Eirouvine
Daf 55a
משנה: חָצֵר שֶׁהִיא פְחוּתָה מֵאַרְבַּע אַמּוֹת אֵין שׁוֹפְכִין לְתוֹכָהּ מַיִם בַּשַּׁבָּת אֶלָּא אִם כֵּן עָשׁוּ לָהּ עוּקָה מַחֲזֶקֶת סָאתַיִם מִן הַנֶּקֶב וּלְמַטָּן בֵּין מִבִּפְנִים בֵּין מִבַּחוּץ אֶלָּא שֶׁמִּבַּחוּץ צָרִיךְ לִקְמוֹר וּמִבִּפְנִים אֵין צָרִיךְ לִקְמוֹר: רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב צוֹמֵר בִּיב שֶׁהוּא קָמוּר אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים שׁוֹפְכִין לְתוֹכוֹ מַיִם בַּשַּׁבָּת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֲפִלּוּ גַג אוֹ חָצֵר מֵאָה אַמָּה לֹא יִשְׁפּוֹךְ עַל פְּנֵי הַבִּיב אֲבָל שׁוֹפֵךְ הוּא עַל הַגַּג וְהֵן יוֹרְדִין לַבִּיב. הֶחָצֵר וְהָאֶכְסֶדְרָה מִצְטָֽרְפִין בְּאַרְבַּע אַמּוֹת׃ שְׁתֵּי דִיַיְטוֹת זוֹ כְנֶגֶד זוֹ מִקְצָתָן עָשׂוּ עוּקָה וּמִקְצָתָן לֹא עָשׂוּ עוּקָה אֶת שֶׁעָשׂוּ עוּקָה מוּתָּרִין וְאֶת שֶׁלֹּא עָשׂוּ עוּקָה אֲסוּרִין:
Traduction
Lorsqu’une cour a moins de 4 coudées en longueur, il est interdit d’y jeter de l’eau le samedi, à moins d’avoir adapté, au dehors ou à l’intérieur, une cavité qui, plus profonde que le trou d’écoulement, ait une contenance de 2 saas; seulement, si cette cavité est faite à l’extérieur, il faut qu’elle soit couverte par une voûte; c’est inutile si elle est à l’intérieur. R. Eliézer b. Jacob dit: dans un tuyau d’écoulement dont la voûte s’étend encore à un espace de 4 coudées sur la voie publique, on peut verser de l’eau le samedi; selon les autres sages, le toit ou la cour eussent-ils 100 coudées de long, on ne devra rien verser directement au tuyau, mais on jettera l’eau sur le toit, d’où elle coulera au ruisseau. La cour et l’antichambre seront jointes pour la mesure des 4 coudées (dont on parle plus haut ). De même, si 2 habitations, diaita, sont sises l’une vis-à-vis de l’autre, qu’une partie des habitants aient creusé la cavité et les autres ne l’aient pas creusée, l’accès sera permis aux premiers, non aux seconds (à défaut d’eruv).
Pnei Moshe non traduit
מתני' חצר שהיא פתוחה מד' אמות. שאין בה השיעור של ארבע אמות על ארבע אמות:
אין שופכין לתוכה מים בשבת. לפי שהן יוצאין מיד לרשות הרבים אבל אם יש בה ארבע אמות על ארבע אמות המים נבלעין הן בתוכה ואינן יוצאין לרשות הרבים:
אא''כ עשו לה עוקה. גומא אחת שתהא מחזקת סאתיים לפי שאדם עשוי להסתפק סאתים מים בכל יום:
מן הנקב מלמטן. כלומר שיהא חלל של העוקה מחזיק סאתים מלבד מקום הנקב שבשפתו שמשם מקלחין המים לרשות הרבים:
בין מבפנים. בין שיעשו העוקה מבפנים בחצר בין שיעשו אותה ברשות הרבים בצד החצר שיהו המים נקבצין בתוכה אלא כשהוא עושה מבחוץ צריך הוא לקמור לכסותה שעושה עליה כמין כיפה כדי שלא תתראה ברשות הרבים ואם עושה אותה מבפנים בחצר א''צ לקמור:
רבי אלעזר בן יעקב אומר ביב. הוא חריץ שמים שבחצר יורדין לתוכו ומקלחין לרשות הרבים אם הוא קמור ד' אמות בר''ה שופכין לתוכו מים בשבת משום דבד' אמות תיימו מיא ואין יוצאין לר''ה לחוץ מהמקום הקמור:
אפי' גג או חצר מאה אמה. כלומר אפי' בצינור שעושין על הגג שהמים נשפכין לתוכו ומקלחין ויוצאין לחוץ או החצר שהביב בתוכה ארוכה הרבה לא ישפוך להדיא על פי הביב או על פי הצינור מפני שהמים יוצאין מכחו לרשות הרבים:
אבל שופך הוא על הגג. או על הצד שחוץ להביב והמים יורדין לביב. ודוקא בימות החמה אבל בימות הגשמים שסתם חצירות מקולקלות הן. והצינורות מקלחין בלאו הכי ואינן מקפידין שיצאו לחוץ שופך ושונה ואינו נמנע:
