Eirouvine
Daf 42b
משנה: חָמֵשׁ חֲצֵירוֹת פְּתוּחוֹת זוֹ לָזוֹ וּפְתוּחוֹת לַמָּבוֹי עֵירְבוּ בַחֲצֵירוֹת וְלֹא נִשְׁתַּתְּפוּ בַמָּבוֹי מוּתָּרִין בַּחֲצֵירוֹת וַאֲסוּרִין בַּמָבוֹי וְאִם נִשְׁתַּתְּפוּ בַּמָבוֹי מוּתָּרִין כָּאן וְכָאן. עֵירְבוּ בַחֲצֵירוֹת וְנִשְׁתַּתְּפוּ בַמָּבוֹי שָׁכַח אֶחָד מִבְּנֵי הֶחָצֵר וְלֹא עֵירֵב מוּתָּרִין כָּאן וְכָאן. מִבְּנֵי הַמָּבוֹי וְלֹא נִשְׁתַּתֵּף מוּתָּרִין בַּחֲצֵירוֹת וַאֲסוּרִין בַּמָּבוֹי שֶׁהַמָּבוֹי לַחֲצֵירוֹת כֶּחָצֵר לַבָּתִּים׃
Traduction
Si 5 cours ouvrent l’une sur l’autre ainsi que sur la ruelle, au cas où l’on a opéré la jonction des cours, non celle de la ruelle, il est permis de porter des maisons dans les cours, on à la ruelle; si l’on a opéré aussi la jonction de la ruelle, cette dernière aussi est permise. Si l’on a posé l’eruv pour les cours opérant la jonction de la ruelle, et qu’un habitant de la cour ait oublié l’eruv, l’usage des deux places reste permis à tous. Mais si un habitant de la ruelle a omis de s’associer à cet effet, ils ont tous le libre accès des cours, non de la ruelle; car il y a le même rapport entre la ruelle et les cours, qu’entre celles-ci et les maisons.
Pnei Moshe non traduit
מתני' חמש חצרות פתוחות זו לזו ופתוחות למבוי. בגמרא קאמר דמאן דסבירא ליה אין המבוי ניתר בלחי או קורה עד שיהו ב' חצרות פתוחות לו ובתים פתוחים לכל חצר והכי קיימא לן לא תני במתני' פתוחות זו לזו דמכיון שפתוחות זו לזו ומעורבות יחד דרך פתחיהן נעשו כחצר אחת ולא תנינן אלא פתוחות למבוי:
עירבו בחצירות. כל אחת לעצמה ולא נשתתפו החצירות יחד במבוי:
מותרין בחצירות. כל בני חצר לעצמן ואסורין לטלטל במבוי מהחצירות. וקמ''ל שאין סומכין על העירוב שיהא במקום שיתוף:
ואם נשתתפו במבוי. כלומר שנשתתפו גם במבוי לאחר שעירבו בחצירות מותרין כאן וכאן וקמשמע לן בזה שאף על פי שבדין היה כשנשתתפו במבוי שלא יהא צריך לעירובי חצירות ושיהיו סומכין על השיתוף שהרי השיתוף עושה את הכל כאחד אלא כדי שלא ישתכח תורת עירוב מן התינוקות שאינם משגיחים אלא על עירובי חצירות שהוא בבתים לפיכך אמרו שאעפ''י שנשתתפו במבוי צריכין גם כן לעירובי חצרות והיינו דקתני מותרין כאן וכאן כלומר כשעשו העירוב והשיתוף אז מותרין כאן וכאן:
עירבו בחצרות ונשתתפו במבוי ושכח אחד מבני החצר ולא עירב. עם בני חצרו אבל נשתתפו כל החצרות כולן במבוי:
מותרין כאן וכאן. שהרי עיקר הטעם שאין סומכין על השיתוף וצריך גם כן לערב בחצרות הוא כדאמרן שלא ישתכח תורת עירוב מן התינוקות וכאן שעירבו בחצרות אלא שאחד מהן שכח ולא עירב סומכין על השיתוף ומותרין הכל כאן וכאן:
מבני המבוי ולא נשתתף. ואם אחד מבני המבוי שכח ולא נשתתף עמהן ובחצרות עירבו כולן מותרין הן בחצרות ואסורין במבוי שזה שלא נשתתף אוסר עליהן עד שיבטל רשותו לפי שיש ביטול רשות במבוי כמו שיש ביטול רשות בחצר:
שהמבוי לחצירות כחצירות לבתים. כלומר ששוין הן שכשם שאסור להוציא מן הבתים לחצר בלא עירוב כך אסור להוציא מן החצרות למבוי בלא שיתוף דלא תימא חצר יותר חשובה היא שהיא של רבים מבתים לפיכך צריך עירוב אבל מבוי וחצר שניהן של רבים הן ולא יהא צריך שיתוף קמ''ל:
