Eirouvine
Daf 2a
הלכה: מָבוֹי שֶׁהוּא גָבוֹהַּ מֵעֶשְׂרִים כול'. רִבִּי יוֹסֵה אָמַר לָהּ סְתָם. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רַב. רַבָּנִן יָֽלְפִין לָהּ מִפִּתְחוֹ שֶׁלְהֵיכָל. וְרִבִּי יוּדָה יְלִיף לָהּ מִפֶּתַח 1b הָאוּלָם. אִם מִפֶּתַח הָאוּלָם דַּייוֹ אַרְבָּעִים אַמָּה. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. פֶּתַח הָאוּלָם גָּבוֹהַּ אַרְבָּעִים אַמָּה וְרוֹחָב עֶשְׂרִים אַמָּה. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. אֲפִילוּ אַרְבָּעִים חֲמִשִּׁים אַמָּה. תַּנֵּי בַּר קַפָּרָא. אֲפִילוּ מֵאָה אַמָּה. אַמַר רִבִּי אַבִּין. רִבִּי יוּדָה כְדַעְתֵּיהּ וְרַבָּנִן כְדַעְתְּהוֹן. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. וְכֵן גְּשָׁרִים הַמְפוּלָּשִׁין מְטַלְטְלִין תַּחְתֵּיהֶן בַּשַּׁבָּת. דִּבְרֵי רַבִּי יוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין. הֵיךְ מַה דְתֵימַר תַּמָּן. אַתְּ רוֹאֶה אֶת הַמְּלַתֵירָה כִּילּוּ יוֹרֶדֶת וְסוֹתֶמֶת. אוּף הָכָא אַתְּ רוֹאֶה אֶת הַתִּיקְרָה כִּילּוּ יוֹרֶדֶת וְסוֹתֶמֶת. הִיא דַעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוּדָה בָסוּכָּה. הִיא דַעְתֵּיהּ בְמָבוֹי. הִיא דַעְתְּהוֹן דְּרַבָּנִן בְסוּכָּה. הִיא דַעְתְּהוֹן בְמָבוֹי. וְלֹא דַמְייָא. יֵשׁ דְּבָרִים כְּשֵׁירִים בַּסּוּכָּה וּפְסוּלִין בְּמָבוֹי. כְּשֵׁירִין בְּמָבוֹי וּפְסוּלִין בַּסּוּכָּה. דּוּקְרָנִין כְּשֵׁירִין בַּסּוּכָּה וּפְסוּלִין בְּמָבוֹי. וְתַנֵּי כֵן. הֵבִיא אַרְבָּעָה דִּיקְרָנִין וְסִיכֵּךְ עַלֵ גַּבֵּיהֶן. סוּכָּה כְשֵׁירָה מָבוֹי פָסוּל. הָדָא דְתֵימַר. בִּגְבוֹהִין שְׁלֹשָׁה לְמַעֲלָה מִכּוֹתְלֵי הַמָּבוֹי. אֲבָל אִם אֵינָן גְבוֹהִין שְׁלֹשָׁה מִכּוֹתְלֵי הַמָּבוֹי כָּשֵׁר. בְּשֶׁאֵין בָּהֶן רוֹחָב אַרְבָּעָה. אֲבָל אִם יֵשׁ בָּהֶן רוֹחָב אַרְבָּעָה אֲפִילוּ גְבוֹהִין כַּמָּה כָּשֵׁר. דְּפָנוֹת כְּשֵׁירוֹת בַּסּוּכָּה וּפְסוּלוֹת בְּמָבוֹי. וְתַנֵּי כֵן. שְׁתַּיִם כְּהִילְכַתָן וּשְׁלִישִׁית אֲפִילוּ טֶפַח כָּשֵׁר. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. שְׁתַּיִם שֶׁל אַרְבָּעָה אַרְבָּעָה טְפָחִים וּשְׁלִישִׁית אֲפִילוּ טֶפַח כָּשֵׁר. וּבְמָבוֹי עַד שֶׁיְּהֵא מְגוּפָּף מֵאַרְבַּע רוּחוֹתָיו. רָחַב מֵעֶשֶׂר סוּכָּה כְשֵׁרָה וּמָבוֹי פָסוּל. הִדְלָה עָלֶיהָ אֶת הַגֶּפֶן וְאֶת הַדְּלַעַת. הָדָא דְתֵימָא. עַל בֵּית סָאתַיִים. אֲבַל יְתִיר מִבֵּית סָאתַיִים נַעֲשִׂית כִּמְחִיצָה שֶׁהוּקְפָּה זְרָעִים. שֶׁאֵין מְטַלְטֵל בָּהּ אֶלָּא בְאַרְבַּע אַמּוֹת. 2a חַמָּתָהּ מְרוּבָּה מִצִּילָּתָהּ בַּסּוּכָּה פְסוּלָה וּבְמָבוֹי כָשֵׁר. סוּכָּה מְקוּרָה פְסוּלָה. מָבוֹי מְקוּרֶה כָשֵׁר. רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רַב אוֹשַׁעְיָה. לֹא סוֹף דָּבָר מְקוּרֶה. אֶלָּא נָתַן מְלַתֵרָא וְיֵשׁ בּוֹ רָחַב אַרְבָּעָה טְפָחִים. מַתֶּרֶת אֶת הַמָּבוֹי.
