Eirouvine
Daf 40a
משנה: מֵאֵימָתַי נוֹתְנִין רְשׁוּת בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים מִבְּעוֹד יוֹם וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים מִשֶּׁתֶּחֱשָׁךְ. 40a מִי שֶׁנָּתַן רְשׁוּתוֹ וְהוֹצִיא בֵּין שׁוֹגֵג בֵּין מֵזִיד הֲרֵי זֶה אוֹסֵר עָלָיו דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מֵזִיד אוֹסֵר שׁוֹגֵג אֵינוֹ אוֹסֵר:
Traduction
A quel moment peut-on transmettre ce droit? Selon Shammaï, lorsqu’il fait encore jour; selon Hillel, même s’il fait déjà nuit. Si, après avoir livré son droit, on porte encore des objets dans la cour, soit par erreur, soit sciemment, on rend la cour interdite aux autres. Tel est l’avis de R. Meir. Selon R. Juda, il rend l’usage de la cour interdit si son action est volontaire, non au cas contraire (fait d’erreur).
Pnei Moshe non traduit
מתני' מאימתי נותנין רשות בית שמאי אומרים מבעוד יום. אבל לא משתחשך דקסברי ביטול רשות מיקנא רשותא הוא ומיקנייא רשותא בשבתא אסור ובית הלל סברי ביטול רשות איסתלוקי רשותא בעלמא הוא ואיסתלוקי רשותא בשבתא שפיר דמי:
מי שנתן רשותו והוציא. אח''כ ברשותו שביטל:
במזיד אוסר. שהרי לא עמד בביטולו ואם בשוגג הוציא עומד בביטולו הוא ואינו אוסר והלכה כר' יהודה ודווקא שאלו שביטל להן לא קדמו והחזיקו אבל אם קדמו הן והחזיקו והוציאו ואחר כך חזר הוא והוציא בין בשוגג בין במזיד אינו אוסר עליהן:
הלכה: פיס'. מֵאֵימָתַי נוֹתְנִין רְשׁוּת. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים כול'. מֵאֵימָתַי נוֹתְנִין רְשׁוּת. כֵן הִיא מַתְנִיתָא. מֵאֵימָתַי מְבַטְּלִין רְשׁוּת. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים. מִבְּעוֹד יוֹם. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים. מִשֶּׁתֶּחֱשָׁךְ. כֵּינִי מַתְנִיתָא. בֵּית (שַׁמַּי) [הִלֵּל] אוֹמְרִים. מִשֶּׁתֶּחֱשָׁךְ. דִּלֹ כֵן הִיא מַתְנִיתָא מִקּוּלֵּי בֵית שַׁמַּי וּמֵחוּמְרֵי בֵית הִלֵּל.
Traduction
Il faut corriger la Mishna et dire: ''on peut annuler ce droit, selon Shammaï, lorsqu’il fait encore jour; selon Hillel, même s’il fait déjà nuit''; et c’est bien Hillel qui exprime ce dernier avis; sans quoi, ce serait une Mishna parmi les rares où l’école de Shammaï est moins sévère que Hillel (et qui sont rangées ensemble, à part).
Pnei Moshe non traduit
גמ' מאימתי נותנין רשות כן היא מתני' מאימתי מבטלין רשות וכו'. כלומר דכך צריך לפרש דבביטול רשות עצמו פליגי אם מותר בשבת כדפרישית במתני' דלא תימא לפרש דבזמן נתינת רשות הוא דפליגי דלבית שמאי אם נותן רשותו מבעוד יום נמי מהני ולבית הלל דווקא משתחשך משום דבשעה שתהא חלה הנתינה בעינן וצריכה היא לכך וזהו משתחשך הלכך קמ''ל דבהתירא הוא דפליגי והיינו דמסיים הש''ס כיני מתניתא ב''ה אומרים משתחשך וכלומר דהשתא שפיר מיתפרשא המתני' דבית הלל אומרים משתחשך והיינו אף משתחשך דלא כן דאם תפרש דבזמן שתהא הנתינה חלה הוא דפליגי א''כ היא מתניתא מקולי ב''ש ומחומרי ב''ה ואמאי לא קחשיב לה בעדיות אלא כדאמרן:
מִי שֶׁנָּתַן רְשׁוּתוֹ וְהוֹצִיא. כֵּינִי מַתְנִיתָא. מִי שֶׁבִּיטֵּל רְשׁוּתוֹ וְהוֹצִיא. בֵּין שׁוֹגֵג בֵּין מֵזִיד הֲרֵי זֶה אוֹסֵר. כֵּינִי מַתְנִיתָא. אֵינוֹ אוֹסֵר.