החצר והאכסדרה. אם יש אכסדרה בחצר אע''פ שאין בחצר ארבע אמות אלא בצירוף האכסדרה מצטרפין הן וא''צ לעשות עוקה בחצר:
שתי דיוטות. עליות זו כנגד זו וחצר אחת תחתיהן ששופכין לתוכה המים אם מקצתו בני דיוטא אחת עשו עוקה בחצר לשפוך מימיהן לתוכה ומקצתן לא עשו עוקה את שעשו עוקה מותרין לשפוך המים לתוכה ואת שלא עשו עוקה אסורין לשפוך להחצר עד שיערבו אלו עם אלו וקמ''ל דאע''ג שלא עירבו ואסור להן לשפוך מים להחצר דדילמא אתי לאפוקי מאני דהבתים להחצר אפ''ה אלו שעשו עוקה מותרין הן לשפוך לתוך העוקה שלהן דליכא למיגזר מידי וה''ה אם עשו אלו ואלו עוקה כל אחת משתיהן שופכין להעוקה שלהן אף על פי שלא עירבו:
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי. 55a הָדָא דְאַתְּ אָמַר בְּמִשְׁתַּמְּשׁוֹת דֶּרֶךְ הַנֶּקֶב. אֲבָל מִשְׁתַּמְּשׁוֹת לַחוּץ מוּתָּר. וְתַנֵּי כֵן. שָׁלֹשׁ כְּצוֹצְרִיּוֹת זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ מִן הָעֶלְיוֹנָה לַתַּחְתוֹנָה דֶּרֶךְ הָאֶמְצָעִית אֲבָל מִשְׁתַּמֵּשׁ מִן הֶחָצֵר לַגַּג וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. הָדָא דְאַתָּ מַר מִבִּפְנִים. אֲבָל מִחוּץ אָסוּר. רִבִּי זְעִירָא אָמַר. בֵּין מִבַּחוּץ בֵּין מִבִּפְנִים אָסוּר. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי זְעִירָא. מְשַׁלְשְׁלִין קְדֵירַת בָּשָׂר מֵעַל גַּבֵּי זִיז שֶׁגָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה וְרָחַב אַרְבָּעָה. אִם הָֽיְתָה חַלּוֹן בֵּינְתַּיִים שֶׂלְאַרְבָּעָה טְפָחִים אָסוּר. שֶׁאֵין מִשְׁתַּמְּשִׁין מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת דֶּרֶךְ רְשׁוּת. מָה עֲבַד לָהּ רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. פָּתַר לָהּ (בשבויה) בְּשָׁוֶה.
Traduction
R. Abahou dit au nom de R. Yossé: l’avis de la Mishna,; ''qu’en cas de superposition des 2 balcons, sans séparation suffisante, il soit interdit de puiser de l’eau, à défaut d’eruv'', est seulement applicable au cas où l’on utilise le balcon supérieur, à travers le trou percé au balcon inférieur; mais si les murs sont spéciaux au balcon supérieur, sans transition par l’inférieur, il sera permis de s’en servir. On a de même enseigné: si 3 balcons sont superposés l’un à l’autre, il n’est pas permis de faire passer des objets du supérieur à l’inférieur à travers le médiale; mais par la partie extérieure, on peut sans crainte monter des objets de la cour au toit. De même, dit R. Samuel b. R. Isaac, l’interdit de la Mishna est seulement applicable à l’intérieur; mais, par l’extérieur, le passage est permis. Selon R. Zeira, c’est interdit en tous cas, ou du dedans, ou du dehors (196)Même par l'air, l'interdit passe d'un voisin à l'autre.. Il est un enseignement qui conteste l’avis de R. Samuel: il est permis de descendre, est-il dit, une marmite contenant de la viande pour la placer sur le chambranle large de 4 p. qui domine la cour; au milieu, s’il y a une ouverture de 4 p. en carré, c’est interdit, car il n’est pas permis de transmettre d’un domaine à un autre par un autre espace (l’ouverture); comment donc se fait-il que R. Samuel vient de le déclarer permis? Là c’est différent, fut-il répondu, parce que l’ouverture est juste égale (au niveau du balcon) et justifie l’interdit; ce qui n’a pas lieu en cas d’emploi de l’air extérieur.
