Vayedaber

Eirouvine

Daf 48b

משנה: 48b כֵּיצַד מִשְׁתַּתְּפִין בַּמָּבוֹי מַנִּיחַ אֶת הֶחָבִית וְאוֹמֵר הֲרֵי זוֹ לְכָל בְּנֵי הַמָּבוֹי וּמְזַכֶּה לָהֶן עַל יְדֵי בְנוֹ וּבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים וְעַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִים וְעַל יְדֵי אִשְׁתּוֹ. אֲבָל אֵינוֹ מְזַכֶּה לֹא עַל יְדֵי בְנוֹ וּבִתּוֹ הַקְּטַנִּים וְלֹא עַל יְדֵי עַבְדוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַכְּנַעֲנִים מִפְּנֵי שֶׁיָדָן כְּיָדוֹ׃

Traduction

Comment forme-t-on l’association pour la ruelle? On pose p. ex. un tonneau de vin, en disant qu’il serve à tous les habitants de ce passage, et l’on fait acquérir la participation (prise de possession) par l’entremise d’un fils ou d’une fille majeurs, ou par son serviteur ou sa servante hébreu(e), ou par sa femme, mais ni par des enfants mineurs, ni par des esclaves cananéens, qui n’ont pas de droit de possession indépendante du maître.

Pnei Moshe non traduit

מתני' כיצד משתתפין במבוי מניח את החבית. משלו אם ירצה וא''צ לגבות מכל אחד ואחד ואומר הרי זו לכל בני המבוי אלא כשהוא משלו צריך לזכות להן בו ע''י אחר:

ומזכה להן ע''י בנו ובתו הגדולים אבל לא ע''י בנו ובתו הקטנים כדקתני סיפא מפני שידן כידו ולא הוי זכיה על ידי אחר וכשמזכה צריך הזוכה להגביהו טפח מן הקרקע דאי לאו הכי כל היכא דמנחא ברשותא דהמזכה לא הוי זכיה:

וע''י עבדו ושפחתו העברים. ושפחה עברית לא משכחת לה אלא בקטנה דאלו גדולה כבר יצאה בסימנים ומפני שהקטן שאינו בנו יש לו זכיה לאחרים בדבר שהוא מד''ס:

הלכה: פיס'. תַּנֵּי. אֵין מְזַכֶּה לָהֶן בְּחָבִית שֶׁבְּמַרְתֵּף. אָמַר רַב הוֹשַׁעְיָה. שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיִשְׁתֶּנָּהּ.

Traduction

On a enseigné: on ne leur fait pas acquérir un tonneau se trouvant à la cave; on craint, dit R. Oshia, que par oubli ce tonneau soit modifié, étant pris pour l’usage personnel, et l’association se trouverait n’avoir plus de base – (165)Suit un long passage traduit au Maasser Sheni, IV ? 4..

Pnei Moshe non traduit

גמ' תני אין מזכה להן בחבית שבמרתף. ולא טעמו שמא ישכח וישתנה אח''כ מהטעם ולא ידע:

Eirouvine

Daf 49a

משנה: נִתְמַעֵט הָאוֹכֶל מוֹסִיף וּמְזַכֶּה וְאֵין צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ. נִיתּוֹסְפוּ עֲלֵיהֶן מוֹסִיף וּמְזַכֶּה וְצָרִיךְ לְהוֹדִיעַ:

Traduction

Si l’aliment servant à cette association a diminué, on peut continuer à en faire bénéficier d’autres, sans leur faire connaître la diminution; s’il en a été ajouté, il faut au contraire le faire savoir à ceux que l’on continue à associer.

Pnei Moshe non traduit

נתמעט האוכל. לאח''כ מן השיעור המפורש במתני' דלקמן מוסיף עליו ומזכה ואינו צריך להודיע לבני החצר או לבני המבוי שעירב והוסיף בשבילן לפי שזכות הוא להן וזכין לאדם שלא בפניו:

ואם נתוספו עליהן דיורין מוסיף ומזכה להן וצריך להודיע וכגון שיש בחצר ב' פתחים לב' מבואות דדילמא ניחא להו בהאי ולא בהאי אבל אם אין להחצר אלא פתח אחד להמבוי שנשתתפו בו אינו צריך להודיע להן לעולם:

מָה נָן קַייָמִין. אִם בִּגְדוֹלָה. זָכָה בְסִימָנִין. אִם בִּקְטַנָּה. הַקָּטָן זָכָה. אָמַר רִבִּי יוּדָן בַּר שָׁלוֹם קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. תִּיפְתָּר כְּמָאן דָּמַר. הַקָּטָן תּוֹרֵם. אָמַר לֵיהּ. אֲפִילוּ כְמָאן דָּמַר. אֵין הַקָּטָן תּוֹרֵם. הַקָּטָן זָכָה. עַל דַּעְתְּהוֹן דְּרַבָּנִין דְּתַמָּן נִיחָה. תַּמָּן אָֽמְרִין בְשֵׁם רַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב. כָּל שֶׁנּוֹתְנִין לוֹ אֶגּוֹז וּמַשְׁלִיכוֹ צְרוֹר וְנוֹטְלוֹ הַמּוֹצֵא בְיָדוֹ כְמוֹצֵא לְאַשְׁפָּה דָמֵי. אֶגּוֹז וְנוֹטְלוֹ צְרוֹר וּמַשְׁלִיכוֹ גְּזֵילוֹ גֶּזֶל מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. אֶגּוֹז וּצְרוֹר וְנוֹטְלוֹ וּמַצְנִיעוֹ וּמֵבִיאוֹ לְאַחַר זְמַן גְּזֵילוֹ גֶּזֶל גָּמוּר. זָכָה לְעַצְמוֹ אֲבָל לֹא לַאֲחֵרִים. רַב הוּנָא אָמַר. כְּשֵׁם שֶׁזָּכָה לְעַצְמוֹ כָּךְ זוֹכֶה לַאֲחֵרִים. הַכֹּל מוֹדִין שֶׁאֵין מַתָּנָתוֹ מַתָּנָה. דִּכְתִיב כִּֽי יִתֵּן֩ אִ֨ישׁ. מַתְּנַת אִישׁ מַתָּנָה. מַתְּנַת קָטָן אֵינָהּ מַתָּנָה. דִּבְרֵי חֲכָמִים. רִבִּי יוּדָה בֶּן פָּזִי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן רִבִּי יַעֲקֹב בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. לְעוֹלָם אֵין גְּזֵילוֹ מְחוּוָר עַד שֶׁיָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הָדָא דְאַתְּ אָמַר. לְהוֹצִיא מִמֵּנּוּ בְּדִין. אֲבָל לְקָרְבָּן וְלִשְׁבוּעָה כָּל עַמָּא מוֹדֵיי עַד שֶׁיָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. 49a בְּרַם כְּרַבָּנִן דְּהָכָא רִבִּי יוֹסֵי בָעֵי. מֵעַתָּה אַף לְעַצְמוֹ לֹא יִזְכֶּה. דִּכְתִיב אֶל רֵעֵ֜הוּ. עַד שֶׁיְּהֵא כִרְעֵהוּ. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. יָֽרְדוּ לָהּ בְּשִׁיטַּת הַפָּייוֹטוֹת. דְּתַנִּינָן. הַפָּייוֹטוֹת מִקְחָן מֶקַח וּמִמְכָּרָן מִמְכָּר בַּמִּטַּלְטְלִין: וְהָא תַנִּינָן. אֲבָל אֵין מְזַכֶּה לֹא עַל יְדֵי בְנוֹ וּבִתִּוֹ הַקְּטַנִּים. וְלֹא עַל יְדֵי עַבְדוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַכְּנַעֲנִים. מִפְּנֵי שֶׁיָדָן כְּיָדוֹ׃ רַבָּנִין דְּקַיְסָרִין אָֽמְרִין. כָּאן בְּשֶׁיֵּשׁ דַּעַת לְתִינּוֹק. כָּאן בְּשֶׁאֵין דַּעַת לְתִינּוֹק.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

מה אנן קיימין. לשפחה העברית דקתני במתני'. והכי פריך נמי לעיל בפ''ד דמע''ש בהלכה ד' דגרסינן התם לכולה הסוגיא. דקתני התם אומר אדם לבנו ולבתו הגדולים ולעבדו ולשפחתו העברים הילך מעות אלו ופדה לך מעשר שני זה. וכדי שלא יצטרך להוסיף חומש ומה אנן קיימין לשפחה העברית אם בגדולה זכה עצמה בסימנין וברשותי' מאי בעיא ואם בקטנה הקטן זוכה בתמיה וכי יש זכיה לקטן:

תיפתר. למתני' דמעשר שני כמ''ד בפ''ק דתרומו' הקטן תורם משהגיע לעונת נדרים ומכיון שישנו בתרומה ומעשרות יכול הוא לפדות מעשר שני וכאחר דמי:

א''ל. ר' יוסי:

ואפי' כמ''ד קטן תורם. כצ''ל וכך הוא שם:

קטן זכה. בתמיה דמה ענין זכיה לתרומה:

על דעתיה דרבנן דתמן. בבבל ניחא כדלקמן דסבירא להו דמצינו שיש להקטן זכיה לעצמו ואיכא למ''ד אף לאחרים. דתמן בפ''ה דגיטין בהלכה ט' אמרו בשם רב נחמן בר יעקב שלש מידות אלו בקטן:

כל שנותנין לו אגוז ומשליכו וכו' המוציא בידו. שמוציא איזה דבר ומוסרו לידו כמוציא לאשפה דמי שזה אין לו דעת כלל:

אגוז ונוטלו וכו' גזילו. הגוזל ממנו גזל הוא מפני דרכי שלום שלא יהא כל אחד ואחד חוטפו ממנו:

אגוז וצרור ונוטלו ומצניעו וכו'. שיש לו הבחנה לברור ולהצניע האגוז ולהביא לאחר זמן כשיצטרך:

גזילו גזל גמור. מדבריהם וזיכה הוא לעצמו אם נתן לו אדם איזה דבר אבל אם זיכה אחד דבר לאחרים ע''י אותו קטן לא זכה ואם בא הנותן לחזור בו חוזר:

רב הונא. פליג ואמר כשם וכו' ולרב הונא ניחא:

הכל מודים שאין מתנתו מתנה. מה בנותן הוא משלו לאחרים ויכול לחזור בו דכתיב כי יתן איש ולא קטן:

דברי חכמים. כלומר ולדברי חכמים בגיטין שם דפליגי אדר' יוסי דהתם ולדידהו כדקאמר ר' יודה בן פזי בשם ר' יוחנן שלעולם אין גזילה שגוזלין ממנו מחוור לקרות גזל עד שיביא שתי שערות:

הדא דאת אמר. אדר' יוסי דהתם קאי דסבירא ליה מציאת חש''ו יש בהן גזל גמור. והני מילי להוציא מזה הגוזל ממנו בדין אבל לענין קרבן ולשבועה כדין הגוזל ונשבע ואח''כ הודה לכולי עלמא אין הגוזל ממנו מתחייב עד שיביא הקטן שתי שערות והוא גזל ממנו:

ברם כרבנן דהכא. השתא מסיק להקושיא דלעיל דלרבנן דתמן ניחא הוא וכדאמרן. אבל לרבנן דהכא בא''י דסבירא להו דאף לעצמו אין לו זכיה הדרא קושיא לדוכתיה וכדר' יוסי בעי וכו' וקאמר ר' יוסי בר' בון דירדו לה בשיטת הפיוטות כלומר דמיירי הכא בקטנה כה''ג כהאי דתנינן בגיטין בפ' הנזכר:

הפעוטות מקחן מקח וכו'. והוא כבן שבעה וכבן שמונה דתקינו ליה רבנן משום כדי חייו לפי שהוא יודע בטיב משא ומתן וקטן כזה יש לו זכיה לעצמו מהאי טעמא:

והתנינן. במתני' אבל אינו מזכה וכו'. ולרב הונא פריך דקאמר כשם שזוכה לעצמו כך הוא זוכה לאחרים:

כאן. הא דרב הונא מיירי בתינוק שיש בו דעת כההיא דגיטין:

תַּמָּן תַּנִּינָן. הַשּׁוֹאֵל אֶת הַפָּרָה וְשִׁלְּחָהּ לוֹ בְּיַד בְּנוֹ בְּיַד עַבְדּוֹ בְּיַד שְׁלוּחוֹ… וָמֵתָה פָּטוּר. לֵית הָדָא אָֽמְרָה שֶׁהָעֶבֶד מְזַכֶּה מֵרַבּוֹ לְאַחֵר. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. תִּיפְתָּר בְּעֶבֶד עִבְרִי אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. וַאֲפִילוּ תֵימַר בְּעֶבֶד כְּנַעֲנִי. תִּיפְתָּר בְּאוֹמֵר לוֹ. פְּתַח לָהּ וּבָאָה מֵאֵילֶיהָ. וְתַנֵּי כֵן. הִנְהִיגָהּ הִמְשִׁיכָהּ קָרָא לָהּ וּבָאת נִתְחַייֵב לְשַׁלֵּם כְּשׁוֹאֵל. רִבִּי זְעִירָה שָׁמַע לָהּ מִן אֲבָל אֵין מְזַכֶּה לֹא עַל יְדֵי בְנוֹ וּבִתּוֹ הַקְּטַנִּים וְלֹא עַל יְדֵי עַבְדוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַכְּנַעֲנִים מִפְּנֵי שֶׁיָדָן כְּיָדוֹ׃ לֵית הָדָא אָֽמְרָה שֶׁאֵין הָעֶבֶד זוֹכֶה מֵרַבּוֹ עַל אַחֵר. תִּיפְתָּר כְּרִבִּי מֵאִיר דְּאָמַר. יַד עֶבֶד כְּיַד רַבּוֹ דָמֵי. וְהָא תַנֵּי. אִשְׁתּוֹ. אִית לָךְ מֵימַר דְּרִבִּי מֵאִיר עֲבַד יַד אִשָּׁה כְיַד בַּעֲלָהּ. רִבִּי חֲנַנְיָה בְשֵׁם רִבִּי פִינְחָס. תִּיפְתָּר כָּהֵן תַּנָּייָא. דְּתַנְיָא. אִשְׁתּוֹ אֵינָהּ פּוֹדָה לוֹ מַעֲשֵׂר שֵׁינִי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רִבִּי מֵאִיר. אִשְׁתּוֹ פוֹדָה לוֹ מַעֲשֵׂר שֵׁינִי. דְּהֵן תַּנָּייָא עֲבַד רִבִּי מֵאִיר יַד עֶבֶד כְּיַד רַבּוֹ וְלָא עֲבַד יַד אִשָּׁה כְיַד בַּעֲלָהּ.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

תמן תנינן. בפ' השואל:

ושילחה לו ביד עבדו בנו ביד וכו'. וקתני התם שאם אמר לו השואל שלח לי ביד עבדך ושילחה לו ומתה בדרך חייב השואל:

לית הדא אמרה וכו'. דגרסינן להא נמי בפ''ק דקידושין בהלכה ג' ואיבעיא להו התם אם העבד יכול לזכות מרבו לאחר והשתא וכי לית הדא אמרה מהאי מתני' דהשואל שהעבד זוכה מרבו לאחר והוי כאלו בא ליד השואל דאי לא אמאי חייב הא יד עבד כיד רבו והויא כאלו מתה ברשות המשאיל:

תיפתר בעבד עברי. מיירי ולא מוכחא מידי להבעיא:

ואפילו תימר בעבד כנעני. ואפ''ה לא תפשוט מידי מהתם דתיפתר באומר לו השואל פתח לה הפתח להדרך והיא באה מאיליה שמיד כשיצאת מרשות המשאיל עומדת היא ברשות השואל:

ותני. בבריי' כן הנהיג' השואל או המשיכ' או שקרא לה ובאת אחריו נתחייב עליה באונסין כדין השואל:

רבי זעירא שמע לה. שאין העבד זוכה מרבו לאחר ממתני' דהכא אבל אין מזכה וכו' ולא ע''י עבדו וכו' מפני שידן כידו וש''מ שאין העבד זוכה כלום מרבו לאחר:

תיפתר כר''מ. מהכא נמי לא תפשוט שאינו זוכה דהאי כר''מ אתיא דאיהו הוא דס''ל יד העבד כיד רבו לעולם:

והתני אשתו. שמזכה הוא ע''י אשתו והשתא וכי אית לך מימר דר''מ היא המתני' הא ר''מ עביד נמי יד אשה כיד בעלה:

תיפתר כהן תנייא. כלומר הא לא קשיא דתיפתר כהאי תנא ואליבא דר''מ דמחלק בין עבד לאשה כדאשכחן דפליגי תנאי אליבא דר''מ אם יד אשה כיד בעלה או לא כדתניא בתוספתא דמעשר שני פ''ג:

אשתו אינה פודה לו מעשר שני. בלא הוספת חומש דיד האשה כיד בעלה והבעלים צריכין להוסיף חומש:

ורבי שמעון בן אלעזר אומר משום ר''מ אשתו פודה לו מעשר שני. בלא חומש דכאחר חשיבא:

כהן תנייא וכו'. והשתא מצית לאוקמה להמתני' דהכא כהן תנייא דהוא רשב''א בשם ר''מ דס''ל ר''מ עבד יד עבד כיד רבו אבל לא יד אשה כיד בעלה:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source