Traduction
De même, lorsqu’il est dit ensuite: ''si, après avoir livré son droit, on porte encore des objets dans la cour, etc.'', il faut rectifier l’avis de R. Meir et dire qu’il ne le défend pas (comme plus haut, § 2).
Pnei Moshe non traduit
מי שנתן רשותו והוציא כיני מתניתין מי שביטל רשותו וכו'. כלומר כל מקום שנשנה שנתן רשותו כן צריך לפרש שביטל רשותו ופליגי אימתי הויא חזרה מביטולו כשחזר והוציא אבל אם היה נותן רשותו בנתינה ממש לא היה יכול לחזור בו לעולם:
כיני מתניתא אינו אוסר. כן צריך לגרוס אליבא דר''מ דלעולם אינו איסר כדאמרינן לעיל סוף הלכה א':
Eirouvine
Daf 40b
משנה: בַּעַל הַבַּיִת שֶׁהָיָה שׁוּתָף לִשְׁכֵינִים לָזֶה בַיַיִן וְלָזֶה בַיַיִן אֵינָן צְרִיכִים לְעָרֵב. לָזֶה בַיַיִן וְלָזֶה בַשֶּׁמֶן צְרִיכִין לְעָרֵב. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה אֵינָן צְרִיכִין לְעָרֵב:
Traduction
Si un maître de maison est l’associé de ses 2 voisins de ruelle pour un tonneau de vin, ils n’ont pas besoin de poser un eruv spécial; mais s’il est associé avec l’un pour le vin, avec l’autre pour l’huile, il faudra à chacun un eruv. Selon R. Simon, c’est en tous cas inutile.
Pnei Moshe non traduit
מתני' בעל הבית שהיה שותף לשכנים. בשותפות של משא ומתן בסחורה אם היו שותפין לזה ולזה ביין אינן צריכין לערב והיינו בשיתוף מבואות דבכל משתתפין שתופי מבואות אבל בעירובי חצרות הא קיי''ל שאין מערבין אלא בפת ובשיתוף מבואות הוא שיכולין לסמוך על היין שיש להם בשותפות ודווקא שהמין שסומכין עליו הוא בכלי אחד ולפיכך דווקא לזה ביין ולזה ביין אבל לזה ביין ולזה בשמן שאין דרך לתת אותן בכלי אחד אין יכולין לסמוך עליהן לשיתוף מבוי וה''ה לזה בשמן ולזה בשמן וכיוצא בהן שדרך ליתן אותם בכלי אחד סומכין עליהן לשיתוף מבואות ואם השיתוף מבואות נעשה בפת סומכין על השיתוף הזה גם בשביל עירובי חצירות וא''צ שוב לערב בחצירות דקיי''ל סומכין על השיתוף במקום העירוב:
ר''ש אומר אחד זה ואחד זה אין צריכין לערב. ואע''פ שהן בשני כלים ואין הלכה בר' שמעון:
תַּנֵּי. שַׁנַיִם שֶׁהָיוּ שׁוּתָפִין כְּחָצֵר וּמֵת אֶחָד מֵהֶן. וְנָפַל הַבָּיִת יְרוּשָׁה לְאֶחָד מִן הַשּׁוּק. עַד שֶׁלֹּא חֲשֵׁיכָה הֲרֵי זֶה אוֹסֵר. מִשֶּׁחֲשֵׁיכָה אֵינוֹ אוֹסֵר. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי חִינְנָא. דְּבֵית שַׁמַּי הִיא. דְּבֵית שַׁמַּי אוֹמְרִים. אֵין מְבַטְּלִין רְשׁוּת מִשֶּׁתֶּחֱשָׁךְ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים. מְבַטְּלִין רְשׁוּת מִשֶּׁתֶּחֱשָׁךְ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵירִבִּי בּוּן. מִכֵּיוָן שֶׁמֵּת אֵין בִּיטּוּל רְשׁוּת גָּדוֹל מִזֶּה. הֲרֵי שֶׁהָיָה לְאֶחָד מִן הַשּׁוּק בָּיִת עִמָּהֶן בֶּחָצֵר וָמֵת. וְנָפַל הַבָּיִת יְרוּשָׁה לְאֶחָד מֵהֶן. עַד שֶׁלֹּא חֲשֵׁיכָה הֲרֵי זֶה אוֹסֵר. מִשֶּׁחֲשֵׁיכָה אֵינוֹ אוֹסֵר. עוֹד הִיא דְּבֵית שַׁמַּי. דְּבֵית שַׁמַּי אוֹמְרִים. אֵין מְבַטְּלִין רְשׁוּת מִשֶּׁתֶּחֱשָׁךְ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים. מְבַטְּלִין רְשׁוּת מִשֶּׁתֶּחֱשָׁךְ. מָהוּ לְבַטֵּל רְשׁוּת מִשֶּׁתֶּחֱשָׁךְ. רִבִּי