בָּיִת שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ אֶת הָעֵירוּב. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא דָֽמְכַת אִימֵּיהּ. אָמַר רִבִּי יָסָא לְרִבִּי אַבָּהוּ. תְּנִי לָהּ. וְתַנָּא לָהּ. בֵּית שַׁמַּי אוֹסְרִין וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. רִבִּי הַמְנוּנָא אָמַר. בָּיִת שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ אֶת הָעֵירוּב אֵינוֹ צָרִיךְ כְּלוּם. רִבִּי חַסְדַּאי אָמַר. נַעֲשֶׂה כְשׁוּתָף. אָמַר לֵיהּ רִבִּי הַמְנוּנָא. מִלֵּיהוֹן דְּרַבָּנִין לָא שָֽׁבְקִין לָךְ. דְּאִיתְפַּלְּגוֹן. מָבוֹי שֶׁצִּידּוֹ אֶחָד גּוֹי וְצִידּוֹ אֶחָד יִשְׂרָאֵל. רַב חוּנָה בְשֵׁם רַב אָמַר. עִירִבוּ דֶּרֶךְ פְּתָחִים הַגּוֹי אוֹסֵר עֲלֵיהֶן. אַבָּא בַּר חוּנָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אֲפִילוּ עִירֵבוּ דֶּרֶךְ הַחֲלוֹנוֹת 42b אֵין הַגּוֹי אוֹסֵר עֲלֵיהֶן. אִין תֵּימַר כְּשׁוּתָף הוּא. יֵיסָר. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בְּנֵי הַמָּבוֹי שֶׁנָּֽתְנוּ עֵירוּבָן בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת. אִם מִבְּלִי מָקוֹם הֲרֵי זֶהּ מוּתָּר. אִם בִּשְׁבִיל לַחֲלוֹק עֵירוּבָן אָסוּר.
Traduction
Au sujet d’une maison où l’eruv a été posé, il y a discussion sur le point de savoir s’il faut encore un eruv spécial pour la maison, ou non: R. Jacob b. Aha ne pouvait rien prononcer, étant en deuil (136)A ce moment, les rabbins n'enseignent rien. par suite du décès de s mère. R. Yossa pria alors R. Abahou de fixer la règle à cet égard, et celui-ci enseigna que, selon Shammaï, la maison serait interdite à défaut d’un eruv à part; Hillel permet de l’englober dans l’eruv déposé là (en cas d’omission); selon R. Hamnona, dans une maison où l’eruv est déposé, il n’est besoin de rien autre (la simultanéité de présence en forme un domicile commun); selon R. Hisda, ces personnes sont considérées comme associées (et l’emplacement de l’eruv importe peu). Contre l’admissibilité de ton avis, lui dit R. Hamnona, s’élèvent les paroles de R. Yohanan dans la discussion suivante (2, 1): ''lorsqu’il se trouve qu’une ruelle sépare la propriété d’un païen de celle d’un juif, cette participation du païen au passage, dit R. Houna au nom de Rav, provoque l’interdit malgré l’eruv qui est disposé entre les maisons juives ouvrant aussi sur la partie juive de la ruelle; selon Aba b. Hana au nom de R. Yohanan, on ne provoquera pas d’interdit de cette sorte, y eut-il seulement un eruv applicable au transport d’une fenêtre de maison juive à l’autre''. Or, si l’on supposait l’association, en ce cas, le second devrait provoquer l’interdit; donc, on ne l’admet pas. – R. Jacob b. Aha ou R. Yossa dit au nom de R. Yohanan: lorsque les habitants d’une ruelle ont posé l’eruv en 2 endroits différents, si c’est à défaut d’une seule place assez grande pour le contenir, il est permis d’en user comme d’un seul; si c’est fait avec l’intention formelle de diviser ces eruv, il est défendu de profiter des deux à la fois.