Traduction
R. Yossa rapporte d’une façon anonyme, et R. Aha au nom de Rav, les motifs de divergence entre les 2 avis de la Mishna: les rabbins exigent que la porte n’ait pas une hauteur de plus de 20 coudées, comme celle du Temple; R. Juda au contraire la compare à celle du portique (au Temple). S’il en est ainsi, elle pourrait avoir jusqu’à 40 coudées de haut, puisqu’il a été enseigné ailleurs (1)''(Suka 1, 1) ; Midot 7.'': la porte du vestibule sacré avait une hauteur de 40 coudées et une largeur de 20? Et de même admet-on l’avis de R. Hiya, qu’elle pouvait avoir jusqu’à 40 ou 50 coudées, ou l’avis de Bar-Kappara, qu’elle peut avoir jusqu’à cent coudées? Aussi, répond R. Abin, R. Juda et les autres rabbins (sans recourir à des comparaisons) se conforment chacun à leur avis respectif exprimé plus loin (9, 4): ''il est permis de transporter des objets le samedi, si on a érigé une soupente (ou symbole de porte) sous des ponts dont les arches sont accessibles des 2 côtés; les autres sages l’interdisent. Or, comme on suppose là que toute la traverse, melaqron, descend et bouche le côté entier (comme un mur), on considérera de même ici la poutre de jonction symbolique; et le motif qui fait exprimer ainsi R. Juda au sujet de la Suka est applicable ici à la ruelle, comme cela a lieu aussi à l’égard des autres sages. -Mais, peut-on comparer ces 2 sujets? Certains objets sont admis pour la Suka et interdits pour la ruelle à joindre symboliquement, ou à l’inverse admis pour cette dernière et interdits à la Suka ; ainsi p. ex. l’emploi des joncs fendus en fourche, dicranon, est admis pour la Suka, puisqu’il est dit (2)B., Suka 4b.: si l’on apporte 4 de ces tiges sur lesquelles on étale le feuillage de la Suka, celle-ci a une valeur légale, tandis que le même procédé pour la ruelle à joindre est sans valeur? -Non, il n’y a d’inaptitude en ce dernier cas que si les tiges dépassent de 3 palmes les murs de la ruelle: sans quoi, la jonction est effective. Les tiges sont inaptes si elles n’ont qu’une largeur moindre de 4 palmes; mais ayant plus, et quelle que soit la hauteur, leur valeur subsiste aussi (comme l’admissibilité a lieu pour la Suka au cas où cette largeur existe). -Mais, n’y a-t-il pas cette distinction qu’il suffit de 2 murs et une fraction du 3e pour constituer une Suka légale, tandis qu’il faut 4 murs pour la jonction symbolique d’une ruelle? N’a-t-on pas enseigné, au sujet de la Suka, qu’elle sera valable si elle a 2 murs réguliers et seulement le tiers du 3e, fût-ce d’un seul palme? Et R. Hiya dit au nom de R. Yohanan: les 2 murs réguliers devront avoir chacun 4 palmes, et il suffit que le 3e ait un tiers, tandis que, pour la ruelle à joindre, il faut qu’elle soit entourée de 4 côtés? De plus, il y a cette distinction que la Suka reste valable, même si la largeur de sa porte est plus grande que 10 coudées, tandis qu’en ce cas la ruelle devient inapte à la jonction, et il faut la diminuer? Il y