חִייָה רִבִּי יָסָא רִבִּי אִימִּא סָֽלְקוֹן לְחַמְתָּה דְגָדֵר. שְׁאָלוּן לְרִבִּי חָמָא בַּר יוֹסֶף. וְשָׁרָא. שְׁמָעִין רִבִּי יוֹחָנָן וָמַר. יָפֶה עֲשִׂיתֶם. שָׁמַע רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וָמַר. לֹא עֲשִׂיתֶם יָפֶה. מַה פְלִיגִין. רִבִּי זְעִירָא אָמַר. לֹא פְלִיגִין. מָאן דָּמַר. יָפֶה עֲשִׂיתֶם. שֶׁשְּׂכַרְתֶּם. וּמָאן דָּמַר. לֹא עֲשִׂיתֶם יָפֶה. שֶׁטִּילְטַלְתֵּם. 40b רִבִּי בָּא אָמַר. פְלִיגֵי. מָאן דָּמַר. יָפֶה עֲשִׂיתֶם. שֶׁשְּׂכַרְתֶּם וְשֶׁטִּילְטַלְתֵּם. מָאן דָּמַר. לֹא עֲשִׂיתֶם יָפֶה. לֹא שֶׁשְּׂכַרְתֶּם וְלֹא שֶׁטִּילְטַלְתֵּם.
Traduction
On a enseigné: si 2 personne sont associées pour la possession d’une cour, que l’une d’elles meurt et que cette part de maison échoit en héritage à une personne venant du dehors, au cas où ce fait survient avant la nuit (avant que l’eruv ait produit son effet d’acquisition), il provoque l’interdit (l’héritier n’avait pas eu de part à l’eruv); mais s’il faisait déjà nuit, l’eruv est acquis, et il n’y a plus d’interdit possible. Cet avis, dit R. Aha au nom de R. Hinena, doit émaner de Shammaï, puisqu’il ne permet plus de procéder même à une renonciation de propriété dès qu’il fait nuit; tandis que Hillel le permet (et selon lui, par conséquent, l’arrivée d’un étranger comme héritier provoquerait l’interdit même après la nuit). -Mais, objecta R. Yossa b. R. Aboun, est-il une plus grande annulation de propriété que la mort? (Pourquoi donc l’arrivée de l’étranger interdit-elle la cour)? Or, si quelqu’un, demeurant au dehors, a une part de maison aboutissant à cette cour, qu’il meurt, et que cette maison échoit en héritage à l’un des habitants de la cour, au cas où ce fait survient avant la nuit (par suite de l’eruv posé en commun), il ne provoque pas l’interdit; mais, s’il faisait déjà nuit, l’eruv est acquis, et l’interdit a lieu. Cet avis est également dû à Shammaï (pour qu’il y ait interdit), puisqu’il dit qu’une fois la nuit survenue, on ne peut plus opérer d’abandon de propriété, tandis que Hillel le permet. Est-il permis de louer une propriété une fois qu’il fait nuit, aussi bien qu’alors la renonciation est autorisée, ou non? R. Hiya, R. Yassa, R. Imi s’étant rendus à Hamatha près de Gader, ils soumirent le cas à R. Hama b. Joseph, qui l’autorisa. Ils entendirent que R. Yohanan les approuvait d’avoir ainsi loué; mais R. Simon b. Lakish les désapprouva. Est-ce à dire qu’il y a discussion à ce sujet entre ce dernier et R. Yohanan? -Non, répondit R. Zeira, le premier les approuva d’avoir fait la location; le second leur donna tort d’avoir tous ensemble déplacé des objets (au lieu d’annuler tous leurs droits de propriété entre les mains d’un seul). Selon R. Aba, au contraire, il y a discussion: le 1er les approuva de l’une et l’autre action; le 2e les désapprouva.