Pnei Moshe non traduit
בית שמניחין בו את העירוב. פליגי בה אם צריך לערב או לא כדלקמן ואפסקיה בהאי עובדא משום דעלה מייתי הפלוגתא:
ר' יעקב בר אחא דמכת אימיה. נפטרה אמו לא היה יכול לערב בשבת זו ובית שמניחין בו העירוב היה ושאל כיצד יעשה ואמר רבי יסא לרבי אבהו תני לה אתה הברייתא דאשכחן פלוגתא בהא ומאליו יבין שאין צריך:
ותני לה בית שמאי אוסרין. בלא עירוב גם הוא וב''ה מתירין שא''צ לערב:
ר' המנונא וכו'. כלומר דרב המנונא נמי שמיע ליה האי ברייתא וכבית הלל וטעמא דהא קיימא לן עירוב משום דירה הוא ומכיון דמניחין את העירוב בבית א''צ בעל הבית ליתן את הפת משום דכולה כמאן דדיירו הכא ומכ''ש הבעל הבית שהוא דר ממש בתוכו:
רב חסדאי אמר נעשה כשותף. עם אלו שמניחין בביתו העירוב וצריך גם כן הוא ליתן את הפת דלא הוי אלא כשותפין עמו ולא שמיע ליה לרב חסדאי להאי ברייתא:
אמרי ליה. לרב חסדאי הא אמר רב המנונא עלך מיליהון דרבנן דלקמן לא שבקין לך למימר כי האי דאמרת שנעשה כשותף ע''י עירוב:
דאיתפלגון מבוי שצידו אחד. דר בו עכו''ם וצדו אחד ישראל כלומר שיש בו ישראל הדרין בו:
אם עירבו דרך פתחים. אם ישראלים הדרים באותו מבוי בבתים שבחצירות עירבו ביניהם דרך הפתחים העכו''ם אוסר עליהם משום שחצרו ג''כ פתוח הוא למבוי ודירת העכו''ם במקום שני ישראלים אוסר עליהן עד שישכיר רשותו ואף על פי שעירבו והעירוב משוי להו כחד היינו בעלמא אבל במקום העכו''ם לא אמרי' שרבים נעשים כיחיד על ידי עירוב וה''ה אם עירבו דרך החלונות הפתוחות מבית לבית נמי דינא הכי ורב דקאמר דרך פתחים לרבותא קאמר שאפי' עירבו דרך הפתחים כדין עירוב ולהתיר מן הבתים לחצרות אפ''ה לא משוי להו כחד במקום העכו''ם ואוסר עליהן עד שישכרו ממנו רשותו:
אבא בר בר חנה. הכי גריס לה לעיל פרק ב' בהלכה א'. קאמר בשם רבי יוחנן שאפילו עירבו דרך חלונות ולא עירבו דרך הפתחים אין העכו''ם אוסר עליהן משום דסבירא לי' דלעולם העירוב משוי להו כחד והוו להו כישראל אחד עם העכו''ם ואינו אוסר דקיי''ל כר''א בן יעקב דעכו''ם במקום חד ישראל לא אוסר:
אין תימר כשותף הוא ייסר השתא מסיק ליה למילתיה דמיליהון דרבנן אלו לא שבקין ליה לרב חסדאי דהא לכ''ע ס''ל הכא שהעירוב משוי להו לכילהו כחד ולא פליגי אלא במקום העכו''ם ולרב חסדאי דאמר בית שמניחין בו העירוב נעשה כשותף ולא משוי להו כחד אם כן יאסור העכו''ם עליהן לכ''ע אלא ודאי דכ''ע סבירא להו דלא כרב חסדאי:
בשני מקומות. שחלקו את העירוב ונתנוהו בשני מקומות:
אם מבלי מקום. שלא היה הכלי שמשימין אותו בו מחזיק את כולו וחלקוהו מותר ואם בשביל לחלוק עירובן אסור דהוי כמקפיד על עירובו ולחלקו כדי לשומרו והמקפיד על עירובו אינו עירוב דמה שמו עירוב שמו שיהו כולן מעורבין ומרוצין בו שלא ימחה זה בחבירו:
רִבִּי יוֹסֵה מֵיקַל לְהַהוּא דְאָֽמְרָהּ. עִיגּוּל הוּא דְּרַב. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן מְבָרֵךְ עֲלוֹי בְלֵילֵי שׁוּבְתָא. לוֹמַר שֶׁנַּעֲשֶׂה בוֹ מִצְוָה.
