Eirouvine
Daf 51b
משנה: אַנְשֵׁי חָצֵר וְאַנְשֵׁי מַרְפֶּסֶת שֶׁשָּֽׁכְחוּ וְלֹא עֵירְבוּ כָּל שֶׁגָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים לַמַּרְפֶּסֶת פָּחוּת מִכָּן לֶחֲצֵר. חוּלְיַת הַבּוֹר וְהַסֶּלַע גְּבוֹהִים עֲשָׂרָה טְפָחִים לַמַּרְפֶּסֶת פָּחוּת מִיכָּן לֶחָצֵר. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים בִּסְמוּכָה אֲבָל בְּמוּפְלֶגֶת אֲפִילוּ הִיא גְבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים לֶחָצֵר. אֵי זוֹ הִיא סְמוּכָה כָּל שֶׁאֵינָהּ רְחוֹקָה אַרְבָּעָה טְפָחִים:
Traduction
Si les habitants d’une cour, ou d’une galerie aboutissant là, ont oublié de poser l’eruv, on estimera comme appartenant à cette dernière ce qui est à une hauteur d’au moins 10 palmes; ce qui est plus bas pourra être adjoint à la cour. La terre provenant d’un fossé creusé, ou une pierre haute de 10 palmes, appartient à la galerie; une pierre moindre sera adjointe à la cour. Toutefois, ces règles s’appliquent seulement à ce qui est adhérent à la galerie; mais ce qui en est détaché, eut-il la hauteur de 10 palmes, est adjoint à la cour. Qu’appelle-t-on adhérent? Ce qui n’en est pas éloigné de 4 palmes.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אנשי חצר ואנשי מרפסת. מרפסת הוא הבנין שעושין סביבות הבתים בחצר והיא גבוה וארוכה והעליו' פתוחות לתוכה ויוצאין בסולם אחד דרך המרפסת להחצר ומהחצר לר''ה ונקראו הדרים בעלייה אנשי מרפסת לפי שהולכים ויוצאים דרך עלייה:
ששכחו ולא עירבו. אלו עם אלו אבל עירבו אנשי חצר לעצמן ואנשי מרפסת לעצמן:
כל שגבוה עשרה טפחים למרפסת. כלומר כל מקום גבוה עשרה שיש בחצר כגון תל או עמוד גבוה עשרה נותנין אותו למרפס' ונחשב להן מכיון דהמרפס' גבוה וניחא תשמישייהו ומותרין הן להוציא כליהן מן הבתים שלהן לאותו מקום גבוה אבל לא לבני החצר:
פחות מכאן. שאינו גבוה עשרה:
לחצר. כלומר אף לחצר לפי שכשאינו גבוה עשרה הרי תשמישן שוה ושתיהן שולטות בו ומכיון שלא עירבו אלו עם אלו שתיהן אסורין להוציא שם כלים שבבתי':
חולית הבור והסלע. שפת הבור וכן הסלע שבחצר וגבוהין עשרה נחשבין למרפסת שרשותן שולטות בו דניחא תשמושייהו פחות מכאן אף לחצר וכדלעיל ודין הבור בעצמו נמי כך הוא שאם היה מלא בדבר שאינו ניטל בשבת כגון פירות של טבל וכיוצא בהן הרי הוא כחולייתו ואם הוא גבוה עשרה נחשב למרפסת ולא לחצר אבל אם הוא מלא מים או שאר דברים הניטלין בשבת ואיכא למיחש דלמא חסרו מעשרה כשיטלו מהן ה''ז נחשב למרפסת ולחצר ושניהן אסורין בו עד שיערבו:
בד''א. שכל שהוא גבוה עשרה רשות מרפסת שולטת בו בסמוכה להן:
אבל במופלגת. ד' טפחים מהן וא''כ לא ניחא תשמישייהו אלא בזריקה וזה יכולין ג''כ בני החצר להשתמש כך לפיכך שניהן אסורין להוציא כליהן מן הבתים לשם עד שיערבו:
הלכה: פיס'. וְלֹא שֶׁל תַּחְתּוֹנִים הִיא. אָמַר רִבִּי יוּדָן. זֹאת אוֹמֶרֶת. חוּרְבַת רְאוּבֶן בְּתוֹךְ חָצֵר שִׁמְעוֹן וְשִׁמְעוֹן מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ. כְּמִי שֶׁהִיא שֶׁלּוֹ.
Traduction
Pourquoi dire que ''la pierre haute de 10 p. appartient à la galerie'', et non aux gens de la cour, où elle est sise? Ceci prouve, répond R. Judan, que si une ruine appartenant, par exemple, à Ruben, se trouve dans la propriété de Simon qui en use plus facilement, elle sera considérée comme étant en la possession de ce dernier (de même que la pierre haute, d’un accès facile par la galerie, sera attribuée à cette dernière).