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא פ''ה והועתקה כאן בהיפך וה''ג שם שלשה שהיו שרויין בחצר ומת אחד מהן ונפלה ירושה לאחד מן השוק עד שלא חשיכה אינו אוסר משחשיכה הרי זה אוסר והיינו דקאמר עלה ר' אחא בשם ר' חיננא דבית שמאי היא דבית שמאי אומרים אין מבטלין רשות משתחשך וכו' והלכך כשמת משחשיכה הרי זה אוסר זה שנפלה לו הירושה ואינו יכול לבטל רשותו:
אמר ר' יוסי בר' בון. דלא היא דמכיון שזה מת אין ביטול רשות גדול מזה שהרי נסתלק רשותו ממילא ואפילו לבית שמאי כשמת משחשיכה אין כאן איסור דזה שמת עירב הוא וקנה עירובו בבין השמשות והלכך שוב אינו אוסר זה שנפלה לו הירושה שכבר הותר למקצת השבת:
הרי שהיה לאחד מבני השוק וכו'. סיפא דהתוספתא היא שם:
עד שלא חשיכה ה''ז אוסר משחשיכה איני אוסר עוד היא דבית שמאי וכו'. דקס''ד דהאי ש''ס דה''ק הרי זה אוסר עד שיבטל זה רשותו שנפלה לו בירושה והלכך אם מבעוד יום נפלה לו אוסר הוא עד שיבטל ואם משחשיכה מכיון שהוחר למקצת השבת. אינו אוסר אעפ''י שאינו יכול לבטל ולהכי קאמר דגם הסיפא כבית שמאי מיתוקמא דאלו לבית הלל אין חילוק בון מבעוד יום בין משחשיכה:
מהו לבטל רשות משתחשך. בכה''ג הוא דקא מיבעיא ליה שנפלה לו רשות במשתחשך ולבית הלל דס''ל בעלמא מבטלין רשות משתחשך הכא ביורש מאי מי אמרינן דמכיון דאי בעי לערובי מבעוד יום לא מצי מערב ביטולי נמי לא מצי מבטל או דילמא מכיון דבא מכח האי דמת והוה מצי לערובי ולא עירב מצי האי דאתי מכחו לבטל:
שאלין לר' חמא בר יוסף ושרא. ופליגי לקמן היאך הוה עובדא:
שמעון. להן ר' יוחנן כשסיפרו לו המעשה ואמר להן יפה עשיתן ור''ל אמר לא יפה עשיתם:
מה פליגין. אם פליגין הן ובמאי פליגי:
ר' זעירא אמר לא פליגין. לדינא אלא מ''ד יפה עשיתם ששכרתם כלו' דעובדא הכי הוה שהיה עכו''ם שרוי עמהן בחצר אבל לא היה בביתו מע''ש ונכרי כי ליתיה בביתיה לא אסר ובשבת בא ושכרו ממנו הרשות ואמר להן ר' יוחנן יפה עשיתם ששכרתם שמותר לשכור בשבת רשותו:
ומ''ד לא עשיתם יפה שטילטלתם. כלומר דלא סיימוה קמיה דר''ל ששכרו הרשות והיה סבור שטלטלו בלא שכירת רשות ואמר להן לא עשיתם יפה שטלטלתם כך והיה לכם לשכור רשותו ואם כן ר''י ור''ל לא פליגי לדינא דלד''ה שוכרין רשות בשבת והשתא איפשיטא נמי הבעיא דלעיל דאם שוכרין רשות בשבת אף על גב דלא מצי לעירובי ה''ה שמבטלין רשות בשבת אפילו היכא דאי בעי לעירובי לא מצי:
רבי בא אמר פליגי. רבי יוחנן ור''ל לדינא לר' יוחנן שוכרין רשות בשבת ואמר להן יפה עשיתם ששכרתם וטלטלתם ע''י כך ור''ל אמר לא עשיתם יפה לא למה ששכרתם לפי שאין שוכרין רשות בשבת ולא למה שטלטלתם ע''י כך דלא הועיל לכם זה כלום:
רִבִּי בָּא בָּעֵי. אַף לְעִנְייָן מְחִיצוֹת כֵּן. הֵיךְ עֲבִידָא. הָיוּ שְׁנַיִם וְעִירְבוּ עֵירוּב אֶחָד. וּבָא הַגּוֹי וְהוֹסִיף. כְּבָר נִכְנְסָה שַׁבָּת בְּאִיסּוּר. הָיוּ שְׁלֹשָׁה וְעִירְבוּ שְׁנֵי עֵירוּבִין. וּבָא הַגּוֹי וּפָתַח. כְּבָר נִכְנְסָה שַׁבָּת בְּהֵיתֵר. חֵיילֵיהּ דְּרִבִּי בָּא מִן הָדָא. כָּל שַׁבָּת שֶׁנִּכְנְסָה בְּהֵיתֵר מוּתָּר. בְּאִיסּוּר אָסוּר. חוּץ מִן הַמְבַטֵּל רְשׁוּת. וָמַר. חוּץ מִן הַמְבַטֵּל וּמִן הַמַּשְׂכִּיר. מְהוּ לשְׂכּוֹר רְשׁוּת מִן הַפּוּנְדִּיק. רִבִּי חִינְנָה וְרִבִּי יוֹנָתָן סָֽלְקוֹן לְחַמְתָּה דְגָדֵר. אָֽמְרִין. נַמְתִּין עַד שֶׁיָּבוֹאוּ זִקְנֵי הַדָּרוֹם לְכָאן. אֲתַא רִבִּי (פַּרס) [נָתָן] דְּרוֹמָה וְשָׁאֲלוּן לֵיהּ וְשָׁרָא. שָׁמַע רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וְאָמַר. מֵאַחַר שֶׁהַגּוֹי בָּא וּמוֹצִאָנִי לֹא עָשִׂינוּ כְּלוּם. שִׁמְעוֹן בַּר בָּא אָמַר. רִבִּי יוֹחָנָן בָּעֵי. מֵעַתָּה אֵין בָּתֵּינוּ שֶׁלָּנוּ. רִבִּי יוּסְטִי בֵּירִבִּי סִימוֹן בְשֵׁם רִבִּי בֵּייתוֹס. אֵין בָּתֵּינוּ שֶׁלָּנוּ לְדוּר עִמָּנוּ. הָא לָצֵאת אֵין מוֹצִיאִין אוֹתָנוּ. וֹבְפוּנְדָּק מוֹצִיאִין אוֹתָנוּ.
Traduction
En est-il de même, demanda R. Aba, pour l’augmentation des murs faits par le païen le samedi? Peuvent-ils annuler réciproquement leurs droits l’un envers l’autre? Or, ce fait se présente au cas suivant: si pour chacune de 2 maisons séparées par la voie publique on avait posé un eruv isolé, qu’ensuite le païen les joint par un mur érigé le samedi, l’interdit entre les maisons existait au commencement du samedi, et il sera maintenu, sans possibilité d’annulation; s’il y a 3 murs (3 côtés de maisons), et que 2 personnes ont posé l’eruv en commun, puis le païen a réduit un mur (ce qui produit une disjonction), l’effet de l’eruv persistera, parce qu’il était valable à l’entrée du Shabat. La force de l’opinion émise par R. Aba consiste en ce qu’il est dit qu’une partie du samedi équivaut à la solennité entière, et s’il a commencé à l’état permis, cet état lui restera pour la journée entière, comme à l’inverse pour le cas d’interdit, sauf pour l’annulation d’un droit de propriété, qu’il est permis d’exercer aussi le samedi; selon d’autres, on étend l’autorisation à celui qui loue (131)Pour la location, ce qui était partiellement interdit devient permis.. Dans une cour composée de 2 habitants israélites et d’un païen, est-il permis de louer d’un propriétaire ou aubergiste païen? On y répond par ce fait: R. Hinena et R. Yohanan s’étant rendus à Hamatha de Gadar, ils s’informèrent à ce sujet et on leur dit d’attendre l’arrivée des savants du midi. Lorsque R. Nathan du midi vint, on lui adressa la même question, et il permis cette location. R. Simon b. Lakish, l’ayant entendu, ajouta: puisque le locataire païen pouvant survenir le samedi est dans le cas de faire sortir de ce domicile l’israélite qui l’aurait loué d’un tiers, cette location n’aura pas de valeur. -Selon toi, lui répliqua R. Yohanan, et s’il est à craindre une telle violence, nous ne pourrons pas répondre de nos propres maisons, et nous n’aurions pas la faculté d’y aller et venir s’il y avait à craindre d’être mis dehors. -Non, dit R. Yousti b. R. Simon au nom de R. Baïtos, on peut tout au plus craindre que nos maisons ne nous appartiennent pas seuls, en ce sens que des païens peuvent venir demeurer auprès de nous (contre son gré), mais ils ne peuvent pas nous en faire tout à fait sortir; tandis que chez l’aubergiste, où l’on a eu affaire à un tiers (non au vrai locataire), l’expulsion peut avoir lieu (en ce cas, la location sera sans effet).