a encore cette distinction que la Suka devient impropre au service de la fête, si l’on a fait passer au-dessus d’elle un cep de vigne, ou suspendu une courge, tandis que cela n’entrave en rien la jonction d’une ruelle? A cela on peut répliquer qu’il est permis en ce cas de transporter des objets le samedi au-dessous dudit espace, s’il a une contenance de la valeur de 2 saa; au-delà de cette mesure, l’objet suspendu à l’intérieur constitue une sorte d’enclos entouré de verdure, dont l’espace permis sera seulement de 4 coudées (l’analogie avec la Suka subsiste au fond). Mais il y a encore cette différence: si la partie exposée au soleil dépasse l’ombre, la Suka est impropre au service, et la ruelle reste valable, de même qu’une Suka couverte par des poutres est impropre au service, tandis que la ruelle sera apte à la jonction? -En réalité, répond R. Amé au nom de R. Oshia, ce n’est pas seulement au cas où l’on a mis effectivement une poutre que la ruelle sera symboliquement jointe; il suffira pour cela d’avoir placé d’un mur à l’autre un linteau, ayant une largeur de 4 palmes (sans s’occuper de la longueur).
Pnei Moshe non traduit
גמ' ר' יוסה אמר לה סתם. ולא בשם רב ורבי אחא קאמר לה בשם רב לפרש טעם פלוגתייהו דרבי יהודה ורבנן במתני':
מפתחו של היכל. שהיה גבהו עשרים אמה ורחבו עשר אמות כדתנן בריש פ''ד דמדות:
מפתח האולם. שהיה גבהו מ' אמה ורחבו עשרים אמה:
ופריך אם ר' יהודה. מפתח האולם גמר אם כן דיו להכשיר ארבעים אמה גובה בדוקא כדתנינן תמן במדות (שם) פתח האולם וכו' ואלמה תני ר''ח אליבא דרבי יהודה אפי' ארבעים וחמשים אמה כשר ובר קפרא תני אפי' מאה אמה:
אמר ר' אבין וכו'. כלומר אלא דלא רבנן ילפי מפתחו של היכל ולא רבי יהודה יליף משל אולם אלא לשיטתייהו הוא דאזלי כדתנינן תמן לקמן סוף פ''ט:
וכן גשרים וכו' דברי ר' יהודה. דס''ל ב' מחיצות דאורייתא ואמרי' פי תקרה יורד וסותם והלכך מכשיר ג''כ כאן אפי' גבוה ביותר דלדידיה דס''ל קורה משום מחיצה אמרינן פי תקרה יורד וסותם. ורבנן כדעתיהון דלא ס''ל התם פי תקרה יורד וסותם כדמפרשינן לקמן שם וה''נ במבוי לא שייך אליבייהו למימר פי תקרה והואיל וסבירא להו דקורה לאו משום מחיצה אלא להיכרא דלא ליתי לאחלופי בר''ה והלכך טפי מכ' אמה דליכא היכרא ימעט:
היך מה דתימר תמן וכו'. סיומא דמילתא אליבא דרבי יהודה היא. והגי' בריש סוכה יותר נוחה היא דגריס התם היך מה דאת אמר תמן את רואה את התקרה כאלו היא יורדת וסותמת כך את אמר הכא את רואה את המלתירה כאלו היא יורדת וסותמת. ובכאן נתהפכו התיבות בהעתקה. מלתירה היא הקורה של המבוי כפשטה ולאו דאית בה ציורי שאותה נקראת אמלתרא:
היא דעתיה דר' יודה בסוכה וכו'. כעין קושיא היא דמכדי חזינן דטעמיה דר''י ודרבנן בסוכה כמו במבוי דלרבנן משום היכרא ורבי יהודה לית ליה משום היכרא ואיפלוגי בתרתי למה לי. ויש לפרש נמי בניחותא דקאמר דטעמייהו בפלוגתא דסוכה כעין דפליגי במבוי וקאמר הש''ס עלה ולא דמיא וכו' כלומר דמ''מ לא דמיין להדדי דיני דסוכה לדיני דמבוי כדחשיב לקמיה:
דוקרנין כשרין בסוכה. אם נעץ ארבעה קונדסין בארץ וסיכך על גבן:
ופסולין במבוי. שאם נעץ שתי יתידות בשני כותלי מבוי מבחוץ והניח קורה על גביהן פסול דבעינן קורה ע''ג מבוי וליכא:
ותני. בברייתא כן הביא וכו':