Traduction
R. Yossa ayant demandé à une femme, qu’il voyait diviser l’eruv en 2 parts, pourquoi elle le découpait, elle répondit que c’était la faute d’un assez grand récipient pour le contenir en entier; mais, comme il apprit ensuite que c’était faux et dans le but intentionnel d’avoir un double eruv, il la maudit. R. Yossé b. R. Aboun employait le pain d’eruv à bénir la solennité du Shabat (137)B. Shabat 117b., la veille au soir, afin de constater que ce pain sert 2 fois à accomplir les précepte religieux.
Pnei Moshe non traduit
רבי יוסה מיקל לה הוא דאמר עיגול הוא דרב. כלומר היה מיקל ליטול מקצת מן ככר העירוב דאמר עיגול והוא הככר הרבה הוא ויש בו כדי שיעור העירוב אף אם יטול מקצת ממנו:
מברך עלוי בלילי שובתא. היה נוהג לברך המוציא עליו בלילי שבת לומר שמכיון שנעשה בו מצוה חדא ליתעביד ביה מצוה אחריתא:
תַּמָּן תַּנִּינָן. מְעָֽרְבִין בְּבַיִת יָשָׁן מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. אָמַר רִבִּי אַבּוּן בְּדִיּוּר יָשָׁן הוּא מַתְנִיתָא.
Traduction
On a enseigné ailleurs (138)(Gitin 5, 9).: ''On doit continuer à mettre l’eruv dans une vieille maison où il est d’usage de le poser, pour ne pas blesser le propriétaire par un changement''. Toutefois, dit R. Aboun, il s’agit seulement là d’avoir égard au vieil habitant (et s’il est parti, le déplacement est permis).
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. בפ''ה דגיטין מערבין בבית ישן במקום שרגילין ליתן עירוב בבית אין משלין ליתן אותו בבית אחר מפני דרכי שלום לפי שאותו הבית שמניחין בו העירוב אין צריך ליתן את הפת וכשיתנוהו בבית אחר יהא צריך זה ליתן ומפני דרכי שלום של אותו בעל הבית ישן לא ישנו ליקח זכות זה אמנו:
בדיור ישן היא מתניתא כלומר דטעמא כדאמרן הלכך מאותה דירה הישנה לא ישנו מליטלו וליתן אותו בדירה אחרת אבל מחדר לחדר באותה דירה מותר דאין כאן מפני דרכי שלום:
Eirouvine
Daf 43a
הלכה: פיס'. חָמֵשׁ חֲצֵירוֹת פְּתוּחוֹת זוֹ לָזוֹ כול'. וַאֲסוּרִין בַּמָּבוֹי שֶׁהַמָּבוֹי לַחֲצֵירוֹת כֶּחָצֵר לַבָּתִּים: מִפְּנִי שֶׁהֵן פְּתוּחוֹת זוֹ לְזוֹ וּפְתוּחוֹת לַמָּבוֹי. אֲבָל אִם הָיוּ פְתוּחוֹת זוֹ לְזוֹ וּאֵינָן פְּתוּחוֹת לַמָּבוֹי אֲפִילוּ עֵירְבוּ אֲסוּרוֹת. אָמַר רִבִּי יָסָא. דְּרִבִּי עֲקִיבָה הִיא. דְּרִבִּי עֲקִיבָה אָמַר. 43a דְּרִיסַת הָרֶגֶל אוֹסֶרֶת.
Traduction
Il est interdit de porter à la ruelle; car la ruelle est au cours, comme celles-ci sont par rapport aux maisons. Or, c’est parce qu’elles sont ouvertes l’une sur l’autre, ainsi que sur la ruelle, qu’il est permis de porter des objets des maisons aux cours; mais si, étant ouvertes l’une sur l’autre, elles ne donnent pas sur la ruelle, eut-on même posé l’eruv des cours, celles-ci sont interdites. Cela tient, dit R. Yossa, à ce que notre Mishna d’ici est conforme à ce que R. aqiba dit plus loin (§ 9): ''la cour extérieure (à défaut de jonction des 2) sera interdite, car selon lui, le passage seul des habitants se rendant à l’intérieure rend l’extérieure interdite''.
