Eirouvine
Daf 4b
רִבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ הֲווֹן שְׁרָייָן בִּשְׁקָקָה דְּרִבִּי יִצְחָק. רֵישׁ לָקִישׁ טִילְטֵל. כְּדַעְתֵּיהּ. רִבִּי יוֹחָנָן לֹא אָסַר וְלֹא טִילְטֵל. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הַנִּיחוּ לִבְנֵי מָבוֹי שֶׁיְּהוּ שׁוֹגְגִין וְאַל יְהוּ מֵזִידִין. מַה. טִילְטֵל לֹא טִילְטֵל. אִין תֵּימַר. טִילְטֵל. מִחְלְפָה שִׁיטַּת רִבִּי יוֹחָנָן. אִין תֵּימַר. לֹא טִילְטֵל. יוּאֲסַר לִבְנֵי הַמָּבוֹי. רִבִּי יוֹחָנָן בִּיטֵּל רְשׁוּתוֹ. אָמַר רִבִּי אָחָא. כָּף רֵישׁ לָקִישׁ לְרִבִּי יוֹחָנָן וְטִילְטֵל. אָמַר רִבִּי מַתַּנְיָה. וְיֵאוּת. 4b מַה טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר. עָשׂוּ אוֹתוֹ כְשׁוֹגֵג אֶצֶל מֵזִיד. מַה טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִן. מִכֵּיוָן שֶׁחֲשׁוּדִין הֵן לְטַלְטֵל. כְּמֵזִידִין הֵן. אָֽמְרִין לֵיהּ. אִין כֵּינִי. יֵעָשֶׂה שׂוֹנְאִין שֶׁל רִבִּי יוֹחָנָן כִּצְדוּקִי אֶצֶל בְּנֵי הַמָּבוֹי וְיוּאָסַר לִבְנֵי הַמָּבוֹי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. צְדוּקִי חָשׁוּד לְטַלְטֵל. וָכָא מָה אִית לָךְ. מַה נְפַק מִבֵּינֵיהוֹן. הָיָה עָשׂוּי כְּמִין כִי. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. נוֹתֵן לֶחִי וְקוֹרָה מִיכָּן וְעוֹשֶׂה צוּרַת פֶּתַח מִיכָּן. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. אֲפִילוּ כַמָּה קוֹרוֹת אֵינָן מַתִּירִין אוֹתוֹ.
Traduction
Les 2 rabbins habitaient la même rue que R. Isaac (ruelle courbée): R. Simon b. Lakish y transportait des objets, en se référant à son procédé (d’user de l’autorisation jusqu’à la courbe); R. Yohanan, sans l’interdire, n’y transportait rien (exigeant en ce cas une adaptation spéciale à chaque extrémité), car, disait-il: ''Mieux vaux que les habitants de cette ruelle commettent une faute involontaire (en adoptant l’avis adverse), qu’en connaissance de cause''. -Mais, en aucun cas, qu’il ait transporté ou non, sa conduit n’était logique: s’il est admis qu’il a transporté, il était en contradiction avec son avis précité (d’adopter d’abord certains simulacres de porte); s’il n’a pas transporté, il aurait dû défendre aussi l’accès de sa part aux autres habitants de la ruelle? -En effet, pour y obvier, il a annulé son domaine en leur faveur (de cette façon ils y passaient sans commettre de péché). R. Aha dit que R. Simon b. Lakish vainquit R. Yohanan par ses arguments et l’engagea à transporter comme lui. Ce motif est juste, observa R. Matnia (et non l’idée d’un abandon de bien); car, si pour la question d’abandon provisoire de la propriété, R. Meir l’interdit, c’est qu’il juge ce péché involontaire presqu’à l’égal d’une faute volontaire; de même les autres sages, qui ne l’interdisent