Pnei Moshe non traduit
גמ' ולא של תחתונים הוא. בתמיה. ואמאי כל שגבוה עשרה למרפסת הא מ''מ בחצר הוא ולבני החצר הוא דשייכא:
א''ר יודן זאת אומרת וכו'. כלומר ש''מ ממתני' שאם לאחד תשמישו בנחת היא יותר מלחבירו אף על פי שהדבר הוא של חבירו וכגון חורבה שהיא של ראובן ועומדת בתוך חצר שמעון ושמעון משתמש בה כלו' שתשמישו של שמעון בה יותר בנחת הוא לו משל ראובן מכיון שעומדת בתוך חצירו וסמוכה לו ולראובן הוא רחוקה הרי היא כמי [שהיא] שלו לשמעון לענין שתהא רשותו שולטת בה בשבת והיינו נמי טעמא דמתני' דכל שגבוה עשרה למרפסת לפי שתשמישן בו יותר בנחת היא משל בני החצר:
51b וְתַנֵּי כֵן. קְרוֹבִים דִּבְרֵיהֶן לִהְיוֹת שָׁוִין. אִיתָא חֲמִי. אָהֵן עֲבַד עִיגּוּלָא תְּרֵי עָשָׂר בֵּיעִין. וְאָהֵן עֲבַד עִיגּוּלָא תְּמַנֵּי. וְתֵימַר הָכֵין. רַב הוּנָא אָמַר. צֵא מֵהֶן שְׁלִישׁ לִיצִיאָה. רִבִּי יוֹסֵי בֵירִבִּי בּוּן נְפַק לֵיהּ לְאֵילֵּין נַחְתּוֹמַיָּא כְהָדָא דְּרַב הוּנָא וּלְחוּד כָּהֵן שִׁיעוּרָא.
Traduction
–On a enseigné (au sujet de la suite) les avis de R. Simon et de R. Yohanan b. Broqa sont presque les mêmes. Est-ce bien ainsi, puisque R. Yohanan attribue au pain la valeur de 12 œufs (= 1/2 cab), tandis que R. Simon lui attribue 8 œufs (= 1/3 cab)? Où donc est l’égalité? C’est que, dit R. Houna, du prix compté par R. Yohanan, il faut déduire le tiers que gagne le marchand; reste net: 8 œufs (179)Ce n'est donc qu'une divergence apparente. V.. (Pea 8, 7). R. Yossé b. R. Aboun tenait compte aux boulangers de la différence de la valeur, selon la prescription de R. Houna, mais seulement dans cette mesure (1/3, pas plus).
Pnei Moshe non traduit
ותני כן. על דברי ר' יוחנן בן ברוקה ודברי ר''ש דמתני' קאי ותני בברייתא כן וקרובים דבריהם להיות שוין:
איתא חמי. בתמיה בא וראה מאי קאמר:
אהן עביד עיגולא תרי עשר ביעין. לרבי יוחנן עושה הככר י''ב ביצים שהוא חצי קב ואהן רבי שמעון עושה הככר שמנה ביצים ותימר הכין שקרובין דבריהם להיות שוים:
צא מהן שליש. ליציאה להוצאת הטחינה ושכר האפיה לחנווני אליבא דר''י בן ברוקה ונשאר שמנה ביצים:
נפיק לי' לאילין נחתומייא. המוכרים ככרות חישב להן שיעור ההוצאה דנפקי כהדא דרב הונא בשליש ובלבד שיזהרו בזה השיעור ולא ירויחו יותר:
Eirouvine
Daf 52a
פְּשִׁיטָא הָדָא מִילְּתֵיהּ. לָזֶה בְּפֶתַח וְלָזֶה בְּפֶתַח שְׁנֵיהֶן אֲסוּרִין מִן הַבַּיִת שֶׁבּוֹ שְׁתֵּי חֲצֵירוֹת. לָזֶה בִזְרִיקָה וְלָזֶה בְשִׁלְשׁוּל. שְׁמוּאֵל אָמַר. שִׁלְשׁוּל מוּתָּר שֶׁהוּא כְדַרְכּוֹ. וּזְרִיקְה אֲסוּרָה שֶׁאֵינְהּ כְּדַרְכָּהּ. 52a רַב אָמַר. לֹא עָשָׂה כְלוּם. מַתְנִיתִין פְלִיגָא עַל רַב. כָּל שֶׁגָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים לַמַּרְפֶּסֶת. פָּחוּת מִכָּן לֶחָצֵר. לֹא לָזֶה בִזְרִיקָה וְלֹא לָזֶה בְשִׁלְשׁוּל הִיא מַתְנִיתָא. בְּתוֹךְ שְׁלשָׁה טְפָחִים לָעֶלְיוֹנָה שֶׁהִיא לְמַעֲלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים לַתַּחְתּוֹנָה. מַה פְלִיגִין רַב וּשְׁמוּאֵל. בְּשָׁווֶה.