Pnei Moshe non traduit
גמ' מפני שהן פתוחות זו לזו ופתוחות למבוי. כלומר דמדייק הש''ס דהא דקתני ופתוחות למבוי משמע דמשום הני תרתי איצטריכא לי' להיתרא דחצרות ולאיסורא דמבוי היכא דעירבו בחצרות ולא נשתתפו במבוי כדקתני ומפני שהן פתוחות גם להמבוי הלכך הוא דמשכחת לה שיהו מותרין בחצרות ע''י העירוב ואסורין במבוי לפי שלא נשתתפו הא אם לא היו פתוחות להמבוי אלא שהן פתוחות זו לזו בלבד וא''כ אין להן דריסת הרגל לרשות הרבים אלא על ידי החצרות שפתוחות זו לזו והחיצונה היא פתוחה לרשות הרבים ובכה''ג אפי' עירבו החצרות זו עם זו אסורות הן ומאי טעמא הלא עירובן מתירן:
אמר רבי יסא דר''ע הוא דר' עקיבא אמר דריסת הרגל אוסרת. במתני' דלקמן בשתי חצרות זו לפנים מזו דקתני אם עירבה זו לעצמה וזו לעצמה זו מותרת בפני עצמה וזו מותרת בפני עצמה ר''ע אוסר את החיצונה שדריסת הרגל אוסרתה לפי שיש לפנימית דריסת הרגל על החיצונה וקסבר ר''ע שאף שהיא רגל המותרת במקומה שהרי עירבה לעצמה אפ''ה אוסרת את החיצונה שיש לה דריסת הרגל עליה והיא לא עירבה עמה והשתא שפיר מיתרצא דיוקא דמתני' כדדייקינן דטעמא מפני שהן פתוחות גם להמבוי הלכך לעולם איכא היתרא בחצרות היכא דעירבו ואפילו עירבו זו לעצמה וזו לעצמה ומשום דכשהן פתוחות להמבוי אין להן הכרח להיות רגל דריסתן זו על זו ואפילו החיצונה מותרת לעצמה אבל אם לא היו פתוחין למבוי א''כ משכחת לה שלפעמים אפי' עירבו אסורין מיהת החיצונות והיינו כשעירבה זו לעצמה וזו לעצמה ולא עירבו כולן זו עם זו שלא הותרה אלא הפנימית לעצמה והא קמשמע לן כדר' עקיבא:
עֵירְבוּ בַחֲצֵירוֹת וְלֹא נִשְׁתַּתְּפוּ בַמָּבוֹי. מַתְנִיתָא דְּרִבִּי מֵאִיר. דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר. עַל יְדֵי עֵירוּב וְעַל יָדֵי שִׁיתּוּף. נָהֲגוּ הַכֹּל כְּרִבִּי מֵאִיר. רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אַף בִּמְגִילַּת אֶסְתֵּר נָהֲגוּ הַכֹּל כְּרִבִּי מֵאִיר. בָּעֵירוּבִין וּבְתַעֲנִית צִיבּוּר נָהֲגוּ הַכֹּל כְּרִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן וּבְשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר. אַף עַל גַּו דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר. יֵשׁ לוֹ בִּיטּוּל רְשׁוּת. מוֹדֶה שֶׁאִם שָׁכַח אֶחָד מֵהֶן וְלֹא עֵירֵב שֶׁהוּא נִסְמַךְ עַל שִׁיתּוּפוֹ. מָאן אִית לֵיהּ עֵל יָדֵי עֵירוּב וְעַל יְדֵי שִׁיתּוּף. לֹא רִבִּי מֵאִיר. דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר. עַל יְדֵי עֵירוּב וְעַל יְדֵי שִׁיתּוּף. אָמַר לֵיהּ. מַה אַתְּ מַשְׁכַּח עֲלַייהוּ הִילְכוֹת עֵירוּבִין. רִבִּי אָחָא רִבִּי אִילַא. ייָבֹא כְחַד מִינְּהוֹן. דְּחַד מִינְּהוֹן אָמַר. שֶׁמָּא יֵלֵךְ לְחָצֵר שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה שִׁיתּוּף. אֵי זוֹ הִיא חָצֵר שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה שִׁיתּוּף. זוֹ חָצֵר רוֹגֶלֶת. וְהוּא רוֹאֶה אוֹתָן מְעָֽרְבִין וְלֹא מִשְׁתַּתְּפִין. אַף הוּא סָבוּר לוֹמַר. שֶׁמָּא עֵירוּב מוֹעִיל בְּלֹא שִׁיתּוּף. וְאֵין עֵירוּב מוֹעִיל בְּלֹא שִׁיתּוּף. וְחָרָנָה אָמַר. שֶׁמָּא יֵלֵךְ לְחָצֵר שֶׁכְּבָר שִׁיתֵּף. וְהוּא רוֹאֶה אוֹתָן מְעָֽרְבִין וְלֹא מִשְׁתַּתְּפִין. אַף הוּא לֹא מְעָרֵב וְלֹא מִשְׁתַּתֵּף.