Pnei Moshe non traduit
הדא דאת אמר במשתמשות דרך הנקב. אסיפא דמתני' קאי עשו לעליונה וכו' דוקא במשתמשות בני העליונה בתחתונה דרך הנקב שבכצוצרה הוא דאוסרין עליהן אבל אם משתמשות לחוץ שממלאו' הן מבחוץ מותר:
ותני כן. בתוספתא פ''ט וה''ג שם שלש דיוטאות זו למעלה מזו וזו למעלה מזו עליונה ותחתונה של א' ואמצעית של א' לא ישלשל מן העליונה לתחתונה דרך האמצעית שאין משלשלין מרשות לרשות דרך רשות אבל משלשל הוא מן העליונה לתחתונ' שלא בדרך האמצעית והיינו דקאמר הכא מחצר לגג לפי שהן רשות אחת ומותר להשתמש דרך עליהן וסייעתא להא דר' אבהו דש''מ שלא בדרך רשות אחרת מותר:
אמר ר' שמואל בר' יצחק וכו'. ע''כ גי' זו מסורסת ומשובשת היא דהא ודאי מבחוץ קיל טפי כדלעיל וכמשמעות התוספתא וכן האי שכתוב לפנינו ר' זעירא אמר בין מבחוץ בין מבפנים אסור א''כ במאי מוקי לה ר''ז להך תוספתא דקתני שלא בדרך האמצעית מותר ונראה דכצ''ל דר' שמיאל קאמר הדא דאת אמר מבחוץ אבל מבפנים אסור ור''ז אמר בין וכו' מותר וה''פ דר' שמואל מפרש דהא דקתני משלשל הוא מן העליונה לתחתונ' שלא בדרך האמצעית דוקא כשהוא עומד מבחוץ ומשלשל מכצוצרה העליונה לתחתונה שלא בדרך האמצעית אבל אם הוא מבפנים בבית אפילו משלשל שלא בדרך האמצעית אסור מפני שזה כמרשו' לרשות היא ור''ז אמר דלעולם מותר הואיל ואין משתמש דרך רשות אחרת:
מתניתא פליגא על רב שמואל בר רב יצחק. כצ''ל וכדאמר בהדיא לקמן מה עביד לה רב שמואל:
מתניתא. בריית' דהתוספתא שם בתר ההיא דלעיל וה''ג שם משלשל אדם קדירה של בשר ונותנה ע''ג הזיז שרוחב ד' טפחים היתה חלון באמצע שהוא ארבעה על ארבעה טפחים אסור שאין משלשלין מרשות לרשות דרך רשות קתני מיהת משלשל קדירה של בשר ונותנה על גבי הזיז והרי קדירה של בשר מסתמא מן הבית הוא משלשל כדי להצטנן או כיוצא בזה וקשיא לר' שמואל דקאמר מבפנים אסור:
מה עביד רבי שמואל בר רב יצחק. להך ברייתא. ומשני פתר לה בשוה דמיירי שאותו הזיז הוא שוה להמקום שמוציא ממנו הקדירה של בשר ומשלשל שאינו לא גבוה ממנו ולא נמוך ממנו ולפיכך מותר שאינו נראה כמרשות לרשות וכי קאמינא לפרש בהאי ברייתא דלעיל בשנמוך הזיז ממנו כמשמעות ההיא ברייתא דלעיל:
Eirouvine
Daf 55b
הלכה: פיס'. שִׁיעֲרוּ מְקוֹם תַּשְׁמִישׁ לָאָדָם סְאָתַיִם. וְאַרְבַּע אַמּוֹת מַבְלִיעוֹת סְאָתַיִם. נִיקְבָּה הָעוּקָה. אִית תַּנֵּי. אֵין צָרִיךְ לַפּוּק. וְאִית תַּנֵּי. צָרִיךְ לַפּוּק. נִתְמַלְּאֵת הָעוּקָה. אִית תַּנֵּי. צָרִיךְ לִשְׁפּוֹךְ. אִית תַּנֵּי. אֵין צָרִיךְ. אָמַר רִבִּי מָנָא. 55b חַד תַּנָּא הוּא. מָאן דָּמַר. צָרִיךְ לַפּוּק. אוֹסֵר לִשְׁפּוֹךְ. מָאן דָּמַר. אֵין צָרִיךְ לַפּוּק. מוּתָּר לִשְׁפּוֹךְ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי חִייָה בַּר מַרְייָה. הָכִי אָמַר רִבִּי יוֹנָה אָבוּךְ הָוָה בר. קַטיפְרָס. מִבִּפנִים אֲפִילוּ יוֹתֵר מֵעֶשֶׂר מוּתָּר. מִבַּחוּץ אֲפִילוּ פָּחוּת מֵעֶשֶׂר מוּתָּר. אֶלָּא אֲנָן קַייָמִין בְּשָׁווֶה.