Traduction
Il est évident pour nous que si, pour arriver à une propriété située entre 2 cours, l’accès est facile par une porte de chaque côté, le transport d’un point à l’autre sera interdit, à défaut de l’eruv des cours. Il s’agit seulement de savoir si un tel domaine entre 2 cours est interdit lorsque, dans une cour située à 10 p. plus haut, l’on jette un objet, ou si dans l’autre l’on descend au-dessous de 10 p. du sol? Samuel répond que ce dernier acte seul est permis, parce qu’il est d’usage d’agir ainsi, non le précédent, qui n’est pas usuel. Rav interdit les 2 actions (elles sont incommodes). La Mishna est contraire à l’avis de Rav, puisqu’elle dit: ''la pierre haute de 10 p. appartient à la galerie''; or, selon ce texte, on adjoint à la galerie même ce qui lui est inférieure et se trouve dans la cour, bien que le défaut de niveau soit cause qu’on jette l’objet de la pierre sur la galerie, ou qu’on le descende de celle-ci sur l’autre, contrairement à Rav qui l’interdit. -Non, fut-il répliqué, la Mishna parle du cas où l’on atteint à une distance de 3 p. près de la galerie, en se trouvant au-dessus de 10 p. du sol inférieur ou de la cour (voilà pourquoi l’adjonction a lieu). La discussion n’a lieu entre Rav et Samuel que s’il y a une égale distance de 10 p. tant en hauteur qu’en profondeur (de sorte que, par un côté, il faille jeté en l’air, et, par l’autre, descendre l’objet).
Pnei Moshe non traduit
פשיטא הדא מילתא אם לזה בפתח ולזה בפתח. כגון רשות אחת שהיא בין שתי חצירות ולשתיהן נוח להשתמש בה כמו אם היה פתח לזה ופתח לזה לתוך אותה הרשות כך תשמיש שניהם שוה בה זה פשיטא ששתיהן אסורות להשתמש בו מן הבתים שלהן וכן מן הבתים שבו באותו רשות עד שיערבו יחד החצירות וכי קא מיבעיא לן בשתי חצירות ורשות אחת ביניהן לזה בזריקה ולזה בשילשול כגון שיש איזה תל וכיוצא בו ביניהן וחצר אחת היא גבוה ממנו עשרה ותשמיש שלה על ידי שלשול הוא והחצר האחרת היא נמוכה ממנו עשרה וא''כ תשמיש שלה בו על ידי זריקה הוא מאי מי אמרינן דתשמיש שילשול יותר בנחת הוא מתשמיש ע''י זריקה למעלה ונותנין הרשות לזה שתשמישו בשילשול או דילמא מכיון שמיהת אין תשמיש שתיהן בנחת ממש הוי כמי שלזה בקשה ולזה בקשה ורשות שתיהן שולטות בו מפני שזהו כללו של דבר כל שתשמישן שוה הוא לזה בנחת ולזה בנחת או לזה בקשה ולזה בקשה שניהן אסורין בו עד שיערבו ומהו וקאמר דפלוגתא דרב ושמואל היא דלשמואל נותנין אותו לזה שבשילשול שהוא יותר תשמיש כדרכה מלזה שע''י זריקה ורב אמר לא עשה כלום דהוי כמי שלשניהן בקשה הוא ושניהן אסורין בו עד שיערבו זה עם זה:
מתניתא פליגא על רב. דהא קתני כל שגבוה עשרה למרפסת וקס''ד שאפילו אותו התל או עמוד הוא עשרה מהמרפסת אלא שגבוה עשרה מן החצר וכי לא לזה בזריקה ולזה בשילשול היא מתני' ואפ''ה נותנין אותו להמרפסת וקשיא לרב:
בתוך שלשה טפחים לעליונה וכו'. כלומר לא כדס''ד אלא דהמתניתא מיירי שגבוה עשרה והוא מגיע בתוך שלשה לבני העליונה שהן בני המרפסת ותשמישן בנחת הוא והוא למעלה מעשרה מבני חצר התחתונה ואין תשמישן בו אלא על ידי זריקה ולפיכך נותנין אותו להמרפסת:
מה פליגין רב ושמואל בשוה. כלומר וכי פליגי כשהוא שוה בעשרה לשניהן לזה הוא גבוה עשרה ולזה הוא נמוך עשרה וכדאמרן דהוי לזה בשילשול ולזה בזריקה:
הָיָה שָׁם חוּרְבָה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. נוֹתֵן חוּרְבָה לְבַעֲלֶיהָ. עַד כְּדוֹן בְּמִשְׁתַּמֵּשׁ בְּחוּרְבָה דֶּרֶךְ פִּתְחוֹ. הָיָה מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּחוּרְבָה דֶּרֶךְ חַלּוֹן. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אֲפִילוּ כֵן נוֹתֵן חוּרְבָה לְבַעֲלֶיהָ.
