רִבִּי יוֹסֵה מֵיקַל לְהַהוּא דְאָֽמְרָהּ. עִיגּוּל הוּא דְּרַב. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן מְבָרֵךְ עֲלוֹי בְלֵילֵי שׁוּבְתָא. לוֹמַר שֶׁנַּעֲשֶׂה בוֹ מִצְוָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מברך עלוי בלילי שובתא. היה נוהג לברך המוציא עליו בלילי שבת לומר שמכיון שנעשה בו מצוה חדא ליתעביד ביה מצוה אחריתא:
רבי יוסה מיקל לה הוא דאמר עיגול הוא דרב. כלומר היה מיקל ליטול מקצת מן ככר העירוב דאמר עיגול והוא הככר הרבה הוא ויש בו כדי שיעור העירוב אף אם יטול מקצת ממנו:
בָּיִת שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ אֶת הָעֵירוּב. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא דָֽמְכַת אִימֵּיהּ. אָמַר רִבִּי יָסָא לְרִבִּי אַבָּהוּ. תְּנִי לָהּ. וְתַנָּא לָהּ. בֵּית שַׁמַּי אוֹסְרִין וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. רִבִּי הַמְנוּנָא אָמַר. בָּיִת שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ אֶת הָעֵירוּב אֵינוֹ צָרִיךְ כְּלוּם. רִבִּי חַסְדַּאי אָמַר. נַעֲשֶֶׂה כְשׁוּתָף. אָמַר לֵיהּ רִבִּי הַמְנוּנָא. מִלֵּיהוֹן דְּרַבָּנִין לָא שָֽׁבְקִין לָךְ. דְּאִיתְפַּלְּגוֹן. מָבוֹי שֶׁצִִּידּוֹ אֶחָד גּוֹי וְצִידּוֹ אֶחָד יִשְׂרָאֵל. רַב חוּנָה בְשֵׁם רַב אָמַר. עִירִבוּ דֶּרֶךְ פְּתָחִים הַגּוֹי אוֹסֵר עֲלֵיהֶן. אַבְָּא בַּר חוּנָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אֲפִילוּ עִירֵבוּ דֶּרֶךְ הַחֲלוֹנוֹת 42b אֵין הַגּוֹי אוֹסֵר עֲלֵיהֶן. אִין תֵּימַר כְּשׁוּתָף הוּא. יֵיסָר. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בְּנֵי הַמָּבוֹי שֶׁנָּֽתְנוּ עֵירוּבָן בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת. אִם מִבְּלִי מָקוֹם הֲרֵי זֶהּ מוּתָּר. אִם בִּשְׁבִיל לַחֲלוֹק עֵירוּבָן אָסוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אם מבלי מקום. שלא היה הכלי שמשימין אותו בו מחזיק את כולו וחלקוהו מותר ואם בשביל לחלוק עירובן אסור דהוי כמקפיד על עירובו ולחלקו כדי לשומרו והמקפיד על עירובו אינו עירוב דמה שמו עירוב שמו שיהו כולן מעורבין ומרוצין בו שלא ימחה זה בחבירו:
אין תימר כשותף הוא ייסר השתא מסיק ליה למילתיה דמיליהון דרבנן אלו לא שבקין ליה לרב חסדאי דהא לכ''ע ס''ל הכא שהעירוב משוי להו לכילהו כחד ולא פליגי אלא במקום העכו''ם ולרב חסדאי דאמר בית שמניחין בו העירוב נעשה כשותף ולא משוי להו כחד אם כן יאסור העכו''ם עליהן לכ''ע אלא ודאי דכ''ע סבירא להו דלא כרב חסדאי:
בשני מקומות. שחלקו את העירוב ונתנוהו בשני מקומות:
בית שמניחין בו את העירוב. פליגי בה אם צריך לערב או לא כדלקמן ואפסקיה בהאי עובדא משום דעלה מייתי הפלוגתא:
ר' יעקב בר אחא דמכת אימיה. נפטרה אמו לא היה יכול לערב בשבת זו ובית שמניחין בו העירוב היה ושאל כיצד יעשה ואמר רבי יסא לרבי אבהו תני לה אתה הברייתא דאשכחן פלוגתא בהא ומאליו יבין שאין צריך:
ותני לה בית שמאי אוסרין. בלא עירוב גם הוא וב''ה מתירין שא''צ לערב:
ר' המנונא וכו'. כלומר דרב המנונא נמי שמיע ליה האי ברייתא וכבית הלל וטעמא דהא קיימא לן עירוב משום דירה הוא ומכיון דמניחין את העירוב בבית א''צ בעל הבית ליתן את הפת משום דכולה כמאן דדיירו הכא ומכ''ש הבעל הבית שהוא דר ממש בתוכו:
רב חסדאי אמר נעשה כשותף. עם אלו שמניחין בביתו העירוב וצריך גם כן הוא ליתן את הפת דלא הוי אלא כשותפין עמו ולא שמיע ליה לרב חסדאי להאי ברייתא:
אמרי ליה. לרב חסדאי הא אמר רב המנונא עלך מיליהון דרבנן דלקמן לא שבקין לך למימר כי האי דאמרת שנעשה כשותף ע''י עירוב:
דאיתפלגון מבוי שצידו אחד. דר בו עכו''ם וצדו אחד ישראל כלומר שיש בו ישראל הדרין בו:
אם עירבו דרך פתחים. אם ישראלים הדרים באותו מבוי בבתים שבחצירות עירבו ביניהם דרך הפתחים העכו''ם אוסר עליהם משום שחצרו ג''כ פתוח הוא למבוי ודירת העכו''ם במקום שני ישראלים אוסר עליהן עד שישכיר רשותו ואף על פי שעירבו והעירוב משוי להו כחד היינו בעלמא אבל במקום העכו''ם לא אמרי' שרבים נעשים כיחיד על ידי עירוב וה''ה אם עירבו דרך החלונות הפתוחות מבית לבית נמי דינא הכי ורב דקאמר דרך פתחים לרבותא קאמר שאפי' עירבו דרך הפתחים כדין עירוב ולהתיר מן הבתים לחצרות אפ''ה לא משוי להו כחד במקום העכו''ם ואוסר עליהן עד שישכרו ממנו רשותו:
אבא בר בר חנה. הכי גריס לה לעיל פרק ב' בהלכה א'. קאמר בשם רבי יוחנן שאפילו עירבו דרך חלונות ולא עירבו דרך הפתחים אין העכו''ם אוסר עליהן משום דסבירא לי' דלעולם העירוב משוי להו כחד והוו להו כישראל אחד עם העכו''ם ואינו אוסר דקיי''ל כר''א בן יעקב דעכו''ם במקום חד ישראל לא אוסר:
תַּמָּן תַּנִּינָן. מְעָֽרְבִין בְּבַיִת יָשָׁן מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. אָמַר רִבִּי אַבּוּן בְּדִיּוּר יָשָׁן הוּא מַתְנִיתָא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בדיור ישן היא מתניתא כלומר דטעמא כדאמרן הלכך מאותה דירה הישנה לא ישנו מליטלו וליתן אותו בדירה אחרת אבל מחדר לחדר באותה דירה מותר דאין כאן מפני דרכי שלום:
תמן תנינן. בפ''ה דגיטין מערבין בבית ישן במקום שרגילין ליתן עירוב בבית אין משלין ליתן אותו בבית אחר מפני דרכי שלום לפי שאותו הבית שמניחין בו העירוב אין צריך ליתן את הפת וכשיתנוהו בבית אחר יהא צריך זה ליתן ומפני דרכי שלום של אותו בעל הבית ישן לא ישנו ליקח זכות זה אמנו:
משנה: חָמֵשׁ חֲצֵירוֹת פְּתוּחוֹת זוֹ לָזוֹ וּפְתוּחוֹת לַמָּבוֹי עֵירְבוּ בַחֲצֵירוֹת וְלֹא נִשְׁתַּתְּפוּ בַמָּבוֹי מוּתָּרִין בַּחֲצֵירוֹת וַאֲסוּרִין בַּמָבוֹי וְאִם נִשְׁתַּתְּפוּ בַּמָבוֹי מוּתָּרִין כָּאן וְכָאן. עֵירְבוּ בַחֲצֵירוֹת וְנִשְׁתַּתְּפוּ בַמָּבוֹי שָׁכַח אֶחָד מִבְּּנֵי הֶחָצֵר וְלֹא עֵירֵב מוּתָּרִין כָּאן וְכָאן. מִבְּנֵי הַמָּבוֹי וְלֹא נִשְׁתַּתֵּף מוּתָּרִין בַּחֲצֵירוֹת וַאֲסוּרִין בַּמָּבוֹי שֶׁהַמָּבוֹי לַחֲצֵירוֹת כֶּחָצֵר לַבָּתִּים׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שהמבוי לחצירות כחצירות לבתים. כלומר ששוין הן שכשם שאסור להוציא מן הבתים לחצר בלא עירוב כך אסור להוציא מן החצרות למבוי בלא שיתוף דלא תימא חצר יותר חשובה היא שהיא של רבים מבתים לפיכך צריך עירוב אבל מבוי וחצר שניהן של רבים הן ולא יהא צריך שיתוף קמ''ל:
מבני המבוי ולא נשתתף. ואם אחד מבני המבוי שכח ולא נשתתף עמהן ובחצרות עירבו כולן מותרין הן בחצרות ואסורין במבוי שזה שלא נשתתף אוסר עליהן עד שיבטל רשותו לפי שיש ביטול רשות במבוי כמו שיש ביטול רשות בחצר:
מותרין כאן וכאן. שהרי עיקר הטעם שאין סומכין על השיתוף וצריך גם כן לערב בחצרות הוא כדאמרן שלא ישתכח תורת עירוב מן התינוקות וכאן שעירבו בחצרות אלא שאחד מהן שכח ולא עירב סומכין על השיתוף ומותרין הכל כאן וכאן:
עירבו בחצרות ונשתתפו במבוי ושכח אחד מבני החצר ולא עירב. עם בני חצרו אבל נשתתפו כל החצרות כולן במבוי:
ואם נשתתפו במבוי. כלומר שנשתתפו גם במבוי לאחר שעירבו בחצירות מותרין כאן וכאן וקמשמע לן בזה שאף על פי שבדין היה כשנשתתפו במבוי שלא יהא צריך לעירובי חצירות ושיהיו סומכין על השיתוף שהרי השיתוף עושה את הכל כאחד אלא כדי שלא ישתכח תורת עירוב מן התינוקות שאינם משגיחים אלא על עירובי חצירות שהוא בבתים לפיכך אמרו שאעפ''י שנשתתפו במבוי צריכין גם כן לעירובי חצרות והיינו דקתני מותרין כאן וכאן כלומר כשעשו העירוב והשיתוף אז מותרין כאן וכאן:
מותרין בחצירות. כל בני חצר לעצמן ואסורין לטלטל במבוי מהחצירות. וקמ''ל שאין סומכין על העירוב שיהא במקום שיתוף:
עירבו בחצירות. כל אחת לעצמה ולא נשתתפו החצירות יחד במבוי:
מתני' חמש חצרות פתוחות זו לזו ופתוחות למבוי. בגמרא קאמר דמאן דסבירא ליה אין המבוי ניתר בלחי או קורה עד שיהו ב' חצרות פתוחות לו ובתים פתוחים לכל חצר והכי קיימא לן לא תני במתני' פתוחות זו לזו דמכיון שפתוחות זו לזו ומעורבות יחד דרך פתחיהן נעשו כחצר אחת ולא תנינן אלא פתוחות למבוי:
כַּמְּה חֲצֵירוֹת יִהְיוּ בְמָבוֹי. רַב וּשְׁמוּאֵל תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. אֵין פָּחוּת מִשְּׁתַּיִם. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אֲפִילוּ חָצֵר מִיכָּן וּבָיִת מִיכָּן. בָּיִת מִיכָּן וְחָנוּת מִיכָּן. רַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב בָּעֵי. מָבוֹי אֵין פָּחוּת מִשְּׁנַיִם חֲצֵירוֹת. חָצֵר אֵין פָּחוּת מִשְּׁנֵי בָתִּים. מָבוֹי שֶׁאָרְכּוֹ וְרָחְבּוֹ שָׁוֶה אֵינוֹ נִיתַּר בְּלֶחִי וְקוֹרָה אֶלְּא בְפַסִּים כְּחָצֵר. שְׁמוּאֵל שָׁאַל לְרַב. כַּמָּה יְהֵא אוֹרְכּוֹ יוֹתֵר עַל רָחְבּוֹ. וְהוּא אָמַר לֵיהּ. כָּל שֶׁהוּא. הָכֵן דָּרַייָא דְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל מְרַבְּעָן.