en ce cas que s’il y a une faute volontaire, défendent aussi le présent cas, car les gens soupçonnés de transporter des objets en cet espace sont des transgresseurs volontaires (donc, R. Yohanan a transporté, parce qu’il a adopté l’avis de R. Simon). S’il en est ainsi, fut-il répliqué, à quoi bon l’abandon provisoire de la propriété par R. Yohanan? Ne peut-on pas supposer que par erreur R. Yohanan (6)''Le texte emploi une expression détournée pour supposer une erreur possible de la part d'un tel rabbin, et dit: '''' Il se peut que des ennemis de R. Yohanan, etc. ''''.'' agisse comme le sadducéen (dont il s’agit plus loin) qui provoqua l’interdit malgré l’abandon, de façon à interdire également ici le passage de la ruelle (7)Donc, R. Yohanan, renonçant à son avis, transporta des objets.? R. Yossé b. R. Aboun répliqua: le sadducéen étant soupçonné d’opérer des transports même après l’abandon simulé de la propriété, l’interdit subsiste en ce cas, tandis qu’un tel soupçon est inadmissible à l’égard de R. Yohanan. Au fond, en quoi diffèrent-ils (en quel cas R. Simon est-il plus sévère)? Au cas où la ruelle a la forme d’un 2 (8)Le texte a: KI (= X) pour Pi (omis par Lévy). grec (ou 3 côtés à 2 courbes), il faut, selon R. Yohanan, mettre à une ouverture une latte de traverse avec une poutre, et à l’autre le simulacre d’une porte, pour libérer les 3 côtés. R. Simon b. Lakish observa que si le nombre des poutres était augmenté, ce serait certes libérer le passage du milieu (à coude).
Pnei Moshe non traduit
הוון שריין בשקקה דרבי יצחק. במבוי שלו היו שרוין בשבת ומבוי עקום הוה והיה מתוקן בלחי או בקורה. ור''ל טילטל בו כדעתיה ורבי יוחנן לא אסר להן והוא לא טילטל בו:
א''ר יוחנן הניחו לבני מבוי. אלו ולא נאסר להן דמוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין:
מה. ושואל הש''ס מה עביד לה רבי יוחנן וממ''נ קשיא עליה אם טילטל או לא טילטל. אם טילטל אם כן מחלפה שיטתיה שהרי הוא אוסר בלא תיקון צורת הפתח ואם לא טילטל א''כ יאסר לכל בני המבוי לטלטל בו שהרי הוא עצמו שרוי בתוכו ובודאי לא עירב עמהן שלדעתו המבוי הזה אינו מתוקן הוא ולא מהני עירוב לדידיה ואע''ג שלא רצה לאסור להן בפירוש מכל מקום אסורין הן מחמת רשותו האוסר עליהן. ומשני ר' יוחנן ביטל רשותו לבני המבוי שלא יאסור עליהן:
כף ר''ל לרבי יוחנן. כפה אותו בדברים עד שנתרצה וטילטל הוא ג''כ:
אמר רבי מתניא ויאות. שפיר קאמר ר' אחא שכך הוה המעשה שכפה ר''ל לר' יוחנן שיטלטל גם הוא ולא סגי בביטול רשותו דאי לאו הכי קשיא כדמפרש ואזיל:
מה טעמא דר''מ וכו'. פלוגתא דר''מ ורבנן לקמן פרק הדר גבי הא דקאמר ר''ג מעשה בצדוקי אחד שהיה דר עמנו במבוי בירושלים ואמר לנו אבא מהרו והוציאו את הכלים למבוי עד שלא יוציא ויאסר עליכם. ומפרש לה התם דר''ג את''ק קאי דס''ל צדוקי הרי הוא כנכרי ולא מהני ביטול רשותו עד שישכיר את רשותו. ור''ג ס''ל צדוקי אינו כנכרי ובביטול רשותו מהני דברי ר''מ אליבא דר''ג שכך אמר להם מהרו והוציאו אתם עד שלא יוציא התועב הזה ויאסר עליכם. שאף שביטל רשותו יכול לחזור בו. ואי כנכרי הוא והיה צריך שישכיר רשותו האיך יכול הוא לחזור בו. ור' יהודה פליג התם וס''ל דאף ר''ג ס''ל צדוקי אינו כנכרי ובלשון אחרת אמר להם מהרו ועשו צרכיכם מבעוד יום עד שלא יוציא היום ויאסר עליכם. ופריך התם אליבא דר''מ וכי מפקי אינהו והדר מפיק איהו לא אסר והתנן מי שנתן רשותו והוציא בין בשוגג בין במזיד אוסר דברי ר''מ ומשני אימא אינו אופר וכן קאמר הכא לקמן ריש פ' הדר כיני מתניתא אינו אוסר והיינו דקאמר כאן טעמא עשו אותו כשוגג אצל מזיד כלומר אע''ג דבמזיד הוציא עשו אותו כשוגג שאינו אוסר משום שאחר שביטל רשותו שוב אינו יכול להחזיק בו ולא חיישינן למידי ורבנן דפליגי אדר''מ סבירא להו מתוך שחשודין הן הצדוקים לטלטל שאינם חוששין על איסור דרבנן כמזידין הם לעולם ואפילו הוציא בשוגג חוזר ואוסר על בני המבוי:
אמרין ליה אין כיני וכו'. מסקנת דברי ר' מתניה הן כלומר דעל כרחך שאף ר' יוחנן בעצמו טילטל אחר שכפה אותו ריש לקיש דאי לאו הכי לא הוה מהני להו לבני מבוי במה שביטל ר' יוחנן רשותו משום דהוה אמרין ליה אם כך שבטלת רשותך מאי אהנת לן מידי דחוששין אנו:
יעשו שונאים של רבי יוחנן כצדוקי. ודרך כבוד הוא כלפי ר' יוחנן וכלומר שמא תוציא אח''כ בשוגג ואזדא ליה ביטול רשות שלך ויאסור לכל בני המבוי אלא ודאי חזר בו ר' יוחנן וטלטל גם כן הוא כדי שלא יבואו כל בני המבוי לידי מכשול:
אמר רבי יוסי ברבי בון. לרבי מתניה ומה את מדמה האי מילתא להאי דצדוקי שאני צדוקי דחשוד הוא לטלטל לפיכך החמירו בו חכמים שאפילו בשוגג כמזיד הוא וחוזר מביטול רשותו אבל הכא מה אית לך למימר וכי ר' יוחנן חשוד הוא לטלטל לשניחוש שמא יוציא בשוגג אלא לעולם בביטול רשותו סגי ולא כדר' אחא שאף הוא בעצמו חזר וטילטל:
מאי נפיק מביניהן. מאי איכא עוד נפקותא מפלוגתייהו דר''י ור''ל במבוי עקום דלעיל. וקאמר היה המבוי עשוי כמין כ''י יונית שהוא כמין דלית כזה ג''כ בינייהו דלר''י לחי או קורה מכאן בצדדי הפילוש וצ''ה בהעקמימות:
ריש לקיש אמר אפי' כמה קורות אינן מתירין אותו. בתמיה לדידך דאמרת דאף להעקמימות צריך תיקון דהוי כמפולש לגמרי. א''כ אפי' כמה קורות לא יתירו אותו. ודרך גוזמא בעלמא הוא. אלא לדידי כסתום הוא ואלו עושין לפתחן לחי או קורה וכן אלו לפתחן:
Eirouvine
Daf 5a
רַב יִרְמְיָה בְשֵׂם רַב. מָבוֹי שֶׁנִּפְרָץ מִכְּנֶגְדּוֹ אַרְבָּעָה. מִן הַצַּד יוֹתֵר מֵעֶשֶׂר. חֲבֵרַייָא בְשֵׂם רַב. לֹא שַׁנְייָא. בֵּין שֶׁכְּנֶגְדּוֹ בֵּין מִן הַצָּד אַרְבָּעָה. הֲווֹן בָּעֵיי מֵימַר. מָאן דָּמַר. מִן הַצָּד יוֹתֵר מֵעֶשֶׂר. הָא עֶשֶׂר מוּתָּר. בְּשֶׁיֵּשׁ שָׁם רוֹחָב אַרְבָּעָה. מָאן דָּמַר. בֵּין שֶׁכְּנֶגְדּוֹ בֵּין מִן הַצָּד אַרְבָּעָה. בְּשֶׁאֵין שָׁם רוֹחָב אַרְבָּעָה. לֹא כֵן סְבָרִינָן מֵימַר. רַב כְּרִבִּי יוֹחָנָן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. כְּדֵי לַעֲשׂוֹת כָּל הָֽרְשׁוּת 5a כְּאַחַת.