הדא דתימר. דבמבוי פסול היינו דוקא בגבוהין הדוקרנין משלשה ולמעלה מכותלי המבוי אבל בפחות משלשה כשר דכל פחות מג' אמרינן לבוד והוי כמונח הקורה על גבי מבוי:
בשאין בהן רוחב ארבעה. בהא הוא דפסול בגבוהין שלשה מכותלי המבוי אבל אם יש בהן רוחב ארבעה הואיל ומקום חשוב הוא נחשבין כאלו הן מכותלי המבוי עצמו ואפילו גבוהין כמה כשר דהוי כאלו כותלי המבוי נגבהו ובלבד שיהיה תוך חלל עשרים:
דפנות. וכן יש בדפנות שהן כשרות בסוכה ופסולות במבוי כדמסיק ואזיל דתני בברייתא כן גבי סוכה שתים כהלכתן וכו' ובמבוי אינו כשר עד שיהא מגופף מארבע רוחותיו והיינו ג' מחיצות ולחי או קורה דהוי כמגופף מד' רוחותיו:
רחב וכו'. וכן ברוחב מי' אמות דבסוכה כשרה שהרי שלישית אפילו טפח אפי' הסוכה רחבה כמה ובמבוי אם הוא רחב מי' אמות פסול אם אין לו צורת הפתח:
הדלה עליה וכו'. ויש שבסוכה פסולה ובמבוי כשר כגון הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת וסיכך על גבה פסולה כדתנן פ''ק דסוכה ואלו במבוי כשר כדתנינן בתוספתא דמכילתין פ''ק מבוי המקורה מרוח אחת והדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסם מרוח אחרת אין צריך כלום:
הדא דתימר על בית סאתים. כלומר והא דכשר במבוי בהדלה עליה את הגפן וכו' דוקא עד בית סאתים אבל אם הוא יותר מבית סאתים והדלה עליה את הדלעת ואת הקיסם נעשית כמחיצה של קרפף שהוקף לדירה. דמדינא מותר לטלטל בו אפי' ביותר מבית סאתים ואם נזרע רובו הזרעים מבטלין את הדירה ואין מטלטלין בו אלא בד' אמות וה''נ במבוי כן:
חמתה מרובה וכו'. דברים שבין סוכה למבוי קחשיב ואזיל:
לא סוף דבר מקורה. כולו אלא אפילו נתן מלתרא אחת ע''ג בשביל תקרה ויש בו רחב ד' טפחים מתרת את המבוי ואפילו גבוה כמה דהוי כמבוי מקורה וא''צ תיקון אחר:
רִבִּי אָחָא רִבִּי חִינְנָא בְשֵׁם כַּהֲנָא. [אֵין] הֲלָכָה כְרִבִּי יוּדָה. דִּלֹא כֵן מָה אֲנָן אָֽמְרִין. רִבִּי יוּדָה וַחֲכָמִים תְּהֵא הֲלָכָה כְרִבִּי יוּדָה. אֶלָּא בְגִין דְּאָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. הֲלָכָה כְדִבְרֵי הַמֵּיקַל בְּהִילְכוֹת עֵירוּבִין. וְאָמַר רִבִּי נַחְמָן בַּר יִצְחָק בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. הֲלָכָה כְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי. וּמַקְשִׁינָן עֲלֵיהּ. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. הֲלָכָה כְדִבְרֵי הַמֵּיקַל בְּהִילְכוֹת עֵירוּבִין. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. הֲלָכָה כְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי. וְקַשְׁייָנָן עֲלֵיהּ. סָֽבְרִין מֵימַר. יָחִיד אֶצֶל יָחִיד. הָא יָחִיד אֶצֶל חֲכָמִים לֹא. אָתָא רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. הֲלָכָה כְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי וַאֲפִילוּ חֲכָמִים הַחֲלוּקִין עָלָיו. וָכָא תָהֵא הֲלָכָה כְרִבִּי יוּדָה וַאֲפִילוּ חֲכָמִים הַחֲלוּקִין עָלָיו. שְׁמוּאֵל אָמַר. הֲלָכָה כְדִבְרֵי הַמֵּיקַל בְּעֵירוּבִין. אָמַר לֵיהּ רַב חִייָה בַּר אַשִּׁי. כְּגוֹן הַהִיא דְתַנִּינָן תַּמָּן. וְכֵן גְּשָׁרִים הַמְפוּלָּשִׁים מְטַלְטְלִין תַּחְתֵּיהֶן בַּשַּׁבָּת. דִּבְרֵי רִבִּי יוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין. אָמַר לֵיהּ. לֹא עֵירוּבִין אָמַרְתִּי אֶלָּא מְחִיצוֹת. סָבַר כַּהֲנָה כְּהָדָא דִשְׁמקֵל. לְפוּם כֵּן צָרַךְ מֵימַר. אֵין הֲלָכָה כְרִבִּי יוּדָה.