Traduction
Quant à ce que dit notre Mishna du cas où l’on a opéré la jonction des cours, sans association pour la ruelle, c’est l’avis de R. Meir, comme il a été dit ci-dessus (§ 5): il n’y a pas d’analogie entre la question de l’eruv et celle de l’association (l’une n’entraîne pas l’autre), adoptant en tout ceci l’avis de R. Meir, et R. Zeira ajoute au nom de R. Yohanan que l’on suit le même avis en ce qui concerne la lecture complète à faire du rouleau de l’histoire d’Esther, de même qu’il faut un eruv spécial, selon lui, à 2 associés, et que son avis prédomine pour le jeûne public (en fait de bénédiction sacerdotale). R. Jacob b. Aha dit au nom de R. Yohanan et de R. Eliézer: bien que R. Meir ait déclaré qu’à l’égard d’une ruelle ou est autorisé le samedi à annuler le droit de propriété, il reconnaît, en cas d’association, que si un habitant de la cour a oublié de poser l’eruv, il lui est permis pourtant d’en user, en se fondant sur l’association. -Mais, fut-il objecté à R. Jacob, qui est-ce qui admet que la question d’eruv n’entraîne pas celle de l’association? N’est-ce pas précisément R. Meir? Comment donc admettre, selon lui, la possibilité de se reporter à l’association en cas d’oubli de l’eruv? Il ne faut pas croire, fut-il répondu, que ces rabbins aient oublié les diverses règles sur l’eruv (et c’est ici une exception, eu égard à ce que la majorité a posé l’eruv). R. Aha ou R. Ila dit: l’opinion émise par la Mishna, ''si un habitant de la ruelle a omis de s’associer à cet effet, tous ont le libre accès des cours, non de la ruelle'', est conforme à celle d’un des rabbins de là (de Babylone); il ne permet pas, en ce cas, de s’appuyer sur l’eruv général, de crainte que, par extension, la même personne se rende aussi dans une cour dépourvue d’association; or, quelle est la cour de cette sorte? C’est celle que l’on est habitué de traverser pour aller à la rue, sans passer par la ruelle; et comme cet homme voit les habitants de cette cour poser ensemble l’eruv sans qu’il y ait d’association, il peut supposer qu’en général l’eruv est effectif sans qu’il y ait d’association, tandis qu’en réalité les 2 conditions sont exigibles. L’autre rabbin (babylonien) dit avoir pour motif la crainte qu’il éprouve que cet homme, allant dans une cour déjà jointe au préalable, par l’association, verrait ses habitants poser l’eruv, sans voir former l’association, et il croirait pouvoir se passer également des 2 opérations de jonction (voilà pourquoi R. Meir exige les 2 actes).
Pnei Moshe non traduit
עירבו בחצרו' ולא נשתתפו במבוי אסורין במבוי מתני' דר''מ וכו'. שצריך לעירוב בחצרות ולשיתוף במבוי דר''מ אמר כו' בתוס' היא כדפרישית הכל לעיל בהלכה ד':
אע''ג דר''מ אמר יש לו ביטול רשות. כלומ' שאף במבוי שייך הוא ביטול רשות כדאמ' לעיל בהלכה א' גבי מעשה בצדוקי אחד שהיה דר עמנו במבוי בירושלים וכו' וש''מ דיש ביטול רשות במבוי מודה הוא בדינא דסיפא דמתני' שאם עירבו בחצרות ונשתתפו במבוי ושכח אחד מבני החצר ולא עירב מותרין כאן וכאן ואין צריך לבטל רשותו וטעמא לפי שהוא נסמך על שיתופו שהרי מיהת נשתתף עמהן במבוי:
מאן אית ליה וכו'. כלומר דפריך על ר' יעקב בר אחא דקאמר הכי בשם ר' יוחנן ור''א דמודה ר''מ בהא והא מאן אית ליה שצריך שתיהן עירוב ושיתוף לא ר''מ כדאמרינן לעיל והאיך יהיה מודה בזה שאם שכח ולא עירב שיהא נסמך על שיתופו:
א''ל. ר' יעקב בר אחא למאן דפריך ליה הכי:
ומה את משכח עלייהו הלכות עירובין. בתמיה וכי סבור אתה שר' יוחנן ור''א שכחו הלכות עירובין. ולא ידעי הא דר''מ הא בהדיא קאמרינן לעיל הכי לר''מ אלא דטעמא הכא הואיל וכיון דרובא עירבו לא משתכחא תורת עירוב בחצר כדפרישית במתני':
ר' אחא רבי אילא ייבא כחד מנהון. אסיפא דסיפא דמתני' קאי שכח אחד מבני מבוי ולא נשתתף מותרין בחצרות ואסורין במבוי. וקאמר דיבא זה כחד מנהון מבני בבל דאמר טעמא דהך מילתא שלא תאמר יסמוך כאן על העירוב דכמו דאמרינן אם שכח אחד מבני החצר ולא עירב סומך הוא על השיתוף ה''נ בלא נשתתף יסמוך על העירוב שהרי עירבו כולן דמאי שנא דלא הוא וטעמא משום דחוששין אנו שמא ילך לחצר שאינה צריכה שיתוף כדמפרש זו חצר רוגלת שהיא רגילה שלא לצאת דרך המבוי אלא דרך פתח שיש לה מצד אחר לר''ה והוא רואה אותן בני החצר שמערבין הן בחצר ולא משתתפין ואף הוא סבור לומר שמא עירוב מועיל בלא שיתוף בכל מקום ובאמת אין עירוב מועיל בלא שיתוף. כך אמר. חד מנהון ואידך אמר שמא ילך לחצר שכבר שיתף ויראה אותן משתתפין בשבת זו שסומכין על שכבר נשתתפו והשיתוף עדיין קיים הוא ואף הוא לא מערב ולא משתתף שיסבור שאין חיוב לא בזה ולא בזה:
פְּשִׁיטָא מְעָֽרְבִין בַּחֲצֵירוֹת וּמִשְׁתַּתְּפִין בְּמָבוֹי. מְעָֽרְבִין בַּחֲצֵירוֹת אִם רָצוּ לְהִשְׁתַּתֵּף בְּמָבוֹי אֵינָן מִשׁתַּתְּפִין. וְאִם נִשְׁתַּתְּפוּ בְּמָבוֹי אִם רָצוּ לְאָרֵב מְעָֽרְבִין. וְתַנֵי: מְעָֽרְבִין וּמִשְׁתַּתְּפִין כְּאַחַת. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. מְעָֽרְבִין בַּחֲצֵירוֹת אוֹ מִשׁתַּתְּפִין בְּמָבוֹי. אִם מְעָֽרְבִין בַּחֲצֵירוֹת מוּתָּרִין בַּחֲצֵירוֹת וַאֲסוּרִין בְּמָבוֹי. וְאִם נִשְׁתַּתְּפוּ בְּמָבוֹי מוּתָּרִין כָּאן וְכָאן. אָמַר לָהֶן. אַף אַתֶּם מְשַׁכְּחִין עָלֵינוּ הִילְכוֹת עֵירוּבִין. שֶׁהַמָּבוֹי לַחֲצֵירוֹת כֶּחָצֵר לַבָּתִּים:
Traduction
–Il est évident que l’eruv des cours devra être posé là, comme le symbole d’association de la ruelle devra se trouver dans la ruelle; d’autre part, si ayant posé l’eruv des cours on veut se fonder sur ce fait pour l’association de la ruelle, certes c’est interdit (il faut les deux actes); il s’agit seulement de savoir si l’association faite pour la ruelle pourra, comme l’eruv, être transporté dans une cour, pour s’y reporter en faisant ce 2e eruv, ou non? -Oui, un tel eruv est permis. On a enseigné (139)Tossefta à ce, ch. 7.: il y a lieu de poser l’eruv et de former l’association à la fois (il faut les deux actes), selon R. Meir; mais, selon les autres sages, on posera l’eruv pour les cours, ou l’association pour la ruelle. Si l’on a seulement posé l’eruv des cours, sans l’association de la ruelle, il est permis de porter, comme dit la Mishna, des maisons dans les cours, non à la ruelle (140)''La présence de l'eroub ne remplace pas l'association ; mais celle-ci peut tenir lieu d'eroub.''; si l’on a opéré la jonction de la ruelle, cette dernière sera également permise. R. Meir leur répliqua: par votre procédé, vous pourriez nous faire oublier les règles de l’eruv relatif aux cours, si l’on est dispensé de le placer en cas d’association et que l’on n’a plus d’occasion d’indiquer la manière d’opérer. – (141)Suit un passage reproduit de ci-dessus, 1, 1..
