Eirouvine
Daf 19a
בַּכֹּל מְעָֽרְבִין וּמִשְׁתַּתְּפִין חוּץ מִן הַמַּיִם וּמִן הַמֶּלַח. אָמַר רִבִּי יָסָא. לְפִי שֶׁאֵין הַגּוּף נִיזוֹן מֵהֶן. אָמַר רִבִּי לִוֵי. שֶׁהֵן מִין קְלָלָה. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. 19a עֲשָׂאָן מֵי מֶלַח נִלְקָחִין בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי מִיַישְּׁא. וְהוּא שֶׁנָּתַן בְּתוֹכוֹ שֶׁמֶן. רִבִּי יוֹסֵה בָעֵי. מֵעַתָּה לֹא יֶעֱרַב אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן שֶׁבָּהֶן.
Traduction
Tout aliment peut servir, est-il dit, sauf l’eau et le sel''. C’est que, dit R. Yossa, ces 2 objets ne nourrissent pas le corps (et ne sauraient porter le titre d’aliment). Selon R. Levi, ils rappellent des malédictions (le déluge et la ruine de Sodome). R. Eliézer dit: le mélange d’eau et de sel (servant de sauce) pourra être acheté avec l’argent de la 2e dîme (et servir d’eruv). Toutefois, dit R. Aha au nom de R. Mesha, il faut que la mixture comprenne aussi de l’huile. S’il en est ainsi,, objecta R. Yossé, que la présence de l’huile constitue l’aliment, on devrait aussi prescrire une mesure (p. ex. ce qu’il faut pour 2 repas).
Pnei Moshe non traduit
א''ר יוסי טעמא שאין מערבין במים ומלח לפי שאין הגוף ניזון מהם ואנן מידי דאוכל ומזון בעינן בעירוב:
שהן מין קללה. כלומר דאשכחן בהו קללה מים במבול שהיו לשחת הארץ ומלח כדכתיב גפרית ומלח שרפה כל ארצה:
עשאן מי מלח. שעירב המים עם המלח:
נלקחין בכסף מעשר. והוא הדין דמערבין בהן כדלקמן:
והוא שנתן לתוכו שמן ור' יוסי הקשה על זה דא''כ מעתה לא יערב בהן אלא לפי חשבון השמן שעירב בהן דאם אתה הולך אחר השמן דווקא הא בעינן שיעורא בשמן כדלקמן:
תַּמָּן תַּנִּינָן. חֲצִי לוֹג יַיִן. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר רְבִיעִית. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. וְכֵן לְעֵירוּב. אָמַר רִבִּי חִינְנָא. הָדָא דְתֵימַר בְּיַיִן. אֲבָל לֹא בְשֶׁמֶן. מְעָֽרְבִין מָזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת. תַּנֵּי. מְעָֽרְבִין בְּחוֹמֵץ מָזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת. תַּנֵּי. מְעָֽרְבִין בְּשֶׁמֶן מָזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. כְּדֵי לְטַבֵּל יָרָק הַנֶּאֱגַד מָזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת. רִבִּי יִצְחָק עֲטוֹשִׁיָּא אָמַר קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא מִשּׁוּם דְּבֵית רִבִּי יַנַּאי. אֲפוּנִים חַייִם מְעָֽרְבִין בָּהֶן. לְמִי נִצְרְכָה. לְרִבִּי מֵאִיר. שֶׁלֹּא תֹאמַר. הוֹאִיל וְהֵן מַסְרִיחִין אֶת הַפֶּה אֵין מְעָֽרְבִין בָּהֶן. דָּג מְלִיחַ מְעָֽרְבִין בּוֹ. בָּשָׂר מְלִיחַ מְעָֽרְבִין בּוֹ. בָּשָׂר חַי מְעָֽרְבִין בּוֹ. דְּתַנִּינָן. הַבַּבְלִיִּים אוֹכְלִין אוֹתוֹ כְּשֶׁהוּא חַי. מִפְּנֵי שֶׁדַּעְתָּן יָפָה׃ רִבִּי יוּדָן בָּעֵי. הָדָא כלבודא הוֹאִיל וְאִילֵּין כּוּתָאֵי אֲכָלִין מִינָּהּ חַייָא מְעָֽרְבִין בָּהּ. שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת בְּשֵׁם רַב. פַּעֲפּוּעִין וְגֻדְגָּנִיּוֹת וַחֶלֲוּגְלוּגוֹת מְעָֽרְבִין בָּהֶן. בָּעוּן קוֹמוֹי. אִילֵּין אִינּוּן. אֲמַר לוֹן. קַקּוּלֵי וְהִנְדָּקוּקֵי וּפַרְפָּחִינֵיה.