Traduction
R. Aha ou R. Hinena dit au nom de Cahana que l’avis de R. Juda ne sert pas de règle (3)Le texte des éditions, s'exprimant à l'affirmative, est rectifié par le comment.. Cela ne va-t-il pas sans dire et aurait-on supposé qu’en cas de divergence d’avis entre R. Juda et les autres sages, le premier avis prédomine? -Certes on aurait pu le supposer ainsi, parce que R. Jacob b. Idi au nom de R. Josué b. Levi dit (4)Ci-après, (6, 1). que l’avis le moins sévère dans la question de l’eruv l’emporte. De même R. Nahman b. Isaac dit au nom de R. Josué b. Levi que l’avis de Yohanan b. Nouri l’emporte. A quoi l’on a demandé si cela n’allait pas sans dire que cet avis prédomine, puisque l’avis le moins sévère doit l’emporter dans ces questions d’eruv et que tel est l’avis de R. Yohanan b. Nouri? -Non, fut-il répondu, car on supposait devoir appliquer seulement cette règle s’il s’agit d’un avis isolé opposé à un autre avis seul, mais non en cas d’un avis isolé opposé à plusieurs autres; il a donc fallu que R. Jacob b. Aha b. Idi vint dire au nom de R. Josué b. Levi que l’avis de R. Yohanan l’emporte, même à l’encontre des autres sages. Reste toujours à savoir comment on aurait supposé que l’avis de R. Juda l’emporte même à l’encontre de plusieurs autres sages, pour rendre indispensable la règle émise par Cahana? -C’est que, selon Samuel, l’avis le moins sévère en fait d’ eruv l’emporte; ainsi, remarque R. Hiya b. Ashé, n’est-il pas enseigné plus loin (9, 4): ''il est permis le samedi de transporter des objets, si l’on a érigé une traverse, sous des ponts dont les arches sont accessibles des deux côtés; les autre sages l’interdisent''? -Non, fut-il répondu, je n’ai parlé de préférence pour l’avis moins sévère qu’en vue de l’acquisition de l’eruv, non au sujet de la valeur des murs. Or, Cahana partage l’avis que Samuel vient d’exprimer; il a donc fallu prévenir que l’avis de R. Juda (quoique moins sévère) n’est pas adopté.