Traduction
R. Jérémie dit au nom de R. Aboun: Une ruelle est dite ébréchée, lorsqu’en face de l’entrée (en tête) il y a une rupture de 4 palmes, ou si au mur latéral elle a plus de dix palmes. Selon les compagnons (9)R. Houna. au nom de Rav, la mesure de 4 palmes sera la même aussi bien pour la rupture de face que celle de côté. On a supposé qu’en parlant pour la brèche latérale d’une mesure supérieure à 10 palmes, il est admis (10)Sans discussion. que la rupture peut avoir dix palmes juste, s’il y a une brèche de 4 palmes à l’entrée; l’autre compagnon parle en tous cas d’une mesure de 4 palmes, si la brèche à l’entrée n’a pas 4 palmes. N’a-t-on pas enseigné au contraire que Rav partage l’avis de R. Yohanan et que, par suite, même en cas d’une rupture de dix palmes juste, l’interdit existe? Ceci ne prouve rien, répond R. Yossé b. R. Aboun, et il reste entendu que jusqu’à la mesure de dix palmes juste, c’est une porte, non une brèche; seulement, plus haut, Rav prescrit aussi d’ériger contre la ruelle le similaire d’une porte, pour que, malgré sa courbe qui la divise en deux, on la considère comme un seule propriété.
Pnei Moshe non traduit
מבוי שנפרץ מכנגדו. במחיצה הפנימית שהוא כנגד הפתח הויא פירצה בארבעה. א''נ מכנגדו היינו מראשו שהיה ראשו סתום בצד אחד ונפרך שם ומכנגדו דקאמר מפני שראש המבוי הוא כנגד כותל האמצעי. ואם מן הצד אם היא יותר מעשר הויא פירצה הא בעשר פיתחא הוא:
הוין בעיי מימר. בני הישיבה דלא פליגי רב ירמיה וחברייא אליבא דרב אלא מ''ד דמן הצד יותר מעשר הוא דהויא פירצה הא בעשר מותר:
בשיש שם רוחב ארבעה. כלומר שלא נפרץ לגמרי עד קרקעית המבוי אלא שנשארו למטה גידודי ברוחב ארבעה. ומ''ד דאף מן הצד מיחשבא פירצה בארבעה בשלא נשארו שם גידודי ברוחב ארבעה:
לא כן סברינן מימר כר' יוחנן. כלומר דפריך היכי מצית אמרת כלל אליבא דרב דמן הצד ביותר מעשר דוקא הוא דהוי פירצה הא אמרינן לעיל גבי מבוי עקום ומפולש דרב כרבי יוחנן ס''ל דצריך לחי או קורה מכאן וצורת הפתח מכאן. ומכיון דאתה מתירו בצורת הפתח אליבא דרב על כרחך בשאין בפתחו אלא עשר. וכן לא בעקמומיתו שהוא הפירצה שמן הצד אלא עשר דהא רב פליג לקמן אמתני' דקתני אם יש לו צורת הפתח אעפ''י שהוא רחב מעשר אמות אין צריך למעט. וס''ל דצריך למעט דלדידיה לא מהני צורת הפתח ביותר מעשר. ואם כן שמעת מינה דלרב אפי' בעשר פירצה מקריא וצריך צורת הפתח. והיכי אמרת בשמיה דרב דמן הצד יותר מעשר דוקא הוא דהויא פרצה:
אמר ר' יוסי בר' בון. אי משום הא לא קשיא דלעולם רב ס''ל דבעשר פתחא הויא ולא מיקריא פירצה מן הצד אלא ביותר מעשר והא דבעי רב לעיל במבוי עקום צורת הפתח מכאן לא תידוק מינה דבכל מקום בעשר נמי פירצה הויא לרב אלא שאני התם משום דאיכא למימר דמיירי שהעקמימות והיא הפרצה מן הצד עשר היא דוקא וכן פתח הפילוש אינו אלא עשר ולא תקשי דאי הכי צורת הפתח למה לי תיסגי ליה בלחי או קורה מכאן ומכאן היינו טעמיה דרב דס''ל במבוי עקום צורת הפתח בעינן:
כדי לעשות כל הרשות כאחת. דמכיון דעקום ומפולש הוא נראה מתחלתו כשני מבואות וכשתי רשויות. וכדי לעשות שתיהן כרשות אחת שהיו יכולין כולן לערב ביחד ולהתיר שני הצדדין הלכך צריך צורת הפתח אע''פ שאין בפתח הפילוש אלא עשר כדי שלא יהא נראה זה כמפולש וכרשות אחרת אבל במבוי דעלמא שכבר נתקן כדינו ונפרץ בו מן הצד לעולם אימא לך דגם רב מודה דלא הויא פרצה אלא ביותר מעשר דוקא:
מָבוֹי שֶׁנִּפְרָץ מִצִּידוֹ כְּלַפֵּי רֹאשׁוֹ. רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין אָֽמְרֵי רִבִּי חִייָה רִבִּי יוֹסֵה. אִם יֵשׁ שָׁם עוֹמֵד אַרְבָּעָה צָרִיךְ קוֹרָה. וְאִי לֹא לֹא צָרִיךְ. מַה בֵינוֹ לְמָבוֹי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי פְתָחִים. אִילּוּ מָבוֹי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי פְתָחִים שֶׁמָּא אֵינוֹ נוֹתֵן קוֹרָה עַל אַחַת מֵהֶן וּמַתִּיר. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב. וּמָבוֹי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי פְתָחִים אֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִיכָּנֵס בְּפֶתַח הַזֶּה וְלָצֵאת בָּזֶה. בְּרַם הָכָא דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִיכָּנֵס בְּפֶתַח זֶה וְלָצֵאת בַּפִּירְצָה.
Traduction
Si la ruelle se trouve ébréchée à l’un des côtés (en longueur), tout près de l’entrée (en largeur), il suffit, selon les rabbins de Césarée ou R. Hiya au nom de R. Yossé, d’ajouter une poutre à la partie subsistante d’au moins 4 palmes; si la partie restée debout est moindre, il ne faut pas de poutre additionnelle, le tout étant compris à titre d’entrée. Quelle différence y a-t-il entre cette brèche et les deux ouvertures d’une ruelle, pour lesquelles une seule poutre suffit? C’est que, répond R. Yohanan b. Jacob, dans la ruelle à 2 portes, on se sert généralement d’une seule (et une poutre distinctive suffit); mais lorsqu’il y a une grande rupture, n’étant guère utilisée comme porte, il faut un supplément de clôture fictive.