Traduction
–N’est-il pas dit (57)(Pea 8, 5). que la 3e dîme à donner aux pauvres ne devra pas être moindre d’un 1/4 loug pour le vin, ou d’un quart, selon R. aqiba (mesure applicable à l’huile), et que cette mesure sera la même pour l’eruv? -Non, répondit R. Hinena, l’analogie de mesure pour l’eruv n’est applicable qu’à l’égard du vin, non à l’huile – (58)La suite est traduite, en 50 c. .
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. בפיאה פ''ח וגרסינן להאי סוגיא שם בהלכה ה' על המתני' אין פוחתין לענים בגורן מחצי קב חטים וקב שעורים וכו' חצי לוג יין ר''ע אומר רביעית רביעית שמן ר''ע אומר שמינית:
וכן לעירוב. באלו השיעורים:
הדא דתימר ביין. ר' חנינא ס''ל דביין דוקא שיעורו לערב בחצי לוג כשיעור במעשר עני אבל בשמן צריך שיהא כדי לאכול בו מזון שתי סעודות וכדתני בתוספתא פ''ו והכי תנינן שם היין כדי לשתות בו מזון שתי סעודות והשמן כדי לאכול בו מזון שתי סעודות והחומץ כדי לטבול בו מזון שתי סעודות. וחצי לוג יין היינו כדי לשתות בו מזון שתי סעודות רביעית לכל סעודה:
כדי לטבל. הא דקתני בחומץ מפרש משום דבהך ברייתא דמייתי הכא סתמא קתני בחומץ מזון שתי סעודות ובתוספתא שלפנינו מפורשת היא:
למי נצרכה. הא דר' ינאי שמערבין באפונין חיין לר''מ הוא דנצרכה. דס''ל לעיל דדבר שהוא נאכל חי כמות שהוא בעינן ושלא תאמר אפונין חיין הואיל והן מסריחין את הפה אין מערבין בהן קמ''ל:
בשר חי מערבין בו. שיש שאוכלין אותו חי כדתנינן במנחות פ' שתי הלחם חל יוה''כ להיות ע''ש שעיר של יה''כ והוא של מוסף שנאכל הוא לכהנים נאכל הוא לערב ואעפ''י שאין יכולין לבשלו לא בשבת ולא ביוה''כ הבבליים אוכלין אותו כשהוא חי מפני שדעתן יפה שאינם קצים לאכול בשר חי:
הדא בלבודא. ובפיאה גריס בלקורא והוא מין עשב ונקרא אובלא דדנא ואין דרך כל בני אדם לאכול אותו חי ומכיון דאמרת מערבין בבשר חי דאיכא אינשי דאכלי א''כ העשב הזה דאילין כיתאי דאכלין חי מיניה יהא ג''כ מותר לערב בו:
בעון קומוי היידן אילין אינון. כך הוא בפיאה שם ששאלו אותו מה הן אלו אינון דקאמרת:
אמר לון קקולי. כך קורין בלשון ארמי לפעפועין יודליש בלע''ז ולגודגדניות קורין הנדקוקי אליינדרא בלע''ז ולחלוגלוגות קורין פרפחינ''י פולפל''י בלע''ז:
Eirouvine
Daf 19b
פיס'. הַנּוֹדֵר מִן הַמָּזוֹן מוּתָּר בַּמַּיִם וּבַמֶּלַח. תַּמָּן תַנִּינָן. הַנּוֹדֵר מִן הַמְבוּשָּׁל מוּתָּר בַּצָּלִי וּבַשָּׁלוּק. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. שֶׁהַשָׁלוּק קָרוּי מְבוּשָּׁל. דְּתַנִּינָן. הָיָה מְבַשֵּׁל אֶת הַשְּׁלָמִים אוֹ שׁוֹלְקָן. וְקַרְייָא אָמַר שֶׁהַצָּלוּי קָרוּי מְבוּשָּׁל. שֶׁנֶּאֱמַר וַֽיְבַשְּׁל֥וּ אֶת הַפֶּ֛סַח בָּאֵ֖שׁ. אִין תֵּימַר. 19b שֶׁלֹּא כַהֲלָכָה. רִבִּי יוֹנָה בּוֹצְרַייָה אָמַר כַּמִּשְׁפָּ֑ט. מַתְנִיתָא שֶׁהַשָׁלוּק קָרוּי מְבוּשָּׁל. וְקַרְייָא אָמַר שֶׁהַצָּלוּי קָרוּי מְבוּשָּׁל. וְתַנִּינָן. הַנּוֹדֵר מִן הַמְבוּשָּׁל מוּתָּר בַּצָּלִי וּבַשָּׁלוּק. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הִילְּכוּ בִנְדָרִים אַחַר לְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם. אָמַר רִבִּי יֹאשַׁיָּה. הִילְּכוּ בִנְדָרִים אַחַר לְשׁוֹן תּוֹרָה. מַה נְפַק מִבֵּינֵיהוֹן. אָמַר. קוֹנָם יַיִן שֶׁאֲנִי טוֹעֵם בַּחַג. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָסוּר בְּיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יֹאשַׁיָּה מוּתָּר. אוֹף רִבִּי יֹאשַׁיָּה מוֹדֶה שֶׁהוּא אָסוּר. לֹא אָמַר רִבִּי יֹאשַׁיָּה אֶלָּא לְחוֹמָרִן.
Traduction
Celui qui s’est interdit par vœu de n’accepter aucune nourriture, dit la Mishna, peut prendre de l’eau ou du sel''. Il a été dit ailleurs (59)(Nedarim 6, 1).: celui qui s’interdit par vœu de manger ce qui est cuit pourra consommer ce qui est rôti, ou bouilli. Une autre Mishna (60)(Nazir 7, 9). dit que le bouilli équivaut à ce qui est cuit, comme il a été enseigné que l’on peut cuire les sacrifices pacifiques, ou les bouillir (à volonté). En outre, un verset indique que le rôti s’appelle aussi parfois cuit, puisqu’il est écrit (2Ch 35, 13): ils firent bouillir l’agneau pascal au feu; et ce n’est pas à dire que l’apprêt était irrégulier, car, remarque R. Yona de Boçra, le verset ajoute ''selon la règle''. Mais, fut-il objecté, si une Mishna compare le bouilli à la cuisson et le verset identifie le rôti avec le bouilli, comment une autre Mishna distingue-t-elle ces 3 objets, en disant qu’un interdit par vœu de manger de ce qui est cuit n’exclut pas le rôti, ou le bouilli? C’est que, répond R. Yohanan, pour la formation des vœux, on se règle d’après le langage usuel des hommes, qui distingue ce qui est cuit du rôti ou bouilli. R. Yoshia dit: pour la formation des vœux, on se règle d’après le langage biblique pour établir ces distinctions. Quelle différence y a-t-il entre ces 2 explications? Il y en a une au cas où quelqu’un s’interdit de goûter au vin pendant une fête: selon R. Yohanan, l’interdit subsistera même au dernier jour de fête, qui est férié selon les hommes; mais, selon R. Yoshia, il lui sera permis de boire en ce dernier jour, qui n’est plus férié selon la Bible. R. Yoshia admet aussi l’interdit en ce cas, puisqu’il dit qu’il faut adopter celui des 2 langages qui est le plus sévère (61)''Selon le comment. Qorban 'eda, ce serait là une objection contre l'avis de R. Yoschia ; mais le comment. Pené Mosché explique cette phrase dans le sens affirmatif, admettant une renonciation partielle d'opinion.''.