Traduction
Si entre les 2 cours il y a une ruine, il faut, selon R. Yohanan, l’attribuer au propriétaire, qui pourra en user. Il le permet toutefois lorsque le maître peut y arriver par une porte; mais s’il ne peut l’atteindre que par une ouverture, tandis que le voisin l’atteint par une porte, sera-t-il loisible à ce dernier d’en user, ou est-ce au premier? En dépit de l’accès indirect, répond R. Aha au nom de R. Jonathan, la ruine reste acquise à son maître, qui pourra seul en user.
Pnei Moshe non traduit
היה שם חורבה. בין שתי החצירות:
נותן החורבה לבעליה. למי שהחורבה שלו ומיירי שהוא יכול להשתמש בה בנחת ולא פליג על הא דר' יודן דלעיל דהתם איירי שאין לראובן תשמיש בנחת בה כמו לשמעון שעומדת בתוך חצירו אבל הכא מכיון שהיא בין שתי החצירות ונוח להבעלים להשתמש בה נותנין אותה לבעליה אף על פי שחבירו ג''כ יכול להשתמש בה דאי לא מאי קמ''ל:
עד כדון במשתמש. בעליה דרך פתחו שפתוח להחורבה אבל אם לא היה לו פתח שפתוח לתוכה אלא שהיה משתמש בה דרך חלון ביתו מאי וקאמר ר' אחא שאפי' כן נותן חורבה לבעליה שהרי מיהת משתמש בה ורשות שלו היא:
רִבִּי אֶלְעָזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן בְשֵׁם רַב הוֹשַׁעְיָה. הָיוּ שָׁלֹשׁ. זֶה מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּחוּרְבָה דֶּרֶךְ פִּתְחוֹ וְזֶה מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּחוּרְבָה דֶּרֶךְ פִּתְחוֹ. וְהָאֶמְצָעִית אֲסוּרָה. אֵימָתַי. שֶׁהָאֶמְצָעִית שֶׁלִּשְׁנֵיהֶן. אֲבָל אִם הָֽיְתָה אֶמְצָעִית לְאֶחָד מִן הַשּׁוּק. זֶה מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּאַחַת וְזֶה מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּאַחַת וּבַשֵּׁינִית.
Traduction
R. Eliézer b. R. Simon dit au nom de R. Oshia: si entre 2 cours il y a 3 murs en ruines, offrant un passage de l’un à l’autre, le maître de chaque cour pourra atteindre la ruine la plus voisine par la porte qui se trouve de son côté;mais celle du milieu reste interdire à tous (180)Comme pour une maison sise entre 2 cours, chacun des deux maîtres la rend interdite au voisin.. C’est vrai toutefois lorsque celle du milieu est commune aux 2 propriétaires; mais lorsque celle-ci appartient à quelqu’un du dehors, il n’y a plus de cause d’interdit réciproque, et chacun peut user d’abord de la ruine voisine, puis de la médiale.
Pnei Moshe non traduit
היו שלש. חורבות ביניהן זה משתמש בחורבה הסמוכה לו דרך פתחו וזה משתמש דרך פתחו בחורבה הסמוכה לו דלכל אחד ואחד החורבה הסמוכה לו תשמישה יותר בנחת היא לו ולפיכך אינן אוסרין זה על זה אבל האמצעית שתשמישה הוא שלא בנחת לשניהן אסורה היא לשניהן וכדלעיל:
אימתי בזמן שהאמצעית של שניהן. היא דמכיון שהיא של שניהם ותשמיש שניהן שוין בה אוסרין זה על זה אבל אם היתה האמצעית לאחד מן השוק:
זה משתמש. באחת וכו'. כלומר כל א' וא' משתמש באחת הסמוכה לו ובשנית שהיא האמצעית דכיון שאין רשות שניהן שולטין בה אינן אוסרין זה על זה וזה אחד מן השוק אינו אוסר עליהן מכיון דלא דייר בה:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הָעוֹמֵד וְהֶחָלָל מִצְטָֽרְפִין לְאַרְבָּעָה. וְהוּא שֶׁיְּהֵא הָעוֹמֵד רָבָה עַל הֶחָלָל. רִבִּי זְעִירָא בָעֵי. עַד שֶׁיְּהֵא עוֹמֵד שֶׁכָּאן וְעוֹמֵד שֶׁכָּאן רָבָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. פְּשִׁיטָא לְרִבִּי זְעִירָא שֶׁאֵין הָעוֹמֵד מִצַּד אֶחָד מִצְטָרֵף. פְּשִׁיטָא לֵיהּ שֶׁיְּהֵא הָעוֹמֵד מִצַּד אֶחָד רָבָה. לֹא צְרִיכָה דְלֹא אֲפִילוּ עוֹמֵד הַשֵּׁינִי.