Traduction
Les sages ont mesuré que, pour les besoins journaliers de l’homme, il faut une quantité de 2 saas d’eau; et comme un espace de 4 coudées équivaut à cette quantité, on a prescrit, à son défaut, d’adapter une cavité d’une telle contenance. Si cette cavité a été percée d’un trou, les avis sont partagés: l’un prescrit de le boucher; l’autre en dispense. Si elle a été remplie à ras, selon l’un, il faut dès la veille en retirer un peu, pour que l’eau jetée le samedi ne déborde pas jusque sur la voie publique (197)Ce qui équivaudrait à l'acte de jeter du domaine privé dans la rue.; l’autre en dispense. R. Mena remarque que ces 2 avis (dans les 2 cas) émanent des mêmes sages; ainsi, celui qui (plus sévère) exige de boucher prescrit aussi de ne pas en verser; l’autre au contraire (moins sévère) dispense de boucher et permet de verser de l’eau. R. Hiya dit à R. Mena: Bar-Marieh, ton père R. Yona a dit que lorsque la cavité se trouve sise en pente (198)''Ce même terme, dans un passage Midrashique, a, selon Sachs (Beitroege, 2, 107), le sens de '''' coups ''''.'', cataforai, si cette pente se dirige de l’intérieur au dehors, il est interdit de verser (l’eau coulera certes aussitôt dans la rue), la cavité eut-elle plus de 10 p., et si elle est dans le sens inverse, se penchant du dehors vers l’intérieur, c’est permis, même si la cavité a moins de 10 p., d’un commun accord; il n’y a de discussion qu’au cas où ce réservoir est droit, au niveau du sol.
Pnei Moshe non traduit
גמ' שיערו. מקום תשמיש לאדם סאתים. מים בכל יום וארבע אמות מבליעות הן סאתים מים. לפיכך כשהחצר היא ארבע אמות א''צ לעוקה:
ניקבה העוקה. פליגי בה אית תני צריך לפוק שפוקק וסותם הנקב שלא יצאו המים לרשות הרבים ושיהיו נבלעין בהעוקה ואית תני אין צריך לפקוק הנקב:
נתמלאה העוקה. מים ואין עוד מקום לשפוך לתוכה:
אית תני צריך לשפוך. צריך הוא לחסר המים ממנה ולשפוך לתוך החצר שאם לא יחסרנה כשישפוך השופכין לתוכה יצאו מיד לר''ה והוי כשופך להדיא לרשות הרבים:
אית תני א''צ. לשפוך ממנה כלום אלא אפי' היא מליאה שופך לתוכה ואין נמנע ואם יצאו לר''ה יצאו דלא מחשבינן ליה כשופך להדיא לר''ה:
חד תנא הוא. כלומר הני תנאי דפליגי בהני תרתי מילי שייכי אהדדי וחד תנא הוא מאן דמיקל בתרוייהו וכן חד תנא הוא מאן דמחמיר בתרוייהו וכדמסיק ואזיל דמ''ד בניקבה צריך הוא לפקוק הנקב שלא יהא נראה כשופך להדיא לר''ה איהו נמי אוסר לשפוך לתוכה בשנתמלאה עד שישפוך ממנה בתחלה שלא תהא מליאה וכשישפוך לתוכה הוי כאלו שופך לר''ה להדיא ומ''ד אין צריך לפוק דלא חייש למידי איהו נמי מתיר כשנתמלאה לשפוך לתוכה וא''צ לשפוך בתחלה ממנה ולחסרה:
א''ל ר' חייא. לר' מנא:
בר מרייה הכי אמר ר' יונה אביך. ומשום שר' חייא הזה היה תלמודו של ר' יונה קרא לר' מנא שהי' בנו של ר' יונה בר מרייה והכי אמר אביך שצריך לסיים להאי אוקימתא בההיא דניקבה העוקה הכי שאם הוה בר קטפרס והוא כמו מקום דרך מדרון מגבוה לנמוך כהאי דתנן בסוף פ''ח דטהרות הניצוק והקטפרס וכו' ואם העוקה היתה כעין קטפרס אם מבפנים לתוך החצר יורד המדרון שלה אפי' הנקב יותר מעשר מותר מפני שהמים אינן יוצאין לצד חוץ לר''ה אלא לצד פנים דרך המדרון ולכ''ע א''צ לפקוק הנקב:
מבחוץ אפי' פחות מעשר אסור. כצ''ל ואם דרך המדרון פונה למבחוץ ה''ז נראה כשופך מים לר''ה שמיד הן יוצאין לשם דרך המדרון ואפי' הנקב פחות מעשר אמות אסור וכ''ע צריך לפקוק אלא כן אני קיימין בשוה שלא היה מקום קטפרס אלא מקום שוה ובהא פליגי כדלעיל:
מַתְנִיתָא פְלִיגא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. הֶחָצֵר וְהָאֶכְסֶדְרָה מִצְטָֽרְפִין בְּאַרְבַּע אַמּוֹת: פָּתַר לָהּ בְּשָׁווֶה. מַתְנִיתָא פְלִיגא עַל רֵישׁ לָקִישׁ. הַמַּרְפֶּסֶת הַגַּג וְהֶחָצֵר מִצְטָֽרְפִין בְּאַרְבַּע אַמּוֹת: אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה. עוֹד הִיא בְשָׁוֶה. דַּע לָךְ שֶׁהוּא כֵן. דְּתַנֵּי. הַבַּיִת וְהָעֲלִיָּה הֶחָצֵר וְהָאֶכְסֶדְרָה אֵינָן מִצְטָֽרְפִין. לֹא בְשֶׁאֵין שָׁוִין.
Traduction
Est-ce que notre Mishna, disant: ''la cour et l’antichambre seront jointes pour la mesure des 4 coudées'', ne contredit pas R. Yohanan, qui est de l’avis de ne pas joindre 2 domaines dont les niveaux diffèrent? Il se peut qu’il s’agisse de 2 pièces ayant le même niveau. Est-ce que l’avis de R. Simon b. Lakish, qui permet seulement ici de joindre la cour et la galerie, n’est pas contredit par l’enseignement qui permet de joindre le balcon avec le toit et la cour pour former l’espace de 4 coudées? On peut aussi répondre, dit R. Hanania, qu’il s’agit du cas où ils ont le même niveau; et ce qui le prouve, c’est qu’il est dit: on ne joint pas, pour constituer cet ensemble, la maison avec la soupente, la cour et l’antichambre, parce qu’il s’agit en ce dernier cas d’inégalité du niveau.
Pnei Moshe non traduit
מתני' פליגא על ר' יוחנן. דפליגי ר' יוחנן ור''ל אם אכסדרה שרובה פרוץ משלמת לכשיעור ולר' יוחנן אינה משלמת והתנן החצר והאכסדרה מצטרפין לד' אמות:
פתר לה. ר' יוחנן בשוה שב' אמות הן מהחצר וב' אמות מהאכסדרה ובכה''ג מודה:
מתני'. בריית' דהתוספת' פ''ו פליגא על ר''ל דס''ל דאכסדרה משלמת והגג אינו משלים לחצר והתני בתוס' שם המרפסת והגג והחצר מצטרפין הן בד''א:
עוד היא בשוה. ה''נ בשוה היא דמצטרפין לכ''ע כדלעיל ודע לך שהיא כן:
דתני. בריי' אחריתא שם בתר המרפסת וכו':
הבית והעליה והחצר והגג אין מצטרפין. כצ''ל וכן הוא בתוספת' שם:
קשיין אהדדי. אלא לאו כאן בשאינן שוין אין מצטרפין ובשוין מצטרפין:
אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב שְׁנֵיהֶן אָֽמְרוּ דָבָר אֶחָד. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב דְּתַנִּינָן. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר. בִּיב שֶׁקָּמוּר אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים שׁוֹפְכִין בּוֹ מַיִם בַּשַּׁבָּת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. אֲפִלּוּ גַג אוֹ חָצֵר מֵאָה אַמָּה לֹא יִשְׁפּוֹךְ עַל פִּי הַבִּיב. רִבִּי מֵאִיר דְּתַנֵּי. סִילוֹנוֹת שֶׁבַּכַּרָכִין אַף עַל פִּי שֶׁנְּקוּבִין יִשָּׁפֵךְ בָּהֶן מַיִם בַּשַּׁבָּת. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וְתַנֵּי כֵן. אִם הָֽיְתָה מַזְחִילָה מוּתָּר. אִם עוֹנַת הַגְּשָׁמִים הִיא מוּתָּר. צִינּוֹרוֹת מְקַלֵּחִין בּוֹ אָסוּר. וְהָתַנֵּי בַּר קַפָּרָא. אִם הָיָה מָקוֹם צָנוּעַ מוּתָּר. הָדָא פְלִיגָא עַל רַב וְלֵית לֵיהּ קִיּוּם. דְּרַב אָמַר. כָּל שֶׁאָסוּר מִשּׁוּם מַרְאִית הָעַיִן אֲפִילוּ בְחַדְרֵי חֲדָרִים אָסוּר.