פְּשִׁיטָא מְעָֽרְבִין בַּחֲצֵירוֹת וּמִשׁתַּתְּפִין בְּמָבוֹי. מְעָֽרְבִין בַּחֲצֵירוֹת אִם רָצוּ לְהִשְׁתַּתֵּף בְּמָבוֹי אֵינָן מִשׁתַּתְּפִין. וְאִם נִשְׁתַּתְּפוּ בְּמָבוֹי אִם רָצוּ לְאָרֵב מְעָֽרְבִין. וְתַנֵי: מְעָֽרְבִין וּמִשׁתַּתְּפִין כְּאַחַת. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. מְעָֽרְבִין בַּחֲצֵירוֹת אוֹ מִשׁתַּתְּפִין בְּמָבוֹי. אִם מְעָֽרְבִין בַּחֲצֵירוֹת מוּתָּרִין בַּחֲצֵירוֹת וַאֲסוּרִין בְּמָבוֹי. וְאִם נִשְׁתַּתְּפוּ בְּמָבוֹי מוּתָּרִין כָּאן וְכָאן. אָמַר לָהֶן. אַף אַתֶּם מְשַׁכְּחִין עָלֵינוּ הִילְכוֹת עֵירוּבִין. שֶׁהַמָּבוֹי לַחֲצֵירוֹת כֶּחָצֵר לַבָּתִּים:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שהמבוי לחצרות וכו' כמה חצירות יהיו במבוי וכו'. גרסינן להא לעיל בפ''ק בהלכה א' עד מרבען ושם פירשתי:
אמר להן. ר''מ לחכמים אף אתם משכחין עלינו הלכות עירובין שאם לא יראו התינוקות שמערבין בחצרות ישתכח תורת העירוב מביניהן:
אם מערבין. אם עירבו בחצרות ולא נשתתפו במבוי מותרין בחצרות ואוסרין במבוי שאין סומכין על השיתוף במקום העירוב לד''ה וכלו' במקום שעירבו אין סומכין שיהא ג''כ לשיתוף ואם נשתתפו במבוי לבד מותר כאן וכאן דסבירא להו סומכין על העירוב במקום השיתוף:
כאחת. שצריך לשתיהן כאחת:
ותני. אדלעיל קאי דקאמר ר''מ אמר ע''י עירוב וע''י שיתוף והיכא שמעינן ליה לר''מ דקאמ' הכי ותני כן בתוספתא פ''ו והבאתי לעיל בהלכה ד':
ואם נשתתפו במבוי אם רצו לערב. אלא הא מיבעיא לן אם השיתוף שנשתתפו במבוי רצו אותו לעשותו כמו העירוב ולהניחו בבית שבחצר מאי אם דווקא אמרו שיתוף מבואות במבוי או לא והדר פשיט לה שמערבין דלאו דווקא במבוי אמרו אלא אף במבוי ומכ''ש בבית שבחצר דטפי עדיף:
מערבין בחצרות אם רצו להשתתף במבוי אין משתתפין. הא נמי פשיטא ומסקנא דמילתא היא שעירובי חצירות אם רצה להשתתף במבוי כלו' אם רוצה להניח לעירובי חצרות במבוי כמו השיתוף של מבוי אין משתתפין כלומר אין עושין אותו כמו השיתוף ואין מניחין העירוב במבוי:
פשיטא מערבין בחצרות ומשתתפין במבוי. כלומ' פשיטא לן האי מילתא דעירובי חצרות שאמרו צריך שיהיה מונח בחצרות ובבית שבחצר ושיתופי מבואות במבוי הוא ואפי' באויר שבמבוי:
עֵירְבוּ בַחֲצֵירוֹת וְלֹא נִשְׁתַּתְּפוּ בַמָּבוֹי. מַתְנִיתָא דְּרִבִּי מֵאִיר. דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר. עַל יְדֵי עֵירוּב וְעַל יָדֵי שִׁיתּוּף. נָהֲגוּ הַכֹּל כְּרִבִּי מֵאִיר. רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אַף בִּמְגִילַּת אֶסְתֵּר נָהֲגוּ הַכֹּל כְּרִבִּי מֵאִיר. בָּעֵירוּבִין וּבְתַעֲנִית צִיבּוּר נָהֲגוּ הַכֹּל כְּרִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן וּבְשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר. אַף עַל גַּו דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר. יֵשׁ לוֹ בִּיטּוּל רְשׁוּת. מוֹדֶה שֶׁאִם שָׁכַח אֶחָד מֵהֶן וְלֹא עֵירֵב שֶׁהוּא נִסְמַךְ עַל שִׁיתּוּפוֹ. מָאן אִית לֵיהּ עֵל יָדֵי עֵירוּב וְעַל יְדֵי שִׁיתּוּף. לֹא רִבִּי מֵאִיר. דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר. עַל יְדֵי עֵירוּב וְעַל יְדֵי שִׁיתּוּף. אָמַר לֵיהּ. מַה אַתְּ מַשְׁכַּח עֲלַייהוּ הִילְכוֹת עֵירוּבִין. רִבִּי אָחָא רִבִּי אִילַא. ייָבֹא כְחַד מִינְּהוֹן. דְּחַד מִינְּהוֹן אָמַר. שֶׁמָּא יֵלֵךְ לְחָצֵר שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה שִׁיתּוּף. אֵי זוֹ הִיא חָצֵר שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה שִׁיתּוּף. זוֹ חָצֵר רוֹגֶלֶת. וְהוּא רוֹאֶה אוֹתָן מְעָֽרְבִין וְלֹא מִשְׁתַּתְּפִין. אַף הוּא סָבוּר לוֹמַר. שֶׁמָּא עֵירוּב מוֹעִיל בְּלֹא שִׁיתּוּף. וְאֵין עֵירוּב מוֹעִיל בְּלֹא שִׁיתּוּף. וְחָרָנָה אָמַר. שֶׁמָּא יֵלֵךְ לְחָצֵר שֶׁכְּבָר שִׁיתֵּף. וְהוּא רוֹאֶה אוֹתָן מְעָֽרְבִין וְלֹא מִשְׁתַּתְּפִין. אַף הוּא לֹא מְעָרֵב וְלֹא מִשְׁתַּתֵּף.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' אחא רבי אילא ייבא כחד מנהון. אסיפא דסיפא דמתני' קאי שכח אחד מבני מבוי ולא נשתתף מותרין בחצרות ואסורין במבוי. וקאמר דיבא זה כחד מנהון מבני בבל דאמר טעמא דהך מילתא שלא תאמר יסמוך כאן על העירוב דכמו דאמרינן אם שכח אחד מבני החצר ולא עירב סומך הוא על השיתוף ה''נ בלא נשתתף יסמוך על העירוב שהרי עירבו כולן דמאי שנא דלא הוא וטעמא משום דחוששין אנו שמא ילך לחצר שאינה צריכה שיתוף כדמפרש זו חצר רוגלת שהיא רגילה שלא לצאת דרך המבוי אלא דרך פתח שיש לה מצד אחר לר''ה והוא רואה אותן בני החצר שמערבין הן בחצר ולא משתתפין ואף הוא סבור לומר שמא עירוב מועיל בלא שיתוף בכל מקום ובאמת אין עירוב מועיל בלא שיתוף. כך אמר. חד מנהון ואידך אמר שמא ילך לחצר שכבר שיתף ויראה אותן משתתפין בשבת זו שסומכין על שכבר נשתתפו והשיתוף עדיין קיים הוא ואף הוא לא מערב ולא משתתף שיסבור שאין חיוב לא בזה ולא בזה:
ומה את משכח עלייהו הלכות עירובין. בתמיה וכי סבור אתה שר' יוחנן ור''א שכחו הלכות עירובין. ולא ידעי הא דר''מ הא בהדיא קאמרינן לעיל הכי לר''מ אלא דטעמא הכא הואיל וכיון דרובא עירבו לא משתכחא תורת עירוב בחצר כדפרישית במתני':
א''ל. ר' יעקב בר אחא למאן דפריך ליה הכי:
מאן אית ליה וכו'. כלומר דפריך על ר' יעקב בר אחא דקאמר הכי בשם ר' יוחנן ור''א דמודה ר''מ בהא והא מאן אית ליה שצריך שתיהן עירוב ושיתוף לא ר''מ כדאמרינן לעיל והאיך יהיה מודה בזה שאם שכח ולא עירב שיהא נסמך על שיתופו:
אע''ג דר''מ אמר יש לו ביטול רשות. כלומ' שאף במבוי שייך הוא ביטול רשות כדאמ' לעיל בהלכה א' גבי מעשה בצדוקי אחד שהיה דר עמנו במבוי בירושלים וכו' וש''מ דיש ביטול רשות במבוי מודה הוא בדינא דסיפא דמתני' שאם עירבו בחצרות ונשתתפו במבוי ושכח אחד מבני החצר ולא עירב מותרין כאן וכאן ואין צריך לבטל רשותו וטעמא לפי שהוא נסמך על שיתופו שהרי מיהת נשתתף עמהן במבוי:
עירבו בחצרו' ולא נשתתפו במבוי אסורין במבוי מתני' דר''מ וכו'. שצריך לעירוב בחצרות ולשיתוף במבוי דר''מ אמר כו' בתוס' היא כדפרישית הכל לעיל בהלכה ד':
הלכה: פיס'. חָמֵשׁ חֲצֵירוֹת פְּתוּחוֹת זוֹ לָזוֹ כול'. וַאֲסוּרִין בַּמָּבוֹי שֶׁהַמָּבוֹי לַחֲצֵירוֹת כֶּחָצֵר לַבָּתִּים: מִפְּנִי שֶׁהֵן פְּתוּחוֹת זוֹ לְזוֹ וּפְתוּחוֹת לַמָּבוֹי. אֲבָל אִם הָיוּ פְתוּחוֹת זוֹ לְזוֹ וּאֵינָן פְּתוּחוֹת לַמָּבוֹי אֲפִילוּ עֵירְבוּ אֲסוּרוֹת. אָמַר רִבִּי יָסָא. דְּרִבִּי עֲקִיבָה הִיא. דְּרִבִּי עֲקִיבָה אָמַר. 43a דְּרִיסַת הָרֶגֶל אוֹסֶרֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר רבי יסא דר''ע הוא דר' עקיבא אמר דריסת הרגל אוסרת. במתני' דלקמן בשתי חצרות זו לפנים מזו דקתני אם עירבה זו לעצמה וזו לעצמה זו מותרת בפני עצמה וזו מותרת בפני עצמה ר''ע אוסר את החיצונה שדריסת הרגל אוסרתה לפי שיש לפנימית דריסת הרגל על החיצונה וקסבר ר''ע שאף שהיא רגל המותרת במקומה שהרי עירבה לעצמה אפ''ה אוסרת את החיצונה שיש לה דריסת הרגל עליה והיא לא עירבה עמה והשתא שפיר מיתרצא דיוקא דמתני' כדדייקינן דטעמא מפני שהן פתוחות גם להמבוי הלכך לעולם איכא היתרא בחצרות היכא דעירבו ואפילו עירבו זו לעצמה וזו לעצמה ומשום דכשהן פתוחות להמבוי אין להן הכרח להיות רגל דריסתן זו על זו ואפילו החיצונה מותרת לעצמה אבל אם לא היו פתוחין למבוי א''כ משכחת לה שלפעמים אפי' עירבו אסורין מיהת החיצונות והיינו כשעירבה זו לעצמה וזו לעצמה ולא עירבו כולן זו עם זו שלא הותרה אלא הפנימית לעצמה והא קמשמע לן כדר' עקיבא:
גמ' מפני שהן פתוחות זו לזו ופתוחות למבוי. כלומר דמדייק הש''ס דהא דקתני ופתוחות למבוי משמע דמשום הני תרתי איצטריכא לי' להיתרא דחצרות ולאיסורא דמבוי היכא דעירבו בחצרות ולא נשתתפו במבוי כדקתני ומפני שהן פתוחות גם להמבוי הלכך הוא דמשכחת לה שיהו מותרין בחצרות ע''י העירוב ואסורין במבוי לפי שלא נשתתפו הא אם לא היו פתוחות להמבוי אלא שהן פתוחות זו לזו בלבד וא''כ אין להן דריסת הרגל לרשות הרבים אלא על ידי החצרות שפתוחות זו לזו והחיצונה היא פתוחה לרשות הרבים ובכה''ג אפי' עירבו החצרות זו עם זו אסורות הן ומאי טעמא הלא עירובן מתירן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source