Eirouvine
Daf 32a
רִבִּי בָּא רַב יְהוּדָה בְשֵׁם רַב. 32a עִיר שֶׁהִיא בְנוּיָה כְמִין קֶשֶׁת. אִם יֵשׁ בֵּין זוֹ לְזוֹ אַרְבָּעַת אֲלָפִים חָסֵר אַחַת. מְהַלֵּךְ אֶת כּוּלָּהּ וְחוּצָה לָהּ אַלְפַּיִם אַמָּה. אַרְבָּעַת אֲלָפִים. אֵין לוֹ מִמְּקוֹם עֵירוּבוֹ אֶלָּא אַלְפַּיִם אַמָּה. אָמַר רִבִּי אָחָא. סָבַר רִבִּי שְׁמוּאֵל. אִין יִתֵּן סַנְדָּלוֹי הָכָא הוּא אֲתֵי בְּרָא וְנַסֵּי לוֹן. וְאִין יִתֵּן סַנְדָּלוֹי הָכָא הוּא אֲתֵי בְּרָה וְנַסֵּי לוֹן. מִן כָּאן אֲתַא בְרָא וּמִן כָּאן אֲתַא בְרָא. מֵרוּחַ אַחַת אָסוּר מִשְׁתֵּי רוּחוֹת מוּתָּר.
Traduction
R. Aba ou R. Juda dit au nom de Rav: si une ville est bâtie en forme d’arc ou de fer à cheval, au cas où la ligne tirée d’un point extrême à l’autre formant la corde de cet arc est d’un peu moins de 4000 coudées (le commencement de la 2e limite étant englobé dans la 1re), il est permis de la parcourir en entier (supposant qu’il y a des constructions), plus un supplément externe de 2000 coudées; mais, si cette ligne à 4000 coudées, on n’a droit qu’à une limite de 2000 coudées, à partir du lieu de pose de l’eruv (situé à une égale distance de la maison).Voici, dit R. Aha, comment R. Samuel explique cette règle (112)Cf. ci-après, 8.: si l’on a oublié ses sandales hors de la ville, à une extrémité de l’arc, ou à l’autre bout, on peut en chaque cas aller les remettre; or, comme on ne pourrait pas traverser toute la corde de cet arc jusqu’à l’extérieur (en cas d’excédant de 4000 coudées), il en résulte l’interdit pour la traversée complète en une ligne droite, tandis qu’elle est permise en venant par 2 côtés (au cas où l’intervalle est un peu moindre).
Pnei Moshe non traduit
כמין קשת. חצי עיגול אם יש בין ראש קשת זו לזו ד' אלפים חסר אחת מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה לפי שמודדין לה מן היתר ורואין את כל הרוחב שמן הקשת עד היתר כאלו היא מלאה בתים אבל אם יש בין שני ראשיה ארבע אלפים אמה אין מודדין לה אלא מן הקשת וחוצה לה אלפים ואם נתן עירובו במקום היתר אין לו ממקום עירובו אלא אלפים אמה לפי שאין כל העיר נחשבת לו כד' אמות וממקום שכלתה לו אלפים מעירובו אין לו יותר כלום:
סבר ר' שמואל אין יתן סנדלוי וכו'. כלומר ר' שמואל הסביר הדבר בטעם להאי מילתא דרב שצריך שלא יהא בין שני ראשיה ארבע אלפים אמה ואמר דרך משל שהרי אם יתן סנדלוי הכא וכלומר שהניחן כאן אצל ראש אחד מהקשת מבחוץ ושכחן שם ולאחר שבא אל העיר נזכר בהן:
הוא אתי בדא ונסיב לון. בא הוא בזה הראש לחוץ ונוטלן כלומר שמשום אותן על רגליו ולהכי קאמר סנדלוי דאלו שאר חפציו אי אפשר לו להביאן בידיו:
ואין יתן סנדלוי הכא הוא אתי בדא ונסי לון. וכן אם הניח סנדליו כאן אצל ראש הקשת השני מבחוץ כשנזכר בא הוא בזה מן העיר לחוץ ונוטלן ומשים אותן על רגליו:
מן כאן אתא בדא ומן כאן אתא בדא מרוח אחת אסור משתי רוחות מותר. כלומר ונמצא אתה אומר שאם הוא רוצה לבא מכאן בזה לחוץ ומכאן בזה ולחוץ צריך הכל שיהא מרוח אחת לפי שיש בין שני ראשי הקשת ד' אלפים אמה וכשבא מרוח זה מן אחד מראשי הקשת אי אפשר לו לבוא עד רוח השני אם סנדליו מונחים שם שהרי יש כאן שני תחומין מראש זה עד ראש זה וא''כ אין אתה יכול לומר שיהא כל חלל הרוחב שמן הקשת עד היתר נחשב כאלו הוא מעיר אחת לפי שאי אפשר לו לבא מראש זה עד ראש זה והלכך אסור לו למדוד אלפים ולחוץ מן היתר אבל אם אין ביניהן שני תחומין שלימין ואפי' חסר אמה אחת מד' אלפים הרי כל תחום מובלע בחבירו הוא ונמצא כשיוצא מהעיר דרך ראש הקשת הא' יכול הוא לילך עד ראש הקשת השני והיינו דקאמר משתי רוחות שאם סנדליו מונחין אצל ראש אחד מבחוץ יכול הוא לבא מרוח זה הסמוך אצלו וכן יכול הוא לבא גם מרוח השני שהוא ראש הקשת האחר ולילך עד שהוא מגיע אצלן וליטלן ובכה''ג שפיר אמרינן שנחשב הכל כעיר אחת עד מקום היתר ומודד התחומין מן מקום היתר:
רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב יְהוּדָה. הָֽיְתָה עִיר אַחַת גְּדוֹלָה וְיֵשׁ בָּהּ חָרִיץ עָמוֹק עֲשָׂרָה וְרָחַב אָרְבָּעָה. אַתְּ רוֹאֶה אוֹתוֹ כִּילּוּ מָלֵא עָפָר וּצְרוֹרוֹת. וְאִם לָאו. אַתְּ רוֹאֶה אוֹתוֹ כִּמְפוּלָּשׁ.
Traduction
R. Aba dit au nom de R. Juda: si au milieu d’une grande ville il se trouve une rigole ayant 10 palmes de profondeur et 4 en largeur, et que l’on peut la supposer comblée de terre et de cailloux (par suite d’un bouchage partiel), la ville formera un entier; au cas contraire, on la considère comme divisée de part en part, au moyen de cette rigole, et chaque partie de la ville devra être l’objet d’un eruv isolé.
Pnei Moshe non traduit
ויש בה חריץ. העובר בה מן הקצה אל הקצה והוא עמוק עשרה ורחב ארבעה שהוא כרשות בפני עצמו:
את רואה אותו כאלו מלא עפר וצרורות. כלומר אם כך הוא שאתה יכול לראות אותו כאלו מלא עפר כגון שמקצתו סתום הוא ויש בו עפר וצרורות אני רואה כאלו כולו סתום הוא ואינו מחלק את העיר ואם לאו את רואה אותו כאלו מפולש משתי רוחותיו ומחלק את העיר כאלו הן שתי עיירות וכל אחת ואחת צריכה לערב בפני עצמה:
רִבִּי בָּא אַמִּי בַּר יְחֶזְקְאֵל בְשֵׁם רַב. עִיר שֶׁהִיא בְנוּיָה עַל שְׂפַת הַנַּחַל. אִם יֵשׁ בֵּינָהּ לַנַּחַל אַרְבָּעָה טִפָחִים. מוֹדֵד מִן הַחוּמָה. שְׁלֹשָׁה? מוֹדֵד מִשְּׂפַת הַנַּחַל הַחִיצוֹנָה. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא בַּנַּחַל יוֹתֵר מִשִּׁבְעִים וְשִׁירַיִים. מַה נָן קַייָמִים. אִם מִתְלַקֶּטֶת עֲשָׂרָה טְפָחְים מִתּוֹךְ שָׁלֹשׁ. מוֹדֵד מִשְּׂפַת הַנַּחַל הַחִיצוֹנָה. אִם מִתּוֹךְ אַרְבַּע מוֹדֵד מִן הַחוֹמָה. אֶלָּא אִם כֵּאן אֲנָן קַייָמִים מִשָּׁלוֹשׁ וְעַד אַרְבַּע.
