְלוּ בָהּ עַד מְקוֹם מְחִיצוֹת. חֲבֵרַייָה אָֽמְרִין קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי אֲחִייָה. מַה דָמַר שְׁמוּאֵל. בְּשַׁבָּת זוֹ. מַה דְהִיא מַתְנִיתִין. בְּשַׁבָּת הַבָּאָה. מָה נָן קַייָמִין. אִם בְּשֶׁעִירְבוּ עֵירוּב אֶחָד. בֵּין בַּשַּׁבָּת זוֹ בֵין בַּשַּׁבָּת הַבָּאָה יְהוּ מוּתָּרִין. אִם בְּשֶׁלֹּא עִירְבוּ כָל עִיקָּר. בֵּין בַּשַּׁבָּת זוֹ בֵין בַּשַּׁבָּת הַבָּאָה יְהוּ אֲסוּרִין. מַה דַהֲוָה עוֹבְדְא הָכִי הֲוָה עוֹבְדְא. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר כַּהֲנָא קוֹמֵי רִבִּי לָא. בְּשֶׁיעִירְבָה זוֹ בִפְנֵי עַצְמָהּ וְזוֹ בִפְנֵי עַצְמָהּ. אֲפִילוּ כֵן הַגְּדוֹלָה מוּתֶּרֶת. שֶׁנִּפְרְצָה בִמְלוֹאָהּ. וְהַקְּטַנָּה אֲסוּרָה. שֶׁלֹּא נִפְרְצָה בִמְלוֹאָהּ.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
גמ' מתניתא באותו הגג. הא דקתני הגדול מותר היינו באותו הגג מותר לטלטל בכולו לאותן כלי הבית שהכניסן לו אבל בגג אחר אסור דלא תימא מכיון שכל הגגות רשות אחת מותר להוציאן מגג זה לגג אחר קמ''ל:
בשאינו שוה. כלו' והא דקתני והקטן אסור בשאין מקום שהוא פתוח להגדול שוה עם הגדול דלא תימא לפרש דלעולם הקטן אסור ואפי' הוא שוה עם הגדול באותו צד שכנגדו אלא שזה גדול ממנו לארכו הלכך קמ''ל דדוקא בשאינו שוה באותו צד הסמוך וכנגדו והוי נפרץ במלואו להגדול ואסרי עליה אבל אם היה שוה בהצד הסמוך להגדול מותר אף הקטן:
מתניתא פליגא על שמואל. הא דשמואל לעיל פ' הדר בהלכה ז' גבי מעשה שהיו מסובין באויר חצר וקדשה עליהן השבת אתא עובדא קומי שמואל ואמר מכיון שהתחילו בתבשיל מבעוד יום מותר אלמא דמיהת לשמואל אמרינן מכיון שהותרה למקצת שבת הותרה כולה והא קתני הכא חצר גדולה שנפרצה לקטנה הגדולה מותרת והקטנה אסורה וקס''ד שנפרצה בשבת ולשמואל אמאי קטנה אסורה הרי הותרה למקצת שבת ויטלטלו בה עד מקום מחיצות וכלומר דנהי דבמקום מחיצות פרוץ הוא ואסור לטלטל מיהו עד מקום מחיצות יטלטלו שכבר הותרה להן למקצת שבת:
מה דאמר שמואל. התם להתיר להם הטלטול בשבת זו ומה דהוא מתניתא דהכא בשבת הבאה הוא דמיירי ולקמי' מדייק עלה ומשני:
מה אנן קיימין. להמתניתין:
אם בשעירבו עירוב אחד. בני הקטנה עם בני הגדולה אם כן הכל כחצר אחת חשיבא ובין בשבת זו ובן בשבת הבאה יהיו מותרין:
ואם בשלא עירבו כל עיקר בני הקטנה ואפילו לעצמה לא עירבה א''כ לעולם יהיו אסורין ואפי' בשבת זו שהרי לא הותרה השבת להם כלל:
מה דהוה עובדא הכי הוה עובדא וכו'. כלומר הכא מיירי דהוה עובדא הכי כדאמר ר' בון בר כהנא קומי ר' אילא בהלכה דלעיל וה''נ כשעירבה זו בפני עצמו וזו בפני עצמו ואפי' בן הגדולה מותרת שלא נפרצה במלואה והקטנה אסורה שנפרצה במלואה כצ''ל וכדפרישית במתניתין עד שיערבו עירוב אחד עם בני הגדולה:
פיּס'. רַבָּנִן דְּקַיְסָרִי בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. 57a אַתְייָא דִשְׁמוּאֵל לְרַב וּתְרַוַיהוּ פְלִיגִין עַל שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן. דְּתַנִּינָן. כָּל גַּגּוֹת הָעִיר רְשׁוּת אַחַת'. שְׁמוּאֵל אָמַר. עַד בֵּית סְאָתַיִים. וְרַב אָמַר. מְטַלְטְלִין בָּם אֲפִילוּ כוֹר אֲפִילוּ כוֹרַיִים.
Traduction
Les rabbins de Césarée répondent au nom de R. Yossé b. R. Aboun: l’avis de Samuel est d’accord avec celui de Rav (qu’il s’agit dans la Mishna même du cas où l’eruv a été posé), et tous deux contestent l’avis contraire de R. Yohanan. Aussi est-il dit: tous les toits forment ensemble un seul domaine; or, Samuel permet le transport des objets sur les toits si l’ensemble n’atteint pas 2 saas: Rav le permet si même l’espace atteint la mesure d’un cour ou de deux.
Pnei Moshe non traduit
רבנן דקיסרי וכו' אתיא דשמואל לרב. כלומר אתייא הא דשמואל דלעיל וכן לרב כהא דלקמיה דאף על גב דפליגי בענין היתר הטלטול בגגות אליבא דרבי מאיר כדפרי' לעיל גבי האי פלוגתא אחריתא דידהו מ''מ בהא שוין הן דאפי' לר''מ כל הגגות רשות אחת הן ומכ''ש לר' שמעון דלעולם רשות אחת הן לענין כלים ששבתו לתוכו וא''כ תרווייהו פליגי על שיטתיה דר' יוחנן דמחלק אליבא דר''ש בין עירבו ובין לא עירבי אלא דלעולם גגות וחצירות וקרפיפות רשות אחת הן דתנינן וכו' וכדפרישנא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source