Pnei Moshe non traduit
ר' אחא רבי חיננא בשם כהנא אין הלכה כר' יודה. כצ''ל כדקאמר לקמן בהדיא. וכן הוא לקמן ריש פ''ו:
דלא כן מה אנן אמרין וכו'. כלומר דפריך הש''ס מאי קמ''ל וכי אי לאו דקאמר אין הלכה היינו אומרין תהא הלכה כר' יודא נגד חכמים החולקים עליו בתמיה:
אלא בגין דאמר רבי יעקב בשם ריב''ל הלכה כדברי המיקל בהלכות עירובין ואפילו ביחיד אצל רבים כדמסיק ואזיל:
ואמר רב נחמן בשם ריב''ל. לקמן בפרק מי שהוציאוהו הלכה כר' יוחנן בן נורי דקאמר במתני' שם מי שישן בדרך ולא ידע שחשכה יש לו אלפים אמה לכל רוח וחכמים אומרים אין לו אלא ד' אמות. ומקשינן עלה לא כן וכו' לא כן וכו'. כלומר מאי איצטריך ליה לריב''ל למימר. הלכה כר' יוחנן בן נורי הא כבר שמעינן ליה דקאמר הלכה כדברי המיקל בעירובין:
וקשיינן עלה. דמאי קישיא הא שפיר איצטריך משום דהוינן סברין מימר דוקא ביחיד אצל יחיד הא יחיד אצל חכמים לא הלכך אתא וכו' לאשמעינן דהלכה כר' יוחנן בן נורי ואפי' במקום החכמים החלוקין עליו:
וכא וכו'. השתא מסיק לשנויי הקושיא על כהנא משום דהכא נמי ה''א תהא הלכה כר' יהודה דמיקל בעירובין קמ''ל דאין הלכה כר' יהודה. א''נ האי וכא תהא הלכה כר' יהודה מסקנת הקושיא היא והכי פריך דאמאי לא תהא הלכה כר' יודה הא מסקינן התם גבי פלוגתא דרבי יוחנן בן נורי דהלכה כדברי המיקל בעירוב ואפילו ביחיד במקום רבים וא''כ ה''נ כן. והשתא שייכא שפיר הא דמייתי לשמואל דלקמיה:
שמואל אמר וכו'. וכן נמי אמר שמואל הלכה כדברי המיקל בעירוב וא''ל רב חייא בר אשי אם כגון הא דתנינן לקמן בסוף פ''ט וכן גשרים המפולשין וכו' נמי הלכה כר' יודה הוא ואהדר ליה שמואל וכי לא עירובין אמרתי לך אלא מחיצות בתמיה דהתם במחיצות פליגי וסבר כהנא נמי כהאי דשמואל לחלק בין עירובין למחיצות. ולפום כן צריך הוא מימר אין הלכה כר' יודה והאי מלתא גופא קא משמע לן נמי דטעמא דהכא אין הלכה כר' יודה משום דה''נ במתני' פלוגתייהו במחיצות הוא דהוה כדפרישית במתני':
Eirouvine
Daf 2b
לֹא אָמַר אֶלָּא לְמַעֲלָה מֵעֶשְׂרִים. הָא בְסוֹף עֶשְׂרִים כָּשֵׁר. וַתְייָא כְרַב דְּרַב אָמַר. 2b סוֹף שִׁיעוּרִין לְהָקֵל. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. סוֹף שִׁיעוּרִין לְהַחֲמִיר. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מָבוֹי שֶׁקּוֹרָתוֹ לְמַעֲלָה מֵעֶשְׂרִים נוֹתֵן קוֹרָה בְתוֹךְ עֶשְׂרִים וּמְמַעֵט בְּתוֹךְ עֶשְׂרִים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. וְהוּא שֶׁיְּהֵא כָל הֶכְשֵׁר קוֹרָה בְתוֹךְ עֶשְׂרִים. רִבִּי חִלקִיָּה אָמַר בְּשֵׁם רִבִּי אָחָא. וַאֲפִילוּ כְרַב אַתְיָא הִיא. דְּרַב אָמַר. שְׁחִיטָה מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה כְשֵׁירָה. וְלָמָּה אָֽמְרוּ. פְסוּלָה. מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן. שֶׁאִם תֵּימַר שֶׁיִּתֵּן בְּתוֹךְ עֶשְׂרִים. אַף הוּא נוֹתֵן לְמַעֲלָה מֵעֶשְׂרִים.
Traduction
–La Mishna parle d’une hauteur ''supérieure'' à 20 coudées; mais jusqu’à cette limite, la porte est valable. C’est conforme à l’avis de Rav, qui dit: pour la limite finale d’une mesure prescrite par les sages, on adopte l’avis le moins sévère; selon R. Yohanan au contraire, la limite finale sera exclue du bénéfice de cette règle. R. Hiya dit au nom de R. Yohanan: si une ruelle est pourvue d’une poutre au-dessus de 20 coudées, on placera une autre poutre dans cet intervalle, de façon à réduire la distance (si peu que ce soit). Toutefois, ajoute R. Yossa, il faut que cette addition qui approprie la ruelle à la jonction soit entièrement à l’intérieur des 20 coudées. R. Hilkia dit au nom de R. Aha: l’avis que vient d’exprimer R. Yohanan peut même se justifier selon Rav, qui dit: au cas où, pour égorger un animal, on a coupé juste la moitié des organes (5)B., Hulin 28b., c’est également suffisant (quoiqu’en ce cas la majeure part soit exigible), et on la déclare seulement insuffisante à cause de l’apparence; de même ici, si l’on prescrivait de placer ladite poutre à l’extrémité des 20 coudées, il arriverait parfois de dépasser cette limite.