Pnei Moshe non traduit
פשיטא מערבין בחצרות ומשתתפין במבוי. כלומ' פשיטא לן האי מילתא דעירובי חצרות שאמרו צריך שיהיה מונח בחצרות ובבית שבחצר ושיתופי מבואות במבוי הוא ואפי' באויר שבמבוי:
מערבין בחצרות אם רצו להשתתף במבוי אין משתתפין. הא נמי פשיטא ומסקנא דמילתא היא שעירובי חצירות אם רצה להשתתף במבוי כלו' אם רוצה להניח לעירובי חצרות במבוי כמו השיתוף של מבוי אין משתתפין כלומר אין עושין אותו כמו השיתוף ואין מניחין העירוב במבוי:
ואם נשתתפו במבוי אם רצו לערב. אלא הא מיבעיא לן אם השיתוף שנשתתפו במבוי רצו אותו לעשותו כמו העירוב ולהניחו בבית שבחצר מאי אם דווקא אמרו שיתוף מבואות במבוי או לא והדר פשיט לה שמערבין דלאו דווקא במבוי אמרו אלא אף במבוי ומכ''ש בבית שבחצר דטפי עדיף:
ותני. אדלעיל קאי דקאמר ר''מ אמר ע''י עירוב וע''י שיתוף והיכא שמעינן ליה לר''מ דקאמ' הכי ותני כן בתוספתא פ''ו והבאתי לעיל בהלכה ד':
כאחת. שצריך לשתיהן כאחת:
אם מערבין. אם עירבו בחצרות ולא נשתתפו במבוי מותרין בחצרות ואוסרין במבוי שאין סומכין על השיתוף במקום העירוב לד''ה וכלו' במקום שעירבו אין סומכין שיהא ג''כ לשיתוף ואם נשתתפו במבוי לבד מותר כאן וכאן דסבירא להו סומכין על העירוב במקום השיתוף:
אמר להן. ר''מ לחכמים אף אתם משכחין עלינו הלכות עירובין שאם לא יראו התינוקות שמערבין בחצרות ישתכח תורת העירוב מביניהן:
שהמבוי לחצרות וכו' כמה חצירות יהיו במבוי וכו'. גרסינן להא לעיל בפ''ק בהלכה א' עד מרבען ושם פירשתי:
כַּמְּה חֲצֵירוֹת יִהְיוּ בְמָבוֹי. רַב וּשְׁמוּאֵל תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. אֵין פָּחוּת מִשְּׁתַּיִם. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אֲפִילוּ חָצֵר מִיכָּן וּבָיִת מִיכָּן. בָּיִת מִיכָּן וְחָנוּת מִיכָּן. רַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב בָּעֵי. מָבוֹי אֵין פָּחוּת מִשְּׁנַיִם חֲצֵירוֹת. חָצֵר אֵין פָּחוּת מִשְּׁנֵי בָתִּים. מָבוֹי שֶׁאָרְכּוֹ וְרָחְבּוֹ שָׁוֶה אֵינוֹ נִיתַּר בְּלֶחִי וְקוֹרָה אֶלְּא בְפַסִּים כְּחָצֵר. שְׁמוּאֵל שָׁאַל לְרַב. כַּמָּה יְהֵא אוֹרְכּוֹ יוֹתֵר עַל רָחְבּוֹ. וְהוּא אָמַר לֵיהּ. כָּל שֶׁהוּא. הָכֵן דָּרַייָא דְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל מְרַבְּעָן.
Traduction
R. Yassa dit (142)''Sheqalim 5 ; 7, 1 et 5.'': lorsque je me trouvais là-bas (à Babylone), j’ai entendu R. Juda demander à Samuel si, après avoir opéré la séparation du sicle destiné au trésor sacré, il y a un reste, doit-il échoir au trésor, ou non? On l’attribuera au trésor, à titre de don. Que doit faire le pontife du reste de l’argent (143)B. Menahot 108a. avec lequel il aura acquis la dîme de l’Epha (Ex 16, 36), dont on ne peut plus tirer parti le lendemain? Selon R. Yohanan, il faut le jeter à la mer morte (sans en tirer nulle jouissance); selon R. Eléazar, on le versera au trésor comme don. Enfin, l’on a demandé devant lui s’il est permis à l’habitant d’une cour n’ayant pas posé d’eruv d’annuler son droit de propriété au bénéfice d’une autre cour voisine? -Oui, c’est permis, fut-il répondu. (144)Suit un autre passage, traduit (Shabat 19, 1)..
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source