Traduction
Selon R. Jérémie, R. Meir (de cet enseignement) et R. Eliézer b. Jacob (de la Mishna) expriment au fond le même avis: il est dit du second que, par un trou d’écoulement s’avançant de 4 coudées sur la voie publique (formant un domaine distinct), il est permis de verser l’eau le samedi, qui se répand ainsi au dehors; selon les autres sages, le toit ou la cour eussent-ils cent coudées de long, il n’est pas permis de verser l’eau par le trou d’écoulement. De R. Meir il est dit: dans les tuyaux de conduite à travers les villes (assez grands et ayant au moins 2 saas), fussent-ils même troués et laissant échapper de l’eau dans la rue, on pourra en verser le samedi; tel est l’avis de R. Meir. L’on a dit en outre: s’il y a une gouttière, il est permis de verser pour le trou d’écoulement (alors, l’eau ne tombe pas de suite dans la voie publique); pendant la saison des pluies, il est en tous cas permis de verser, sans même qu’il y ait de cavité comme récipient (la pluie allant déjà au delà de l’espace privé). Lorsqu’un conduit couvert ou tuyau se prolonge à la distance de 4 coudées sur la voie publique, il est interdit d’y jeter de l’eau (199)Cf., (Kilayim 9, 2).. Car Bar-Kappara n’a-t-il pas dit à ce sujet que c’est permis dans un endroit écarté? Or, en hiver, où tous les conduits sont pleins, ne semblent-ils pas tous cachés? Cet avis en effet, qui est en opposition avec Rav, n’a pas de base; or Rav a dit: lorsqu’une interdiction est établie pour éviter l’apparence du mal, elle subsiste même au fond le plus caché des appartements.
Pnei Moshe non traduit
ראב''י דמתני' וכו':
ור''מ. דהתוס' שניהן אמרו דבר אחד:
כדתני. פ' הנזכר:
סילונות שבכרכין. שהן גדולים ומחזיקין סאתים:
אע''פ שנקובין וכו' דברי ר''מ. ולא חייש למימר דנראה כשופך להדיא לר''ה והיינו כר''א בן יעקב:
ותני כן. אדברי חכמים דמתניתין קאי דתני בתוספתא שם נמי כן. שלא ישפך ע''פ הביב אבל שופך הוא על הגג ויורד לביב והכי תני שם אין עושין לה צינור אבל עושין לה מזחילה שלא יאמרו צינורו של פלוני מקלח מים בשבת ובמזחילה מותר מפני שהיא על כל פני הכותל ואינה מקלחת לר''ה אלא לחצר וכן אם עונת גשמים היא מותר דבלאו הכי מקלחין הן:
צינורות וכו'. כמו תניא אידך צינורות המקלחין מים לר''ה בשבת אסור ותני בר קפרא עלה אם היה מקום צנוע שאינו נראה לרבים מותר מפני שעיקרו של האיסור אינו אלא מפני מראית העין:
הדא פליגא על רב ולית ליה קיום. עיקרא דהאי מילתא לעיל בכלאים פ''ט בהלכה א' דקאמר רב כל שאסור משום מראית העין אפי' בחדרי חדרים אסור ומקשה שם עליה מכמה משניות וברייתות בהש''ס ומהכא ומסיק דהדא דרב לית ליה קיום דכל הני פליגי עליה דבמקום צנוע מותר:
הדרן עלך פרק כיצד משתתפין
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source