Pnei Moshe non traduit
לא אמר אלא למעלה וכו'. אמתני' הוא דמהדר דלא אמר אלא דוקא בשהקורה היא כולה למעלה מעשרים ממש. הא בסוף עשרים שהקורה כלתה בסוף גובה עשרים ואע''פ שמקצתה למעלה מעשרים כשר. ואתיא האי מילתא כרב דלקמיה:
דרב אמר סוף שיעורין להקל. כלומר סוף דבר בשיעורין של חכמים אזלינן לקולא:
רבי יוחנן. שמעינן ליה דס''ל סוף שיעורין להחמיר וכהאי דאמר רבי יוחנן מבוי שקורתו למעלה מעשרים אם בא למעט נותן קורה למטה הימנה בתוך עשרים וממעט החלל בתוך עשרים. ואמר ר' יוסי ענה והוא שיהא כל הכשר הקורה בתוך עשרים אלמא דסוף שיעורין להחמיר:
רבי חלקיה קאמר דההיא אפילו כרב אתיא שאף על פי דס''ל לרב סוף שיעורין להקל מודה הוא הכא בשהיתה הקורה כולה למעלה מעשרים ובא למעט שצריך שיהיה המיעוט כולו בתוך עשרים:
דרב אמר שחיטה וכו'. כלומר וכדאשכחן גבי שחיטה דסבירא ליה לרב מחצה על מחצה כשרה דמדינא מחצה על מחצה כרוב דהכי אגמריה רחמנא למשה לא תשייר רובא:
ולמה אמרו מחצה על מחצה פסולה מפני מראית העין. שלפעמים יטעה ויסבור ששחט רוב ולפיכך אמרו חכמים ברוב. וה''נ שאם תימר שיתן בתוך עשרים וכלומר שלא ידקדק בהמיעוט ויתן מקצתו בתוך עשרים אף הוא נותן למעלה מעשרים שיסבור שתיקנו ובאמת לא תיקן כלום. הלכך אמרו שידקדק שיהא כל הכשר קורה בתוך עשרים. אבל אם מתחלה לא נתן הקורה למעלה מעשרים אלא בסוף עשרים כשר:
יְמַעֵט. כֵּיצַד יְמַעֵט. עוֹשֶׂה אִיסְטַּבָּה עַל פֶּתַח הַמָּבוֹי וּמַתִּיר הַמָּבוֹי. כַּמָּה יְהֵא בָהּ. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. אַרְבָּעָה טְפָחִים כְּדֵי מָבוֹי. רִבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר. טֶפַח כְּדֵי קוֹרָה. חֲבֵרַייָא אָֽמְרִין. כָּל שֶׂהוּא. הֲרֵי אֵין כָּאן גּוֹבָה עֶשְׂרִים עַל רוֹחָב טֶפַח.
Traduction
Il faut diminuer la hauteur'', est-il dit, comment opère-t-on? On érige un commencement de maçonnerie (balcon, stibadium) )à la porte de la ruelle et on la dégage. Quelle devra être sa largeur? R. Aha au nom de R. Oshia prescrit une mesure de 4 palmes pour figurer la ruelle; selon R. Yossa, un palme suffit pour équivaloir la poutre; selon les autres sages, il n’y a pas de limite, et si peu que ce soit suffit, puisqu’il n’y a pas une nouvelle quantité de 20 coudées opposée à la poutre ayant une largeur d'un palme.