Traduction
–R. Yohanan dit (181)''(Shabat 11, 2) ; et ci-dessus, (1, 3) et 9.'': la partie restée debout et celle qui est ouverte peuvent être jointes pour constituer un espace de 4 p., à condition que la 1re l’emporte en quantité sur l’autre. R. Zeira demanda: faut-il que la partie conservée soit, de chaque côté, en majorité sur l’espace vide, ou est-ce seulement l’ensemble? -Non, dit R. Yossé, il est évident, même selon R. Zeira, que l’on ne joint pas les parties restées de chaque côté pour constituer la majeure part exigible, qu’un côté isolé devra être assez grand pour constituer cet excédant; il demande seulement si chacun des 2 côtés devra être aussi étendu? (question non résolue).
Pnei Moshe non traduit
אמר ר' יוחנן העומד והחלל וכו'. גרסינן להא לעיל בשבת פרק הזורק בהלכה ב'. ועיקרא דמילתא הכא היא דשייכא והתם איידי דאיירי בחולית הבור והסלע הוא דמייתי לה כדפרישית שם בלשון הב' והוא העיקר:
העומד וכו'. על הא דקתני במתני' במופלגת ארבעה היא דקאי שהעומד והוא החוליא מצטרף עמו החלל של הבור לארבעה שיהא נקרא מופלגת מן המרפסת ונחשבת להחצר:
והוא שיהא העומד. של החוליא רבה על החלל שאז מצטרף עמו החלל להשלימו לד':
ר' זעירא בעי. מהו עד שיהא העומד רבה דקאמר ר' יוחנן אי בעינן עד שיהא העומד שמכאן ומכאן בשני צדדי הבור רבה על החלל וכדמפרש לה לקמיה להבעיא דר' זעירא:
א''ר יוסי פשיטא ליה לר' זעירא וכו' פשיטא ליה שאין עומד מצד אחד רבה. כצ''ל וכך היא בשבת שם כלומר דר' יוסי מתמה על דר' זעירא דמאי האי דקמבעיא ליה וכי פשיטא ליה להא שאין העומד מצד אחד מצטרף כלומר דלא מהני מצד אחד ולמימר עד שיהא עומד מכאן ומכאן וכ''ת דס''ל דאפשר דבעי' דוקא עד שיהא עומד מכאן ומכאן אכתי קשיא וכי פשיטא ליה שאין העומד מצד אחד רבה בתמיה וכלומר דלא תהני אם הוא רבה מצד אחד בלבד ואמאי לא דמכיון שהיא רבה היא רבה ומהיכי תיתי לומר עד שיהא העומד רבה משני הצדדין:
לא צריכה דלא אפי' העומד השני. כלומר לא כדס''ד בפירושא דהבעיא דר' זעירא דלא צריכה ליה למיבעיא אלא בכה''ג אם אפי' העומד השני מהני אם הוא רבה וכגון שלא היה בתחלה אלא עומד מצד אחד ולא היה רבה על החלל דאילו היה רבה תו לא בעינן טפי אלא שלא היה רבה ואח''כ בא לו עומד השני שעשה לו מצד אחר והכי הוא דקמבעיא ליה מי אמרינן עד שיהא העומד שמכאן או שמכאן רבה בתחילה שאז מצטרף הוא עם החלל ולאפוקי אם לא היה רבה מאיזה צד בתחלה ושוב עשה אח''כ לצד השני דלא מהני אפי' הוא רבה ומטעמא דכיון שבתחילה לא היה בו שיעור צירוף תו לא מהני מה שמוסיף בו אח''כ או שעשאו מצד השני או דילמא מכיון דמיהת השתא איכא עומד שהוא רבה מצטרף הוא עם החלל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source