Pnei Moshe non traduit
מבוי שנפרץ מצדו כלפי ראשו. סמוך להקורה והימנה ולפנים. ומיירי הכא שהפירצה יותר מעשר הוא כדמוכח מדלקמיה:
אם יש שם עומד ארבעה. שנשתייר שם עדיין עומד כלפי ראשו ברחב ארבעה:
צריך קורה. כלומר קורה אחר על הפירצה דמכיון דאיכא עדיין עומד רחב ד' עד ראשו א''כ קורה החיצונה שנעשית לתיקון המבוי בשביל העומד ארבעה היא נחשבת דמקום חשוב הוא ואין קורה זו מתיר את הפרצה הואיל ויותר מעשר היא. הלכך צריך קורה אחרת להתיר הפרצה:
ואי לא. שאין שם עומד ארבעה לאו מקום חשוב הוא וקורה הראשונה מתרת הפרצה ולא צריך קורה אחרת:
מה בינו למבוי שיש לו שני פתחים וכו'. הא אמרינן לעיל שנותן קורה על אחד מהן ומתיר והכא נמי נימא דהואיל והפרצה כלפי ראשו היא כפתחא מיחשבא ואע''ג דכל יותר מעשר לאו פתח הוא ופרצה מקריא משום דקס''ד דהואיל דקאמר אם יש שם עומד ארבעה צריך קורה. ומכיון דהקורה זו מתרת אותה א''כ ע''כ דס''ל דהיכי אמרינן דביותר מעשר פירצה הויא היינו כשאין הפרצה כלפי ראשו. אבל כלפי ראשו כפיתחא משוינן לה הלכך פריך דאי הכי דכפתחא משוית לה אמאי צריך תורה אחרת לא יהא אלא כמבוי שיש לו שני פתחים דבקורה אחת סגי:
אמר רב אחא בר יעקב. דלא דמי שהרי מבוי שיש לו שני פתחים אין דרך בני אדם ליכנס בפתח הזה ולצאת בזה. בתמיה דודאי כך הוא הדרך שלפעמים נכנס בזה ויוצא בזה הילכך הואיל ומתחילה היו לו שני פתחים מניח הקורה על אחד מהן ודי בכך דקורה משום הכירא היא ובדאיכא היכרא באחד מהן מותר ברם הכא וכי דרך בני אדם ליכנס בפתח זו ולצאת בפרצה בתמיה. ומכיון שאין דרך לצאת בפרצה והפרצה יותר מעשר היא. אם נשתייר שם עומד ארבעה צריך קורה אחרת מטעמא דאמרן:
קוֹרָה אַחַת מָהוּ שֶׁתַּתִּיר שְׁנֵי מָבוֹאוֹת. רִבִּי יִרְמְיָה אָמַר. רִבִּי זֵירָא וְרִבִּי אַבָּהוּ. חַד אָמַר. אָסוּר. וְחַד אָמַר. מוּתָּר. מָאן דָּמַר. אָסוּר. בְּנוֹתְנִין לְמַעֲלָה מִשְּׁלֹשָׁה לְכוֹתְלֵי הַמָּבוֹי. מָאן דָּמַר. מוּתָּר. בְּנוֹתְנִין לְמַטָּה מִשְּׁלֹשָׁה לְכוֹתְלֵי הַמָּבוֹי.
Traduction
Est-ce qu’une poutre transversale posée aux entrées des 2 ruelles qui se touchent, peut les libérer toutes deux? R. Jérémie dit que R. Zeira et R. Abahou expriment 2 avis divers à ce sujet: l’un le défend; l’autre le permet. Il n’y a pas de discussion entre eux: l’un n’admet pas qu’il y ait libération, parce qu’il suppose que la poutre est sise au-delà de 3 palmes du 2e mur (inférieur) de la ruelle; l’autre l’autorise, parce qu’il ne suppose pas un tel intervalle.