Pnei Moshe non traduit
ר' בא בעי אף לענין מחיצות כן. אהא דלעיל קאי דאמרינן להאי מ''ד דמכיון שהותר למקצת השבת הותרה כולה אם אף לענין מחיצות כן דאמרינן שבת כיון שהותרה הותרה:
היך עבידא וכו'. הך בעיא גרסינן נמי לעיל בפ''ק בהל' ח' והתם שייכא האי לישנא דאמרינן שם אין שיירא פחות מג' ויש להן דין שיירא שחנתה בבקעה ומקיפין כמה שירצו וליחיד ולשנים אין ניתנין להן אלא עד בית סאתים ואם יהיו שנים בע''ש ועירבו עירוב אחד כלומ' שהקיפו בית סאתים אחד ועל שם שמותרין לטלטל בו וכדרך שמטלטלין ע''י עירוב קרי ליה עירוב:
ובא הנכרי. בשבת:
והוסיף. שהרחיב המחיצה יותר מבית סאתים מהו:
כבר כנסה שבת באיסור. מכיון שבשעת הכנסת שבת לא הותרה להן יותר מבית סאתים אין להן יותר:
היו ג' ועירבו שני עירובין. כלומר יותר משיעור בית סאתים ולאו דווקא שני עירובין אלא שיעור עירוב לכל אחד ואחד כדאמר התם לעיל לג' נותנין להן בית ו' ובא הנכרי בשבת ופיחת משיעור ההיתר שלהן וכגון שלא היה שם בית סאתים פנוי דכך הוא הדין בשיירא ובא הנכרי ופינה הכלים משם ונמצא שפיחת להן וגרם האיסור בלי קלקול המחיצה:
כבר נכנסה שבת בהיתר. ושבת הואיל והותרה הותרה מכיון דאיתנהו למחיצות:
חייליה דר' בא. דפשיטא ליה דשבת כיון שהותרה הותרה ולענין ביטול רשות ושכירת רשות אמרינן שאפי' בשבת מבטלין ושוכרין כדאוקי ר' בא לעיל למילתיה דר' יוחנן וסייעתיה מן הדא ברייתא:
כל שבת שנכנסה בהיתר מותר וכו' חוץ מן המבטל רשות. שאעפ''י שלא ביטל מקודם מבטל הוא בשבת ומ''ד וכו' ואיכא למ''ד חוץ מן המבטל והמשכיר ששתיהן מותר בשבת:
מהו לשכור רשות מן הפונדק. נכרי ומשום שסתם פונדק הבית משכיר הוא לנכרי אחר לטפל בו צרכי הפונדק ומהו לשכור רשות מן הפונדק והוא בעל הבית ואע''פ שעכשיו הרשות של נכרי השוכר ממנו:
ושרא. להן לשכור מן הנכרי בעל הפונדק:
שמע רשב''ל ואמר מאחר שהנכרי השוכר להפונדק בא ומוציאני שעכשיו הרשות הוא שלו א''כ לא עשינו כלום:
רבי יוחנן בעי. הקשה על סברת ר''ל שמעתה אין בתינו שלנו שהכל תחת רשותם הוא וא''כ לא יהיה לנו היתר בשבת ואפילו בעירוב מבית לבית שאנחנו דרין בהם מאחר שאין הבתים שלנו:
רבי יוסטי וכו'. כלו' דהאי לאו מילתא היא שאף על פי שאין בתינו שלנו לדור עמנו כלומר שיהא קבועות לדירה עמנו לכל זמן הוא שאין הבתים שלנו הא לצאת אין מוציאין אותנו כ''ז השכירו' ששכרנו מהם אבל בפונדק מוציאין אותנו זה שעכשיו יש לו רשות יכול להוציא אותנו ואף שיש לנו רשות מבעל הפונדק ול''ק על סברת ר''ל בהא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source