Traduction
R. Amé b. Ezéchiel dit au nom de Rav: lorsqu’une ville est construite au bord d’un canal, si entre l’extrémité des maisons (ou la muraille) et le cours d’eau, il y a un espace de 4 p. (assez important), on en tient compte, et l’on mesure la limite à partir du pied du mur; s’il n’y a que 3 p. d’espace, on ne fait partir la limite que du bord extérieur de l’eau (englobant celle-ci dans l’enceinte de la ville), à condition que le canal n’ait pas une largeur dépassant 70 coudées et une fraction. Dans quelles conditions suppose-t-on la hauteur des bords du canal? S’il s’agit d’une pente s’élevant à 10 p. en l’espace de 3 coudées, comment admettre le métrage à partir du bord extérieur du canal et ne pas dire qu’une telle hauteur sert à séparer l’eau de la ville? Si au contraire il s’agit d’une pente plus douce, n’atteignant 10 p. de hauteur qu’en l’espace de 4 coudées, l’intervalle du mur au canal (quoique de 4 p.) ne devrait pas compter pour qu’il y ait lieu de mesurer à partir du mur? En effet, il s’agit du cas où cette hauteur de 10 p. est atteinte en une pente allant de 3 à 4 coudées (en ce cas, on tient compte des différences d’intervalle).
Pnei Moshe non traduit
אם יש בינה לנחל ד' טפחים. והוא מקום חשוב לפיכך מפריד הוא את הנחל מן העיר ומודד התחום מן החומה של העיר והנחל נמדד בתוך התחום:
שלשה. ואם אין בינה לנחל אלא שלשה טפחים מודד תחום אלפים משפת הנחל החיצונה והנחל נחשב בכלל העיר ובלבד שלא יהא בנחל יותר משבעים אמה ושיריים שזה הוא שיעור עיבורה של העיר:
מה אנן קיימין. ובמאי עסקינן לגובה שפת הנחל הזה הסמוך לעיר:
אם במתלקטת עשרה טפחים מתוך שלש. שבתוך שלש אמות במדת השפוע באורך מתלקט הגובה שלו לשיעור עשרה טפחים:
מודד משפת נחל החיצונה. בתמיה וכי אם גובה השפה הוא כל כך. שמתלקט עשרה מתוך שלש אמות לא תהא שפה זו מפסקת לבין העיר והנחל ואפי' הרוחב למעלה על השפה אין שם אלא שלשה טפחים מ''מ גובה המדרון של השפה בדין הוא שיהא מבדיל בין העיר ובין הנחל ומחומת העיר תהיה המדידה:
אם מתוך ארבע. שאינו מתלקט גובה עשרה טפחים של השפה אלא מתוך ד''א בזה אתה אומר מודד מן החומה בתמי' הרי בכה''ג בדין הוא שלא תהא השפה מפסקת בין העיר לבין הנחל ואפילו הרוחב שלמעלה על השפה ארבעה טפחים מ''מ מכיון שאין גובה המדרון כל כך אמאי לא יהא נחשב הנחל בכלל העיר:
אלא כן אנן קיימין משלש ועד ארבע. שמתלקט גובה עשרה בשיעור יותר על שלש אמות באורך ופחות מד' אמות דבכה''ג הוא דמחלקינן שאם רוחב השפה למעלה ארבעה מודד מן החומה ואם לאו מודד משפת נחל החיצונה:
Eirouvine
Daf 32b
רַב אָמַר. 32b עִיר שֶׁהִיא בְנוּיָה אוֹהֳלִים. כָּל אֶחָד וְאֶחָד מוֹדֵד מֵאָהֳלוֹ. הָיוּ שָׁם שְׁלוֹשָׂה צְרִיפִין וּשְׁלוֹשָׂה בּוּרְגָנִין. מוֹדֵד מִן הַחיצוֹן. הָתִיב אִסְּי. וְהָֽכְתִיב וְיָד֙ תִּהְיֶ֣ה לְךָ֔ מִח֖וּץ לַֽמַּֽחֲנֶ֑ה הֵיאַךְ הָיוּ נִפְנִין לַחוּץ. רִבִּי חִייָה בְּרֵיהּ דְּרִבִּי שׁוּבְתַּיי מַקְשֵׁי. הֵיאַךְ הָיוּ יוֹצְאִין לְבֵית מִדְרָשׁוֹ שֶׁלְמֹשֶׁה. מֹשֶׁה עָשָׂה לָהֶן שְׁלוֹשָׂה צְרִיפִין וּשְׁלוֹשָׂה בּוּרְגָנִין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מִכֵּיוָן שֶׁהָיוּ חוֹנִין וְנוֹסְעִין עַל פִּי הַדִּיבֵּר כְּמִי שֶׁהָיוּ חוֹנִין לְשָׁעָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. מִכֵּיוָן שֶׁהִבְטִיחָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא מַכְנִיסָן לָאָרֶץ. כְּמִי שֶׁהוּא לְעוֹלָם. עָלֶיהָ אָמַר רִבִּי אַבִּין. מֹשֶׁה עָשָׂה לָהֶן שְׁלוֹשָׂה צְרִיפִין וּשְׁלוֹשָׂה בּוּרְגָנִין.