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. ריש פ''ו דנדרים הנודר מן המבושל וכו' וגרסינן להסוגיא שם:
מתניתא אמרה שהשלוק קרוי מבושל. הא ממתניתא אחריתא שמעינן דקרוי הוא מבושל דתנינן פ''ו דנזיר היה מבשל את השלמים או שולקן ובקרא כתיב הזרוע בשלה אלמא דמתניתין קרא לשלוק מבושל:
וקריא אמר. ובמקרא מצינו שאף הצלוי קרוי מבושל כדכתיב ויבשלו את הפסח ואין תימר שלא כהלכה עשו הא ליתא דכמשפט כתיב התם כדאמר ר' יונה בוצרייה:
מתני' וכו'. כלומר והשתא דממתני' דנזיר שמעינן שהשלוק קרוי מבושל ומהמקרא שמענו שהצלי קרוי מבושל א''כ קשיא אהא דתנינן הנודר מן המבושל מותר בצלי ובשלוק:
אמר ר' יוחנן. לא קשיא שהילכו בנדרים אחר לשון ב''א ואין דרך לקרות לצלי ושלוק מבושל:
ר' יאשיה. פליג אמתני' דנדרים דקסבר הלכו בנדרים אחר לשון תורה ואסור בצלי ובשלוק:
מה נפק ביניהון וכו'. דקס''ד דר' יאשיה ס''ל בין לקולא בין לחומרא הולכין בנדרים אחר לשון תורה והלכך הא נמי איכא בינייהו שאם אמר קונם יין שאני טועם בחג דלר' יוחנן אסור ביו''ט האחרון של חג דבלשון בני אדם בכלל חג הוא ולר' יאשיה מותר דבלשון התורה חג העצרת מיקרי ורגל בפני עצמו הוא. ודחי לה הש''ס שאף ר' יאשיה מודה בזה שאסור ולא אמר הולכין בנדרים אחר לשון תורה אלא לחומרא:
אָמַר רִבִּי חִייָא בַּר בָּא. רִבִּי יוֹחָנָן אָכַל חֲלִיטִין וְאָמַר. לֹא טְעָמִית מִידִי בְּהַהוּא יוֹמָא. וְתַנִּינָן. הַנּוֹדֵר מִן הַמָּזוֹן מוּתָּר בַּמַּיִם וּמֶלַח. פָּתַר לָהּ כְּרִבִּי יֹאשַׁיָּה. דְּרִבִּי יֹאשַׁיָּה אָמַר. הִילְּכוּ בִנְדָרִים אַחַר לְשׁוֹן תּוֹרָה. וּמְנַיֵין שֶׁכָּל הַדְּבָרִים קְרוּיִין מָזוֹן. רִבִּי אָחָא בֵּירִבִּי עוּלָא אָמַר. וְעֶ֣שֶׂר אֲתוֹנוֹת נוֹשְׂאוֹת בָּ֣ר וָלֶ֧חֶם וּמָז֛וֹן. מַה תַלְמוּד לוֹמַר וּמָזוֹן. אֶלָּא מִיכָּן שֶׁכָּל הַדְּבָרִים קְרוּיִין מָזוֹן.
Traduction
R. Hiya b. Aba raconte que R. Yohanan mangea de la bouillie (ou fruits sauvages, en cet état d’interdit), et il déclara n’avoir rien pris en ce jour (les considérant comme rien). Mais notre Mishna ne dit-elle pas que celui qui s’interdit par vœu de prendre aucune nourriture peut seulement consommer de l’eau et du sel? On peut expliquer notre Mishna conformément à l’avis de R. Yoshia, disant qu’en fait de vœu, on se règle d’après le langage biblique, qui nomme aliment tout ce que l’on mange. D’où sait-on que la Loi nomme aliment (52)Ci-dessus, (1, 4), et (Betsa 4, 2). tout ce que l’on mange? C’est que, dit R. Aha au nom de R. Ila, il est écrit (Gn 45, 23): il envoya… dix ânesses, portant du froment, du pain et de la nourriture; ce dernier terme explétif s’applique à tous autres aliments.