Pnei Moshe non traduit
ימעט. קתני במתני' ומפרש כיצד ימעט עושה איצטבא על פתח המבוי מלמטה תחת הקורה ומתיר את המבוי בכך:
כמה יהא בה. ברוחב האיצטבא לתוך אורך המבוי:
ארבעה טפחים כדי מקום. כצ''ל. ובספרי הדפוס טעות אגב שיטפא דלקמן. דארבעה טפחים מקום חשוב הוא בכל מקום:
טפח כדי קורה. כלומר היכר שלמטה כהיכר הקורה שלמעלה דשיעור הקורה רוחב טפח:
חברייא אמרין כל שהוא. סגי שהרי אין כאן עכשיו גובה עשרים על רוחב טפח שנתמעט בכל שהוא שלמטה:
לֹא הָיָה גָבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים צָרִיךְ לָחוֹק. כַּמָּה יְחוֹק. רִבִּי אָחָא אָמַר. אַרְבַּע אַמּוֹת כְּדֵי מָבוֹי. רִבִּי יוֹסֵה אָמַר. אַרְבָּעָה טְפָחִים כְּדֵי מָקוֹם. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. עוֹשֶׂה חָרִיץ עַל פֶּתַח הַמָּבוֹי עָמוֹק עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבָּעָה וּמַתִּיר הַמָּבוֹי בֵּין מִבִּפְנִים בֵּין מִבַּחוּץ. וְהוּא שֶׁיְּהֵא בְּתוֹךְ שְׁלֹשָׁה לְכוֹתְלֵי הַמָּבוֹי. וַאֲפִילוּ לְמָאן דָּמַר תַּמָּן אַרְבָּעָה. מוֹדֵי הָכָא בִשְׁלֹשָׁה. תַּמָּן חוּץ לַמָּבוֹי. בְּרַם הָכָא בְתוֹךְ הַמָּבוֹי.
Traduction
Si la ruelle est d’une hauteur inférieure à dix palmes, il faudra la creuser pour parfaire cette mesure. Jusqu’à quelle longueur creusera-t-on? -Jusqu’à 4 coudées, dit R. Aha, figurant la longueur normale d’une ruelle; selon R. Yossa, ce sera 4 palmes, longueur normale d’un emplacement; selon R. Jacob b. Aha ou R. Yossa au nom de R. Yohanan, on percera à la porte de la ruelle une rigole profonde de 10 palmes et large de 4; après quoi, la ruelle sera désormais libérée par cette séparation tant à l’intérieur (pour la faculté d’y déplacer les objets), qu’à l’extérieur. Toutefois, cette séparation devra être établie dans l’espace de 3 palmes avoisinant la ruelle (sous peine de nullité); et, même d’après celui qui admet ailleurs une latitude de 4 palmes sans qu’il y ait une discussion d’espace, on admet ici un maximum de 3 palmes de distance; parce qu’ailleurs il s’agit d’un point en dehors de la ruelle, tandis qu’ici il s’agit de l’intérieur.
Pnei Moshe non traduit
צריך לחוק. בקרקע המבוי כדי להשלימו לעשרה:
כמה יחוק. משך החקק לתוך אורך המבוי:
כדי מבוי. שהכשר מבוי בארבע אמות:
ומתיר המבוי בין מבפנים בין מבחוץ. שהחריץ עמוק עשרה ורחב ארבעה הרי הוא כמחיצה ומתיר מבחוץ שנראה המבוי כסתום וכן מבפנים דעכשיו יש בו הכשר גובה. ועמוק עשרה דנקט משום התירו מבחוץ הוא:
בתוך שלשה לכותלי המבוי. דאז כלבוד דמי:
ואפי' כמ''ד תמן ארבעה. גבי שתי קורות דפליגי בתוספתא פ''ק היתה יוצאת זו מכותל זה וזו יוצאה מכותל זה או שהיתה יוצאה מכותל זה ואין מגעת בכותל אחר אם יש שלשה טפחים ה''ז צריך למעט. רשב''ג אומר ארבעה דס''ל פחות מארבעה הוי לבוד. והשתא קאמר דאף רשב''ג מודי הכא בשלשה דשאני תמן שהוא חוץ למבוי ברם הכא בתוך המבוי שהרי עיקר התיקון של החריץ להכשיר הגובה של תוך המבוי ולפיכך נמי צריך רחב ארבעה לתוך אורך המבוי. הלכך מודה הוא שצריך שיהא בתוך שלשה לכותלי המבוי:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source