Pnei Moshe non traduit
קורה אחת מהו שתתיר שני מבואות. כגון שתי מבואות זה בצד זה ונתן הקורה ע''ג אחד מהן והיא ארוכה ומגעת עד המבוי השני וכותלי המבוי השני הם נמוכין מכותלי המבוי הזה שאלו הם שוים בגובה והקורה מגעת על פני שניהן לא הוה מיבעיא לן שהרי ההיכר על פני שני המבואות בשוה הוא. אלא בגוונא דאמרן הוא דקא מיבעיא להו דמי נימא דמהני גם למבוי השני או דילמא מכיון שאין הקורה מגעת על כותלי המבוי השני בשוה כמו על כותלי המבוי הראשון לא מהני ליה:
מ''ד אסור וכו'. כלומר דלא פליגי אלא מאן דאסר בנותנין את הקורה למעלה משלשה לכותלי המבוי השני כדאמרן. מאן דמתיר מיירי בשנתונה למטה משלשה בכותלי המבוי השני דכלבוד דמיא והוה כמונחת על גבי כותלים וקמ''ל דאע''ג דאין הקורה מונחת בשוה ע''ג כותלי שני המבואות אפ''ה מתרת שניהן מטעמא דלבוד:
רִבִּי זועוּרָה בָעֵי. חָצֵר בָּמַה הִיא נִיתֶּרֶת. אַשְׁכָּח תַּנֵּי. רִבִּי אוֹמֵר. בְּפַס אֶחָד. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. בִּשְׁנֵי פַסִּין. רַב יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי חִייָה. חֲלָכָה כְדִבְרֵי הָאוֹמֵר. בִּשְׁנֵי פַסִּים. וֹבִלְבַד פַּס שֶׁלְאַרְבָּעָה טְפָחִים מִיכָּן וּפַס שֶׁלְאַרְבָּעָה טְפָחִים מִיכָּן. רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הֲלָכָה כְדִבְרֵי הָאוֹמֵר. בִּשְׁנֵי פַסִּין. וַאֲנִי אוֹמֵר. בְּפַס אֶחָד. וֹבִלְבַד פַּס שֶׁלְאַרְבָּעָה טְפָחִים מִיכָּן וּפַס שֶׁלְאַרְבָּעָה טְפָחִים מִיכָּן. וְאֵין כָּאן אֶלָּא שְׁלֹשָׁה טְפָחִים מִיכָּן וּשְׁלֹשָׁה טְפָחִים מִיכָּן. הֲוֵי דוּ אָמַר בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. פַּס וְכָל שֶׁהוּא מִיכָּן וּפַס וְכָל שֶׁהוּא מִיכָּן.
Traduction
R. Zeira demanda avec quoi l’on peut obvier (pour autoriser le transport) à une brèche survenue dans une cour privée. On a trouvé un enseignement disant que Rabbi prescrit en ce cas d’ériger une palissade; les autres sages prescrivent une double palissade. Ce dernier avis, dit R. Jérémie au nom de R. Hiya, sert de règle. R. Yossa dit au nom de R. Yohanan: malgré cette dernière énonciation de règle, je suis d’avis qu’il suffit d’une palissade de 4 palmes, ayant de chaque côté un vide, non de 4 palmes, mais seulement de 3. Cela revient à dire qu’il a exprimé l’avis de R. Yohanan, savoir qu’en parlant de 2 palissades, elles peuvent être minimes.
Pnei Moshe non traduit
רבי זעירא בעי חצר. שנפרצה במלואה במה היא ניתרת:
אשכחן. ברייתא דתני פלוגתא דרבי ורבנן בהיתר החצר:
ר' יוסה בשם ר' יוחנן. אמר דגם כן קאמר ההלכה כדברי האומר בשני פסין ואני אומר בפס אחד נמי סגי:
ובלבד פס של ארבעה טפחים מכאן וכו'. זה הכל מדברי ר' יוסה הן וכלומר והא דקאמר ר' ירמיה בשם ר' חייה ובלבד פס של ד' טפחים מכאן ושל ד' טפחים מכאן לא כן אמר ר' חייה אלא אין כאן מדברי ר' חייה אלא כך פס של שלשה טפחים מכאן ושל ג' טפחים מכאן:
הוי דהוא אמר בשם ר' יוחנן פס וכל שהוא מכאן וכו'. כלומר דש''מ מזה דהא דקאמר ר' יוסה בשם ר' יוחנן הלכה כדברי האומר בשני פסין היינו בפס של כל שהוא מכאן ושל כל שהוא מכאן דהא איהו פליג על האי דקאמר ר' ירמיה בשם ר' חייה דד' טפחים בעי אלא בשל שלשה סגי אף לרבי חייא א''כ הא דקאמר ר' יוחנן דפליג על ר' חייה והצריך שני פסין אפילו של שלשה לא בעי אלא בשני פסין של כל שהוא סגי:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source