Pnei Moshe non traduit
אכל חליטין. מיני חלוט ברותחין אמר שלא טעם מידי בהאי יומא א''נ פירות גינוסר היו ומתוקין הן כמיני חליטין בדבש:
והתנינן הנודר וכו'. ובכל מילי אסור הוא אלמא דאיקרו מזון:
פתר לה. ר' יוחנן להאי מתני' כר' יאשיה דהולכין אחר לשון תורה וכל מיני מזון מיקרו:
מה ת''ל מזון. דהא כתיב בר ולחם אלא מכאן שכל הדברים ואפי' פירות קרויין מזון:
נָדַר מִן הַכִּכָּר מְעָֽרְבִין בּוֹ. הִקְדִּישׁוֹ אֵין מְעָֽרְבִין בּוֹ. נָדַר מִן הַכִּכָּר מְעָֽרְבִין בּוֹ. שֶׁכֵּן אַחֵר רָאוּי לְאוֹכְלוֹ. הִקְדִּישׁוֹ אֵין מְעָֽרְבִין בּוֹ. שֶׁלֹּא הוּא וְלֹא אַחֵר רְאוּיִין לְאוֹכְלוֹ. רִבִּי אָחָא בָעֵי. וְאֵין אָדָם נִשְׁאַל עַל הֶקְדֵּישׁוֹ. רִבִּי אָחָא אָמַר. רִבִּי מִייָשָׁא בָעֵי. תַּמָּן אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן חִייָה בְּרֵיהּ דְּרַב אָמַר. עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁעֲשָׂאָהּ לֶחִי לְמָבוֹי מַתֶּרֶת אֶת הַמָּבוֹי. וְהָכָא אַתְּ אָמַר הָכֵין. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. תַּמָּן מִכָּל מָקוֹם נִסְתָּם הַמָּבוֹי. וְהָכָא מָה אִית לָךְ. מְעָֽרְבִין לַנָּזִיר בַּיַיִן. שֶׁכֵּן אַחֵר רָאוּי לִשְׁתוֹתוֹ. וּלְיִשְׂרָאֵל בַּתְּרוּמָה. שֶׁכֵּן כֹּהֵן רָאוּי לְאוֹכְלָהּ. וְלַכֹּהֵן בְּבֵית הַפְּרַס.
Traduction
Si quelqu’un s’est interdit par vœu de toucher à telle miche de pain, celle-ci peut servir pourtant à la cérémonie de l’eruv (étant valable pour d’autre); si elle a été consacrée au Temple, elle ne peut plus servir, puisqu’en ce cas, d’autres ne peuvent pas plus la consommer que lui, la miche devenant dès lors interdite à tous. Mais, objecta R. Aha, il arrive bien parfois à l’homme de consulter les savants sur ce qu’il a consacré, de façon à en recouvrer la possession (on voit donc que l’interdit du sacré n’est pas définitif). R. Aha dit que R. Mesha demanda: comment se fait-il qu’ailleurs R. Simon Hiya fils de Rav disent qu’une idole (dont toute jouissance est interdite) peut servir à libérer l’accès d’une ruelle, en étant placée comme une latte de clôture fictive, tandis qu’ici il défend d’employer le sacré à poser l’eruv, parce qu’il est interdit d’en jouir? C’est que, répond R. Eliézer, plus loin, au sujet de la ruelle, elle se trouve en tous cas close (ce qui est le point important), tandis qu’ici il s’agirait, en employant un objet consacré, de le destiner d’avance à la consommation (hypothèse inadmissible).
Pnei Moshe non traduit
נדר מן הככר. שאסר על עצמו בקונם מערבין בו כדמפרש טעמא שכן אחר ראוי לאוכלו אבל אם הקדישו אסור אכולי עלמא:
ר' אחא בעי. עלה וכי אין אדם נשאל על הקדישו והרי הוא כיין לנזיר דלכ''ע מערבין בו ואפי' לסומכוס ומשום דיכול לשאול עליו לחכם ויתיר לו:
ר' מיישא בעי. עלה בענין אחר תמן גבי תיקון מבוי אמר ר''ש וכו' אפי' עשה הלחי מע''ז כגון מעצי אשרה מתרת את המבוי ואע''ג דאסור בהנאה לכולי עלמא והכא את אמר הכין דהקדישו אין מערבין בו:
אמר ר' אלעזר. הא לא קשיא דתמן מכל מקום נסתם המבוי שהרי אין שיעור ללחי ברחבו ולא בעינן שיהא ראוי לו ליהנות ממנו אלא כשנסתם נסתם אבל הכא מה אית לך למימר הא בעינן שיהא ראוי לכל הפחות לאחרים:
מערבין לנזיר וכו'. וכדפרישית במתני':
ולכהן בבית הפרס מתני' דב''ש. בתמיה כלומר הא דבעינן דוקא בבית הפרס ולא בבית הקברות להת''ק לא אתיא אלא כב''ש דסברי אין מערבין לו לאדם אא''כ היה כלי תשמישו שם שיכול להלך ולהשתמש במקום עירובו והלכך דוקא בבית הפרס שיכול להלך שם על ידי נפוח:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source