Traduction
–Rav dit: si une ville entière se compose de tentes (non de maisons fixes formant un ensemble), chacun mesure la limite shabatique depuis sa tente, non du bout de la ville. S’il y a 3 huttes et 3 guérites, on les suppose fixes, et l’on mesure à partir de la dernière. -Mais, objecta Assé (113)Contre l'avis précité d'avoir à mesurer chacun à partir de sa tente., puisqu’il est dit (Dt 23, 14): tu auras une brèche hors du camp, etc., comment le samedi pouvaient-ils se livrer à leurs besoins au dehors, sans dépasser la limite, si elle était comptée à chacun depuis sa tente? De même, objecta R. Hiya fils de R. Shabtaï, comment en ce jour pouvaient-ils se rendre auprès de la salle d’étude de Moïse, sise hors du camp et beaucoup trop éloignée des tentes sises à l’extrême opposé? C’est que, répondit R. Abin, Moïse leur avait construit à certains points des huttes et des guérites, de façon à englober tout le camp en une seule limite – (114)Suit une phrase traduite ci-dessus, (Shabat 7, 2)..
Pnei Moshe non traduit
עיר שהיא בנויה אוהלים. ואין בה בתים קבועים אין העיר נחשבת כולה כארבע אמות להיות נמדד התחום מחוץ להעיר אלא כל אחד ואחד מודד אלפים מאהלו:
היו שם ג' צריפין. כמין בית של הוצין וערבה או שלשה בורגנין. שעושין בשדה לשומרי הפירות מודד מן החיצון שאלו חשובין כקביעות ולפיכך מודד התחום מן החיצון:
התיב אסי. על הא דרב דאמר כל אחד ואחד מודד מן אהלו והכתיב ויד תהיה לך מחוץ למחנה והאיך היו נפנין לחוץ מן המחנה והרי המחנה שלשה פרסאות היתה ולא היה להן אלא אוהלים ואם לכל אחד ואחד מאהלו הוא נמדד אלפים אמה האיך היו יכולין לצאת לחוץ למחנה בשבת:
ר' חייה מקשי. בענין אחר:
וכי האיך היו יוצאין בשבת לבית מדרשו של משה. והלא היה מיל מחוץ למחנה כדאמר לעיל. ומשני משה עשה להן שלשה צריפין ושלשה בורגנין וזה עשה להן הכל כאחת:
אמר ר' יוסי. דלא צריכת להא דבלאו הכי ל''ק ממחנה ישראל וכצ''ל כמו דגרסינן לעיל בשבת בריש פ' הבונה. מכיון שהיו חונים ונוסעין על פי הדבור כמי שהוא לעולם. כיושבין קבועין בבתיהם דמי:
אמר ר' יוסי בר' בון. נימא איפכא אלא מכיון שהבטיחן הקדוש ברוך הוא שהוא מכניסן לארץ כמי שהיו חונין לשעה. וכך הן דברי ר' יוסי בר' בון לעיל בריש פרק אלו קשרים:
עליה אמר ר' אבין משה וכו'. כלומר עליה דר' יוסי בר' בון הוא דע''כ דצריכין להאי שנוייא כדלעיל וכדאמר נמי ר' אבין משה עשה להן ג' צריפין וג' בורגנין משום דחנייתן לפי שעה היתה ואם לא עשה להן כן לא היו יכולין לצאת מאהליהן כ''א עד אלפים אמה והמחנה היתה שנים עשר מיל ולפיכך עשה להן לכל תחום צריף אחד או בורגנין אחד ואו או קאמר דשלשה צריפין ושלשה בורגנין בדווקא קאמר בכדי שיכולין להלך כל השנים עשר מיל ועל ידי עירוב בין האהל לצריף וכן בין צריף לצריף שיהיה בין הכל ששה לכל ב' וב' מיל:
מְרַבְּעָהּ רִבּוּעַ עוֹלָם. כְּדֵי שֶׁיְּהֵא מַעֲרָבָהּ לְמַעֲרָבוֹ שֶׁלְעוֹלָם וּדְרוֹמָה לִדְרוֹמוֹ שֶׁלְעוֹלָם. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. אִם אֵין יוֹדֵעַ לְכַוֵּין אֶת הָרוּחוֹת צֵא וְלַמֵּד מִן הַתְּקוּפָה. מֵמְּקוֹם שֶׁהַחַמָּה זוֹרַחַת בְּאֶחָד בִּתְקוּפַת תַּמּוּז עַד מְקוֹם שֶׁהִיא זוֹרַחַת בְּאֶחָד בִּתְקוּפַת טֵבֵת אֵילּוּ פְנֵי מִזְרָח. מֵמְּקוֹם שֶׁהַחַמָּה שׁוֹקַעַת בְּאֶחָד בִּתְקוּפַת טֵבֵת עַד מְקוֹם שֶׁהִיא שׁוֹקַעַת בְּאֶחָד בִּתְקוּפַת תַּמּוּז אֵילּוּ פְנֵי מַעֲרָב. וְהַשְּׁאָר צָפוֹן וְדָרוֹם. הָדָא הוּא דִכְתִיב הוֹלֵךְ אֶל דָּר֔וֹם וְסוֹבֵב֭ אֶל צָפ֑וֹן. הוֹלֵךְ אֶל דָּר֔וֹם בַּיּוֹם. וְסוֹבֵב֭ אֶל צָפ֑וֹן בַּלַּיְלָה. סוֹבֵ֤ב סוֹבֵב הוֹלֵ֣ךְ הָר֔וּחַ וְעַל סְבִֽיבֹתָ֖יו שָׁ֥ב הָרֽוּחַ׃ אֵילּוּ פְנֵי הַמִּזְרָח וְהַמַּעֲרָב.
Traduction
Lorsque la Mishna dit qu’on suppose une table carrée comme point de départ pour mesurer la limite shabatique, on suppose en carré toute la surface terrestre, de façon à ce que l’ouest soit à l’occident du monde, et le sud de ce carré au sud du monde. R. Yossé dit: lorsqu’on ne sait pas fixer les points cardinaux, on peut se diriger d’après le mouvement du soleil aux solstices; en suivant sa rotation depuis le premier jour du solstice de Tamouz (juillet) jusqu’à celui du premier jour de Tebet (fin décembre), le lever pendant outre cette période indique l’orient, et le coucher est l’occident pendant la période inverse du mois de Tebet à celui de Tamouz. Le reste désignera le nord et le sud selon ce verset (Qo 1, 6): le vent se dirige vers le midi (115)Midrash Rabba, à ce verset., tourne vers le nord, c’est-à-dire la rotation d’est en ouest a lieu par le sud au jour, et la nuit le mouvement se fait par le nord pour revenir à l’est; puis (ib.) il tourne et retourne, et le vent revient vers ses tours circulaires, ce qui fait allusion aux côtés est et ouest.
Pnei Moshe non traduit
מרבעה רבוע עולם. הא דתנינא במתני' עושין אותה כטבלא מרובעת ומרבע אותה לרבוע העולם וכו' ותוס' היא בפרק ד':
צא ולמד מן התקופה. של חמה לידע ולכוין איזה מזרח ואיזה מערב וכן כולם:
ממקום שהחמה זורחת. באחד בתקופת תמוז שהוא יום ארוך וכל הימים שאח''כ שהיום מתקצר והולך עד מקום שהיא זורחת באחד בתקופת טבת אלו פני מזרח כלומר מכאן אתה יודע איזהו מזרח שביום ארוך מתחלת לזרוח במקצוע מזרחית צפונית ואחר כך נמשכת במזרח לצד דרום עד שמגעת ביום קצר וזורחת באחד בתקופת טבת בקרן מזרחית דרומית וא''כ ניכר פני מזרח:
וממקום שהחמה שוקעת וכו'. ובתוספתא גריס מקום שהחמה יוצאת ביום קצר ושוקעת ביום קצר זהו פני דרום יוצאת ביום ארוך ושוקעת ביום ארוך זהו פני צפון תקופת ניסן ותקופת תשרי חמה יוצאת בחצי מזרח ושוקעת בחצי מערב שנאמר הולך אל דרום וכו' והיינו הך כדהכא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source